"ההייפ היה שווה את זה. "האביר האפל" הוא אחד מהסרטים הטובים של השנה עד עכשיו, הסרט הכי טוב של באטמן וסרט הקומיקס הטוב ביותר שראיתי" – ערן אלתר מתמצת במשפט אחד את העיקר

לפני הכל: סליחה על העיכוב, ותודה על אספקת התירוצים. המגיב אייל, זכית בדיסק!

הזקן והיאמי
1. יש לי שבוע של רגרסיה: אני נשען על מסורת. השבוע אני מוצא את עצמי יותר ויותר נהנה מצורות מסורתיות של שירים: שירי פופ משובחים (ראו שיר סיום), אלבומים שלא פורצים את המסורת שלהם (ראו אלבום השבוע), ותבניות שיריות ישנות וטובות כמו שיר-סיפור. אולי אני מזדקן, אולי סתם מתחשק לי לנוח מהתחדישים הבלתי פוסקים שמתגלצ'ים לאוזניים שלי מדי שבוע בשבוע. אני מצביע לאופציה השנייה (ולו רק בגלל שאני מסרב להזדקן בגילי הצעיר). אפרופו זקנים שמסרבים להזדקן, רוברט פלאנט ואליסון קראוס הוציאו בשנה שעברה אלבום מעולה שמכר פלטינה בארה"ב ואנגליה, זכה בגראמי ובביקורות מחומשות-כוכבים, וחלף כאן כמעט בדממה. "כאן" כלומר ברדיו שלנו, בעיתונות שלנו ולמעשה אפילו בבלוגיה שלנו (גם אני, שמת על האלבום הזה וטוחן אותו כבר חודשים, בקושי הזכרתי אותו). Raising Sand הוא אלבום מסורתי במובן המעניין של המילה: פלאנט וקראוס חזרו לצורות מוזיקליות אמריקאיות עממיות כמו בלוז, קאנטרי ופולק במובן המקורי שלו, ובמקום לעדכן אותם לימינו, להביא להם איזה טוויסט מבריק או מפתיע, הם עשו משהו טוב הרבה יותר. הם בחרו שירים מעולים (של סם פיליפס, טום וייטס, אברלי בראדרז ואחרים) וביצעו אותם לעילא ולעילא. מגובים בלהקה מחוננת, מפיק מושלם לאירוע (טי-בון ברנט, שמבין דבר או שניים במסורות מוזיקליות אמריקאיות) וכמות כישרון שתציף את כל דרום ארה"ב, פלאנט וקראוס מגיעים פה לגבהים מסחררים אבל עדיין שומרים שתי רגליים מסורתיות על הקרקע. וכל זה היה בשביל שתקשיבו ל-"Fortune teller". [מפ3]



2. אח, מפיקים, מפיקים – הלנצח נאכל חרב? במילה "חרב" אני מתכוון, כמובן, ל"ידיעות על הופעה סגורה כשבעצם עוד לא סיימתם לסדר הכל עד הסוף". אחרי שהמופע המתוכנן של סנופ דוג הוזז מרמת גן לראשון לציון בשל הברווז העיתונאי שנקרא ההופעה של לאונרד כהן, עכשיו מסתבר שגם סנופ עצמו לא יגיע ארצה. למה? "בעיות לוגיסטיות בחוזה מול המפיקים והאמן". מה זה אומר? אלוהים יודע. זה בטח לא אומר "הנה דוגמה להתנהלות תקינה", לא כשזה הביטול השני תוך שבועיים. [עברית]
3. חובבי הופעות תל אביביים והסביבה, אם אירועי השבוע של ניימן לא מספיקים לכם, מעכשיו תוכלו לקבל במייל את המלצות המוזיקה השבועיות של נדב מהבלוג אטמי אוזניים. כמו עכבר העיר דרך עיניו של אדם אחד עם טעם טוב. [עברית]
4. אוקיי, זה באמת לא היה ממש כוחות לזרוק לזירה זמרת צנומה וחלשלושה כמו פייסט מול ענקית בכל המובנים כמו נינה סימון, שקרעה לגברת לזלי פייסט את הצורה במדור האחרון של בעונג קרב. בשבוע הבא – קרב צמוד יותר. אני מקווה. [עברית]



5. [תודה לאורי שחורי] נו, זה פשוט עושה לי חם בלב. בשבוע שעבר צפיתי בטריילר של Watchmen המתקרב ותהיתי ביני לבין עצמי על איזה מקווי העלילה יוותרו התסריטאים. הקומיקס המקורי מורכב ומרובד מאוד, ופשוט אי אפשר להכניס את כל זה לסרט של פחות משש שעות. אז מה עשה הבמאי זאק סניידר? מעשה חכם דווקא (בניגוד לסרטו הקודם, 300): חמישה ימים אחרי צאת הסרט לאקרנים האמריקאיים יגיע לחנויות DVD נפרד, שיכיל סרט משלים בשם Tales of the black freighter – תת-קו-עלילה-מקביל-שכזה שבקומיקס המקורי משיק ומהדהד את התרחשויות העלילות הראשיות, ואגב כך מציע כמה תובנות ומחשבות על אמנות, פרשנות, אלגוריות ועוד דברים נפלאים שאלן מור לועס ויורק לארוחת בוקר. ה-DVD יכיל גם סרט פסודו-דוקומנטרי בשם Under the hood, ובכך בעצם ישלים את עמודי הטקסט שבין הפרקים בקומיקס המקורי. בחירה מבריקה, וכנראה אחת שתשלים את הסרט הקולנועי למה שהוא באמת אמור להיות. [אנגלית]
6. Firewater ביקרו אצלנו בארץ והותירו אחריהם מעריצים שמחים ושיר אקוסטי אחד בוויינט. [עברית, וידאו]
7. כששמעתי לראשונה שכריס קורנל ביטל את הופעתו בארץ, לא ממש התרגשתי. קורנל הוא לא כוס התה שלי ומעולם לא היה, אבל גבתי התרוממה בסקרנות כששמעתי שהוא ביטל (טוב, בסדר, דחה) כי הוא נכנס לאולפן עם לא אחר מאשר טימבאלאנד, המפיק המבריק שהיה אחראי בין השאר להפקות היפ-פופ מזהירות של מיסי אליוט, ג'סטין טימברלייק ואחרים. קורנל וטימבאלאנד, הכצעקתה? לאור הניסיוניות שהביא עמו טימבאלאנד לראשי המצעדים, זה יכול דווקא להיות מעניין ולא בהכרח הרה-אסון. אבל זה כן. זה הרה אסון. רק תקשיבו ל-"Long gone" (גללו מעט מטה לנגן האודיו) ותבינו לבד. כן, סביר להניח שקורנל ימכור הרבה ויכבוש הרבה בנות 14. הוא חתיך, יש לו לוק של רוקר מאגניב וקול אדיר ומיוחד, ועם ההפקה הזו הוא ישתרבב לכל סדרת נעורים, מועדון ריקודים ושעה ב-MTV (בה מקרינים, בממוצע, שני קליפים). אבל אתם חייבים להודות שזה מביך. מאוד. האזינו כאן לעוד דגימות מהאלבום, וקראו כאן את רנן מתאונן. [אודיו זורם]

קרא/י את המשך הפוסט

ברכות על ראשיכם, אזרחים.

העונג, כפי שבטח כבר ניחשתם עד עכשיו, יתעכב מעט הפעם ויגיע באיזור שבת אחה"צ.

למה? אז זהו, שאני יכול לספר לכם למה, אבל חשבתי לעצמי: יהיה הרבה יותר מעניין אם תמציאו בעצמכם את התירוצים (במציאות יש שתי סיבות לעיכוב הזה).

אז התגובות כולן שלכם, יקיריי. אתם מוזמנים לנחש, להמציא, להכפיש, להעליל ולפברק כטוב לבכם: למה לא העליתי עונג שבת בזמן?

מי שיקלע הכי קרוב, או יגרום לי לצחוק הכי הרבה, יקבל דיסק במתנה. באמת. כלומר, אולי.

מעניינים הם סיפורי כתיבתם של שירים. יש כאלה שבאו ליוצרם בן רגע, בזיק של השראה, כאילו התממשו מהאוויר במקריות קוסמית מהסוג שמעיד לטובת אמונה דתית, כמעט. פעמים רבות תשמעו יוצרים מספרים על רגע כתיבת שיר ואומרים ש"זה פשוט בא אליי", "קיבלתי השראה" (ממי?). יש שירים שמגיעים במודע מהמודע, והיוצר לא מחכה שתנוח עליו איזו אלה מהמיתולוגיה היוונית (אוטרפה, במקרה שלנו) אלא חוצב מצור לבו במתכוון את המילים שאליהן הוא מכוון.
יש את אלה, ויש שירים שמומצאים למשחקי קפיצה על חבל.

Casus Belli [מי?]
השיר "See line woman", על מילותיו הקריפטיות, נכתב (אם כי הוא כנראה מעולם לא ממש "נכתב" על נייר) על ידי האחיות האמריקניות קתרין וכריסטין למשפחת שיפ ממדינת מיסיסיפי, כשהן שיחקו במשחק קפיצה על חבל (או קפיצה בחבל, אני מניח שכך נכון לומר). הקצב הפשוט והמהיר של השירה התאים בדיוק למין משחק שכזה, ואחת הפעמים בהן האחיות שרו את השיר הוקלטה ב-1939 כחלק מהמפעל האדיר של המוזיקולוג הנודע אלן לומאקס לתיעוד הפולקלור (האמריקני בעיקר, אך מסעותיו הגיעו גם לאירופה ולקריביים). האחיות כבר לא היו ילדות אלא בנות 19-20, ולכן אין להתפלא שהשיר מדבר על זונה יוקרתית. אבל כן, הן עדיין קפצו בחבל. היה משעמם במיסיסיפי בשנות השלושים.
הביצוע של האחיות שיפ לא משתתף בקרב כלל. היצירה נוצרה, התבנית הוטבעה, והיום נריב על הפרשנות והביצוע הטובים ביותר.

בפינה הימנית: נינה סימון
[audio:https://haoneg.com/temps/ninaseeline.mp3]
הביצוע המוכר ביותר לשיר הזה הגיע מנינה סימון, שלקחה את הבסיס שלו, שינתה חלק מהמילים (מעט או הרבה, איני יודע, לא הצלחתי להשיג את הגירסה המקורית) והקליטה עם הפרקשניסטים הנאמנים שלה והחליל הנפלא ב-1964, לאלבום Broadway-Blues-Ballads. הפסנתר האופייני לסימון נעדר כאן, אבל אין בו כל צורך כשהקול האגדי של סימון קורא, מפזם, רוקד, מהמהם, שר, מקונן, מתפתל. קלאסיקה, אף על פי שבעצם, גם הגרסה הזו של סימון שנחשבת לביצוע הדפנטיבי של השיר, היא בעצמה גרסת כיסוי לאחיות שיפ.

בפינה השמאלית: Feist
[audio:https://haoneg.com/temps/feistsealion.mp3]
ארבעים ושלוש שנים מאוחר יותר הקליטה לזלי פייסט הקנדית את אלבומה השני, The Reminder. אחד הדברים שחביבים עליי בפייסט הוא שלצד פופ מזוקק היא נשענת במופגן על מסורת המוזיקה הפופולרית של העבר ובמקרה הזה, לא חוששת לתת פרשנות מילולית ומוקלטת משלה לסטנדרט ישן. מצד אחד היא מטה כאן את כובעה במחוות כבוד לכוהנת הגדולה של הסול, סימון, שסללה את הדרך לאלפי פייסטיות מכל הסוגים. מצד שני היא קופצת בחבל על הקבר של סימון (או של האחיות שיפ) כשאפילו את כותרת השיר היא משנה בשעשוע ל-"Sea Lion woman". הפעם הקצב מוכתב במחיאות כפיים ובכך נאמן יותר למקור המשחקי. מצד שני, תמצאו כאן גיטרה חשמלית וסט תופים רוק.

הכוח בידכם: מי מנצחת את מי? איזו גירסה טובה יותר? מי קופצת טוב יותר בחבל? התגובות מחכות לכם.

מוסה ג'י, שהוא בעצם האבא של כל פרויקט שורה בציבור (הוא הגה את הרעיון!), שולח כמה פתקאות משדה התעופה של ניוארק:


מישהו מזהה את מקור השורות?

ו-June Doe שולחת שתי פתקיות מרח' שנקין (הראשונה) ו"קרליבך, נדמה לי, או החשמונאים" (השנייה) אשר בתל אביב סיטי.
(לחצו על הראשונה כדי לראות אותה בהקשר רחב יותר)

שורו וראו
קבוצת שורה בציבור בפליקר עם מלא שורות חדשות!
כל הפוסטים בקטגוריית שורה בציבור
שורה בציבור: הוראות הפעלה

"התוכלו לדמיין זאת? עידן ללא מאבטחים בקניונים ובבתי קפה, ללא סכינים בתיק. הבדיקה היחידה שנערכה בכניסה להופעה היתה של כרטיסכם, פלוס הצצה קצרה כדי לוודא שאין לכם בקבוקים בתרמיל שאתם עלולים לזרוק לכיוון הבמה בשיר גרוע במיוחד. עידן ללא חברות סלולאריות ענקיות. אין חסות מרכזית, רק זו של משרד התרבות ועוד מספר קטנות. גם האוכל במחירי רצפה. זהו לא פסטיבל רוחניות של ימינו שמקשקש לך במוח על 'אהבה ונתינה ללא מחיר' ובמקביל מציב מולך דוכן ענק של אורנג' ומולו צ'אי ב-12 שקלים לכוס" – יעל רגב מעלה זיכרונות נעימים וכואבים מפסטיבל ערד

לפני הכל: The postal service בראשות בן גיבארד נלחמים ב-Iron & Wine בראשות סם בים, ב"עונג קרב" של השבוע. מי מנצח, לדעתכם?

1. אתם יודעים, זה מוזר. אני מכיר את "Undone (the sweater song)" כבר די הרבה שנים, מאז נתקלתי בו באיזה אוסף רוק שיצא בארץ באמצע הניינטיז, ועם זאת, רק עכשיו שמתי לב כמה המילים שלו פשוטות ונהדרות. זה כנראה נובע מההרגל שלי להקשיב קודם כל למוזיקה ורק אחר כך, אם בכלל, למילים, וגם מפני שזה שיר שאף פעם לא שמעתי הרבה אלא תמיד פה ושם לאורך השנים. כשכתבתי השבוע ביקורת על האלבום החדש של Weezer (ספוילר: הוא מעפן) נזקקתי למנה גדושה של להיטי עבר מצוינים של וויזר כדי להשיב לי את נפשי ואת אמונתי בלהקה הנהדרת הזו, שכבר שש שנים בערך לא מצליחה לספק אותי. אז חזרתי לשירים כמו "Hash pipe", "El scorcho", "Pink triangle" ואחרים, ובדרך התברר לי שלשיר הסוודר יש גם קליפ אדיר. כיף להיזכר בשיר אדיר שנשכח (ממני) לגמרי, אז לגלות שהוא הרבה יותר אדיר משחשבתי. [מפ3]



2. כצפוי, ההופעה של מוריסי וחבר מרעיו העליזים עוברת את הכביש מפארק הירקון לגני התערוכה, כי כרטיסים שעולים 350 פאקינג שקל לא נמכרים כל כך בקלות כמו שהמפיקים היו רוצים. אה, וגם סוזי סו לא תגיע, אני מתאר לעצמי שהמכירות לא מכסות גם את המופע שלה. בתוך זאת נודע שמחמם נוסף יהיה אסף אבידן שנבחר אישית על ידי מוריסי (מובן לגמרי!). אבידן המצוין, שהצלחתו מגיעה לגמרי בזכות ולא בחסד, לוהק לתפקיד נוסף ומפתיע הרבה יותר: הופעת החימום של הגאטר טווינז בארץ. למה? מי יודע. הקשר המוזיקלי קלוש ביותר אבל היי – לפחות זה לא איציק סוויסה. [עברית]
3. ומי מחממת את Low? שני קדר! [עברית]



4. רשימה מעולה של עשרים האלבומים הכי טובים שיצאו בסאב פופ על פי פאט מהבלוג Pop tarts suck toasted (אין קשר לפופטארט שלנו), ועל פי פיצ'פורק,ומגזין פרפיקס (פתאום הרעיון הזה לא נראה כל כך מקורי, הא, עורכים?), שמזכירה לנו באמת שוואו, המון אלבומים מעולים יצאו בלייבל הזה. [אנגלית, מפ3]
5. "לקח לו זמן להגיע לנקודה שבה השירים שלו הפכו לפוזה מוחלטת, לעיתים רקובה מבחינה אידיאולוגית או עקרה מבחינה רגשית ויצירתית. המנוע התחיל לקרטע ופתאום כבר לא חיכיתי לאלבום חדש , גם לא לסינגל. אפילו לקסמים שהתחבאו בבי-סיידס כבר לא היה מקום. זאת הסיבה שאני לא מתכוון להגיע בסוף החודש לדשא של פארק הירקון. הפוזה ניצחה. האיש שהיה פעם מוריסי, כבר לא נמצא שם – עמי ברנד, מעריץ אמיתי של הסמית'ס (באמת, ראיתי אותו פעם מדבר עליהם והעיניים שלו נצצו כמו שועל רעב), מסביר למה הוא לא מתכוון להגיע להופעה של מוריסי בארץ. ולא, זה לא בגלל המחיר. [עברית]
6. ביזיון מתהווה נוסף: בכנסת עברה בהצבעה טרומית הצעת חוק של ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו), שאוסרת לממן מכספי ציבור הופעה של אמן שלא שירת בצבא. זה אומר, לדידו של חסון, שבאירועים של חיילים בצה"ל, בחגיגות ימי עצמאות, באירועים של בתי ספר, בהפנינגים עירוניים ואפילו בהפקות של רשות השידור (רשת גימל!) לא יופיעו שמות כמו עברי לידר, אביב גפן, שלל יוצאי כוכב נולד, ועוד ועוד אנשים שהצבא בעצמו אישר להם לא לשרת בשורותיו. החלמאות היא שלצד הבמות העירוניות וכדומה, אמנים רבים מופיעים גם כך בהתנדבות, באופן קבוע, מול חיילים ובאירועי צדקה וכדומה. [עברית]
7. עוד קצת בעניין הקיץ החו"לי שלנו בארץ: "נוצר דיבור כזה שיש סאונד רע" מיתמם המפיק אילן אליקים כחלק מכתבה בוואלה שלא ברור מה מטרתה. האם היא באה לתת את תשובת המפיקים לטענות המוצדקות שהעלו וואלה בעבר? כי זה לא הגיע בכתבה, אלא רק כסת"חים קלושים ועוד יח"צ למפיקים שפעמים רבות יודעים טוב מאוד איך לנצל פלטפורמת ראיון לצורך יח"צ עצמי (במקרה הטוב, כשהם לא מפזרים הודעות חסרות שחר). [עברית]



8. [באדיבות נמי] רשימה ארוכה ונפלאה של פוסטרים קולנועיים שמספרים בדיוק מה קורה בסרט – לרוב בתמצות קורע מצחוק, וכמובן רווי ספוילרים. תענוג. [אנגלית, פיקסלים]
9. יש רגעים שבהם אין ברירה אלא לצטט ממבצע סבתא, והפעם: "מי אישר את הקישקוש הזה?" חשבתי לעצמי כשנכנסתי וראיתי את העיצוב החדש של נענע10. האפור הכהה נראה כאילו עשו disable לחצי מהאתר. ה"נענע שלי" בצד שמאל כבד, מעיק ומיותר (למרות שאפשר לעשות פרסונליזציה, שזה כבר משהו) והצבעים! המסגרות והצבעים! איפה שקית ההקאה שמחלקים בכניסה לאתר הזה, צריך לעשות לה לפחות ווידג'ט או משהו. אז נכון, יש לברך על תוספת אופציות מובנות כמו רדיו, קורא רסס וניווט נוח לקיצורי דרך כמו דואר, תגיות לכתבות ועוד. מצד שני, כמו שהעיר בתבונה אחי רז, התפריטים הנפתחים הם אסון שימושי; התגובות הפכו מנוחות-לקריאה לעוד אסון עיצובי שמן וגס, ואני אפילו לא רוצה לדבר על מראה הפורומים ועל זמן הטעינה (או על העובדה שלחצתי על "הגב" להודעה בפורום לפני עשר דקות ועדיין לא קרה כלום). מילא השינוי של NRG שעוד הביא עמו כמה בשורות טובות, אבל נראה שנענע כרו לעצמם בור עמוק מאוד. בהתחשב בעובדה שהם לא מפצים על כך באיכות של תכנים, המצב קשה. בהצלחה עם זה. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט