1. והפעם: אלבום פתיחה
   [כאן היה אמבד של סרטון יוטיוב שמשמיע את כל האלבום החדש של ארקייד פייר. למרבה הצער, הלהקה העלתה אותו רק לכמה ימים ועכשיו הסירה אותו. סורי!]

   ארקייד פייר היו חלק ממש גדול מהחיים שלי בעשר השנים שחלפו מאז אלבום הבכורה העצום שלהם, Funeral. ארקייד פייר עדיין גורמים לחברים שלי לריב ביניהם בנוגע לארקייד פייר: הם גאונים? הם נפוחים? הם חקיינים? הם חקיינים גאונים נפוחים? הם חקיינים נפוחים של גאונים? הם כנים עד כאב או יומרניים עד מבוכה – או שזה להיפך? מה קורה עם הלהקה הזאת. איך ייתכן שאני וחלק די גדול מחבריי יכולים לבכות מהתרגשות כשאנחנו מאזינים לשיר שלהם, וכמה אנשים שאני מכיר – אנשים שחולקים איתי אהבות מוזיקאיות רבות, ,אנשים שאת טעמם אני מעריץ, אנשים שעושים בעצמם מוזיקה שגורמת לי לבכות מהתרגשות – מודים בפשטות שארקייד פייר משעממים להם את התחת במקרה הטוב? ארקייד פייר היו יכולים להיות U2 של שנות האלפיים: להקת רוק שההצלחה שלה מפלצתית, שהשירים שלה בומבסטיים, "גדולים", להקה בעלת נטייה להטפה פוליטית ושואו אדיר מימדים. אני שמח שאת התפקיד הזה תפסו קולדפליי. שייהנו להם באיצטדיונים עם המלודיות היעילות שלהם והשירים על כלום. אני שמח שארקייד פייר הם ענקיים, אבל לא חובקי-כל. אני שמח שהם מספיק מעניינים כדי שהאנשים שמשתפים איתם פעולה יהיו קצת יותר מעניינים מריהאנה: ג'יימס מרפי שהטביע חותם בל יימחה על האלבום החדש, דיוויד בואי שקפץ סוף סוף להתארח בקולות רקע בשיר מוקלט ולא רק על הבמה. ארקייד פייר מוציאים את REFLEKTOR וביום שני אערוך ואגיש ספיישל ארקייד פייר ברדיו הקצה יחד איתכם! מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם תזדרזו ותספרו לי על שיר של ארקייד פייר שאתם אוהבים במיוחד (ותספרו גם למה), אשמיע את השיר שבחרתם ואשתף קצת מהמילים שלכם בשלוש שעות התכנית המיוחדת הזו, שאני נרגש ממנה אפילו יותר מכמה שאני נרגש מהאלבום החדש. אז תרשמו ביומן, ותתחילו להתכונן: ארקייד פייר העלו את כל האלבום החדש שלהם, Reflektor, להאזנה ביוטיוב והצמידו אותו משום מה לסרט הברזילאי Black Orpheus. ארקייד פייר קפצו לשוחח עם סטיבן קולבר בתור The Reflektors ולא בתור ארקייד פייר. ארקייד פייר יכולים לקפוץ מדרגה או ליפול על האף באלבום החדש הזה. ניפגש בשני ב-14:00! [טיוב]



2. אז אמרנו: ביום שני הזה ב-14:00 [תזכיר לי!] – ספיישל ארקייד פייר ברדיו הקצה, לרגל האלבום החדש ועם כל השירים הכי טובים שלהם. אני אערוך ואגיש, ואתם מוזמנים עדיין (עד ראשון בבוקר) לבחור את שירי ארקייד פייר שאתם הכי אוהבים ולספר לי למה. זה ייכנס כמובן לתכנית. [רדיו]
3. [תודה למונוקרייב על תשומת הלב] בואו נעצור לדבר רגע על זה שבשבוע הנוכחי הופיעו בארץ מייקל צ'פמן (כל השבוע!), אמנדה פאלמר, מארק קוזלק, ריהאנה וטום ג'ונס (יופיע בשבת). 5 אמנים בינלאומיים מצוינים, בשבוע אחד. בואו לא ניקח את זה כמובן מאליו. בואו נודה על מזלנו הטוב, או על עבודתם הטובה של מפיקי ארצנו, או על העובדה שאיכשהו אנחנו מצליחים לשלם על הכרטיסים האלה ככה שמשתלם להם לבוא. בואו נסתכל כמה שנים אחורה, ועכשיו שוב על השבוע הזה, ונגיד פאק, משהו טוב קורה פה. [זהו]



מצגת זאת דורשת JavaScript.


צילומים: אסף אנטמן המלך
4. אמנדה. פאקינג. פאלמר. האמת היא שאת רוב מה שהיה לי להגיד על ההופעה\הופעות\ביקור שלה בישראל אמרתי בטור שלי בוויינט, ולא ממש בא לי לחזור על עצמי אז פשוט אשלח אתכם לקרוא אותו שם. דמיינו שאלף המילים ההן מודבקות פה בתור אייטם פותח שמדבר על ההופעה הפנטסטית של אמנדה פאלמר.
   אליה גרינפלד חשב אחרת ממני במאקו, ואורי זר אביב נהנה אבל התעייף בביקורתו בוואלה. ואיך היה לכם? [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: jijimiji ודני זכו בכרטיסים להופעה של מארק קוזלק!

1. אני כותב את הדברים האלה כמה שעות לפני מסיבת ההיפ הופ הראשונה שבה אתקלט אי פעם. אני לא די-ג'יי היפ הופ. אני אפילו לא מי יודע מה רקדן היפ הופ. אני מהאנשים האלה שיושבים עם האוזניות הענקיות מול המחשב ושומעים היפ הופ ומתנועעים בכיסא כאילו יש לי איזו בעיה מוחית ומקווים בסתר לבם שיום אחד תהיה מסיבת היפ הופ שתתאים למידותיי: לא מאיימת מרוב אנשי סצינה כבדים, לא ערסית, לא מתוחכמת מדי. ככה היא באמצע. זו המסיבה שאני מקווה שהצלחתי ליצור. דוגמה מעולה לסוג ההיפ הופ שאני ממש ממש אוהב (לרקוד, ובכלל) הוא "1thing" של Amerie. אמרי לא בדיוק מככבת ברשימת 100 אמני ההיפ הופ הגדולים של כל הזמנים, ולמעשה אני בקושי מכיר עוד שיר אחד שלה. בשביל רוב האנשים, היא פלא-חד-שירי שכזה. וכשמדובר בכזה שיר ענק, מבחינתי היא עשתה מספיק ויכולה לנוח על זרי הדפנה. היא עצמה לא עשתה הרבה, בעצם. כלומר, השירה שלה פה מצוינת, אבל זה הלוּפ פרקשן האולטרה פ'אנקי הזה, שחוזר לאורך כל השיר כמעט בלי שום דבר נוסף, הרבה לפני שביונסה שיכללה את העניין הזה עם "Single ladies". איכשהו, החזרתיות המינימליסטית הזאת מרקידה יותר מאלף סינתים וכלי נשיפה. [מפ3]



2. סטיבן וילסון יופיע בישראל ב-16 בנובמבר! [עברית]
3. The Black Angels יופיעו בארץ ב-2 בדצמבר! [עברית]
4. עוד מישהו שמגיע לארץ אבל בוודאי שמעתם את שמו הרבה פחות מווילסון או הבלאק אנג'לז הוא בן פריסטייג', להקה של איש אחד, כלומר מאלה שמנגנים בו זמנית על בנג'ו ותוף ובאס ומפוחית וגם מצליח לשיר. חובבי מוזיקה אמריקאית שורשית, בלוז, בלוגראס ומוזיקה סופר-עצמאית – זה לגמרי בשבילכם. יש גם הנחה משוגעת לסטודנטים. הנה טעימה. כל זה קורה בבארבי תל אביב, ב-13 בנובמבר. [טיוב וכאלה]





5. וואלק, שבוע אחרי אינדינגב 2013, עייפתי מלדוש ולדון בכל הסיפור שהתפתח סביבו. הפסטיבל עצמו, שגדל השנה בשטחו ובכמות הקהל שלו, היה נהדר כתמיד. לצערי יכולתי להיות בו רק יום אחד (שישי), אבל האווירה הייתה ממכרת כרגיל, הקהל מדהים, והשינויים ניכרים: יותר מרווח, הרבה יותר בני נוער (מגמה נפלאה בעיניי), הרבה פחות חולצות, הרבה יותר תחפושות. על הבמות: יותר גרוב, יותר להקות חדשות מקצוות יותר מרוחקים. האינדירדיו השנה היה פנטסטי בשיתוף הפעולה עם רדיו הקצה, ובלוג האינדילייב היה טוב מאי פעם, עם פוסטים אורחים נהדרים של שלמה בר, אבי עדאקי, רייסקינדר, ויתרתי ועוד רבים וטובים. איזה חרא שמה שהרבה אנשים יזכרו הוא הסקנדל בפסטיבל: כ-300 קוני כרטיסים נשארו בחוץ. למה? שאלה טובה, שעליה הדעות חלוקות בין המארגנים והמשטרה, כל אחד מאשים את השני. המשטרה טוענת שאינדינגב מכרו יותר כרטיסים משהרישיון מאפשר להכניס למקום; אינדינגב טוענים שהמשטרה לא ספרה את הבאים ועצרה בשרירותיות את הכניסה (משלל טעמים ששמעתי באופן אישי ואני לא יכול לחלוק עד שכל השיט יעבור). מזה עייפתי מאוד, וככל שלמדתי יותר פרטים על מקורות העימות הזה ועל השלכותיו והתפתחויותיו, כך התרגזתי יותר (על המשטרה, בעיקר). אני מקווה שהגוף המאפיונרי הזה, שבמקום למלא את חובתו האזרחית בעיקר מתעסק בסחיטת מאות אלפי שקלים מדי שנה (סכום שהולך וגדל בכל שנה, גם כשהפסטיבל נשאר באותו הגודל), לא שבר את גב ספינת המדבר התרבותית הזו. היה כיף מאוד לקרוא את התגובות שלכם על הפסטיבל. [חול]

קרא/י את המשך הפוסט

זה עבר די בשקט (בטח לאור הסולד אאוט של אמנדה פאלמר שחלף ביעף), אבל מארק קוזלק (Red house painters, Sun kil moon) יופיע בזאפה תל אביב ב-24 באוקטובר, שזה חמישי הבא, שזה ממש עוד שנייה.

בניגוד לפאלמר, קוזלק לא עושה רעש ברשתות חברתיות, לא מצטלם לטד, לא מתפשט מול המצלמה. הוא עוסק ברצינות במלאכה הקפדנית שבחר לעצמו כדרך חיים: שירים, סיפורים, שירים שהם סיפורים.

לי יש גם כרטיסים לחלק וגם מעט מאוד ידע על קוזלק מעבר לכמה שירים שלו שאני אוהב מאוד. לכן מיד אחרי המיקסטייפ הפלאי הזה שערכה ירדן אלבוחר, תוכלו למצוא מילים ממש יפות מהמוזיקאית לירון שלטון, מאזינת קוזלק כבדה שגם יצרה איתו קשר אישי בביקור הקודם שלו בישראל, ב-2011.

ואחרי המילים היפות שלה – תמצאו הגרלה של כרטיסים להופעה שלו! הנה, מתחילים. מומלץ בחום לקרוא לצלילי המיקסטייפ הזה:

Mark Kozelek Special by Yonder0 on Mixcloud

הפעם הראשונה ששמעתי את מארק קוזלק, היתה ב-2008. עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שזה לא היה במקרה. זה מהדברים הקטנים האלה שקורים ואחר כך זוכרים אותם לכל החיים כי הם קרו בדיוק בזמן הנכון.

אני וכמה חברים מהמושב נסענו ללילה לבן בחוף הים. מדורה, גיטרות, וכל הדברים הרגילים. באותה תקופה היה טרנד להעביר שירים מאחד לשני בטלפונים הניידים. ישבתי עם חברה ודיברנו על מוזיקה. סרקתי את השירים שהיו לה בטלפון. מסביב היה המון רעש של נגינה וצחקוקים אז לא יכולתי לשמוע כמו שצריך. ואז הופיע השיר "Have you forgotten” של Red house painters, מתוך הפסקול של ונילה סקיי. מסיבה מסויימת, הוא תפס אותי והחלטתי להעביר אותו לפלאפון שלי.

למחרת האזנתי לו. והאזנתי לו שוב. ושוב. ושוב. פשוט נדהמתי ממנו. השירה הנוגה, המילים שכל כך התחברתי אליהם, ובעיקר התיפוף הקסום עם המברשות, שמזכירים גלים הולכים ובאים. התחלתי לחקור ולברר מי זאת הלהקה הזאת – Red house painters . רד האוס פיינטרס היתה להקת רוק אלטרנטיבי שנוסדה בשנת 1989 בסן פרנסיסקו, קליפורניה, על ידי הסולן-גיטריסט-כותב-מלחין מארק קוזלק. הם מילאו תפקיד מרכזי בתנועת הסלואו קור – מוזיקה אלטרנטיבית המאופיינת בקצב איטי, ובדרך כלל מלנכולית ומסתורית. גיליתי גם שהם התפרקו בשנת 2001, ולאחר מכן, מארק קוזלק הקים יחד עם המתופף להקה שנקראת Sun kil moon. ככל שהתעמקתי ברזומה המוזיקלי של מארק קוזלק, התאהבתי יותר ויותר.

אני מוזיקאית בעצמי, ולכן יש לי הערכה גדולה אל מארק כאמן, כגיטריסט וכמוזיקאי. כשסיימתי את השנה האחרונה בתיכון, מספר חודשים לפני הגיוס לצבא, נסעתי עם אמא שלי לטיול לאירלנד ואחריו לכמה ימים בלונדון בשביל לראות את מארק בהופעה. אמא שלי מספרת שלאורך כל ההופעה היא הסתכלה עליי, ואמרה שהיה לי חיוך על הפנים שלא נעלם אפילו לרגע. היא אמרה שלראות אותי כל כך מאושרת היתה חווייה בשבילה. בשבילי החויה היתה גדולה פי כמה. בתקופה האחרונה, מארק מופיע הופעות אקוסטיות – רק הוא והגיטרה הקלאסית הספרדית שלו. הנגינה שלו קסומה, פריטת האצבעות שלו מרשימה, ולא מחווירה ליד טובי הגיטריסטים הספרדיים.

לפני שנה וחצי הוא הגיע להופיע בארץ והחלטתי שאני אקליט כמה שירים, אכתוב לו מכתב ואביא לו את זה אחרי ההופעה. אחרי ההופעה בזאפה (שהייתה מאוד משעשעת – הוא ידוע כמוזיקאי שנוטה להשתעשע עם הקהל) מארק יצא לדבר עם קומץ המעריצים שנשארו אחרי ההופעה, ואני ביניהם. אמרתי לו שטסתי לראות אותו לפני שנתיים בלונדון, ושהכנתי לו מכתב ודיסק.

כמה ימים מאוחר יותר, קיבלתי אימייל. הוא שמע את המוזיקה שלי ואהב אותה מאוד. לא ידעתי איך להכיל את השמחה שלי. לשמוע מחמאות על המוזיקה שלך מהמוזיקאי שאתה הכי מעריך – לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה.

ועכשיו, מארק מגיע שוב להופיע בארץ – אחרי שהוציא אלבום שיתוף פעולה עם ג'ימי לאוול מלהקת the album leaf. האלבום נקרא Perils from the sea. יש בו שיר שבו מארק מספר על מסעותיו בסיבוב ההופעות, והוא שר שם על ביקורו הקודם בישראל ("Baby in death can I rest next to your grave"). הוא הוציא גם אלבום נוסף של קאברים (Like rats) ובפברואר הקרוב יוצא לסאן קיל מון אלבום חדש. אני משערת שבהופעה הקרובה נשמע מספר שירים ממנו.

אני לא יודעת איך להסביר בדיוק, אבל יש משהו אחר במוזיקה של מארק. משהו אמיתי ומלא נשמה. משהו יחיד במינו. משפט אחד מתאר את ההערכה שלי אל מארק באופן מושלם: הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לי בתור מוזיקאית הוא שאנשים ירגישו אל המוזיקה שלי, את הדברים שאני מרגישה אל המוזיקה של מארק. ואני מקווה שיום אחד זה יקרה.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה מוזיקאי (חי או מת) הייתם רוצים להיות ליום אחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

השבוע לא יעלה עונג כי אני חוגג באינדינגב, אבל הפגישה הבאה שלנו היא בחמישי בערב, 17.10, במסיבה שלנו! הנה סרטון קצר שהכנו במיוחד בשבילכם. ניפגש שם!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: המגיבים Shirano, היי ודריהלוי זכו בכרטיסים לאינדינגב 2013, במה שלדעתי הוא הפוסט עם הכי הרבה תגובות שהיו בעונג שבת אי פעם!

1. מרגישים את זה? את המתח שהאוויר בין הרמקולים לאוזניים שלכם נטען בו בשנייה שהשיר הזה, "Suddenly", מתחיל? המציאו כבר שידורי רדיו וטלפון אלחוטיים, תקשורת סלולרית אלחוטית, אבל עדיין לא המציאו חשמל אלחוטי שלא הורג אנשים. אבל הנה הוא כאן, פועם באוויר ממש סביב הראש שלנו ברגע שהשיר הזה מתחיל: חשמל. מתח. כמו מיתר של קשת שנמתח, ואיתו הכל הופך מתוח כי החץ כבר אוצר אנרגיה והשם של מישהו רשום עליו. זה ייגמר בדם. השיר הזה פותח את האלבום החדש של אנה קאלבי, One breath – המשך הדרוש למתנקש לעצום עין אחת, למקד את העין השנייה ולשחרר את המיתר המתוח – וברגע שהשיר הראשון הזה מתחיל ברור שהאלבום הזה ייגמר בדם, או לכל הפחות בדמעות. נוזלי גוף כלשהם יהיו מעורבים בסיפור, זה בטוח. אני מת על אנה קאלבי. לקח לי זמן למות עליה. בהאזנה ראשונה לא יכולתי להוציא מהראש את הדומי העז לזמרות כמו פי-ג'יי הארווי, פטי סמית', מאסטריות אחרות של מטען חשמלי בתוך שיר. אבל עם ההאזנות החוזרות לאלבום הבכורה הכביר שלה מ-2011, משחק מצא-את-ההבדלים התמוסס לגמרי אל מול ההבנה שמדובר בצרור של שירים אדירים שמוגשים בתשוקה ובכישרון גדולים. עכשיו אני כבר לא שומע בשירה שלה את הזמרות האחרות. אני שומע אותה. והאלבום השני שלה מסתמן גם הוא כאלבום רוק דרמטי, סוחף, הולם, אפילו – גם בעולמנו שהפך כל כך ציני כלפי רוק – מרגש. [מפ3]



2. באופן טבעי, בשבוע הבא לא יעלה עונג שבת, כי כולנו (או לכל הפחות אני) נהיה באינדינגב. תומכי העונג בפטריאון, אל חשש, הטיפ שלכם נרשם רק על פוסט שבועי שמתפרסם, ולכן בשבוע הבא מן הסתם לא תחויבו. ניפגש במדבר! [.]
3. ג'ון גרנט, לשעבר מההרכב The Czars, יופיע בישראל ב-19 בנובמבר. [עברית]
4. [תודה לנדב] משום מה הם מסתירים את זה היטב, אבל מפעל הפיס ויואב קוטנר הפיקו סדרת סרטונים תיעודיים על יוצרים גדולים בזמר העברי: נורית הירש, דן אלמגור, יורם טהרלב, מוני אמריליו ועוד. [עברית, וידאו]
5. רשמו לפניכם! ב-17 באוקטובר, יום חמישי, אוזןבר, מסיבת ההיפ הופ של עונג שבת, עם היפ הופ שמח וכייפי ואנרגטי לאנשים שתמיד רצו ללכת למסיבת היפ הופ אבל חששו. איבנט יגיע מחר! [ווהו!]




מצטער אחי, לא מוכר מזרחית

6. בעולם של רשתות-ענק, אי שם באיסט וילג' בניו יורק מתחבאת חנות זעירה שמלאה בדיסקים, תקליטים וקסטות מהרצפה עד התקרה. לא במדפים מסודרים כמו בטאוור רקורדס אלא בערימות ומגדלים מטים ליפול. אבל המוכר – בירדמן – מוצא כל דבר ודבר בדיוק, בלי להפיל אף דיסק. קטלוג? הכל בראש. הסרט הקצר שצילמו אודותיו מכניס אותנו לחנות הזאת, ולתוך הראש שלו. [וימאו]
7. עד לאחרונה הייתי די אדיש לכל עניין מיילי סיירוס, כוכבת הילדים שכמו הרבה כוכבות ילדים אמריקאיות החליטה שהיא כבר מבוגרת והיא מחליפה תדמית, והחליפה לאותה התדמית הדיפולטית שכל כוכבת ילדים אמריקאית מחליפה אליה: פצצת מין שמתפשטת ומשתרעת ומשדרת סקס סקס סקס. בריטני עשתה את זה ולינדזי לוהאן עשתה את זה, ועכשיו הגיע תורה של סיירוס להראות לעולם שהיא כבר לא ילדה, ובתעשיית הבידור האמריקאית זה אומר רק דבר אחד: החפצה עצמית! בכל מקרה, אחרי תמונת השער העירומה של לרולינג סטון והראיון הצמוד שבו אמרה בין היתר שהקליפ החדש שלה נוצר בהשראת "Nothing compares to U" האייקוני של שינייד אוקונור (הקליפ נפתח בקלוז-אפ של מיילי מזילה דמעה ושרה, וחותך מיד אליה בתחתונים מלקקת פטיש), גברת אוקונור חטפה את החלסטרה. היא כבר נכוותה בעבר מהתקשורת ומתעשיית המוזיקה, היא אישה בוגרת וחושבת שיודעת איך מתייחסים לנשים ולגוף שלהן בתעשיית הבידור, והיא פירסמה מכתב פתוח חד, חכם וחשוב למיילי סיירוס, שאני חושב שכל אחד צריך לקרוא אם הוא צורך תרבות המונים. גם אם מיילי סיירוס לא ממש מעניינת לו את קצה הבוהן. [אנגלית]
8. ב-NPR מציעים להורדה חופשית 10 שירים חדשים שהם לא מפסיקים לנגן מרוב שהם טובים. מתנה טובה לסופ"ש. [מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט