מה כבר צריך לעשות בשביל לזכות בתחרות של "מכבי הום טור", ולקבל הופעה של אסף אבידן והמוג'וז בבית שלכם? בסך הכל צריך לביים ולצלם את תמונת הרוקנ'רול האולטימטיבית.

אבל לכו תחדשו ותפתיעו בתחום כל כך רווי דימויים כמו הרוקנ'רול, או קלישאת הרוקנ'רול. בשביל שיהיה לכם סיכוי לנצח בתחרות הזו, שהיא לא באמת קשה אלא רק דורשת השקעה ומקוריות, צריך לדעת לאן לכוון. צריך לדעת על מה להתעלות. ולכן, for your viewing pleasure, הנה כמה תמונות רוקנ'רול שאספנו מרחבי הרשת. אנחנו מצפים מכם לשלוח תמונות טובות פי 2 מאלו:

עלה לכם רעיון מעולה? נהדר. תאספו את החברים, תתפרעו, וצלמו את התמונה הכי טובה שאתם יכולים. אנחנו מחכים לכם.

"אני שונא מוזיקה קלאסית – לא את הדבר עצמו, אלא את השם. הוא לוכד אמנות עזה ומלאת חיים בפארק שעשועים מהעבר. הוא מבטל את האפשרות שמוזיקה דוגמת זו של בטהובן יכולה להיווצר היום (…) כשאנשים שומעים את המילה 'קלאסי', הם חושבים 'מת'." – אלכס רוס, מבקר המוזיקה של הניו יורקר ומחבר "The rest is noise"

אנשים שצריכים לבדוק מייל כי הם זכו בכרטיסים לאיזובל קמפבל ומארק לנאגן: טל, אמיר הנדל. תתחדשו!

1. יש לי תאוריה. אולי לא תאוריה, אלא דעה. אפילו לא דעה, אמונה. אני מאמין בלב די שלם שבשנים בהם אנו חיים כעת יש מספר נאה של יוצרים, שלו היו פועלים ארבעים שנה מוקדם יותר, הם היו הופכים לעמודי תווך של המוזיקה, כמו שלאונרד כהן, פול סיימון, ניל יאנג או ג'וני מיטשל הם עמודי תווך כאלה. יוצרי ענק, שברור כיום לכל שהיצירה שלהם נדירה ביופיה, עשירה בתכניה, ומשפיעה עד היום. השינוי הוא במודל התקשורתי. אם פעם ניל יאנג צמח להיות זמר ענק והיה מוסכם על חלק גדול מהמאזינים שהוא זמר ענק – הוא היה ענק. דיברו עליו, שמעו אותו, ניתחו אותו, הלכו אחריו, חיכו לו. היום אם אומרים על ג'ואנה ניוסם שהיא יוצרת של פעם בדור, אז אומרים. למה מי זה שאומר? האוטוריטה נעלמה. פעם הרולינג סטון, תחנות הרדיו או אפילו סתם הקהל הרחב היו יכולים להמליך אמנים (לטוב ולרע, אבל בעיקר לטוב) שאכן שווה לשמר את אמנותם ולהתחמם לאורה. היום הקולות כל כך מרובים וכולם שווים במשקלם, שאם קוטנר או זיין לואו או ניק הארקורט דוחפים אמן שנשמע ייחודי ורב ערך לאוזניהם המלומדות והמנוסות – במקרה הכי טוב הם יצליחו לדחוף את האמן קצת קדימה. הוא לא יהפוך לבן אלמוות. זה לטוב ולרע. בעיניי, זה לרע כשמתהלך בקרבנו אמן מהפנט, מהמם ומרגש כמו Iron & Wine, והוא רק אחד מבין רבים ולעולם לא יזכה למעמד אגדי כמו של לאונרד כהן, למשל. כאמור, יש בזה גם טוב – מעמדים אגדיים באים עם בעיות משלהם. אבל הרע גובר על הטוב, כי היופי הנדיר הזה נחסך מאוזניים כה רבות, ויכול להיות שלילדים שלי לא יהיה מושג מי זה והם לא ישמעו את שמו לעולם אם לא אשמיע להם את האנונימי הזה מתחילת שנות האלפיים. וחבל. כי גוף היצירה של סם בים הוא מדהים באיכותו, הכתיבה שלו יפהפיה ולא נופלת ברגישות ובתבונה שלה, בעיניי, מכל הנזכרים לעיל. כי אפילו שיר צדדי באלבום כמו "Ressurection fern" יכול להיות שיר שמשנה חיים. שיר שנוגע בלבבות ומפשיר אותם. [מפ3]



טוב, אז קודם כל סליחה. פרסמנו כאן שלא נערוך מכירה מוקדמת ל-11:11, ובאמת לא תכננו לערוך. בימים הספורים שעברו מאז הודענו על כך, שאלו אותנו שוב ושוב למה אין מכירה מוקדמת, ולפי המספרים הנערמים של מאשרי הגעתם באירוע הפייסבוק, הבנו שאם אכן לא תהיה מכירה מוקדמת, אנחנו עלולים להגיע למצב שכמה מאות אנשים מגיעים לבית לייוויק וחוזרים הביתה בלי כרטיס. עד כמה שזה מחמיא לנו כמארגנים לדעת שהביקוש עולה על ההיצע, אנחנו לא באמת רוצים שאנשים יבואו עד לאירוע כדי לחזור הביתה מבואסים.
אז אחרי שקיבלנו המלצה מעולה על אתר מכירת הכרטיסים הבאמת-נפלא Tixwise, שגרם לנו לטפס על הקירות מהתלהבות, פתחנו מכירה מוקדמת. הבעיה הייתה שלא הודענו על זה בצורה מסודרת מספיק (הודענו בפייסבוק של העונג, באיבנט, וכאן בעונג בתוך הפוסט שכבר פורסם). הכרטיסים נחטפו מהר משחשבנו, ותוך כמה שעות כבר לא נשאר כלום. למחרת התחלנו לקבל פניות מאנשים מבואסים, שרצו להגיע ופספסו את המכירה.
אז על כך – סליחה. סליחה גדולה מאוד. לא היינו מוכנים להתנפלות כזו על הכרטיסים, ואכן היינו צריכים להודיע בצורה מסודרת יותר על פתיחת המכירה בכל מקום שבו אפשר להודיע. ועל כך שני דברים חשובים:
ראשית, לאירוע הבא (שייערך באולם גדול יותר) תהיה מכירה מסודרת, ונודיע מראש מתי היא תיפתח וכמה כרטיסים יימכרו בה, כך שכל מי שירצה לבוא יוכל להיערך לכך.
שנית, האירוע הקרוב (חמישי הזה!) הוא כבר סולד אאוט, אבל אנחנו מתכוונים לצלם את כולו ולהעלות אותו לרשת באיכות טובה, כך שגם מי שלא הצליח להגיע יוכל ליהנות בחינם לגמרי מההרצאות. למעשה, אם נצליח לפתור כמה קשיים טכניים, יש סיכוי שנשדר לייב את כל האירוע כאן בעונג, בווידאו. אם זה יקרה, אודיע על כך לפחות יום מראש.
שוב, סליחה לכל מי שלא הספיק לרכוש (ניפגש ב-11:11 הבא, בעוד כמה חודשים), ותודה לכל מי שקנה כרטיס (ניפגש ביום חמישי הזה). [זהו. תודה עצומה לגידי ויגו הגיבור על עיצוב הלוגו של 11:11]




רוחות רפאים בהופעה חיה, עכשיו הסרט. תצלום: גרבולון

2. אני ממש נרגש, אבל אבין אם זה לא יעניין לכם את הקצה הרחוק של האגודל. אחרי שהאלבום השלישי של We are ghosts יצא להורדה חופשית במחיר לבחירתכם, וכבר התרגשתי מהעניין בשבוע שעבר, יוצא עכשיו משהו גדול הרבה יותר בעיניי. האלבום הזה הוקלט כולו בהופעה (כרגיל, בלי שום תכנונים מוקדמים או מוזיקה כתובה מראש), שצולמה בידי 7 מצלמות – חלק מהן מורכבות על גבי כלי הנגינה עצמם. אחרי שבועות ארוכים בהם חברי הטוב בנימין ערך וידאו במקום לישון (או לאכול, או להתקלח), עכשיו יוצא הווידאו המלא – ההופעה כולה, 73 דקות – להקרנה ראשונה ומלאה בוואלה תרבות. אני מתאר לעצמי שמתישהו בזמן הקרוב היא גם תעלה ל-Vimeo באיכות HD להורדה חופשית ויהיה לנו אפילו יותר כיף ובאיכות יותר גבוהה. עד אז, אפשר ליהנות ממה שהוא לדעתי תקדים ישראלי: וידאו מלא של הופעה שלמה שעולה לצפייה חינמית ברשת. איזה כיף! אני אישית שוקל ברצינות להפסיק לערוך את העונג ופשוט לשבת לצפות בזה במשך שעה ורבע. הידד! [עברית, וידאו, שמו fullscreen]
3. אייפון, אנדרואיד ובלאקברי – איך רואים משתמשי סמאטרפון מסוים את המשתמשים האחרים? [אנגלית, פיקסלים]
4. אורי זר-אביב מוחה דמעה ונפרד לשלום מתדר, אחרי 120 ימים פלאיים של מוזיקה מעולה ונהרות בירה, ומנהל שיחת סיכום עם ארבעת האנשים שהגו, הקימו והפעילו את המקום הזה. היה שלום, תדר. היה זה קיץ נפלא. [עברית]
5. בוואלה ראיינו את כריס שואו, שעבד עם דילן, שריל קרואו, ג'ף באקלי ופאבליק אנמי ועכשיו מקליט את האלבום החדש של הקולקטיב. יצא מצוין, הזדמנות לא שכיחה להציץ לתהליך העבודה של להקה ולתפקידו של המפיק. [עברית]
6. באלבום הראשון שלה, איימי ויינהאוס הציגה יכולת ווקאלית נהדרת, וגם באלבום השני. אבל הקאבר החדש שלה ל-"It's my party" (בהפקת הרונסון) נשמע כמו מנייריזם ולא זמרת אדירה. או במילה אחרת: רע. [טיוב]
7. מימיי לא שמעתי שום דבר של מייקל ג'ירה (SWANS), אבל אני מודה לו כבר שנים על פעילותו כמנהל הלייבל המעולה Young god records (שהוציא אלבומים של דבנדרה בנהארט, ליסה ג'רמנו ועוד). לרגל איחוד SWANS הוא מתראיין לבן שלו ב"הארץ", לראיון מרתק על חוויות בארץ ישראל, נדודים, מוזיקה וההופעה שלו בישראל באפריל הקרוב, עליה הוא מדבר בראיון בלי שמישהו בכלל פרסם את זה בארץ. נהדר. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

[עדכון מהיר ולא קשור: הכרטיסים שהצענו למכירה לאירוע 11:11 אזלו]

במיטב המסורת של עונג שבת, ואחרי שחקרנו אנשים כמו האנה הוקלברג ויוני וולף מ-Why, אתם מוזמנים שוב לשייף את כישורי המראיינים הנסתרים שלכם, לפשפש בביוגרפיה שלה ושל להקת האם שלה, בל וסבסטיאן, ואז להשליך כאן בתגובות צרור שאלות אל איזובל קמפבל, הסקוטית המלבבת שתגיע ב-14 בדצמבר להופעה יחידה כאן בישראל עם שותפה לרטט, מיסטר מארק לנאגן (אתם יכולים לשאול גם אותו, אבל זה לא יעזור, כי השאלות מועברות אליה ולא אליו. אז בינתיים תשאלו בלב).

היפה והחיה

בפעם הראשונה ששמעתי את קמפבל ולנאגן ביחד חשבתי: וואו, מי אלה ששרים ביחד?! וכשהבנתי מי אלה חשבתי: מה הסיכוי שהם ישירו ביחד? כי על פניו, נכון ל-2006, מה הסיכוי? קמפבל הייתה "ההיא מבל וסבסטיאן" הבהירים והנעימים, ולנאגן (טרום סולסייברז, פוסט קווינז אוף דה סטון אייג') היה אביר האבן האפל. אבל בדיוק על הדינמיקה הזו עובדת השותפות הזו, ובדיוק מהמרחק הזה היא ניזונה. קמפבל ולנאגן נפגשו בשירי בלוז וקאנטרי ישנים, ובמקום לקחת את החיבור בין הקולות והאישיות שלהם לננסי סינטרה ולי הייזלווד, הם לקחו אותם יותר אל ג'וני קאש וג'ון קארטר.

ממש לא מזמן יצא אלבומם השלישי, Hawk, וחששתי שהם יתחילו למחזר את נוסחה ללא דמיון או רוח, אבל שמחתי, כל כך שמחתי להתבדות. מדובר באלבום יפה, ולפרקים כשאני שומע אותו נדמה לי שהוא אפילו היפה ביותר משלושתם. השופטים עדיין לא הכריעו, אבל הוא כבר תפס מקום נוח בפינה קטנטנה בלבי. על גלי האלבום הזה הם ירכבו לבארבי תל אביב ב-14 בדצמבר, ולי יש כאן שני כרטיסים חינמיים לגמרי בשבילכם להופעה הזו.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיסים?
השאירו תגובה עם שאלה לאיזובל קמפבל. הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג'ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי!

זוכרים שדיברנו על זה? אז הדיבורים הפכו למעשים, המעשים הפכו לתאריכים ושעות, והנה זה סגור ומוכן ומחכה רק לכם. האירוע הראשון בסדרת 11:11 יוצא לדרך [אירוע בפייסבוק]

הפרטים היבשים:

מתי? ביום חמישי, 11.11 (אחת עשרה בנובמבר), בשעה 21:00 בדיוק (!). נפתח דלתות ב-20:30 והאירוע יתחיל בתשע בדיוק. אל תאחרו. תהיה גם הפסקה קצרה בת 11 דקות.
איפה? בבית לייוויק, דוב הוז 30, תל אביב (לא רחוק מפינת גורדון-דיזינגוף). כשהוא לא מארח אירועים משונים כמו שלנו, בית לייוויק הוא המרכז הישראלי לתרבות יידית.
כמה יעלה? כניסה תעלה 22 ש"ח, בירה תעלה 11 ש"ח. כן, הלכנו חזק על המוטיב הזה.
איפה עושים אטנדינג? כאן!

******* כל הכרטיסים אזלו!!! תודה לרוכשים הנבונים במכירה המוקדמת. סליחה לכל מי שלא הספיק – יהיו עוד אירועים בסדרה *******

אבל מה לעזאזל הולך לקרות ב-11:11 הזה שלכם?! תנו לי תשובות, לעזאזל!!!

אני ממש שמח ששאלתם, כי יש לי תשובה!

ב-11:11 תקבלו 11 הרצאות קצרצרות בנות 11 דקות כל אחת, על מגוון נושאים שמעניינים אותנו וחשבנו שיעניינו גם אתכם: מוזיקה, שפה, טכנולוגיה, תרבות, פסיכולוגיה, אינטרנט, עיצוב, מחשבה, הומור ועוד.
הזמנו 11 מרצים ומרצות שלדעתנו יכולים לתת 11 דקות נהדרות. הם עובדים על ההרצאה שלהם ברגע זה ממש. ואם האירוע הזה יהיה מוצלח מבחינתכם ומבחינתנו, יש לנו כוונה מלאה לשייף, לשפר ולהמשיך אותו בחודשים הבאים.
11:11 נולד אחרי שהיה לנו ממש כיף לצפות בהרצאות של TED, ולבקר בפצ'ה קוצ'ה, ולקרוא בוויקיפדיה, וללמוד באופן כללי על נושאים שמעולם לא חשבנו שיעניינו אותנו. אנחנו צמאים לידע וסקרנים בטירוף, וזה מה שמוביל אותנו.

טוב, אני כבר ממש סקרן ורוצה לדעת עוד! מי ירצה ועל מה?

באירוע הקרוב ירצו, לא לפי הסדר הזה:

~ אלון גור אריה ("היפופוטם") – המקור של מנגינות שלא חשבתם שאתם מכירים
~ יובל סער (מעצב גרפי וכתב העיצוב של "הארץ") – למה הפסקנו לפתח תמונות ואיך זה משפיע על הזכרונות שלנו
~ יוסי בבליקי (סולן להקת "פונץ'") – 11 מיקרו-הרצאות על הדרך בה משפיע הקהל על היצירה של האמן
~ אהוד קינן (כתב אינטרנט בוויינט ועוד מלא דברים) – וידאו ויראלי: מהמייל לסימפסונז ולמשרד
~ אביב אור (מאיירת, כותבת הבלוג "בלון דיבור") – מה קומיקס יכול לעשות, שאי אפשר לעשות במדיום אחר?
~ גידי ויגו (מעצב, מייסד ומנהל לעז והאיש שעיצב את הלוגו של 11:11) – על תרגומי שירים לעברית
~ אודי רז (מוזיקאי: הפשרות, מארש דונדורמה) – כל פעם חוזר: על חזרתיות במוזיקה
~ מנדי פרומר (קופירייטר במשרד פרסום חרדי) – איך מפרסמים טמפונים לקהל החרדי?
~ אורי ליפשיץ – למה משחקי תפקידים הם מציאותיים יותר מהחיים שלנו
~ פרנקי סימון (מוזיקאי) – 11 דקות נגינה על הפסנתר (אתנחתא מוזיקלית)
~ יוני אלקן – ניגירי שניצל: חוויות של מורה לאנגלית ביפן

נו, אז קבענו? ניפגש בבית לייוויק? הקפידו להגיע בזמן!

מיקרו-עונג הפעם, בשל צינון מרגיז שאמנם לא מוציא לי את החשק לחיות, אבל כן מצמצם למינימום את החשק שלי להשאיר את העיניים פקוחות (ועוד מול המחשב).

1. בשבוע שעבר קישרתי כאן לאירוע בו במאים ושחקנים בוחרים את הסצינה הקולנועית האהובה עליהם, והתחלתי להרהר מהי הסצינה האהובה עליי. עלו לי בראש כמה, כמעט כולן קשורות איכשהו למוזיקה, ואחת מהן הייתה סצינת הפתיחה הנפלאה של "בחזרה לעתיד", עם הגיטרה ורמקול הענק (אני לא מוצא את זה ביוטיוב). טייק על אותו עניין היה גם בפתיחת "Black or white" של מייקל ג'קסון. פרררררינג אחד על הגיטרה שיכול להעיף מישהו לאחור, או לשמיים. זה מה שקרה לי, מטאפורית, בפתיחת האלבום החדש של ניל יאנג, "Le noise". השניות הראשונות של "Walk with me", בעיקר בווליום גבוה וברמקולים עם באסים טובים, הם רגע הפתיחה הכי מעיף ששמעתי מזה זמן רב. בטח השנה. וכל זה נוצר מגיטרה אחת, לייב, ומפיק מבריק (דניאל לנואה, ששם האלבום הוא משחק על שמו) שידע מה להוציא ממנה. זה כנראה האלבום ששמעתי הכי הרבה השבוע, והרגע הזה הוא הסיבה הכי גדולה: בכל פעם שנגמר האלבום, רציתי לחזור לשניות האלה, לשיר הזה, לסאונד הזה. קלאסיקה. ויש גם סרט שמלווה את כל האלבום. [מפ3]



2. ברגעים אלה ממש, אתם מפסידים. אתם מפסידים אם אתם לא שומעים ברגע זה את השעות, הדקות והשניות האחרונות של Teder.fm, שבמוצאי שבת הזו יסגור את שעריו אחרי 120 ימים של שידורי רדיו-אינטרנט ותיקלוטים של עשרות שדרנים, מוזיקאים, די-ג'ייז ועוד. אני קיבלתי שם משבצת קבועה עם אהוב לבי מתן נויפלד, וביליתי שם כמה מהרגעים הכי יפים של הקיץ הזה, שאפילו מבחינת מזג אוויר נגמר רשמית עם סופו של התדר. תודה ענקית לאנשי תדר שהזמינו אותי לשדר ונתנו לי מיקרופון, ותודה לכל מי שהקשיב, ביקר והתארח. בשבת, החל מ-14:00, יוציאו אנשי תדר את הסאונדסיסטם האימתנית החוצה, למסיבת רחוב שתיפסק כשייגמר הכוח או כשהמשטרה תבוא. היא תועבר לייב גם באתר וגם בקול הקמפוס, ותסיים את הקיץ המוזיקלי הנהדר הזה. אל תפספסו, ומי יודע, אולי ניפגש בשנה הבאה שוב? [עברית]



3. אז אני טיפה חלוק בדעתי לגבי הכצעקתה, הגרסה הישראלית של Hollaback שעלתה השבוע לרשת בעברית. האתר המקורי כמו גם זה הישראלי מנסה להשתמש בפומביות שבאינטרנט כדי, כפי שכתוב באתר, "לשים קץ להטרדות רחוב על רקע מיני ומגדרי. באמצעות דיווחים, סיפורים ותמונות, אנחנו כאן כדי לשבור את המיתוס לפיו צעקות, שריקות, שליחת ידיים וצורות אחרות של תקיפה מינית "קלה" הן נורמה חברתית ומחיר רגיל שעל נשים, וא/נשים מקהילת הלטהב"ק לשלם כאשר הן והם נמצאות במרחב ציבורי". אין שום ויכוח על כך שמדובר בדבר שיש לשים לו קץ לאלתר, ועל כן היוזמה מבורכת וטובה. עיקר כוחה בהעצמת הנפגעות והנפגעים (גם הפוטנציאליים) לא לשתוק על מקרים כאלה אלא להגיב – זאת על ידי פרסום מקרים של הטרדה ותגובה. זו העצמה חשובה, כי אסור לעבור על האירועים האלה בשתיקה (אף כי לפעמים, מפאת סכנה פיזית אמיתית, אולי לא כדאי לענות מיד). הסיבה היחידה בגללה אני חלוק בדעתי על האפקטיביות של האתר, היא שהמטרידים והמזיקים, הצועקים ברחובות והחופנים באוטובוסים, הם לא האנשים שקוראים את הבלוג הזה. כך ש"הכצעקתה" רחוק מלהוות פיתרון ישיר לבעיה. אין זה אומר שאין לו חשיבות. אין זה אומר שאין לו השפעה. ככל שהאתר יהיה פופולרי יותר כך השינוי התודעתי שהוא מביא יהיה אפקטיבי יותר. אבל זו עזרה וחיזוק של חוליה אחת בשרשרת ארוכה של סיבות ומסובבים ש"מכשירים" הטרדות מיניות בארץ, וחייבים לטפל באותה התנופה וההתגייסות גם בחוליות האחרות. [עברית, יש גם פייסבוק וטוויטר]
4. אני מודה שפעמים רבות חלמתי, אבל אף פעם לא חשבתי ברצינות שיום אחד אעמוד על במה כחלק מלהקה של מוזיקאים מוכשרים, ואנגן משהו, ואנשים באמת יקשיבו. אבל איכשהו, זה קרה. אפשר ומותר להתווכח אם "לשחק עם ווקמן שמחובר לפדל דיליי" עומד בקריטריונים של "לנגן", אבל עם שאר החלום אי אפשר להתווכח: על הבמה של תיאטרון תמונע, מול קהל ששילם בכספו, ולצד מוזיקאים נהדרים כמו מורפלקסיס, יהוא ירון, דויד פרץ, אודי רז, אורי דרור ועוד ועוד – אני את החלום שלי הגשמתי. זה קרה לפני כחודשיים, והיום זה יוצא לאור כאלבום (אחרי מיקס, עריכה וקיצוצים נדרשים, אבל בלי הוספה ורמאויות) חדש: We are ghosts III, להאזנה ולהורדה חינמיים לחלוטין. אני מתרגש כי אני חלק מזה, יכול להיות שלעולם שבחוץ זה לא מזיז כמלוא הנימה. מי יודע. כל המוזיקה נוגנה ללא שום תכנון מראש, בלי שום הוראות, רק הקשבה ותגובה. כל המופע הזה צולם בשבע מצלמות וייצא בקרוב גם כווידאו. בינתיים, אם אהבתם מה ששמעתם, נשמח אם תשלשלו כמה שקלים בבנדקאמפ, שיממנו את הסשן הבא. [בנדקאמפ]
5. איזה יופי! אם לא מספיק שהשיר מצוין, גם הקליפ החדש לשיר "Waiting on the sun" של Left הישראליים הוא נהדר. הצילום במצלמת 8 מ"מ מוסיף מסתורין לריטואל המסתורי שמתרחש בקליפ. המוזיקה, אגב, הופקה על ידי אורי ורטהיים ועוזי פיינרמן. [טיוב]
6. אזהרת תוכן לרכים ולמתכחשים בנפשם: אותו אורי ורטהיים הוא בחור נהדר, אם כי הוא תמיד נראה לי קצת פוחז – והנה הגיעה ההוכחה הבוטה לצדקת הניחוש שלי. Shining all over the world הוא בלוג שפתחו אורי ואחיו, שנמאס להם לעמוד משתאים מול בניינים בטיולים בחו"ל. אז הם החליטו לעשות משהו טיפשי מספיק שישבור את הרצינות הקבועה הזו, ועשו את הדבר הכי הגיוני שעלה על דעתם: פתחו את החנות במכנסיים ושלפו את מה שיש לשלוף משם, והצטלמו. וכך, הבולבולים של אורי ואחיו מככבים בתמונות תיירות עם טוויסט: ברייכסטאג, בקולוסיאום, אפילו באנדטרה לזכר הרוגי השואה. מה קרה? קצת בולבול יהודי להראות ששרדנו. אותי זה ממש מצחיק, אבל אבין לגמרי את מי שיסגור מהר את העמוד. [אנגלית]
7. [תודה למורן] היאח הידד! סוף סוף בלוג ישראלי מעניין שעוסק בקליפים! איך לא היה לנו אחד כזה עד עכשיו? או שהיה ושכחתי, שזה לגמרי הגיוני. הבלוג אמנם מתהדר בשם מסורבל מעט (CLIPtOMANIAC TOD), ולא מתעדכן תדיר כמו שהייתי רוצה שיתעדכן (אני קורא מפונק), אבל הוא מבטיח קריאה מהנה וצפייה מהנה לא פחות. [עברית!]
8. ירושלמים, תראו איזה כיף גדול עומד להיות לכם. מועדון הסרט הרוקומנטארי נפתח ביום רביעי הקרוב (3 בנובמבר) ויקרין מדי שבוע סרט תיעודי מוזיקלי אחר פלוס הרצאה קצרה על הנושא. בין היתר יחכו לכם שם "ספיינל טאפ" הקלאסי, "Control" על איאן קרטיס, "Heima" עוצר הנשימה של סיגור רוס (עם הרצאה של אורי דרור), "סוף עונת התפוזים" ועוד. והכל – חינם! מזמן לא רציתי כל כך להיות ירושלמי. [עברית]
9. ירושלמים, תראו איזה כיף גדול עומד להיות לכם 2! רדיו הר הצופים מתחיל לשדר הופעות לייב מהקצה (המועדון, לא תכנית הרדיו בגלגלצ). ביום ראשון ישודרו משם חיה מילר ואבי עדאקי, ובהמשך, אני מניח, מי שיופיע בהמשך. [פייסבוק, iCast]
10. [תודה לאסף] שערך בעצמו ובמו ידיו המוכשרות מאש-אפ קצר של פתיחי סדרות טלוויזיה, והתוצאה מלבבת! [טיוב]
11. עוזי נבון התארח ברדיו הבין תחומי והשאיר אחריו כמה קליפים יפים של ביצועים באולפן, שנערכו עם צבעים ולוק של פעם. בחרו בו בתפריט בצד ימין. [וידאו]
12. אי שם בישראל מסתובב יוצר אלמוני שמסרב להיחשף בשמו ברבים, ומתכנה Saccadic eye motion. שיר אחד שלו כבר הופיע באוסף של עונג שבת, ועכשיו הוא מוציא אלבום חדש ונהדר, Sentimalism for dummies. מוציא לאן? לבנדקאמפ, כמובן! האזינו והורידו בחינם, ואל תשכחו לתת כמה מעות אם אהבתם את שאוזניכם שומעות. [בנדקאמפ]
13. ליטל לוין כותבת ומראיינת ב"הארץ" על אנשים שלא מוכנים לוותר על הקסטה, למרות שסוני הפסיקה רשמית לייצר את הווקמנים שלה, ששינו את העולם לפני 30 שנה. [עברית]
14. [תודה לענת החמודה] ב-2005 הכתה הסופה קטרינה בניו אורלינס וגרמה אסון סביבתי ואנושי עצום. ב-2009 פרסם ג'וש נויפלד רומן גרפי על הימים שלפני, תוך כדי ואחרי האסון בניו אורלינס, סביב חמש דמויות מהעיר. את הרומן A.D.: New Orleans After the Deluge כולו, על 208 עמודיו, תוכלו לקרוא עכשיו אונליין ובחינם במגזין Smith. [אנגלית]
15. Phototaxis (שהיא תנועה המושפעת מהאור: לכיוון האור או הרחק מהאור) היא להקה ישראלית שעושה, כהגדרתה, אלקטרו-סול. הגדרה נאה וגם די קולעת. אם אהבתם את J. Views למשל, אין סיבה שלא תאהבו את פוטוטאקסיז. אלבום הבכורה שלהם, Pretty ugly, יצא ממש השבוע והנה הוא להאזנה מלאה בבנדקאמפ, או לרכישה דיגיטלית תמורת 25 מרשרשין. יש שם כמה דברים יפים מאוד. [בנדקאמפ]
16. האינפוגרפיקה הכי מעניינת שנתקלתי בה השבוע: ניוזוויק דירגו את המדינות הכי מוצלחות בעולם, על פי קריטריונים שונים של בריאות, כלכלה, חינוך ועוד. מילא הדירוג, שמעניין בפני עצמו, אבל הממשק והצגת המידע בו נהדרים, והמשחק בהם מרתק, מאיר עיניים ופעמים רבות גם מעורר מחשבה. [אנגלית]
17. כיף גדול שורר בקליפ החדש של !!!, שדורך ומטשטש בחדווה את הגבול בין חלום לקליפ. "Jamie my intentions are bass" הוא אחד מהקליפים האלה שכשהם נגמרים אתם חושבים "רגע אחד… אני חייב לראות את זה שוב". [טיוב]
18. זה שבוע הריליסים החינמיים הגדול! לא רק We are ghosts, Phototaxis ו-Saccadic eye motion, הנה גם עמית ארז משחרר EP חינמי של Paper cuts, הפרויקט שלו עם יעל שפירא. הוא בגיטרה ופסנתר, היא בצ'לו. אני מודה שלא הספקתי להגיע לאף אחת מההופעות שלהם, אבל שמעתי דברים טובים מאוד על הפרויקט. באותה הזדמנות גיליתי שארז נותן שם כמעט את כל הדיסקוגרפיה שלו להורדה חינמית לגמרי (למה לא לאפשר לנו גם לשלם כמה שנרצה? אני בטוח שיהיו מאזינים שירצו), כולל ה-EP הנפלא Black light, שהוא בעיניי הריליס הכי טוב שלו. [בנדקאמפ]
19. ב-Ynet חוגגים עשור למבצע סבתא, עדיין אחד הסרטים הכי מצחיקים שיצאו בארץ. [עברית]
20. יצא לאור הרשת מגזין 20 של השרת העיוור, ואף על פי שחלק מהתכנים בו (ודאי המעניינים ביותר שבהם) כבר פורסמו בשרת במהלך השבועות האחרונים, עדיין מדובר בקריאת סופ"ש נאה, כולל כתבת ראיונות על היעלמות חנויות התקליטים העצמאיות, חלק 5 של אוספי המוזיקה העצמאית פולארויד, ועוד דברים. [עברית]
21. [תודה לאביב] כידוע, פייסבוק הוא אתר עצום שהשימוש בו הולך וגדל. כתוצאה, השרתים של האתר משתמשים ביותר ויותר חשמל. החשמל הזה מגיע מתחנות כוח המופעלות על פחם, שהוא מזהם והוא מחצב סופי שכנראה ייגמר יום אחד בעתיד הנראה לעין (בניגוד לאור שמש, או רוח, למשל). אז גרינפיס יצאה בקמפיין לשכנוע אנשי פייסבוק להשתמש בהשפעה הגדולה שלהם על שוק הטכנולוגיה והאינטרנט כדי לחולל שינוי ולהוות דוגמא. הסרטון הנהדר שלהם קורא לפייסבוק "to Unfriend Coal". ושואלת החברה שלי: מאיפה אנחנו בכלל יודעים שלפייסבוק יש אופציה להתחבר למקור כוח אחר במקום בו הם נמצאים (אורגון)? שאלה טובה, ואני רוצה לחשוב שלפייסבוק יש מספיק כסף לפתור אותה. זה הכל עניין של סדר עדיפויות. [טיוב]



22. בילי פיורי היה, קודם כל, רוצה להיות אלביס. כל דבר בו זעק את זה: הקצב, השירה, הצווארון, השיער, שירי האהבה, נענועי האגן. בשנות השישים הוא היה הצלחה גדולה במולדתו אנגליה, ואפילו השווה את שיאם של הביטלס לאותו עשור – 24 להיטים רצופים במצעד הפזמונים האנגלי (אף כי לא הגיע ולו פעם אחת למקום הראשון). אחר כך הוא נבלע בשיכחה, נעלם כמעט כליל מעין הציבור בשנות השבעים, ומת ב-1983, בגיל 42 בלבד. אי שם, בין ערימת להיטי הרוקנ'רול שלו לים הבלדות הסכריניות, מסתתרת פנינה קטנה ולא אופיינית כלל. לא הצלחתי למצוא מידע על כותב השיר או מפיקו, אבל הוא פשוט יפהפה. "In my room" הוא שיר נדיר (להשגה, אבל גם ביופיו) שמתאר בצורה נפלאה חדר של מתבגר או מתבגר ברוחו שמגלה את היצירה ואת העצמאות שבחדר משלו. הוא רצוף רפרנסים תרבותיים שלא היו כל כך אופנתיים ב-1973 כמו שהם היום. "בחדרי, עם דלתו השבורה. הפוסטרים על הקירות הם של היטלר, ג'ון ופול", הוא שר, "שם אני רואה את עצמי". ההפקה יפהפיה, עם בס יבש ומה שנשמע כמו מלוטרון המלווה את כל השיר. זה נשמע כמעט כמו דיוויד בואי הצעיר, וזה שיר שפשוט הורס אותי. מצאתי אותו רק באיכות זוועתית, אז אם מישהו מצליח להניח עליו יד באיכות גבוהה יותר (ובכלל, על האלבום שמכיל אותו, Loving you), אשמח מאוד לדעת ולשמוע. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, בריאה ונעימה!