[לשיר הזה התקבלו קטעים משני כותבים, ולכן לצד הקטע הזה מתפרסם גם קטע של שגיא ב על אותו השיר. בניגוד לספירה הקודמת, הפעם הרשיתי כפילויות. נראה לי מעניין יותר]

"ישבתי במלון כל אותו ערב והעברתי שבת חרא. יש שבתות כאלה. הן סוחבות על גבן את כל התקוות המנופצות של השנה שחלפה."*

כמה פעמים זה כבר קרה? אני לא יכול לספור.
לילה. שקט. משתרע על המיטה, ואין לי מושג מה יכול לעזור.
לא יודע מה לעשות, ויותר גרוע מזה, לא יודע מה אני רוצה לעשות.
מרוקן, המחשבות אולי מתרוצצות בראש, אבל לכל הכיוונים הלא נכונים.
לפעמים זה בגלל משהו רע שקרה, לפעמים זאת מישהי, ובדרך כלל זה סתם כי החיים הם לא תמיד מה שתכננת. אבל זאת תמיד אותה תחושה, של רגש שמתפקע, וראש שמתפזר.
ודווקא ברגעים האלו, כשאני מרגיש שאני מתחיל להשתגע…

הכינורות מלטפים את חלל החדר. עולים ויורדים, מחפשים כל מקום בתוכי שעוד לא הגעתי אליו עד עכשיו, מעלים ומורידים את הלב, והמחשבות מתחילות להעלם.
וקול מיוחד, כמעט מייבב, "יש לי סיכוי להינצל, אני יודע", ואני מבין שאני לא הראשון, ובטח לא האחרון ש…
וכמה שורות אחר כך, וגם אני כבר פחות כועס, ועוד גל של רגש מתנפץ.
והפסנתר שנוגע בעדינות, והכינורות שממשיכים למלא אותי בעצב אבל זה כבר פחות נורא.
וכן, אני מרגיש שמשהו משתנה. העייפות חולפת, ומבעד לתריסים, השחור מתחיל להיעלם, ואפשר כבר לראות את האור עולה.

והמוזיקה נמשכת, יש עוד אלבום שלם ומדהים אחר כך, אבל זה עכשיו זה כבר לא משנה.
יש לי סיכוי להינצל, אני חושב.

* (הציטוט שבכותרת – עוזי וייל, מתוך "אושר")

אביתר בנאי – יש לי סיכוי
מתוך אביתר בנאי, שנת 1997

[מאת מרקוביץ']

ספירת העונג: כל הקטעים

האלבום "אביתר בנאי" נפתח בשיר "יש לי סיכוי". אמנם הוא מופרד פיזית, טכנית, לשני קטעים, "פתיחה" ו"יש לי סיכוי", אבל למעשה מדובר ביצירה אחת. יצירה שהיא בעיניי קטע הפתיחה הנפלא ביותר שאי-פעם הוקלט לאלבום כלשהו. ובעצם קטע הפתיחה הנפלא ביותר שאי-פעם הוקלט לקריירה של אמן כלשהו.

כלי המיתר המלטפים, המרגשים, הבוכיים של "פתיחה" לוכדים את תשומת הלב ודורשים מיד הקשבה וריכוז. דקה אפס שש לאחר מכן הם מפנים את הבמה לאביתר, שעל רקע אותם מיתרים ממש שר-מדקלם את שיר התפילה/תקווה המושלם ביותר שנכתב בשפה העברית. "יש לי סיכוי להינצל, אני יודע", וגם אם ההיכרות איתו נערכת בשיר הזה לראשונה, וגם אם לא ברור ממה בדיוק הוא מבקש להינצל, הלב אומר שהוא דובר אמת והנשמה רוצה להצטרף אליו לדרך.

יש שירי פתיחה שמעידים על האלבום שמגיע אחריהם. "יש לי סיכוי" מעיד אל אביתר כאדם, כיוצר, ועל יצירתו בכללותה. "אני אוכל להתעורר, להתפכח", הוא מעיד על עצמו, "אני אוכל עוד לדבר באהבה על עצמי ועל העיר ועל אשה". וזהו מבוא של ממש לאלבום הבכורה המופלא שלו, ובעצם לכל האלבומים שיבואו אחר-כך, בהם הוא כבר ירשה לעצמו להיפתח ולספר על עצמו, על היחסים המורכבים שלו עם העולם, עם העיר בה חי ואותה עזב, עם הנשים שידע וזו שנשא לאשה והקים איתה משפחה. והכל באהבה.

אני זוכר אותו שר את "יש לי סיכוי" בהופעת הבכורה שלו בתל-אביב, בצוותא, נבוך כמעט מהמעמד, נחבא אל הקלידים. היה נדמה כי השורות האלה נותנות לו כוח – "אני מרגיש שמשהו משתנה. העייפות תחלוף, האור יעלה…". וכשהאור האיר על פניו, הוא נראה היה לי מואר בצורה כזו או אחרת (וזה היה לפני החזרה בתשובה המתוקשרת…). כאילו הוא נשלח להביא אל הארץ מסר כלשהו, מסר של תקווה ואהבה.

כשאביתר שר "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן. אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל, אני חושב", אני מתמלא כוח, ובכל פעם מחדש. לא נתקלתי ביותר מדי שירים שמסמלים בצורה כה יפה ונקייה את התקווה, את התחושה שיהיה בסדר, את ההרגשה שיש לכל אחד מאיתנו הכוח לשנות, הסיכוי להינצל, האפשרות לנצח. לנצח את כל העולם ולחיות כדי לספר על זה.

אביתר בנאי – יש לי סיכוי
מתוך אביתר בנאי, שנת 1997

[מאת שגיא]

והנה גם הגרסה של מרקוביץ' !

ספירת העונג: כל הקטעים

המון מוסיקה ששמעתי מתקשרת לי בתת מודע או במודע – באמת שאני לא יודע , לעונות, לאירועים שרירותיים שחוויתי, לסרטים שראיתי או לאנשים שפגשתי. כך, למשל, תמיד כשאני מאזין לבלונד רדהד אני אזכר בסצינות מ'החולמים', בורדס אוף קנדה מתקשרים לי ל'אבודים בטוקיו' והקטע החמישי באלבום שיש לי של Mono היפנים – ל'קוקוז'ירו'. הנסיעה שלי לאילת תמיד מזכירה איך הקשבתי בשקיקקה ל-Calla, או אותו טיול שנתי משמים שאינטרפול יקיריי הפיחו בו רוח חיים. פליימינג ליפס באותו ערב חג אצל סבתא. סופיאן סטיבנס בשבת בבוקר. הופ סנדובל היא חורף בשבילי ובטא בנד הם הקיץ, גולדפראפ הם חופשה בצפון וספרקלהורס זה לבד בבית. בוב דילן מזכיר נשכחות מתקופת הבר מצווה הרחוקה, ואיכשהו Shore Leave של טום וייטס תמיד ירגיע אותי אחרי ריבים עם אחותי.

"Svefn-G-Englar" אוטומטית מתקשר לי לאותו לילה די מיוזע בו שמעתי את האלבום Agaetis Byrjun כולו ואחריו את ( ). אני זוכר איך הלילה היה חשוך מתמיד והתקרה בלתי נראית, באמת הדבר הכי קרוב שהיה לי לחוויה רוחנית של ממש. כך בכל לילה שאני מקשיב לסיגור רוס (באוזניות כמובן) הדז'ה וו הזה חוזר, אותן מחשבות מתרוצצות שוב במוח. והוא כנראה אחד מיצירות (בשבילכם שיר) הפתיחה האהובות עליי ללא ספק, אם לא ה-הכי אהובה עליי (כמובן שזה נתון למצבי רוח). כי יש בו את כל מה שאני אוהב במוסיקה. מערבולות גיטרות, תופים דרמטיים וסינתיסייזרים חלומיים. אבל הקול, הקול של יונסי הוא האלמנט המיוחד מכל. אותו קול מלאכי שבאמת מייחד את סיגור רוס. ובאמת שאני ממליץ לכם (אתם לא יודעים אפילו כמה) ללכת ולקנות את כל האלבומים של סיגור רוס.

Sigur Ros – Svefn-G-Englar
מתוך האלבום Agaetis Byrjun, משנת 1999

[מאת תמיר פיינגולד]

ספירת העונג: כל הקטעים

טוב. לבחור קטעים שסוגרים אלבומים זה היה הרבה יותר פשוט. יש הרבה. קטעים פותחים היה יותר קשה, אבל מצאתי! ועוד איך.

הקטע שבחרתי לקוח מתקליט שיצא רק בויניל ב-1983. המאסטרים אבדו והוא לא יצא בדיסק. שני סטודנטים הולנדים (אחד מהם היה ב-Mecano האגדית), באחד התקליטים הכי יפים שיצאו בשנות ה–80, אבל לא הרבה יודעים עליו או מכירים אותו. זה סוד גדול (שששששששש…)

בצד אווירה ניו וויבית וגותית האופינית לתקופה, יש בתקליט הזה אינטימיות ומלודיות יפהפיות שיחד עם הקול הגברי האדיש-משהו והכלים הלא שיגרתיים (בנג'ו, למשל) נוצר תקליט ייחודי זה. הקטע הפותח "Esmafarja" הוא גם היפה בתקליט, לטעמי. קטע שלא נמאס גם בשמיעה אינסופית בלופ. חמש דקות קסומות שכמו מכילות כמה שירים בתוך שיר אחד. והכל זורם… ונעים… ומיסתורי…

למרות שחלק (או כל) השיר באנגלית, זה נשמע לי כמו שפה פרטית של ההרכב הזה . קשה להבין משמעות של משפט, אני גם לא בטוח שיש. אבל זה לא משנה. Fade Out אנטי הרסני במיוחד. הליכת פסנתר גיטר ותוף לעבר אופק דמיוני…
תהנו.

Flue – Esmafarja
מתוך Vista, משנת 1983

[מאת y99]

ספירת העונג: כל הקטעים

בפברואר 1993 הוציאו דפש מוד את הסינגל הראשון מאלבום האולפן השמיני שלהם, Songs of Faith and Devotion. השיר "I Feel You" הוא גם השיר שפותח את האלבום הזה, והוא גם השיר הראשון של דפש מוד שהכרתי אחרי שגיליתי את העולם המופלא של המוסיקה הלועזית. סביר להניח ששמעתי לפני כן ברדיו את "Shake the Disease" ואת "Enjoy The Silence", אבל לפני 1993 כל המוסיקה הלועזית הייתה בלתי מזוהה עבורי. כך שדפש מוד הייתה אחת הלהקות הבינלאומיות הראשונות שהכרתי. וזו הייתה התאהבות מוזרה, כי השירים שלהם נשמעו לי אז שונים לגמרי מכל הדברים האחרים ששמעתי באותה תקופה, מוזרים אפילו, ובכל זאת זה מצא חן בעיני. רק עכשיו, כשאני כותב את הדברים האלה אני נזכר שהפעם הראשונה ששמעתי את השיר הייתה בקופסת הלהיטים, תכניתו המיתולוגית של עופר נחשון ברשת ג'. עופר נחשון הכריז בהתלהבות שזוהי השמעת בכורה עולמית של הסינגל, שבוע לפני השאר. איך בדיוק הם השיגו את זה (ואם זה בכלל נכון) אני לא ממש יודע… אבל ההתאהבות התחילה אחרי שצפיתי לראשונה בקליפ של השיר, אחד מרבים שביים ללהקה אנטון קורביין. הסגנון הוויזואלי האפל והמיוחד שלו גרמו לקליפ להיות אחד מהדברים הכי מסוגננים שהוקרנו באותו זמן באמטיוי. הקליפ לא התיישן מאז, ומבחינתי הוא עדיין מגדיר טוב מאוד את המושג "רוק אלטרנטיבי".

"I Feel You" הוא שיר שמסמל תפנית דרמטית בכיוון המוסיקלי של דפש מוד. לפניו הם נהנו מהצלחה חסרת תקדים אחרי ש-Violator מכר מיליונים בכל רחבי העולם. כמו רדיוהד אחרי "אוקיי קומפיוטר", חברי הלהקה היו לחוצים מאוד מהציפיות של המעריצים. הם לא רצו לעשות את Violator מס' 2, והרגישו שהם צריכים רענון עצבני של הז'אנר שבו הם פועלים וגם של שיטת העבודה. הדבר הראשון שבולט בשיר הזה, אחרי היכרות עם כל להיטי הפופ האלקטרוני הקודמים של הלהקה, הוא השימוש בכלים חיים, שהם דבר בסיסי בכל אלבום רוק אבל לא בארסנל של דפש מוד עד לאותה תקופה. הכוונה היא לתופים אמיתיים, עליהם ניגן אלן ווילדר, ולגיטרה החשמלית (שכבר הבליחה קודם לכן ב-"Enjoy The Silence"). השיר "I Feel You" הוא בבסיסו שיר בלוז, כמו "Personal Jesus", אך בניגוד אליו הוא זכה לעיבוד כבד והפך לשיר הרוק הראשון של דפש מוד. קולו המחוספס והכועס של דייב גאהן, שהופיע אז על עטיפות המגזינים בגופיה שחושפת גוף מקועקע ופנים מזוקנות, היה כמו התרסה כלפי כל מה שהלהקה עשתה קודם. ההחלטה לפתוח את האלבום בשיר הזה היא מן הסתם הצהרת כוונות שמודיעה שמכאן ואילך הדברים לא הולכים להישמע אותו דבר. הם הודיעו למאזינים: אנחנו עדיין עושים את שירי האהבה האפלים והנפלאים שרק מרטין גור יודע לכתוב, אבל הפעם נעשה את זה בטעם של בלוז, ורוק, וגוספל. אנו יוצאים לדרך חדשה ומזמינים אתכם להצטרף אלינו. אני הצטרפתי.

Depeche Mode – I feel you
מתוך Songs of faith and devotion, משנת 1993

[מאת פרנק זעתר]

ספירת העונג: כל הקטעים