1. אני חושב לייסד את יום ווייטס. מכמה סיבות. ראשית, משחק המילים הטיפשי הזה מצחיק אותי הרבה יותר מדי. שנית, יש יותר מדי ימי זיכרון ולא מספיק ימי היזכרות באנשים שעודים חיים בינינו אבל אנחנו נוטים לשכוח. שלישית, הלא ראוי אדון טום ווייטס ליום משלו? נעשה את זה קל לזכור – יום ההולדת ה-65 שלו הוא מחרתיים, יום ראשון (7.12), אז זה יהיה היום. וכראוי בכל חגיגה, נתחיל מוקדם, כבר היום. המתנה שלנו לווייטס קצת התיישנה, אבל לא נורא – רק בת שנה וחצי ככה. שירים משומשים, פרויקט המחווה העברי לווייטס, עדיין חינמי לגמרי ומחכה שתורידו אותו להנאתכם ותפיצו אותו לאן שבא לכם. ואיזה שיר ראוי יותר לחמסיני דצמבר הללו אם לא "גשם רד" (במקור "Make it rain") של חיה מילר, אחת הלהקות הישראליות האהובות עליי, שמקליטה עכשיו אלבום חדש. רק לאחרונה נזכרתי שהפעם הראשונה ששמעתי את חיה מילר הייתה בפרויקט הזה. איזה מזל שזה קרה. עוד ווייטס – בשיר הסיום. מזל טום! [מפ3]



2. החדשות המשמחות של החודש #1: נדב רביד מונה למנהל גלגלצ החדש, ובכך יחליף את דלית עופר, המנהלת הקודמת, שבין שאר החלטותיה (שרבות מהן היו טובות) החליטה להגלות מהתחנה את הקצה, התכנית של רביד וקוואמי שהפכה לתחנה מפוארת בזכות עצמה. צדק פואטי? אירוניה? השלמת מעגל? או סתם החלטה חכמה ורלוונטית של תחנה שיודעת מי יכול להצעיד אותה קדימה למרחבים הדיגיטליים שבהם היא עדיין לא דומיננטית כמו בגלי ה-FM? תחליטו אתם. אישית, אני חושב שזו החלטה מעולה לגלגלצ, החלטה מעולה לרביד המוכשר שמן הראוי שיתפוס מקום משפיע שמתאים לניסיון וליכולות שלו, ואני סקרן לגלות איך המינוי הזה ישפיע על רדיו הקצה (האם הוא יחזור לגלגלצ? האם הוא יאבד את רביד וימשיך בדרך העצמאית? הכל פתוח). [עברית]
3. החדשות המשמחות של החודש #2: וואו איזה יופי: Low, שב-2007 נתנו בבארבי את אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיי (ברצינות, לטופ 5 בלי שום בעיה), שהפכו את הבארבי למקדש בלתי סביר, שהחזרנו לשני הדרנים אם לא שלושה (זה היה מזמן) – חוזרים להופעה בבארבי ת"א ב-26 בינואר. קנו לכם כרטיס כל עוד הוא זול עד גיחוך (120 ש"ח). [עברית]
4. בקרוב – עיצוב חדש לגמרי לעונג שבת. בינתיים – עיצוב חדש לגמרי לתת, הבלוג שמתחת לעונג. תודה לעודד עזר על הפונטים. [עברית]
5. סיכומי 2014 החלו רשמית – אתם מוזמנים מאוד להצביע למוזיקה הכי טובה ששמעתם השנה כאן בעונג, וגם אצל השכנים הנהדרים שלנו ברדיו הקצה, שהעלו טופס בחירה יפהפה ומציעים פרסים אללה יסתור. שימו לב שבסוף העונג יש אייטם קבוע – שילך ויגדל עד ינואר – של סיכומי שנה נבחרים מהרשת. [עברית]
6. תזכורת: רבים מהלינקים שמתפרסמים כאן בסופשבוע מתפרסמים בטוויטר שלי לאורך כל השבוע, יחד עם עוד הרבה דברים שלא נכנסים לעונג השבועי. אז אם אתם בעניין של לקבל מנת עונג קטנטנה כל יום ובעניין של טוויטר, אתם מוזמנים. [טוויטר, עברית]



7. כמה נהדר הקליפ החדש ל-"Breakapart" של הקולקטיב, שמזכיר בטכניקה את הקליפ המרעיש שרקח וניה היימן לרועי כפרי, רק שכאן הדמויות בתקליטים משתוללות הרבה יותר. [טיוב]
8. שניים מאהוביי הגדולים, החכמים והפתוחים ביותר יושבים לשעה ביחד באולפן: יוסי בבליקי ומתן נויפלד. תענוג נדיר: האזינו כאן. [סטרים]



9. [תודה לזהר] 12 דמויות שדואגות לגלח את בית השחי גם כשהן לבד בחלל או תקועות על אי בודד. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

1. הו, ההיסטוריה מוזרה היא. ההיסטוריה של היצירה בפרט. והעולם משתנה כל כך מהר. רק לפני 20-30 שנה, כשהייתי זאטוט, ליצור שיר חדש פירושו היה לשבת ולחלץ מלבך, אוזניך וכשרונך מילים מקוריות, לחן מקורי, ולגרום לצלילים לבקוע מכלי נגינה או מגרונך, רצוי משניהם. והנה, שיר השבוע שלי הוא לא אף אחד מהדברים האלה, ובכל זאת הוא שיר חדש. הוא שיר חדש שהוא רימיקס לשיר שמלכתחילה לא נוגן בו אף תו מקורי אלא הוא הורכב רק מקטעי שירים אחרים שבאו לפניו. כלי הנגינה העיקרי כאן הוא האולפן, או כלי העריכה והמיקס שבאו עם האולפן. אני מדבר על הרימיקס של Machinedrum (טראוויס סטיוארט האמריקאי) ל-"Six days" המופלא של DJ Shadow, שמורכב בעיקר מהשירים "Six day war" של Colonel Bagshot מ-1971 ו-"I cry in the morning" הפנטסטי של דניס אויליביירי מ-1970. האם זה שיר חדש? בעיניי כן. האם זו יצירה חדשה? [מפ3]



2. חלוצי אינדי יקרים, מגלי ארצות מוזיקליות חדשות, מאזינים קשובים, אורחים לרגע, עורו, עורו! הנה הגיעה השעה, והשעה יפה! עת להאזין ועת לנוח, עת לחפש אחר הדבר החדש הבא ועת לעצור שנייה ולסכם את כל מה ששמענו ב-2014. שנסו מותניכם, פשפשו בתיקיותיכם, נענעו את אוזניותיכם לבדוק מה נופל משם החוצה, ובואו לבחור את האלבומים הכי טובים ששמעתם ב-2014. וזיכרו – רק מי שמצביע יכול להתלונן אחר כך שאנחנו לא מבינים כלום במוזיקה ואיך בחרנו את האלבום הזה אבל לא ההוא?! [עונג]



3. מת על הקליפ להמנון הסמים "Can't Help Myself" של Brodinski, אבל חייב לשאול: מה קורה פה בדיוק? תשדיר שירות נגד סמים? בעד סמים? נגד התבגרות? בעד התבגרות? משל חינוכי? משל לא-חינוכי? קשה לומר בדיוק, אבל אי אפשר לצפות בקליפ הזה ולא להתחיל לחשוב. [טיוב]
4. אלבום הקאברים הכריסטמסי של She & Him מוזרם במלואו אצל הגויים מ-NPR. [סטרים]
5. פוסט חדש אצל חפרן התקליטים ערן דינר, על "ההפתעות הקטנות שמתחבאות בתקליטי הלהקות הצבאיות". זה גם הזמן לכוון אתכם לערוץ הסאונדקלאוד המגה-כייפי של "זה מסתובב". [עברית]


בז זוכה, זרזיר בוכה

6. גם ביקור קצרצר במוזיאון הטבע המפורסם בניו יורק יותיר על המבקר רושם עצום, ולו רק בשל כמות הפריטים המוצגים במוזיאון הענקי. אך גם אלו הם כאין וכאפס לעומת 33 מיליון הפריטים המאוחסנים באוספי המוזיאון שאינם מוצגים לציבור. סדרת וידאו חדשה של המוזיאון, Shelf Life, נועדה לחשוף לעין הציבור כמה מהפריטים המרתקים והמגוונים המוסתרים בחדרי חדרים: החל מחיות נדירות, דרך מפות דיגיטליות של כוכבים וכלה באלפי מוקסינים. כן, מוקסינים. צפו בפרק הראשון בסדרה. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

הבה ונתהלך קמעה במורד שביל הזיכרון: זוכרים את אלבומי השנה שלכם בשבע (!) השנים האחרונות? הנה הם:

2007: Radiohead – In rainbows [והשאר]

2008: Protishead – Third [והשאר]

2009: Grizzly Bear – Veckatimest [והשאר]

2010: Arcade fire – The suburbs [והשאר]

2011: Bon Iver – Bon Iver, Bon Iver [והשאר]

2012: Grizzly Bear – Shields [והשאר]

2013: Arcade fire – Reflektor [והשאר]

2014: ???

איזה אלבום ייכנס להיכל התהילה של עונג שבת? ומי יתפוס את המקום השני? והעשירי? דווקא השנה מדובר במירוץ מעניין במיוחד בעיניי, כי יצאו כל כך הרבה אלבומים מעולים אבל כל כך מעט אלבומים שיש עליהם קונצנזוס. לכן כל קול קובע! בחרו את אלבומי השנה שלכם כבר עכשיו!

מי זה יהיה?
Alt-J או צ'ט פייקר?
בק או דיימון אלברן?
אריאל פינק או Perfume Genius?
Caribou או Todd Terje?
Elbow או Sun Kil Moon?
Flying lotus או תום יורק?
שרון ון אטן או ליקי לי?
ג'ק וייט או הבלאק קיז?
Run the Jewels או The Roots?
St. Vincent או Spoon?
The War on Drugs או Mø?
ואולי, אולי בכלל אלבום שרק אתם שמעתם ואנחנו חייבים לשמוע גם?

זה הזמן לפשפש בציציות, לחטט באוזניות, לחפש בתיקיות – ולהצביע לאלבומים שעשו לכם את השנה! לחצו כן! זה הלינק! אל תתבלבלו! כאן לוחצים כדי להצביע ולבחור את האלבומים של 2014! כאן, אוקיי? אוקיי!

כרגיל, אתם מוזמנים עד מאוד להוסיף כמה מילים לצד כל אלבום – the more, the merrier – וגם לסמן ב-V אלבום או שלושה שראויים לאקסטרה נקודה.

ההצבעה תהיה פתוחה עד ה-20.12.2014, וביום האחרון של 2014 אפרסם כאן את המצעד המלא והמושקע וכולנו נתווכח על המקום הראשון ,שבכלל לא הגיע לו לזכות. תהיה חגיגה. וזיכרו: מי שמצביע – זוכה בפריבילגיה לקטר שהאלבום שהוא בחר בו לא בעשירייה!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: המגיבים עומר ו-beefgallo זכו בכרטיסים להופעה של Sun Kil Moon בבארבי!

1. תלחצו פליי כאן בנגן שמעליי, טוב? בכל שבוע אני אוהב לפתוח את העונג עם שיר יחסית משמח ולסגור אותו עם שיר יחסית מינורי, אבל לרוב החלוקה לא כזו חד משמעית. למעשה, אני חושב שמזמן לא הייתה כזו דיכוטומיה חדה בין שיר הפתיחה לשיר הסיום כמו הפעם, ולא צריך אפילו לשמוע את שיר הסיום כדי להבין על מה אני מדבר (אבל כדאי, הוא שיר מעולה), פשוט כי שיר הפתיחה הוא, ובכן, הוא… רק תקשיבו איך הוא נפתח: תרועה!!! תרועה מושפרצת אל תוך החדר וממלאת אותו בצבעים ובשמחה בבת אחת. בכל פעם שהשיר הזה, "המקלחת של סוף היום" של מארש דונדורמה, מתחיל – ולא משנה אם זה באוזניות, בהופעה, בחדר או רק בתוך הראש שלי – אני מתחיל לחייך והרגליים שלי מתחילות לזוז מעצמן. השיר הזה הוא כמו הגשם בקליפ הפנטסטי שלו, גשם פרטי שמשכין שלום, הוא כמו המילים שלו, מזריק שמחת חיים ישר לווריד. השיר הזה נכנס כמעט מיד לרשימת שירי השנה שלי ובהחלט גם לרשימת השירים המשמחים בכל הזמנים שלי (יש לי הרבה רשימות, בכולן יש שירים). המילים שלו כל כך פשוטות וקולעות ומעלות חיוך, והדרך שבה אודי רז שר אותן מדביקה אותך בתחושת השיחרור הזו שאתה חש כשאתה שר להנאתך לבדך במקלחת. ואשכרה, כל הצרות נשטפות פתאום. אתם יודעים מה? השיר הזה אפילו יותר טוב מהמילים שלו. הוא מרענן ומצחצח מבפנים הרבה יותר ממקלחת אמיתית. והוא ממשיך לרקוד לי בלב גם אחרי שהשיער כבר התייבש והריח הטוב של המקלחת התפוגג בתלאות המחרת וברעש העיר. אני עדיין מוצא את עצמי שר אותו לעצמי (ועושה גם קול שני), ואם תראו אותי מגניב צעד ריקוד קטנטן בין צעדי ההליכה הרגילים שלי, תדעו שהשיר הזה מתנגן לי בראש. [סטרים]



2. אגדת הטריפ הופ Tricky יגיע להופעה בבארבי בתל אביב ב-26 בפברואר 2015! הנה כל האלבום החדש שלו להאזנה, כדי שתתחילו להתכונן. [טיוב]
3. רצף הבלוזיסטים המבורך שמגיע לארצנו – רובו מחברת־ההפקות־של־אישה־אחת Nobody's fault productions – ממשיך עם ג'רון 'בליינד בוי' פקסטון, שיופיע מה-5 עד ה-13 בדצמבר בכנרת, תל אביב, מטולה, ירושלים ובאר שבע (או! ככה צריך!). לא מכירים את פקסטון? לא נורא! הנה מיקסטייפ קטן ושובב שיכניס אתכם לעולם הבלוז הנפלא של פקסטון ועל הדרך יכיר לכם גם את האמנים הישראלים שיחממו אותו בארץ: האחיות לוז, דויד פרץ, רותם בר אור (האנג'לסי) ו-The betty bears. [סטרים, פייסבוק]



4. לגמרי אוהבינג את אלבום הבכורה של ההרכב הישראלי Electric Desert, הרכב שנשמע בדיוק כמו שהשם שלו מבטיח – גירסה חשמלית למדבר המזרח־תיכוני. יופי של דבר. הנה כל האלבום להאזנה אונליין. [טיוב]



5. כותב יאיר יונה בטוויטרו: "Too many cooks זו גרסה חיוורת של הווטף האולטימטיבי של האינטרנטים בכל הזמנים מבחינתי. כן, אין לו תחרות, והוא משלנו, כובע טמבל כחול לבן וכל זה". [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

לא מעט שנים אנשים סביבי לוחשים ביראה את השם מארק קוזלק, ההוא מ-Red house painters שכיום קורא לעצמו Sun Kil Moon. וכמו כל מאזין סקרן ורעבתן שאוהב מוזיקה איטית וחודרת, הלכתי פעם אחר פעם להקשיב.

ולא אשקר לכם – זה לקח זמן. זה לקח שנים. לא מעט שנים. אבל בסוף זה קרה. וזה קרה ביתר שאת באלבום האחרון שלו, Benji, שפשוט פירק אותי לרסיסים ועדיין עושה את זה בכל פעם שאני מאזין לו, דבר שקורה די הרבה.

והנה, שנה אחרי שביקר פה, חוזר Sun Kil Moon להופעה בבארבי בת"א ב-6 בדבצמר. ואף על פי ש-Benji הוא אחד האלבומים הכי עצובים ששמעתי בחיים, מדובר בוואחד ידיעה משמחת.

לכבוד העניין גייסנו את החבר האמיץ והמוזיקאי הנהדר דיוויד בלאו, שכתב כמה מילים קולעות להפליא על קוזלק ועל השירים שלו. אם אתם עדיין לא מכירים את המוזיקה – הנה מקום נהדר להתחיל ממנו. אם אתם כבר מכירים – בסוף הפוסט הזה אני מחלק כרטיסים בחינם להופעה.

בכבוד רב אני מעביר את המקלדת לדיוויד:

את השם מארק קוזלק שמעתי בפעם הראשונה בתקופת התיכון. המתופף של הלקה שלי דאז, מרטין, השמיע Red House Painters ברכב בדרך לחזרה, ואמר שזאת הלהקה האהובה אליו. די הופתעתי לשמוע את זה בגלל שהוא הכיר ואהב כל כך הרבה להקות ודווקא במוסיקה שהתנגנה ברקע לא "קרה הרבה"; זמר ששר ממש לאט בקול הרבה פחות גרנדיוזי ממה שהורגלנו לשמוע בזמנו (באזור השרון) מרוק אמריקאי, ותוף סנר שמכה כל חצי שעה.
קרא/י את המשך הפוסט