שלום חברים שלי, מה שלומכם? כאן עמיקו, החבר שלכם גיאחה. כמה עדכונים ותזכורות, מבטיח לא לנדנד יותר מדי.

1. האחים רמירז!

לא רק פרויקט הגומייה, גם האחים רמירז אישרו את הגעתם, ויבואו לעשות שמח די מוקדם בערב, אז אל תפספסו אותם. מי שמסיבה כלשהי לא מכיר עדיין – האחים רמירז הם שלישיית קאנטרי-Fאנק-בלוז מעולה של גיטרה-חצוצרה-תופים, שכוללת את עוזי פיינרמן (לא זה, זה מבום פם) בגיטרה חשמלית, ספי ציזלינג (קולולוש, פ'אנקנשטיין) בחצוצרה ואיתן אפרת בתופים. והם אדירים!!! ככה הם נשמעים:

ובהופעה זה אפילו יותר טוב.
איזהכיףאיזהכיףאיזהכיףאיזהכיף.

שימו לב! מכיוון שזה מצופף לנו את המופעים אפילו יותר מקודם, השתדלו להגיע מוקדם אם אתם יכולים, כי ההופעה הראשונה אכן תתחיל בזמן! המקום ייפתח קצת אחרי 20:00 (נגיד, ורבע כזה), ואנחנו מתחילים בערך ב-20:30. מתן נויפלד הגדול מאינדינגב ינהל את המופעים על הבמה כך שנשתדל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו באינדינגב ואשכרה לעמוד בזמנים. יהיו מלא הופעות, מעין מיני-פסטיבל, רק בלי הבוץ.

עונג שבת לייב – כל הפרטים!

2. פירגונים!

תודה לקוואמי שהזכיר את האירוע ב"קצה" ביום ראשון (ואפילו השמיע שלושה שירים של אמנים שמשתתפים בערב), ל-Time out שהמליצו (עמ' 126, פלוס טייפו בשם של טליה אליאב), לעידית נרקיס שאירחה אותי בקול הקמפוס ולכל מי שאמר לחברים שלו "אתם חייבים לבוא!". מקווה שיהיה מגניב.

3. ושאר תזכורות

יש שרשור טרמפים! אם מישהו מחפש או מעניק טרמפ, דברו אחד עם השני, בואו ביחד, זה יותר כיף.
אם יש לכם חולצה של "I listen to bands that don't even exist yet" – בואו איתה! זה יהיה מצחיק. 🙂

זהו. אני חוזר לעבודה ולשאר אירגונים. אם יש לכם רעיונות יצירתיים איך להפוך את הערב הזה לשמח אפילו יותר – התגובות כולן שלכם.

"חיים רק פעם אחת, זה טוב. אשמח להמשיך בזה. זה מעניין מאוד עבורי. אולי בפעם הבאה ארשום הערות. אתה יודע, היו-יו הוא כלי נשק פיליפיני מהמאה ה-16. הוא שקל יותר מקילו והחוט שלו היה באורך 7 מטרים והוא יצא בארה"ב רק ב-1929" – טום וייטס יודע איך לסיים את השיחה שלו עם בק ולהזכיר לכולם שהוא המשוגע הכי גאון שאנחנו מכירים

[CC-nc-sa]
1. בשבוע שעבר הזמנתי שניים מהבחורים שמופיעים בעונג שבת לייב לבחור את שירי הפתיחה והסיום, והשבוע הגיע תורן של הבנות. ואם הבחורים האריכו במילים והרחיבו את הגבולות הרגילים של שיר הפתיחה והסיום, הבנות האלגנטיות בוחרות למעט במילים. בצירוף מקרים נהדר, שתיהן בחרו בקאברים של זמרות ג'אז. רות דולורס וייס בחרה את "Ain't got no… I got life" של נינה סימון, מחרוזת של שני שירים מהמחזמר המיתולוגי "שיער" שהפכו תחת אצבעותיה ומיתרי קולה למשהו… שונה לגמרי. וכה כותבת רות: "אני אוהבת את השיר הזה במיוחד בביצוע הזה. אני אוהבת את המילים שלו, את הלחן, את הקצב – יש בו משהו שפשוט לא מאפשר לי לעמוד בפניו וגורם לי איזו התרגשות שהיא קצת עצובה והרבה משחררת. הביצוע המסויים הזה, הצבע המיוחד שלו, והקול של נינה סימון שממלא את הטקסט עד המילימטר האחרון – הכי טבעי ואדיר שיש, בדיוק כמו החיים עצמם. שבת שלום ותענוג". [טיוב]



2. עדכוני עונג שבת לייב מהירים: פרויקט הגומייה מתאחדים להופעה! יש גם חולצות עונג שבת להזמנה רק עד מוצ"ש! יאי! שימו לב: אם מיהרתם להזמין חולצה בדקות הראשונות לפרסום הפוסט (חמישי בצהריים) וזכיתם למלא את הטופס המפוקפק, דעו כי כל ההזמנות שנכנסו דרכו נעלמו לבלי שוב (הוא פשוט לא פעל, מסתבר). אנא הזמינו דרך התגובות או המייל! [עברית]
3. קוונטין טרנטינו יגיע בספטמבר לביקור ראשון בישראל, הידד! ליאירוה יש כבר הצעה מעניינת, ואהרן קשלס מתמצת נפלא כהרגלו את הידיעה. [עברית, אבל עם מלא דם וקללות של כושים]
4. אני לא חסיד גדול של פרסי מוזיקה – הגראמי הוא בולשיט, שלא לדבר על העמ"י. אבל תמיד התעניינתי במרקורי, פרס בריטי שניתן בכל שנה אך ורק לאלבום הטוב ביותר. אין קטגוריות נוספות. בשנה שעברה זכו בו אלבו (יאי!) ולפניהם הקלקסונז (בוז!), וגם אם אני לא מסכים עם הזוכים אני תמיד מתרשם מהאלבומים המועמדים. אבל השנה… לא יודע, או שאני ממש מנותק, או שלא מועמד שם אף אלבום בריטי ראוי באמת לתואר אלבום השנה. ואלה המועמדים למרקורי 2009: Florence and the machine, Kasabian, Speech Debelle, Friendly fires, La roux, Bat for lashes, The horrors, Glasvegas, Led Bib, Sweet Billy Pilgrim, The Invisible, Lisa Hannigan. אמת, לא שמעתי את כל האלבומים כאן, אבל… האם מישהו מכם יכול להעיד שאחד מאלה הוא אלבום השנה שלו? [אנגלית]
5. אני ברדיו! ביום ראשון הקרוב ב-19:00 אתארח אצל חברתי היקרה עידית נרקיס ב"קול הקמפוס" (106fm במרכז), בתכנית מיוחדת של "האינדיקטור" שתזוז אפילו שעה קדימה מהשעה הקבועה שלה לרגל המאורע (המאורע = אני נודניק ולא יכול להגיע קודם). נדבר שם קצת על הערב של העונג שבת לייב, והרבה על האוסף וורקינג טייטל (או להיפך). ביום שני תוכלו לשמוע אותי לרגע או שניים מצייץ ב"איש הקטן מהרדיו" של יואב קוטנר ברדיו תל אביב (102fm במרכז). אם לעוד מישהו יש איזו תכנית רדיו, מסתמן שזה השבוע שלי. [ויברציות באוויר]



6. [תודה לג'וס] לפני שאנחנו מתחילים, הנה הצעת התייעלות לקריאת העונג, שנשמעת טוב מאוד (לא ניסיתי). [עברית]



7. איזה כיף! איזה כיף! Monsters of folk (איזה שם אדיר) היא הלהקה החדשה של קונור אוברסט (מר ברייט אייז), ג'ים ג'יימס (המכנה עצמו לאחרונה יים יימס, סולן מיי מורנינג ג'אקט), מאט וורד (M. Ward) ומייק מוגיס (פחות או יותר כל הרכב ב-Saddle Creek). וואו! אני מריח Highwaymen חדשים. אוטוטו יוצא אלבומם הראשון, שייקרא גם הוא מפלצות הפולק, ושיר ראשון מתוכו, "Say please", אפשר כבר לשמוע ולהוריד בחינם. כל מה שצריך הוא לומר… [בבקשה]
8. איזה שם נהדר זה מצוירים בסלון ללהקה, במיוחד כשהוא נגזר משורה בשיר נהדר שלהם, במיוחד כשהשיר, "אהבתי לקרוא", זוכה לקליפ מגניב כל כך. הכל טוב כאן. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

בעודי חורש ועובד על העונג (שיעלה בשישי בערב בואכה לילה), התפתחו להן כמה התפתחויות כיפיות בעניין העונג שבת לייב שחשבתי שתרצו לדעת.

1. אם פספסתם – עד מוצ"ש (מחר בלילה) אפשר להזמין חולצת עונג שבת מגניבה. שימו לב – אין הזמנה חוזרת, ואין משלוחים בדואר. האיסוף והתשלום הם רק בערב עונג שבת, אז הבטיחו את חולצתכם.

2. אני שמח, מאושר, נלהב, מעריץ ומתרגש להודיע על הופעה נוספת שהתווספה למרתון הארוך-גם-כך שלנו, וחלום נוסף שהגשמתי על הדרך – פרויקט הגומיה יופיעו! מי שאינו מכיר עדיין את פרויקט הגומיה, הלהקה הירושלמית הנפלאה ואת אריאל קליינר, הסולן שהקליט גם סולו, מפספס את אחת הלהקות הכי טובות שהיו כאן ואת שניים מכותבי השירים הנפלאים שקמו בארץ (קליינר ונועם פאוסט, שלמרבה הצער נמצא בחו"ל ולא יגיע). אני יכול לדבר עליהם שעות אבל החלטתי שזה יהיה פוסט קצר הפעם, אז – הם מתאחדים בערב עונג שבת לייב!!! וווההההוווווווווו! [ככה הם נשמעים כשהם שרים דילן בעברית]

3. טרמפים – אם מישהו מגיע ברכב מאיפה-שלא-יהיה בארץ ויש לו מקום, או אם אתם זקוקים לטרמפ מאיפה-שלא-יהיה, זה המקום. השאירו תגובה ואולי תצליחו לעזור ולהיעזר.

זהו בינתיים. עדכונים נוספים בהמשך השבוע. ועכשיו – בחזרה לעבודה על העונג!

[אני כנראה jumping the shark here, אבל לא תהיה לי עוד הזדמנות לעשות את זה]

כן, הכיף פשוט לא מפסיק כאן לרגע. פאר-טיי! ניצלתי את המאורע המתקרב כדי להגשים עוד חלום קטן – חולצת עונג שבת!

כן, חברים יקרים, חברות יקרות – אני יודע כמה החזה שלכם עצוב בלי חולצה עם כיתוב שנון. הרי המדים הרשמיים בעונג שבת לייב היא חולצת "I listen to bands that don't even exist yet" (יש לכם כזו? בואו איתה. אין לכם? בואו בלי חולצה!), אבל אפילו היא לא תעמוד בפני חולצת עונג שבת מפוארת וסקסית במהדורה מוגבלת וחד פעמית שככה יהיה לי טוב אני רוצה אחת כזאת!

בגחמה זריזה החלטתי להדפיס חולצות לכבוד הערב המיוחד. זה קרה מהר ולכן גם ההזמנה מצדכם תצטרך להיות מהירה. לא תכננתי לעשות מזה כזה סיפור, אבל יצא שיש כמה דוגמאות שלא הצלחתי לבחור ביניהן, אז החלטתי פשוט לתת לכם להזמין איזו שתרצו (אפשר גם להזמין יותר מדוגמה אחת, אם רוצים להתפרע). כל הסיפור הזה יקרה מהר מאוד – הזמנות יתקבלו רק עד הלילה בין שבת לראשון!!!
וזהו, בראשון בבוקר אני מגיש את ההזמנה ואין התחרטויות.

למה מהדורה מוגבלת? כי, ותתרכזו כי זה חשוב, יהיה אפשר להזמין רק כאן באתר, ויהיה אפשר לשלם ולקבל את החולצה רק בערב עונג שבת לייב (ורק במזומן, סורי, אני לא ערוך לאשראי וכאלה). סה טו. אין הדפסה חוזרת, אין משלוחים בדואר, אי אפשר סתם להגיע ולקוות שיישארו חולצות כי הן יודפסו פר-הזמנה בלבד.
מחיר חולצה אחת: 60 ש"ח (המחיר ייקבע לפי כמות החולצות שיוזמנו – כמה שיוזמנו יותר, כך כל חולצה תעלה פחות, לכן אולי בסוף תגיעו לערב ותגלו שזה זול יותר [אבל זה בטוח לא יהיה יקר יותר]).

איך מזמינים? קרא/י את המשך הפוסט

"אדונים נכבדים, שקלנו את בקשתכם ולצערנו לא נוכל להיענות לה. אנחנו סבורים שהאמן צריך להרפות מהיצירה שלו כשהיא יוצאת לשוק. היא כבר לא שלו, כמו שאתם בעצמכם אוהבים לומר. כמובן שאתם נוכחים בכל שנייה ושנייה באלבום שלכם: מבטאים את אישיותכם, חושפים את נשמתכם. אבל יש צדדים שלכם שלא צריכים להיות נוכחים ואסור שיהיו נוכחים. אורח החיים שלכם, למשל. הוא לא רלוונטי, ואם אתם מתעקשים לשרבב אותו לתוך היצירה, אנחנו מתעקשים ללוות אותו החוצה" – בן שלו עונה לזמרים דתיים שמצרפים לדיסק שלהם בקשה לא לנגן אותו בשבת

לפני הכל – עונג שבת לייב! עונג שבת לייב! עונג שבת לייב! לקראת חגיגת היומולדת המוזיקלית שלנו ב-1 באוגוסט, את שירי הפתיחה והסיום מעתה ועד החגיגה יבחרו אמנים שמשתתפים ב"עונג שבת לייב" (חלקם נגד רצונם, ובעודם מוחזקים בשלשלאות! סתם). השבוע אלה מורפלקסיס ויהוא ירון, ובשבוע הבא – מי יודע?

אחרי לפני הכל: מסיבות אישיות, השבוע עונג קצר ("אני לא נמוך, אני מרוכז", אליבא דנווה חמציצים).

1. [כותב אורח: מורפלקסיס]
   יש תקופות בהן אני נמצא באובססיית האזנה, חייב לבלוע כל פיסת מוזיקה (בעלת ערך קלורי-איכות גבוה) שנוצרה מתחילת ההיסטוריה המוקלטת ועד עתה. אולי בגלל זה אני חש בנוח יותר עם מיקסטייפים ואוספים ערוכים היטב שיכולים לקחת אותי למסע כזה בזמן, אסוציאציות ודימיון – תפקיד שפעם מילא הרדיו כשעוד מילים מוזרות כמו "לחנך" ו-"לאתגר" היו חלק מארסנל המטרות של העורכים המוזיקליים על פני גלי האתר. עכשיו לעומת זאת, ובאופן די מביך, אני נמצא בצד השני של הסקאלה – כמעט ולא מאזין למוזיקה (הסיבות שמורות במערכת) וכשאני מאזין למשהו זה יגמר בשיר אחד שיחזור על עצמו בלופ או באמן אחד שאוכל להתחבר לווייב שלו, במקרה הזה האמן הוא גארי ווילסון [חלל, ויקי, מאמר, אתר].

   בגיל 12 (1965) גארי רכש טייפ סלילים והחל להקליט את עצמו במרתף הבית, בגיל 14 (1967) כבר היתה לו להקה והוא למד לבד לנגן על קלידים, באס, גיטרות ותופים. באותה שנה אפילו המוזיקאי ג'ון קייג' התרשם והזמין את הילד ל-3 ימים של אירוח ושיחות פילוסופיות על מוזיקה. בגיל 24 (1977) ראה אור אלבום הלואו-פיי המופתי You Think You Really Know Me, שהודפס בתחילה ב-300 עותקי ויניל. האלבום שילב השפעות סול, ג'אז, רוק, פסיכאדליה וגישה של פּאנק. אחרי הוצאת התקליט גארי המשיך להופיע עם ההרכב המופרע שלו The Blind Dates עד הפירוק בתחילת שנות ה-80 ומאז נעלמו עקבותיו. בתחילת שנות ה-90, מנהלי הלייבל סאב-פופ התוודו שגארי ווילסון שימש כהשראה ובק אפילו החל לבצע שירים שלו בהופעות. בתחילת שנת 2000 הלייבל Motel Records רצה להוציא מחדש את התקליט You Think You Really Know Me ברי-אישיו על גבי דיסק. בעקבות מחקר מקיף שעירב בלש פרטי, הצליחו למצוא את גארי ווילסון המזדקן עובד בחנות לאביזרי מין כשבערב הוא מחלטר כבאסיסט בהרכב ג'אז סטנדרטי. בעקבות ההדים שההוצאה המחודשת קיבלה, גארי הוציא דיסק עם קטעים נדירים שהוקלטו בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, ואפילו דיסק חדש ב-2004 ועוד אחד ב-2008.

   כשגיאחה ביקש ממני לתרום שיר פתיחה ל"עונג שבת" הנוכחי, השיר "Forgotten Lovers" רץ בלופ במערכת. הוא הוקלט בתחילת שנות השמונים אבל יש משהו בצליל שלו שעדיין נשמע רלבנטי ועכשווי, דרך נהדרת לפתוח ליל קיץ. האזנה נעימה! [מפ3]




(אמנם לא רואים כאן, אבל ליוני וולף יש אחלה שפם)
קרא/י את המשך הפוסט