ב-2009 כבר הכרתי ואהבתי את קלקסיקו, בעיקר בזכות האלבום האדיר שלהם מ-2003, Feast of wire ועוד כל מיני דברים טובים שלהם. אבל לא באמת ידעתי מה מחכה לי מאחורי הדלתות של הבארבי. ציפיתי לערב שנע בין מלנכוליה בניחוח צ'ילי לדברים קצביים יותר אבל לא ציפיתי לפייסטה היסטרית שלא פוסקת, לא ציפיתי לרקוד ולחייך ולחייך ולרקוד במשך שעה וחצי. זו הייתה ההופעה הכי טובה בעיניי של אותה שנה, וזו הייתה השנה שבה הופיעו בארץ גם פיית' נו מור, לאונרד כהן מארק רונסון והפט שופ בויז.
מאז עברו כמה שנים, ועכשיו הגיע הזמן לסיבוב נוסף. הפעם אני יודע למה לצפות, והאלבום החדש של קלקסיקו, Algiers, הוא פשוט אדיר ומלא יופי ואני כל כך שמח שבין כל האלבומים החדשים והמלהיבים שאני לא מספיק לשמוע, מצאתי זמן לשמוע אותו. הוא אחד מהטובים ביותר.
בדרך כלל אני כותב יותר, אבל יש לנו פה ראיון עם ג'ון קונברטינו להספיק! אז הנה הוא לפניכם, ובסופו אפשרות להגיב ולזכות באחד מ-3 הכרטיסים במתנה להופעה של קלקסיקו. יש שתי הופעות! אחת ב-28 בפברואר, השנייה למחרת ב-1 במרץ.
הראיון התנהל במייל, אז קונברטינו לא שמע שהתרגשתי:
במשך השנים קלקסיקו חקרה אזורים מוזיקליים שונים, מקאנטרי וטקס-מקס לרוק ניסיוני, מוזיקה מרכז-אמריקאית ולטינית. מה הדבר הבא שתרצו לחקור?
יש עוד המון מה לחקור באזורים שכבר ציינת. אני חושב שהדבר החשוב הוא לחקור את הצליל שהכי מהדהד בך באותו הזמן.
למרות שאתם מטשטשים את הגבולות הגיאוגרפיים והז'אנריים (ואני חושב שאתם במודע צועדים על הגבולות האלה), יש לכם צליל מאוד מזוהה. מה היה מכוון ומחושב בגיבוש הצליל הזה? הוא נוצר בכוונה, או התפתח באופן אורגני מהטעמים וההשפעות השונים בלהקה?
כן… אנחנו לא ממש מכוונים הרבה מראש. אם תאפשר הנחה של יסודות מוזיקליים ממקום ספונטני ואורגני מאוד, תוכל להקשיב שוב ולתת לצלילים להגיד לך מה הם צריכים כדי להגיע להרמוניה.
אפרופו גבולות, "קלקסיקו" הוא מונח גיאוגרפי שמחבר צדדים שונים של הגבול, ונראה שזו גם דרך הפעולה שלכם בנוגע לז'אנרים מוזיקליים. במובן הזה, אתה רואה את האמנות שלכם כפוליטית?
זה לא מכוון, אבל כן. רואים בבירור שלמוזיקה אין בעיה לחצות גבולות, אז זה היה נהדר אם גם הפוליטיקה הייתה הולכת בדרכה.
אתה מפחד להיתקע בתווית או בשגרה יצירתית?
זה קורה, במיוחד עם שם כמו קלקסיקו, וחלק מהסאונד שלנו שמקושר לדרום-מערב ארה"ב… אי אפשר לעשות הרבה בנוגע לזה. אנחנו פשוט ממשיכים לעשות מה שאנחנו מרגישים שהוא הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות, ומקווים שאנשים יאהבו את זה.
מה תהליך העבוד השלכם על שיר חדש?
יש הרבה תהליכים. אחד מהם הוא שג'ואי [ברנז] ואני יושבים עם גיטרה ותופים ומתחילים לנגן. כשנדמה שמשהו מתחיל לתפוס צורה, אנחנו מקליטים את זה, ומתחילים משם עם הדבר הבא.
אם היה לכם מימון אינסופי לפרויקט הבא, מה הוא היה?
תקליט בדרכים, להקליט שירים בכל הערים האהובות עלינו באירופה, ארצות הברית, דרום אמריקה, קובה, יפן, אוסטרליה…
לרוב האלבומים שלכם, במיוחד לאחרונים, יש תחושה מלנכולית ואיטית יותר. אבל ההופעות האחרונות שלכם בישראל היו כמעט מסיבה. איך אתה מסביר את הפער הזה?
אני חייב לחלוק על דעתך, אני חושב שיש הרבה יותר שירים קצביים באלבומים החדשים. אבל לפעמים השירים המלנכוליים מתעוררים כשאנחנו מנגנים בהופעה. אנחנו אוהבים לנגן לייב, אז אתה מרגיש את השמחה שלנו על כך שאנחנו יכולים לנגן לכם מוזיקה.
שיתפתם פעולה עם המון אמנים. מהו שיתוף הפעולה שאתה חולם עליו?
לשבת עם בוב דילן. רק מוזיקה, בלי דיבורים.
תוכל לספר לי על האלבום האחרון שאתה לא מפסיק להקשיב לו?
לפני כמה חודשים שמעתי שוב ושוב את "פולחן האביב" של איגור סטרווינסקי. עכשיו אני תקוע על In a silent way של מיילס דיוויס.
מספיק עם השאלות. בבקשה, ספר לנו סיפור – כל סיפור.
התחלתי לפתח סקרנות בנוגע לסטרווינסקי וקראתי את הביוגרפיה שלו. אהבתי את הסיפור שהוא סיפר על כך שהוא נתקע בגבול האיטלקי בתחילת מלחמת העולם הראשון. הוא בילה הרבה עם פיקאסו, והיה ברשותו פורטרט שלו עצמו, שפיקאסו צייר. השומרים בגבול לא האמינו שזה פורטרט, אלא מפה סודית!
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על יצירת אמנות (אלבום, ספר, שיר, סרט) שחוצה גבולות, וספרו גם איזה גבולות הוא חוצה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
[פוסט מסחרי]
[פוסט מסחרי]
[ויה ויה] טור שצריך לתלות בכל בית, מאת Grimes