1. לאיזה שיר אני מכור השנה? כל כך הרבה מוזיקה מדהימה ומרגשת ומרימה ומחבקת יצאה השנה, והדבר שאני לא מפסיק לשמוע הוא שיר שיצא לפני שנולדתי. בהכל אשם דן סניית׳, שקורא לעצמו בדרך כלל Caribou ומדי פעם, כשמתחשק לו ממש להרקיד, הוא עוטה את הכינוי Daphni. בסוף שנה שעברה הוא הוציא באנגר היסטרי שנקרא "Sizzling" ונכלל בשירי השנה שלי. קראתי לא מזמן שהוא מקליט שירים תחת הכינוי דאפני רק כשמזמינים אותו לתקלט ואז הוא רוקח איזה משהו מהיר פשוט כדי שיהיה לו משהו חדש לנגן. במקרה הזה הוא לקח את השיר "Sizzlin' hot" של Paradise מ־1981, האיץ אותו, חתך ממנו כמה חלקים, והוסיף קצת ביט, לא הרבה יותר מזה. בגדול, מה שמכונה dj edit, אפילו לא לגמרי רימיקס. והגרסה שלו התפוצצה לתוך חיי ברעש גדול. עד שהגעתי למקור, שכולל גם ברידג׳ וברייק מהממים שלא קיים בגרסה החדשה. והמקור, עם כמה שהוא פתאום איטי, לא חסר לו גרם מהכוח. הוא הצטרף לאסופת השירים הלא־גדולה שכשאני שומע אותם אני לא יכול שלא לחייך, ולא יכול שלא לרקוד. איזה פ׳אנק! איזה גרוב! רותח, לוהט, מבעבע! צריכים הרמה של קצוות הפה לחיוך גדול? שימו פליי עכשיו. [סטרים]
2. בחיי שיש מעט דברים בעולם הזה שאני אוהב יותר מאשר לתקלט. אני אוהב לתקלט המון דברים – היפ הופ, להיטי פופ, דיסקו, אבל יותר מכל אני אוהב לנגן אלקטרוניקה, האוס, או איך שלא תרצו לקרוא למוזיקה אלקטרונית שמרימה מאוד. ריקוד בבידוד 14, שהוא האחרון לתקופה הקרובה (נראה לי… מי יודע מה יתגלגל במצב הנוכחי), היה שעתיים של הרמות אלקטרוניות שהתחילו באיזורי פולו אנד פאן ונגמרו במקומות לא צפויים. מזמן לא היה לי כיף לתקלט ככה. אפשר לצפות בווידאו המלא של המסיבה פה, או להאזין להקלטת האודיו בלבד במיקסקלאוד שלי. [טיוב; סטרים]
3. אללה איסתור ולהקתו, איזה חמישי בחצות יש לנו השבוע! לא פחות מ־49 שירים מעניינים שיצאו השבוע, וביניהם קנייה ווסט, ניל יאנג, קיילי מינו, פיניאס, אורורה, רם אוריון, סולאנג׳, וגם אלבומים חדשים של… [ספוטיפיי]
4. ג׳ון פרושיאנטה! אלבום חדש לג׳ון פרושיאנטה! סימני קריאה! ביטים מוזרים! [סטרים לבחירתכם]
5. אני נרגש מאוד גם לרגל האלבום החדש של אהובת לבי לורה וירס, שהוציאה אלבום חדש, My Echo, ומכיוון שהיא מעולם לא הוציאה אלבום פחות מנהדר, אני מצפה לבלות את הסתיו בצל יופיו. [סטרים]
6. שבוע עמוס גם באלבומים חדשים מסקרנים ומשמחים, ואת רובם לא הספקתי לשמוע עדיין אבל בוודאות יש פה מספיק מוזיקה נפלאה להחזיק אתכם הרבה יותר משבוע:
   אלבום סולו חדש של ג׳ף טווידי.
   אלבום סולו שני גם לאדריאן לנקר מ-Big Thief.
   אחרי הרול אאוט הארוך בעולם, Gorillaz הוציאו סופסוף את האלבום החדש במלואו והוא ארוך, עמוס, עם אורחים אהובים כמו בק, סנט וינסנט, ג׳ורג׳יה, Earthgang, UMO ועוד מהקרם של הראפ, האינדי והכל בעצם, כולל אלטון ג׳ון. מישהו יכול לסמס לדיימון אלברן שאחרי 20 שנה ממש אפשר להוריד את הפילטר מהקול שלו כבר?
   Clipping באלבום חדש שבוודאות יהיה מרתק וקצת מפחיד.
   עוד ראפ: Ty Dolla $ign באלבום טרי עם שם מצוין: Featuring Ty Dolla $ign. יופי, טיי.
   חביביי ההיפים Woods באלבום חדש שבוודאות ילך טוב עם הקפה בבוקר.
   אלבומים ששכחתי והזכרתם לי בתגובות, כפרה עליכם: ברוס ספרינגסטין חדש!!! וגם אלבום חדש של The Mountain Goats.
   אי־פיז חדשים ל-Local natives, Nosaj thing, Zero 7 עם לו סטון.
   ועוד אלבומים כי אין סוף לכיף: Boy pablo, שרון ג׳ונס ז״ל, בכר מר-קאליפה, Actress, ועוד אלבום אחרון שנגיע אליו בסוף. [סטרים לבחירתכם]
7. כמה יופי יכול להיכנס בדקה וארבעים? ORI (שאולי הכרתם כאורי אלבוחר כשעוד גר בירושלים וטרם עבר לברלין) בוחן את הגבולות עם השיר החדש, הקצרצר והנפלא שלו, "Better days". [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

1. אני מודה, יש לי איזו פיקסציה לנינה סימון. יש סיכוי שהיא הזמרת האהובה עליי, לא מתחייב. בשנה שעברה, כשהיה פה הכי חורף, ניחמתי וחיממתי את עצמי בהרכבת פלייליסט נינה סימון האולטימטיבי עבורי, אחרי שבערך חודש שמעתי כמעט רק נינה סימון (הידעתם? בעמוד של אמן בספוטיפיי אפשר לעשות פליי על שיר כלשהו ולבחור שאפל וכל הדיסקוגרפיה תתנגן בערבובייה. אצל סימון מדובר בימים אם לא שבועות רצופים של אושר). אחת מהסיבות הרבות שאני אוהב אותה הוא שהיא יכולה במסגרת אלבום אחד לחרוט כעס חברתי מדמם על הפנים של המאזין שלה, לספר לו סיפור, לערסל אותו ברגע עצוב, או לעשות את מה שהשיר הבא מדגים: להיות חרמנית אש בלי להתנצל. יש לי חיבה גדולה לשירי ג׳ז, בלוז ופופ של פעם שהם בלי ספק על סקס אבל הם לא יכולים להגיד את זה בצורה מפורשת כמו שאומרים את זה בפופ של היום, אז הם ממציאים יופמיזמים חמודים: ״שים לי קצת סוכר בקערה״, ״אחוז אותי חזק״, כאלה דברים. "Gimme some", שכתב מי שהיה אז בעלה של סימון, הולך על הגבול הכי חיצוני של המשחק הזה, עם תיאורים שטכנית אפשר לטעון שהם נקיים אבל פרקטית אין אדם בוגר אחד שלא מבין. ״Come on over here and fill my cup, love me so hard I can't stand up״, או ״I like fried chicken, you know it's true, but there's no sweeter meat in the world than you״. כמה טוב לשמוע אישה שרה בכזו אנרגיה ברורה, לא מתנחמדת או מתקתקה, על כמה שהיא חרמנית – ב־1965, במצעדי הפופ! ומי שמכיר את הביוגרפיה של סימון יודע שאישה חסודה וצנועה היא לא הייתה. [ספוטיפיי]
2. תקלטתי מסיבת היפ הופ! ממש אתמול בערב, לייב ביוטיוב, כולל כל הטעויות שעושה דיג׳יי שכרגע התעורר ושותה את הקפה שלו תוך כדי תיקלוט. אני כבר מזמן חרמן על תיקלוט היפ הופ, והצלחתי לנגן 60 שירים בשעתיים, פלוס מינוס. התגובות בזמן אמת היו אש אז אני מקווה שגם בצפייה דיעבדית מסיבת ההיפ הופ שלי תגרום לכם לנענע בטירוף בסלון [סליחה אם הסרטון חסום כשאתם מנסים לצפות, ליוטיוב לוקח זמן לעבד את העריכה האוטומטית (היו שם שני שירים של ג׳יי זי שמסתבר שאי אפשר לשתף ביוטיוב וצריך להסיר], או לכל הפחות לעשות קצת עם הראש תוך כדי שאתם מקפלים כביסה או משהו. כל שאר מסיבות ״ריקוד בבידוד״ נמצאות פה. [טיוב]

מה לשמוע השבוע, אתם שואלים? למה אתם מתחילים עם השאלה הכי קשה אבל. תקשיבו, שבוע משוגע של מוזיקה חדשה! אלליי, מאיפה להתחיל? בואו ננסה:

3. קודם כל, לאלה שרוצים רק טעימות, הפלייליסט חמישי בחצות נמשך השבוע 3 שעות וייתן לכם שיר טעימה אחד מכל אלבום, אי־פי או סינגל מעניין שיצא השבוע, וזה כולל ערימה של אמנים אהובים, וביניהם… King Princess, Neil Young ,Pixies, Lana del Ray, M. Ward, Son Lux, Sharon Van Etten, John Frusciante, Quakers, Pearl Jam, Stevie Wonder(!), Cocorosie+Anohni, Woods… יחלאולאו! [ספוטיפיי]
4. לאלה שרוצים להרהר סלאש להתמזמז באמצע הלילה, יש אי־פי חדש וקצרצר של אהוב לבנו ג׳יימס בלייק! הוא נקרא Before ומכיל רק ארבעה שירים, אבל כולם די מצוינים מההאזנה ורבע שהספקתי לתת להם. 16 דקות ונגמר. [ספוטיפיי]
5. הערת ג׳יימס בלייק: לרגל השקת האי פי, הוא נתן היום סט של שעה בבוילר רום ועירבב בו יפה קטעים חדשים מהאי פי שלו יחד עם מלא דברים יפים אחרים (כולל אאוטקאסט!). [טיוב]
6. לאלה שרוצים ללעוס טבק בחצר האחורית שלהם, לסטורג׳יל סימפסון היה קיץ עמוס: הוא הספיק לחלות בקורונה, להחלים, ולהקליט אלבום בלוגראס שלם של 20 שירים (קצרים, אל תדאגו), שכראוי לזמר קאנטרי עכשווי, מרדן וסופר מעודכן, הוא קורא לו ״מיקסטייפ״ משל היה ראפר מן המניין. אני לא מאזין הרבה לבלוגראס אז לא יכול להגיד לכם איך זה משתווה לגדולי הז׳אנר, אבל אני כן יכול לספר לכם שאהבתי פה די הרבה שירים. [ספוטיפיי]
7. רגע, זה סבבה שאני שם לינקים לספוטיפיי? אתם רוצים שאשים לינק רב־שירותים כמו זה, שאפשר לבחור בו את השירות החביב עליכם? הגיבו בתגובות אם יש לכם דעה, ואם אתם קוראים את זה במייל, פשוט תעשו reply וכתבו לי, [תודה. ממשיכים]
8. לאלה שבא להם היפ הופ אבל הם באו לחשוב ולא רק לרקוד, הראפר המעולה Open Mike Eagle הביא אלבום חדש ומוצלח לאללה בעיניי, 34 דקות ורבע מהאלבום כבר סימנתי לתכנית בקצה. יש לו גם את שם האלבום הכי טוב של השבוע: Anime, trauma and divorce, והוא כולל שירים נפלאים עם שמות נפלאים כמו ״Wtf is self care״, ״Sweatpants Spiderman״, והשיר הכי טוב באלבום "The Black Mirror episode". [ספוטיפיי]

קרא/י את המשך הפוסט

או, היי.
שמעתי שיש לך קצת זמן פנוי ובדיוק גמרת את כל נטפליקס, אז כתבתי לך עונג שבת חדש. ונראה לי שמעכשיו יהיה אחד כזה כל שבוע.

אז מה נשתנה?
הרבה דברים, שיתגלו בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב. אבל בתור התחלה, הזמנים השתנו והתרגלנו שדברים טובים באים אלינו ולא אנחנו אליהם. לכן מהיום, אפשר אבל לא צריך להיכנס לעונג כדי לקרוא את העונג השבועי במלואו. הירשמו כאן והוא יגיע אליכם, כולל הכל, מינוס הפונטים היפים, ישר למייל. (אפשר גם להירשם לניוזלטר התקופתי האישי שלי)

עשה טובה ושלח לי בבקשה עונג שלם למייל כל שבוע הפתעות מגיאחה, ניוזלטר של מדי פעם

Leave this field empty if you're human:

…שנתחיל?




1. לפני 11 שנה יצא האוסף הכפול Dark was the night, אולי האוסף האהוב עליי. יזמו אותו האחים דסנר מהנשיונל, והם שלחו זרועות לכל אמן אינדי מעניין שהכירו באותה תקופה בארה״ב. מעבר לזה שזה פרויקט מוזיקלי אדיר, מדובר בסנאפשוט מדויק ומרתק של סצינת האינדי־פולק האמריקאית ברגע שבו היא גאתה. האלבום הכפול של פרויקט הגל השני, שיצא עכשיו פה בישראל 2020, הוא בדיוק זה. הניע אותו רועי ריק מהקולקטיב ועם או בלי להתכוון, הוא יצר תמונת מצב מדויקת של קרם האינדי הישראלי של עכשיו: תומר ישעיהו, יוגי, איה זהבי פייגלין, שי צברי, גלעד כהנא, טדי נגוסה, מיקה שדה, חברים בג׳יין בורדו, האנג׳לסי, לולה מארש ועוד שמות פחות ידועים שעומדים מאחורי הקלעים של הרבה מאוד מהאינדי־על־גבול־הפופ של ישראל. זה פרויקט מדהים, נסי, מלא שירים מרהיבי יופי, יופי שנוצר אולי בזכות ולא למרות העובדה שהם כולם נוצרו מהר מאוד ותוך כדי תנועה וסגר וקורונה. והוא מגלה עוד משהו: אם מישהי רוצה לשרטט את מסלול השינוי הגדול ביותר באינדי הישראלי ובפופ הישראלי (אך לא ברוק הישראלי) בחצי עשור האחרון, הרי שמדובר באותו השינוי: את האלבומים שהמוזיקאים האהובים עלינו חורשים בבית הקליטו בעיקר אמנים שחורים. אם בניינטיז ובעשור הראשון של האלפיימז רוב אמני האינדי והפופ שמעו והושפעו מאמנים לבנים (מרדיוהד ופיונה אפל ועד The xx וארקייד פייר), הרי שחלקים גדולים מהגל השני מבהירים, לפחות לי, שהם אולי מנגנים על גיטרה אקוסטית על הבמה, אבל בבית הם שומעים את ליזו, טיילר דה קריאייטור, צ׳יילדיש גמבינו, Thundercat, קנדריק, Toro y moi, קרדי בי, אנדרסון פאק, פלה קוטי. אחרת, איך תסבירו את זה שאיש ג׳יין בורדו ולולה מארש, מתי גלעד, אחראי להפקה של ״הנחיות חדשות״ של גון בן ארי והגל השני? ״הנחיות חדשות״ הוא מתחרה חזק רצח על שיר השנה שלי 2020. שיר שבכל סיבוב שלו אני מגלה בו עוד משהו. מילולית, הוא נשמע לרגע כמו ניסיון לדחוס כמה שיותר רעיונות לשיר אחד ולרגע כמו הארה נבואית; רגע זה נשמע כמו ראפ פואטי משוכלל ורגע כמו תגובה בפייסבוק. הלחן? ברגע הראשון חסר צורה, בהאזנה החמישית מתגלה תבנית חוזרת ולא מובנת מאליה של חלקים מחוברים. וזה מה שעושה אותו בעיניי לכל כך מבריק, כל כך עכשיו, כל כך ממכר עבורי. הוא משוכלל מספיק כדי להיחשב שירה, ומדובר מספיק כדי להיות סטריט, ומה יותר ראפ מזה. וכן, אין ספק שרוחו של מק מילר ז״ל מרחפת על הווייב כולו, ובכל זאת מדובר באחד השירים הכי מקוריים ששמעתי בעברית. [בנדקאמפ, סאונדקלאוד]

קרא/י את המשך הפוסט

כולם מדברים על עשור, אף אחד לא מדבר על 2019.

טוב, זה לא לגמרי נכון – הרבה מאוד אנשים מדברים על 2019. אבל כאן בעונג, בחרתי להתעלם מהעשור ולא לסכם אותו. למה? לא לגמרי יודע. התירוץ שנתתי לעצמי הוא משולש: א. 2019 הייתה שנה מוזיקלית כל כך עשירה ומענגת בעיניי, שלא רציתי להאפיל על הסיכום שלה עם סיכום מונומנטלי. ב. מה זה עשור בכלל? יום הוא סיבוב אחד של כדור הארץ סביב עצמו. חודש הוא סיבוב של הירח. שנה היא הקפה מלאה סביב השמש, מחזור של ארבע העונות. עשור? הטבע והיקום לא סופרים עשורים. ואם הם לא סופרים, גם אני לא. ג. האמת? פשוט פחדתי לטבוע. העשור הזה היה כל כך מדהים מוזיקלית, שלא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל. תאמינו לי, זה היה מספיק קשה לחפור אחורה ב־12 החודש המפוצצים ממוזיקה מדהימה, כדי לזקק אותה לרשימה כמו זו. רשימת אלבומי השנה שלי כוללת השנה 36 אלבומים. שלושים ושישה! זה ממוצע של אלבום מעולה כל שבועיים. שבועיים! פסיכוטי.

ועם כל הפסיכוזה הזו, ניגשתי לברור ולבחור. כבר עשור ומשהו אני מסכם כאן מדי שנה ובכל פעם אומר משהו כמעט זהה: אם המוזיקה של 2019 לא העיפה לכם את המוח, אתם פשוט לא הקשבתם מספיק טוב. לא חיפשתם מספיק בחריצות. לא הייתם פתוחים מספיק – באשמתכם או שלא – למוזיקה חדשה השנה. זה אף פעם לא באשמת או בזכות השנה – בתריסר חודשים בהכרח תצא לעולם מוזיקה נפלאה, והמון ממנה – זה תמיד באשמת או בזכות המאזין. הקשב שלו, החריצות שלו, הפתיחות שלו. או שלה, כמובן. ואני הייתי השנה קשוב, חרוץ ופתוח מאוד, ואני מרגיש שזכיתי בענק. מוזיקה נפלאה יכולה ליצור עם המאזינה שלה אינטימיות מיידית. היא נדבקת לזכרונות, לרגעים, לימים וחודשים שלמים, היא מרימה כשצריך, מורידה כשצריך – היא כמו חבר נפלא. והשנה אני מרגיש שרכשתי כל כך הרבה חברים נפלאים חדשים.

יאללה, מספיק לדבר בכללי, בואו נדבר על 100 השירים שנכנסו לכאן. השנה הייתה כל כך עשירה, שהמון שירים גלשו מהרשימה ה״מצומצמת״ הזו לרשימות־משנה, כולן זמינות בעמוד הספוטיפיי שלי.

תודה לכל מי ששלחה ושלח לי השנה שירים, אלבומים, קליפים והמלצות! המון מהאוצרות שגיליתי השנה גיליתי בזכותכם, וזו באמת זכות ענקית. תודה.

גירסת הרדיו המקוצרת: שירי השנה שלי חצי ראשון, חצי שני

סיכומי 2019 נוספים שלי:
36 אלבומי השנה
אלקטרו רדיו: הקטעים האלקטרוניים הכי טובים של 2019
שנה רכה מאוד: השירים הכי מנחמים של 2019
קטעי ההיפ הופ הכי טובים של 2019
לא יכול לישון בלילה: שירי אמצע הלילה הכי טובים של 2019
אורגניקה: השירים הכי טובים בז׳אנר ב־2019
100 התגליות הקטנות של 2019
וגם: השירים הכי יפים של תשע״ט
ובכל זאת: סיכום העשור של אלקטרובנק

…והודות לקורא החרוץ יובל, הנה הרשימה גם באפל מיוזיק.

100 שירי השנה של עונג שבת (בסדר אלפביתי):
קרא/י את המשך הפוסט

[symple_column size="one-half" position="first" fade_in="false"]פלייליסטים בספוטיפיי

התגליות הקטנות והנפלאות של 2019

אורגניקה 2019

2019 לא מצליחה לישון ב־3 בבוקר

שירי ההיפ הופ של 2019

2019 הייתה שנה רכה מאוד

אלקטרו רדיו 2019

100 שירי השנה של עונג שבת וגם הפוסט המלא בעונג על השירים
[/symple_column]

[symple_column size="one-half" position="last" fade_in="false"]תכניות בקצה

התגליות הקטנות והנפלאות, גרסת הרדיו [ספוטיפיי]

שירי השנה, חלק א׳ [ספוטיפיי]

שירי השנה, חלק ב׳ [ספוטיפיי]

מסיבת סוף השנה – השירים שהכי הזיזו אותי ב־2019
[/symple_column]

בשנים הרבות שבהן כתבתי את עונג שבת (בערך 14 שנה!) יצא לי לעקוב, במצטבר, אחרי כמה מאות של בלוגים ישראליים. לכולם היה הרגל שמצאתי מגונה: כשאחד הבלוגרים היה כותב פוסט חדש אחרי הפסקה ארוכה, הפוסט היה תמיד מתחיל בהתנצלות ארכנית על ההיעדרות הארוכה, כשכל מה שאני רציתי לקרוא הוא את התוכן של הפוסט החדש, כי בשבילו הגעתי, לא כדי לקרוא שלוש פסקאות התנצלות – זה בסדר, אף אחד לא כועס, בואו נגיע לעניין שלשמו התכנסנו.

ולכן: השנה פרסמתי רק פוסט אחד בעונג שבת, וזה מוזר. זה מוזר לי מאוד. אבל זה לא אומר, חלילה, שלא הקשבתי השנה לכמויות מופרזות להפליא של מוזיקה חדשה. למעשה, יש לי תחושה ששמעתי השנה יותר מוזיקה חדשה מבכל שנה אחרת בזמן האחרון. מדי שנה אני מתכנס עם עצמי בחדר ישיבות דמיוני, על השולחן מפוזרים עשרות תקליטים ושירים נפלאים מהשנה שנגמרת, ואנחנו מתווכחים במשך שבועות מה ייכנס לרשימת שירי השנה או אלבומי השנה, ומה לא. בדרך כלל על השולחן יש, נניח, 200 שירים פלוס מינוס, שסימנתי לעצמי לאורך השנה כשירים מדהימים במיוחד שאני אוהב במיוחד, ועכשיו נותר רק להתווכח על זוטות.

השנה, הרשימה המלאה של שירים שאהבתי, ממש אהבתי, אהבתי מספיק כדי לשקול אותם לשירי השנה, כללה 602 שירים. הדיונים עדיין נמשכים בסערה.

בשבועות הקרובים, במקום לסכם את העשור, אסכם את אחת השנים המוזיקליות הכי נפלאות, עשירות, מרתקות ומרגשות של העשור: 2019.

אני לא יכול להבטיח שאספיק לכתוב פה פוסטים ורשימות מפורטים (אני כן מבטיח לנסות), אבל אני בוודאות הולך לפרסם סיכומי שנה שכיף להאזין להם, בספוטיפיי האישי שלי ובתכניות שלי ברדיו הקצה. הפוסט הזה נועד לרכז את כל אלה. איזו שנה שבוגי!