איך זה שתמיד כשאני הכי צריך קפה נגמר הסוכר?

ערב אחד, באמצע ינואר, לפני כמה שנים, גיליתי שאין סוכר בדירה. רק שבמעונות האוניברסיטה אתה לא נתקע בלי סוכר אף פעם, תמיד יש שכנים. אחרי קריאת טונות של חומר הראש לא כל כך צלול ולכן תוך כדי ירידה במדרגות, עם כוס ריקה ביד, בלי סיבה ברורה אני חולף על פני כל הדירות המוכרות ועוצר ליד זאת שאני לא מכיר בה אף אחד. מעבר לדלת נשמעים קולות ופריטת גיטרה. אני מקיש בדלת, לא מחכה לתשובה, ונכנס.

את פתיחת הדלת מלווה קצב אחיד של תוף מרים, עם הצעד הראשון פנימה מצטרפת גיטרה אקוסטית. אני נכנס. הדירה חשוכה מעט, בפינה יושבים שניים. בחור ובחורה. אני סוגר את הדלת בטריקה קלה, והיא מתחילה לשיר, באנגלית. הקול שלה סמיך ולא מתאמץ. הוא מביט בי במין מבט של "שב, למה אתה עומד". אני מתיישב על הכורסא מולם, מהופנט לטמפו העצל של השיר.

"You cheated, but I, I got caught" היא שרה. איך אני מרגיש כל כך נוח כאן? אולי כי הם ממשיכים בשלהם כאילו נכנס מישהו שמכיר אותם שנים. תוך כדי אני מביט סביב. דירת סטודנטים לכל דבר, פוסטרים, לוח מודעות עמוס, תמונות של אנשים מחייכים בשחור לבן, בקבוקי בירה ריקים על המיקרוגל מסודרים למסדר הפיקדון, ליד השניים מאפרה עמוסה סיגריות, כוסות קפה. מה רציתי לבקש מהם? נעים לי כאן, המוסיקה מתחברת לקצב של מחזור הדם, לנשימה, אני מתרווח בכורסא, נשען אחורה ועוצם עיניים. איזה יופי.

אחרי 20 דקות הם מסיימים, מחייכים זה לזה. אני יוצא כמעט בלתי נראה כמו שבאתי, ורק שנייה לפני שהדלת נסגרת מאחורי אני שומע "תבוא לבקר" ידידותי.

בסוף גם לא לקחתי סוכר.

עמרי לוי ושני קדר עשו אלבום קטן בטרנינג ונעלי בית. הוא הוקלט ע"פ הכללים הנוקשים של פרויקט Album a Day של Crap Art, המחייבים, בין היתר, שהאלבום ייכתב, יוקלט ויופק בפרק זמן של 24 שעות. מקליטים מה שיצא ומעלים לרשת. עד כדי כך פשוט.

Omri Levy & Shany Kedar – No pun intended
מתוך האלבום Unlit Cigarettes, משנת 2004, שניתן להורדה בחינם!

[מאת דוד שפיר]

ספירת העונג: כל הקטעים