[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

מיד אחרי "הארי פוטר" החדש ו"אווטאר", אנחנו גאים להציג בפניכם את הסרט החדש הגדול של הסתיו: "סאונד צ'ק". "סאונד צ'ק" הוא סרט(ון) בן 13 דקות בבימוי אדם ביזנסקי, שמתאר את הנעשה מאחורי הקלעים בדירה פרטית המארחת להופעה חיה את אסף אבידן והמוג'וז.

הסרטון עוקב אחרי ההכנות והחזרות להופעה של אסף אבידן והמוג'וז, כשברקע היחסים הרוטטים עם רועי אבידן, אחיו של אסף והמנהל של הלהקה, המעריץ הנלהב שמארח את הלהקה בביתו, תוכי-דיווה שמעכב את החזרות ומפיקה נמרצת מטעם מכבי שמנסה להשתלט על המצב. אסף אבידן, רועי אבידן והמוג'וז נותנים כאן הופעה מחשמלת, ואנחנו מורידים בפניהם את הכובע על נכונותם להשתתף ולשחק במיזם. אישית, צחקתי המון. אני אוהב כשמוזיקאים צוחקים על עצמם, זה אף פעם לא נמאס עליי.

למעשה, מדובר במעין פיילוט לסיטקום עתידי: לכל אמן שיצטרף לפלטפורמה של מכבי הום טור יוקדש פרק מיוחד בכיכובו.

התחרות עדיין פתוחה, ואפשר לשלוח תמונות עד ה-9.12! הצטרפו עכשיו.

כן, זו התמונה הכי טובה שלהן שיש ברשת. ולא, זה לא מערוץ 1
1. אם יום אחד יהיה לי איזה שבוע פנוי לחלוטין, אני חושב שפשוט אאזין אחד אחד לכל הרי-אישיוז שיוצאים בלייבל הנפלא Light in the attic. כמעט כל דבר שיוצא שם הוא זהב טהור, שנחפר פעמים רבות ממכרה נידח ומלא פחם. השבוע חזרתי ללייבל הזה בזכות עומר סנש, שהשמיע לי את המקור לדגימות בקטע האדיר "Kowboyz and indianz" של Gonjasufi. המקור הוא שיר אחד בשם "Bella Kali" של צמד אחיות ספרדיות שכינו את עצמן Las grecas. השיר המקורי יצא באלבום הבכורה שלהן, Gipsy rock (שגיאת הכתיב במקור, אמורים לכתוב Gypsy) מ-1974, וכל האלבום הזה אדיר לחלוטין, ערבוב של רוק, פסיכדליה, פלמנקו ופופ סוף-סיקסטיז פרוע עם מתופף דלוק (שלפרקים מזכיר מעט גם דברים שעשו בישראל באותה התקופה, במיוחד בשיר "Asi, asi"). אבל אני עדיין תופס את הראש ולא מאמין כמה פסיכי השיר האחד הזה, עם הכפלת הקולות, עם קטעי המעבר הווקאליים, בכלל. ולחשוב שזה היה פופ, האלבום הזה היה להיט פופ לא קטן בספרד ובאמריקה הלטינית בזמנו. שיר שאתקלט לא מעט בשנים הקרובות, ובכלל, אלבום שכבש אותי כליל בשבוע האחרון. לפרקים, אפילו יותר מאלבום השבוע הנוכחי (הציצו בהמשך). [מפ3]



לא בכל שבוע יש חדשות רועשות! הלאה לשאר הלינקים…



2. [תודה ללירון] הרבה אנשים מתחילים לפתח אנטגוניזם כלפי גוגל, פשוט כי היא חברה גדולה ומצליחה שעושה המון דברים והופכת לחלק מהחיים שלנו. וזה עשוי להרתיע. אבל אני אוהב את גוגל. מה רע לי? הם מספקים לי כלי עבודה מדהימים שמשנים את חיי, ובחינם. אני משתמש בג'ימייל, בגוגל דוקס, בגוגל רידר, בקלנדר ומן הסתם גם בחיפוש של גוגל. אני אפילו לא חושב על זה, זה הפך לטבע שני. במקום מסמך וורד אני פותח גוגל דוק. אז נכון, תאורטית, לאנשים המסתוריים בגוגל יש גישה לכל המידע שלי. אז מה? מה הם יעשו עם מספר קופת החולים שלי, או הלינק ששלחתי לחברים? טוב, הדיון על הפרטיות הוא גדול יותר ולכן נשמור אותו לפעם אחרת (או לתגובות), בסך הכל רציתי לומר שאני הכי אוהב כשהאנשים בגוגל משתמשים בכסף ובכישרון שצברו כדי ליצור דברים כיפיים, שעל פניו אין להם שום שימוש או מטרה מלבד כיף (ופרסום לכרום ולכרומיום OS, כנראה). ראינו לא מזמן את הקליפ שעשו לארקייד פייר, ועכשיו מגיע ספר-רשת נהדר: 20 דברים שלמדתי על דפדפנים ועל הרשת. זה ספר נוח לדפדוף ברשת שמעוצב (ומאויר) נהדר, ואפילו מקודד ב-html5 נהדר ולא פלאשי, תודה לאל. מעין מבוא למונחי רשת, ומבט על היתרונות של חידושי הרשת של השנים האחרונות (תוספים לדפדפן, מיחשוב ענן, ועוד). קריאה טובה לשבת. [אנגלית]



3. אפרופו גוגל והקליפ שלהם לארקייד פייר, אולי הדבר היחיד שאתה יכול לעשות אחרי שגוגל יצרו לך קליפ אינטראקטיבי הוא לעשות קליפ עם ספייק ג'ונז. וזה בדיוק מה שעשו החברים הקנדיים שלנו בקליפ חדש ל-"The suburbs", שהוא מעין "1979", אבל אחר, אחר מאוד. [וידאו]
4. [תודה לעידית] לאחרונה שמענו שקותימן האדיר הוזמן להציג באירוע מיוחד במוזיאון הגוגנהיים. עכשיו המצגת שלו, ביצוע חי ליצירה של ברהמס בעזרת שביעיית כלי מיתר ונגני יוטיוב, עלתה לרשת. נפלא, כל כך נפלא. חדי העין ימצאו בין הנגנים גם את אורי כנרות וקותימן עצמו. [טיוב, כמובן]
5. טור מרתק בניו יורק טיימס על הדבר הבא במחקר האקדמי של האמנויות: digital humanities, או מה שאני מכנה מידענות בשירות מדעי הרוח. יותר ויותר מחקרים משתמשים בטכנולוגיות החדשות של סידור וניתוח מידע כדי לחקור נושאים שאינם בהכרח אמפיריים: מוזיקה, היסטוריה, ציור ועוד. הכתבה בניו יורק טיימס היא רק קצה קרחון, הצצה למגמה גדולה ומרתקת שיש לה השלכות מעניינות גם על איך שאנחנו תופסים את העולם כיום וגם על דרכי מחקר, וגם על הרשת. באופן כללי, מומלץ להעמיק ובתור התחלה פשוט להקליק על כמעט כל לינק בכתבה. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

לפני הכל, אתם לחלוטין מוזמנים לקפוץ לפייסבוק של המבצע, יש שם טיפים ושאר דברים שיעזרו לכם לנצח בתחרות ולזכות בהופעה של אבידן והמוג'וז אצלכם בסלון.

עד שתשלחו גם אתם את תמונת הרוקנ'רול האולטימטיבית שלכם, הנה המועמדים שתצטרכו לנצח:

אפילו אנשים עם כושר גופני טוב רוצים רוקנ'רול! חברים במכון וינגייט:

קלישאת רוקנ'רול? כל מה שצריך הוא משקפי שמש ואצבע משולשת:

אין מה לעשות, פורנו כבלים תמיד עובד עליי:

התמונה האהובה עליי אישית עד כה. על פניו, בסך הכל פסנתר. אבל הצבעים, הגירעון, האצבעות המתוחות והניטים עושים המון בכל כך מעט:

One man band:

אני די בטוח שלא ככה מגלגלים כבל של מיקרופון:

ראיתם? אהבתם? חשבתם "פחחח, קטן עליי"? זה הזמן להוכיח את עצמכם.

"זה שהורדת השבוע עשרים אלבומים לא אומר שהקשבת באמת אפילו לשיר אחד" – חסר תרבות, בפוסט הכי טוב שקראתי השבוע, על אנשים שתקועים בטעם המוזיקלי של עצמם ולא באמת פתוחים למוזיקה טובה שהם לא מכירים

אוקיי חברים, בפעם הבאה מרימים את הפיצה מהמגש לפני שאוכלים אותה, טוב?
1. אני צריך לקרוא ספר. מאז נשברתי בייאוש באמצע מובי דיק (דווקא היה נהדר בהתחלה, אבל מלוויל יכול להיות ממזר מתיש להפליא כשהוא רוצה) לפני כחודש, אני לא קורא כרגע אף ספר. אני לא אוהב שאין אף ספר בחיי שילווה אותי. ואף על פי שיש על מדפי ערימה לא קטנה של ספרים שהושאלו או נרכשו או נמצאו, אני לא קורא באף אחד מהם כרגע. כי בשנים האחרונות גיליתי שספר (כמו מוזיקה, כמו אנשים) צריך להגיע ברגע המתאים לו כדי להיקלט כראוי, כדי להתחבר לקולטן המתאים במוח או בנפש שמחכה לו. אחרת הוא ננטש בזעם או שעמום או "אני פשוט לא מתחבר אליו!". וזה בסדר. אני צריך ספר, אבל לא ממהר לבחור אותו, עד שארגיש את היד שלי נמשכת אליו בידיעה שזה הספר הנכון לעכשיו. בינתיים, לירן המליץ לי על שיר מעולה בשם "So what" של Librarians. ומלבד ההקשר הספרותי, הוא קלע בול. כי חיפשתי שיר פתיחה ולא ידעתי מה בדיוק מבקשות בלוטות הטעם המוזיקליות הדמיוניות שלי ברגע זה ולהקשר הזה. והשיר ששלח לירן נחת על לשוני עם הטעם והעוצמה המדויקים לאותו רגע בזמן. והיה לי טוב. ונפתחתי כמו פרח. וגיליתי שכמו תמיד, אביעד מהאייפוד רעב היה שם קודם. אני חייב לזכור להקשיב לו בזמן אמת. [מפ3]



2. תודה וסליחה. תודה לכל המרצים הענקים שהשקיעו וטרחו ואולי גם התגברו על פחד במה קל, ותודה לכל הקהל שהגיע ל-11:11 הראשון, שנערך בחמישי בערב והיה, לכל הדעות, מוצלח. וסליחה, שוב, מכל מי שתכנן לרכוש כרטיס ולא הספיק. סמכנו על מנגנון ההודעות של פייסבוק (מי שפותח אירוע יכול, תיאורטית, לשלוח עדכון לכל מי שעשה אטנדינג. אבל גילינו בדרך הקשה שאם פותחים אירוע דרך דף {כמו זה של העונג} ולא דרך פרופיל, האופציה הזו נעלמת לבלי שוב. אין בזה שום היגיון, אגב, אם קורא פה מישהו מפייסבוק. זה אפילו אידיוטי), אז סליחה לכל מי שלא ראה את העדכונים בזמן, תכנן להגיע ובסוף נשאר בלי כרטיס. האירוע הבא יהיה באולם גדול הרבה יותר, עם מכירה מוקדמת הרבה יותר ומסודרת הרבה הרבה יותר. ואולי אפילו יהיה טוב יותר. בינתיים, כל ההרצאות צולמו ונערכות בשניות אלו ממש, ואנחנו מקווים להעלות אותם לרשת ממש בקרוב. נודיע לכם כשזה יקרה. תודה שוב לכל מי שהגיע (ובמיוחד לאלה שהשקיעו והגיעו שעה לפני הזמן!), לעומר סנש האדיר, לגידי ויגו על הלוגו ולבית לייוויק על המקום ועל היידיש. ניפגש ב-11:11 הבא! [זוהי רק ההתחלה]



3. Animated albums הוא בלוג של עטיפות אלבומים מונפשות, וזה פשוט כמו שזה נשמע ולפעמים מפגר הרבה יותר ממה שזה נשמע, אבל זה כמעט תמיד מצחיק (לא תמיד בכוונה). [אנגלית]
4. מבצע מכבי הום טור עם אסף אבידן הוארך, ואפשר לשלוח תמונות עד ה-9 בדצמבר. כל שאר הפרטים כאן. [עברית]


לא ראיתם את מייקל קיין עד שלא ראיתם את "אלפי"

5. [ויה ויה] כמה ספציפי, ככה אדיר: סטיב קוגן ורוב בריידון מתווכחים מי מחקה טוב יותר את מייקל קיין. [טיוב]
6. יקירי ישי קיצ'לס, שהוציא אצלנו בהיס רקורדס את אלבום הבכורה המעולה שלו, "מוזיקה למזמוזים", חי בהולנד. אבל החודש הוא יחרוג ממנהגו ויגיע להופעה בארץ. היא תהיה קטנה וחינם ובינתיים יחידה (אנחנו מנסים להוסיף עוד הופעות בעוד מקומות), בתל אביב ב-21 בחודש. הנה הפרטים אם אתם בעניין. [פיכסבוק]
7. חיכינו וחיכינו, שרנו בהופעות וגרגרנו בציפייה, והנה אלבום הבכורה המעולה של מיכל לוטן יוצא לאור, מונח על המדפים ולשמחת כולנו גם זוכה להשמעה מוקדמת במלואו בוואלה תרבות. איזה אלבום נהדר. אני שומע אותו במכונית כבר שבוע ואוהב אותו יותר בכל האזנה. [עברית, סטרים]
8. כמה עטיפות אלבומים אתם מכירים שמופיע עליהם אגרוף? מלבד האלבום הבא של יוסי בבליקי, כמובן (שנקרא "האגרוף"), האגרוף הוא סמל מאבק שהופיע שוב ושוב לאורך המאה העשרים. Sleevage בוחנים כמה עטיפות אלבומים נהדרות, בינוניות ונוראיות שמשתמשות באגרוף כמוטיב מרכזי. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

בפעם השנייה השנה, וממש כמה שעות אחרי 11:11 שלנו, חוזר לחיינו פסטיבלון שתמשרה [פייסבוק] – 12 שעות רצופות של הופעות מאת 12 אמנים שונים, ברוטשילד 12 בתל אביב. כמה עולה כרטיס? 12 ש"ח! זה יוצא שקל להופעה, שזה מגוחך.

בפעם שעברה הגעתי ונשארתי איזה 7-8 שעות בשמחה, אפילו לא שמתי לב שהזמן חולף כל כך מהר מרוב שנהניתי. מה רע? מלא הופעות, המון אנשים, לא מעט חברים, ואווירה נעימה של שישי בצהריים-אחר-צהריים-ערב-לילה. אף אחד לא ממהר, מי שמתחשק לו נכנס להופעה, מי שלא נשאר לפטפט בחוץ, ותמיד אפשר להתחלף.

גם הפעם הרימו מונוקרייב ורוטשילד 12 את הפרויקט הזה על כתפיהם, וארגנו לנו ליינאפ נהדר (לא לפי סדר מסוים):

אסף אמדורסקי
אליוט (פוליאנה פראנק)
רוקפור
לוס כפרוס
כל החתיכים אצלי
Drunk Machine
שממל
ברק אלנקווה והגטו סווינגרס
Tiger Love
Monti Fiori
Sandhaus

אבל רגע, יש כאן רק 11 הופעות, הבטחתם 12! נכון, וההפתעה האחרונה תיחשף במקום עצמו. חוצמזה יתקלטו במקום המאסטר לאון פלדמן, ואדוארדו (אדי) אל קמינו בז'רן, שאני לא לחלוטין משוכנע שזה השם האמיתי שלו.

ואפילו הגדלנו והכנו לכם כאן נגן קטן עם 9 מתוך 12 האמנים שמופיעים.

ואף על פי שמחיר הכניסה הוא גם כך מגוחך לחלוטין (שקל להופעה!), אנחנו בכל זאת מחלקים כאן פרס קטן ל-12 זוכים: כל אחד יקבל כרטיס ודרינק בחינם. כיף? בהחלט כיף.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיסים?
השאירו תגובה בת 12 אותיות או 12 מילים בדיוק! תתפרעו.. הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למונוקרייב ורוטשילד 12!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בלבד!