12 באוגוסט 2008

העונג סשנז: התפוחים


היה לי נורא נורא קשה, אבל בסוף הצלחתי לשמור את הפרויקט הזה כסוד די כמוס עד עכשיו. מזה כחצי שנה מתכננים אנוכי וידידי עומר סנש את העונג סשנז – אירוח חודשי של אמנים בעונג שבת. כמו אלט שיפט סשנז, כמו פיל סשנז, כמו הסשנים של קוטנר – רק באינטרנט. למה לא, בעצם?

החלום הפך למציאות בזכות אולפני המערבל של איל שינדלר, הבחור המוכשר שאחראי לסאונד של הסשנים הכי טובים שאתם שומעים ברדיו (קוטנר, אלט שיפט ועוד ועוד), שמארח אותנו באולפנו המדהים ועושה בשבילנו עבודת סאונד בחינם, כי הוא אוהב אותנו. אבל עונג סשן מהו? מדי חודש נזמין לאולפן אמן או להקה שאנחנו אוהבים, לנגן שלושה שירים: חדש, ישן וקאבר. ואת השירים האלה תוכלו לשמוע ו\או להוריד (בעתיד) להנאתכם!
כיף, לא?

את סדרת הסשנים פתחנו באירוח של אחת הלהקות הכי טובות שמסתובבות בארץ ולאחרונה גם מחוצה לה. התפוחים!
בואו נקשיב ואז נדבר.

התפוחים בעונג סשנז, 10.8.08

Buzzin' about שיר הנושא מהאלבום האחרון
[audio:http://sessions.haoneg.com/apples/audio/buzzinabout.mp3]

The Power א.ק.א "דה פאבֶל", קאבר ללהיט הדאנס המופתי של סנאפ!
[audio:http://sessions.haoneg.com/apples/audio/thepower.mp3]

30 Shekel מהאלבום הראשון, Mitz, מ-2003
[audio:http://sessions.haoneg.com/apples/audio/30shekel.mp3]

התפוחים הם: יונדב הלוי (תופים), שי רן (קונטרבאס), ירון אוזנה (טרומבון), ארתור קרסנובייב (חצוצרה), אולג ניימן (סקסופונים), יובל טבצ'ניק (סקסופון בריטון), עופר "סקולמאסטר" טל (פטיפונים), ארז טודרס (פטיפונים), אורי "מיקסמונסטר" ורטהיים (סאונד ואפקטים).
הקלטה ומיקס: אורי ורטהיים
תצלומים: יעל מאירי
צילום וידאו ועיצוב לוגו העונג סשנז: עומר סנש, עריכת וידאו ואנימציית פתיח: בנימין אסתרליס


עוד אחרי הווידאו…

אפשר לצפות גם ביוטיוב, ואפשר להוריד את הסרטון למחשבכם (mp4, כשבעים מגה)

כבר רקדנו פה ממש לאחרונה עם התפוחים, אבל באמת שלא נמאס לי. כשעמדתי בפינת האולפן הענקי וראיתי את שמונת המופלאים עושים את שלהם במרחק מטר ממני (התשיעי ישב בחוץ ורקח את הסאונד), נזכרתי בדיוק למה. אם אהבת המוזיקה היא בלון, היום התפוחים מילאו לי אותו מספיק כדי לרחף לאנגליה. או לכל הפחות לביתן 10 בגני התערוכה, שם יערכו התפוחים מופע-מסיבה-ג'אם חד פעמי ביום חמישי הזה יחד עם האורחים שלמה בר, יאיר ניצני ועוזי פיינרמן (מבום פאם), DJ אנדי סמית' המדהים מהצוות של פורטיסהד, הודסקא אקספלוסיב, מארקי פאנק ועוד הפתעות. אבל כל רשימת התוספות האלו רק מסיטה את הדעת מהגרוב המפלצתי שמפיקה הלהקה הזו. שורו, הקשיבו וראו. זה יקים זקנים חולים מכיסא הגלגלים, זה!

…ועוד כמה מילים על העונג סשנז שנפתחים כאן בתרועת פ'אנק חגיגית: המטרה שהצבנו לעצמנו היא לארח מדי חודש אמן שאנחנו (אנחנו = העוסקים במלאכה) אוהבים, ולזגזג בין ה"גדולים" (התפוחים, במקרה הזה, הם די גדולים) לבין "קטנים" (למשל, Strawberry Jam). אמנם יש לנו כבר רשימה לא קטנה של מועמדים, אבל נשמח לשמוע מכם הצעות: איזה אמנים הייתם רוצים לראות בסשנז?

עוד תמונות בפליקר של העונג | העונג בווימאו | העונג ביוטיוב

9 באוגוסט 2008

עונג שבת: שמונהשמונהשמונה

לפני הכל: ברור ששמתם לב שפינת "בעונג קרב" נעדרה השבוע ממסכיכם השטוחים. בעקבות אלפי המעטפות שהציפו את המערכת חשבתי צורך להסביר: עמיר אמנם טוען שהמדור לא עלה בגלל שכל השבוע רק שיחקתי במשחק שהוא שלח לי (אייטם 28). זהו שקר מוחלט אף כי יש בו מידה מדאיגה של אמת. אבל הסיבה האמיתית היא שאוסף תקשיבו רגע 04 (אייטם 4) עלה בתחילת השבוע ורציתי לתת לו לככב בראש העמוד. מכיוון שבאמצע השבוע הבא יעלה פה עוד משהו גדול ומגניב, ייתכן וגם השבוע לא יהיה פה קרב. אבל אל חשש – האלימות תחזור! בינתיים אתם מוזמנים להציע בתגובות ובמייל קרבות עתידיים. ההצעות הטובות ביותר יזכו את מציעיהן בסט מצעים עם הלוגו של העונג.

  1. התאריך המגניב של היום הביא זוגות רבים להתחתן ביום שקשה לשכוח, ומצד שני לפחות שני אנשים בישרו לי לאחרונה שב-8.8.08 משהו נורא ואיום עומד להתרחש, מאורע אסוני בקנה מידה עולמי. בינתיים, האסון הגדול ביותר שהייתי עד לו היום הוא טקס הפתיחה של האולימפיאדה, והוא היה דווקא יפה מאוד (אם כי לא בעיניי סינים רבים שגורשו מביתם, נגנבו איבריהם או סתם חסמו להם את הגישה לגוגל). האייטם בהמשך העונג על מכונת התופים המיתולוגית 808 של רולנד, חלק בלתי נשכח בלהיטי היפ הופ ואלקטרו ישנים, העלתה בראשי נשכחות, ונזכרתי ביום בו ראיתי את להקת 808 state מופיעים בפארק הירקון לפני פרודיג'י ב-1998. בקושי הכרתי אותם לפני כן, ולמעשה גם עכשיו אני לא בדיוק מומחה גדול להרכב הזה. אני מתאר לעצמי שכל מאזין שלא רקד עד עילפון בתחילת-עד-אמצע הניינטיז ימצא את "Pacific state" מ-1989 כקטע דאנס מביך למדי שהיום אפשר למצוא רק באוספים ישנים של אילן בן שחר. אז במחטף מהיר אתחמק מהמבוכה היחסית שכרוכה בכמה שהקטע הזה מרקיד ומרגש אותי עד היום, ואפתח את העונג עם משהו שונה לגמרי: "Burn bridges" האדיר והממכר של The Grates, להקה אוסטרלית שמוכיחה שכל מה שקרן או יכולה לעשות, הם יכולים (לנסות) לעשות יותר טוב (ולא להצליח, אבל עדיין להיות אדירים לחלוטין). אחלה דיסק יש לגרייטס, למרות שהוא בעיקר נפתח נפלא ומאבד גובה לקראת הסוף, ואני יודע שפתחתי בהאוס מהניינטיז וסיימתי בגררל-רוק בגירסת הנוטיז, אבל היי, היום ה-080808, מותר לי לעשות מה שבא לי. [מפ3]
  2. אה, והסמיתס שהבטחתי ואתם בחרתם? בסוף העונג.

  3. אני לא חובב מטאל גדול, אבל חבל להתעלם מהידיעה היפה הזו: הלהקה הישראלית הראשונה שהשתתפה, גם זכתה בתחרות להקות המטאל העולמית של פסטיבל המטאל וואקן, היא זכתה במקום הראשון! The Fading יופיעו גם בארץ בפסטיבל Anthem בהאנגר 11, ב-14 באוגוסט, בסיבוב הנפת הגביע העולמי. הקורא הזריז חגב עומד יציב מעדכן: פסטיבל אנת'ם נדחה-עד-בוטל. איזה חרא מחורבן! [עברית]
  4. 40 אחוזי הנכות שלי (לא שלי, שלו) הוא בלוג מוזיקלי חדש בעברית, "הראשון שנפתח בקיבוץ משמר דוד!" כדברי הכותב שלו, אסף. תהיו שכנים טובים, קפצו לבקר ותגידו שלום. [עברית]
  5. last.fm שיפרו את שירותיהם והרעו את עיצובם לאחרונה, וכתוצאה מהשינוי הראשון, תוכלו עכשיו להאזין לשירים שאני אוהב במיוחד, בקליק נוח במיוחד במורד התפריט השמאלי של האתר הזה. אבל אתם לא חייבים, רק אם אתם רוצים. [כאן, למטה, האדום הזה עם הכפתור המשולש]
  6. אם פספסתם, האוסף הרביעי בסדרה, תקשיבו רגע 04 ניתן להורדה מלאה ממש עכשיו, ומלא בכל טוב מהחודשים האחרונים. [עברית, מפ3, פרסום עצמי לשימוש אישי]

  7. קל יותר לפרק להקה קיימת מאשר ללהק מפרקת חדשה

  8. Be your own pet התפרקו. טיפה הוקל לי. [אנגלית]
  9. [תודה לרותם] בדיוק בזמן – הקלטת המופע של מוריסי מהשידור בגל"צ, להורדה נעימה כתזכורת נהדרת לאלה שהיו, ופיצוי קלוש לאלה שפספסו. [מפ3, דרך שירותי הורדה]
  10. מדהים איך קולדפליי מצליחים לקחת שני במאי קליפים מצוינים, ולגרום לשניהם לביים קליפים מחורבנים. אולי בגלל שהשיר מעפן? הייפ ויליאמס, במאי שעלה לגדולה כשהגדיר ז'אנר שלם וגרנדיוזי של קליפים להיפ-הופ, רקח לפתן צבעוני שאין לי ממש מילים להגדיר אותו. אולי "מכוער". ואנטון קורבין האגדי, שביים קליפים נפלאים לדפש מוד ויו2 ונירוונה ואת הסרט "קונטרול" על ג'וי דיוויז'ן צילם קליפ ש"חביב" היא המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לו. פשוט מדהים, מר מרטין, פשוט מדהים. [טיובז]
  11. קרא/י את המשך הפוסט

4 באוגוסט 2008

תקשיבו רגע 04 – אוסף תקופתי להורדה

אני יודע, אני יודע, זה לקח שנים. אבל היי, לפחות כיסיתי לעצמי את הישבן כשהכנסתי את המילים "תקופתי" ו"לא מחייב" לכותרת המשנה של סדרת אוספי "תקשיבו רגע". העניין הוא שהאוסף הקודם יצא בסוף ינואר, ובערך במאי כבר חשבתי שיש לי מספיק שירים לאוסף חדש. רק שאז שכחתי לחלוטין והתעוררתי שוב בסוף יולי והופ – הנה עברו שבעה חודשים בין שני האוספים. אבל למה, אני שואל אתכם, למה לבזבז זמן בתירוצים כשאפשר פשוט להגיע לשירים הממש טובים?

אז בלי תרצת נוספת, הנה עוד 13 שירים שעושים לי הכי טוב שבעולם בזמן האחרון. תכננתי שיהיה קצת יותר רעש וקצב בשביל הקיץ, אבל יצא שיש לא מעט רוגע ורוך יחסית. כנראה שככה נראה הקיץ המוזיקלי שלי, ואולי הקוקטייל הזה יימהל היטב גם בקיץ שלכם.


תצלום: CORDAN, תחת רשיון Creative commons

להנאה מושלמת: האזינו כבדרך אגב, ואוצו לבדוק מה אתם שומעים רק אם האוזניים שלכם הזדקפו בגלל שיר כלשהו. בדרך כלל דרושות יותר משלוש-ארבע האזנות עד שנדלקים באמת על שיר. בנוסף, אמנם עבדתי הרבה כדי לסדר את השירים בסדר מסוים, אבל קבלו את הסדר כהצעת הגשה בלבד. בהחלט מומלץ ללחוץ על Shuffle בכל עת. תיהנו!


לא מצליחים לפתוח? הורידו את 7zip, תכנה חינמית ופשוטה (אופן סורס!) לפתיחת כל סוגי הארכיבים

רשימת שירים, כי צריך!
תודה מיוחדת למורפלקסיס שעזר לי, שוב, לפתור את סידור השירים. אני אוהב אותך, מורפלקסיס, ואתה זכאי לבני בכורי.

01. Amanda Palmer – Astronaut (A short history of nearly nothing)
מייספייס
בום! אני מטורף על הפתיחה של השיר הזה, ומורפלקסיס באוזנו החדה פתר לי את בעיית שיר הפתיחה כשמיקם את טיסת האסטרונאוט חסרת השליטה של אמנדה פאלמר כשיר הפתיחה. אני לא אוהב את הדרזדן דולז, כנראה כחלק מהאלרגייה הקשה שלי לרוב הדברים שמריחים מקברט. אבל כשדלף אלבום הבכורה המלא של פאלמר, "מי הרג את אמנדה פאלמר" (בכל זאת, הייתה לה טלוויזיה בתחילת הניינטיז), מצאתי את עצמי הולך ונכבש. פאלמר נשמעת כנה יותר לבד, וכישרון הכתיבה המצוין שלה ניכר גם פה. זה גם לא מפריע שכמה חברים טובים קפצו לעזור, בראשם בן פולדס שאמוּן על ההפקה, והאורחות-לרגע אנני קלארק (St. Vincent) והצ'לנית המפעימה והאהובה עליי, זואי קיטינג (שמנגנת בשיר הזה, אם כי כאן היא לא מפגינה את כשרונה כראוי).
מומלץ אם אהבתם את: דרזדן דולז, טורי איימוס כשהיא כועסת
עוד שיאים מאותו אלבום: "Ampersand"
מתוך האלבום Who killed Amanda Palmer? שיוצא בספטמבר

02. Conor Oberst and the mystic valley band – Get-well-cards
אתר בית, האזנה לכל האלבום
נו, מה אני כבר יכול להגיד כדי למכור את הכישרון יוצא הדופן של קונור אוברסט, הלא הוא Bright Eyes, למי שעדיין לא מכור לו? הילד הזה – הוא עדיין ילד בעיניי – הוציא בשלוש השנים האחרונות ארבעה אלבומים מצוינים, EP, אלבום הופעה, אלבום בי-סיידז, והוא ממשיך להיות פורה בטירוף. אבל להיות פורה זה לא מספיק, צריך גם לשמור על רמה כלשהי של איכות, ובאלבום החדש, הראשון תחת שמו האמיתי מזה עשור וקצת, אוברסט מזכיר לכולנו איך כותבים שיר טוב ומבצעים אותו מצוין. הוא מנגן אל תוך העתיד עם מבט שפונה תמיד לעבר, כותב ושר את הדור הבא של אמני פולק וקאנטרי אקוסטיים תוך הבנה ויישום מעמיקים של שורשי העבר. וזה אפילו לא השיר הכי טוב באלבום הזה.
מומלץ אם אהבתם את: Bright Eyes, M. Ward, בוב דילן במובן מסוים
עוד שיאים מאותו אלבום: "Lenders in the temple", "Souled out", "Moab", "Cape Canaveral"
מתוך האלבום Conor Oberst [קנו! Merge (בשקלים: 45 ש"ח), מוזיקהנטו (70 ש"ח)]

03. Snailhouse – Dollar Signs
אתר בית
איך פספסתי את Snailhouse עד עתה? איך חמק ממני כישרון הכתיבה המבריק, הכנה, הדוקר של מייק פיורסטאק הקנדי? איך ייתכן שהוא הוציא כבר שישה אלבומים מאז 1994, ורק בשביעי פתאום נתקלתי בו חזיתית ועפתי על הרצפה מסוחרר? אני אגיד לכם איך: בגלל האינטרנט. האינטרנט הזה, ינעל אביו, מעמיס עליי המון שירים יפים כל הזמן ומרוב עצים לא רואים את הדוב שיושב בשקט בפינה ומחדד חתיכת עץ עד שהיא מסוכנת ויפה באותה המידה. זה מה שעשה פיורסטאק לשירים בזמן שאני התעסקתי בדברים אחרים. בדומה לסם בים מאיירון & ויין, גם פיורסטאק התרחב באלבום האחרון לסאונד של להקה שלמה, ובדומה לסם בים זה רק מחמיא ומגדיל את השירים שלו. בדומה לברייט אייז, גם כאן השיר הזה (שפותח את האלבום) הוא אפילו לא הטוב ביותר מבני האלבום, מחכים לכם שם שירים כאלה טובים שאני אפילו קצת מקנא בכם.
מומלץ אם אהבתם את: Iron & Wine, Hayden, Sparklehorse, מפעלות ג'ייסון מולינה
עוד שיאים מאותו אלבום: "They won't believe you", "Salvation army"
מתוך האלבום Lies on the prize[קנו! Unfamiliar Records (בשקלים: 42 ש"ח)]

04. Death cab for cutie – Grapevine fires
אתר בית, מייספייס
ואני בכלל בחרתי ב-"Cath…", ברגע שזרחה עליי ההבנה שאוסף תקופתי כזה לא יהיה שלם בלי שיר מהאלבום של דת' קאב, שהיה כל כך משמעותי בשבילי בחודשים האחרונים. רציתי את קאת' כי רציתי קצב, רציתי קצת גיטרות שנותנות מכות, רציתי כוח. אבל בסוף נשברתי, כי עד כמה שסיפורה של קאת' נחמד ומוגש כהלכה, אף שיר לא ריגש אותי באלבום החדש כמו השיר הזה, שמבחינה מוזיקלית הוא כנראה הכי משעמם באלבום: קצב מיד-טמפו רפטטיבי, גיטרות רכות, קולות רקע רכים אפילו יותר. אבל הטקסט, ההגשה, האש שמכלה בסוף, בפתאומיות ובאקראי, את כל מה שאנחנו מנסים לעשות, כל אלה טפטפו כמו דמעות על מכתב.
מומלץ אם אהבתם את: Death cab for cutie, Postal Service, Snow Patrol, Pedro the lion, Elliott Smith
עוד שיאים מאותו אלבום: "Cath…", "I will possess your heart", "Bixby Canyon bridge"
מתוך האלבום Narrow Stairs [קנו! מוזיקה נטו (60 ש"ח)]

05. Barth – Oh Dawning
אתר בית (אפשר לשמוע את האלבום), מייספייס
אני כמעט מתבייש לומר, אבל יש באוסף הזה שיר אחד שהגיע בלי שבכלל שמעתי את האלבום ממנו הוא לקוח. בשיר של Barth נתקלתי במקרה בשיטוט בלוגי כלשהו, וכל מה שאני יודע עליהם הוא שמדובר בבחור מצרפת. זהו. הוא מזכיר לי, בשירה שלו, דווקא סולני בריטפופ מהניינטיז, אבל הכינורות מגיחים משירים של סרז' גינצבורג והגיטרה מפולק אמריקני ישן, והשיר הזה פשוט ממוסס אותי כבר בדקה השנייה שלו.
מומלץ אם אהבתם את: ?
עוד שיאים מאותו אלבום: ?
מתוך האלבום Cuchillo [קנו! Diva (בשקלים: 70 ש"ח)]

06. Spiritualized – Sweet talk
אתר בית, מייספייס
ואז הגיע ג'ייסון פירס. האלבום החדש של ספיריצ'ואלייזד לא הרשים אותי בהאזנה הראשונה, גם לא בשנייה, אפילו לא בשלישית. הוא חלף לי ליד האוזן, נשמע לי בדיוק כמו מה שאני כבר מכיר אצלו – אותם עיבודים גדולים מהחיים, אותה דרמטיות מוזיקלית ואדישות ווקאלית. אבל. ידידי עינב שיף התעקש שזה אלבום מעולה, וכמעט בז לי כשלא הסכמתי איתו. אז בסוף הוא הגיע בדיסק, בדואר, עם חוברת המילים, ומצאתי את עצמי יושב על המיטה ברגע משבר כואב ושומע את הדיסק הזה שלוש פעמים ברצף. כמו Eels, ספיריצ'ואלייזד מחלחלים ללב שלי רק כשהוא סדוק ויש להם רווח להיכנס בו. ומאז הם נשארים שם.
מומלץ אם אהבתם את: Mercury Rev, Ride, Low
עוד שיאים מאותו אלבום: "Death take your fiddle", "Soul on fire", "Borrowed your gun"
מתוך האלבום Songs in A&E [קנו! מוזיקה נטו (70 ש"ח)]

07. Beck – Chemtrails
אתר בית, מייספייס
ייתכן ו-Modern Guilt, הפלא החדש מבית בק הנסן, מכיל שירים טובים יותר, הדוקים יותר ומסעירים יותר מזה, אבל "Chemtrails" היה השיר הראשון שהכה בי מהאלבום הזה, הסנונית הראשונה ששוחררה לרשת ובנתה קן בתוך הראש שלי. בק מנגן מערבולות פסיכדליות של גיטרותופים ומצליח להוציא ממני, שוב, את התגובה הכי טובה שהוא תמיד מוציא ממני: "מאיפה זה בא פתאום?!". רבות דובר על היכולת של בק להמציא את עצמו מחדש, לפרוץ גבולות ז'אנריים חמש פעמים בשיר אחד ולמשול בארץ הגרוב והפולק בו זמנית. באלבום הזה הוא לא עושה אף אחד מאלה. מה שהוא כן עושה הם עשרה שירים מעולים, בהפקה מינימליסטית, מהודקת ומרשימה של גאון נוסף, דיינג'רמאוס.
מומלץ אם אהבתם את: כל דבר אחר שבק או דיינג'רמאוס עשו אי פעם
עוד שיאים מאותו אלבום: "Modern guilt", "Gamma Ray", "Volcano", כל הדיסק בערך
מתוך האלבום Modern guilt [קנו! מוזיקה נטו (70 ש"ח)]

08. Thao with the Get Down Stay Down – Swimming pools
אתר בית, מייספייס
תאו נגוין (Thao Nguyen) הוא שם שמזומזם סביבי בשקט ובעקשנות כבר כמה שנים, כמו זבוב מעצבן במיוחד. בניגוד לזבוב, ברגע שבאמת נכנעתי והלכתי לבחון אותה מקרוב, לא מצאתי את עצמי מעיף אותה לכל הרוחות אלא דווקא מתקרב בסקרנות. היא לא עושה משהו שמעולם לא שמענו, תאו, אבל היא עושה משהו טוב ועושה אותו בכישרון. זה סוג המוזיקה המדויק שעליו אני חושב בהקשר של קיץ: קצר, מרענן, קליל, מעורר חיוך, מתאים לרביצה עצלה ומוכת-שרב בצהריים או ללילות חמים שלא נותנים מנוח.
מומלץ אם אהבתם את: לורה וירס, ג'ק ג'ונסון, קאט פאוור שמחה
עוד שיאים מאותו אלבום: "Bag of hammers"
מתוך האלבום We brave bee stings and all [קנו! Buy Olympia (בשקלים: 42 ש"ח)]

09. Laura Veirs – Freight train
אתר בית, מייספייס
תאו נגוין מהשיר הקודם שלחה את הדיסק הראשון שלה ללורה וירס. זה השתלם: טאקר מרטין, בן זוגה הממוזל של וירס ומפיק שעבד כבר עם הדצמבריסטים וסופיאן סטיבנס (בין השאר), הפיק לנגוין את האלבום החדש. הוא גם הפיק ללורה אהובתו את אלבומיה וגם את ה-EP הקטן שהוציאה השנה במטרה למכור אותו בהופעות (אפשר לרכוש גם ברשת אך לא בחנויות). EP קצרצר בן חמישה שירים, כולם קאברים, כולם נפלאים, כולם שייכים לאמנים שווירס אוהבת במיוחד והושפעה מסגנון נגינתם (לאורך ה-EP אפשר לשמוע את סגנונות הפריטה השונים ולהיזכר שווירס היא גם מורה לגיטרה בשארית זמנה). זה השיר שהכי דומה לשיר ילדים ב-EP, ואף על פי שמדובר בחמישייה מושלמת, אותו אני אוהב אותו במיוחד כי הוא מרגיע אותי מאוד ונוסך על שפתיי חיוך לא רצוני. כנראה רבע השעה היפה ביותר של השנה האחרונה.
מומלץ אם אהבתם את: שריל קרואו, נקו קייס, רוזי תומאס, Mirah, ג'ני לואיס
עוד שיאים מאותו אלבום: "Spike drivers blues"
מתוך האי-פי Two beers veirs [קנו! באתר האמן (35 ש"ח)]

10. Why? – The Hollows
מייספייס
ועכשיו, למשהו שונה לגמרי. Why? היא הלהקה של יוני וולף, שאינו ישראלי כלל, ומישהו חכם תיאר את הטקסטים שלו כמו רשימותיו חסרות המעצורים של בן נוער מתוסבך בחמש בבוקר – אבל מעניינות. יש בזה משהו. כתביו של וולף, שהרבה פעמים מוגשים בסוג של ראפ לבנבן יותר מאשר שירה פרופר, מערבבים קרעי חיים ומציאות עם מחשבות מהירות, מונולוגים פנימיים והצהרות מהסוג שבדרך כלל נשארות בתוך הראש ("אם גדלתם עם בנים לבנים שמסתכלים רק על פורנו של שחורים ופורטוריקנים כי הם רוצים משהו שאין לאבא שלהם, אז אתם יודעים מה מקומכם", מתוך "Good friday" שכולו כזה, בעצם). Alopecia הוא אלבום מעולה, מרתק ומטריד של הרכב שנמצא כעת בשיאו, בעיניי. ולא רק בעיניי.
מומלץ אם אהבתם את: תחשבו על The Microphones עושים היפ הופ.
עוד שיאים מאותו אלבום: "These few presidents", "Fatalist palmistry"
מתוך האלבום Alopecia [קנו! Anticon (בשקלים: 45 ש"ח)]

11. Shearwater – The snow leopard
אתר בית, מייספייס
את האוסף הקודם פתח שיר של אוקרביל ריבר, ושירווטר (זה שם של ציפור) היא הלהקה האחות שלהם, בעצם. ג'ונתן מייבורג, סולן שירווטר, היה חבר באוקרביל ו-ויל שף, סולן אוקרביל, הוא חבר בשירווטאר. מבולבלים? בצדק, עזבו את אילן היוחסין ותקשיבו כמה יפה הגירסה שלהם ל-"Pyramid song" של רדיוהד (לא באמת, כמובן, אבל הדמיון בולט מאוד). מייבורג לא נופל בהרבה משף ביכולת הכתיבה הנפלאה שלו, ועולה עליו בהרבה ביכולת הקולית (אם כי, אני מודה, שף משכנע אותי הרבה יותר). כמעט כל שיר כאן נפתח בעדינות ומסתיים בשיא דרמטי קורע לב, ונמר השלג יותר מכולם. והנה פרט שאולי יפתיע אתכם ואולי יהיה לכם מובן לגמרי: שירווטר מחממים כיום את קולדפליי בסיבוב האמריקני שלהם.
מומלץ אם אהבתם את: Okkervil River, ג'ף באקלי, Smog, Antony and the Johnsons
עוד שיאים מאותו אלבום: "Rooks", "On the death of the waters"
מתוך האלבום Rook [קנו! Matador records (בשקלים: 42 ש"ח)]

12. The Breeders – Night of joy
אתר בית, מייספייס
אמא יש רק אחת וגם קים דיל, והאחת והיחידה (לא אמא) מגיעה ב-21 לחודש זה לשתי הופעות רצופות, יום אחרי יום, בזאפה בתל אביב. ואיזה כיף שהיא מגיעה עכשיו, חמה רותחת מהאלבום החדש של הברידרז, Mountain battles. אז נכון, האלבום החדש מבולגן ולא באמת מתקרב לגבהים של Pod, Last splash ואפילו Title TK (למה "אפילו", בעצם? גם הוא היה מעולה). ובכל זאת כולי ריגושים בכל הגוף לקראת בוא הברידרז. מעט מאוד להקות הוציאו כל כך הרבה שירים שאני אוהב בכל כך מעט זמן. השיר הזה עשוי להישמע מוזר למי שמכיר את הברידרז רק מלהיטיה הקצביים יחסית, אבל הוא נורמלי לחלוטין למי שהתרגש מ-"Drivin' on 9" או מ-"Off you" באלבומים הקודמים.
מומלץ אם אהבתם את: Pixies (כמובן), PJ Harvey, Dinosaur Jr, Yo la tengo, דברים של 4AD.
עוד שיאים מאותו אלבום: "Walk it off", "German studies"
מתוך האלבום Mountain battles [קנו! מוזיקה נטו (70 ש"ח), 4ad (בשקלים: 62 ש"ח)]

13. Secret life of Sofia – Nanda Devi
אתר בית, מייספייס
הבלוג המופלא Said the gramophone מורכב מכמה כותבים אבל אחד מהם, שון, קולע כמעט תמיד לטעמי ומפתיע אותי על בסיס קבוע עם פלאים מוזיקליים שמרטיטים את לבי. אחד מהם היה השיר הזה, של להקה אלמונית שמעולם לא שמעתי את שמה. אייקון הפליי נלחץ ותוך דקה הייתי במקום אחר. מדבר אינסופי צח וריק. רחם. גשר ערפילי בזיכרון ישן שאולי היה חלום או סרט בשחור לבן. האזנה לשיר נוסף הביאה את האצבע המקליקה שלי לכפתור רכישת האלבום. כשהוא הגיע בדואר חיכה לי פלא נוסף: אחת העטיפות היפות שראיתי בשנה, עטיפת נייר מאוירת מצופה במעטפת פרגמנט מאוירת וארוזה ביד (אפשר לראות תמונה שלה באתר הרשמי). האלבום התגלה כשקט מעט פחות, אבל יפה הרבה יותר ממה שציפיתי. היה לי ברור שהשיר הזה יחתום את האוסף החדש.
מומלץ אם אהבתם את: Okkervil River, Arcade Fire, Elbow
עוד שיאים מאותו אלבום: "Outside", "Fifty fourteeners"
מתוך האלבום Seven summits [קנו! באתר האמן (42 ש"ח)]

נהניתם? קנו מקורי!

ניפגש באוסף הבא, ואני מקווה שהפעם הוא יגיע תוך פחות מחצי שנה.

2 באוגוסט 2008

עונג שבת: ג'ולי הקטנה

"אולי מוריסי תופס את עצמו יותר כזמר מבצע בנוסח סינטרה מאשר סינגר-סונגרייטר קלאסי כדילן, כי בעוד דילן מצריד את עצמו, ממלמל ויורק ויוצר אפקט שמדביק את המאזין לפה של דילן ומכאן לטקסטים של דילן, מוריסי תמיד רך, בדיקציה מושלמת, הוא מחליק בגרון ונותן לטקסט להתחיל לתסוס בבטן מבפנים"נעם רותם בתובנה אגבית ומבריקה

  1. בוב דילן ניצח בעונג קרב האחרון שלנו, אבל מסתבר שלא מעטים מכם פיתחתם סקרנות דווקא לגבי דיוויד באזאן וכתיבתו השנונה והמודעת-לעצמה. חיבבתי אותו ב-Pedro the lion אבל התאהבתי לחלוטין, כאמור, כשהוציא את EP הבכורה שלו, Fewer moving parts. השם הוא רמיזה להחלטה של באזאן לעזוב את Pedro the lion וללכת סולו, או כמו שהוא שר בשיר הנושא "Fewer broken pieces": "פחות חלקים נעים, פחות שברים". קשה לעבוד עם עוד אנשים כשאתה כוח יצירתי סוחף. או כמו ששר באזאן בציניות האופיינית שלו, "אולי אני באמת צריך לשקול מחדש את המניעים שלי לקריירת סולו (…) אני עדיין מנהל את המופע, אל תשכחו את זה. אז הייתי חייב לשחרר קצת, אל תחשבו שאני לא מתחרט, כי אני כן, ואני לא חושב שאני טוב יותר לבד. בחיי, היה יכול להיות לי סאונד ענקי, אבל אני פשוט אוהב לאכזב את החברים שלי". בעיניי זה שיר אדיר מתוך חמישה שירים אדירים ב-EP הקטן הזה (כל חמשת השירים מופיעים פעמיים, כשהפעם השנייה היא אקוסטית). לפני שנתיים כתבתי על האלבום הזה: "באזאן הוא כותב שירים בחסד, אבל קודם לכל ערמומיות מילולית הוא מלחין פופ-רוק נהדר, שיודע בדיוק לאן לירות כדי שהשורות שלו יהדהדו בראש שלך כל השבוע, ובכל שיר יש hook כזה, שתופס אותך כמו דג שמן. ככה זה כשבאזאן נשמע באלבום הזה כמו התכה בין דת' קאב פור קיוטי לקאונטינג קרואוז, מינוס הסנטימנטליות". קפצו בחזרה לעונג קרב לשמוע גם את שיר הנקמה של באזאן במבקר של פיצ'פורק. [מפ3]
  2. בשישבת ה-22-23 באוגוסט (דמט! זה נופל על ההופעה השנייה של הברידרז!), בעוד שלושה שבועות בדיוק, יתקיים פסטיבל חוצמזה 2 ליד קיבוץ פרוד (שזה ליד צפת). חוצמזה היה פסטיבל האינדי הישראלי הראשון בטבע (ככל הזכור לי, ונואיבה לא נחשב), כמה חודשים טובים לפני אינדינגב, והשנה נראה שהוא פשוט מתפוצץ בבת אחת ועולה עשרים שלבים מעלה. רק תעיפו מבט במבחר קטן מתוך הליינאפ של היומיים: פורטיס, עמיר לב, אסף אבידן, מלכת הפלקט, קרוסלה (להקתה של תמר אפק, מארגנת הפסטיבל), לבנון, ישראלים-פעולה-סקס של מאור כהן, סטרוברי ג'ם, פיטס, קרוזנשטרן ופרוחוד, מידנייט פיקוקס ועוד, עוד, עוד ועוד. פאק!!! זה הולך להיות SO FUCKING GOOD, וזה גם פחות משעה נסיעה מהבית שלי אז אני בכלל בעננים. כרטיס יעלה 100 שקל בלבד (!!!) לכל הפסטיבל כולו, ואפילו 90 ש"ח אם תזמינו מראש (באוזן השלישית, שגם נותנת חסות ומעניקה הנחה *נוספת* למחזיקי כרטיס החבר שלה), או אצל המאסטר אורי שיטפל לכם בשאלות של כרטיסים והסעות, 052-3725357. וחוצמזה שחוצמזה, אמנים ויזואליים מכל סוג (וידאו, ציור, אמנות פלסטית וכל השאר) שרוצים לקחת חלק בפסטיבל מוזמנים לפנות למייל הפסטיבלי Hutzmize@gmail.com או לבן ריפתין מהלייבל פית\קית (מעניקת החסות השנייה לאירוע): Benrif@gmail.com. וחוצמזה אחרון – ככל פסטיבל משובח, גם חוצמזה ישמחו לתת לכם כניסה ומזון חינם אם תהיו מוכנים לעבוד ולעזור בהקמת הפסטיבל בשבוע הקודם לו. פנו לאורי בטלפון הנ"ל או למייל mishmumkin@hotmail.com. ניפגש שם, איזו התרגשות! [עברית, ותתכוננו כי באוקטובר מגיע גם אינדינגב 2]
  3. בדיוק אמרתי לזוגתי היפה שההופעות שלא יבוטלו או יועברו הן ההופעות האלטרנטיביות הקטנות יחסית כמו הגאטר טווינז, לואו ודינוזאור ג'וניור – אלו הופעות עם קהל אדוק שרגיל לצאת מהבית להופעות, והן נמצאות במקומות שהולמים אותן (אף אחד לא יחשוב בדעה צלולה להביא את הברידרז לקיסריה, נגיד). והנה אנו מתבשרים על עוד פנינה בשרשרת המענגת של החודשים הקרובים: Animal Collective יגיעו להופעה בישראל! הקורא החרוץ שלומי הדליף לפני כ-ו-ל-ם שב-23 באוקטובר יופיע קולקטיב הפולק פורץ הגבולות הזה בזאפה, על פי המייספייס שלהם (כל היודע דבר על זהות המפיק מוזמן לדווח). שווה בטירוף! ראיון וידאו וטעימה מההופעות שלהם אפשר למצוא בפיצ'פורק-טיוי, ואת "Water curses" מומלץ לשמוע פעם בשבוע. [חלל]
  4. מועדון הפטיפון, מעוז הפאנק והאינדי התל אביבי, נשדד השבוע והפסיד 12 אלף שקלים (מה עושים 12 אלף שקלים בפטיפון?). אם העוול שורט את לבכם, אתם מוזמנים להגיע לאחד מארבעת הערבים המיוחדים שמפיק המועדון ב-14 (סטרוברי ג'ם ואחרים), ב-20 (יוסלס איי.די, בילי לוי ועוד) וב-26 באוגוסט (סכינים בעיניים, אכזבות ועוד). כל ההכנסות יגיעו להשלמת ההפסד הכספי. [עברית]
  5. פאקינג הל! קללת ההופעות החו"ליות לא פוסחת אפילו על אלו שנראות כהימור בטוח. Down, להקת מטאל מבית יוצאי פנטרה, ביטלה בפתאומיות את הופעתה בבארבי, יומיים לפני מועד ההופעה. Ynet מדווחים שנמכרו כבר 600 כרטיסים (לא מדהים כשמדובר בבארבי, לא רע כשיש עוד יומיים), ושהביטול נובע מ"עניינים אישיים שהתעוררו בבית חברי הלהקה". אני מניח שמדובר במוות פתאומי, שזה מצער ובהחלט מובן יותר מ"בעיות לוגיסטיות". [עברית]
  6. לסאבו מהצמד הגרובי סאבו וקותי(מן) יש בלוג מוזיקלי מגניב שמתרכז בפ'אנק, גרוב והיפהופ ישראלי משובח. איזה תענוג. [אנגלית, מפ3]
  7. היאח הידד! הקומיקסאית הישראלית רותו מודן זכתה בפרס אייזנר לנובלה גרפית, הפרס היוקרתי והחשוב ביותר בקומיקס העולמי, על הנובלה הגרפית שלה Exit wounds. [אנגלית; PDF]

  8. תצלום: גוני ריסקין המעולה

  9. אז מוריסי היה כאן ביום שלישי והרעיש את ביתן 1 בגני התערוכה. מה לא אמרו לפני שהוא בא? שהוא כבר לא זה, צל של הדבר האמיתי, שהוא ארצות-הבריטי מדושן, שהוא אמן של שיר אחד, שזה לא זה בלי ג'וני מאר, וגם שפכו מראש משאיות מלאות אהבה (עידן אלתרמן, נעם רותם ויריב הורוביץ) על השטיח האדום בנתב"ג. הדיווחים הראשוניים דיברו על 6,000 איש בלבד בקהל בביתן 1 בשלישי בערב, מספר לא קטן אבל גם לא כזה גדול עבור הופעה שהייתה אמורה להיערך בפארק הירקון. האם המחיר הגבוה הבריח את שאר הקהל הפוטנציאלי, או שמא זו פחות או יותר כמות הקהל שמוריסי יכול להביא, והחלום על הפארק היה מופרז? זה לא משנה, רק תקראו את מה שאמרו אחרי שהוא בא: "אחרי אינספור האזנות לתקליטים, שינון המילים, מציאת האקורדים, הבהייה בפוסטרים ורקימת חלומות על המפגש, האוריגינל היה פשוט שם, והוא מעולה. בחלל התעשייתי של ביתן 1 התרחשו קסמים" (אילת יגיל, Ynet), "מי ששרף פסח בצבא, איבד חבר או סתם עמד בפינה של מועדון ורצה למות, הבין שממש לא משנה מה מוריסי ישיר – כשהוא רק יעלה על הבמה הלבבות ירעידו את האדמה (…) שיר אחרי שיר, חולצה מיוזעת אחר השנייה, אני צופה בגיבור מרכזי בחיים שלי מקבל מימדים אנושיים שמגדילים את דמותו פי כמה" (עינב שיף, וואלה, בביקורת האישית והחביבה עליי ביותר), "יש לכם סיבה טובה להתבאס שלא באתם" (שי יחזקאלי, עכבר העיר, בביקורת חיובית אך צינית ומרוחקת), "מוריסי סיפק במשך שעתיים הרבה ממה שציפו ממנו. פרפורמר ענק עם כריזמה בלתי נגמרת, מניירות חינניות של דרמה קווין וטווח מרשים של הבעות רגש. קשה להאמין שמישהו מאלפי הנוכחים מרגיש שלא קיבל תמורה לכספו, כי מוריסי נתן מעצמו הכל- כמו שהבטיח, וג'נטלמנים הרי לא מפרים הבטחות" (עמרי חג'ג', אחי הגדול, במומה). גם נועה רובין ממעריב נהנתה יחסית (והייתה היחידה שציינה סאונד גרוע, שאר הדיווחים שהגיעו לאוזניי שיבחו בהפתעה את הסאונד המצוין). יאיר רוה קצת יותר ("זו היתה אחת ההופעות הנפלאות שראיתי מימיי"), ריקי כהן קצת פחות: "את לא מבינה, חרץ בלעג א', זה לא היה מוריסי שראית, זה היה מישהו מזדקן, שמן, שעושה קאברים של מוריסי", ורק דנה קסלר מתעקשת להיות הילדה המיוחדת של הכיתה ופשוט לא מבינה איך זה ש-6,000 איש נהנו אם היא, כנראה היחידה שמבינה באמת מה זה להעריץ את מוריסי, לא נהנתה. הגדילו לעשות באתר של עכבר העיר, ואספו תמונות וקליפים ואפילו את הסטליסט שכנראה נגנב מהעמדה של הסאונדמן, כי "אקורד הפתיחה של כל שיר" לא רשום שם, אלא הערות בנוגע לערוצי הסאונד. ואני? אני לא הלכתי בסוף, משיקולים כאלה ואחרים, והאזנתי לשידור בגל"צ ונהניתי בדיוק במידה. כלומר, עד שאהובתי התקשרה מההופעה כדי להשמיע לי, כולל את שאגות הקהל, את שיר הסיום והזכירה לי את אחד הזיכרונות היפים והיקרים לי ביותר, ואפילו ממרחק של שעתיים וחצי נסיעה מביתן 1, העיניים שלי נצצו מהתרגשות. לעולם אל תזלזלו בכוחה של מוזיקה. [עברית]
  10. ושני מעריצים מאושרים במיוחד: בכל אחת ואחת מהביקורות והסיקורים ציינו את העובדה שמוריסי פשט חולצה אחר חולצה והשליך אותה לקהל. חלק מהביקורות תהו כמה מהר הן יופיעו באי-ביי. אי-ביי? אתם לא מכירים את מעריצי מוריסי. אחד מהם הוא קורא העונג הקבוע ערן, שזכה בפרס הגדול ויעורר את קנאתכם לנצח: הוא תפס את הג'קט המנצנץ של איב סן לורן שמוריסי פתח איתו את ההופעה. "ולא", מוסיף ערן כדי שלא יהיו טעויות, "הוא לא למכירה, תמורת שום הון שבעולם". בר מזל נוסף הוא ניב, שאחרי ההופעה קפץ לבראסרי בתל אביב ומוריסי התיישב ממש לידו. [פליקר]
  11. קרא/י את המשך הפוסט

29 ביולי 2008

בעונג קרב: המבקר בן זונה

"באופנים רבים, עבודת המבקר קלה. אנחנו מסתכנים במעט, אבל נהנים מעמדה גבוהה מעל אלה שמעמידים לפנינו את עבודתם ואת עצמם לביקורת. אנחנו נהנים לכתוב ביקורת שלילית, שהיא תענוג אמיתי לכתיבה ולקריאה. אבל האמת המרה שעל המבקרים להתייצב בפניה היא שבסופו של יום לחתיכת זבל ממוצעת יש הרבה יותר משמעות מאשר לביקורת שלנו" (ותודה לאהרן קשלס המעולה על התרגום לאנטון אגו).


כל הזכויות על האיור שמורות ללהקת Brutal Assault

Casus Belli [מי?]
כמי שעושה חלק מפרנסתו כמבקר מוזיקה, ועוד במעוז הטוקבקים Ynet, נדרש לי זמן אך התרגלתי לקבל ערימות של רפש על כל ביקורת שאני כותב. בין אם היא מהללת או קוטלת, חיובית או שלילית – תמיד יהיה לפחות אחד שלא יהיה מרוצה, וזה הגיוני לחלוטין כשמדובר בעצם בדעה של אדם אחד (המבקר) מול דעה של אדם אחר (הקורא). אבל בפעמים לא מעטות הקורא הוא גם מושא הביקורת, בפעמים רחוקות יותר האמן שעליו נכתבת הביקורת לא מרוצה ממה שקוראות עיניו (וזו אחת הסיבות העיקריות לכך שאני לא מבקר מוזיקה ישראלית), ובפעמים נדירות במיוחד – הזמר כותב שיר בחזרה. וזה אף פעם לא נעים.

היום נערוך תלת-קרב בין שלושה זמרים כאלה, שלא ישבו בחיבוק ידיים אלא הוציאו את הגיטרה ודפקו אותה בראש של המבקר.


Bob Dylan – Ballad of a thin man
[audio:https://haoneg.com/fight/ballad.mp3]
"הוא אדם אמיתי. אתם מכירים אותו, אבל לא בשם הזה. לילה אחד ראיתי אותו נכנס לחדר והוא נראה כמו גמל". קשה מאוד לפענח, מהתיאור הזה שנתן בוב דילן ל"מר ג'ונס" מהשיר המפורסם והנפלא הזה, מי הוא האדם האמיתי שמסתתר מאחורי דמותו חסרת הישע של מר ג'ונס, ש"פשוט לא יודע מה קורה". מצד שני, כמעט תמיד קשה מאוד לפענח את בוב דילן. אבל הסברה הרווחת היא שהשיר הזה, מתוך Highway 61 revisited משנת 1965, נכתב על כתב מוזיקה כלשהו, שלדעת הוד דילניותו פשוט לא ירד לפשרם של שיריו. אחת הסברות הרווחות היא שמדובר במקס ג'ונס מהמלודי מייקר, אחרת טוענת שזהו דווקא ג'פרי אוון ג'ונס מהמגזין טיים – זה לא באמת משנה. זה כנראה השיר הסוריאליסטי והפתלתל שאי פעם נכתב על מבקר מוזיקה מחורבן, אם אכן נכתב בכלל על מבקר מוזיקה – לכו תבינו את הראש של דילן.
אגב, לשיר הזה הוקלט קאבר נפלא – אחד מני רבים – של סטיבן מלקמוס.


Nick Cave – Scum
[audio:https://haoneg.com/fight/scum.mp3]
ההחלטה בשאלה איזה מהשירים מנצח תלויה בכם, אבל על דבר אחד אין שום ויכוח: בסביבות 1986, האדם האחרון שכדאי להרגיז היה ניק קייב. הוא היה אז רוקר-ביבים זועם ומטונף, שטוף סמים וזעם קדוש. מאט סנואו היה מבקר מוזיקה ומעריץ נלהב של קייב. הוא כתב עליו ועל להקתו, The birthday party, ביקורות נלהבות בטירוף. כשקייב וזוגתו דאז אניטה ליין היו צריכים מקום לישון, סנואו השכיר להם את הדירה שלו ב-1983. אבל ב-1985 סנואו התאכזב מאלבומו האחרון של קייב, ושפך את אכזבתו על נייר ה-NME. קייב לא נשאר חייב, והסינגל "Scum" יצא לחנויות, על ויניל ירוק, עם אחד השירים המעליבים ביותר שאני יכול להעלות על דעתי. רק תציצו בשורות כמו אלו:
"Scum! Scum! Well you're on the shit list
Thrust and twist, twist and screw
You gave me a bad review
And maybe you think that it's all just water under the bridge
Well my UNfriend, I'm the type that holds a grudge
I'm your creator
I think you fuckin traitor, chronic masturbator,
Shitlicker, user, self-abuser, jigger jigger!"

תזכרו את זה בפעם הבאה שתכתבו משהו רע על מישהו…


David Bazan – Selling advertising
[audio:https://haoneg.com/fight/selling.mp3]
מגדל השן הביקורתי של ימינו, זה שיכול להרוס או להקים מעפר במחי ביקורת של 500 מילה, הוא פיצ'פורק, אתר שבצדק לחלוטין מעורר זעם, סלידה ומרירות ובו בזמן נהנה (גם כן בצדק רב) ממעמד בלתי מעורער ומעורר יראה כשליט הרם של המוזיקה האלטרנטיבית הלועזית של הרשת. כאמור, לא כולם ממש אוהבים את האתר שהקים ריאן שרייבר בשנות התשעים, ואחד מהם הוא דיוויד באזאן. כששרייבר קטל את אחד מאלבומי להקתו Pedro the lion (למעשה, זה בכלל היה רוב מיטשם שקטל), הדם על לבאזאן לראש ומילא את החלק שאחראי על הציניות החומצית והשורטת. "וואו", אומר באזאן במילותיי שלי, "אתה כזה יצירתי ומגניב, תראו אותך כותב לך ביקורות, יופי באמת. אבל אתה שוכח שכל שימושך הוא למכור פרסומות לאתר מחורבן. אם פעם יימאס לך להכין מיקסטייפס ותרצה להקים להקה אמיתית, דבר איתי". אאוץ'.
בלי קשר, אגב, השיר הזה לקוח מ-Fewer moving parts, אי-פי מופתי בעיניי, ואחד הריליסים הכי טובים של 2006.

הכוח בידכם: מי שבר למבקר את הצורה? איזה מהשירים הכי טוב? מי צודק, הטוקבק או המבקר? התגובות מחכות לכם.