כרטיסים במתנה: מארק קוזלק (+מיקסטייפ)
זה עבר די בשקט (בטח לאור הסולד אאוט של אמנדה פאלמר שחלף ביעף), אבל מארק קוזלק (Red house painters, Sun kil moon) יופיע בזאפה תל אביב ב-24 באוקטובר, שזה חמישי הבא, שזה ממש עוד שנייה.
בניגוד לפאלמר, קוזלק לא עושה רעש ברשתות חברתיות, לא מצטלם לטד, לא מתפשט מול המצלמה. הוא עוסק ברצינות במלאכה הקפדנית שבחר לעצמו כדרך חיים: שירים, סיפורים, שירים שהם סיפורים.
לי יש גם כרטיסים לחלק וגם מעט מאוד ידע על קוזלק מעבר לכמה שירים שלו שאני אוהב מאוד. לכן מיד אחרי המיקסטייפ הפלאי הזה שערכה ירדן אלבוחר, תוכלו למצוא מילים ממש יפות מהמוזיקאית לירון שלטון, מאזינת קוזלק כבדה שגם יצרה איתו קשר אישי בביקור הקודם שלו בישראל, ב-2011.
ואחרי המילים היפות שלה – תמצאו הגרלה של כרטיסים להופעה שלו! הנה, מתחילים. מומלץ בחום לקרוא לצלילי המיקסטייפ הזה:
Mark Kozelek Special by Yonder0 on Mixcloud
הפעם הראשונה ששמעתי את מארק קוזלק, היתה ב-2008. עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שזה לא היה במקרה. זה מהדברים הקטנים האלה שקורים ואחר כך זוכרים אותם לכל החיים כי הם קרו בדיוק בזמן הנכון.
אני וכמה חברים מהמושב נסענו ללילה לבן בחוף הים. מדורה, גיטרות, וכל הדברים הרגילים. באותה תקופה היה טרנד להעביר שירים מאחד לשני בטלפונים הניידים. ישבתי עם חברה ודיברנו על מוזיקה. סרקתי את השירים שהיו לה בטלפון. מסביב היה המון רעש של נגינה וצחקוקים אז לא יכולתי לשמוע כמו שצריך. ואז הופיע השיר "Have you forgotten” של Red house painters, מתוך הפסקול של ונילה סקיי. מסיבה מסויימת, הוא תפס אותי והחלטתי להעביר אותו לפלאפון שלי.
למחרת האזנתי לו. והאזנתי לו שוב. ושוב. ושוב. פשוט נדהמתי ממנו. השירה הנוגה, המילים שכל כך התחברתי אליהם, ובעיקר התיפוף הקסום עם המברשות, שמזכירים גלים הולכים ובאים. התחלתי לחקור ולברר מי זאת הלהקה הזאת – Red house painters . רד האוס פיינטרס היתה להקת רוק אלטרנטיבי שנוסדה בשנת 1989 בסן פרנסיסקו, קליפורניה, על ידי הסולן-גיטריסט-כותב-מלחין מארק קוזלק. הם מילאו תפקיד מרכזי בתנועת הסלואו קור – מוזיקה אלטרנטיבית המאופיינת בקצב איטי, ובדרך כלל מלנכולית ומסתורית. גיליתי גם שהם התפרקו בשנת 2001, ולאחר מכן, מארק קוזלק הקים יחד עם המתופף להקה שנקראת Sun kil moon. ככל שהתעמקתי ברזומה המוזיקלי של מארק קוזלק, התאהבתי יותר ויותר.
אני מוזיקאית בעצמי, ולכן יש לי הערכה גדולה אל מארק כאמן, כגיטריסט וכמוזיקאי. כשסיימתי את השנה האחרונה בתיכון, מספר חודשים לפני הגיוס לצבא, נסעתי עם אמא שלי לטיול לאירלנד ואחריו לכמה ימים בלונדון בשביל לראות את מארק בהופעה. אמא שלי מספרת שלאורך כל ההופעה היא הסתכלה עליי, ואמרה שהיה לי חיוך על הפנים שלא נעלם אפילו לרגע. היא אמרה שלראות אותי כל כך מאושרת היתה חווייה בשבילה. בשבילי החויה היתה גדולה פי כמה. בתקופה האחרונה, מארק מופיע הופעות אקוסטיות – רק הוא והגיטרה הקלאסית הספרדית שלו. הנגינה שלו קסומה, פריטת האצבעות שלו מרשימה, ולא מחווירה ליד טובי הגיטריסטים הספרדיים.
לפני שנה וחצי הוא הגיע להופיע בארץ והחלטתי שאני אקליט כמה שירים, אכתוב לו מכתב ואביא לו את זה אחרי ההופעה. אחרי ההופעה בזאפה (שהייתה מאוד משעשעת – הוא ידוע כמוזיקאי שנוטה להשתעשע עם הקהל) מארק יצא לדבר עם קומץ המעריצים שנשארו אחרי ההופעה, ואני ביניהם. אמרתי לו שטסתי לראות אותו לפני שנתיים בלונדון, ושהכנתי לו מכתב ודיסק.
כמה ימים מאוחר יותר, קיבלתי אימייל. הוא שמע את המוזיקה שלי ואהב אותה מאוד. לא ידעתי איך להכיל את השמחה שלי. לשמוע מחמאות על המוזיקה שלך מהמוזיקאי שאתה הכי מעריך – לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה.
ועכשיו, מארק מגיע שוב להופיע בארץ – אחרי שהוציא אלבום שיתוף פעולה עם ג'ימי לאוול מלהקת the album leaf. האלבום נקרא Perils from the sea. יש בו שיר שבו מארק מספר על מסעותיו בסיבוב ההופעות, והוא שר שם על ביקורו הקודם בישראל ("Baby in death can I rest next to your grave"). הוא הוציא גם אלבום נוסף של קאברים (Like rats) ובפברואר הקרוב יוצא לסאן קיל מון אלבום חדש. אני משערת שבהופעה הקרובה נשמע מספר שירים ממנו.
אני לא יודעת איך להסביר בדיוק, אבל יש משהו אחר במוזיקה של מארק. משהו אמיתי ומלא נשמה. משהו יחיד במינו. משפט אחד מתאר את ההערכה שלי אל מארק באופן מושלם: הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לי בתור מוזיקאית הוא שאנשים ירגישו אל המוזיקה שלי, את הדברים שאני מרגישה אל המוזיקה של מארק. ואני מקווה שיום אחד זה יקרה.
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה מוזיקאי (חי או מת) הייתם רוצים להיות ליום אחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
מוריסי כמובן
john coltrane
איימי ויינהאוס.
נראה לי שהיא הנפש התאומה או האובדת שלי.
עירא קפלן או ג'יימס מקניו.
מיילי סיירוס.
נראה לי שזה היסטרי להיות היא כרגע.
פול סיימון
ווהו, מגניב! מלא הופעות מגניבות!
Tom waits
אם להיות כוכב רוק אז כמובן- איגי פופ
Yeezus of course
ג'יי ג'יי קייל.
היתה תקופה שנמאס לו להופיע, אז הוא פשוט המשיך להסתובב ב- tour bass, רק בלי להופיע.
או אולי לוק היינס מ- the auteurs.
שאלו אותו פעם בראיון מה היה עושה אם היה רואה ואינו נראה. הוא ענה שכבר עכשיו הוא רואה ואינו נראה ומה שהוא עושה זה להוציא תקליטים.
או אולי פי ג'יי הארווי.
אותה שאלו פעם בראיון למי היא אוהבת להאזין. היא ענתה – את מורפין, אבל לא בגלל המוזיקה. היא פשוט אוהבת לשבת על הרמקולים כשהם מנגנים מורפין, זה לא אהבה, זה עניין פיזי. מלכה.
יסטין ביבר כמובן.
אה, חשבתם שהוא חי?
תבדקו שוב.
Sid Vicious Probably
מיק ג'אגר.
בא לי להבין מגוף ראשון איך הוא כזה רזה…
קווין ברנס.
הייתי רוצה להיות קווין ברנס. בעיקר כי קווין ברנס רוצה (ואף מצליח) להיות כל כך הרבה דברים בבת אחת. ועדיין להתגאות בבלורית מלהיבה.
כן
אולי קצת נדוש, אבל הייתי רוצה להיות פיונה אפל ליום אחד, לכתוב כמה שירים מטורפים כמו שהיא כותבת, ולמחרת למות:)
elliott smith כמובן
ג'ניס ג'ופלין, אבל כשהיא היתה בחיים
מארק קוזלק!
לגמרי ג'ון פרושיאנטה (אבל רק ליום אחד. יותר מזה זה נראה לי מסובך)
פי.ג'יי. הארווי. ו-וואו.
שמתי ברקע ופתאוום יש לי צמרמורת, לקח לי שניה להבין למה. תודה 🙂
ג'סטין ביבר כמובן
הייתי רוצה להיות קולין מלוי מהדצמבריסטים. סתם לשוטט בסיפורים המדהימים שרצים לו שם.
הייתי רוצה להיות דניאל גילדנלואו ליום אחד… לכתוב איזה שיר מדהים ולנוח.
אשמח מאוד
תרסטון מור. וזה בכלל לא קשור לקים גורדון:)
אשמח לזכות
john lennon
דייוויד בואי
פול מוטיאן, כדי לשבת מאחורי ההתופים שלי ולראות את ביל אוונס עף.
רמי פורטיס. כדי לגלות את הבורגנות המפתיעה.
אלוויס פרסלי, ללא ספק
פול מקרטני,
כדי להבין אם אני חי או מת
רג'ינה ספקטור
אייל גולן! תודה רבה.
כנראה שלירון שלטון- כי זה באמת די מגניב לשמוע מחמאות על המוזיקה שלך מהמוזיקאי שאתה הכי מעריך…
(והערכה גדולה לשניהם, אין ספק..)
ג'וני קאש
סקין מסקאנק אנאנסי- כי כך הייתי מרגיש איך זה להיות הרבה דברים שאני לא: אשה, כהת עור, בריטית, מבוגרת ממני אבל כנראה עם אנרגיות רבות ממני. חוץ מזה היא נשואה לאשה יפהפיה אז גם בזה אני ארוויח.
ביל קלהן
זוהר ארגוב ! איזה מגניב היה אם הוא היה קם לתחייה מלא תובנות…. וכן, ממש בא לי כרטיס.
מה גם שאני בטוחה שאם מארק קוזליק היה ישראלי הוא היה חולה על זוהר.
תודה 🙂
בוי ג'ורג' בלי להתבלבל בכלל, כל יום בחיים שלו אדיר מבחינתי רע או טוב
דבי הארי
ג'ניס ג'ופלין
ללא ספק להיכנס לראשו של פרנק בלאק.
אני מעריכה המון מוזיקאים, אבל הייתי שמחה לחיות בראש של יוני רכטר ליום אחד. נראה לי שמקסים שם.
זאב נחמה 🙂
בטהובן
ג'ימי הנדריקס כמובן
אום כולתום. איזו קשוחה, עמוקה, אמיצה ומגלומנית
מדי ווטרס
אדי וודר
מיק ג'אגר או דייויד בואי, בגלל כל הבחורות המזדנבות והמרטיבות
מניח שכיום זה הקאקר הקטן מהארקטיק מאנקיז שבאות אליו הבחורות, אז פאק איט, הוא!
ותודה
ג'יימס מרפי
דיוק אלינגטון
נינה סימון
בוב האל דילן.
למרות שנראה לי שהוא בכלל מריץ מערכת הפעלה שלא מתאימה לחומרה של אנשים רגילים ובטח נקבל הודעת שגיאה.
😉
אוסקר פיטרסון
גם אני קולטריין
דניאל ג'ונסטון, להבין מה קורה בראש של הבחור הזה..
בוב מארלי
לא יודעת…
ערן צור, מתה לדעת מה קורה שם…
ג'ואנה ניוסום כמובן!!!
הייתי נצמד אל הנבל ולא עוזב אותו כל 24 השעות,שר בטבעיות כל תו בשירים הלא נגמרים שלה, …אולי משהו מזה היה נשאר בי אחרי שהייתי חוזר להיות אני 🙂
או סופיאן סטיבנס או סאן לקס. אני רוצה להבין איך הם מרכיבים כל כך הרבה יופי אלקטרוני ותזמורתי ביחד. זה יותר טוב מסקס.
I want to be Bob Dylan
להיות Son House ככה עם הכפיים והבלוז וכל הוייב
איזה יופי כתבה לירון שלטון על הכרותה עם קוזלק והמוסיקה שלו. מרגש ואמיתי.
והמיקסטייפ של ירדן תענוג. עושה חשק גדול לראות אותו.
מירי אלוני :/
וויל שף.. נראה לי מעניין
יהודה סעדו
ניק דרייק או בת' גיבונס
בת' גיבונס
פרדי מרקיורי.
טאונס ואן זאנדט. דרכו גיליתי מה זה להיות שלם.
אדי ודר!
ראווי שנקר, או אחד הפסנתרנים הגדולים, ארתור רובינשטיין למשל
הלוואי צ'ט בייקר. והנה דוגמא טובה:
דייויד בואי
סזריה אבורה.
ג'ורג' קלינטון
בלי מקוריות- איימי ווינהאוס
טים גיין מסטריאולאב.
הנדריקס כמובן. חשבתי שזו תהיה התשובה של כולם, אבל למרבה הפלא לא. כנראה שזו באמת שאלה טובה, אפשר לדעת מזה הרבה על מישהו
רוברט סמית
סרג' גינסבורג
קצת קיצ', אבל, לאונרד כהן.
ניק קייב