28 בנובמבר 2020

עונג שבת: כמו לנשום

    Doja cat

  1. openlineאני חושב ש-Doja Cat נכנסה לחיי קצת אחרי שהעונג יצא להפסקה, אז אני לא בטוח שהספקתי לאכול לכם את הראש כל כמה שאני אוהב אותה. לא הייתי מאלה שעקבו אחריה בסאונדקלאוד עוד מ־2014 אבל בהחלט קפצתי על העגלה כשהיא הייתה כבר בהאצה ב־2018 עם הסינגלים שלפני אלבום הבכורה, ובמיוחד "Go to town" המשמח שנכנס אז לשירי השנה שלי ו-"Mooo!" שנכנס לפלייליסט ההיפהופ השנתי דאז. היא הפכה אז לתופעה קטנה והמשיכה לנסוק ב־2019 אבל ב־2020 כבר דוג׳ה התפוצצה לגמרי עם רצף סינגלים ורימיקסים, ובראשם "Say so" (והגרסה שלו עם ניקי מינאז׳) שהפכו אותה לשם שפחות או יותר כל אדם מתחת גיל 30 בצפון אמריקה נתקל בו – השבוע היא גם זכתה באמן השנה ב-American music awards. אבל אפילו זה לא היה השיר הבאמת ענק שהיא הוציאה השנה. "Boss bitch", שהכרתי בזכות תלמידת התיקלוט שלי סיון, הוא שיר שלא בא להיות סקסי או חמוד אלא לפרק את הפאקינג מועדון. אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את דוג׳ה קאט הוא שאין לה שום בעיה לעבור משירה לראפ למשחקיות ובשירים החזקים שלה, כמו זה, זה בא יחד עם אטיטיוד, אישיות והמון סוואג. אם אתם עדיין מתפוצצים מ-״212״ של אזיליה בנקס, אז הגיע הזמן להרחיב את התיקייה הזו עם ״212 גירסת 2020״. [סטרים]

    2. קרא/י את המשך הפוסט

3 תגובות
21 בנובמבר 2020

עונג שבת: תחילת הסוף

  1. openlineהעובדה שהעונג חזר רק באוקטובר 2020 אומרת שבין היתר, לא זכיתי לחגוג פה בזמן אמת שירים ואלבומים נפלאים בשבוע שבו הם יצאו. ואני בטוח שאם היה עונג שבת במאי האחרון, הייתי עושה פה מסיבה שלמה מ-"Sunshine", קטע מהמם בן 8 דקות של אחד האמנים האהובים עליי בעשור האחרון, Romare. רומר שלנו (מבטאים במילרע כמו אומר, שומר, גומר) הוא מהאמנים האלה שמצליחים לעשות מוזיקה שבבסיסה היא לגמרי אלקטרונית, אבל איכשהו היא אף פעם לא נטולת חום אנושי. יש לזה כמובן הסברים טכניים: הוא משתמש הרבה באפקטים פיזיים (כמו פדלים של גיטרה, בניגוד לדיגיטליים) ולכן לא הכל מדויק ברמת המילישנייה; גם כשהוא קוצץ את הדגימות שלו הן כמעט תמיד מכילות קולות אנושיים וכלים אקוסטיים וחשמליים, בניגוד לסינתזה מוחלטת שהרבה אמנים אלקטרוניים בוחרים בה כדי לייצר צלילים. אבל יותר מכל, תמיד התרשמתי מאיך שהוא בונה את הקטעים שלו, עם דגש גדול מאוד על רגש ודינמיקה של רגש, כלומר איך שהמאזין – או אידיאלית, המאזין הרוקד – ירגיש בתחילת הטראק ואיך הרגש הזה יתעצם או ישתנה לאורך הטראק. מוזיקה אלקטרונית רקידה לימדה אותנו שיש הרבה דרכים לעשות את זה, וחלקן נשמעות לנו מאוד מלאכותיות או אגרסיביות. גם רומר יודע להשתמש בעלייה כשצריך, אבל איכשהו, זה אף פעם לא מרגיש מזויף או מאולץ אצלו, וזה תמיד מביא אותי להתרוממות רוח. "Sunshine" הוא קטע האוס, אז ביחס לשירי רוק ופופ השינויים בו לוקחים זמן, אבל הם לא מפסיקים לקרות והם לא מפסיקים להשפיע לי מיידית על הרגש. ב־1:20 אני לא יכול שלא להרגיש איך החזה שלי מתרומם בהתרגשות כאילו אני מתחיל להמריא. ב־2:40 אי אפשר שלא לצנוח ולהזדקק יחד עם המוזיקה. אין לי באמת את הכלים הטכניים, את התיאוריה המוזיקלית, או את ההבנה בסאונד כדי להסביר איך רומר עושה לי את מה שהוא עושה. אני יכול רק לומר שמהצד הזה של האוזניות, לאיש הזה יש השפעה על הרגש שלי כמו סרטים של דיסני על ילדים. [סטרים. וכמובן שזה יהיה בשירי השנה שלי]

    2. סיכום השנה 2020החלה עונת סיכומי השנה! מעכשיו, מדי שבוע אקבץ פה סיכומי שנה מעניינים מרחבי הרשת, מוזיקליים ברובם אבל בוודאי לא כולם. בואו נתחיל:

  2. Uncut הקדימו את שאר הסיכומים המז׳וריים ופרסמו כבר עכשיו את 75 אלבומי השנה שלהם. כיאה למגזין מוזיקה מודפס עם פול מקרטני על השער, המקום הראשון הלך, *שייק מיי הד*, לבוב דילן. גם Mojo, עוד מגזין של סוגדי־רוק (על השער של הגליון שלהם החודש מופיעה הלהקה החדשה והמבטיחה הווייט סטרייפס), העניק לדילן את המקום הראשון. זה לא שהאלבום שלו רע, כמו שמעצבן אותי לראות את תגובת הרפלקס האוטומטית של מגזינים כאלה בכל פעם שהאל שלהם מוציא אלבום: הוא יהיה במקום הראשון, או במקום השני, ללא קשר לאיכותו. אני מהמר שגם הרולינג סטון יתנו לו מקום דומה כשיפרסמו את הרשימה שלהם. בשנה מוזיקלית כזו עשירה ומדהימה, זו בחירה כמעט מעליבה. [אנגלית]
  3. לעומת, Rough Trade בחרו את 100 אלבומי השנה והעניקו לדילן את המקום המוצדק 87. המקום הראשון שלהם הרבה יותר רלוונטי ומעניין ל־2020, והוא האלבום המוערך והנפלא האחרון של Sault. [אנגלית]
  4. הניו יורק טיימס פרסם את רשימת הספרים הראויים לציון של השנה! בקרוב תפורסם גם הרשימת המצומצמת של הכי טובים.[אנגלית]
  5. אפרופו ספרים, בון אפטיט עם סיכום הספרים הבאמת חשובים ל־2020, הלא הם ספרי הבישול של השנה, מסודרים לפי סוג הבשלן: זה שרק עכשיו נכנס לבישול, השכן עם מלאי הטחינה בארון, זה שמנסה לאכול רק ירקות, ועוד. רשימה מעוררת תיאבון, פלוס משמחת מאוד בכל הנוגע לפונטים. [אנגלית]

    6. קרא/י את המשך הפוסט

2 תגובות
14 בנובמבר 2020

עונג שבת: אני על זה

    Kendrick Lamar, Busta Rhymes

  1. openlineבום. באפ. בום. באפ. ככה נשמע לופ בסיסי של היפ הופ מהסוג שמכונה גם, בהתאמה, Boom bap. תוף בס (בום!) ואחריה מכת סנר (באפ, נגיד, למרות שבראש שלי זה יותר קלאק!). פשוט, ישיר, לפרצוף, בסיס יציב שעליו כל ראפרית וראפר יכולים לבנות מגדלים יציבים או רעועים, ישרים או עקלקלים, עם המקצבים של הראפ שיוצא להם מהפה. ואולי זה סוד הקסם של "Look over your shoulder", שיר מהאלבום של באסטה ריימז שיצא החודש אבל הוקלט (ודלף) עוד ב־2015. משתתף בו גם קנדריק לאמאר (ואנחנו מדברים פה על קנדריק מהתקופה של To pimp a butterfly, כן?) והוא מסמפל את מייקל ג׳קסון הילד, כך שמדובר פה במפגש של ענקים, אבל אני חושב שהקסם לא היה קורה אם הביט היה מורכב, מלא חיוּת ושינויים ותתי־שינויים כמו שלושת הווקאליסטים כאן. במקום זאת, הוא אמנם מקושט בכלי מיתר ופסנתר ופיסות קצוצות ומפוזרות היטב של ג׳קסון, אבל הוא צועד יציב מאוד לאורך כל השיר בעוד קנדריק מאיץ, פונה, משנה לפחות פעמיים את מקצב הראפ שלו, שוכח לנשום איזה דקה שלמה; ובאסטה, שגדול מקנדריק ב־15 שנה ובוודאי לימד אותו בעקיפין הרבה מאוד על ראפ, לוקח אותנו לרכבת הרים. וואלק זה אפילו לא ממש חשוב לי על מה הם שרים כאן. אני יוצא לצעוד על המסילה הישרה שבונה הביט היפהפה והישרשר של Nottz ומוצא את עצמי נסחף לגמרי בגרובים המתחלפים והמתנגשים לאורך השיר המטורף הזה. אני מתעורר מהעונג רק בסוף השיר, כשכריס רוק המעצבן מתחיל לצעוק למיקרופון וכל מה שבא לי זה להתחרש לרגע. [סטרים]
  2. תשמעו משהו. אני קורא אונליין לא מעט מדי שבוע על מוזיקה ואינטרנט ותרבות, ומביא מזה כל שבוע ראיונות וכתבות לעונג. אבל כמעט כולן באנגלית. לתחושתי הסובייקטיבית מאוד, אני מתקשה למצוא טקסטים מעניינים בעברית על תרבות, אינטרנט, מוזיקה, דברים כאלה. לכן אני מבקש את עזרתכם: נתקלתם בכתבה, ראיון, טור, פוסט בעברית שנראה לכם רלוונטי לעונג? שלחו לי לינק, בבקשה. לא משנה איפה זה התפרסם. [תודה!]
  3. יש! לי! מיקרופון! ואני לא מהסס להשתמש בו, אז כבר השבוע חזרתי לשדר תכנית חדשה בקצה עם מילים ועם מיקרופון קבוע וציוד קבוע שמעכשיו לא הולך לשום מקום. יותר מזה, אני חוזר לשדר כל שבועיים, ובדצמבר אולי תכוף יותר כי יש שנה משוגעת לסכם. אז תהיו מוכנים, אבל תתחילו מהתכנית של השבוע כי יש שם דברים שאללה איסתור. [סטרים]

    4. קרא/י את המשך הפוסט

3 תגובות
7 בנובמבר 2020

עונג שבת: דגים מוזרים

  1. openlineיש אלבומים גדולים. כלומר, יש אלבומים שהם כל כך גדולים שהם אירוע, ושנקשר סביבם קונצנזוס בזמן אמת. אני לא מדבר רק על, ווטאבר, פינק פלויד או משהו. אני מדבר על המאה שלנו. בק טו בלאק של איימי ויינהאוס. פיונרל של ארקייד פייר. שני האלבומים הראשונים של בון איבר. שני האלבומים האחרונים של קנדריק לאמאר. מה שנהדר בלחיות ולהיות מאזין כשהאלבומים האלה יוצאים הוא שזוכים לראות ולשרטט לאורך הזמן את האדוות שההתפוצצות שלהם יוצרת, ולא רק לקבל אותם כמובן מאליו בדיעבד (ברור שכולם מחקים את הביטלס). למשל, לראות איך הסאונד מלא השקט והאוויר מהאלבום הראשון של The xx הדהד בשנים שלאחר מכן אצל ג׳יימס בלייק ואז אצל לורד והתגלגל לרוזליה, למשל. או כמו המקרה שלפנינו: In Rainbows. מי שזכה להיות בהכרה מלאה ב־2007 לא ישכח את ההגעה של האלבום הזה, ובאופן לא מובן מאליו הוא הפך עם הזמן לאלבום מרכזי כמו קיד איי ולדעתי פופולרי ממנו. מה שבטוח הוא שהיה דור שלם של מוזיקאים שהיו אז בדיוק בגיל המתאים כדי לחטוף אותו לפרצוף בתור המפגש המשמעותי הראשון שלהם בזמן אמת עם אלבום של רדיוהד, והאדוות מגיעות עד ל־2020, שנה שבה יצאו שני קאברים שונים בתכלית ומהממים בתכלית לאותו שיר מאותו אלבום של רדיוהד, על ידי שתי זמרות מעולמות שונים לגמרי, שהיו בנות 18 ו־19 כשיצא האלבום (שתיהן, כמה מוזר, נולדו כמעט באותו יום בהפרש של שנה). אחת מהן נפגוש בשיר הסיום. השנייה היא Kelly Lee Owens, מוזיקאית וולשית שנעה על מגוון אלקטרוני רחב שמתחיל בדרים פופ מלודי ונגמר בטכנו מהפנט. האלבום השני שלה יצא השנה והוא לא פחות מפנטסטי, והוא נפתח בלא פחות מאשר קאבר סינתי מסחרר ומרהיב ומשגע ביופיו ושומט לסתות בעיניי ל-"Arpeggi". רדיוהד קראו למקור "Weird fishes / arpeggi", והקאברים מתחלקים ביניהם בשני החלקים של השם. אם יש לכם רמקולים משובחים או אוזניות יקרות, זה הזמן להשתמש בהם. [סטרים]
  2. מה יצא השבוע? שבוע לא מדהים מבחינת כמות ריליסים מעניינים, אולי כי מוזיקאים ידעו שהתקשורת תוצף בבחירות בארה״ב ואין סיכוי להשיג תשומת לב. בכל זאת, יצא אלבום חדש של קיילי מינוג, אלבום חדש לריף כהן בהפקת עטר מיינר, ואלבום חדש ל-Tunng, בין היתר. לשאר הסינגלים והרימיקסים המעניינים שיצאו השבוע, קפצו לחמישי בחצות. [סטרימים]

  3. גון בן ארי איז און פייר! עפתי מ״הנחיות חדשות״ שלו בפרויקט הגל השני, והסינגל החדש שלו עם מקהלת זולת, ״מאניה״, ממשיך את אותו הקו ובהצלחה אדירה: היפ הופ עם מקהלה, וכתיבה שאני לא זוכר כמוה בעברית בזמן האחרון: כל המילים תקפות, מכל משלב, כולל אנגלית באמצע המשפט כי ככה אנחנו מדברים עכשיו, בראפ סופר מצלולי וחרוזי. וזה לא בשביל צחוקים גרידא או כדי לתחזק איזה מיתוס של היפ הופ מחו״ל. זה אחד השירים הכי טובים ששמעתי על PTSD וספציפית על ה-PTSD הישראלי של צבא סדיר, ״בג׳יפ על הטריפ של עוד לא בן עשרים״, שאחריו ״בינתיים עיכלתי רק שני אירועים, אז פורס את ה-rest לחמש תשלומים, אוכל פאניק אטאקס, אבל זה הריבית״, ואז יורדים לחוף לראות את הקטיושות בתל אביב. וואו. זה שיר קטנטן שמרגיש לי גדול מאוד. אם ככה יישמע אלבום שלם, איזה פחד. [טיוב, סטרים]
  4. אולי זה עדיין יהיה לייב כשתלחצו על זה, אבל כבר 15 שעות ש-Four Tet משדר לייב ביוטיוב ומנגן תקליטים מהבית. אין לי מושג מה מתנגן עכשיו כשאני כותב את זה אבל זה יפה. בכל פעם שנגמר צד הוא מחליף. נשמע שהוא מנגן דברים שלו אבל אני לא מזהה. איזה רעיון מוזר ומגניב. [טיוב]

    5. קרא/י את המשך הפוסט

תגובה אחת
31 באוקטובר 2020

עונג שבת: סטאנק!

    ״This stank wasn’t that stink. This stank was root and residue of black Southern poverty, and devalued black Southern labor, black Southern excellence, black Southern imagination, and black Southern woman magic. This was the stank from whence black Southern life, love, and labor came.״ – קייסה ליימון בטקסט פנטסטי על סבתא שלו, ועל אאוטקאסט

    outkast

  1. openlineהיום לפני 20 שנה בדיוק יצא לחנויות Stankonia, האלבום הרביעי של Outkast, הצמד מאטלנטה שאחריו ההיפ הופ נשמע אחרת. יש שיטענו שזה האלבום הכי טוב שלהם ואפשר להתווכח על זה, אבל אי אפשר להתווכח על זה שלפני האלבום הזה, לא משנה כמה אאוטקאסט הצליחו (והם הצליחו), הם היו שייכים לחובבי היפ הופ. באלבום הזה, ובמיוחד עם "Ms. Jackson" ו-"So fresh, so clean" הם נכנסו לכל בית בארה״ב ולמצעדי הפופ. העולם זוכר את מיס ג׳קסון, אבל המיוזיק הדס לעולם לא ישכחו את הסינגל שיצא חודש קודם לכן ופוצץ ל־100% ממי ששמע אותו את האוזניים והראש וההגדרה־עד־כה של היפ הופ. קראו לו "B.O.B", ראשי תיבות של "Bombs Over Baghdad" שלוש שנים לפני המלחמה האמריקאית החדשה בעיראק. מה יש בשיר הזה ששינה הכל? מה אין בו?! בניגוד לשירי היפ הופ של אותה תקופה ששייטו בנחת באיזורי 85-100 ביטים לדקה, השיר הזה טס במהירות של דראםנ׳בייס, 155 ביטים לדקה. יש בו גם ריף גיטרה חשמלית רוצח, סקרצ׳ינג (של אותו סקרצ׳ר מאייטם 32), ראפ טירוף של ביג בוי ואנדרה 3000, והוא נגמר בפאקינג מקהלת גוספל על ביט של דראםנ׳בייס למען השם. להבדיל, נגיד, "Ultralight beam" על כל חלקיו וגוספליו לא היה קיים בלי השיר הזה. אני זוכר ששמעתי אותו ב־2000 והעולם שלי התהפך בבת אחת. השבוע לרגל החגיגות יצאה מהדורה מחודשת של האלבום עם כמה רימיקסים סמי־מעניינים, אבל מה שבאמת העיף לי את המוח שם זו גרסת האקפלה ל-"B.O.B". עם כל כמה שהעיבוד וההפקה של השיר המקורי מפוצצת מוחות, זה מדהים לשמוע כמה חזק השיר הזה, כמה הוא פאקינג טייט, כמה הוא דוהר קדימה ב־155 קמ״ש בלי נשימה, בגירסה הערומה שאין בה כלי נגינה אחד חוץ מהראפ של שני ראפרים, שירה וקולות רקע. אם ראפ זו דרך לחקות את הקצב של התופים בעזרת מילים, הקאפלה הזו היא הוכחה: אפשר לרקוד אותה ככה באנרגיה שיא בלי אף מכת תוף אחת! [סטרים]


    2. icecreamחבר אמר לי השבוע שהוא נכנס לעונג ולא מוצא את הלינק לתמוך בו. הוא צדק – בטלפון הוא באמת לא מופיע, כי התפריט העליון לא מופיע בטלפון. אז עד שאתקן את זה, הנה תזכורת: אפשר לתמוך בעונג, וזה ישאיר אותו בריא ומשגשג לאורך זמן, ככה שתוכלו לסמוך על זה שבכל שבוע נתון אמצא אפנה זמן לפרסם המלצות בטלגרם, באינסטגרם, בעונג כמובן, לערוך שירים לתכנית בקצה, ולהתעסק בעוד דברים כאלה שיוצאים אליכם ולשמחתי נראה שהם משמחים אתכם כמו שהם משמחים אותי. חלק מהם תמצאו השבוע בעונג. חלק מהם רק בשלבי עבודה מוקדמים ועדיין לא מוכנים להציץ החוצה, אבל הם בדרך. אם אתם רוצים להצטרף לחבורה השמחה שתומכת בעונג בסכומים זעומים מדי שבוע אבל מצטברים להשפעה די רצינית על החיים שלי ומאפשרים לי לעשות את מה שאני עושה (ובראשם תומכי־העל המדהימים דניאל, מעיין חיים ויניב יעקובוביץ׳) – תבוא עליכם הברכה (בצורת עונג חדש מדי שבת, ועוד דברים שמדי פעם רק אתם תקבלו).

  2. חזרתי לשדר בקצה! כלומר, מעולם לא הפסקתי, אבל לראשונה מזה 7 חודשים יש לי שוב מיקרופון, אז חזרתי לדבר בקצה! איזה כיף, יא רבנן. הנה התכנית החדשה שלי שם, כולל דיבורים סופסוף, אבל לא הרבה כי יש כל כך הרבה מוזיקה טובה להספיק בשעתיים. עוד רגע מתחילים לסכם שנה, אז אני חוזר לפעם בשבועיים. שימו אוזן. [סטרים]
  3. חברים אמרו לי שסט ה״דמיינתי שאני מתקלט בבוילר רום״ שלי מעולה לכושר וריצה, אז אם אתם עושים דברים כאלה, הנה הקלטה מלאה של הסט בלי וידאו, ואפשר לשים אותה באוזניים ולהתחיל להזיע. [סטרים, מיקסקלאוד]
  4. היה זה שבוע מטורף של ריליסים חדשים, אז קודם כל התקציר: בחמישי בחצות תמצאו שיר אחד מכל ריליס מעניין שיצא השבוע, סינגל, אי־פי, אלבום או הוצאה מחודשת. ועכשיו לחדשות הרחבה. [ספוטיפיי]
  5. שבוע של שת״פים וקאברים מעניינים, ובראשם השיר החדש והדי לא־ייאמן־כמה־שהוא־טוב של באסטה ריימז וקנדריק לאמאר, "Look over your shoulder", שגרסה שלו דלפה לפני כמה שנים אבל זו ההוצאה הרשמית שלו והוא ממש ממש אש! כל כך אש שמגיע לו אייטם משלו. וואו, כמה אש, אני הולך לשמוע אותו שוב. [סטרים]
  6. עוד שת״פ! The Avalanches יחד עם לאון ברידג׳ס ב-"Interstellar love" (לא שיר של דאפט פאנק, למרות השם). [סטרים]

    7. קרא/י את המשך הפוסט

2 תגובות