ספירת העונג: סוף (פילוסופי)
רביעי, 16 באפריל 2008ספירת העונג נגמרה, ולגיא יש רק כמה מילות סיום לא מוחלטות בעניין. ובסוף גם שיר
ספירת העונג נגמרה, ולגיא יש רק כמה מילות סיום לא מוחלטות בעניין. ובסוף גם שיר
כשקניתי את האלבום הייתי בת 15. עכשיו אני בת 25 ומוצאת אותו קבור בערמת דיסקים שלא הבטתי בה שנים. הסאונד המלוכלך, המילים העקומות, ספוגות הדימויים הפשטניים, הצעקות המחורחרות, הסאונד הזה, הראשוני. לפני הפרסום, הנישואין, הזוהר והלכלוך. אישה צעירה, אינטליגנטית ושאפתנית מקימה להקת פאנק רוק ורוצה לכבוש את העולם. השמלות הקרועות התחלפו בשמלות כסופות ומוזהבות ובשטיח אדום, ולאחר מכן בחלוקים של בית החולים. הסוף הוא טראגי וידוע מראש.
וכמו נבואה שמגשימה את עצמה , מוריסי יזרוק לחלל האוויר עוד משפט שייחרט לנצח: “זה זמן שבו מסופר איך לקחת ילד והופכים אותו לזקן”.
הלידה-מחדש שמתבטאת ב-”Clogger” מסתמנת לכאורה ככזו של אדם המפנה עורף לדרכי ההתנהגות שלו בעולם עד כה ומתחיל מחדש כאדם מוסרי ורגוע. למעשה, “Clogger” הוא הרבה יותר משיר פתיחה אנרגטי שבמקרה מהווה גם שיר לידה-מחדש
“כל האהבה הזאת שמתפרצת מאחד הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים, אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים, שמבחינתי זו ה-להקה, הלהקה שבזכותה אני שומע את מה שאני שומע” - יובל זוכר ללד זפלין חסד נעורים