1. שני דברים מבאסים קרו לי השבוע. נתפס לי הגב, והתקלקל לי המגבר. הגב גרם לי להבין שאני מזדקן, והמגבר גרם לי להבין שאף על פי שזה לא נראה ככה, הדברים קשורים זה בזה. מכיוון שנתפס לי הגב, אני לא יכול לסחוב את המגבר הכבד לתיקון. אז כבר כמה ימים שאני נאלץ לשמוע מוזיקה רק באוזניות. המכשיר שדרכו אתה שומע מוזיקה משנה לגמרי את התחושה, זה כמו להחליף נעליים ופתאום כל הגוף זז אחרת. דברים כמו לד זפלין או ג'ז משובח אני לא ממש יכול לשמוע באוזניות, הן קטנות על זה. זו מוזיקה שחייבת לבקוע מרמקולים, לרחף בחדר, להדהד מהקירות. אז מוזיקה שהכי כיף לשמוע באוזניות שמעתי די והותר השבוע. עכשיו הלב שלי כמה למוזיקה שמהדהדת, שממלאת את החדר. הגב כבר תוקן היטב, אבל המגבר עדיין ממתין לתורו. אז אני שומע באוזניות את "About love" של בן סידראן מ-1971, פנינה יפהפיה שגיליתי באחד האוספים המופלאים של חברי הטוב מורפלקסיס, עוצם עיניים, ומדמיין. מדמיין איך השיר הנפלא הזה ממלא חדר (פעמים רבות אני מוצא את עצמי מתקלט אותו בקבלת פנים של חתונה או בפאב, והוא נשמע נפלא במיוחד), מדמיין איך אשמע אותו בקרוב באיזה ערב נעים כשהמגבר יחודש, הכבלים של הרמקולים יוחלפו בכבלים טובים יותר, והשיר הזה פשוט יישפך מהרמקולים אל החדר כמו סירופ מייפל. [מפ3]



2. בשבוע שעבר שכחתי להתייחס לביטול פסטיבל לולפלוזה בישראל. אין ממש לאן לשים לינק כי בשום ידיעה על זה לא כתוב משהו בעל ערך חוץ מכך שהפסטיבל נדחה עד להודעה חדשה. גם לי אין ממש מה להגיד על הידיעה הזו, חוץ מזה שהיא אולי החדשה הכי פחות מפתיעה של השנה מבחינה מוזיקלית. קיוויתי מאוד שיגיע לארץ פסטיבל כזה, אבל מהרגע שבו הודיעו על קיומו זה נראה לא ריאלי. לא כי זה פסטיבל חלומי, אלא כי להביא לארץ כל כך הרבה אמנים גדולים מאוד ומצליחים מאוד זה עניין שצריך להביא אליו את כל תושבי ישראל או למכור כרטיסים במחיר כל כך גבוה שרק מעטים יקנו – וזה פשוט לא כלכלי. כולי תקווה שתימצא איזו דרך מופלאה כן להביא לפה את לולפלוזה, אבל האמת? קשה לי לראות איך החשבון יסתדר. [זהו]



3. הרולינג סטון מציג: 10 הדברים הכי מרגיזים שאפשר לעשות בהופעה. אני חותם בלב שלם בעיקר על סעיפים 1, 3 ו-6. [אנגלית]
4. "All alone", סינגל חדש מתוך אלבום כפול שבדרך להרכב האלתורים המקומי We are ghosts, שגם אני (סוג של) חבר בו. [בנדקאמפ, מפ3]
5. "רומא", סינגל שני מעולה מתוך "זאב זאב", האלבום החדש של נדב אזולאי וגיל נמט. הקליפ מוזר ומעניין, מעין כוריאוגרפיה של אורות. [טיוב]



6. ב-6 בפברואר יעלו שוב על הבמה חברי להקת קרח 9 המצוינת, שמתאחדת אחרי יותר מדי שנים. לכבוד העניין, מעריץ הלהקה הוותיק וידידי הנהדר אורי דרור העלה (בברכת הלהקה) אוסף של קטעים נדירים, סקיצות, הקלטות שלא נשמעו עד כה, וגם שירים משני אלבומי הלהקה. בעזרת התגובות בסאונדקלאוד תוכלו לדעת איזה שיר מתחיל מתי. זו האזנה מרתקת ומיוחדת מאוד לכל מי שאוהב את נעם רותם ו\או את הלהקה. איזה כיף. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

השאלה הראשונה שלי הייתה: מי זו לעזאזל אסתר רדא? זה היה כשראיתי את הליינאפ של אינדינגב האחרון, בו רדא קיבלה ספוט עסיסי ונחשק בשישי בערב, ממש לפני ימן בלוז והבילויים. מתן נויפלד מהפסטיבל ענה לי שאני פשוט חייב לשמוע אותה, ושאסמוך עליו. אז סמכתי. וכשהתחילה ההופעה גם שמחתי. כבר כשהיא עלתה לבמה היה ברור שמדובר במשהו מרענן וחדש. הבגדים, התסרוקת, התנועות. ולאט לאט התחלפה השאלה "מי זאת" בשאלה: איך לא שמעתי בחיים על הבחורה שעכשיו רוקדת בצורה כל כך מוזרה ומהפנטת על הבמה, שרה מין סול-פ'אנק-אתיופי שבחיים לא חשבתי שיעשו בארץ?

אסתר רדא היא אחת ההפתעות המשמחות של הזמן האחרון בארץ, ועכשיו היא מוציאה EP ראשון (שהדפסה מוקדמת שלו נחטפה תוך דקות אחרי ההופעה באינדינגב) וחוגגת את העניין בהופעה בבארבי בת"א ב-30 בינואר. את ה-EP המצוין הזה, Life Happens, הפיקו צמד העילויים המקומי סאבו וקותי, שאחראיים בין היתר לאלבום הראשון של קרולינה. רדא כתבה והלחינה הכל, קותימן ניגן על הכל, ומדובר בארבעה שירים פגזיים שיכולים לעמוד בלי הרבה בעיה לצד האלבום האחרון של אריקה באדו, נגיד. הנה, תקשיבו לו פה, ותוכלו גם להוריד אותו בחינם בבנדקאמפ. ובסוף הפוסט תוכלו לזכות בהזמנה זוגית להופעה + עותק מהאי-פי!

אבל זה לא הכל! רדא היא אתיופית צעירה, והשפעות המוזיקה האתיופית שהיא משלבת בשירים שלה שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים לשמוע במפעלות עידן רייכל. רדא מביאה למוזיקה הישראלית השפעות שקרובות יותר ליקיר העונג מולאטו אסטטקה והג'אז האתיופי הגרובי שלו (שרבים מכירים מהפסקול של "פרחים שבורים" של ג'רמוש). זה האיזור במוזיקה האתיופית שאני, אישית, משוגע עליו. לפעמים בלילות אפשר למצוא אותי אורב ב-Tuneup לתחנה האתיופית היחידה שם בחיפוש אחר צלילים מאובקים ורבי יופי כאלה.

לכבוד ההשקה, ובעצם לכבודכם שקוראים בבלוג הזה, רדא ישבה וערכה מיקסטייפ אדירים של מוזיקה אתיופית נפלאה שאתם חייבים להכיר. מדובר באחד המיקסטייפס הכי משובבי נפש ששמעתי לאחרונה, מיקסטייפ שהוא פותח-ראשים וחינוכי כמו שהוא מלא חיים ויופי.

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה אמן ישראלי שמחתם לגלות בשנים האחרונות). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ללירון!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!

"כיום, כשאנחנו משעבדים את התרבות שתתאים לזמננו ולצרכינו, קשה להבין איך זה לחיות בעולם שבו אתה ממש ממתין ומצפה לארוע כל כך טריוויאלי כמו תוכנית רדיו" – דויד פרץ מתגעגע למיכל ניב, 10 שנים אחרי מותה. בארכיון של הקצה תוכלו למצוא את התכנית האחרונה של קוואמי, שהוקדשה כולה לזכרה והשפעתה עליו

1. מהרגע הראשון ששמעתי את Plan B מבצע את "No good", ידעתי שאני צריך לעקוב אחרי הבחור המוכשר הזה. בחור בריטי בערך בגילי שרואה את שורשי ההיפ-הופ מאחורי הברק של פרודיג'י הוא מישהו שיעשה דברים מעניינים עם הז'אנר שבו החליט למקם את עצמו. הוא לא איכזב אותי מאז, אף על פי שעקבתי בצורה די רופפת. בכל פעם הייתי שומע סינגל מעולה אחר ומגלה שהוא אחראי לעניין. "She said", שהוא בכלל שיר נו-סול נהדר, שייך לו, וגם "Prayin'", שהפיק פול אפוורת' שאחראי לסאונד של אדל אבל נשמע כאן כמו מארק רונסון. השירים האלה לקחו את ההיפ-הופ לכיוון הרבה יותר פ'אנקי וסול, אבל ב-2012 הפתיע מר פלאן בי עם סרט שהוא כתב וביים, וכמובן גם הקליט לו פסקול. ושיר הנושא, "Ill Manors", מחזיר אותנו לנקודת המוצא: הנער הכועס שגדל על פרודיג'י בפרברים האנגליים. השיר האדיר הזה, שהגרדיאן כבר קרא לו "שיר המחאה הבריטי הטוב ביותר מזה שנים", וחבר הפרלמנט ג'יימי ריד השווה לביקורת החברתית של "What's going on" של מארווין גיי, הוא פיצוץ של מתח מעמדי וגזעי, של אלימות שנולדת מדיכוי והזנחה, של שכונות עוני והחלום על העושר, של פוליטיקה לא שוויונית. הוא נע כל הזמן בין המתח המצטבר של הבתים, עם כלי המיתר והביטים שכל הזמן כמעט כושלים על עצמם, לבין הפיצוץ הדראם-אנד-בייסי של הפזמון שיורק לך בפרצוף. זה היה רק עניין של זמן עד שהפרודיג'י עצמם יעשו לשיר הזה רימיקס אלים אף יותר. הפרודיג'י, בקלות אחת מחמש הלהקות הבריטיות הכי גדולות וחשובות של העשורים האחרונים, פועלת על דלק של אלימות, מחאה, היפ-הופ ואלקטרוניקה. אלה בדיוק החומרים מהם עשוי השיר המעולה הזה. למה אני חושב שפלאן בי ענק? כי הוא יכול לשיר שיר כזה, וגם כזה. [מפ3; טיוב]



2. שוגי אוטיס יופיע בישראל ב-1 במאי. [עברית]
3. קלקסיקו הוסיפה הופעה נוספת בארץ! גם ב-28 בפברואר, וגם ב-1 במרץ, בבארבי ת"א. אל תחמיצו. [עברית]
4. The Mars Volta התפרקו. לא נורא? [אנגלית]
5. The postal service, כלומר הצמד בן גיבארד (מדת' קאב פור קיוטי) וג'ימי טמבורלו (Dntel), הוציא ב-2003 אלבום מושלם אחד ונעלם. עכשיו, עשור מאוחר יותר, הם חוזרים להופיע – אל תפספסו אותם [אנגלית]
6. O. M. F. G. ניפגש בברצלונה, כן? [אנגלית]




אני לא מאמינה שרק עכשיו גיליתי את השיר החדש של דה נייף!

7. איזו התרגשות!!! "Full of fire", שיר חדש של The Knife מתוך האלבום החדש! [טיוב]
8. סטרים לאלבום החדש של חברותינו היקרות מקנדה טיגן ושרה, "Heartthrob". [סטרים]
9. ניהול מצבי משבר, האלבום החדש של שני קדר (בעברית!), מחכה לכם במלואו להאזנה כאן בעונג, ואפשר גם לזכות בעותק פיזי אם יתמזל מזלכם. [עברית]
10. אישה הולכת לבדה בברוקלין, בלילה. אפילו בשכונה נעימה בברוקלין זה לא תמיד רגע של בטחון רב עבור האישה הבודדה. הנה פתרון חברתי נהדר: סיירת ליווי על אופניים. את מתקשרת כשאת עולה על הסאבוויי, ובתחנה שבה את יורדת מחכה לך בחור נחמד על אופניים שילווה אותך בבטחה הביתה. [אנגלית]
11. תום יורק מעטר את שער Dazed and confused החודש, ובין יתר הדברים הטובים שהוא מביא למגזין הוא פירסם גם מיקסטייפ קצר של קטעים שלו שלא שוחררו. הסט כולל רימיקסים לרדיוהד, קטעים של Atoms for peace וגם קטעי סולו. [זאונדקלאוט]

קרא/י את המשך הפוסט

אף אחד לא יכול לחשוב לרגע שאני אובייקטיבי כלפי שני קדר. למה שאהיה? אני מת עליה. היא חברה, והיא מוכשרת, ואני כל כך אוהב את המוזיקה שלה שב-2006 בנימין אסתרליס ואני הקמנו לייבל כדי להוציא את אלבום הבכורה האדיר שלה, Bloodlines. אז אל תצפו ממני לאובייקטיביות. שתזדיין האובייקטיביות, אתם צריכים לשמוע את האלבום הזה.

כשיצא אלבום הבכורה של שני לא הפסקתי להקשיב לו, ואני זוכר ששאלתי את שני מה עם הופעות, מה עם האלבום הבא, מה עם לקדם. והיא ענתה לי שמבחינתה את החלום היא הגשימה ברגע שהאלבום יצא לאור. מאז היא המשיכה לנגן, בעיקר עם חברים ובהרכב We Are Ghosts (שאיכשהו גם אני חבר בו, למרות שאני לא מוזיקאי), ואם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים (כפי שרבים מכם שאלו) מתי שני תוציא עוד אלבום, הייתי מושך בכתפיי ואומר איזה מזל שהיא בכלל הוציאה את הראשון.

אבל אז קרו כמה דברים. את רובם אני יכול רק לנחש, כי לא ממש ישבתי לשיחה מעמיקה עם שני על הולדת האלבום השני. אני יכול לנחש שכמה חודשים בגרמניה, והחזרה משם לארץ, והמעורבות ההולכת וגוברת שלה במה שקורה במדינה ובחברה שבה היא חיה, חלחלו עמוק מספיק כדי להצמיח שירים חדשים, בוערים, בעברית (אלבום הבכורה היה באנגלית). בנוסף, We are ghosts (שנגניו מלווים את שני באלבום הזה) הוא הרכב שלא כותב שירים מראש ומתבסס אך ורק על שירים, מילים ומנגינות שנולדים על המקום בלי שום תכנון מוקדם. זה אומר שכדי לנגן בו צריך להיות מאוד עירני, עם כל הערוצים פתוחים, מוכן להסתכן, להיבהל, להיפצע. כשאתה מקבל את האפשרות האמיתית של הפסד וכאב, אתה אמיתי יותר, מסתכל לעולם בעיניים. אני חושב (שוב, אני מנחש) שהדרך הארוכה ששני עשתה עם ההרכב הזה פתחה אצלה איזה ברז בלב. והדם שיצא ממנו שפוך על כל האלבום הזה.

ניהול מצבי משבר, האלבום השני של שני קדר, הוא אלבום כואב, מדמם, פגוע ולפעמים גם כועס. והוא מדבר על החיים במדינה הבלתי אפשרית הזאת, כמו גם על חיים בתוך מערכות יחסים צפופות. האינטימי והקטן הוא גם החברתי והגדול, זה היינו הך. ויש בו לפחות שתי אזעקות. הוא זרוע משפטי-מוקשים כמו "מפגינה אחת ואלף שוטרים", "יש תרגיל אז תחפשי את המקלט הקרוב אלייך", "אני נמצא כעת בשטח יש פה עשרות פצועים, חור באדמה", "יום אחד האדמה הזו תצחק על כולנו".

את כל הדברים האלה ניחשתי. ואז שני שלחה לי טקסט שהיא כתבה על יצירת האלבום, והסתבר שניחשתי לא רע. ממש כאן בשורה הבאה תוכלו לשמוע את האלבום במלואו (ולשתף! ולהפיץ!). מתחתיו תוכלו לקרוא את המילים של שני. ובסוף הפוסט תוכלו גם להגיב ולהשתתף בהגרלת 3 עותקים פיזיים חתיכיים מהאלבום החדש*!

* מי שירכוש עותק יקבל גרסת בונוס ל"סופי" מתוך האלבום!

שני קדר תשיק את האלבום ב-29 בינואר, תיאטרון תמונע, 22:00.

קרא/י את המשך הפוסט

אני מעביר את סוף השבוע בקריאה על הספה בצפון, אז השבוע לא יעלה עונג שבת רגיל עם כל המוזיקה והקליפים והדברים המצחיקים. במקומו אספתי כמה וכמה דברים שכדאי מאוד להישכב על הספה ולקרוא בנחת. כן כן – טקסטים! ולא כאלה שלוחצים עליהם, ממש טקסטים שקוראים מההתחלה עד הסוף. כי אני יודע טוב מאוד איך נראים מוספי סוף השבוע בעיתונים, במיוחד עכשיו לקראת הבחירות. אז אם אתם מחפשים משהו באמת טוב לקרוא – הנה מוסף סופשבוע חלופי. תיהנו!

1. קפה גיברלטר הושק מחדש בעיצוב נהדר של סטודיו גרוטסקה הירושלמי, וזו הזדמנות טובה כמו כל הזדמנות להמליץ על המגזין המרשים הזה, שעוסק במוזיקה ותרבות לא-מערבית, עם דגש על פריפריות חברתיות וגיאוגרפיות. [עברית]
2. אלפרד כהן מראיין את המוזיקאית והיוצרת הישראלית קמה ורדי. [עברית]
3. לפני איזה שנתיים פתחו בקניון איילון ברמת גן מוסד שחשבתי שפס מן העולם כליל: וידאו ארקייד. כמובן שמיד רצתי וקניתי שם כרטיס ושיחקתי ושיחקתי, וזה היה כיף גדול אבל בעיקר הזכיר לי איך מאז שנינטנדו ואקס-בוקס ופלייסטיישן הפכו לזולים ונגישים יחסית, המוסד הדי נהדר הזה נעלם מהתרבות הפופולרית. המגזין המעוצב היטב The Verge בכתבה על חייו ומותו של הארקייד באמריקה. [אנגלית]
4. סיפור בלשי לשבת: בקטריה רצחנית וחסינה לאנטיביוטיקה נפוצה בבית חולים אמריקאי. שני מדענים החליטו לרדוף אחריה בעזרת מחקר DNA ומעט מאוד זמן. כתבה מפוארת מ-Wired. והערת צד: איזה כיף לראות את עיצוב הווב של הכתבה הזו והכתבה מהאייטם הקודם. סוף סוף יוצאים מהעיצוב האחיד והבלוקי של כתבות אונליין. הללויה. [אנגלית]
5. רשת חנויות התקליטים הבריטית HMV צפויה להצטמצם או להיסגר בקרוב, וב-Drowned in sound התפרסם טור שכותרתו למה אתגעגע ל-HMV, והוא רלוונטי לכל מי שעבד או קנה בחנות רשת גם בישראל. [אנגלית]
6. דרו מגארי מ-GQ יצא לעשות כתבת פרופיל על סנופ דוג בגלגול הרגאיי הנוכחי שלו כסנופ ליון. הוא מצא את עצמו מגלגל ומעשן עם סנופ בכל שעה ומקום. כתבת פרופיל מעושנת. [אנגלית]
7. כשאובמה התראיין להמונים ב-reddit, אחת השאלות הייתה: האם היית מעדיף להילחם במאה סוסים בגודל ברווז, או בברווז אחד בגודל סוס? אובמה בחר בברווז אחד בגודל סוס, ועכשיו כתב של האטלנטיק יצא לשוחח עם מומחים לעופות כדי לברר מה עדיף באמת. זה מטופש ונהדר. [אנגלית]
8. בפורטלנד, אורגון, לוקחים קריוקי מאוד ברצינות. זה לא סתם שעשוע מטופש שבו להשתכר ולזייף עם החברים שלך זו חובה מוסרית, זו גם הזדמנות לתת שואו ולשיר באמת. כמה טוב צריך להיות קריוקי כדי להיחשב אמנות? בניו יורק טיימז מגזין בודקים. [אנגלית]
9. הארץ מתרגמים כתבת פרופיל מהניו יורק טיימז על הגלגול הנוכחי של ג'רי סיינפלד, שאף על פי שהוא לא צריך להוכיח יותר כלום לאף אחד, ויש לו מספיק כסף כדי שהנינים שלו יחיו ברווחה, הוא מתעקש להילחם ולהצחיק קהלים חדשים. [עברית]
10. האם הפייסבוק הציל את הקומיקס בעברית? שאלה מצוינת ובמקום. עדי קיסר מעכבר העיר דיברה עם קומיקסאים ותיקים וחדשים בניסיון לענות על השאלה. [עברית]
11. אחרי הכתבה המצוינת ב-Wired על הסיסמה כחוליה החלשה ביותר בשרשרת האבטחה המקוונת, גוגל בודקת אפשרויות אחרות שיכולות להחליף את הסיסמה כאמצעי זיהוי ממוחשב. האם הן יעבדו? [אנגלית]
12. כל מי שראה את הסרט Serenity זוכר את הרגע הנוראי ושובר הלב לקראת סופו. האם בדיקה מדוקדקת בחוקי הפיזיקה יצליחו להוכיח שמדובר ברגע בלתי אפשרי, ולהציל את המצב? מעריץ גיק אחד ניסה. [אנגלית]

זהו בינתיים. 12 כתבות מצוינות לקרוא בסופ"ש. אם יש לכם טאבלט בכלל מדובר ברביצה אפית. עזרו לי להמשיך את הרשימה! פרסמו בתגובות כתבות, טורים ופוסטים מעניינים מהזמן האחרון בנושאי תרבות ואינטרנט. שתהיה שבת שבוגי!