״עבורי, אין אף מדיום אמנותי אחר שאפשר לחזור אליו בתדירות כל כך גבוהה או להמשיך לספוג ממנו בלי למצות או להשתעמם״ – קייטי קראצ׳פילד מ-Waxahatchee, על, ניחשתם נכון, מוזיקה

1. יברך האל את Lizzo! בכל פעם שנדמה שאין תקווה, או שהעולם הזה זקוק למנה הגונה של שמחת חיים, או שהפרצוף החמוץ הזה צריך שידביקו לו חיוך ענק, או שסתם בדיוק יצאתם מהמקלחת במגבת ובא לכם לרקוד ריקוד טיפשי מול המראה – ליזו מגיעה עם שיר חדש. בשנתיים האחרונות היא מרעיפה עלינו מדי כמה חודשים סינגל שגורם לי להתעופף, והשבוע הגיע הרגע הזה, שבו בלי שידעתי בכלל הגעתי למצב שאני זקוק לשיר הזה בדיוק, לשיר שיגרום לי לזוז מצחיק ברחוב, לשיר לעצמי, ובעיקר to bounce עם הפ׳אנק הכביר הזה והסקסיות המשחררת של השיר, "Boys". וואלה, כשאני חושב על זה, יחד עם "Liberated" החדש והנפלא של Dej Loaf וליאון ברידג׳ס, אפשר להתחיל כבר איזה מיקסטייפ שירים גרוביים חדשים של שיחרור. [מפ3]



2. השבוע מת בגיל 41 המוזיקאי והמפיק הנפלא ריצ׳רד סוויפט, שניגן בין היתר עם The Shins ועם The Black Keys, והשתתף בהפקה של המון אלבומים נהדרים, העיקריים שבהם (עבורי) הם האלבומים האחרונים של דמיאן ג׳וראדו, שסוויפט היה שותף מלא לאיך שהם נשמעים. בפיצ׳פורק מספרים על ההשפעה שלו ואוספים את ההקלטות הכי יפות שהוא היה מעורב בהן. היה שלום, ריצ׳רד, ותודה על המוזיקה הנפלאה שנתת לנו. [אנגלית]
3. הראפר האמריקאי XXXtentacion נרצח השבוע בגיל 20. מתן שרון, אולי הכותב הכי טוב בעברית על היפ הופ, הקדיש לו כתבה והוסיף בפייסבוק: ״לכל מי שאהב אותו, לכל מי ששנא אותו ולכל מי שרוצה להבין למה הוא כל כך מפלג. עם מותו המוקדם מדי של XXXtentacion כתבתי על למה הסיפור הזה כל כך עצוב, מכל זווית, ולמה למרות שהוא היה אדם כלכך אלים, עדיין שווה להקשיב לו, במיוחד אחרי מותו״. [עברית]
4. אני עומד לצאת להפסקה של כמה חודשים טובים ממסיבות באוזןבר, אז אם בא לכם על מסיבת ניינטיז או מסיבת אלפיים, השבוע הבא הוא הזמן שלכם: אני מתקלט מסיבת ניינטיז בחמישי, וממש למחרת מסיבת אלפיים בשישי, שתוקדש לעשור הראשון של האלפיים ותהיה מלאה הפתעות. בואו ותביאו את כל החברים, כי מי יודעת מתי תהיה עוד מסיבה כזו בעתיד הקרוב! [פייסבוק]
5. מזמן לא התראינו פה בעונג, אז הצטברו כבר שתי תכניות שלי ברדיו הקצה, שזה מעולה למי שלא הספיק לשמוע אותן עדיין, כי התכנית הבאה תהיה רק בעוד חודש. התכנית הראשונה, אני מודה, הייתה פגזית במיוחד, וגם עליזה במיוחד, ואני מבסוט ממנה טילים; התכנית השנייה, ששודרה השבוע, חוזרת לכמה אלבומים מדהימים מהשנה וגם פונה למקומות אחרים, ומרגישה לי כמו תכנית אחרת לגמרי אבל מצד שני קיבלתי עליה תגובות דומות, אז מי יודע? תשמעו ותגידו. [סטרים]
6. והחל מהשבוע, תוכלו למצוא בספוטיפיי את כל התכניות החדשות של הקצה! כיף! [ספוטיפיי]
7. הילה התלוננה שהיא קיבלה דיסקאבר וויקלי גרוע מספוטיפיי, אז הכנתי לה פיצוי, ואולי גם אתם תאהבו אותו. קבלו את דיס קאבר וויקלי, 14 מהקאברים המדהימים ביקום. [ספוטיפיי. הפלייליסט הזה לא צפוי להתעדכן, סורי]
8. אלישיב הכין פלייליסט אדיר לגמרי עם גרסאות מקוריות לשירים שהתפרסמו רק כקאברים! כמה הפתעות יפות יש פה. [ספוטיפיי]
9. ועוד ספוטיפיי אחד: הפלייליסט המתעדכן שלי 20 שירים מושלמים לעכשיו התעדכן השבוע והוא רענן ומושלם מתמיד. [ספוטיפיי]



10. המספר 0 הוא מספר מוזר. האם הוא בכלל מספר? ״אפס נמצא בשכל, אבל לא בעולם החושי״, אומר פרופסור למתמטיקה בכתבה המעניינת הזו על חייו הקצרים והמרתקים של האפס, המספר ששינה הכל. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

1. מה שקרה הוא שבשבוע שעבר, אחרי שהעליתי את העונג, נשכבתי על המיטה לצפות בעוד כמה פרקים של ״צליל מכוון״, סדרת התעודה המוזיקלית של קובי אוז ב״כאן״. בשלב מסוים הוא מנהל שיחה קצרה עם ריטה, זמרת כל כך גדולה שהיא הפכה עבורי למובנת מאליה בשנים האחרונות, משהו שמתעלמים ממנו ולא טורחים לחשוב עליו. ואז פתאום היא הייתה מולי, כלומר מול קובי אוז, ודיברה על כל מיני דברים, והייתה מקסימה לגמרי, ופתאום הכתה בי מחדש ההבנה: בוא׳נה. אני מת על ריטה! כאילו, בעצם תמיד אהבתי אותה, אני זוכר שבניינטיז הייתי חורש את פרודיג׳י ורייג׳ אגיינסט דה מאשין ופורטיסהד, וגם את ״תחנות בזמן״, אוסף מאוד מוזר שלה שיצא באמצע הניינטיז ובעצם לא ממש הכיל את רוב להיטי הענק שלה מהאייטיז אלא מין אוסף כלבו שאסף יחד גרסאות חיות ובלדות ולהיטים שהיא שרה עם אחרים. כשיצא ״תפתח חלון״ הייתי מספיק ציניקן כדי לבוז לאוברדרמטיות האופיינית שלה, ומאז די התעלמתי או התכחשתי, ובעצם, אני מבין עכשיו, לא בצדק. אפשר לצחוק על האובר־דה־טופ שמאפיין אותה כשהיא שרה ומופיעה, אבל וואלה, אני מת על כל כך הרבה שירים של ריטה, וניכר מאיך שהיא בראיונות שמדובר גם בבנאדם מקסים לגמרי. בכל מקרה, נפלתי לבור ריטה. כל השבוע אני שומע ריטה. ובמיוחד נתקעתי על הסינגל הראשון שלה, הלהיט העצום ״בגידה״, שהכרתי כזה בשולי שדה הראייה שלי אבל אף פעם לא ממש התעמקתי והקשבתי לו בקשב רב עד השבוע, ומהרגע שהתחלתי אני לא יכול להפסיק. זה להיט פופ מאמצע האייטיז שיש בו כל כך הרבה. יש בו את המהלכים הסופר־קליינשטייניים האלה, עם אקורדים ארוכים ונמרחים מאחורי תופי אייטיז עצומים, אבל יש בו גם המון רגעים מוזרים, מפתיעים וחריגים שמופיעים פעם אחת, בפרונט או ברקע, ואז נעלמים – כמו הברייק המשונה הזה לפני שהיא מתחילה את הבית הראשון. מה זה? למה זה שם?! איזה תפקיד זה ממלא, והאם זה בא לכסות על איזה זיוף שהם לא הצליחו לתקן אז פשוט תקעו שם בלוק של סאונד מהקלטה אחרת? והסנייר עם ההד שמכה סופר חזק באמצע הבית הראשון ולא חוזר כמעט שוב – טעות או כוונה? יש המון קטנות כאלה, זרועות לאורך כל השיר, ואותי זה תמיד מגניב כשעושים דברים ששוברים את התבנית בתוך שיר פופ, ז׳אנר שבנוי במידה רבה על תבניות ונוסחאות. ובעיקר, בעיקר כל הבית מוביל כמו נהר אל הפזמון הגועש הזה, שאני לא יכול לעמוד בפניו, בעיקר בפני איך שריטה שרה ״אפילו בלייילה״, כאילו היא מעמיקה איכשהו את ההברה האמצעית ב״לילה״, צונחת איתה לרגע לאיזה עומק זעיר של ייאוש. אוברדרמטי? אולי, אבל אנחנו צריכים שיהיו לנו גם את הקצוות האלה בספקטרום הפופ הישראלי, וזה נפלא. [טיוב]



2. הולי שמולי גוואקמולי – כזה עוד לא היה לנו!!! חשדנו שפסטיבל מטאור של נרנג׳ה הולך להיות מעניין ומפתיע, אבל אני מודה שלא העזתי בכלל לחלום שהוא יהיה עד כדי כך מעניין, ועד כדי כך מפתיע. ביום ראשון פורסם הליינאפ המלא של שלושת ימי הפסטיבל, שיתקיים ב-6-8 בספטמבר בפארק הפקאן בעמק החולה, ומדובר במקרה חמור מאוד של אלוהים אדירים. קודם כל, מדובר באירוע חסר תקדים לחובבי האינדי בארץ, ועד היום לא נערך בארץ פסטיבל כל כך גדול עם כל כך הרבה שמות מחו״ל שמתמקד באינדי, היפ הופ ואלקטרוניקה מחוץ למיינסטרים – רק זה לכשעצמו מצדיק הורדה חגיגית של הכובע בפני נרנג׳ה, שאלוהים יודע איך הצליחו לתזמר בוקינג כל כך מורכב כשהם חברה כל כך קטנה. שנית – הולי פאק, כמה אמנים שאני אוהב יש פה בבת אחת!!! רק על קצה המזלג אני יכול למנות את DJ Koze, Flying Lotus, Kamasi Washington, Soulwax, Mura Masa, Pusha T, Rhye, Black Angels, Amon Tobin, Why?, Erol Alkan, Leon Vynehall, Little Simz, ועוד לא התחלתי לדבר על אמנים שאני לא מעריץ אבל עדיין שמח בבואם כמו אוף מונטריאול, Laarji, אריאל פינק, אטא קאק, ועוד ועוד. ואם זה לא מספיק, גם הליינאפ הישראלי משולב נהדר ועשיר בטירוף, ועוד היד נטויה, כלומר צפויות הכרזות נוספות על עוד אמנים. בקיצור, חלום – שהלוואי ויתגשם. יש עוד 3 חודשים עד האירוע והקיץ בישראל הוא תמיד נפיץ, אז אני מחזיק אצבעות שהכל יחזיק מעמד. כרטיסים ל-3 הימים עולים 625 ש״ח, ויש גם כרטיסים יומיים. [עברית]
3. פסטיבל מוזיקה גרמני ביטל את ההופעה הצפויה של Young Fathers אצלו בעקבות התמיכה של ההרכב בתנועת ה־BDS. ההודעה של הפסטיבל, יחד עם התגובה הרהוטה של ההרכב, בפיצ׳פורק. [אנגלית]
4. אם לא הספיק לכם האלבום המושלם והקצר של עינב ג׳קסון כהן, שני לבבות, או שסתם אתם רוצים עוד ממנה, השבוע יצא אלבום הבונוס של שני לבבות, והוא מכיל כמה הפתעות נהדרות, בראשן קאבר עדין ומהמם של יעל איזנברג ל״אלגיה״, אחד משירי השנה שלי כאן בעונג ב־2017, ארבעה רימיקסים מעניינים וגם את הביצוע האהוב של ״למזרח״ מווידאו ההדסטארט המעולה, שבו שרים את השיר המוני מוזיקאים מעולים. כל זה להזרמה או הורדה בחינם או באיזה מחיר שתבחרו. [בנדקאמפ, ויש גם בשירותי הסטרימינג]
5. Dirty projectors ממשיכים להגביר את האש לקראת האלבום החדש, עם שיר וקליפ חדשים, "That's a lifestyle". אוח, כמה הוא טוב כשהוא טוב, הדייב הזה. [טיוב]
6. האלבום האדיר של Ammar 808, שפתח את העונג האחרון, יצא לאור ואפשר לשמוע אותו בכל שירות סטרימינג לבחירתכם. שילוב מזהיר ומהמם בין אלקטרוני למוזיקת ראי ומוזיקה מצפון אפריקה. [סונג.לינק]

קרא/י את המשך הפוסט

1. בעצם, לזה חיכיתי, בלי שידעתי שלזה אני מחכה. בשנים האחרונות האוזן והלב שלי נמשכים יותר ויותר למקצבים טוארגיים, כמו המוזיקה שמגיעה ממאלי, הגיטרה הפתלתלה והקדחתנית הזו, ולמוזיקה שמגיעה מתוניסיה ואלג׳יריה. מצד אחר – כמה כיף שלא חייבים להימשך רק לכיוון אחד – אני שומע בשנים האחרונות הכי הרבה האוס וטכנו ששמעתי מעולם, עם דגש כמובן לצלילים שמפעילים אותי אישית, ביניהם ה-808, מכונת התופים האגדית שהניעה לא רק את ראשית ההאוס אלא גם את ראשית ההיפ הופ (ועושה עכשיו קאמבק אדירים בזכות הטראפ). הטיתי את אוזני לכל מיני ניסיונות, יפים יותר או פחות, לחבר בין הדברים האלה, לעשות מוזיקה צפון אפריקאית ומערב אפריקאית אלקטרונית, אבל לא התאהבתי כל כולי עד ששמעתי השבוע לראשונה את זה, את "Boganga & Sandia" של אמן עם שם שלא שמעתי בחיים, AMMAR 808. השם שלו מבטא הכל – עמאר, שם ערבי קלאסי, יחד עם ה־808. השיר הזה מבטיח הרבה והאלבום, שיצא בקרוב, מקיים ולמעלה מזה. מי שמאחורי הכינוי הוא סופיאן בן יוסף, מוזיקאי תוניסאי שלמעשה נתקלתי בו כבר בעבר, תחת הכינוי Bargou 08, שאת השיר המהמם הזה שלו השמעתי בסיכום השנה העולמי בקצה (ובשלל תיקלוטים מאז). אבל בפרויקט החדש הוא עולה כיתה, או שש, בבת אחת. על האלקטרוניקה שלו הוא מארח זמרי Rai וזה פשוט מעיף. תשמעו את זה ותגידו לי שזה לא העתיד. [מפ3]



2. נרנג׳ה עולים כיתה, ומכינים לנו פסטיבל חדש, פסטיבל מטאור, שיתרחש בתחילת ספטמבר בפארק הפקאן בעמק החולה. שמעתי שמועות על מי עשויים להופיע שם, ובואו נגיד שאם אפילו חצי מהשמות ששמעתי אשכרה יגיעו זה יהיה אירוע מדהים. מצד שני, כל מה ששמעתי הן שמועות, ויש תמיד סיכוי שמדובר ב-0% עובדות. עד כמה שאני יודע, בתחילת השבוע יפורסם הליינאפ המלא. [סקרנות]
3. שידרתי השבוע תכנית בקצה שבא לי לחבק ולקחת הביתה. אם פספסתם, או שבא לכם שוב, הנה ההקלטה המלאה של התכנית. [סטרים]
4. וערב קודם ביקרתי באולפן של גלגלצ, שם החלפתי את מיטל שבח שנעדרה באותו ערב. שידרתי שעתיים סופר מרקידות ומרימות כמו שאני אוהב, להאזנה פה! [סטרים]
5. הפלייליסט המתעדכן שלי 20 שירים מושלמים לעכשיו עודכן ממש אתמול עם כמה שירים חדשים ומושלמים, וכמה שירים שעדיין לא עוזבים לי את האוזן. מחפשים משהו לשמוע? לחצו פליי מיד. [ספוטיפיי]
6. מסיבת הניינטיז שלי מתרחבת למסיבת ניינטיז VS אלפיימז! זה יקרה ביום שישי, 22 ביוני, באוזןבר. בואו! [איוונט פייסבוק]
7. השבוע הייתה אמורה להופיע בארץ לורד, והלב נסדק טיפה יותר כשהתאריך הזה הגיע וההופעה לא. אם אתם עדיין אוהבים אותה, כמוני, ולא נוטרים טינה, אתם מוזמנים לצפות בהופעה (הקצרה) שלה בפסטיבל פרימוורה משבוע שעבר. [טיוב]
8. אז בתקופה האחרונה, למעשה בשנים האחרונות אבל בווליום הולך וגובר, התמכרתי לסגנון מוזיקלי שלא הכרתי קודם, ואולי לא היה קיים לפני הרבה שנים. הבעיה היא שאין לו ממש שם, לפחות לו שם אחד מוסכם. מלך הסגנון, ניקולה קרוז, קורא לו חצי בצחוק אנדס-סטפ, על שם הרי האנדים; בכתבות מסוימות כינו אותו פולקלוריקה, יש שמקשרים אותו לתנועת הדיגיטל קומביה או פוסט קומביה, כלומר מוזיקה חדשה ואלקטרונית שמתבססת לא מעט על מקצב הקומביה המסורתי והוותיק מדרום אמריקה. אבל אני קורא לו אורגניקה, שם שנתקלתי בו בפלייליסט כלשהו ומצא חן בעיניי מאוד, כי הוא מבטא את מה שאני הכי אוהב בסגנון הזה, שצומח בשולי המוזיקה של דרום אמריקה – הוא משלב אלקטרוניקה עם עושר של צלילים אורגניים (למשל, ציוץ ציפורים), מקצבים מסורתיים (למשל, הקומביה) וכלי נגינה מסורתיים (חלילים, כלי הקשה ילידיים, שירה מסורתית). כמו רבים ממאזיני ה״ז׳אנר״ (האם ז׳אנר הוא ז׳אנר אם אין לו שם? אם הסצינה שלו מפוררת?), הגעתי אליו דרך התאהבות בניקולה קרוז, ואחרי שחרשתי כל דבר שהוא הוציא רציתי עוד. ליקטתי מעט־מעט מפה ומשם, אבל רק בבוא הספוטיפיי לחיי הצלחתי לצלול לעומקו ולרוחבו של הצליל הנפלא הזה. לאט לאט, בחודשים האחרונים, יחד עם ייסוד ״פינת האורגניקה״ הקבועה בתכנית שלי בקצה, מאחורי הקלעים גם ליקטתי וסידרתי ואספתי, ערכתי והסרתי וסידרתי מחדש, ובסוף סיימתי להכין פלייליסט אורגניקה בספוטיפיי, ואני מזמין אתכם לטעום ממנו, או לצלול אליו, ואולי להתאהב יחד איתי. הפלייליסט ממשיך להתעדכן ולהתעבות, ואתם מוזמנים מאוד לשמוע אותו לפי הסדר או על שאפל, זה לא מאוד משנה בעיניי. אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את המוזיקה הזו היא שהיא עובדת בכמה רבדים, וזה לגמרי תלוי בבחירה של המאזין. הוא לגמרי רקיד אם בא לכם לרקוד, ולגמרי צ׳יל אם בא לכם צ׳יל. הוא מלא פרטים קטנים ומרקמים מעניינים באוזן אם בא לכם להתעמק, והוא עובד מצוין גם כמוזיקת אווירה ברקע לבישול, או קריאה, או אירוח חברים, או שיחה. ובעיקר, הוא מלא יופי בעיניי וממשיך להקסים אותי לגמרי. אם בא לכם קצת אורגניקה, אתם מוזמנים להצטרף. [ספוטיפיי]



9. ועוד קצת בחזית האורגניקה, כי ממש הבוקר יצאו שני אלבומים שחיכיתי להם מאוד: האחד שייך ל-Uji, המוזיקאי לואיס מאורטה, שנולד בארגנטינה ואחרי סיבוב בדרום אמריקה ובארה״ב גר כיום בקולומביה. השמעתי שני סינגלים מהממים מהאלבום הזה בתכנית שלי בקצה, וממש הבוקר יצא האלבום המלא, שאפשר לשמוע בבנדקאמפ או בכל שירות סטרימינג שחביב עליכם. טרם הספקתי לעמוד על טיבו כאלבום, אבל הוא מכיל את אחד משירי השנה שלי. [בנדקאמפ]
10. ואלבום אורגניקה מסעיר אף יותר הגיע הבוקר מ־Chancha via Circuito, שם הבמה של המוזיקאי הארגנטינאי פדרו קנאלה. בניגוד לאלבום של אוג׳י, את האלבום הזה הספקתי לשמוע כבר שלוש פעמים והוא נפלא לחלוטין ומעורר התאהבות בקלות. יש לו את העטיפה הכי מוצלחת של השנה, וגם אותו אפשר ומומלץ לאללה לשמוע במלואו בבנדקאמפ, או בכל שירות סטרימינג. גם האלבום הזה מכיל את אחד השירים האהובים עליי עד כה השנה. [בנדקאמפ]
11. ועוד פלייליסט שלי שאני גאה בו מאוד, ונערך יחד עם תום שדמי לקראת מסיבת אלקטרובנק שלנו (שהייתה בחמישי הקודם – הבאה בתחילת אוגוסט) – קלאסיקות אלקטרובנק בספוטיפיי! קלאסיקות אלקטרובנק באפל מיוזיק! [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

1. בכל פעם שמתרגש עלינו חמסין אימים שכזה, או אפילו כשהמעלות חוצות את קו ה־32 צלזיוס, העורכי המוזיקליים ברדיו מזנקים לשלוף את שירי השרב שלהם: ״שלל שרב״, ״כמה חם״, ״מכת שמש״. זו כבר קלישאה. יש עוד כמה שירי חום, להט וזיעה ששווה להכניס למחזור שירי השרב ברדיו. בכל פעם שנהיה כל כך חם שאני מתחיל לקלל (אני אוהב חום, אז צריך להיות באמת מאוד מאוד חם בשביל שזה יקרה), האוזן שלי ישר הולכת לאותו השיר, "Too darn hot", שכתב קול פורטר אבל מוכר לעולם בביצוע הכביר של אלה פיצג׳רלד. זה שיר סווינגי וחמוד להפליא, שכמעט מצליח להסתיר את זה שהוא בעצם שיר על סקס, או לכל הפחות אומר משהו כמו ״אני חרמנית רצח אבל חם מדי לסקס, לעזאזל״ (זו לא הפרשנות שלי, הם מזכירים את דו״ח קינסי בשיר). ואם כבר שיר על יום לוהט, למה להתעקש על כל להיטי החום העבריים, שרק מגבירים את מועקת החום? עדיף שיר שמלהיט גם חדר ממוזג היטב. [מפ3]



2. אלקטרובנק חוזרת! אם אתם אוהבים לרקוד ואוהבים מוזיקה אלקטרונית אבל לא מוצאים מסיבה שמנגנת את הדברים האלקטרוניים שאתם אוהבים, המסיבה הזאת היא בדיוק בשבילכם. לא טכנו, לא האוס, לא מונוטוני – כן מוזיקה אלקטרונית שאפשר לשיר איתה, להרים בה ידיים באוויר, רימיקסים מעולים, והגבול שבין אינדי ואלקטרוניקה שנותרת בראש. אירוע פייסבוק כאן, ואם אתם כבר יודעים שאתם באים אז כרטיסים בהנחה כאן! [עברית]
3. אם אתם אוהבים את מה שאני ושותפיי לתחנה משדרים ברדיו הקצה, אז כדאי מאוד שתרשמו ביומן את מוצ״ש הקרוב! כחלק מחגיגות 6 שנים לתחנה, אנחנו מרימים ערב הופעות ענקי בבארבי, שכל הרווחים ממנו יושקעו בהפעלת התחנה, שפועלת בהתנדבות מאהבת המוזיקה. אם אתם אוהבים את האמנים שמופיעים (רמי פורטיס, ג׳ימבו ג׳יי, לירון עמרם, אנטיגונה רקס, טדי נגוסה, הפוסי של לוסי עם קובי אוז, Xen, ג׳ז, לגאסה, ותמי תות), אם אתם סקרנים מוזיקלית ורוצים לשמוע הופעות טירוף, אם אתם רוצים לתמוך בקצה – זה הזמן לקנות כרטיס פה. [עברית]
4. הפלייליסט שלי בספוטיפיי, עשרים שירים מושלמים לעכשיו, התעדכן בימים האחרונים אז קפצו לשמוע מה חדש ומושלם. [ספוטיפיי]
5. עד לפני עשור, היינו מדברים על מוזיקאים שהתמסחרו… ואז הפסקנו. למה? יש הרבה סיבות, אבל ג׳ייסון קוטקה טוען שהמנטליות של ההיפ הופ ניצחה את המנטליות של האינדי רוק: אתה לא מתמסחר, אתה מצליח. [אנגלית]
6. פיסת סאונד שנלקחה מאתר אוצר מילים מסתובבת באינטרנט ומפלגת את העולם לשניים: אלה ששומעים בה את השם ״לורל״ ואלה ששומעים את השם ״יאני״. איך אפשר להתבלבל בין שניהם? זה כמו השמלה, רק בסאונד. בניו יורק טיימז מאפשרים לכם לשמוע דרך האוזניים של שני הצדדים. [אנגלית, סאונד]



7. ברוך הבא לעולם, ״Bubblin״, השיר החדש והלוהטטטטט של אהובנו אנדרסון פאאק! ואיזה קליפ של פאן, נראה שהיה כיף גדול לצלם אותו. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

1. אנחנו בעיצומו של גל מהמם ביופיו של מוזיקה חדשה. כלומר, זה כמעט תמיד נכון, כי כל שבוע יוצאת לא מעט מוזיקה חדשה, ולא מעט ממנה יפה ומעניין. אבל לתחושתי הסובייקטיבית לחלוטין, אני מתקשה לזכור תקופה שבה לאן שלא פניתי, נתקלתי באלבום חדש שקורן ממנו יופי אדירים. רק בימים ובשבועות האחרונים יצאו אלבומים חדשים ומהממים ביופיים (חלקם מוזכרים כאן בהמשך העונג) לדיג׳יי קוזי, ארקטיק מאנקיז, סימיאן מובייל דיסקו, ג׳אנל מוניי, קונפידנס מאן, לורה וירס, אילז, אוקרביל ריבר, דמיאן ג׳וראדו, ועוד המון שלא הספקתי אפילו לשמוע. הצפה נפלאה ומענגת. בגל הזה בוהק בשבילי אלבום אחד שעדיין לא עיכלתי עד סופו, ויש סיכוי שעד שאעכל אותו אחשוב עליו אחרת, אבל כרגע הוא האלבום שמפעיל אותי רגשית הכי חזק מכל הרצף המרגש הזה, וזה האלבום החדש של ג׳ון הופקינס, Singularity (האזנה מלאה לאלבום פה). הופקינס הוא עדיין לא סופרסטאר אז צריך להציג אותו למי שעדיין לא נתקל בו – הוא יוצר אנגלי שמתעסק בשני איזורים עיקריים, בחלוקה גסה: אמביינט פסנתרי, והאוס רצחני. ברגעיו הכי מעניינים הוא משלב בין השניים באלבום אחד, או בשיר אחד, כמו "Emerald rush", הסינגל הראשון מהאלבום הזה ועדיין אחד הדברים הכי מדהימים ששמעתי ב־2018. להסביר למה הקטע הזה יפה בעיניי ומרגש אותי עד דמעות זו משימה שנידונה לכישלון. במקום זאת, אני יכול להציע לכם להאזין לו, וגם להציע לא להתייאש אם בהאזנה ראשונה הוא נשמע לכם קר או מונוטוני – נסו להאזין באוזניות, בעיניים עצומות. נסו להקשיב לא רק לביט הקבוע אלא לפרטים הקטנים, יש המון מהם בכל רגע בשיר הזה, ושימת הלב של הופקינס לפרטי־פרטים של סאונד היא עותקת נשימה. נסו לדמיין: איך נראית הסצינה שזה הפסקול שלה? מה הסיטואציה המושלמת לדעתכם להאזין לשיר הזה? מה זה גורם לכם להרגיש, פיזית? מה משתנה לאורך השיר? כמו מה נשמע המעבר בין הפתיחה השלווה לבין הביט, ומה מנצח לאורך השיר, הביט הקדחתני והסדוק או האיטיות המלאכית שמאחוריו ומצדדיו? יש המון מה לשאול ולמה להקשיב בשיר הזה כדי להיכנס אליו. אני מודה שאצלי הוא מדלג על המחשבה ונכנס ישר לבטן. פנו שעה לאלבום החדש של ג׳ון הופקינס, מדובר באבן חן נדירה. [מפ3]
2. חדשות עצובות: אחרי כמה ימים של היעדרות וחיפושים, נמצאה גופתו של סקוט האצ׳ינסון, הסולן של הלהקה הסקוטית המצוינת Frightened Rabbit. לפני שנעלם הוא צייץ כמה הודעות שגורמות לכל הסיפור להיראות כמו התאבדות מכוונת, אבל אני מניח שייקח זמן עד שנדע. חברי הלהקה הנותרים פרסמו הודעה שוברת לב בנושא. תודה על המוזיקה, והיה שלום. [אנגלית]
3. החדשות הגדולות של השבוע: האלבום החדש והמדובר של Arctic Monkeys יצא לאוויר העולם, וזה הזמן לשמוע אותו בשירות החביב עליכם! הגיעו כבר הרבה תגובות קשות סביב האלבום, שפנה פנייה חדה לכיוון שירים שקטים יותר והתרחק מסאונד הגיטרות הזוויתי של המאנקיז, אבל היי, שינוי הוא בלתי נמנע. אם נרצה להמשיך לשמוע את מאנקיז של האלבום השני, נלך לשמוע את האלבום השני, הוא כבר קיים. מה שחדש הוא האלבום החדש, ובעיניי הוא אלבום ממש יפה, עם ובלי קשר לציפיות של מעריצי המאנקיז. [סטרים]
4. והנה אלכס טרנר מפרק ומסביר שיר־שיר באלבום החדש. [אנגלית]
5. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. [אנגלית]



6. אני מחבב מאוד את ההרכב Valley Queen, ולקראת אלבום חדש שלהם הם הוציאו סינגל שני ומצוין בעיניי, "Supergiant". [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט