1. לעזאזל, אלף אלפי עזאזלים על המוזיקאים האלה שמוציאים אלבום ענק, אלבום מושלם, אלבום מרהיב, שתי דקות אחרי שאנחנו גומרים לסכם שנה. לכל הרוחות! האלבום זורח למרחקים אבל היה יכול לתפוס בקלות אחד מחמשת המקומות הראשונים בסיכום השנתי שבדיוק נסגר ולא עשה זאת – ומצד שני, לכו תזכרו בדצמבר 2021 מה יצא באמצע דצמבר 2020. אח, חזיז ורעם. מזל שהחיים לא מורכבים רק מסיכומים (למרות שהחודש אני מרגיש ככה) אלא משירים. אני מדבר, כמובן, על האלבום החדש של The Avalanches, מסע מפואר ומרהיב בן 71 דקות שנקרא We will always love you. יש כל כך הרבה לומר על האלבום הזה, שבעיניי עוסק בפרידה, אובדן וגעגוע בצורה מלאת אהבה, חמלה ושמחת חיים – כבר דבר מאוד לא מובן מאליו – ועושה את זה דרך סיפור מסגרת או מטאפורה מרכזית של חלל. שליחת מסרים אל החושך והאין בתקווה שאולי איכשהו יגיעו ליעדם (באלבום דגומים ומרופררים שני תקליטי הזהב שנשלחו לחלל), מבט מרחוק מאוד על משהו בלתי מושג, אורות קטנים בחשיכה. זה גם אלבום שמראה ל-Gorillaz, למשל, איך אפשר לעשות אלבום עמוס אורחים (אני ספרתי 22!) ועדיין להישאר קוהרנטיים, לא לאבד את המסלול לרגע. חלק מזה קרה בזכות הקפדנות של האוולאנשז, שלא סתם הזמינו מוזיקאים לאולפן אלא התכתבו ודיברו איתם ארוכות על הכוונות לאלבום לפני שהאורחים התיישבו לכתוב את החלקים שלהם. אחד הרגעים היפים באלבום הזה, וכנראה הראשון שהם עבדו עליו ובנה את היסודות לשאר, הוא "Reflecting light", שיר שבו מסומפלות שלוש שורות נפרדות משיר ישן של ושתי בניאן בעלת הקול החלומי, וסביבן מתפתל סנאנדה מייטריאה (שנודע באייטיז ובניינטיז בשם Terence Trent D'Arby) במעין דואט בין רוח רפאים לאדם רדוף, שלא יכולים לראות זה את זה אבל שואפים ביחד למקום מואר יותר. בואו נמשיך לדבר על זה בשיר הסיום? [סטרים]
2. איזה מזל אדיר זה, שיש לנו מוזיקה. אני מרשה לעצמי לנחש שכל אחת ואחד ממי שקורא פה בעונג שבת מצא במהלך השנה הדפוקה הזו אחיזה ונחמה במוזיקה. המוזיקה הייתה שם כדי להסיח את דעתנו, כדי להרים אותנו גבוה יותר, כדי להחזיק אותנו כשאנחנו נופלים. בשבילי היא עשתה את זה יותר מסרטים וסדרות וספרים ורשתות חברתיות. פניתי אליה פעם אחר פעם – לא משהו שאני לא עושה בשנים אחרות, אבל השנה נדמה לי שפניתי אליה בצורה יותר נואשת, תליתי בה יותר תקוות. והיא לא איכזבה אותי. לכן התמלאתי כל כך הרבה רגשות כשהרכבתי את 100 שירי השנה של עונג שבת לשנת 2020, רשימה שעבדתי עליה מאז תחילת נובמבר ועכשיו עלתה לאתר וגם לספוטיפיי וליוטיוב. יש שם בפנים עוד כמה תת־רשימות בסגנונות ומצבי רוח שונים, אבל אני לא רוצה להעמיס פה באייטם אחד יותר מדי כשיש כבר פוסט שלם, עמוס בכל טוב, כמה מילים על כל שיר ב־100 (מאה!) ופלייליסטים להאזין להם. חג סיכומים שמח, ואני מקווה שתמצאו ברשימה הזו דברים חדשים לאהוב לצד דברים שכבר אהבתם ויעלו חיוך על השפתיים. מגיע לנו חיוך. [עברית!]
3. רגע לפני הרשימה הגדולה, שידרתי בקצה את החלק השני של תכנית שירי השנה שלי. אם בא לכם קצת הדרכה באוזן. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

[ למקרה שפספסתם: עונג שבת חזר ומתפרסם מדי שבוע ]

אני מקווה שאתם יושבים, כי יש לי בשבילכם פרט מידע שיפיל אתכם מהרגליים. מוכנים?

אוקיי, אני הזהרתי: 2020 הייתה שנה מסריחה. אני יודע, לא שמעתם את זה בשום מקום בסיכומי השנה, שלא לדבר על מהלך השנה עצמה. בסדר, בוודאי שאני צוחק – זה כל מה שאנחנו אומרים מאז אפריל. אבל אני לא צוחק, זו הייתה שנה קשה מאוד, פחות או יותר לכולם כולל כולם. לי, בטוח.

במהלך השבועות שבהם ליקטתי ופליתי וערמתי וסיננתי את ערימת השירים העצומה שהפכה בסופו של דבר ל־100 שירי השנה של עונג שבת המונחים לפניכם, שאלתי את עצמי המון שאלות. בכל פעם שעושים בחירות כאלה של שירי השנה נשאלות שאלות, ובראשן, מה הפך שיר זה או שיר זה ל״שיר שנה״ שלי. כאילו, ברור, כל שיר כאן הוא נפלא מאוד בעיניי – אבל יש המון שירים נפלאים, הרבה יותר ממאה, את חלקם שוכחים מיד, את חלקם לוקח שנים לגלות ולהבין שהם נפלאים. מה גרם לי ולשיר הזה להיפגש בשנה הזו ולא להרפות זה מזה?

אז התחלתי להבין ששלוש תשובות עיקריות חזרו השנה שוב ושוב בתשובה לשאלה הזו.

האחת, השיר סיפק לי נחמה, ואלוהים יודעת, וכל אחת ואחד מכם יודעים, כמה היינו זקוקים לנחמה השנה. לשיר שייתן לנו חיבוק ברגע של שפל, שיר שיגרום לנו להרגיש פחות לבד, שיר שיזכיר לנו ברוך את הדברים שנותנים לנו תקווה או את הדברים שחשובים לנו, בין אם הם בהישג ידנו או מחכים קרוב או רחוק מעבר לדלת הסגורה (או לשני מטר מרחק).

השנייה, השיר הזה גרם לי לרקוד, לזוז, לקפוץ, או במילים אחרות, הוא לא הניח לי תחבושת על הפצע הפתוח של 2020 אלא הסיח את דעתי מהכאב בעזרת הנאות הגוף הפשוטות ביותר כפי שניסחו אותן האחיות יוספי: שיר עושה לי לשמוח ולרקוד.

והתשובה השלישית הייתה: היינו צריכים את השיר הזה ב־2020 כדי להזכיר לנו על מה אנחנו נלחמים. בכיכרות, ברחובות, על הגשרים, בפוסטים ובסטוריז ובשלטים ובתרומות, בין אם נלחמנו נגד אלימות ושחיתות או בעד שיוויון וחירות.

אפשר להגיד את זה גם בצורה אחרת. אפשר להגיד שכמעט רוב השירים שאהבתי במיוחד ב־2020 סיפקו לי אחת משלוש המילים האלו: נחמה, מחאה או הרמה. או, כפי שנראה אותן ברשימה הזו כפי שהן מסמנות את השירים: #נחמה #מחאה #הרמה

כתמיד, השנה הזו הייתה מוצפת במוזיקה נפלאה. כל כך מוצפת שכשהתיישבתי בנובמבר לבחור את שירי השנה שלי, עשיתי את זה מתוך פלייליסט ספוטיפיי שאליו זרקתי לאורך השנה כל שיר שאהבתי, שהשמעתי בקצה, ששמתי ב״עשרים שירים מושלמים לעכשיו״. היו בו 538 שירים, וכמובן שכשהתחלתי לעבור על האלבומים שאהבתי ולהוסיף מהם את כל השירים הנהדרים, המספר כמעט הוכפל. כמו תמיד, אני טוען שאם הרגשתם שהשנה לא הייתה מרשימה מוזיקלית – פשוט לא הקשבתם מספיק טוב. אבל מה אני בא בהאשמות עכשיו. הייתה לנו שנה מספיק קשה. בואו נחגוג את מה שיש לחגוג בה.

כאן מאזינים, ומיד אחרי הכפתורים הנאים האלה, תמצאו את כל רשימת השירים עם כל המילים שכתבתי על כל שיר!

כל פלייליסטי הסיכום שלי בספוטיפיי:
הפרופיל שלי בספוטיפיי פשוט כי הכל שם
100 שירי השנה של עונג שבת לשנת 2020
2020 לא מצליחה לישון בלילה
2020 שעת השקיעה הגדולה
2020 הייתה דיסקו!
2020 הייתה מסע מסביב לעולם
2020 יצאה לרחובות להפגין
2020 שירי ההיפ הופ של השנה
2020 נשים עושות קאברים
בונוס מוגזם רצח: …עוד 100 שירים נהדרים של 2020 שחבל לפספס

הידעת?
בחישוב מהיר, הפוסט הזה, הפלייליסטים כולם ותכניות הסיכום בקצה – אני מתבייש להגיד כמה שעות עבודה נשפכו לתוכם בחודש האחרון.
אם הם מביאים לך שמחה והנאה – אפשר ואפילו נעים לתמוך בעונג שבת דרך פטריאון, באיזה סכום שתבחרו, קטן או גדול ככל שיהיה. אני אמשיך לסכם שנים מוזיקליות בכל מקרה, אבל אם תמיכה נשמעת לך טוב, אהיה אסיר תודה מאוד מאוד.

100 שירי השנה של עונג שבת (בסדר אלפביתי):
קרא/י את המשך הפוסט

1. תשמעו, אני לא יודע מילה בפורטוגזית. באמת, אחת. מבחינתי בפתיחת השיר שתיכף נדבר עליו הם שרים את שם חברתי הטובה יעל רוזן (היי, יעל!). זה כמובן לא מפריע לי לאהוב מוזיקה ברזילאית ופורטוגלית, בין אם מדובר בקלאסיקות טרופיקליה מהסיקסטיז או בשירי טראפ שיצאו ממש עכשיו. יש בברזיל סצינת טראפ משוגעת שאולי נדבר עליה מתישהו, אבל היום אנחנו מתמקדים בשיר שנולד בצרפת, אצל מוזיקאי הדיסקו Yuksek (בפספוחט שלו כתוב פייר-אלכסנדר בוסון). אבל יוקסק שלנו בא לבלבל. הוא צרפתי, אבל כותרת האלבום החדש שלו, Nosso Ritmo, היא בפורטוגזית, כמו גם השיר הפותח, "Do beijo". בדרך כלל אני מעמיק חקר, בודק מה העניין שם, ועל מה השיר, אבל הפעם, תשמעו, לא הצלחתי. פשוט כי בכל פעם שלחצתי פליי על השיר, הידיים שלי התרוממו מהמקלדת או מהטלפון והזרועות שלי התחילו להתנועע בצורה לא רצונית לקצב הדיסקו העצל הזה. שיר לקיץ, שיר לחוף, שיר ל־2020 שעוד מעט תחלוף. לא שיר של אקסטזה, של אובדן שליטה על הגוף מרוב ריקוד – פשוט שיר שכולו גרוב חלקלק שאני לא מצליח לעמוד בפניו. [סטרים]

אולי אתם מאלה שלא מגיעים אף פעם לסוף העונג, אז רק תדעו שתמיד יש שם בסוף את הפסקה הזו של איפה אפשר למצוא עוד מהעונג בשאר השבוע: עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
קרא/י את המשך הפוסט

לפני שאנחנו מתחילים, בקשה זעירה: עונג שבת חזר לאחרונה לפעילות אחרי הפסקה ארוכה. לא משנה כמה פרסמתי בפייסבוק וכאלה – לא כל האנשים שאוהבים את העונג או יכולים ליהנות ממנו, יודעים שהוא חזר. אם תקחו עכשיו עשר שניות לשלוח את הלינק לפוסט הזה לחבר/ה או כמה, שלדעתכם העונג יבוא להם טוב – ממש ממש אודה לכם. יודעים מה? תודה כבר עכשיו!
בואו נתחיל:

הייתה זו שנה של תיקלוטים מהבית
1. איזו שנה זו הייתה! כלומר: איזו שנה זו הייתה? לא שאלה רטורית. גם אם ברגע הראשון נדמה שתהיה לנו תשובה אחידה (״גרועה!״), כשעוצרים רגע להרהר בשאלה הזו, עולות המון תשובות. כן, בוודאות שנה די חרא מהמון סיבות. אבל שנה היא אף פעם לא רק דבר אחד. עבורי השנה הזו הייתה קשה, מלאה בעצב וגעגוע, לפרקים ייאוש וזעם, אישיים וקולקטיביים. אבל היא גם הייתה שנה מרגשת להפליא. שנה של תקווה גדולה, שנה של התגלויות מופלאות של חברוּת, חמלה, קירבה, סולידריות, קהילה. היא הייתה שנה של פעמים ראשונות עבור כולנו – פעם ראשונה שנשארנו בבית כולנו בבת אחת, למשל. פעם ראשונה שראיתי הופעה לייב בזום. זה עניין שחשוב לי: מדי שנה בחצי עשור האחרון אני מקפיד לעשות משהו חדש שלא ידעתי לעשות קודם ולשקוע בו לשבועות או חודשים. מגזין, פודקאסט, פרויקטים אישיים. השנה הזו עצרה הכל וסיכלה לי את רוב התכניות. אבל מתוך הסיכול והתסכול הזה נולד משהו חדש, פתחתי ליין מסיבות שבועי באינטרנט. ריקוד בבידוד הפך להיות המגדלור שלי בתקופה הכי קשה עבורי של המגיפה, מרץ עד מאי, כשהניתוק, אי הוודאות, הגעגועים, חוסר הסבלנות וחוסר האונים היו בשיאם. באמת, במהלך שאר השבוע הייתי פשוט אבוד. הסימסטר שלי בדיוק נגמר, לא היה לי שום עוגן, התכנית להיות באותה תקופה בארץ בעונת החתונות ולגמוע קצת חברים ומשפחה התפוגגה כמו כל התכניות של כולם. לא הצלחתי לקרוא, לא הצלחתי לכתוב, פשוט טיפסתי על הקירות. הייתי מקרה סעד רגשי. אבל התחייבתי לתקלט כל חמישי. וכל חמישי היה אור גדול: לא משנה איך הגעתי לעמדה, והרבה מאוד פעמים הגעתי אליה על סף דמעות וייאוש וריקנות, התחלתי שעתיים שבהן הכרחתי את עצמי לעשות, להיות יצירתי, להיות בתוך המוזיקה הכי מרימה שאני מכיר, להיות בקשר בזמן אמת עם אנשים שנהנים ומגיבים ושואלים ומסמסים, ולא משנה כמה רחוקים הם היו – למשך שעתיים הם היו קרובים מאוד. יצאתי מהסטים האלה זורח, בכל פעם מחדש, בהיי אמיתי שפעמים רבות נמשך לתוך שישי ושבת וראשון ושני. זה גם אומר שמדי שבוע, לא משנה כמה קשה היה לי לקלף את עצמי מהרצפה, הייתי חייב לשבת ולהכין מסיבה: לשמוע מוזיקה, לבחור ערימה גדולה של שירים שבא לי לתקלט, להוריד אותם, למיין אותם בתכנת התיקלוט שלי. הצבתי לעצמי משימה לחדש בכל סט, אז כל שבוע ניגנתי גם שירים ששבוע קודם לכן לא הכרתי בכלל. יצאתי לחפש כל הזמן וזה נתן לימים שלי, נטולי הצורה ונטולי המטרה, טיפה צורה, טיפה מטרה – מספיק לאותה תקופה חשוכה. אחד השירים שמצאתי אז ודבקו בי לאורך השנה כולה היה "Coming home" של A-trak, דיג׳יי ומפיק שאני אוהב מזמן ושל Ferreck Dawn, דיג׳יי ומפיק שלא שמעתי עליו קודם. הם מסמפלים בו את "Didn't I" של Darondo, שיר פולק־סול מתוק ויפהפה מהסבנטיז. בכל פעם שאני שומע את "Coming home", זה כאילו מישהו מגביר את הבהירות בעולם. השיר הזה גורם לקצוות הפה שלי לחייך, מזריק לי אנרגיה לגוף, מרקיד לי את הלב. והוא מזכיר לי שבסופו של דבר כן עשיתי בשנה הדפוקה והמבוטלת והתקועה הזו מה שאני עושה כל שנה: קפצתי ראש לתוך פרויקט חדש שכשהתחלתי אותו לא היה לי מושג איך לעשות אותו, וכמו תמיד קפיצת הראש הזו הביאה לתוך החיים שלי משמעות וקירבה וגילוי ויצירה. אז הנה שיר לפתוח איתו עונג. הנה הזדמנות להגיד (שוב) תודה לכל מי שהיה שם בריקוד בבידוד בזמן אמת, ולא בזמן אמת. רק תזכורת: כמעט כל המסיבות זמינות ביוטיוב (חוץ מאלה שיוטיוב חסם מסיבותיו), בערך חצי מהן זמינות כסטים להאזנה במיקסקלאוד, ובסוף הסדרה הכנתי גם פלייליסט ספוטיפיי למזכרת. [סטרים]
2. [2020] אוקיי חבריא, דצמבר פה וסיכומי השנה הגיעו לקצב שיא, כפי שתוכלו לראות ברצף האייטמים הבא. ואני מזמין אתכם לגלול את העונג לצלילי פלייליסט הסיכום החדש שלי ל־2020, הפלייליסט המשמח ביותר שהכנתי מזה זמן רב, פלייליסט 2020 בדיסקו! אמת, אין פה הרבה שירים שהם ממש דיסקו קלאסי של פעם, אלא בעיקר שירים מרימים רצח שיש להם אלמנטים מרכזיים של דיסקו, אבל לא באנו להיות פוריטנים אלא לחייך ולפזז. בשבועות האחרונים חזרתי לפלייליסט הזה בכל פעם שהייתי קצת מבואס – וואלק, 2020 לא מפסיקה להביא לנו סיבות להתבאס – והוא פשוט עובד כמו גלולת מצב רוח טוב. שימו פליי! [ספוטיפיי]

קרא/י את המשך הפוסט