סיפרו לך שהם משוגעים לגמרי.
גיל 17 או 18, זה הזמן לחפש את הדברים המשוגעים באמת. גילית את Black Sabbath לפני כמה חודשים, אז יש לך בסיס. עכשיו – תפתיעו אותי!
אז ההוא עם המוזיקה המגניבה סיפר לך שהם משוגעים לגמרי ונתן לך אלבום שיצא לא מזמן. הוא היה משוגע כיפי כזה, טחנת אותו, אבל אז קראת שבאלבומים המוקדמים הם מ מ ש משוגעים. אז הלכת וקנית אלבום שקוראים לו "טכנאי הפלות ארבה" משנת 1987.

השיר הראשון נקרא Sweat Loaf. המממ, יכול להיות שיש קשר לזה (שבדיוק שמעת השבוע)?
טוב. מגיעים הביתה, מכניסים את הדיסק,
(זה הזמן להפעיל את השיר ברקע ולחכות 40 שניות אם הוא עוד לא שם, אחרת זה ספוילר).

שקט
שקט
שקט – מתחיל שם משהו?
כינורות עדינים מתגברים לאט לאט, עברה כבר כמעט דקה. מה קורה פה? לאן זה הולך?
קול של ילד, מתעוות תוך כדי דיבור, מתעקם, מואט וחוזר, זה כבר יותר מבטיח:
Daddy?
קול של מבוגר שנשמע כמו הסטריאוטיפ האמריקאי הבטוח בעצמו מהפרסומות
Yes son?
הילד:
Wha wha what does regret mean?
האבא:
Well son, a funny thing about regret is that it’s better to regret something you have done than to regret something you haven’t done. And by the way if you see your mom this weekend be sure and tell her SATAN SATAN SATAN

בוווווום

הריף של השיר ההוא נכנס, יללות, קולות צחוק, משפט רפטטיבי שלא הצלחתי להבין (wave of desire?). מתגבר מתגבר מתגבר ואז שקט. גיטרת גולשים מנגנת לה ברוח, תופים רחוקים איטיים. לוקח לזה בדיוק 30 שניות להתחיל שוב להתגבר עד שהריף חוזר, עם צעקות וקולות צחוק אפילו יותר מטורפים. וכך שוב, ושוב, במשך 6 דקות בערך. כלום כבר לא יהיה אותו דבר. זאת בעיטת האנרגיה לפנים הממש חזקה הראשונה שקיבלתי, לכן היא תישאר לנצח שיר הפתיחה האולטימטיבי שלי.

נספח:
כמה שנים אחר-כך התחלתי שיחה עם מישהי תוך כדי שיטוט בחנות דיסקים, איכשהו הגענו לזה שהיא סיפרה לי שהיא שמה את השיחה הזו במענה הקולי שלה. How cool can you get??? מכיוון שאני חנון דביל, אפילו שאני מכיר מוזיקה מגניבה הייתי כל-כך מוכה בסנוורים שאפילו לא העזתי לשאול איך קוראים לה. רק נשארתי עם זיכרון מתוק שיש אנשים מדהימים ונפלאים שמסתובבים בינינו, ואתה אף פעם לא יכול לדעת מי הם ממבט ראשון (אלא אם הם מתלבשים ממש ממש מוזר, אבל היא נראתה מהיישוב)… אגב, לא לדאוג, זה היה מזמן, התגברתי והכול מצוין עכשיו.

Butthole Surfers – Sweet loaf
מתוך האלבום Locust abortion technician, שנת 1987

[מאת: Nakamir]

ספירת העונג: כל הקטעים

ידעתם שזה יבוא, והנה זה מגיע. זהו קולו של הבלתי נמנע, והוא נשמע מסומפל מתמיד.

"Mysterons" ממלא את תפקידו הקלאסי של שיר הפתיחה בצורה מושלמת: תיאום ציפיות מיידי, שמהר מאוד גורם לך להבין עם מה אתה מתעסק פה, וממה כל העניין בעצם מורכב.

על פריטת הגיטרה האיטית והמהדהדת משתלטת במהרה מעין חריקה שיותר מהכל נשמעת כמו געיית צפרדע שנקלעה בעל כורחה להילולת סקרצ'ינג (ואני מתכוון לזה במובן החיובי ביותר שאפשר, כן?). מיד אחרי האינטרו המסקרן והכמעט מצמרר הזה צובר השיר מומנטום במהירות ע"י הצטרפותו של ביט המורכב מתיפוף סנר ובס מהיר ומהודק, אשר עליו נבנית – מילולית ממש – ההרמוניה חלק אחרי חלק, ומכניסה אותנו באבחה חדה אך כה-נעימה לעולם המכושף של פורטיסהד.

מדהים איזה עומק מלודי מצליחים הבריסטולאים הארורים הללו ליצור רק בעזרת יחידות סאונד מסומפלות. כמו בכל האלבום, השיר כולו מורכב מחלקי פאזל שכל אחד מהם אמנם מונוטוני בפני עצמו (שנים נהגתי לשמוע הלוך ושוב את האלבום, כשאני מתמקד כל פעם באלמנט סאונד אחר), אך יחד הם מצטרפים ליצירה הרמונית מדהימה, כשהדבק המחבר (את השיר, האלבום ויש שיאמרו –את העולם) הוא הקול האלוהי וחסר הגבולות של בת' גיבונס.

בכישרון אומנותי עצום מצליחים פורטיסהד לקחת מכלול צלילים מכלים שונים, להעביר את כולם סינתוז ו/או סימפול ו/או עיבוד אלקטרוני כלשהו, ובסופו של התהליך עתיר-האלקטרוניקה הזה לברוא יצירה חמה ומלאת נשמה ברמה הגובלת בפרדוקס. עד כדי כך שבאחד מהניסיונות שלי להסביר ולהגדיר למישהו מה פורטיסהד בדיוק עושים (הייתי מיסיונר פורטיסהד שנים רבות) הביטוי הממצה היחיד שהצלחתי להגיע אליו היה "מוסיקת נשמה אלקטרונית".

היריעה קצרה מלהכיל את כל השבחים והאהבה שיש לי כלפי האלבום המושלם הזה, שלעולם לא יימאס ויפסיק לרגש אותי.
Mysterons בעיניי הוא לא פחות משער לארץ המובטחת שבה אלקטרוניקה פוגשת רגש, שבה המחשב משרת את האומנות, ושבה הטכנולוגיה והמוסיקה מותכים לכדי יצירה אנושית מרגשת, מרתקת ונצחית.

Portishead – Mysterons
מתוך Dummy, משנת 1994

[מאת עמרי חג'ג']

ספירת העונג: כל הקטעים

"אם ציפית להיות מיליונר כשתגדל והתבדית, וואלה אני באמת מצטער, אבל אף אחד לא יכול לומר 'מגיע לי' ולצפות שכולם ירקדו לפי החליל שלו. המקצוע ה ש ת נ ה . להיות מוזיקאי זה כנראה לא מה שסיפרו לך. אז או שתחליף מקצוע, או שתתרגל לתנאים החדשים, או שאולי ישחק לך המזל ולא תרגיש" – הנה פרשנות שאנחנו לא רגילים לשמוע על השינויים במקורות ההכנסה של המוזיקאי, מתוך תגובה למאמר באתר אני יורק

לפני הכל:
לפרויקט פטיפוניזם שהולך ומתקדם כאן מאחורי הקלעים (זוכרים שהבטחתי סדרת כתבות לחובב התקליטים המתחיל?), אני זקוק לעזרתכם. אנא, שלחו לי במייל שמות וכתובות של כל חנות לממכר תקליטים (חדשים ו/או יד שנייה) ופטיפונים (כנ"ל), בכל רחבי הארץ.

השבוע בספירת העונג:
John Frusciante – Going inside [אופקיטו]
Robin Guthrie & Harold Budd – Neil’s Theme [עדי סברן]
The Cure – Plainsong [עמי ברנד]
בלובנד – ערים וזיכרון 2 [דולי]
Public Enemy – Lost at birth [נדב]

1. אז מסתבר שאני ממש אוהב את האלבום החדש של The Black Keys. נתקלתי בו במקרה. שמעתי את השם שלהם הרבה בשנים האחרונות, אבל כמו הרבה דברים לא הספקתי להתיישב ולשמוע אותם. עד עכשיו. על הנייר, הבלאק קיז הם צמד דמוי וייט-סטרייפס של גיטריסט/זמר עם מתופף/מתופף, שעושים רוק בלוזי. על הנייר. ברמקולים זה טוב הרבה יותר משציפיתי. Attack & Release, האלבום החדש והחמישי שלהם, בטח יזכה לקיתונות של צוננין מפוריטנים של בלוז-רוק שיגידו שהנה הם התקלקלו. אל תקשיבו להם. דיינג'ר מאוס הגיע לעמדת ההפקה באלבום הזה, והחיבור הזה נשמע פשוט נפלא (עוד על העכבר, בהמשך העונג). כמו בחיבור של פילה ברזיליה עם הטוויילייט סינגרז, לא תמצאו פה היפ הופ או אלקטרוניקה פתאום (למרות שאפשר לזהות רוח גרובית במיוחד ב-"Psychotic girl"), אלא פשוט גישה אחרת לעיבודים וסאונד. אבל עזבו שטויות, מדובר בדיסק פשוט אדיר שאני לא מפסיק לשמוע בשבועיים האחרונים. בכל פעם שאני מתחיל, אני לא מצליח להפסיק. זה קורה הרבה מאוד בזכות שיר הפתיחה, "All you ever wanted", שכשיר פתיחה יעיל במיוחד הוא ממגנט אותך להמשך הדיסק, שכבר עכשיו מסתמן כמועמד רציני לרשימת אלבומי השנה. עוד שיר פתיחה – בסוף העונג. [מפ3]



2. אל תפספסו את זה, זה קורה ממש עכשיו: במשך כל יום שישי הזה, ה-DVD המדהים של סיגור רוס, Heima, מוקרן בשלמותו ביוטיוב בצורה חוקית, כחלק מ"השתלטות סיגור רוס" על העמוד הראשי במשך היום. [טיוב]
3. וואו! לזה לא פיללתי, ותודה לערן שעשה לי את הבוקר עם המייל הזה: NIN, מיסטר טרנט רזנור בשבילכם, משחרר אלבום חדש להורדה בחינם או בתשלום, לבחירתכם! טוב, בסדר, זה לא בדיוק אלבום מלא של NIN, זה אלבום אינסטרומנטלי שניתן להורדה בחינם (רגע, איפה שמעתי את הרעיון הזה בעבר?). רזנור הנבון משתמש בשיטה חכמה: אפשר לקבל לינק להורדת תשעת הקטעים הראשונים באלבום בחינם, בפורמט מפ3 באיכות 320 קב"ש, ללא שום הגבלות. אם אהבתם ואתם רוצים עוד, תוכלו לרכוש את האלבום המלא בפורמט דיגיטלי לבחירתכם (5$), דיסק כפול באריזת דיגיפאק (10$ בלבד!!!), חבילת דלוקס מצ'וכללת שכוללת גם פורמט אודיו של 24 ביט ב-96 קילוהרץ (75$), או למשוגעים באמת: חבילת אולטרה-דלוקס שכוללת הכל פלוס ויניל בעטיפת בד, הדפסים ומה לא, בחתימת הטרנט (300$). כל זה, כמובן, נמכר אך ורק באתר של NIN, שכורע תחת העומס כרגע. אני רץ להוריד, וגם לזרוק כמה דולרים על האיש שממשיך להרחיב את הקשר הישיר בין האמן לקהל בעוד חברות התקליטים מנסות רק להצר אותו. לא שהוא עני ומסכן – כל העותקים של גירסת ה-300$ כבר נמכרו, וזו הכנסה של 3/4 מיליון דולר לאיש. ככה מוכרים היום מוזיקה. והיי, אם מסיבה טיפשית כלשהי בא לכם להוריד הכל ולא לשלם גרוש – זה מותר. המוזיקה מופצת תחת רישיון של קריאייטיב קומונז, שמרשה שיתוף בתנאי שלא ייעשה בחומרים שימוש מסחרי. [איזה כיף! שלל פורמטים; אנגלית]
4. בדרך כלל אני לא מדווח עליהם, אבל הנה שני אירועים שכדאי להיות מודעים אליהם:
   א. פולקל'ה 4 ייערך בלבונטין 7 בשבת החל מהשעה 14:00. יופיעו… הו, בערך כל העולם.
   ב. אם אתם תושבי הדרום מוכה הטילים, ביום ראשון הזה החל מהשעה 17:00 ייערך בקיבוץ דורות מופע תמיכה בתושבי האיזור. יופיעו נעם רותם, רונה קינן, שלומי שבן, ערן צור, פונץ', דויד פרץ, סגול 59 ורבים וטובים אחרים. חינם! האירוע מיועד בעיקר לתושבי האזור, אבל אם אתם גרים או נמצאים במרכז הארץ ורוצים לעזור, כדאי שתציצו בזה. [עברית]
5. [תודה קסטה] איך פספסתי את זה? מה-30 במרץ ועד ה-2 באפריל ייערך בתל אביב פסטיבל ג'ון זורן, חת'כת אירוע ייחודי בארצנו הקטנה. אף פעם לא ממש הכרתי לעומק את זורן, אבל מי שאוהב אותו או באופן כללי מתעניין באוונגרד מוזיקלי בן זמננו ישמח לשמוע על האירוע המדהים הזה: במשך ארבעה ימים יופיעו כאן זורן עצמו, מייק פאטון (!), מארק ריבוט, ועוד מלא שמות שאני לא מזהה אבל בטח עושים מדגדג לכמה אנשים שקוראים פה עכשיו. תודה למגיב נמרוד, שהמליץ: "מי שרוצה לערוך היכרות עם ג’ון זורן לקראת ההופעות, אני ממליץ על הפודקאסט שהכין עומרי (מתוך תוכנית הרדיו שלו, מוזיאחלה)". הפסטיבל יכלול מגוון הופעות רוויות אילתור ושילובים פרועים של כל המוזיקאים הנ"ל. חסידי פאטון יוכלו לראות אותו בשלושה מתוך ארבעת ערבי הפסטיבל, עם ההרכב מונצ'יילד, ובאירועי "קוברה" ו"מוזיקה לסרטים". [עברית]
6. ב-7 באפריל ישיק אתר הביקורות הפופולרי Pitchfork אתר וידאו משלו, שייקרא Pitchfork.tv מה זה אומר? לא הרבה, אם יהיה מדובר בעוד ערוץ קליפים רק ברשת. הרבה, אם תהיה אפשרות ל-On demand, אם יהיו תכנים בלעדיים כמו הופעות חיות, ראיונות ושאר הפתעות, שיתרכזו בצד האינדי המעניין של המפה. [אנגלית]



7. "Slow", סינגל חדש ל-dEUS יחד עם קארין מ-The Knife! או יה! [סטרימינג]
8. ובאותו האתר בו אפשר להאזין לסינגל החדש של דאוס אפשר להאזין לאלבומים החדשים של ניק קייב, גאטר טווינז, אריקה באדו, לורה מרלינג, דירטבומבס, גולדפראפ, גלאקטיק, ועוד ועוד… [אנגלית, ומה שנראה כמו הולנדית]
9. איזה באסה, מסתבר שהבלקן ביט בוקס מבטלים את סיבוב ההופעות שלהם בארה"ב בעקבות בעיות ויזה. אין לי על זה בדיחה טובה. [עברית]


בתמונה: בניין

10. בפעם הבאה שאתם מסתובבים ברחובות העיר עם מצלמה, הישמרו לכם: אם תצלמו בניין, ייתכן ויתבעו אתכם על הפרת זכויות יוצרים!!! רגע, WTF? כן, זה מה שכמעט קרה לזיו מזרחי, שצילם את מגדל האופרה בתל אביב. לקרוא ולא להאמין. עידו קינן מזמין את כולכם לעשות דווקא. [עברית]
11. [תודה לעדי סברן] ששולחת "מאמר מאוד מושקע (באנגלית) על שפה, מגדר וגנגסטה ראפריות", או במילים אחרות: איך שונה תיאור העולם הגנגסטרי בפיהן של ראפריות מאשר בפיהם של ראפרים? [אנגלית]
12. יאירוה מפרסם בסינמסקופ את שני הפרקים הראשונים של "במצמוץ העין", ספרו של עורך הסרטים וולטר מרץ' שתורגם לאחרונה לעברית. [עברית]
13. איזה יופי. האלבום החדש של הזמרת בעלת השם המצער קאקי קינג, Dreaming of Revenge, הוא אחד האלבומים הכי יפים ששמעתי בחודשים האחרונים. קינג היא מאסטרית בנגינה על גיטרה, ואני לא מתכון רק לפריטה המסורתית אלא לכל דרך נגינה שהיא על הגיטרה – צביטות, חבטות, הדהודים, נקישות, לא אתפלא אם בקרדיטים אגלה גם ליקוק גיטרה (הנה הדגמה, ותודה לאודי!). מגזין פייסט נותן לנו הצצת וידאו מפתיעה לתהליך הקלטת האלבום החדש והיפה הזה, בו מלכת היציאות ניגנה על כל הכלים, פחות או יותר. אם תרצו עוד, הקליקו על עטיפת האלבום בבאר השמאלי של האתר. [נגן בדפדפן]
14. [תודה לאודי] לפני כמה חודשים כתבתי פה על תחרות בינלאומית לסרטים שמצולמים תוך 48 שעות בלבד. אני שמח לבשר לכם שהזוכה היה הסרט הישראלי, "אדון הזמן"! נו, שיזדיין בופור. [עברית]
15. [תודה לשיר] וגם: 29 כלי נגינה ב-29 יום בחודש פברואר שאזל לנו מהר. [פליקר]
16. הבלוג/מגזין הקולקטיבי אני יורק, שעוסק בתרבות נגד ותרבות עצמאית למיניה ונכתב בעברית (!), מתחדש עם עיצוב חדש וקצת יותר מיקוד, כך נראה. בנוסף, האתר מריץ את פרויקט 892, המזמין קוראים לשלוח קטעים פרי עטם בנוגע להצעת החוק 892 לצנזורה באינטרנט. [עברית]
17. [תודה לנעה] ימים ספורים לפני שניימן התאהב בה קשות, נעה המליצה לי במייל על עינב ג'קסון כהן, זמרת ופסנתרנית ישראלית צעירה שנשמעת, ובכן, פשוט נהדר. קבלו המלצה חמה. [ספייס]
18. הקליפ החדש של Justice לשיר "DVNO" יעלה דוק של דמעות נוסטלגיה אצל כל מי שגדל על קלטות וידאו בשנות השמונים. והנה רק השיר "DVNO", להאזנה. [טיוב]
19. [תודה לחובצי] זה סרט על סוכן מוסד ישראלי. מופיעים בו אורי פפר, מורן אטיאס, ימית סול,עידו מוסרי , ובטריילר מתנגן "הנה אני בא" של הדג נחש. אבל רגע, מה זאת אומרת כתב אותו ג'אד אפאטו ומככב בו אדם סנדלר? כן, הכירו את You don't mess with the Zohan. או כמו שניסח זאת בידענות הגולש הנאמן חובצי: "אוי ואבוי". במימון משרד החוץ. לא באמת. [צביקטיים בדפדפן]


בתמונה: Counting Crows

20. ארבעה קטעי וידיאו חדשים ללהקת הבית Counting Crows, באדיבות הסופרמרקט של העולם, אמאזון. [נגן בדפדפן]
21. [תודה לנמי] בשנת 1900 ה"ליידי'ז הום ג'ורנל" חזה איך ייראה העולם בשנת 2000. כמה פעמים הוא קלע למטרה וכמה פעמים פיספס? הציצו ותראו. [אנגלית]
22. חולמים לחמם בהופעה את הלהקה האהובה עליכם? חפשו מודעות דרושים. זה מה שקרה לדשיאל דריסקול, בחור נטול הכשרה מוזיקלית שמקליט מוזיקה על הלפטופ שלו. הוא נענה למודעה משונה בקרייג'זליסט, ומצא את עצמו מחמם את צמד ההיפ הופ המעולה Dead Prez בהופעה סולד-אאוט. עצום. [אנגלית]
23. הוול סטריט ג'ורנל בכתבה קצרצרה על בלוגי מוזיקה שמשתפים תקליטים שכבר לא מודפסים. [אנגלית]
24. ניק קייב מתראיין ל-DiS לקראת או שמא בעקבות האלבום החדש והמ-ע-ו-ל-ה שלו. [אנגלית]
25. [תודה לאורי שחורי] The Eternal Children הוא סרט דוקומנטרי על סצינת הפריק פולק של השנים האחרונות: דבנדרה, אנטוני והג'ונסונז (אף פעם לא הבנתי איך הם קשורים לזה), קוקורוזי ואחרים. עכשיו אפשר לתפוס את הסרט בשישה חלקים ביוטיוב. [טיוב]
26. עידן בלאו נתקל לגמרי במקרה בלהקה נורווגית בשם Madrugada, והתאהב בה בזכות "מוסיקה קודרת עם סאונד מעט מיושן שמזכיר להקות רוק משנות ה-60 וה-70, אך לא נשמעת כמו אף אחת מהן. תחשבו על משהו בסגנון R.E.M שרים ניק קייב". צ'ק איט אאוט. [עברית]
27. אני לא ממש יודע איך לכתוב את זה, אבל !!!Dig Lazarus Dig, האלבום החדש של ניק קייב וזרעיו הרעים [קנו!], הוא כל כך טוב שבא לי לעשות לו ילדים. לאלבום, לא לניק, השפם הזה הוא ממש טרן-אוף. ובכל זאת, אף על פי השפם, אני לא מפסיק לנדנד לחברים שלי שיקשיבו לאלבום הזה. כל אלה שהתאכזבו או התייאשו ממר כאב קייב כשנראה שהפסיק לכאוב לו, אלה שעזבו בבלדות הרצח או בנוקטורמה או בבלוז בית המטבח, אלה שבכלל לא יודעים מה פשר המשפט האחרון כי הם הפסיקו לשמוע אותו ב-Let love in. כל האנשים האלה צריכים לשמוע את האלבום החדש של ניק קייב. כי הוא ניק קייב, האלבום הזה. כמו שהכרנו אותו פעם, אבל חדש וחכם יותר. בביקורת בוויינט עמדתי על השינויים וההתפתחויות, ומי שרוצה להיכנס לעובי הקורה מוזמן לעשות זאת. אלה מכם שפשוט סומכים על האוזניים צריכים להגביר כמה שיותר ולשמוע את כל האלבום אונליין! (תודה לך, אתר הולנדי מוזר!), ואז ללכת ולקנות את הדיסק ולהגביר עוד יותר (אסור בתכלית האיסור לשמוע את האלבום הזה בווליום מתון), ואז ללכת בחזרה למחשב ולהודות לי שהכרחתי אותם. זה האלבום שיחזיר לכם את האמון בקייב אם הוא אבד לכם, ויחזק לכם אותו אם הוא מעולם לא אבד. זה האלבום הכי טוב שלו מאז No more shall we part, שהיה שונה בתכלית התכלית. וזה אלבום כל כך טוב, שמספר ההשמעות שלו מתחרה השבוע רק בחדש של הבלאק קיז, אלה משיר הפתיחה. אבל בקרב על אלבום השבוע קייב ניצח. אני לא יודע מי מהם ינצח בקרב סוף השנה, אבל ברוך השם אפשר לעשות ילד שלם עד אז. [נגן הולנדי]
28. הידד! Bedroom folk, אלבום הבכורה של עידן רבינוביץ' המ-ע-ו-ל-ה, יוצא סוף סוף בלייבל של הבייסמנט (אני עדיין מקנא!), ואפשר לשמוע את כל האלבום כולו באתר שלהם לפני שרוכשים. הנה "Jared's blues" היפהפה. [עברית]
29. [תודה לאורטל] גראנדדי ז"ל נותנים להורדה חופשית דמואים של האלבום האחרון שלהם. [מפ3]
30. המלצת הרדיו השבועית: מצחיק, הפינה הזו מזמן לא הופיעה, ובינתיים הרדיו שלנו התמלא בכל טוב מדי שבוע, בעיקר בזכות רדיו תל אביב שהתהדר פתאום בקוטנר. בכל מקרה, בלילה בין שישי לשבת, בין 1:00 ל-5:00 בלילה, ישודר בגל"צ מרתון ג'וי דיוויז'ן שמובטח לדכא כל ניסיון ליציאה שמחה לריקודים בליל שישי (אבל על מי אתם עובדים, אני יודע שבשישי בלילה אתם יושבים בבית וקוראים את העונג!). [גל"צ]
31. [תודה לאביטל] שכותבת: מה יותר חמוד מטנק? טנק מבלונים! לחצו על הטנק להנאה שלמה. [פיקסלים, והרבה]


בתמונה: דיינג'ר מאוס

32. זה עשוי להיות אלבום מופת: האלבום החדש של בק יופק על ידי דיינג'ר מאוס, כך עולה מראיון נדיר-יחסית איתו. מדהים אותי לחשוב שעד לפני חמש שנים בלבד אף אחד לא שמע עליו, ועכשיו הוא אחד המפיקים הכי חמים בעולם ובצדק, ועושה פלאים מרעניים וגרוביסטים לאלבומים של הגורילאז, הבלאק קיז, הטוב הרע והמלכה, נרלס בארקלי ואחרים. והכל התחיל ממאש-אפ. [אנגלית]
33. [תודה ל?] 80 סרטים זכו באוסקר לסרט הטוב ביותר, ולכל אחד מהם יש כרזה. הנה כולם ביחד, וזה מעניין להשוות לאורך השנים. מהי הכרזה הכי טובה בעיניכם? אני מתלבט בין "חלף עם הרוח" ל"בלתי נסלח". [אנגלית, פיקסלים]
34. [תודה לרוזה הגולשת] וורן אליס, הקומיקסאי המצוין לא הכנר מהלהקה של ניק קייב, מפרסם ברשת קומיקס חדש שלו בשם FreakAngels. כאן הוא מתחיל. איזה כיף לקבל תרבות משובחת בחינם. [אנגלית, דיו על מסך]
35. גם The Charlatans הבריטיים נותנים את האלבום החדש שלהם בחינם. הנה, הקליקו: You cross my path. אבל האם מישהו שם לב אליהם בשבוע בו NIN הוציאו אלבום חדש בחינם? ובכן… תראו בעצמכם. [זיפ; אנגלית]


בתמונה: עיבוד גרוע של קומיקס לקולנוע

36. אני קורא עכשיו את Watchmen של אלן מוּר, סדרת קומיקס קצרה (במקרה שלי, מאוגדת בספר אחד) שהיא, ואני לא צוחק כאן, אחת היצירות הספרותיות המדהימות ביותר שהחזקתי בידיי. ואני רק באמצע. הכתיבה, הדמויות, בניית הסצינות, העומק הפילוסופי של המתרחש – זו יצירת מופת If I ever read one. ממש אתמול, באחד הפרקים המרהיבים ביותר שקראתי אי פעם (ושוב, אני לא סתם מגזים. קראו את חוברת 4 של ווצ'מן ונראה אתכם מערערים על הקביעה הזו), חשבתי לעצמי כמה גרוע יכול להיות עיבוד קולנועי של הקומיקס הזה. כי זה אחד מהקומיקסים הנדירים והמופלאים שעושים שימוש מופלא ומבריק בחיבור בין תמונות לסיפור, שמנצל עד הגבול האחרון את היתרונות שמציע מדיום סטטי וגרפי אבל המשכי כמו הקומיקס. אבל, נו, הנה עושים לו עיבוד, והשבוע זה התגלה לי כשנתקלתי בתמונות ראשונות מהסט. אז נכון, הפרויקט מצולם תחת ברכתם של אלן מור והמאייר דייב גיבונס, ונכון, יש שם את קרלה ג'וג'ינו בתלבושת צמודה שזה תמיד תענוג, אבל לכל הרוחות – זאק סניידר? כאילו, ברצינות? הבמאי של "300" ושל "שחר המתים" (החידוש) יצלם את היצירה המורכבת והמרובדת הזו? אני מריח סרט קיץ ותו לא. אבל אשמח להתבדות. [אנגלית. כל האייטם הזה היה תירוץ כדי להפציר בכם לרוץ לקרוא את הספר]
37. לרווחת הקורא עמרי חג'ג': איזה קטע, ל-The Notwist יש אלבום חדש. הנה שיר מתוכו, "Good lies", שמכיל גם גיטרות (!). [אנגלית, מפ3]
38. [תודה לרוזה הגולשת] זמרי פופ, הישמרו מפגעיה של המחלה ההרסנית Beyonceitis! הסובלים מביונסיטיס נוטים לחוות התדרדרות קשה בקריירה שלהם, כפי שמודגם באבחנות הרפואיות שלהלן. [אנגלית]
39. הלייבל המעולה Merge Records מוסיף קבצים דיגיטליים לחנות שלו, מה שאומר שעכשיו תוכלו לרכוש את הריליסים של מרג' בארבעה פורמטים: דיסק, ויניל, מפ3 (באיכות של 320 קב"ש), או FLAC, שהוא קובץ דיגיטלי איכותי במיוחד (וגם כבד). עדיין, זול ומשתלם יותר לקנות את הקלאסיקה של ניוטרל מילק הוטל, למשל, בתקליט (10$) מאשר בפלאק (11.50$). והדיסק עדיין הכי יקר. מעניין לראות, שווה לקנות. [אנגלית]
40. מגזין Smashing, שתמיד מומלץ לבקר בו, ממליץ ומקשר אל 25 סרטוני אנימציה מבריקים. [אנגלית]
41. [תודה לחובצי] שכותב: "קווין סמית' מנצל את הזיונים בין מאט דיימון, בן אפלק, שרה סילברמן וג'ימי קימל כדי לקדם קצת את הסרט החדש שלו". תחמן. [טיוב]
42. [תודה לאורן] שי דשא, בלוגר טרי, אוסף את המוזיקאים הכי מוכשרים ביוטיוב. תענוג גדול. [עברית, טיוב]


בתמונה: הבוס

43. תוהים איך זה שעם כל הצניחה המתמדת במכירות הדיסקים בארה"ב, השוק הזה עדיין לא קרס סופית? אה, זה בזכות ברוס ספרינגסטין. לא לא, הוא לא *מוכר* הרבה דיסקים, הוא פשוט קונה הרבה דיסקים. "אני קונה דיסקים כל הזמן. אני נכנס לחנות מוזיקה וקונה דיסקים ב-500$. באמת! אני לבדי תומך במה שנשאר מעסקי המוזיקה". Sad but true? [אנגלית]
44. ג'ף טווידי, הסולן של Wilco, סובל ממיגרנות. כן, הרבה אנשים סובלים ממיגרנות, אבל פחות אנשים כתבו על זה בניו יורק טיימז, ועוד פחות אנשים כתבו שירים מושלמים כמו "Hummingbird". [אנגלית]
45. [גנבתי מיאירוה] עשרת השוטים הכי יפים בקולנוע של 2007, שהיה משופע שוטים יפהפיים וסרטים טובים באופן כללי. קל להימנע כאן מספוילרים, כי התמונות עצמן לא ממש מקלקלות שום דבר. אם הגעתם לשוט מסרט שעדיין לא ראיתם, פשוט דלגו על ההרחבה בטקסט. חלק ראשון, חלק שני. [אנגלית]
46. בזמן שמקרי הטבח והאלימות פושים בקניה מקצה אל קצה, הראפרים הקנייתים מנסים להיאחז במוזיקה שלהם כדי לשלוח מסר של שלום. [אנגלית]
47. [תודה לרוזה הגולשת] למה שלא תשחקו קצת עם הביצים שלכם? לא רגע זה יצא ממש אחרת ממה שתכננתי. זה ממש חמוד, באמת! [פיקסלים]
48. האם פייבמנט מאחדים? [אנגלית]
49. אנני קלארק, או הקדוש וינסנט בשבילכם, פותחת את לבה בראיון לפיצ'פורק. [אנגלית]



50. מומחה השיווק סת' גודין בהרצאה על עתיד תעשיית המוזיקה. תמיד מרתק. [אנגלית]
51. בשנה וחצי האחרונות, ארבע חברות המוזיקה הגדולות בארה"ב הגיעו להסכמים כאלה או אחרים לגבי שידור קליפים ביוטיוב. אני נותן לכם שלוש שניות לנחש מי *לא* ראה גרוש מההסכמים האלה. רמז: האמנים. אה שיט זה לא היה רמז, זו הייתה התשובה. [אנגלית]
52. בשנים האחרונות RIAA תבעו את נאפסטר, קאזה ושאר רשתות ואתרים לשיתוף קבצים. עם רובם ככולם הם הגיעו להסכם כספי מחוץ לכתלי בית המשפט, ועל פי השמועות הסכומים מסתכמים ב-400 מיליון דולר. אני נותן לכם שלוש שניות לנחש מי לא ראה גרוש מהסכומים האלה. [אנגלית]
53. [תודה לרוזה הגולשת] אז "איך עולם האינדי משלם חשבונות? נותן שירים לפרסומות רכב. והרבה שירים", כותבת רוזה ומסכמת את טרילוגיית האייטמים האלה, שאפשר לקשר ישירות לציטוט בראש העונג ולהתחיל מההתחלה. [אנגלית]



54. זה אולי נשמע כאילו אין לי כל ידע במוזיקה (מה שנכון!), אבל האמת לאמיתה היא שאני פשוט אוהב נורא להיתקל בדברים שאני לא מכיר ולהתאהב בהם. זה כיף כשזה קורה. תמיד יהיה מישהו שיגיד "הכרתי את זה ארבע שנים לפניך!" אבל למי אכפת? אני מאוהב עכשיו, ויופי לך אם היית מאוהב עוד קודם. האהבה טובה באותה המידה. הבחור בעל השם הבלתי אפשרי Cass Mccombs (מבטאים: קאס מקומבס) הוציא שלושה אלבומים שאני לא מכיר. הראשון מביניהם, שנקרא בפשטות A ונמכר בארץ במחיר מגוחך (לטובה), הגיע אליי מאחי הגדול בזכות מבצע שהיה וחלף במוזיקה נטו על ייבוא של BNE. בדיוק כמו במקרה הבלאק קיז, השיר הפותח "I went to the hospital" כבש אותי מיד ומיגנט אותי להמשך הדיסק. פולק-נואר, ככה אני קורא לזה. אם אהבתם את הנושא של "עולה ויורד" של נעם רותם, תתחברו היטב גם לשיר העצוב והיפה הזה, ואולי תמשיכו ממנו לשאר האלבום. [מפ3]

והנה תזכורת: כל יום ראשון בתכנית של קוטנר, בין 14:00 ל-16:00 ב-102fm, פינת עונג שבת קטנה!
בינתיים, שתהיה שבת שבוגי, וגם יום האישה שמח!!!

לפני כמה ימים ישבתי לראות את אמריקן גנגסטר, הסאגה בת למעלה משעתיים של רידלי סקוט, שמספרת את סיפורו של פרנק לוקאס, סוחר הסמים השחור ששלט בהארלם של שנות השישים. רידלי חשב שסיפורו של לוקאס יביא לו את האוסקר כמו לסקורקזה ו"השתולים" שנה אחת קודם, אבל כאן זאת ספירת העונג, זה לא סיפורו של רידלי סקוט ובטח לא סיפורו של פרנק לוקאס. זכורה לי תמונה אחת מסויימת מתוך הסרט, תמונה שאולי תהווה ספויילר לחלק מכם. לוקאס העומד מחוץ לחומות הכלא לאחר שחרורו שלטי STOP משני צדדיו וברקע שומעים את "Can't Truss It" של הפאבליק אנמי.
לוקאס, שהסתובב בהארלם של שנות השבעים, חי אז בעולם אחר. מלחמת ויאטנם הייתה רגע לפני סיום, המאבק על זכויות השחורים היה בחיתוליו. היציאה שלו מהכלא לתוך פאבליק אנמי מדגימה בצורה מצויינת את העולם החדש אליו הוא נכנס, עולם של קראק, היפ הופ וראפרים שמשלבים את השניים.

אלף אלפי הבדלות ובמרחק אלפי קילומטרים מהארלם, יושב ילד לבן ואפילו יהודי רחמנא ליצלן ומחליט שהוא אוהב היפ- הופ. אין לו אפילו מושג שקוראים לזה כך, הוא פשוט אוהב לשמוע את טורבו בי שר את "אי גוט דה פאוור". לאט לאט הוא מתקדם ומתחיל להקשיב למה שהולך במצעדים בארצות הברית, ואנילה אייס ו-MC hammer. יום אחד בשיטוטיו בתל אביב נופלת לידו קסטה של פאבליק אנמי, הוא לא זוכר כבר באיזה חנות הוא מצא אותה, אבל את הקסטה השחורה עם הכיתוב הירוק Apocalypse '91… The Enemy Strikes Black הוא כבר לא יוכל לשכוח.

בפורד טרנזיט הכחולה של ההורים הוא דחף את הקסטה בפעם הראשונה, "Lost at birth" והלך לאיבוד בעצמו. זה לא היה דומה לשום דבר שהכיר קודם, הבומב סקאוד לקחו את הפאבליק אנמי שנות דור קדימה ויצרו סאונד שלא חזר על עצמו עד היום. סוף סוף הזעם של צ'אק די קיבל את הביטים הראויים להם. בלופ מתמשך של מכונות ניסור נכנס לך הסאונד המלוכלך לתוך המוח. לוקחות עוד שתי דקות עד שצ'אק די מתחיל לחרוז את האלבום הטוב ביותר לטעמי של פאבליק אנמי , אבל הוא לא מפסיק עד שהוא משחרר לנו קטעים כמו "Nighttrain", "Can't Truss It" ו-"By The Time I Get To Arizona". וזה רק בצד הראשון של הקסטה. בינתיים, ספירת המילים שלי מסתיימת ויש עוד צד שלם לשמוע. את זה תצטרכו להשלים בעצמכם.

Public Enemy – Lost at birth
מתוך האלבום Apocalypse 91… The enemy strikes black, משנת 1991

[מאת נדב דנ]

ספירת העונג: כל הקטעים

זה סיפור על שיר הפתיחה האהוב עלי. אנשים שמבינים במוזיקה בטח יוכלו לנמק יותר טוב ממני את מיליון ואחת הסיבות לסגוד לשיר הזה, אני אסתפק בסיפור (אמיתי) שקשור אליו.

זה היה הקיץ הראשון שלנו בעיר, עוד לא היינו רגילים לחום. הזענו כמו משוגעים. הבגדים שלנו נדבקו לעור, הסוליות שלנו נדבקו לאספלט. בצהריים העיר נראתה לנו כמו גרסה משוכללת של הגיהינום. באותם
ימים היה לנו טקס קבוע: כשהחום היה הופך בלתי נסבל היינו מתפשטים, נדבקים לרצפה וממיסים אחד על השנייה קוביות קרח. יכולנו לשכב ככה במשך שעות – דבוקים לרצפה, קמים רק בשביל להביא עוד קרח.

באותה התקופה הזוגיות שלנו כבר היתה מאוד רעועה, זו היתה הסיבה המרכזית שבגללה החלטנו לעבור לעיר. חשבנו ששינוי יוכל לעצור את תהליך ההתפוררות. בהתחלה היה נדמה שזה עובד, אבל החום לא הפך את התהליך, הוא רק האט אותו. לא היה לנו כוח לכלום. גילינו שריבים הם פריבילגיה של אנשים עם אנרגיה.

באותו הבוקר התעוררנו מוקדם לשם שינוי. ישבנו במטבח, נהנים מקרני השמש שעוד מעט יבריחו אותנו הרחק מהחלון. זה היה אחד מאותם רגעים של סוף בהם פתאום נדמה שזה רק משבר חולף, מין איים אחרונים של יציבות לפני ההתפוררות הסופית. קמתי לשים דיסק במערכת, והוא דיבר על משהו. אני כבר לא זוכרת על מה, אולי על ראיון עבודה אליו הלך באותו השבוע. בזמן שהוא דיבר התחילה המוזיקה. כשדויד פרץ התחיל לשיר הפסקתי לשמוע אותו. הוא דיבר בהתלהבות, מוסיף תנועות ידיים רחבות להדגיש את דבריו, וכל מה שיכולתי לשמוע היו בלובנד, מספידים ומספידים ומספידים, ובאותו הרגע זה הכה בי. בפעם הראשונה תפסתי, בבהירות מוחלטת, שזה יכאב, אבל אני אשאר בחיים.

אחר כך, כשזה נגמר סופית, זה כאב, אבל זה לא כאב כמו ההבנה הזו. אותו הרגע, שבו הבנתי שאני מסוגלת לחיות בלעדיו – הרגע הזה שבר לי את הלב.

בלובנד – ערים וזיכרון 2
מתוך בלובנד, משנת 1999

[מאת דולי]

ספירת העונג: כל הקטעים