לקראת ההופעה של Low בבארבי ב-11.9, ביקשתי מידידתי שני קדר – מעצבת, מעריצת Low ותיקה והזמרת שתחמם אותם בהופעתם היחידה בארץ – להכין לי ולקוראי העונג מיקסטייפ מבוא ללהקה האיטית, היפה והעצובה הזו. "זו בכלל לא בעיה", היא ענתה לי, "אני כבר מכינה כזה בכל מקרה". זה לא בדיוק קורס מבוא, כי אלו בחירות אישיות של שני ולאו דווקא השירים הכי "מייצגים" או "הכרחיים", אם יש בכלל כזה דבר. אבל זה יפהפה ושובר לב, וזה יעשה לכם הרבה מאוד חשק לקחת חלק בקסם שעומד להישפך על הבארבי. תקשיבו. תבואו.

שני כותבת:
השירים של לואו הם יותר כמו זרמים של תודעה מעורבלת ומטושטשת יותר ופחות, שנשזרים אחד בתוך השני לכדי אלבומים. משום כך, כשהכנתי את המיקסטייפ הזה הרגשתי כמו גנן עם מספרים חדות במיוחד, שגוזם ענפים מדממים מתוך עצים לכדי יצירת עץ חדש. לא רציתי לקחת את הענף היפה ביותר מכל עץ, אבל גם לא רציתי שהעץ החדש ידמם יותר מדי. ארוזים במסקינטייפ, אני מגישה לכם אסופת שירים שכבולים יחדיו בניגוד לרצונם, של אחת הלהקות המרגשות ביותר שקיימות על פני כדור הארץ.

[כדי להוריד: הקליקו על התמונה והורידו קובץ זיפ עם כל השירים ועטיפה להדפסה]

1. Words
Album: I Could Live in Hope
Year: 1994

2. Cue The Strings
Album: The Great Destroyer
Year: 2005
[שימו לב: השיר הזה סובל משום מה מווליום-יתר יחסית לאחרים. אל תיבהלו]

3. Shame
Album: Long Division
Year: 1995

4. Point Of Disgust
Album: Trust
Year: 2002

5. Closer
Album: Things We Lost in the Fire
Year: 2001

6. Silver Rider
Album: The Great Destroyer
Year: 2005

7. Immune
Album: Secret Name
Year: 1999

8. Weight of Water
Album: Secret Name
Year: 1999

9. Over the Ocean
Album: The Curtain Hits The Cast
Year: 1996

10. I Started a Joke
A Lifetime Of Temporary Relief (Box-set)
Year: 2004

11. Violence
Album: Long Division
Year: 1995

12. Your Poison
Album: Drums and Guns
Year: 2007

13. Whore
Album: Things We Lost in the Fire
Year: 2001

14. Murderer
Album: Drums and Guns
Year: 2007

15. (That's How You Sing) Amazing Grace
Album: Trust
Year: 2002

Low יופיעו הופעה יחידה בבארבי בתל אביב ב-11 בספטמבר, עם הופעות חימום של שני קדר ו-Sansannah. נתראה שם.

"למה ילדים צורכים ממתקים? כי זה בריא? כי זה טוב? אולי כי זה טעים, אבל בעיקר בגלל שזה שם. וזה בדיוק כמו עם תעשיית הבידור בארץ: היא זו ששופכת את החומר הפשטני, ומכיוון שזה שם אז לוקחים. לא כי הרמה ירדה" – יהודית רביץ יודעת משהו על רמה [באדיבות יעל רגב]

אני מת על איך שקימייה דוסון נראית בתמונות. היא זו עם החיוך המטורף
1. כבר סיימתי פעם עונג אחד עם שיר של Antsy Pants, הרכב ספונטני למדי של קימייה דוסון עם כמה חברים ולפחות ילד אחד (אני שמעתי שניים, בתמונות שמצאתי יש אחד). אבל עכשיו שמתי ידי סוף סוף על האלבום המלא שלהם, ואוף כמה שהוא מעורר חיוכים ופלאים ילדותיים ונהדרים. הוא אמנם לא באמת מיועד לילדים (השיר "Sometimes" במיוחד מכיל כמה מילים ורעיונות שלא כדאי שיגיעו לבני שש), אבל הוא מיועד לכל מי ששכח איך זה להיות ילד או לכל מי שאוהב להיות ילד ולא רוצה להפסיק. "Henry Kelly" הוא המניפסט שלהם: "הנרי קלי טיפס לצמרת העץ, הוא היה רק בן ארבע או חמש. הוא לקח איתו גלגל גדול לצמרת, וניסה לנסוע עליו. הנרי קלי נפל וצרח בטירוף כשהגוף שלו פגע בענפים. הוא נפל מהצמרת לקרקע, וכשהוא נחת הייתה חסרה שן בפה שלו. והמבוגר אמר: 'הנרי, הנרי קלי, אתה לא מבין שיכולת למות?' אבל הילדים אמרו: 'הנרי קלי, אתה הגיבור שלנו, אי אפשר לדעת אם משהו הוא אפשרי אם לא מנסים'. הנרי קלי חיכה ששן המבוגר שלו תגדל, והיא גדלה והוא בסדר גמור. ואם לא הייתם שומעים את הסיפור, אולי לא הייתם שמים לב שיש לו חיוך עקום. אז תקשיבו לי טוב, ילדים עם הורים מגוננים: צאו ונסו דברים, תתלכלכו, תיפגעו, אל תפחדו כל כך מהכל". [מפ3]



2. אחרי תנומה ממושכת לשם התחדשות, אתר Indie הישראלי חוזר ובגדול עם עיצוב מחודש, מדורים חדשים, וגם לוח הופעות חדש שכרגע עומד ריק אבל בטח יתמלא בקרוב. (ואפילו: רדיו אינדי! שיעלה גם הוא בקרוב, אני מקווה). טוב שחזרתם. [עברית]
3. למה אף אחד לא מספר לי שיוסי בבליקי, סולן להקת פונץ' ואחד האנשים המקסימים שיצא לי להכיר, התחיל לכתוב טור קבוע בגלובס? הנה קטע שלו על תשעה באב, והנה קטע נפלא שלו על מוריסי: "מהו אם כן המצב הקיומי הזה שנקרא – 'להיות ילד באייטיז'? ובכן, מדובר בכאב נורא. בחוסר. באובדן של משהו מאוד יקר שעדיין לא היה לך אבל אף אחד לא מתכוון להחזיר לך אותו". שמישהו יכין למדור שלו שם ערוץ רסס. [עברית]
4. מורפלקסיס (הלא הוא בעצם בנימין אסתרליס) הוא הרבה דברים: חברי, שותפי העסקי ואחד המוזיקאים האהובים עליי בארץ, אבל מעטים יודעים שהוא ניחן גם בכישרון מופלא לעריכת מיקסטייפים. חלקכם נחשפתם אל המיומנות והעושר המוזיקלי שלו בלינקים קודמים שנתתי כאן לאוספים שערך באתר iCast, חלקכם הורדתם ממני בסולסיק את האוסף המשולש האדיר שלו Only Heaven, אבל סביר להניח שרובכם מפספסים את אחד המיקסטפאים הטובים שנתקלתי בהם. ובכן, פספסו לא עוד! מורף מצטרף למשפחת העונג עם בלוג מיקסטייפים משובח, שיפנק מדי שבוע באוסף כזה או אחר שרקח לו המאסטרליס. פנו מקום בהארדיסק. [עברית, מפ3]
5. נו, אז מסתמן. אז מה. [עברית]
6. לעונג דרוש: קורא/ת שמכיר/ה היטב ואוהב/ת מאוד את אנימל קולקטיב, לשם הכנת מיקסטייפ מקדים ואולי גם סיקור ההופעה (ייתכן כרטיס חינם!). פנו אליי במייל. [בבקשה]
7. הקורא הנאמן יואל: אני עדיין מחכה לתמונה המובטחת מקאן!



8. הברידרז כאן. הקדמתי והכנתי אוסף ברידרז וגם התארחתי לשעתיים בקול הקמפוס, אפילו נתנו לקים דיל וקים גורדון ללכת מכות, ויאירוה ערך ספיישל ברידרז טיובי. עכשיו כל ההכנות הסתיימו, והדבר האמיתי מגיע: ההופעה. מפאת הפרסום המוקדם של העונג, כל הסיקור והסיכום יגיע רק בשבוע הבא, או בפיסת "עונג במה" ביום ראשון, אם אספיק (השבוע הבא יהיה עמוס בדברים טובים בעונג גם כך). [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

רגע אחרי מיקסטייפ הברידרז וספיישל הברידרז בקול הקמפוס, ורגע לפני שהאחיות דיל מתארחות גם הן בקול הקמפוס ואז עולות לפוצץ את הזאפה בחמישי ושישי, שווה לעצור ולחשוב רגע: היי, מה עם הקים השנייה ההיא שאנחנו אוהבים, שגם היא מחזיקה גיטרה באס וקורעת לרוק מהניינטיז את הצורה? כן כן, גברת גורדון מסוניק יות', שבאמת הגיע הזמן שיחזרו לבקר אצלנו.

Casus Belli [מי?]
שתיהן בסיסטיות לוהטות, שתיהן מזכירות לכל המלעיזים שבחורות יכולות להיות חלק מהותי מלהקת רוק ולא בתור קישוט, שתיהן משרתות בלהקות שתרומתן לרוק האלטרנטיבי מכרעת. אה, ואני חושב שלשתיהן קוראים קים. חוצמזה, דיל הקליטה גירסה לפתיחה של באפי, גורדון לפתיחה של הסימפסונז. אני אומר לכם, קשה לבחור. אבל בואו ננסה לעשות את זה בעזרת שני שירים מאותה השנה. ב-1990 קים ג' הוציאה עם להקתה את Goo, האלבום הראשון שלהם בלייבל גדול (DGC), שלדעת רבים הביא להם את הפריצה למיינסטרים של אותה תקופה (שהיה רווי דיסטורשן הרבה יותר מימינו, אבל למי אכפת). באותה שנה קים ד' הוציאה את אלבום הבכורה של הברידרז, Pod, שלקול תשואות הביקורת הביא לפריצתה מהפיקסיז לקהל נוסף וקיבע את מקומה גם כיוצרת וסולנית משובחת ולא רק כקול שני.

Sonic Youth – My friend Goo
[audio:https://haoneg.com/fight/Sonic%20Youth-My%20Friend%20Goo.mp3]
זה כמעט לא הוגן לעלות לזירה כשאת מגובה בעטלף העיוור ג'יי מסקיס מדינוזאור ג'וניור, שנותן עוד נקודות כי הוא ביקר פה לאחרונה וגברת גורדון לא בירכה אותנו בנוכחותה כבר לא מעט שנים. אבל השיר הוא רק תירוץ.
ארטילריה כבדה לטובת גורדון: "Reena"
ותק: 27 שנה, מאז הקימה עם בן זוגה ת'ורסטון מור את סוניק יות'.
סטייל: צורה יותר מאשר תוכן, נויז מופשט יותר מפופ מובנה. אמנות מודרנית, אתם יודעים.
מורשת: אף על פי שמעולם לא למדה מוזיקה ("אני לא מחשיבה את עצמי כמוזיקאית. אני אמנית חזותית שבמקרה מנגנת באס. הרמתי את הגיטרה בקטע פוסט-פאנקי כזה. זו אמנות אמיתית, לא ללמוד לנגן בכלי אבל עדיין לנגן בו"), גורדון וחבריה לסוניק יות' השפיעו לאין ערוך על רוב עולם הרוק כשהכניסו רעש, פידבקים, כיוונים לא שגרתיים של הגיטרה, מבנים הרמוניים ומלודיים אוונגרדיים לשירים שלהם ויצרו סינתזה בין מודעות לפופ ולרוק של זמנם (יחד עם הערצה מוצדקת לגמרי לקרפנטרז) לאמנות אוונגרדית כמעט חסרת פשרות (תלוי את מי שואלים).
פירגון למתחרה: בגיליון לא רחוק במהדורה הניו יורקית של טיים אאוט נשאלה גורדון "מי תנצח במלחמת הבאס הנשי של הרוק האלטרנטיבי: את, קים דיל או ד'ארסי?". והיא עונה: "ד'ארסי? איזו ד'ארסי? [צוחקת] אני לא יודעת, בטח קים". בנוסף, גורדון ביימה את הקליפ של "Cannonball" ואת "Divine hammer" של הברידרז, יחד עם ספייק ג'ונז.

The Breeders – Hellbound
[audio:https://haoneg.com/fight/The%20Breeders-Hellbound.mp3]
מה פתאום דווקא "Hellbound"? ובכן, כדי לתת לשתי הקימיות עמדת זינוק זהה, בחרתי שירים מאותה השנה שאורכם כמעט זהה. מאולץ, אבל זה מה יש. גם ככה זה שיר אדיר.
ארטילריה כבדה לטובת דיל: "Gigantic" בהופעה מ-1988
ותק: 23 שנה, מאז ענתה למודעה של פרנק בלאק שמחפשת "בסיסיטית שאוהבת את האסקר דו ופיטר פול ומרי".
מורשת: התרומה של דיל לפיקסיז הייתה מכרעת, וכמו סוניק יות' גם הם נחשבים ללהקה ששינתה את פני הרוק, ובמיוחד הניחה את היסודות להצלחה הגודלה של רוק אלטרנטיבי בניינטיז. הברידרז הגיעו להצלחה מסחרית רחבה יותר משל הפיקסיז, ולפחות שני אלבומי טריביוט לקים דיל הוקלטו בשנים האחרונות, שלא לדבר על המונח "Cool as Kim Deal" שטבעו הדנדי וורהולז.
פירגון למתחרה: כמו שלומי שבן ושבת, גם קים גורדון ודיל מודעות לקישור המתבקש ביניהן, וב-1995 תרמה דיל קולות לשיר "Little trouble girl", באלבום Washing machine של סוניק יות'.

נו, וזה כבר סתם מצחיק.

אז… מי מנצחת במלחמת הבאס הנשי של הרוק האלטרנטיבי? האם העלמה דיל תעלה על הבמה ביום חמישי כמנוצחת או כאלופה? האם קים גורדון תחזור הביתה לת'ורסטון כאלופה מהוללת או כעלובה ומושפלת? הכוח בידכם, בחרו ונמקו בתגובות!

Kim Deal makes me wet. יש לי חולצה שזה כתוב עליה. למעשה, יש סיכוי די רציני שאם תיכנסו לזאפה ביום חמישי תראו אותי לובש אותה, אם לא אהיה נבוך מדי לבוא איתה. אבל קים דיל, מה לעשות, עושה לי את זה בצורות מטורפות. אני לא מוצא אותה סקסית במיוחד כבן אדם, אבל אלף אלפי עזאזלים ברגע שהיא לוקחת ביד את הבאס או הגיטרה ומתחילה להלביש את שירי הפופ המושלמים שלה בבגדים הקרועים שלהם אני מוכן ללקק לה טיפות בירה לא אלכוהולית מהמגפיים ולשבור את הגב בסחיבת המגברים שלה כל חיי.
כל זה קורה בדרך כלל תוך שתיים וחצי דקות, שזה בערך הזמן הממוצע לשיר של הברידרז.

אתם מבינים, הפיקסיז הם אלופי העולם. אין בכלל ספק בזה, בלי הפיקסיז העולם המוזיקלי שלי, ובטח גם של רבים מכם, היה טיפה פחות צבעוני ומעניין ושרוט. אבל זה מובן מאליו שהפיקסיז הם אלופי עולם, הם כמו מכבי תל אביב, והברידרז היא הקבוצה הטובה-לא-פחות שתמיד תעמוד בצילה ותמיד, אבל תמיד יהיה כיף יותר לעודד אותה ולדחוף אותה קדימה. במילים אחרות ומכיוון אחר (זהירות, רפרנס גיקי!) דיל היא הרוזלינד פרנקלין לג'יימס ווטסון של פרנק בלאק. היא תמיד עמדה בצל. רק שפרנקלין מתה בגיל 37 ודיל מראה למר פרנסיס כבר עשור וחצי בדיוק מאיפה משתין רוקר מזדקן. בעוד הוא מדשדש כבר שנים עם קריירת הסולו שלו, הברידרז רק הולכות ונוסקות. (אני מרשה לעצמי להתייחס לברידרז בלשון נקבה, כי הציר המרכזי של הברידרז תמיד היה קים דיל ובנות נוספות: ג'וזפין וויגז וטניה דונלי בהתחלה, ותאומתה קלי דיל עד ימינו. הבחורים תמיד די שוליים בעניין הזה).

ביום חמישי יתגשם חלום רטוב שלי, והוא לראות בהופעה חיה את דיל ולהקתה (בהחלט אחת מחמש הלהקות האהובות עליי בניינטיז, ואחת שתדורג די גבוה גם במצעד כל הזמנים שלי). לקראת ההופעה, וכחלק ממיני-מסורת שתמשיך עם ההופעות של לואו ואולי גם גאטר טווינז, הנה אוסף מקדים לכל מי שמגיע, מתלבט או בכלל לא מתעניין. הבחירות הן אישיות, ואוספות בעיקר את השירים החביבים עליי. הסדר שלהם הוא מעין סט-ליסט חלומות בעיניי להופעה של הברידרז. למרבה השמחה, בגלל שהשירים של הברידרז כה קצרים, אפשר בקלות לכלול 19 כאלה בפחות משעה. אנג'וי.

הורידו בקובץ Zip אחד ומיוחד – הקליקו על התמונה

[עדכון: ספיישל הברידרז בקול הקמפוס עלה להאזנה ולהורדה, בסוף הפוסט הזה]

Motherhood means mental freeze – a Breeders mixtape

01. Huffer
השיר שסוגר את Title TK, אלבום הקאמבק הנהדר ב-2002, הוא גם שיר פתיחה מעולה, במיוחד להופעות. אני אוהב שדיל מגלגלת הברות סתם ככה, אני אוהב את הקול השני של קלי.
Title TK, 2002

02. No aloha
אחד השירים שנכנסו לי מתחת לעור כשהכרתי את Last splash, האלבום השני והמצליח ביותר של הברידרז, שהביא להם פלטינה והמוני מעריצים (ובצדק, זה אלבום מעולה). רק המשפט הזה, "No bye, no aloha" הוא כל כך דילי: בודד אבל משעשע. כותרת האוסף מגיעה גם היא מהשיר הזה. הטאצ' הספרדי ב-"Regalame esta noche" בדיסק החדש הזכיר לי מאוד את הפתיחה לשיר הזה.
Last splash, 1993

03. Little fury
שני הקטעים הראשונים כל כך קצרים, שכשמגיעים פתאום לשיר בן שלוש דקות שלמות (ושבע שניות!) הוא נראה כמו אפוס בקטלוג של הברידרז. שיר הפתיחה (והנושא, במובן מסוים) של Title TK הוא גם שיר סיום מצוין, בדיוק כמו "Huffer". מעגלי משהו.
Title TK, 2002

04. Do you love me now?
התחממנו? יופי, עכשיו אפשר לדבר לעניין. קלאסיקה, ואחד מעמודי התווך של הברידרז בכלל ושל Last splash בפרט. הצעדים הכבדים והאיטיים, השאלה המהוססת, אחד הטקסטים הקוהרנטיים-לחלוטין היחידים של דיל, הגיטרה שעולה בעדינות בשורת הפזמון, צביטת-הפעמון בין השורות "Does love ever end when two hearts torn away?", המילים הפשוטות, כמו שאלות של ילד. כל אלה הופכים את השיר הזה לשובר לב בעיניי, וזה עניין שמפתיע הרבה אנשים שבשבילם הברידרז הם לא יותר מ-"Cannonball". שהן יודעות לרגש באמת. לשיר הזה, אגב, יש עוד ביצוע מה-Safari EP שיצא שנה קודם לכן, ופעמים רבות קשה לי להחליט איזה ביצוע אני אוהב יותר.
Last splash, 1993

05 Happiness is a warm gun
כל מי שפשפש קצת ברשת או סתם הצטייד בהיגיון בריא יודע ש-"Gigantic", השיר הדילי ביותר של הפיקסיז ואחד המשובחים שבהם, הוא שיר על פול, בחור שמצויד בנתונים אנטומיים גיגנטיים וה-"big, big love" שהוא נותן. האגדה הרווחת היא שגם השיר הזה נכתב על ידי ג'ון לנון על הנושא החביב על שניהם: זין. "פין הוא אקדח חם", מתחכם לנון חובב משחקי המילים, ודיל לוקחת את הגיטרה ליד ומזכירה לו שהיא זאת שמזיינת כאן.
Pod, 1990 [שימו לב שהשירים מ-Pod חלשים יותר בווליום. כך זה במקור]

06. Oh!
או! מה יש עוד לומר על שם כה מבריק לשיר? אולי זה הרגע להזכיר כמה מכריעה בעיניי תרומתו של סטיב אלביני לאלבום הזה עם הסאונד הרזה שלו והקלטת התופים החיה והחדה. אני אוהב איך הקול של דיל נשבר ב-1:53, אני אוהב את הכינור הזה שבא במפתיע.
Pod, 1990

07. Fortunately gone
מה לעשות? לפעמים לא צריך דיסטורשן בשיר פופ נפלא ושטוף שמש.
Pod, 1990

08. Walk it off
האלבום החדש, Mountain battles, סוטה די רחוק ממה שציפינו לשמוע מהברידרז. לא לרעה בהכרח, אבל הוא שונה – רווי השפעות לטיניות וטורקיות וגרמניות ומפוזר או מבולגן, בעיקר "ניסיוני" ונטול הבסיס הפופי המוצק של רוב התוצרת ממפעלות האחיות דיל. מצד שני, השיר הזה נשמע בהחלט כאילו הוקלט ב-1994.
Mountain battles, 2008

09. So sad about us
ב-1992, בין האלבום הראשון לשני, הוציאו הברידרז EP קטן עם ארבעה שירים בלבד וזה הטוב מביניהם. תקשיבו איך הפתיחה מזכירה את הפיקסיז, בעצם תקשיבו איך כל השיר הזה מזכיר את הפיקסיז. [והנה הגיעה מיכל ישראלי כפרה עליה, וסיפרה לי שזה בכלל קאבר ל-The Who. קטע!]
Safari, 1992

10 The Amps – I am decided
ב-1995, אחרי הצלחת לאסט ספלאש ואחרי פירוק הפיקסיז, אושפזה קלי דיל בגמילה מהירואין. קים הקימה פרויקט צד לברידרז, שהיו פרויקט צד בפני עצמו במובן מסוים, והוציאה אלבום אחד אדיר בשם Pacer. חפשו אותו, הוא שווה את המאמץ.
Pacer, 1995

11 Driving on 9
שוב הכינור הזה? שוב שיר נסיעה שטוף שמש? מה פה קורה פה, חשבנו שהברידרז נותנות בראש! נכון, אבל בין המכות צריך גם ליטופים נעימים וחיוכים כובשים.
Last splash, 1993

12 Divine hammer
קודם Gigantic ועכשיו "I'm just looking for one divine hammer, I'd bang it all day". מה אפשר לומר? הבחורה אוהבת להזדיין. אפשר רק להעריך את זה.
Last splash, 1993

13 SOS
כל כך קשה לבחור איזה שירים לא להכניס מ-Last splash, שם כל שיר הוא פנינה (איך, איך ויתרתי על "Roi", על "I just wanna get along", על "Flipside"?). לשיר הזה שמור בלבי פינה חמה כי הוא נשמע כמו הגירסה של הברידרז לשיר פתיחה חלופי לבאפי קוטלת הערפדים (מיינד יו: הברידרז ביצעו את שיר הפתיחה המקורי בהופעות ובפסקול הסדרה, ואף הופיעו בה), וגם כי הוא סומפל לאחד מאהובי נעוריי, השיר "Firestarter" של פרודיג'י.
Last splash, 1993

14 Iris
עוד אחת מפסגות Pod הענקיות, אלביני לא מרחם על עור התוף, ופתאום אנחנו קולטים שדיל דווקא צועקת די מעט בקטלוג של הברידרז.
Pod, 1990

15 Invisible man
הקאבר של Adem לשיר הזה באלבום הקאברים החדש שלו, Takes, הזכיר לי כמה הוא נפלא. עידית מספרת שהשיר נכתב בעקבות סרט אימה גרוע באותו השם מ-1933, שסיסמת הפרסומת שלו הייתה "Catch him if you can".
Last splash, 1993

הברידרז יורדות. הקהל מריע, מריע, מריע. והנה מגיע ההדרן:

16 The Amps – Dedicated
שיר מושלם, פסגת האלבום היחיד של פרויקט הצד The Amps. ואיזו פתיחת-שיר טוב יותר לחזרה להדרן מאשר זו? האנרגיות כבר שם, צריך רק להצית אותן.
Pacer, 1995

17 Night of joy
הכל הופך פתאום לסלואו-מושן. עור מתחכך בעור. השוטים קצרים ומעורפלים. שבר אור חומק בגנבה על קצה חמוק שלא הספקת לזהות. הפעם קים דיל לא מזדיינת, היא מתענגת.
Mountain battles, 2008

18 Cannonball
כי אי אפשר בלי. כי צריך להיזכר בדיוק מתי ולמה התאהבנו בלהקה הזו, וצריך לזכור תמיד שלפעמים להיטים נטחנים מהסיבות המוצדקות והטובות ביותר.
Last splash, 1993

19 Off you
כי אמרתי שהברידרז יודעות לרגש, אבל עכשיו אני גם מדגים בצורה הטובה ביותר. ניפגש בזאפה!
Title TK, 2002

The Breeders יופיעו במועדון הזאפה ב-21 וב-22 בחודש. תודה לעידית נרקיס שאירחה אותי באולפן קול הקמפוס לגירסה מורחבת של המיקסטייפ הזה. נא להתפקד בתגובות אם אתם מגיעים, ובאיזה יום!

"כולנו באותה הסירה, רק שאני טובע ואתם לא" – נדב אזולאי, "לאסוף שאריות"

Numero Uno. the late great Mr. Hayes
1. במלחמה בין בארי וייט לאייזק הייז, תמיד נקרעתי. שניהם מלכים שחורים של מוזיקה מלאת נשמה ורגש, מין וסמות'נס של שוברי לבבות, שניהם מעבדים ומפיקים בחסד עליון, לשניהם יש קול עמוק ומחסן ענקי מלא בFאנק וגרוב כבד ועסיסי. אבל בסופו של דבר, גם כשרעיתי בשדות האנלימיטד לאב אורקסטרה ונפעמתי מהפסקול של Together brothers או מקטע הפתיחה של השיר הזה, לכולם אחראי וייט – תמיד חזרתי למאסטר הייז. למה? כי הקול שלו טוב יותר, המילים שלו קלישאתיות פחות, הסוֹל שלו צולל עמוק יותר, ממריא גבוה יותר, מעז יותר. כן, סביר להניח שמספר שווה של תינוקות נוצרו לצלילי שניהם, אבל הרבה יותר אנשים גם התמסטלו לצלילי הייז, התחילו לחשוב בגלל הייז, לא רק עשו אהבה. האלבום שלו Hot buttered soul מ-1969 היה ונשאר יצירת מופת. כולה ארבעה שירים, אבל איזה שירים! כל צד נפתח בקאבר, כל צד נסגר בשיר מקורי. הקצר ביותר הוא חמש דקות והארוך ביותר מגיע ל-18. כולם ראויים ונפלאים, כולל הטריפ ההזוי בן 18 הדקות. אבל השיר הפותח, הביצוע האייקוני בן 12 הדקות של הייז ל-"Walk on by" של בכרך את דיוויד (שהתפרסם בביצוע המצויין של דיון וורוויק שש שנים קודם לכן), מגלם את כל מה שאני אוהב אצל אייק: גרוב עמוק של באס וכלי נשיפה נמוכים (The Bar-Kays רוצחים כאן ובשאר האלבום), תיזמור עשיר ונפלא שנע ממפל כלי מיתר סמיך דרך חליל ועד גיטרה חשמלית פסיכדלית (סוף הסיקסטיז, בכל זאת), קולות רקע נפלאים והקול העמוק של הייז – סימפוניה מורכבת ורבת פרקים של סול ורוק, גרוב והזיות, צלילות ונסיקות. ומעל הכל – שיר פופ מושלם, בביצוע חדשני שהתעלם לחלוטין מכל הגבולות המוכרים. וכמה עצוב שהרב-אמן הנפלא הזה הלך השבוע לעולם שכולו גרוב. לפחות הוא יכול לפגוש שם את ידידו וייט, שנפטר חמישה קיצים קודם לו, ואנחנו יכולים לקוות שהם מג'מג'מים שם עם אוטיס רדינג ועושים חיים משוגעים. [מפ3]



2. דרור בורשטיין ואסף שוּר, שניים מהסופרים הצעירים והמצוינים ביותר בארץ, כתבו יחדיו נובלה משותפת, "הפקיד". כיאה לגילם וחיבורם לטכנולוגיה ה"חדשה" (היא תמיד "חדשה" בפי אלו שאינם חלק ממנה), הם מעניקים את הנובלה להורדה חינמית כקובץ PDF. איזה תענוג. [PDF, הודעה רשמית משעשעת אצל בורשטיין]
3. אנובה משיקים אתר חדש ומושקע, ונותנים להורדה את האלבום הראשון של עמית ארז, כבונוס. [אנגלית]
4. פורום הטלוויזיה הטוב ביותר מהודו ועד כוש, ששכן עד לאחרונה בנענע, נטש את האפור-האפור המקולקל ההוא, ונטה את אוהלו באתר החדש אג'נדה! זה הזמן להצטרף, אל תחששו, נחמדים שם. [עברית]
5. שמועה עקשנית ממקור מהימן למדי מדברת על אנטוני והג'ונסונז בנובמבר הקרוב בבארבי (מה בארבי, מה? הופעה עמידה? אם אי פעם היה אמן שהתאים לשניים-שלושה ערבים רצופים בצוותא 1, הרי זה אנטוני). למישהו יש פרטים מהימנים בעניין? [שמועה]
6. נו, ואת העונג סשנז עם התפוחים כבר שמעתם/ראיתם? [עברית, ממש פה!]
7. רגע, מה אתם עושים מול המחשב? פסטיבל הקומיקס נפתח כבר ביום חמישי! למה אתם לא שם? [עברית]



8. שחר ממונוקרייב כותב פוסט נהדר ב"סוכן תרבות", בלוג תרבות קבוצתי חדש, ומציע תשובה לשאלה למה אין בארץ מופעי חו"ל ראויים. תנאים גרועים? מפיקים חמדנים שלא מבינים במוזיקה? אמנים מפחדים להגיע? הנוסטלגיה מביאה דינוזאורים? אולי, אבל קשה לו להשתכנע. הוא טוען, ובמידה לא מבוטלת של צדק, שהבעיות העיקריות הן חוסר בקהל, ההרגל המושרש לא להוציא כסף על מוזיקה, והעובדה שאף אחד לא ממש מקשיב לנו, הקהל. אבל לשמחתו הוא מסביר את כל זה הרבה יותר טוב מהמשפט וחצי שלי, ונותן את הפרספקטיבה שלו כתושב לונדון שהולך להופעה כמעט מדי שבוע במגוון מועדונים ועם מגוון מחירים. שווה, מאוד מאוד שווה לקרוא ולהגיב. [עברית]
9. בן שלו בודק איך קרה שמכל הופעות הקיץ שנוחתות עלינו, ולמרות הבכייה התקשורתית על כך שמביאים לנו דינוזאורים שנס ליחם, האירוע המוזיקלי הכי מצליח של הקיץ הוא ארבע (!!!) ההופעות הרצופות של דיפ פרפל. [עברית]



10. מה הופתעתי לגלות במקרה לגמרי פרק ראשון בעברית מתוך הקומיקס המהולל Bone של ג'ף סמית, יושב לו ככה בוואלה תרבות כאילו כלום. ואיזה כיף זה שהוא שם, ואיזה כיף שמן הכתוב בסוף העמוד עולה שעומד לצאת ספר מתורגם, ואיזה כיף שהפעם טרחו ואשכרה עשו לטרינג נורמלי בעברית! [עברית, פיקסלים]

קרא/י את המשך הפוסט