יש לי חדשות טובות וחדשות רעות, וכהרגלי אני מעדיף תמיד לפתוח ברעות: אלה לא כרטיסים להופעות של כנס הייניקן, קרי פיית' נו מור, MGMT וכל החבר'ה. בשביל אלה תצטרכו להתאמץ יותר (ובמקומות אחרים, כי לי אין!).

החדשות הטובות הן שמתחת להופעות הגדולות האלה שמושכות את כל תשומת הלב נערך כנס מוזיקה בינלאומי מעולה, שאמור לרתק כל חובב מוזיקה שמתעניין במעט יותר מהמוזיקה שהוא שומע כפשוטה. כל מי שתוהה מה יש מתחת לפני השטח, כל מי שמתעסק במוזיקה כמוזיקאי, כשדרן רדיו, כבלוגר באינטרנט, כמארגן הופעות או איש לייבל או אפילו רק מסתקרן לגבי כל הדברים האלה וחושב אולי פעם לנסות אותם – זה כנס חובה בשבילו.

והחדשות הטובות אפילו יותר: יש לי כמה כרטיסים לחלק לכם לכנס הזה, שיחולקו ל-3 מגיבים אקראיים. אתם מכירים את הנוהל.

הסתכלתי על התוכנייה ועל האנשים שמשתתפים בה עד שהיו צריכים לבוא ולנגב לי את הריר מזווית הפה. לצערי לא אספיק להגיע לכל המפגשים (לעזאזל איתך, פרנסה!), אבל רק תראו מה זה: פאנל על הרוק האלטרנטיבי בתרבות המיינסטרים (בהשתתפות חברים מהלהקות המופיעות!), עידן הניו מדיה והפיכת חברות התקליטים לחברות לניהול תוכן (דיון שיכלול הרבה ממה שאנחנו מדברים עליו בפינת "המוזיקה החדשה" בעונג), איך לבנות סיבוב הופעות בינלאומי ללהקה שלך (לא מעט להקות ישראליות, כמו התפוחים, קרוסלה, לבנון ואחרות עשו את זה בשנים האחרונות בהצלחה), ועוד מלא דברים.

אה כן – וגם… כיתת אמן עם ג'יי מסקיס. איש התופת והגיטרות של דינוזאור ג'וניור, שלדעתי איבד כבר 95% מהשמיעה ו-80% מהראייה, ינחה כיתת אמן על טכניקות הנגינה שלו ושיטת העבודה שלו, ואם יצליח לשמוע בטח גם יענה על שאלות.

חוץ ממסקיס ישתתפו בכנס שמות מרשימים כמו מנהל Live Nation בבלגיה, חברת ההופעות עצומה (שאחראית גם למדונה ודפש מוד, בין היתר), מנהל המהדורה הבריטית של אתר ההופעות Pollstar, חברים מהלהקות שיבואו להופיע וגם לא מעט ישראלים שישתתפו בדיונים: עברי לידר, יזהר אשדות, תמיר מוסקט (בלקן ביט בוקס), קוואמי, שרון קנטור, אנשי חברות תקליטים ומדיה, ועוד כאלה. אני נרגש במיוחד לשמוע את תמיר מוסקט, שהוא רב-אמן בעיניי, את קוואמי ואת קנטור. הנה התכנייה המלאה, באדיבות אסף רחמני, שגם כתב על הכנס בבלוגו.

כל הסיפור הנפלא ורב האנשים והאפשרויות הזה קורה בגני התערוכה (ביתן 1) ב-1 וב-2 בספמבר, בין 11:00-16:00, קצת לפני שנפתחים שערי גני התערוכה לערבי ההופעות המטורפים שייתנו חתיכת קונטרה למדונה (שתופיע באותם ערבים בפארק).

הקבוצה הרשמית בפייסבוק
| אתר הכנס | יוזר בטוויטר, ותגית הדיון בסטטוסים וטוויטר היא #hmc

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם את מי הייתם מביאים לכיתת אמן). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה ושמם יחכה בכניסה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לחבר'ה מהייניקן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!

"לא משנה אם זה ברהאמס, או ג’ימי פייג’, או ת’ום יורק. מה אני יכול לקחת ממנו לחיים שלי? האם הוא משחרר אותי? האם הוא מביא לי איזה רעיון ממש טוב שאני יכול לרכב עליו שלושה חודשים? הוא פותח סתימות? או שזה עוד פעם מישהו שבא ומביא טפט מוזיקלי נאה?" – יוסי בבליקי, איש חכם

בשבוע הבא לא יהיה עונג שבת – אני אהיה בפראג, בדרכי להופעה של רדיוהד (הידד!), ואשוב עטור ניצחון וטובלרון רק באמצע השבוע. תתנהגו יפה גם בלעדיי!

הו לא! מסיבה לא ברורה, הפוסט הזה היה סגור לתגובות. אין לי מושג למה. זה תוקן כמובן, ואתם מוזמנים להגיב כרצונכם.

1. אני שומע הרבה מאוד מוזיקה, אבל יש מעט מאוד זמרים שאני מקשיב להם מיד. מקשיב, כלומר באמת באמת מקשיב, כמו שאתם מקשיבים למישהו שאתם אוהבים כשהוא מסתכל לכם בעיניים ומדבר אליכם. כזה מקשיב. לדיוויד באזאן אני מקשיב. הוא הרוויח את הקשב הרב שלי באי-פי מופלא אחד שהוציא לפני כמה שנים, ובאלבומים שקדמו לו ושגיליתי מאוחר יותר, כסולן של Pedro the lion. באזאן זכה בקשב האמיתי שלי דווקא בזכות הרבה מאוד ציניות שאפפה את הטקסטים שלו, אבל לא רק בגללה – מתחת קרום הציניות הסתתר לב נא ופועם ורגיש, עם אבחנות חדות ולפעמים קשות על החיים, על אמונה, על יחסים, על החברה ועל הרבה דברים שכולנו רוצים שירים שיתעסקו בהם. אז כשדיוויד באזאן שר אני מקשיב. מקשיב כמו שאנשים מסוימים הקשיבו למוריסי באייטיז, או לאהוד בנאי בכל פעם שהוא מוציא שיר חדש, או לדילן בזמנו. מקשיב טוב טוב. "Hard to be" הוא שיר משונה קצת אצל באזאן, שפותח את אלבום הסולו המלא הראשון שלו, Curse your branches. הוא לא מתמהמה, באזאן, ופותח מיד בנושא רציני במיוחד: למה כל כך קשה להיות אדם הגון? האם זה באמת קשור לנפילה מגן העדן, כפי שחינכו את באזאן, שגדל כנוצרי קתולי? לא בטוח, אבל מה שבטוח הוא שיש בשיר הזה, בשבילי, משהו על-זמני ומיידי. גם בנושא שלו, גם בשילוב בין האינדי רוק הבסיסי של פדרו דה ליון לסינתיסייזר האייטיזי שאפיין את The Headphones, הרכב אחר שהוביל באזאן. קשה למקם את השיר הזה על ציר הזמן בין 1989 ל-2009, והפעם זה דבר חיובי. אנחנו צריכים שירים שיישארו איתנו לאורך זמן, אנחנו צריכים כותבים שהמסרים והמשפטים שלהם יישארו איתנו לאורך זמן, אנחנו צריכים זמר שאומר משהו ששווה להקשיב לו. לכל אחד יש את הזמר הזה. לי יש את דיוויד באזאן. [מפ3. איזו עטיפה מגניבה יש לדיסק הזה]



2. אני לא רוצה לעורר פה היסטריה מוצדקת לגמרי, אבל כל הסימנים מצביעים על כך שהדיילי דולי חוזר, אט אט, לפעילות רציפה. מי שלא ידע את יוסף (או במקרה הזה, את דולי), מדובר במטא-בלוג, בלוג ששם לעצמו את המטרה לאסוף מדי יום את התוכן העצמאי הכי מעניין בבלוגיה הישראלית על פי טעמה של כותבת הבלוג – דולי (זה לא מאוד מסובך, הסיפור הזה). הדיילי דולי רץ במשך זמן מה אי שם ברשת, עד שהתלהבתי קשות והזמנתי את דולי לצרף את בלוגה המצוין למשפחת העונג. מאז היא כאן, ואחרי הפסקה ארוכה של חודשים רבים, נראה שהיא חוזרת. זה הזמן להצטרף לכיף. [עברית]
3. הבאפלוס, לשעבר באפלו בוטס – להקה ישראלית אמריקנופילית – הוציאה אלבום חדש. יופי באמת, כולם מוציאים אלבום חדש. אבל הבאפלוס נותנים את כל האלבום החדש-חדש שלהם להורדה מלאה בחינם תמורת כתובת מייל בלבד. איזה כיף, וכמה חכם ונכון. להקה קטנה כמו הבאפלוס, שיודעת שאת הכסף שלה היא לא תעשה ממכירת אלבומים, מעדיפה להשתמש באלבום כדרך לאסוף עוד קהל שיבוא אחר כך להופעות ויעקוב אחרי הלהקה בהמשך. ואנחנו – אנחנו נהנים מהמוזיקה. [אנגלית, זיפ]
4. ועוד אחד! בחיי, זה שבוע המזל שלנו. אלי רוזן, שרק לפני חודשים או אפילו שבועות לא רבים הוציא את אלבום הבכורה שלו "כל המקומות האלה", מציע לכם את אותו הדיל – הירשמו לרשימת התפוצה, הורידו את האלבום בחינם. אני אוהב במיוחד את השיר הפותח, "אי אפשר לכתוב שירה". אולי צריך להוציא אותו כבי-סייד ל"לא זמן טוב לכתוב שירה" של יהוא ירון? או, הנה הוא ממש כאן באייטם הבא. [עברית, כיף]
5. ביום שני הזה יופיעו ביחד שניים מהזמרים שאני הכי אוהב בארץ – יהוא ירון יארח את אביב גדג' באוזןבר – ומיד אחריהם ייערך מפגש מעריצים קטן עם קלקסיקו. הכניסה למפגש עם קלקסיקו (23:00) חופשית לגמרי, אבל אם אתם רוצים להספיק לראות גם את יהוא ואביב, בואו ב-21:00 ושלמו את 40 ש"ח הכי טובים שתוציאו השבוע. ואם אתם רוצים לראות גם אותם בחינם – שלחו מייל עם הכותרת "שום דבר לא מתחרז עם אביב גדג'", ושניים מכם יקבלו כרטיס חינם. תודה יהוא! [מייל]



6. אה כן, ויש סייל קיץ מגניב בת'רדלס, תתחדשו באיזו חולצה לקיץ אם אתם בעניין של להיראות יפים יותר. [$]
7. איזה שבוע, איזה שבוע! ביום שני – יהוא ירון מארח את אביב גדג' ואחריו קלקסיקו מתארחים. בשלישי וברביעי קלקסיקו בבארבי, ברביעי וחמישי פסטיבל נונסטופ מיוזיקס עם ליידי גאגא, קייזר צ'יפס וסימפל פלאן, ובמקביל אליו ייהנו החיפאים מפסטיבל גולדסטאר בחיפה שהוא די מטורף – הוא חינמי, ויופיעו בו צמרת הרוק הישראלי (רוקפור, כנסיית השכל עם פורטיס, איפה הילד, עם ברי סחרוף – רגע, הרוק הישראלי לא השתנה מהניינטיז?). ואם זה לא מספיק, גם פסטיבל הקומיקס והאנימציה נפתח בסינמטק תל אביב ביום רביעי. [זהו]


רות דולורס וייס בעונג שבת לייב. זה לא רק אני, נכון? הלב שלה זוהר (תצלום: נועה מגר)

8. ערימת תמונות נוספת מעונג שבת לייב, הפעם ממצלמתה של נועה מגר. הייתם וצילמתם? שתפו אותנו. [פליקר]
9. השבוע, מחר ליתר דיוק (בשבת) יעברו בדיוק 40 שנה מאז פתחו את המגברים בפסטיבל וודסטוק 1969, וחצי מיליון איש פרצו את הגדרות, כתשו את השדה של האיכר מקס יסגור והפכו את המפגש ההמוני הזה למודל של דור שלם – מוזיקה, חופש, אהבה. דור שלם? יותר מדור אחד. אני מכיר גם היום אנשים ששאיפת חייהם הדמיונית היא להיות בוודסטוק, או להתקרב כמה שרק אפשר לאידיאל הזה. וודסטוק הוא סמל מדהים ואידיאל ששווה לשאוף אליו בעיניי, וגם בלי קשר אירוע מוזיקלי נפלא ומרתק. יואב קוטנר מספר על הפסטיבל כמו שרק הוא יודע, בתוך טור יפה אך ממורמר של אריאנה מלמד, ורוי רגב חושב שבעולמנו הקר והאכזר אין סיכוי לקבל עוד וודסטוק. גם בשאר כתבות לרגל המאורע השבוע חזרה התחושה שפעם היה טהור ויפה וחופשי והיום כולם פה רק בשביל הכסף ולאף אחד לא אכפת מאמנות או חופש או אהבה. אני לא מסכים, ועל חלק מהטענות השבתי בטור לא משובח שלי אבל עדיין אחד שאני עומד מאחוריו. [עברית]


גיבסון לס פול קלאסית. לפחות תישאר לנו הגיטרה (CC)

10. לס פול הלך השבוע לעולמו – הבחור שהמציא את הגיטרה האגדית הקרויה על שמו, גיבסון לס פול, גיטרה ששימשה ענקי גיטרה מג'ימי פייג' ועד סלאש. מסתבר שהוא עצמו גם היה גיטריסט לא קטן וחדשן לא קטן, ועכשיו כשמת בגיל 94 אפשר לקרוא את מעריציו המפורסמים נפרדים ממנו: סלאש, טום מורלו, ג'ו סטריאני ואחרים. הרולינג סטון הקדיש לו הספד נרחב, אבל מה שהכי אהבתי הוא הביקור שלו במדור "מה למדתי" באסקווייר (נשמע מוכר? נכון, "בלייזר" גנבו את המדור הזה, כמו הרבה דברים שהם גנבו מאסקווייר). ג'ים מוסיף רשימה מרשימה ולגמרי חלקית של גיטריסטים מפורסמים והלס-פולים שלהם. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

לא הספקתי. באמת, רציתי וקיוויתי – אפילו ניסיתי – אבל בסוף הסתבר שטעיתי. השבוע הזה היה פשוט עמוס מדי לעונג שבת. זו מלאכה לא קלה, שדורשת כמות בלתי מבוטלת של שעות שפשוט לא הצלחתי לאסוף השבוע.
ודווקא שבוע מעולה. השבוע שעבר היה דל למדי, לא קרו הרבה דברים. אבל השבוע תיבת המייל שלי התפקעה מלינקים. אז במקום להקדיש יום וחצי לסריקה מעמיקה של הקצוות האפלוליים של הרשת ולדייג לינקים, החלטתי לתת השבוע את מה שאני יכול בזמן שנותר לי, שזה בערך שעתיים.

אז Here goes, עונג שבת בשידור חי – במקום לפרסם כשהכל גמור אני מפרסם עכשיו, ומעדכן בשעתיים הקרובות. רפרשו מדי כמה דקות, יתווספו למטה עוד ועוד לינקים. תגובות בהחלט ישמרו על מצב רוח מרומם. בסביבות חצות אני מפסיק והולך להקדיש את תשומת הלב הראויה לזוגתי המתוקה ששוכבת פה על המיטה ליד, קוראת עיתונים וממתינה בהבנה. עדכון: זהו! גמור!

1. בשורה נהדרת למחוספסי הג'ינסים וחובבי הנובלס – מפלצת הגראנג' המעולה Mudhoney, שבניגוד לבנות דורה שהתחילו את הגראנג' עוד לפני נירוונה היא עדיין נותנת בראש, מגיעה להופעה בישראל ב-26 ברוקטובר! [עברית]


לאונרד כהן. רבותיי, אני מבקש קצת רצינות (CC)

2. אז… לאונרד כהן. כולכם כבר שמעתם שתוך פחות מ-12 שעות עבודה, בערך, נמכרו 47 אלף הכרטיסים להופעה של לאונרד כהן ברמת גן, וזה כולל את 23 אלף הכרטיסים שהיו שמורים רק ללקוחות דיסקונט, נותנת החסות. יש לי כמה דברים לומר על זה. חברים יקרים, ואני מדבר אל החברים הדמיוניים שלי במשרד הכרטיסים "לאן" – ככה לא בונים חומה. נכון, הטירוף על הכרטיסים הפתיע את כולנו. אבל ידעתם שיש ביקוש, ידעתם שאנשים מחכים כבר ארבעה חודשים מחורבנים שיכריזו כבר על פתיחת המכירה, שנדחתה שוב ושוב ושוב ושוב למורת רוחם של אלפים. ידעתם שיהיה עומס על האתר אם תפתחו את המכירה רק באינטרנט כפי שעשיתם במוצ"ש (בזמן שאנחנו קפצנו באוזןבר בחגיגות של העונג שבת). רבאק, תעשו חושבים. תהיו אחראיים. תכינו את הקרקע מראש. תרחיבו את התמיכה, תשכרו עוד כמה שרתים כדי להחזיק את האתר באוויר. במהלך הלילה והבוקר קרס האתר עשרות פעמים, ולמעשה היה יותר אופליין מאשר אונליין. מילא למחרת בבוקר, כשכל הארץ ניסתה להתקשר ולא היו מספיק טלפניות – למי יש זמן לשכור עוד אנשים בשביל בוקר אחד. אבל טכנולוגיה, חברים, זה רק עניין של להרים טלפון לספק האיכסון של האתר שלכם ולשלם לו עוד כסף, שבהחלט הרווחתם פלוס עודף יפה ממכירותיו של כהן בלבד. ככה לא עושים עסקים, זו פשוט חוסר מקצוענות שאני לא מצפה לו ממשרד כרטיסים ותיק כמו "לאן". וגם אם נניח רגע למשרד הכרטיסים, יש לי גם מה לומר להפקה של המופע בישראל – ככה לא בונים חומה. לא מודיעים באפריל על הופעה ויורדים למחתרת. במשך כל החודשים האלה לא יצאה אף הודעה רשמית, לא הופצו פרטי ההופעה, לא נודעו מחירים, לא נקבע מועד מכירה (וכשנקבע הוזז פעמים רבות). מרסל אברהם, המפיק בארץ, לא הוציא אף ידיעה לתקשורת ולא התראיין. הקשר היחיד של עם ישראל הצמא להופעה עם הוד רומו אברהם היה דרך עורך הדין שלו, יהיה אשר יהיה, שפלט לתקשורת משפטים כמו "תהיה הופעה, אני לא יודע על מה כולם מדברים" בלי לגבות את זה בשום דבר. ההופעה הזו לא הופיעה באתר הרשמי של כהן במשך כל הזמן הזה. גם עכשיו היא לא מופיעה. הידיעה הרשמית יצאה יומיים-שלושה לפני תחילת המכירה. ככה לא עושים, ככה לא מיידעים את הציבור, ככה לא מארגנים הופעה. יש קשיים? לא הכל סגור עדיין. בסדר גמור. תתאפקו. תודיעו לנו על ההופעה כשהכל סגור, ואל תתנו לנו להתייבש 4 חודשים. ויש לי גם משהו לומר לנו, לכל מי שרץ כמוני לקנות כרטיס. אנחנו אפסים. אנחנו חסרי עמוד שדרה. כי השתינו עלינו – מרחו אותנו ומתחו אותנו ודחו אותנו, השאירו אותנו באפלה, הודיעו לנו ברגע האחרון, תקעו לנו תו מחיר יקר מכל מה שהיה בארץ (1,000 שקל בשביל לשבת בשורה 90 בדשא?! אתם רציניים?!) ובסוף גם לא הצלחנו לקנות כרטיס כי הכל קרס. ובכל זאת אנחנו מתנפלים ורצים וקונים ואומרים תודה רבה שיש גשם, למרות שהוא קצת צהוב. כן, אני הולך להופעה כי אני חולם לראות את לאונרד כהן כבר שנים ואני מוכן אפילו לראות אותו עם משקפת מהיציע המחורבן שקיבלתי. אבל כוס אמק, כבר יצא לי החשק מכל ההופעה המחורבנת הזאת. לכל הרוחות, ככה פשוט לא עושים. [זהו, כרגע]
3. יש לכם בעיות עם הרסס של העונג? דווחו לי בתגובות אם כן (ציינו גם באיזה קורא רסס אתם משתמשים). [תגובות זה שם למטה]
4. הייתם? פספסתם? סיכום העונג שבת לייב עלה בתחילת השבוע, ועודכן מאז שעלה במלא תמונות ודברים אחרים, שווה להציץ. [ממש כאן]



5. [תודה לעידו F] אח, יפנית. אין טובה וגדולה כמו היפנית, שפת מסתרים שבה למילה אחת יש 64 משמעויות, תלוי אם אתה אומר אותה תוך כדי שיעול או לא. באתר הנפלא והשימושי הזה אפשר להזין משפט או ביטוי באנגלית, ולראות מה קורה כשהוא מיתרגם ליפנית, ובחזרה מיפנית לאנגלית וחוזר חלילה, עד שהתרגום האוטומטי וההבדלים העצומים בתחביר בין שתי השפות עושים את שלהן, והמשפט יוצא מעוות לגמרי (או במקרים טובים במיוחד, הפוך לחלוטין!). [אנגלית, יפנית]

קרא/י את המשך הפוסט

[תצלום: עידית נרקיס המעולה!]

אני לא יודע, תגידו לי אתם 🙂
הייתם? איך היה? איזו הופעות אהבתם במיוחד? ספרו לי בתגובות מהטוב ומהרע שעבר עליכם בערב.
לא הייתם? זה המקום לשטוח את תירוציכם.

עבורי, זו הייתה רכבת הרים מטורפת ובלתי פוסקת של מוזיקה וחיוכים וחיבוקים והתרגשות ו… אני עדיין לא מעכל הכל, ומקווה שהתמונות והווידאו והרשמים שלכם יעזרו לי להרכיב את התמונה השלמה מהערב החגיגי הזה. אם יש לכם כאלה – אנא פרסמו פה בתגובות לינק, או שלחו לי אל מייל.

אה כן – ואם לא קיבלתם את החולצה – מייל בבקשה.

וידאו
עטר צילמה קטע מ"חרש ביבבה" בביצוע יהוא ירון ורות דולורס וייס (פייסבוק)

תמונות
אחלה אחלה אחלה מצגת תמונות של גיא (לא אני)
יעל מאירי צילמה המון, המון תמונות כמעט מכל ההופעות
תמונות מעולות של אסף אנטמן (פליקר)
צלם הבית דרור פיק שב עם תמונות (פליקר)
עטר הייתה שם כדי לתעד ממש מהרגע הראשון (פייסבוק, לעזאזל)
ככה נראיתי לקראת סוף הערב (פייסבוק)
יש לכם עוד? קשרו בתגובות או שלחו לי למייל.

רשמים שאינם כאן בתגובות
לירן מ"קורי עכביש" מסכם באופן אישי + כמה תמונות
פוסט זכרונות בבלוג מילימילים
הייתי בערב של עונג שבת. היה בסדר – יעל רגב מסכמת (עם תמונות)
זאפודית בפורום מוזיקה ישראלית בוויינט

קרא/י את המשך הפוסט

רגע לפני שאנחנו מתחילים, כמה הבהרות ותזכורות לגבי עונג שבת לייב, הערב ב-20:30 באוזןבר (קינג ג'ורג' 48, מול דיזנגוף סנטר):
1. פרויקט הגומיה: היו כמה שינויים וכמה אי הבנות, גם מצידי, ולכן הבהרה: פרויקט הגומיה לא תגיע בשלמותה, אלא בחציה – אריאל קליינר וגיא ביבי מההרכב המקורי, אליהם יצטרפו סיון שדמון ומיכל שני. הם לא צפויים לנגן שירים מפרויקט דילן בעברית, אז אם ראיתם פרסומים כאלה, התעלמו מהם.
2. מתי לבוא? זו השאלה שאני נשאל הכי הרבה בימים האחרונים, והתשובה שלי היא: כמה שיותר מוקדם. משלוש סיבות: ראשית, חבל להפסיד את ההופעות הראשונות. שנית, ייתכן עומס וחבל לחכות בחוץ. ושלישית, אנחנו באמת, אבל באמת באמת, מתחילים בזמן המפורסם. אז אל תניחו שיתחיל בתשע וחצי. יתחיל בשמונה וחצי.
3. ומה אם לא אוכל להיכנס? עומס אכן צפוי, אבל לא צפויים 2,000 איש. הערב ארוך, ואם תגיעו כשבפנים מלא לגמרי, סביר להניח שתוך רבע שעה העומס ישתחרר קצת. שבו בחוץ, נשמו אוויר צח של מרכז תל אביב. אני אנסה לדאוג שגם בחוץ לא יהיה משעמם במקרה של עומס.
4. האחים רמירז הצטרפו, ויופיעו גם הם!
5. תעשו כיף, ניפגש שם! אני כבר מתרגש בטירוף.

חוצמזה, שבוע קצת משעמם הפעם, ולכן מיעוט האייטמים. אתם יותר ממוזמנים לתגבר ולשגבר בתגובות (לשגבר, מה, זה כמו לשקלט, לשחזר, לשפצר, לשנחר) (את האחרון המצאתי).

1. "לבשתי את הבגדים המקובלים של זמני, כמו שישו עשה בלי שום סיבה לא למות. מול ההיסטוריה, עם מעט עד שום אירוניה בכלל, כאילו אני איזו עיר דרומית נשכחת". דקה ארבעים ושש? זה כל מה ש-?Why היו צריכים כדי לרגש אותי יותר משהתרגשתי בכל ההופעה שלהם גם יחד? זה כמעט מביך. אבל ככה זה כשאת להקה שנשמעת הכי טוב באולפן, ככה זה כשהטקסטים הם של יוני וולף, שהעט שלו כותב חד יותר מכל עט, ככה זה כשהאלבום החדש שלך, Eskimo Snow, מצליח להיות רחוק מאוד מ-?Why שאנחנו מכירים ועדיין לשרוט בדיוק באותם הנימים שנשרטו גם באלבומים הקודמים. "הידיים האלה הם הידיים של אבי, אבל קטנות יותר. ספוגות מדלל צבע, עד שהן כל כך יבשות שכשהן נפגשות הן עושות צליל של התנגדות זו לזו, חריקה צורמת כמו שני צמיגי גומי נפגשים, אל תסתיר דבר, אל תסתיר דבר". אלבום שנפתח בכזו הצהרה לא יכול להיות משעמם, והשלג של האסקימואים (אח וולף, אינטלקטואליסט כמוך היה צריך לדעת שאומרים אינואיט!) מרתק מהשנייה הראשונה עד האחרונה, כמעט ברצף. הוא ממשיך טוב לא פחות, אבל "These hands" הפותח הוא השיר שעשה לי את השבוע, בלי תחרות כמעט. מדהים לחשוב שלפני רגע וחצי הם עוד היו פה, על הבמה ממול, והנה הם שוב באוזניות, מקומם הטבעי. [מפ3]



2. אוקרביל ריבר באים לארץ ב-15 בספטמבר!!!!! אוקרביל ריבר!!!! ווווווהההההההההההההההההההההההההה! רגע. לנשום. לנשום. אתה לא תצליח לכתוב ככה אייטם קוהרנטי. ~שואף~ – – – ~נושף~ – – – ~רוקד קצת סביב המחשב באושר~. אוקיי. עכשיו אנסה להיות רגוע: אני אוהב את אוקרביל ריבר. אני אוהב את ויל שף. למעשה, פעם התחייבתי פומבית שאם הוא יבוא לארץ אחכה לו בנתב"ג עם חיבוק, ועכשיו, כמו שאני מכיר את החבר'ה ממונוקרייב שמביאים אותם, הם בטח גם יכריחו אותי לעמוד במילתי. ולמה אני כל כך מוכן להביך את עצמי? כי אני חושב שוויל שף גאון קטן. הוא כותב טקסטים פוסטמודרניים מבריקים, הוא מספר סיפורים נהדר עם טוויסט, הוא יודע לערבב בקריצה בין העולם השירי לעולם האמיתי, והוא אומר כמה מהדברים הכי רלוונטיים שנשמעו כאן בשנים האחרונות, הכל בתוך סיפורים קטנים על דמויות קטנות שלכאורה לא אמור להיות לנו אכפת מהן בכלל. אבל אכפת לנו. כי שירים כמו "Lost coastlines", או "Plus ones" או "Our life is not a movie or maybe" הם לא שירים שנתקלים בהם כל יום, לעזאזל, אפילו לא כל שנה. כי כדי לעשות מוזיקה אמריקאית טובה צריך להכיר את ההיסטוריה שלה ולייבא אותה לתוך השירים, וכך הלהקה שסובבת את שף מערבלת בהינף מפרט השפעות בלוז ופאנק, פולק ויוצרים פסנתריים מהסבנטיז, פול סיימון ו-וילקו, ברוס ספרינגסטין ו-וילי נלסון, הכל נמצא שם ומשתנה משיר לשיר כמו טיול לאורך ציר הזמן של המוזיקה האמריקאית הפופולרית (גם Over the rhine עושים מהלך דומה, אם כי באזורים מוזיקליים מעט שונים). אני מת על הלהקה הזו, ושני האלבומים האחרונים שלה נחרשו אצלי עד דק בשנתיים האחרונות. עכשיו הם נכנסים לסיבוב נוסף באוזניים, כהכנה להופעה המתקרבת. וואו. וואי, קלקסיקו ואוקרביל ריבר בשלושה חודשים. Talk about להגשים חלומות. [עברית]
3. קול הקמפוס, התחנה הסטודנטיאלית המעודכנת ומרחיבת האופקים חוגגת 14 שנה (!), ופורשת חסותה על עשרות אירועים בתל אביב בחודש הקרוב. מומלץ לפתוח יומנים, להיכנס לאתר האירוע ולהתחיל לסמן הופעות ותיקלוטים שאסור לפספס. יש הרבה, הרבה מאוד כאלה. [עברית]
4. תגידו יפה שלום לפתיתים, בלוג חדש של המלצות קטנות, גם על מוזיקה, גם על קומיקס, כל מיני דברים טובים שאנחנו אוהבים מאוד. [עברית!]
5. הנה תחום שלא חשבתי שאזכה לראות בו תחרות: אתרים שמתעדים סלנג ישראלי עכשווי\מומצא. אחרי דורבנות המעולה, הכירו גם את אלפבת, מילון סלנג עברי ישראלי. [עברית]
6. עמיחי, קורא העונג מקנדה, פתח בלוג מוזיקה חדש – באנגלית אמנם – ובהשראת הבלוג המעולה Said the gramophone מתכוון עמיחי לפרסם מדי יום שיר מלווה בתמונה ובמחשבה קטנה. יופי של קונספט, ובינתיים גם יופי של שירים (נשמח לקרדיטים לתמונות, או לינק לצלמים!). [אנגלית, מפ3]
7. כבר ציינתי שקלקסיקו הוסיפו הופעה בבארבי? 18.8 וגם 19.8. עוד לא קניתם כרטיסים? מה, אתם נורמליים? [זהו]



8. השבוע הלך לעולמו סופר הילדים העברי האהוב עליי, עודד בורלא. אני אוהב מאוד ספרי ילדים, וחלק ניכר בספרייה שלי מורכב מהם. חלקם כנוסטלגיה, חלקם מאהבת הז'אנר נטול הגבולות, שהטובות ביצירותיו מגיעות רחוק ועמוק יותר מרוב יצירות "הספרות היפה". גם בארץ היו ענקי ספרות ילדים, שלמרבה הצער פינו את מקומם ליותר מדי סופרים בינוניים ומטה שחושבים שכל אחד יכול לכתוב ספר ילדים, כי בשביל ספר ילדים לא צריך להתאמץ. מי שחושב את זה צריך לחזור לקרוא את שלונסקי, את יהונתן גפן, את התרגומים של אהרן אמיר, ו. ישראלית וא.ד. שפירא לפו הדב, את לאה גולדברג. או פשוט את עודד בורלא, שתמיד היה קצת עוף מוזר. בניגוד לשאר המוזכרים לעיל, הוא לא חטא גם בכתיבה למבוגרים, מלבד לימוד ציור לא שמעתי עדיין על שום דבר שהוא עשה בפומבי מלבד כתיבת ספרים. ולא מעט – עד מותו השבוע בגיל 94 הוא כתב כמעט 70 כאלה. על אחד ספציפי גדלתי בילדותי, "כמו סיפורים" היפהפה ורב הדמיון, אוסף סיפורי חיות נונסנסיים ומלאי משפטים נפלאים שבהם אני משתמש עד היום. בורלא, שבשבילו בני אדם לא היו אלא הפרעה בסיפור לדמויות העיקריות, חיות מכל הסוגים והמינים, היה ממציא מילים וחרוזים, דמויות נפלאות ומופרכות ועלילות שההיגיון היה בהן סתם סרח עודף שהפריע לסופר ולקורא לכייף בעולם ספרותי נטול חוקים. נוסף לטקסט היו תמיד גם האיורים הבורלאיים המזוהים, שעוזרים לי עד היום לזהות ספרים שלו בחנויות יד שנייה. אהבתי את עודד בורלא, ותמיד חשבתי שאני בין היחידים שמכירים אותו. כשמת, לא נעצבתי. ידעתי שהוא חולה ותיארתי לעצמי שזה רק עניין של זמן. את האדם עצמו מעולם לא הכרתי, למרות ששנים רבות רציתי לחפש אחריו ולפגוש אותו, ועל פי תיאוריו של פוצ'ו נשמע שהייתי נהנה מכזה מפגש. אבל נותרו לי הספרים הנפלאים שלו, ורק היום מצאתי בחנות יד שנייה עוד שניים כאלה. לאחד מימי הולדתי הביאה לי חברה טובה מאוד עותק מ"כמו סיפורים", שחיפשתי במשך שנים, מתנה שהפכה לאחת המתנות היקרות לי ביותר שקיבלתי מעולם, ולא מזמן קיבלתי במתנה את המהדורה החדשה של "סיפורים לליאורה" (קראו שני פרקים, עם שגיאות הקלדה מביכות מצד "הארץ") הקלאסי. מאז מצאתי עוד כמה ספרים שלו ואני תר אחר כל השאר. אם יש לכם בבית ספרים של עודד בורלא שאינכם צריכים – צרו איתי קשר. [עברית]


תמר אייזנמן הנפלאה. תופיע בפסטיבל יערות מנשה (תצלום: גרבולון, ברישיון CC-nc-sa)

9. למקרה שפספסתם בשל היעדר פרסום מסודר (או נראה לעין), בסוף השבוע הקרוב תוכלו למצוא אותי, ואני מניח שעוד הרבה אנשים נחמדים, בפסטיבל יערות מנשה, שייפתח בחמישי אחר הצהריים ויסתיים, למרבה הפלא והצער, בשישי בלילה. חבל שלא מושכים אותו כבר לשבת. בכל מקרה, למרות שאף אחד כמעט לא שמע עליו, זה נראה כמו אחלה פסטיבל – בין המופיעים אפשר למצוא את פורטיס, תמר אייזנמן, טליה אליאב, גבע אלון, לא דובים, איטליז, פאניק אנסמבל, האחים רמירז, בום פם, אריאל קליינר ופרויקט הגומייה, המצב השלישי ועוד. גם חובבי המחול ייהנו שם ממופעים שאני לא מבין בהם כלום. כל זה קורה, למרבה הפלא, ביערות מנשה – וזה בסדר, אפילו אני, שגרתי באיזור, לא הייתי לגמרי בטוח איפה זה. זה יוצא ליד צומת מגידו, שזה בעמק יזרעאל, שזה מקום יפהפה ומלא טבע וירוק ושקט וקיבוצים. כרטיסים עולים 80 ש"ח בלבד. רשמו לעצמכם ביומן – חופשה בצפון בסופ"ש. [עברית]
10. אולג שבת, בלוג ששם לעצמו למטרה לצחוק על משפחת העונג (ועושה זאת היטב!) חוזר הפעם עם פוסט פארודי על חולצות העונג. זה המקור. [עברית]
11. סרטון פרודיה מעולה של אלאניס מוריסט ואלישיה סילברסטון, על סרטי אינדי בהם הפסקול המאגניב תופס מקום מרכזי הרבה יותר מכל דבר אחר. כן, ג'ונו, ניק ונורה, אנחנו מסתכלים עליכם! [יוטיוב. ג'ונו דווקא היה אחלה סרט]
12. אלון גור אריה, הידוע גם בתור "גורי" מחבורת היפופוטם\המוסד הסגור, כותב לוויינט על סרטי הפרודיה הגדולים של שנות השמונים: "סודי ביותר", "טיסה נעימה", "סרט מטוגן" ועוד סרטים עם לזלי נילסן או צ'רלי שין (זוכרים את "לרקוד עם לוחמים"?). כל זה לכבוד "מועדון הסרט המופרע" שייחנך בסינמטק ב-1 באוגוסט (ממש מול העונג שבת לייב), ויקרין הפעם את "סודי ביותר", סרט אדיר במיוחד. גם אהרון קשלס נדרש לעניין, עם פוסט סודי ביותר בפיראנה קארינה. [עברית]
13. [תודה לאמא] זה חמוד וטיפשי: ביום שישי הבא, ב-12:34 ו-56 שניות, השעה והתאריך יהיו: 07/08/09 12:34:56 – 123456789! זה כל כך חמוד ודבילי שאין ברירה אלא לחייך, לפחות לשנייה אחת. [זהו]
14. אני לא מת על גל אוחובסקי כמבקר מוזיקה – ימי הזוהר שלו מאחוריו – אבל נעים ומעניין לקרוא את סיפורי המוזיקה של רוני גלבפיש, בדרך לגילויו של מבקר המוזיקה שהשפיע עליה כל כך. [עברית]
15. [תודה לשלומי] הו לא! זהו קרב הדי-ג'ייז הראשון בעולם, ועוד ברוסית! מפגר אבל גדול. [טיוב]


סיבה #31: טינה פיי מוכיחה שסיליקון זה שטויות – הומור הוא הדבר הכי סקסי בבחורה

16. 30 סיבות, כולן מוצדקות, לאהוב את "רוק 30", הסדרה המעולה של טינה פיי. [אנגלית]
17. The daily vinyl הוא בלוג קרוס-פורמטי חדש כלבבי. מדי יום מועלה לשם סרטון יוטיוב ובו פטיפון המנגן שיר מתקליט מקורי. הביטלז, הדאבז, וילקו, פינק פלויד ועוד. מצד אחד, התוצאה היא "סתם" עוד סרטון יוטיוב עם שיר. מצד שני, לחובבי ויניל ופטיפונים זה מספק צביטה נוסטלגית או פשוט כמה דקות של אהבה מרוכזת לפורמט הנפלא הזה, אפילו אם אנחנו צופים בו ושומעים אותו דרך עיבוד דיגיטלי ירוד למדי. גאוות הוויניל עדיין שם. [אנגלית, טיובז]
18. Monsters of folk, הלא הם קונור אוברסט, ג'ים ג'יימס ואם וורד, משחררים עוד שני שירים מתוך האלבום המשותף שלהם במייספייס. "Dear God" הוא ג'ים ג'יימס קלאסי, יברך האל את המשוגע הנפלא הזה (בהשתתפות כל השלושה), ו-"The sandman, the brakeman, and me" נפתח כמו שיר של אוברסט אבל מתבהר די מהר כאם וורדי למדי. האלבום הזה הולך ומסתמן כתענוג עילאי, אני ממש מתרגש לקראתו. [חלל]
19. ואם במפלצות פולק עסקינן, הנה כמה אמיתיות: ב-NPR חוגגים 50 שנה לפסטיבל ניופורט לפולק, מוסד מוזיקלי אמיתי וראוי להערצה, בסופשבוע של שידורים מיוחדים ומלא מלא ספיישלים באתר, כולל אוסף להורדה, מאה שירי פולק שחייבים להכיר, ועוד. פולק הוא סגנון מוזיקלי שהיסטוריה היא חלק בלתי נפרד ממנו. בניגוד להרבה ז'אנרים אחרים שמתנערים ממסורות כדי להתחדש, הפולק מתחדש מתוך המסורת, או לפחות הפולק הטוב, המעניין והעשיר יותר. שירי פולק גדולים נכתבו מתוך, על או כתגובה למאורעות היסטוריים אמיתיים, ומוזיקאי פולק בדרך כלל גאים במורשת ובמסורת עליה הם נשענים הרבה יותר מעמיתיהם בז'אנרים אחרים. אתה יכול לעשות היפ-הופ מעניין גם אם אתה לא מכיר את כל ההיסטוריה של ההיפ-הופ, אבל בפולק – הידע הוא נכס שמעשיר ומעמיק את היצירה שלך. מבט מרשים כזה לאחור, לחמישים שנות פולק אמריקני (שבתורן נשענות על מאות שנות פולק בשני צידי האטלנטי), הוא משהו שאוהבי מוזיקה לא יכולים לפספס. [אנגלית, סטרימינג]
20. האם סקוט פילגרים, הקומיקס החביב עליי בשנים האחרונות, יכול להיות מגניב יותר משחשבתי? מסתבר שכן! לו הייתי גיק של משחקי וידאו ישנים, ודאי הייתי קולט כמה מעשרות הרפרנסים הנפלאים למשחקי וידאו שחבויים לאורך 5 הספרים. אבל גם בלעדיהם, מדובר בסדרה קורעת מצחוק, ואחד הדברים הכי כיפיים של העשור. [אנגלית]
21. "Introducing palace players", קליפ חדש לשיר חדש ומורכב מהרגיל של Mew! מיו חדש! יאי! [וידאו כזה]
22. ביום שישי בצהריים הלכתי עם החברה שלי למכירה בבית של חבר שעוזב לחו"ל. חלק גדול מאוסף הדיסקים המכובד בהחלט שלו ניתן שם למכירה ב-8 ש"ח לדיסק, כולם שמורים באיכות מעולה. יצאתי משם עם עשירייה, ובתוכה כהן@מושון, שני דילנים, פיונה אפל האחרון, טום וייטס ואחרים, ואפילו פרויקט הגומייה עושים דילן, דיסק שחא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר. אחד מהעשירייה היה אלבום שאהבתי בכל נפשי במשך לא מעט שנות התבגרות, ובשלב מסוים נעלם או נגנב או נשכח אי שם. כמו הרבה מאוד ילדים לבנים, הביסטי בויז היו אלה שבאמת הכניסו אותי להיפ-הופ. זה לא רק מפני שהם עצמם היו לבנים ויהודים כמוני, אלא בגלל שתמיד הייתה להם היכולת לערבב בין היפ-הופ קלאסי, היפ-הופ חדשני ואפילו פורץ דרך בחלק מהמקרים, להרבה מאוד דברים שכילד לבן בניינטיז הכרתי כבר ולא פחדתי מהם: פאנק-רוק, פ'אנק, ג'אז, מוזיקת פסקולים, דאחקות, ובעיקר הרבה מאוד הומור. הם לא ניסו להיות גנגסטא, הם לא שיחקו אותה סרסורים. הם פשוט שרו על שטויות, עשו מלא מלא כיף ועשו את זה בכישרון אדיר. לא הזיק שלצדם עמד אחד הדי-ג'ייז המעולים של ההיפ-הופ, מיקסמאסטר מייק. האזנה לאלבום הזה היום חשפה שני דברים עיקריים: א. להיות בן 27 זה כיף לא פחות מלהיות בן 14, כשהפסקול הוא כזה. ב. הדיסק הזה עדיין אדיר וטרי לגמרי, ולא נשמע מיושן לרגע. זה קסם שכדאי להתעכב עליו רגע. הרבה דיסקים מעולים שאהבנו בגיל 14 יישמעו לנו היום מיושנים ומשונים, למרות רגשי הרפקת החמים. אבל "תקשורת קלוקלת", כפי שאני מכנה אותו, נשמע חי ורענן גם היום. "Sure shot", "Sabotage" הענק ו-"Get it together" עם קיו-טיפ, שכנראה היה ונשאר הקטע האהוב עלי ביותר של הביסטיז… במערכת מוגברת הבאסים שלי זו הייתה חגיגה אדירה. אם הצלחתם לפספס את האלבום הזה עד עכשיו, הגיע הזמן לחדש נעוריכם האבודים כקדם. על הדרך, אפשר לתת גם נגיסה ב-Paul's boutique פורץ הדרך, שחוגג בימים אלו 20 שנה לצאתו. [טיוב]
23. [כפרה על שמוליק כץ] שמפנק עם לינק ליוטיוב נפלא של שיר חדש לגמרי של תום יורק. כפי שמציין שמוליק, מדהים לשמוע את השקט המופתי שבקהל. הלוואי עלינו. [טיוב]
24. [תודה לעידן, או שמא עליי לומר: תקולל, עידן! עכשיו אחלום על זה שנים!] גבירותיי ורבותיי, הכינו את הפה הפעור לרשימת 50 החיות האמיתיות הכי מוזרות שראיתם בחיים שלכם, כולל כמה לא קלות לעיכול. [אנגלית]
25. [תודה לאמיר] 10 שירים שהרשת החזירה לנו לתודעה, מלבד ריק אסטלי, כמובן. [אנגלית, טיובז בשפע]
26. דויד פרץ מספר איך קרה ששיר שהוא בכלל לא הוציא כסינגל הפך ללהיט ברשת ג', ללא ידיעתו. [עברית]
27. [תודה לעטר] 56K הוא בלוג ישראלי לגיקים נוסטלגיים, שמביא זכרונות מתוקים ומביכים מראשית ימי המחשבים והאינטרנט. זה אפילו לא גיק שיק. [עברית]


מימין: המקור. משמאל: החיקוי. למטה: האייטם. למעלה: כנראה התקרה. מה, אתם קוראים את העונג בחוץ?

28. [תודה לפרנק] ששלח אליי פוסט החושף איך במאי קליפים אחר גנב לגמרי את הקונספט מהקליפ "Her morning elegance" של אורן לביא. מילא לגנוב, אבל למה מאחד הקליפים המצליחים ברשת? דביל. בכל מקרה, הבמאי הגנב הסיר את הקליפ שלו מהרשת, אבל הבלוג הזה, חשבתם שלא נשים לב, שחושף גניבות והעתקות ברורות, הוא עדיין ממתק. [אנגלית]
29. שי ליברובסקי, המכונה גם Digital_me, מזמין אותנו אליו לבלוג, אל "סדרה של שלושה מאמרים על שלושת אמני העשור שלי. איך נהיים אמני העשור שלי? מצד אחד להוציא לפחות שלושה אלבומים/אי-פיים מופתיים בתקופה הנתונה הזאת. יצירות שבאמת שינו את חיי, או לפחות התלוו אליהן בצורה מרשימה. מצד שני – יש לאותו אמן גם פרוייקט שזכה להכרה רחבה שפשוט לא עשה לי את זה. הראשון – מר ג'ילרמו סקוט הרון, הידוע כ-Prefuse 73. מי השניים האחרים? בקרוב!". שווה לעקוב, ליברובסקי יודע על מה הוא מדבר. [עברית, תודה לאל!]
30. לא מזמן סיפרתי לכם על הפרויקט המסקרן "כריכה רכה" של חגי נחתומי, אותו הכרתי כמתופף של "בלובנד" שהפליא בתופיו גם באלבום הבכורה של שני קדר. הפעם עובר נחתומי לעמדת הזמר (ולא מוותר על התופים, למרבה השמחה) ונתלה באילנות גבוהים – שירי משוררים שהוא אוהב. למרות הסכנות הטמונות באלבום שירי משוררים, זה דווקא לא יומרני וטרחני, ולמעשה האלבום היפה הזה הוא ההיפך הגמור מעוד אלבום ספרותי במובן הפלצני. הוא מאוד ישראלי ומאוד יפה, ובעצם, אל תאמינו לי על עיוור (או על חירש, בעצם) – האלבום ניתן להאזנה מלאה וחופשית בבנדקאמפ. ככה עושים את זה, חברים. [בנדקאמפ]
31. רומן המד"ב הדיסטופי והקלאסי פרנהייט 451 של ריי ברדבורי, משל נוקב על שריפת ספרים, הופך לספר קומיקס (שגם אותו אפשר לשרוף), וב-NPR כבר יש כמה עמודים. [אנגלית, פיקסלים יפים]
32. 10 להקות בדיוניות שצריכות להיות אמיתיות. ואפרופו, ספיינל טאפ הופיעו השבוע אצל ג'ון סטיוארט. [אנגלית, וידאו]
33. [תודה לחן] בק ממשיך לשחרר גרסאות אקוסטיות לשירים מ-Modern Guilt האדיר, והפעם שיר שלא חשבתי שאפשר לבצע אקוסטית, "Chemtrails". השבוע הוא העלה גם את הגירסה שלו ל-"Heroine", כחלק ממועדון האלבום שלו בו הוא מחדש, כרגע, שירים מתוך אלבום הבננה של הוולווט אנדרגראונד. [וימאו]



34. קסטה מפרסמת פוסט אורח אצל גל מור על טוויטר ומוזיקה – טוויטר למאזיני מוזיקה, למחפשי מוזיקה, ובעיקר למוזיקאים. (כמעט) כל מה שצריך לדעת. [עברית]
35. והלינק הכי חשוב שם הוא זה: מדריך למוזיקאים שמשתמשים בטוויטר. מאת: טוויטר. להורדה חינמית. [PDF, אנגלית]
36. [תודה לרותם] רוצה להיות מוזיקאי מצליח? אלה החוקים החדשים. שנן ויישם. [אנגלית]



37. [כותבת אורחת: רותם אור]

    Balmy Night
    Bright yellow light
    This balmy night's too long
    My broken record
    It's always on
    My yellow light's too low
    My broken record.
    My father told me never to run
    There are things coming after me
    I'm already gone
    Out through the door
    Through my backyard.

    אין יותר סיום מ-"Balmy night", שיר הסיום באלבום In Ear Park של Department of Eagles, ונורא נורא קשה להפריד אותו משאר התקליט המופלא הזה. זה תמיד בא במכלול. ובכל זאת – הסצנה היא לילה. אתה מנסה להירדם כבר כמה זמן ולא מצליח. ברגע שהבנת שכבר איבדת את הרצון, השיר הזה מתחיל להתנגן. זה מתחיל מבטיח, ועובר למינורי. מאיר אותך באור צהוב בהיר, ופתאום הלילה לא נגמר – אוסילציות של ממש. משהו מתגבר ועולה למעלה, אתה לא יכול שלא לשמוע בזה צעקה לעזרה, או בעצם אולי צו הרחקה, אות אזהרה. מבלבל –
    המסר משתנה לקראת הסוף, המילים פחות מתפשטות, הכל הופך להיות יותר אמיתי, פרקטי. לברוח? אני כבר לא כאן.
    ואז בא הסוף והוא מגיע לפני שציפית, ואתה נשאר לבד.
    מה שבאמת מדהים בשיר הזה, זה שהוא בעצמו אמצע. הוא לא מעציב אותי, הוא לא משמח, הוא פשוט מרגש במובן של מעצבב.
    ובדיוק במקום הנכון, איפה שזה לא יהיה". [מפ3. רותם תופיע בעונג שבת לייב, שזה נדיר כשלעצמו. בואו!]

שתהיה שבת אקסטרה שבוגי! ומזל טוב לשיר ולרוני, שחוגגות היום יומולדת משותף בלי שבכלל היה להן מושג. ניפגש באוזןבר, כן? איזו התרגשות, איזו התרגשות!!!