"הזמרים של היום שרים כמו זקנים. זה ממש מדכא. אני מת לצעוק להם 'היי, תתעוררו! אתם צעירים! מה יש לכם?'" – רמי פורטיס, מה למדתי?

השבוע בספירת העונג:
The Smiths – The queen is dead (פעם ראשונה) [קסטה]
The Smiths – The queen is dead (פעם שנייה) [לירון]
Coldplay – Don't Panic [אלמוג]
Omri Levy & Shany Kedar – No pun intended [דוד שפיר]
Pixies – Debaser [נועה ליברייטור]

רשימת אלבומי ההיפ-הופ החשובים והמכריעים של 1988 (ראו בהמשך העונג) החזירה לתודעה שלי את "Microhpone Fiend" המעולה של Eric B & Rakim, שיר שגם היום נשמע כמו זהב טהור (כמו רבים אחרים מבציר אותה שנה של הג'אנגל בראדרז, NWA, אולטרמגנטיק אם-סי'ז ואחרים). ב-1988 הייתי בן שש, והשיר האהוב עליי היה בעיקר ההמנון של אולימפיאדת סיאול. בערך עשור מאוחר יותר התחלתי להכיר את הקטעים האלה מהסוף: משירים שסימפלו אותם, מאוספים שכללו אותם או פשוט מגרסאות כיסוי. לשיר הספציפי הזה יש קאבר מעולה של Rage against the machine, אבל נראה לי שהפעם אתן קודם כל כבוד למקור. [מפ3]



1. [תודה ליעל רגב] שמביאה "שתי בשורות רעות בחודש אחד: מרתף 10 בחיפה כנראה עומד להיסגר, ובארבי כפר סבא גם הוא נועל את שעריו. ושוב עלינו לכתת רגליים לתל אביב בשביל מוזיקה חיה, בעידן שבו במות נסגרות והאמנים חושבים אפילו על ירושלים וחיפה כעל 'פריפרייה'." עצוב ומבאס, מועדון-מועדון מסיבותיו. [עברית]
2. השרת העיוור מזמין אתכם להכין מיקסטייפים מחופשים לקראת פורים, כלומר מיקסטייפים שמכילים קאברים בלבד, ולהשתתף איתם במשחק גמדים וענקים (או "הגמד הטוב", או איך שלא קראו לזה אצלכם). אני אהיה שם, ואתם? [עברית]
3. הבלוג המצוין My Morning Candy, שמפרסם מדי בוקר שיר מצוין לפתוח איתו את היום, חונך פינה חדשה: הממתק הישראלי השבועי. לשם כך מזמינה הכותבת קנדי את כל מי שרק רוצה להפנות אליה יוצרים שרוצים לפרסם את המוזיקה שלהם אצלה. ההזמנה פתוחה לכולם: אמנים, חברים של אמנים ומעריצים של אמנים שרוצים להמליץ. המייל הוא candy@mymorningcandy.com, וכדאי תמיד לבקר גם באתר שלה. [עברית]



4. שמחה גדולה: חוה אלברשטיין מוציאה אלבום חדש! ויש גם שיר אחד להאזנה. [עברית]
5. שבוע אחרי עין הדג, יאיר רוה מזמין את קוראיו (ואתכם, בהנחה שאתם עדיין לא קוראיו ואת זה עליכם לתקן במהרה) להמר על הזוכים בטקס האוסקר הקרוב. ובאותו עניין, צפיתי השבוע ב"ג'ונו" ואין לי מושג על מה הוא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. אחלה סרט, אל תבינו לא נכון, אבל בטח לא אוסקר-מטיריאל. והנה הבחירות האישיות של רוה. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

בגיל 15 גיליתי את הפיקסיז. הייתה זאת שנת 98 והחיים לא חייכו אלי, כיאה לתיכוניסטית ממוצעת שהשאיפה העיקרית שלה הייתה לשתות כמה שיותר, ולדמיין שאני גרה בסיאטל, ועכשיו 91, ואני יושבת עם אדי וודר בבית קפה ואני מזייפת איתו את כל "טן".
אחות של חברה טובה מהתיכון הביאה לי במתנה קסטה (עדיין לא צרבנו אז דיסקים) עם אוסף של הלהיטים שהעבירו אותה את תחילת העשור. היו שם קלאסיקות על זמניות – סול טו סקוויז של הפפרז, אנוס אותי של נירוונה, ואפילו ריקי של זקני צפת השתחל לשם. אבל אני זוכרת את הצד השני של הקסטה, שרובו ככולו היה מורכב מהפיקסיז. הסאונד ההזוי, הליריקה הסוראיליסטית והצרחות המקסימות שוו את ליבי מיד, וכך עשיתי את דרכי באחר הצהריים חורפי אל קניון איילון, שם קניתי בפיקדילי (עדיין לא היה סולסיק) את דוליטל. כל הדרך הביתה, אל פתח תקווה הרחוקה, בהיתי בבהיה נרגשת בעטיפה, כי לא היו לי בטריות לדיסקמן.
בבית, כשעדיין ירד גשם, שמתי את הדיסק במערכת, ושמעתי בפעם הראשונה את דיבייסר. הליריקה קסמה לי בתור תלמידת אמנות פלצנית, הגיטרות גרמו לי להחסיר פעימה, והמלודיה בפזמון גרמה לי להרגיש, ואני מודה בקלישאתיות, מה זה בעצם, להיות בת 15.

היום אני בת 25 כמעט, ואני כבר לא קונה אלבומים. פיקדילי נסגר לפני איזה 6 שנים להערכתי, הפיקסיז התאחדו לפני כמה שנים, שמנים ועייפים מתמיד, אבל אני בחיים לא אשכח להם את הפעם הראשונה ששמעתי את דיבייסר.

Pixies – Debaser
מתוך Doolittle, משנת 1989

[מאת נועה ליברייטור]

ספירת העונג: כל הקטעים

איך זה שתמיד כשאני הכי צריך קפה נגמר הסוכר?

ערב אחד, באמצע ינואר, לפני כמה שנים, גיליתי שאין סוכר בדירה. רק שבמעונות האוניברסיטה אתה לא נתקע בלי סוכר אף פעם, תמיד יש שכנים. אחרי קריאת טונות של חומר הראש לא כל כך צלול ולכן תוך כדי ירידה במדרגות, עם כוס ריקה ביד, בלי סיבה ברורה אני חולף על פני כל הדירות המוכרות ועוצר ליד זאת שאני לא מכיר בה אף אחד. מעבר לדלת נשמעים קולות ופריטת גיטרה. אני מקיש בדלת, לא מחכה לתשובה, ונכנס.

את פתיחת הדלת מלווה קצב אחיד של תוף מרים, עם הצעד הראשון פנימה מצטרפת גיטרה אקוסטית. אני נכנס. הדירה חשוכה מעט, בפינה יושבים שניים. בחור ובחורה. אני סוגר את הדלת בטריקה קלה, והיא מתחילה לשיר, באנגלית. הקול שלה סמיך ולא מתאמץ. הוא מביט בי במין מבט של "שב, למה אתה עומד". אני מתיישב על הכורסא מולם, מהופנט לטמפו העצל של השיר.

"You cheated, but I, I got caught" היא שרה. איך אני מרגיש כל כך נוח כאן? אולי כי הם ממשיכים בשלהם כאילו נכנס מישהו שמכיר אותם שנים. תוך כדי אני מביט סביב. דירת סטודנטים לכל דבר, פוסטרים, לוח מודעות עמוס, תמונות של אנשים מחייכים בשחור לבן, בקבוקי בירה ריקים על המיקרוגל מסודרים למסדר הפיקדון, ליד השניים מאפרה עמוסה סיגריות, כוסות קפה. מה רציתי לבקש מהם? נעים לי כאן, המוסיקה מתחברת לקצב של מחזור הדם, לנשימה, אני מתרווח בכורסא, נשען אחורה ועוצם עיניים. איזה יופי.

אחרי 20 דקות הם מסיימים, מחייכים זה לזה. אני יוצא כמעט בלתי נראה כמו שבאתי, ורק שנייה לפני שהדלת נסגרת מאחורי אני שומע "תבוא לבקר" ידידותי.

בסוף גם לא לקחתי סוכר.

עמרי לוי ושני קדר עשו אלבום קטן בטרנינג ונעלי בית. הוא הוקלט ע"פ הכללים הנוקשים של פרויקט Album a Day של Crap Art, המחייבים, בין היתר, שהאלבום ייכתב, יוקלט ויופק בפרק זמן של 24 שעות. מקליטים מה שיצא ומעלים לרשת. עד כדי כך פשוט.

Omri Levy & Shany Kedar – No pun intended
מתוך האלבום Unlit Cigarettes, משנת 2004, שניתן להורדה בחינם!

[מאת דוד שפיר]

ספירת העונג: כל הקטעים

כולנו מאוד אוהבים לכעוס על קולדפליי, בצדק.
מי ידע שהלהקה שהתחילה בצורה כל כך טובה תקרוס לנו בצורה לא חיננית בעליל שש שנים אחר כך, עם שירים חסרי מעוף דוגמת "Fix you", שלא נדבר על בריחה מחוג האלטרנטיב וגלישה אולימפית לעבר עדת מעריצות בנות 14, ניחא. אני לא כאן כדי לכתוב על הכישלונות של קולדפליי אלא אחד האלבומים המעולים שאני אוצר במדפיי, ועל שיר הפתיחה המקסים והמפנט שלו. האלבום הוא לא אחר מאלבום הביכורים המשובח, Parachutes ושיר הפתיחה שלו, "Don’t Panic" שהוא פשוט יצירה מדהימה ולא מתיימרת. הגיטרות המרטיטות יחד עם קולו הנוגה של כריס מרטין שובים את המאזין ישר על הדקה הראשונה של האלבום. כבר בשיר הפתיחה אני מדמיין לעצמי יקום חלופי עם גשם, פוך וכירבולים בדיוק כמו כריס, שרוצה להפסיק לברוח ולהשען על מישהו.

השיר, כולה 2:17 משאיר לך טעם חזק של עוד ומושך אותך לתוך אלבום קסום ושלם. עטיפת האלבום כבר מרמזת על הבאות: גלובוס זוהר על רקע עטיפה שחורה. תסתכלו עליו רגע, הוא מושך אותך אליו כמו יתוש אל פלורסנט. מהפנט ופשוט כבר אמרתי? ממש כמו המילים של השיר. אין פה ליריקה של ליאונרד כהן או דילן, אבל בפשטות מרגשת כריס מספר לנו על השקיעה האנושית, על העולם היפהפה שאנו חיים בו (ואולי כדאי שנזכור את זה לפעמים) ועל מקום שבו אפשר להפסיק לברוח ולהשען אחד על השני, בלי פאניקה. בשבילי זה מספיק.

Coldplay – Don't panic
מתוך Parachutes, משנת 2000

[מאת Almog]

ספירת העונג: כל הקטעים

המלכה מתה, ויהיה לה קשה לעזוב

"Take me back to dear old Blighty
Put me on the train to London Town
Take me anywhere, drop me anywhere
Liverpool, Leeds or Birmingham,
But I don't care!"

לרגע נדמה כאילו הגענו למקום הלא נכון. מה פתאום שיר פתיחה כל כך עליז לאלבום השלישי והמופתי של הסמית'ס? אבל במהרה השורות הללו מתפיידות להן והגיטרה של ג'וני מאר מתחילה לחרוק ברקע. תופים אסרטיביים מפלחים את האווירה, הבס מיד אחריהם, והכל מוכן לקולו של מוריסי, שנותן כאן את אחת ההופעות הזועמות שלו, אך עדיין שומר על הרכות שכל כך מאפיינת אותו. לא רק שאנחנו במקום הנכון, אלא שבמשך שש הדקות הקרובות כנראה שלא נצליח לצאת ממנו כל כך בקלות. מהר מאוד נדמה שהשיר הזה כבר לא מתנגן באיזשהו מכשיר חשמלי אלא עמוק בתוך הראש שלנו. תנסו להוציא את התקע מהקיר ותראו ששום דבר לא יקרה.

"Her very Lowness with her head in a sling, I'm truly sorry but it sounds like a wonderful thing"

הדקו חגורות. המסע מתחיל. בדקות הקרובות תיפרסנה בפניכם הרעות החולות של אנגליה. מוריסי, עם הליריקס הסרקסטיים וההומאז'ים לקולנוע וספרות שכל כך מאפיינים אותו, לא חוסך את שבטו. החל מהמונרכיה הבריטית, דרך הכנסייה תאבת הבצע וסוחרי סמים בני תשע ועד לפאב השכונתי שהורס לך את הגוף לאט אבל בטוח. ונדמה שמנצ'סטר אף פעם לא היתה קרובה יותר. קחו את הנ"ל, החליפו אדרת, והרי לכם מדינת ישראל של שנת 1986. או 2008.

"Life is very long, when you're lonely"

אני יכול לספור על יד אחת את האירועים בחיי בהם איבדתי שליטה. אחד מהם היה במועדון הסיטי הול החיפאי. השיר הזה החל להתנגן ברקע. הגוף שלי עשה את דרכו לרחבה, וכאילו בנתק מוחלט מהמוח החל להתנועע לצלילי הכאוס המוזיקלי היפהפה הזה. ולחשוב שזאת רק ההתחלה.

The Smiths – The queen is dead
מתוך The Queen Is Dead, משנת 1986

[מאת לירון]

להשוואה: הגירסה של קסטה

ספירת העונג: כל הקטעים