התמונה הזו עושה צדק עם איזובל קמפבל. ולא (רק) כי היא נראית בה מצוין, אלא כי קמפבל נמצאת בפרונט, עם כל התאורה, ולנאגן יושב מאחור, קצת לא בפוקוס, קצת באפלולית. אני לא טוען שאחד מהם טוב יותר מהשני מוזיקלית, ממש לא. אני רק חושב שהגיע הזמן שהפרויקט של קמפבל ולנאגן יוכר כפרויקט בעיקר של קמפבל, וגם של לאנגן. לכן גם שלחנו אליה את השאלות שלכם, ולא אל לנאגן, ולכן השקיעה מזמנה ומכישרונה הזמרת הנהדרת רותם אור, והכינה מיקסטייפ איזובל קמפבל, שמבוסס בעיקר על הקריירה שלה, ולא על שלו.
אם מתחשק לכם ראיון עם לנאגן בלבד, קפצו למוזיקה נטו.

ועכשיו, השאלות שלכם, התשובות שלה:

קוראים לי איציק: מתי בפעם האחרונה התרגשת ממש כששמעת שיר בפעם הראשונה, ואיזה שיר זה היה?
קמפבל: זה היה שיר שנקרא… "Some say I've got Devil" מאת Melanie. זה היה בהופעה, וכמעט בכיתי.

טל: אם לא היית עוסקת במוזיקה במה היית עוסקת?
קמפבל: הייתי גננת או אחות או משהו.

אייל: האם לאנאגן סיפר לך על ההופעות שלו בישראל, ואם כן – מה הוא סיפר?
קמפבל: כן, הוא סיפר לי על ירושלים, ועל החומוס הכי טוב שהוא אכל בחיים.

מירי: מיהו האמן הסקוטי האהוב עלייך?
קמפבל: אני ממש אוהבת את Orange Juice.

גילי ש: מי הזמרת האהובה עלייך, למה, ומה היא לימדה אותך?
קמפבל: יש הרבה זמרות שאני אוהבת. קרול קינג היא השראה עצומה.

המברכת באקראי: איך עובדת היותך צ'לנית ובעלת רקע מוזיקלי קלאסי משפיעה על גישתך ותפיסתך את המוזיקה באופן כללי ובפרוייקט המשותף עם לנגן בפרט?
קמפבל: אני שמה לב לפרטים. יש לי המון נגיעות עדינות שמוזיקאי רוק אחרים היו מתעלמים מהם. אני מעדנת דברים.

אפרת: היי איזובל, עם איזה מוזיקה את נוהגת לנקות את הבית?
קמפבל: האנק ויליאמס, ג'וני קאש או NWA, משהו כזה.

דנבר: האם שמעת אי פעם מוזיקה ישראלית?
קמפבל: יכול להיות, אני לא בטוחה במאה אחוז, אבל אשמח לשמוע.

הזוכה המאושר: מתי הבנת שתרצי לעסוק בתחום המוזיקה, ואיך היא השפיעה עליך בילדותך?
קמפבל: תמיד *אהבתי* מוזיקה, ואפילו כילדה היא השפיעה עליי עמוקות. היא עשתה אותי מאושרת מאוד.

מיה: מהו הקעקוע של מ. לאנגן המועדף עליך?
קמפבל: אני לא מבינה גדול בקעקועים, אז אני לא ממש יודעת. כשניגנו בהופעות הראשונות שלנו ביחד, שמתי לב שיש לו שעון על העורף, ומצאתי את זה מסקרן.

תודה לשואלים! וכדי להתכונן היטב למופע ב-14.12, רותם אור חביבת המערכת שקעה לתוך הדיסקוגרפיה של איזובל קמפבל, ויצאה משם עם מיקסטייפ בן 15 משיריה המצוינים ביותר של קמפבל. המיקסטייפ ערוך לכדי קובץ רציף אחד, אז פשוט שימו פליי, ותנו לו רגע להיטען:

תודה לנרנג'ה, תודה לנועם, תודה לעדי, תודה לרותם, תודה לאיזובל! ניפגש בבארבי!

"פיצ'פורק הוא הסמכות הגדולה האחרונה לביקורות מוזיקה. לא תקום סמכות אחרת לתפוס את מקומו. את הלוויתן הזה לא יחליף לוויתן אחר אלא ימה שלמה של דגיגים" – אמרי מ"חסר תרבות" בפוסט מעולה על פיזור סמכות ביקורת המוזיקה

Wolf People. מאיזו שנה התמונה הזו?
1. לפעמים ממש משתלם לכתוב במשך שש וחצי שנים בלוג על דברים שאתה אוהב, ולוותר פחות או יותר על כל ימי השישי שלך. אחד היתרונות הוא שכל מיני אנשים נותנים לך מלא מוזיקה טובה לשמוע, והשבוע, במקרה משונה שכזה, קיבלתי ממישהו ארגז קטן מלא בדיסקים. כמעט כולם היו דיסקים שיצאו לאחרונה או יוצאים בקרוב, ובמשך איזה שלושה ימים שמעתי בעיקר דברים מהארגזון. פשוט שלפתי באקראי בכל פעם דיסק, ונתתי לו צ'אנס, ושני שירים תפסו אותי מיד. אחד מהם יופיע בשיר הסיום כאן בהמשך. והשני נשמע כאילו שלפו אותו מתקליט נושן מתחילת הסבנטיז אבל יש בו משהו שעובד גם היום והיה עובד בכל עשור אחר. "Tiny circle" הגרובי והחלילי של Wolf people היה יכול לשבת בנוחות גם באיזה אלבום של הבלאק קיז. האלבום כולו מוצלח, אבל לא מגיע לרמה של השיר היחיד והנוצץ הזה, שבכל פעם שהוא הגיע לא הייתה לי ברירה אלא לקום מכיסא המחשב, ולפזז ברחבי חדר העבודה במשך חמש דקות. [מפ3]



2. הגיעה השעה! אחרי 11 חודשים עתירי אלבומים, שחלקם הגדול עשה לנו נעים עד מאוד באוזניים, הגיע הזמן להביט אחורה ולסכם: מה היו האלבומים שהכי אהבתם ב-2010? קחו נשימה עמוקה, רפרפו על תיקיית ההורדות או מדף הדיסקים, גללו את הרשימה בנגן הנייד וחפרו עמוק בזיכרון שלכם. שלחו אליי את הבחירות שלכם, ובסוף החודש אפרסם כאן, כבכל שנה בארבע השנים האחרונות, את מצעד אלבומי השנה של קוראי עונג שבת. עקבו גם אחרי הלינקים הגדולים כאן בראש הבאר הצידי. כרגע הם אפורים, אך הם יקבלו את צבעיהם בזה אחר זה, בכל פעם שאחת הרשימות תתפרסם. את ההופעה של השנה תבחרו אתם (יפורסם כאן בקרוב), ואת השירים אבחר אני, בסיכום אישי. יהיה שמח! עכשיו רוצו לבחור ולשלוח, למה אתם מחכים, חברים? [עברית]
3. אחרי אלבום הבכורה הנפלא והצלחתו, תהיתי מה יהיה הצעד הבא של דניאלה ספקטור. איך היא תתגבר על מחסום האלבום השני? תחתום בלייבל גדול? תיקח הפסקה של שנים? תשבור כיוון? בינתיים היא הופיעה, התארחה, טסה לחו"ל וחזרה, והשבוע קיבלנו פתאום את זה: Love is, אלבום חדש לגמרי, באנגלית, שלה יחד עם בן זוגה המוזיקאי בן ספקטור. השירים שלה, המכשירים שלו, הנגנים הנפלאים מסביב. איזה כיף לקבל אלבום פתאום בהפתעה. האזינו חינם בבנדקאמפ. הורדה בתשלום. [בנדקאמפ]
4. היי-דף מקומי הוא בלוג ישראלי חדש שמאגד קליפים ישראליים שצולמו בהיי-דפנישן (או "חד", כפי שאני אוהב לעברת את המונח HD). מדהים לחשוב שעד לפני כמה שנים ספורות חד היה חלום רחוק ויקר בטירוף, והיום לחצי מהאנשים שאני מכיר יש מצלמה שמצלמת בחד. השתדרגנו. [עברית, וידאו]



5. מסכת הייצוא המוזיקלי ממשיכה, והשבוע התבשרנו כי גבע אלון חתם על חוזה הפצה ב-ADA Global, חברת הפצה עולמית, שהיא הזרוע הבינלאומית של ADA, חברת הפצה למוזיקה אלטרנטיבית שהוקמה במקור על ידי וורנר וסאב-פופ (לפני חודש קנתה EMI 40% מהחברה). לא קיבלנו את פרטי החוזה, אז כרגע לא ברור מה כלול בו, מלבד העובדה ש-"Get closer", האלבום האחרון של אלון, יופץ באירופה החל ממרץ. [עברית]
6. אחרי Taking Woodstock, לא הייתה ברירה אחרת אלא לצפות לסרט ההמשך המקומי, "לקחת את אינדינגב". טוב, אנג לי לא ביים את זה, ולמעשה זה לא ממש סרט עלילתי אבל זה כן סרט על אינדינגב. כלומר, בערך. זה יותר "אסופה של מערכונים ושירים מצורפים לכדי סרט אינדי כלשהו", כפי שמעיד ערן ששלח לי את הלינקים ולכן אני מניח שהוא מעורב בסרט. עדיין לא ראיתי את כל החלקים, אבל עצם הרעיון, פאזל של מאות קטעי ארכיון, צילומי הופעות, ראיונות ושירים כדי ליצור תמונה שלמה של ההקשר התרבותי של אינדינגב, נשמע לי משעשע ומסקרן. [טיוב]


איך זה שגם עם שפם עבות היא עדיין יפהפיה? נטלי פורטמן

7. [תודה לעטרת] שפמים, שפמים, שפמים! [שפמים]

קרא/י את המשך הפוסט

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

ב-9 בדצמבר, יום אחרי שיכבה הנר האחרון של חנוכה, ייסגרו שערי התחרות הנוכחית של מכבי הום טור, ומאחורי הדלתיים הנעולות יתלחששו חברי המוג'וז, תמונות מתעופפות בחלל החדר, ויכוחים מתלהטים ונוצות תוכי נמרטות, ובסופו של יום הם יאלצו להחליט, ולבחור את המועמדים עם התמונות הכי, הכי, הכי טובות בתחרות הזו.
אבל עד אז נשאר עוד יותר משבוע, ואם תכננתם, שקלתם או רציתם להשתתף, ולהתחרות על ההזדמנות לקבל הופעה של אסף אבידן והמוג'וז אצלכם בסלון – הימים הקרובים הם ההזדמנות האחרונה שלכם. רוצו.

בינתיים, הקריאות החוזרות ונשנות שלנו להשקעה בתמונות הניבו פרי, ובשבועיים האחרונים מגיעות תמונות שנראות טוב מתמיד, ומעלות את הרף. תצטרכו להתאמץ כדי לנצח, והנה כמה תמונות שאני, אישית (שאיני מעורב בבחירת הזוכה), אהבתי לאחרונה:

כן, חברים! ה-30 בנובמבר הגיע, ובעוד התאריך הזה כנראה לא אומר כלום לאף אחד מכם (אלא אם כן אתה בן סטילר, ובמקרה הזה – יום הולדת שמח!), עבורי פירושו מדי שנה פתיחת הדירוגים השנתיים של העונג שבת, והנה זה קורה בפעם הרביעית (!). מיי גודנס, זה הולך להיות כיף.

כמו ב-2009, גם השנה יש כבר מי שאומר שזו הייתה שנה מוזיקלית מחורבנת. ואף על פי שאני נוטה להסכים עם עידו שחם בהרבה מאוד דברים, הפעם אני חולק על דעתו, ואף מגדיל וטוען: אין דבר כזה שנים מחורבנות. יש רק שנים בהן היצירות הגדולות והמעולות באמת לא צפו לתודעת רוב המאזינים. יש אלבומים שעכשיו נראים לנו "meh", אבל כשנסיים לעכל אותם בעוד כמה חודשים הם יהיו OMFG. ויש אלבומים שיצאו השנה ובכלל לא שמענו עליהם, ובעוד שש שנים מישהו פתאום ישלוף לנו איזה משהו נידח מרומניה מ-2010 ונגיד פאקקקקק, זה אלבום מופת.
ואולי לא, אולי זו באמת הייתה שנה מחורבנת. זה הזמן להכריע.

אז מי ריגש, הלהיב וסיפק אתכם הכי הרבה השנה?
אולי זה היה Gonjasufi, ואולי השני של MGMT? אולי הפרברים של ארקייד פייר, או האחים של Black Keys? הקאמבק של Massive Attack או הזינוק של Cee-lo Green? היפ-הופ החלל של Flying Lotus או הרטרו-עתידנות של Janelle Monae? החדש של LCD Soundsystem או של מארק רונסון? Ariel Pink או Best Coast? קאריבו או The Books? אריקה באדו או בילאל? קנייה ווסט או סופיאן סטיבנס? יונסי או קלה? לורה וירס או Sia? גריינדרמן 2 או Weezer? הרוטס, או ג'ון לג'נד והרוטס?! ואולי החדש של דאפט פאנק יגיע בעוד שבוע ויטרוף את הקלפים?

אז מה עושים?

א. בחרו מקסימום (מקסימום!!!) עשרה אלבומים שעשו לכם את השנה האחרונה. כמובן, מדובר רק באלבומים שיצאו ב-2010, ולא אלבומים ישראליים. אלבומים שיצאו בנובמבר-דצמבר של 2009 מתקבלים גם כן.
הנה כמה רשימות שיעזרו לכם להיזכר: רשימת אלבומי 2010 בוויקיפדיה (נוחה אבל לא מקיפה), רשימת אלבומי 2010 ב-RYM (מקיפה אבל לא נוחה), ורשימת הריליסים של מטאקריטיק (מקיפה אבל מאוד לא נוחה). אבל הכי מומלץ לפשפש בהארדיסק, בחשבון לאסט.פם שלכם או על מדף הדיסקים, ולהיזכר.

ב. רשמו אותם ברשימה בלי סדר מסוים, פשוט אחד מתחת לשני (בבקשה בבקשה בצורה מסודרת, בסוף אני צריך לעשות סדר בהכל).
אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי לדרג עשרה אלבומים מעולים, לכן אל תסדרו אותם. אם יש אלבום אחד שבולט אפילו מעל התשעה האחרים (מקסימום שלושה-ארבעה כאלה), סמנו אותם בכוכבית כזו *. כשאשקלל את הנקודות, כל אלבום ברשימה יקבל נקודה אחת, והאלבומים המכוכבים יקבלו שתיים. הולך?

ג. יש לכם מה להוסיף על הבחירות? לכו על זה. כשאסכם את הניקוד ואפרסם כאן את התוצאות, אצטט חלק מכם. קחו בחשבון שלא כל מה שתכתבו ייכנס.

ד. ההצבעה נסגרה!!! תודה לכל מי שטרח ושלח את הדירוג שלו. רשימת אלבומי השנה של 2010 תתפרסם כאן בעונג ב-31.12. Stay tuned.
כן, רשימה במייל, אנחנו עד כדי כך אולד סקול. אה, ולא כקובץ וורד! פשוט בתוך המייל עצמו, ואל תשכחו לחתום את שמכם או הכינוי שלכם. אפשר לשלוח עד ה-20 בדצמבר!

ה. זכו בפרסים מטורפים מתנת היי פידליטי!
חברת ההפצה היי פידליטי, שמפיצה בארץ מלא לייבלים מעולים, מפנקת אתכם בפרס, שהשנה יחולק לזוכה אחד בלבד שיקבל את כל הדיסקים בבת אחת (בניגוד לשנים עברו, בהן כמה זוכים התחלקו בשלל), ויהיה מאושר כמו חזיר בבוץ. הזוכה יקבל 5 אלבומים לבחירתו מתוך 15 אלבומים מעולים שיצאו השנה:

וזהו, אני אדאג לכל השאר. התוצאות יפורסמו כאן בפוסט גדול וחגיגי, בסוף דצמבר. יאללה, להתפרע!

סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2009
הופעת השנה של קוראי העונג שבת 2009
שירי העונג של 2009
האלבומים המיותמים של 2009
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2008
האלבומים המיותמים של 2008
אלבומי השנה של קוראי העונג שבת 2007
האלבומים המיותמים של 2007
שירי השנה של 2006 – חלק א', חלק ב'

(CC-by-nc-sa: Imagina)
1. יש שירים שבסופם או אפילו במהלכם אני פשוט תופס את הראש שלי וזועק "איך? איך אפשר לכתוב שיר כזה? זה לא אנושי!". ובאמת, יש דברים שאני פשוט לא מבין איך אדם רגיל מן הישוב, עם שתי ידיים ושתי רגליים ובסך הכל שתי אוזניים, מתיישב ומרכיב. אלבומים של סופיאן סטיבנס, למשל. או בערך חמישית מהשירים של הביטלס. לא כל שיר מורכב הוא שיר מעורר השתאות, טוב ככל שיהיה (למשל, "Paranoid android"). אבל יש שירים שאני פשוט לא מבין איך, איך אדם עם מוח בגודל רגיל מצליח להלחין ולעבד יצירת פאר של מנגינה, קצב והרמוניה שעושה לנו נעים בכל הגוף לכל אורכה, ולא מפסיקה לשמח אותנו גם אחרי 32 שנה כמו "Mr. blue sky" של ELO. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה במלואו, ואני חושב שפיזית תפסתי את הראש ונענעתי אותו בחוסר אמונה. זו קרן שמש צבעונית באורך חמש דקות. זה שיר שימלא אותי עליזות גם ביום הכי קודר בשנה. ג'ף לין, ממזר מכושף שכמוך. [מפ3. היום, אגב, למדתי שבאיזור ה-4:58 לא שרים "מיסטר בלו סקיי", אלא "Please turn my over", היות וכאן נגמר צד 3 של התקליט הכפול המקורי. ענק. והתנצלות לסופיאן, שכמעט ופתח את העונג הזה, אך הפסיד בקרב צמוד ללין. אולי בשבוע הבא]



2. בדרך כלל אני מגיב בהתלהבות סרקסטית בפתיחת עונת סיכומי השנה, שתמיד נפתחים טיפה מוקדם מדי [ויסומנו מעתה ועד סוף השנה באייקון שכאן משמאל]. אבל הפעם ההתלהבות כנה ואמיתית, כי הסנונית הראשונה בסיכום השנה המרתקת והבלתי-קונצנזיאלית הזו היא הסנונית של הקצה, שמזמינים אתכם להצביע! הסיכומים של "הקצה" בניצוח קוואמי ונדב רביד ידועים כסיכומים הכי מעניינים בארץ, עם מצעד מפורט של שירי ואלבומי השנה, ומשדרים מיוחדים ומרתקים תמיד. מיותר לציין שאין לי עדיין שמץ של מושג במי אבחר, ורק כמה רעיונות כלליים (לורה וירס, ג'ואנה ניוסם, הרוטס, ועוד כמה מועמדים ברורים). ובמי אתם בוחרים? אל תספרו לי, ספרו לקצה. ובקרוב, כן, גם לי, כשגם כאן ייפתחו הבחירות לסוף השנה. [עברית]

החדשות הגדולות האחרות נמצאות בשיר הסיום.



3. סוף סוף, יצירה ספרותית שמבטאת את רחשי הלב הנסתרים שלי, אלה שאני מפחד להחצין בפומבי מתוך חשש נורא: מה יגידו עליי חבריי הטובים ביותר?! אך מה חבל, הקומיקס הזה מוכיח שהחשש שלי מוצדק. תמיד ידעתי שאם אכריז בפומבי שאני פשוט לא סובל את ג'ון קיוזאק, סופי יהיה רע ומר. [אנגלית]



4. בביקורת טלוויזיה ובעיקר בפורומים על טלוויזיה רווח מאוד הביטוי "Jumping the shark", שמתייחס לרגע שבו סדרת טלוויזיה הופכת מחיננית או מקורית למופרכת, מאולצת ושבלונה\פרודיה של עצמה. אתם יודעים למה אני מתכוון. בביקורת מוזיקה, פיצ'פורק זוכים כבר עשור להרבה תשומת לב, חלקה הגדול מוצדק: מדובר כיום באתר ביקורות המוזיקה הכי רציני ועקבי ברשת, שפעמים רבות חשף לעולם מוזיקאים מצוינים, פעמים רבות גם יצר הייפ מיותר, והכי הרבה פעמים גרם לחנוני מוזיקה (כמוני) להתווכח אם הייפ מסוים הוא מוצדק או לא. בכל מקרה, יש שיחלקו על דעתי כאן ויטענו שפיצ'פורק זינקו מעל הכריש לפני זמן רב, אבל בשבילי ההוכחה האחרונה לכך שרוח האתר הפכה מאליטיסטית אך מונעת מאהבת המוזיקה, להיפסטרית ריקה ומונעת רק מהמחשבה "מה יגידו עלינו" הגיעה השבוע, עת האלבום החדש של קאנייה ווסט קיבל ציון 10.0 עגול, ששמור בקנאות למאסטרפיסים של פעם בדור. אין ספק שלווסט יש כישרון ויכולות מרשימים, אבל הם לא *כאלה* בלתי רגילים, וכל מי ששמע את האלבום החדש שלו יודע שהוא רחוק מלהיות מושלם, טוב ככל שיהיה. עצם העובדה שאני מקטר על זה פה קצת מרגיזה אותי, כי הנה פיצ'פורק קיבלו מה שרצו – תשומת לב. אבל מה לעשות, כשמוסד הביקורת הכי גדול ומשפיע כיום נותן ציון כזה לאלבום כזה, זו אולי פרובוקציה אבל היא עובדת. כי זה לא אלבום של פעם בדור. זה לא אלבום שיעמיד אחריו יורשים וישפיע על מאזינים בכל העולם ויהפוך לחלק בלתי נפרד מחייהם. זה רגע שיא של תרבות פופ אמריקאית שבמובנים מסוימים מכילה את עצמה בלבד, זה רגע שיא של התלהבות בלוגים וכתבי חדשות מוזיקה עם אובססיה לקנייה ווסט (שזה רובם, כרגע), וייתכן שזה גם רגע השיא האמנותי של ווסט, אבל קשה לי כרגע לראות את האלבום הזה כעל זמני, טוב ככל שיהיה (והוא אחלה אלבום, באמת). בקיצור, אין לי פואנטה. זה סתם מבאס אותי. ועוד רגע יבוא המגיב הקבוע ויכתוב שתמיד הייתי ילד פיצ'פורק מתלהב ושמדובר בחבורה של פלוצים שמעולם לא עשו שום דבר טוב. והוא יטעה בשני הסעיפים. [אנגלית]
5. זוג חברים שלי חזר ממסע קצר בארה"ב וקנדה (אח, רק לקנא), גילה ברדיו הקנדי כמה דברים נהדרים ושב עם המלצות. [עברית]
6. פרופסור שיזף רפאלי שואל: אם הביולוגיה, ההתנהגות והלמידה האנושית, הטכנולוגיה והאמנויות התפתחו כולן דרך חיקוי והעתקה, אולי כל המלחמה הזו בפיראטיות והעתקת מידע מזיקה לקידמה האנושית? ואני אומר: וול, דה. אבל רפאלי מוסיף ומקשר לספר חדש ומעניין בשם "בשבחי ההעתקה", שניתן להורדה חינמית דרך ההוצאה לאור של הארוורד. [עברית; אנגלית, PDF]
7. מעניין איך נראים חייה של להקה ישראלית שמנסה לעשות את זה בלונדון – נוסעת עם כל הציוד, שוכרת דירה, עושה חזרות, מנסה להופיע ולאסוף קהל. מעניין. מזל שחברי הקולקטיב טרחו גם לתעד ולצלם כשהם עשו בדיוק את זה. וואלה תרבות מבטיחים להביא לנו את הדוקולקטיב, פרק אחר פרק. אני חייב להודות שהטריילר לא מזמין בטירוף, ומראה בעיקר עניינים דומסטיים ופחות דרמה, או מערכות יחסים, או מוזיקה. אבל חיבתי לקולקטיב כה גדולה, שאני בטוח שאצפה בכל הפרקים ואחזור עם תובנות. [עברית, וידאו]
8. ההרכב הישראלי NX2 Space Patrol, שפעם היו רק NX2 (שם שנולד, אני די בטוח, מכך שהיו בו רק נוגה ונוגה), מוציא אלבום חדש להורדה חינמית לחלוטין בבנדקאמפ (יש!). כיום יש בו כבר שלושה אנשים, רק אחד מהם נוגה. אם אתם אוהבים שוגייז, ואתם אוהבים Pאנק, אני די בטוח שתאהבו את השוגייז-פאנק של NX2 (ספייס פטרול!). [בנדקאמפ]



9. מעולם לא לקחתי חלק בסטארט-אפ, אבל אם אקח חלק אני מניח שאקפוץ לקבל עצה טובה ב-StartupQuote (מה קרה למקש הרווח של אנשים שממציאים שמות לדברים בימינו?), אתר פשוט ונהדר עם עיצוב פשוט ונהדר, שמציע ציטוטים שחשוב לזכור, מפי אנשים שהצליחו עם הסטארט-אפ הוא החברה שלהם. כמובן שלא הכל מוחלט ולא כל משפט הוא כלל אצבע, אבל עדיין מעניין לקרוא. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט