6 במרץ 2008

ספירת העונג: Lost at birth

לפני כמה ימים ישבתי לראות את אמריקן גנגסטר, הסאגה בת למעלה משעתיים של רידלי סקוט, שמספרת את סיפורו של פרנק לוקאס, סוחר הסמים השחור ששלט בהארלם של שנות השישים. רידלי חשב שסיפורו של לוקאס יביא לו את האוסקר כמו לסקורקזה ו"השתולים" שנה אחת קודם, אבל כאן זאת ספירת העונג, זה לא סיפורו של רידלי סקוט ובטח לא סיפורו של פרנק לוקאס. זכורה לי תמונה אחת מסויימת מתוך הסרט, תמונה שאולי תהווה ספויילר לחלק מכם. לוקאס העומד מחוץ לחומות הכלא לאחר שחרורו שלטי STOP משני צדדיו וברקע שומעים את "Can't Truss It" של הפאבליק אנמי.
לוקאס, שהסתובב בהארלם של שנות השבעים, חי אז בעולם אחר. מלחמת ויאטנם הייתה רגע לפני סיום, המאבק על זכויות השחורים היה בחיתוליו. היציאה שלו מהכלא לתוך פאבליק אנמי מדגימה בצורה מצויינת את העולם החדש אליו הוא נכנס, עולם של קראק, היפ הופ וראפרים שמשלבים את השניים.

אלף אלפי הבדלות ובמרחק אלפי קילומטרים מהארלם, יושב ילד לבן ואפילו יהודי רחמנא ליצלן ומחליט שהוא אוהב היפ- הופ. אין לו אפילו מושג שקוראים לזה כך, הוא פשוט אוהב לשמוע את טורבו בי שר את "אי גוט דה פאוור". לאט לאט הוא מתקדם ומתחיל להקשיב למה שהולך במצעדים בארצות הברית, ואנילה אייס ו-MC hammer. יום אחד בשיטוטיו בתל אביב נופלת לידו קסטה של פאבליק אנמי, הוא לא זוכר כבר באיזה חנות הוא מצא אותה, אבל את הקסטה השחורה עם הכיתוב הירוק Apocalypse '91… The Enemy Strikes Black הוא כבר לא יוכל לשכוח.

בפורד טרנזיט הכחולה של ההורים הוא דחף את הקסטה בפעם הראשונה, "Lost at birth" והלך לאיבוד בעצמו. זה לא היה דומה לשום דבר שהכיר קודם, הבומב סקאוד לקחו את הפאבליק אנמי שנות דור קדימה ויצרו סאונד שלא חזר על עצמו עד היום. סוף סוף הזעם של צ'אק די קיבל את הביטים הראויים להם. בלופ מתמשך של מכונות ניסור נכנס לך הסאונד המלוכלך לתוך המוח. לוקחות עוד שתי דקות עד שצ'אק די מתחיל לחרוז את האלבום הטוב ביותר לטעמי של פאבליק אנמי , אבל הוא לא מפסיק עד שהוא משחרר לנו קטעים כמו "Nighttrain", "Can't Truss It" ו-"By The Time I Get To Arizona". וזה רק בצד הראשון של הקסטה. בינתיים, ספירת המילים שלי מסתיימת ויש עוד צד שלם לשמוע. את זה תצטרכו להשלים בעצמכם.

Public Enemy – Lost at birth
מתוך האלבום Apocalypse 91… The enemy strikes black, משנת 1991

[מאת נדב דנ]

ספירת העונג: כל הקטעים

3 תגובות על “ספירת העונג: Lost at birth”

  1. Yeah yeah yeah boyyyyyy!

    אכן שיר מעולה ומתאים לאללה…

    סחטיין

  2. חן הגיב:

    אחלה בחירה ואחלה אלבום לבחור ממנו.
    אבל זה כנראה לא האלבום הכי טוב של P.E
    השלושה שקדמו לו הם הם הקלאסיקות האמיתיות.

  3. דייב דנ הגיב:

    עבורי פיר אוף A בלאק פלאנט הוא קלאסיקה אמיתית של פאבליק אנמי. אבל מה לעשות שזה היה האלבום הראשון שלהם שקניתי ותמיד אתה דובק באהבה הראשונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *