זהו. מרתון סיכומי השנה הקצר אך העמוס של העונג שבת נפתח רשמית עם שירי השנה האישיים שלי, המשיך עם רשימת האלבומים המיותמים של 2009, וייגמר – ממש מחר! – במצעד אלבומי השנה הגדול והחגיגי (התוצאות כבר בידיי – והן מפתיעות!). הו, ההתרגשות! אני חייב ללכת לגהץ את הטוקסידו שלי.
2009 הייתה, כנראה, שנת ההופעות הטובה ביותר שראיתי בישראל, בטח כשמדובר באוף-מיינסטרים. הפריחה של הפרומוטרים הצעירים, מונוקרייב ונרנג'ה בראשם, יחד עם פתיחת הברז הבינלאומי להופעות ענק ועבודה טובה של שוקי וייס, אלייב פרודקשנס ואחרים, הביא לשפע שאני לא זוכר כמותו. הקיץ של 1993 יכול לקפוץ לי, ראיתי השנה את קלקסיקו ואת ?Why, את אוקרביל ריבר ואת לאונרד כהן, את Mum ואת מארק רונסון, את קורט ואגנר ואת דירהוף, את סול ויליאמס ואת המג'יק מארקרז, וזה רק מה שאני זוכר בשלוף. היו עוד רבות. עשרות. היו פה גם ענקים: מדונה וליידי גאגא ופיית' נו מור ו-MGMT, כל אחד ענק בתורו ובתחומו. אפילו כריס קורנל הגיע ודרים ת'יאטר הפציעו, ושמעתי שהיה נהדר גם בג'ו ג'קסון. חלום.
2010? נראה אותך נותנת פייט. בינתיים יש לווייתן אחד ענק באמצע הקיץ, הפיקסיז, וזה כל כך משמח, שמצדנו שיבואו רק הם כל השנה. לא, לא באמת. אבל על 2010 עוד נדבר מאוחר יותר, כשהשנה הנוכחית כבר לא תהיה כאן ולא תוכל להקשיב. בינתיים, בוא נסכם את ההופעות הכי טובות 2009 – במילים שלכם. מתחילים!
הזוכים בכרטיס חינם לאחת ההופעות של מונוקרייב במהלך 2010: טל מזרחי, קסטה, יואב מרדר
הזוכים בכרטיס חינם לאחת ההופעות של נרנג'ה במהלך 2010: ענת לב הכהן, עמיר חובבי-ציון, מויש לוין
זוכים, בדקו את תיבת המייל שלכם!
סיכומי השנים הקודמות של עונג שבת:
2009: האלבומים המיותמים
2009: שירי העונג של השנה
2008: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2008: האלבומים המיותמים
2007: אלבומי השנה של קוראי העונג שבת
2007: האלבומים המיותמים
2006: שירי השנה – חלק א', חלק ב'
חרמון: "בגלל המקוריות, הצבעוניות, כושר ההמצאה, הגרוב החייזרי. הפיג'מה המהוהה שהסולנית הרהיבה עוז ללבוש בסאונדצ'ק. בגלל המתופף שגרם לאוזניים להתפלץ מרוב עונג. בגלל שהם לא בוחלים במלודיקה ככלי לגיטימי כמעט בכל שיר. בגלל שהקהל התאהב בהם בטירוף גם אם רובם לא הכירו 90% מהחומר, ובגלל שהלהקה התאהבה בקהל שהריע להם ארוכות עד כדי כך שהסולנית ניגשה בהדרנים למיקרופון ומלמלה/גנחה: "I just don't know what to say… I feel warm inside". בגלל שהבארבי היה מלא ועדיין נשמרה אווירה לא הגיונית שנעה בין המנוני חדר מיטות למסיבה בממלכת הגמדים. ומעל הכל – בגלל שהם איסלנדים. כן ירבו ויתרבו". ואמרו אמן.
ערן: "היתה בהופעה הזאת בעיה אחת בלבד: היא העלתה את הסטנדרטים שלי קצת גבוה מדי… מקווה לא להתאכזב בבאות".
הבארבי, 2 באוקטובר
רומן: "הופעה מדהימה של להקה שלא נס ליחה, ממש כמו בימים הטובים. סטליסט אדיר, פרפורמר שלא מתעייף אחרי עשרים וחמש שנים של הופעות, ומזכיר בסגנון ההופעה שלו את איגי פופ. קהל אדיר ואוהד, שמכיר את החומרים של הלהקה, שהיה בונוס מפתיע להופעה, במקום קהל של טרמפיסטים שמגיעים להניד את ההראש בהופעות רבות מדי בארץ".
איתן: "כשיצאתי מההופעה הזו הרגשתי כמו שהרגשתי אחרי ההופעה האדירה של איגי פופ והסטוג'ס שהיתה פה לפני שנתיים (התרוממות רוח, אדרנלין שזורם בגוף וחיוך שלא נמחק מהפרצוף גם חודש אחרי)".
הבארבי, 26 באוקטובר
שמוליק כץ: "החלומות של היום הם נעימים ומרגשים אבל החלומות של הילדות תמיד היו יותר טובים, יותר אמיתיים, יותר בוערים, כשאמרנו 'הייתי עושה הכל כדי לראות אותו בהופעה', והנה הוא בא. אפשר לדון ולדוש באיכות ההופעה, בפלייליסט, באלבום האחרון וכו'. אבל אי אפשר להתווכח על שני דברים: קורנל נתן את הנשמה שלו באותו ערב כמו שלא הרבה עשו השנה או בכלל בארץ והנשמה שלי הגשימה חלום שלא ציפתה שיתגשם".
דרור: "הגעתי כועס על כריס קורנל , יצאתי מאוהב והבן אדם חם חם חם".
עמיחי: "למה? ככה! ועכשיו ברצינות: היה כיף נורא, נפנפתי בראש, דמיינתי שאני בן 17 שוב ויש לי שיער עד התחת… למרות שהגיע אלינו שנים רבות אחרי שיאו – כשבאמתחתו אלבום שדומה הרבה יותר למייקל ג'קסון זצ"ל, מאשר לקורט קוביין הי"ד – הקפיד לבצע את כל הרפרטואר, החל מהחומרים המוקדמים ביותר של סאונדגרדן וכלה בהאנגר סטרייק, מבלי לחשוב לרגע לוותר על ספונמן".
גני התערוכה, 17 ביוני
יעל: "אני לא חושבת שאי פעם הזעתי כל כך!!!"
שלומי גרוס: "בגלל ההפתעה. לא ציפיתי להופעה כזו מלאת אנרגיה מצד הקייזר צ'יפס. הסולן, ריקי ווילסון, לא הפסיק להשתולל על הבמה ולהלהיב את הקהל (אמנם מדי פעם זה נראה היה כמו הפעלה של יובל המבולבל, אבל בכ"ז). כשאני חוזר מהופעה ולא מצליח להירדם בלילה, אז כנראה שזו הופעת השנה".
רוית: "קייזר צ'יפס נתנו את הכול: גיטרות-בס-תופים, סולן כריזמטי וחייכן, קפיצות מעמודי התאורה, חנפנות לקהל המקומי – בדיוק מה שצריך להיות בהופעה מהסוג הזה"
תמר: "לא מלאים בעצמם, כן באים להטריף את הקהל, ועושים את זה יופי".
גני התערוכה, 20 באוגוסט
אסא: "הכי פ'אנקית!!"
מתי: "המסיבה הכי טובה של השנה".
מוטי: "בחרתי דווקא במארק רונסון בגלל שהוא הקפיץ אותי גבוה גבוה, עד כמה שאפשר בזאפה ולמרות כאב ראש רציני שהגעתי איתו להופעה נהניתי מכל רגע עם הבריטי המדליק ביותר בסביבה (בעל הניגוד הגבוה ביותר בין מראה חנוני ביותר לבין האדם הגרובי שהוא למעשה…)".
לירון: "כי מארק רונסון שולט !!! כי היו אנרגיות מטורפות כי האמן נהנה לפחות כמו הקהל".
(אכן, חובבי רונסון מעדיפים לרקוד ולא לכתוב על ההופעה!)
זאפה תל אביב, 4-5 בדצמבר, 2008
דן: "ערב מרתק וחד פעמי של להקה שנמצאת בשיא כוחה. הבארבי היה מפוצץ בקהל אוהד שגם הכיר היטב את המוזיקה. יש לי יסוד להאמין שגם הלהקה עצמה רשמה את ההופעה הזו כאחת הטובות שלה השנה".
ארז: "הופעה נהדרת ללהקה נהדרת. לחוות את ההופעה שלהם בלייב אחרי שעד לאותו רגע התרגלתי לשמוע אותם רק במערכת הביתית היה שינוי מרענן. אני זוכר שיצאתי מההופעה מלא אדרנלין ועם חשק עז לחוות את הערב הזה הזה עוד ועוד. הופעת חו"ל ראשונה שגרמה לי לרצות להשקיע את מיטב כספי וללכת לראות עוד הופעות של אמנים טובים מחו"ל".
הבארבי, 15 ביולי
טל: "עם כל הכבוד לדינוזאורים (הצעירים והזקנים) סוף סוף באה להקה מצויינת, כשהיא בשיא כוחה אחרי שלושה אלבומים מעולים ונותנת על בהמה את כל מה שישי לה. זמן אמת קוראים לזה".
מיכל: "הלכתי להופעה הזאת כשאני לא כל כך מכירה את אוקרביל ריבר, אבל עכשיו, כמה חודשים אחר כך, הם אחת הלהקות המושמעות ביותר על המחשב שלי".
הבארבי, 15 בספטמבר
אליענה מסכמת היטב: "הופעה ששינתה את חיי, לא פחות. כמה טוב היה שם, כמה אהבה, כמה שמחה, כמה כשרון. אילו עיבודים מ-ו-פ-ל-א-י-ם לשירים שבאלבום יכולים להשמע משעממים, אבל בהופעה קיבלו חיים ושמחה שאין לתאר. אילו נגנים מדהימים, כמה החלפות כלים ופרגון הדדי היו שם, כמה הנאה. ואיזה קהל אוהד, ומפרגן, ומעריך, ואסיר תודה. וג'ואי ברנס, הזמר, המקסים באדם, שהיה לי העונג לדבר איתו אחרי ההופעה, ושבנימוס אמריקאי דרומי מופלג הודה לי שבאתי להופעה, ואני אמרתי "לא, תודה לך שבאת!!!" ללא ספק הופעת השנה, והופעת העשור מבחינתי. בלי פירוטכניקה ובלי רעש, קלקסיקו הגיעו לארץ והותירו אנשים נפעמים".
ומצד שני, כותבת לירון: "לא הייתי בהרבה הופעות חו"ל השנה. למעשה, אפילו בהופעה של קלקסיקו לא הייתי. אבל אני קוראת באופן אדוק את כל הביקורות על הכל, וזו ההופעה היחידה כמעט שאני מצטערת שלא הייתי בה".
נמרוד: "אי אפשר לתאר את החיוך הענק של כל מי שיצא מההופעה הזאת, מערב מושלם של להקת מארייצי שעושה שמייח, האנשים שאתה הכי בעולם רוצה להיות חבר לשהם, אהוד בנאי מסמיק ומספר איזה חלום זה לנגן איתם על במה אחת ונכנס לג'אם ארוך ומענג והקרטיבים שהם חילקו בסוף ההופעה"
עטר: "בזכות השמחה שהם הביאו והפתיעו את כל הקהל, ובזכות הקהל הישראלי החם שזרם עם כל ההתלהבות, בזכות חברות שנתנו לי להרגיש כ"כ טוב בהופעה הזאת ובזכות אותו הרגע שהלהקה פנתה אלי ושאלה אותי איזה שיר אני רוצה שהם ישירו, כמובן שאי אפשר שלא לבקש את בלאק הארט שכנראה ששמעתי לראשונה דרך העונג או דרך הקצה בגלגלצ. ליבי החסיר פעימה והשאיר אותי בהרגשה שבהחלט מדובר באחת ההופעות היותר טובות שהייתי בהן השנה".
הבארבי, 18 ו-19 באוגוסט
ירון: "כי זה לאונרד כהן. לא מספיק?"
Tal Brownies: "אני לא אדם דתי, אבל אני מאמינה, באמת ובתמים, שישנו קסם מטאפיזי הנוצר במפגש בין אמן לקהל וההופעה של ליאונרד כהן היתה חוויה דתית לכל דבר: ישבנו, עמדנו, פיללנו, בירכנו, זעקנו את כל המילים לכל השירים והנפנו ידינו באקסטזה. פסקול חיי בהופעה חיה."
לנה: "כהן הוא אגדה מוזיקלית ואני מרגישה זכות וכבוד שהתאפשר לי לראותו בלייב (אמנם רק על המסך), להקשיב למילים ולמלודיות, ולהתרגש עד דמעות יחד עם אלפי אנשים. זו היתה חוויה מדהימה ולמרות כל המגבלות הטכניות של אצטדיון רמת גן, זו היתה ההופעה הכי טובה שהיתי בה בשנה החולפת".
אוהד: "הפריטה על מיתרי הרגש, ההפקה הקפדנית והמושקעת, המעמד החצי היסטורי בו הצלחתי לחוש אינטימיות בין עשרות אלפי צופים."
מורן: "כי זו הייתה ההופעה שגרמה לזוגתי, סוף סוף, אחרי שנים רבות, להתאהב בלאונרד כהן".
איילה: "אחרי רענון אין סופי של דף מכירת הכרטיסים ללקוחות דיסקונט הצלחתי להשיג להוריי, לבעלי שיחיה ולי רטיסים במיקום מעולה, כן – ביציע. את הכרותי המוקדמת עם מר כהן ניתן לסכם בימי שישי של ילדותי, כשאמא הייתה עושה ספונג'ה אחרונה לפני השבת לצלילי לאונרד. זו הייתה המקבילה שלי ל'כל אשה ובת מדליקה נרות שבת'. אז הלכתי להופעה כדי ליצור איזשהו 'זמן איכות עם ההורים'ויצאתי ממנה בהלם – איך לעזאזל לא הקדשתי לאמן המבריק הזה יותר תשומת לב בכל 26 שנות קיומי!?!?"
נועם: "הוא הופיע ביום ההולדת שלי. כזו מתנה נפלאה חייבים לדרג במקום הראשון".
איצטדיון רמת גן, 24 בספטמבר
ובמקום הראשון…
לירן: "נוסטלגיה, נעורים, זעם, התפכחות. הנאה".
קסטה: "בדיוק בשביל סוג כזה של הופעות הומצאו בכלל ההופעות החיות, הרבה להקות טובות מהרשימה צריכות להישאר רק באולפן. תמיד רואים דיוידי של הופעות מדהימות, הפעם הרגשנו שהיינו בתוך דיוידי כזה. לא צריך להיות הופעה מושלמת כדי להיות הכי טובים".
Amir: "אני מעריץ את פיית' נו מור כבר המון זמן וכשגיליתי שהם מתאחדים לא היה מאושר ממני. כשגיליתי שהם מגיעים לארץ בכלל עמדתי להתעלף – והם לא איכזבו בכלל. הם נתנו הופעה מדהימה ואנרגטית בטירוף שלא הייתה מביישת להקה צעירה וחדשה, וניגנו מספר רב של שירים שהם בין האהובים עלי וכל מה שיכלתי לעשות זה לצעוק ולהצטרף אליהם. היה מדהים".
הדר: "מה למה? לא ברור? בגלל הפאטון הזה? בנאדם שפשוט טורף את ההופעה והקהל, מספיקה שאגה אחד בשביל לשדרג את השיר, להרים את הלהקה ולהטריף את הקהל. אף אחד אחר לא היה אפילו קרוב, בחירה מאוד קלה".
Chaprak: "בגלל כמות הזיעה שהשארתי שם על הרצפה".
אלעד: "כי אם נשארתי בחיים אחרי ריקודי הפוגו של ה-15 דקות ההחלתיות של המופע – סימן שאני יכול לשרוד את הכל".
רועי: "הקדמתי חזרה מהודו אחרי טיול ארוך והיה שווה כל שנייה".
אורית: "ככה הופעה צריכה להיות, מייק פאטון, תותח על, פרפורמר בחסד, נותן מעצמו 100 אחוז, סאונד מצויין, רפרטואר עשיר מבלי לקדם רק את האלבום האחרון, הופעת קאם באק פשוט שמותירה חיוך על הפנים".
יואב: "בסוף ההופעה אמרתי לעצמי – זהו אני חייב מנוחה, אני לא אוכל לחזור על האושר הזה שוב בינתיים. אני מודע להופעת האחרות שהיו כאן, שאני באמת ובתמים חושב שהפסדתי (כמו מאדהאני למשל), אבל אושר כזה היה חייב להתפוגג באופן טבעי, ועכשיו אני מוכן להופעות בשנת 2010".
גני התערוכה, 1 בספטמבר
אה כו, וגם…
ההופעה הישראלית של השנה: אביב גדג'!!!
(תמונה: אסף אנטמן, אלא מי)
"נושא הלפיד. בין היחידים ברוק הישראלי שממשיך לרוץ ולא מביט לצדדים" (אלעד)
"ראיתי אותו כמה פעמים, אבל הכי התרגשתי דווקא בזאפה בהרצליה. להופעה הזו באתי עם הבת שלי בת השבע. אין מרגש יותר מלראות אותה שרה "עיר בלי זכרון" ו"קרן שמש" בלייב" (ניר)
"מהפנט" (נגה)
"אביב גדג' בכל הופעה שלו – אנרגיה מדהימה" (נמרוד)
"אביב גדג' באינדינגב. אני עוקבת אחרי אביב גדג' כבר איזה זמן אבל זה תמיד היה מרחוק, מעולם לא ראיתי אותו מופיע, ואני מודה שזו הייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי בשנה האחרונה. לפסטיבל הגענו בפעם השלישית, עם שני ילדים – האחד כבר בעל קילומטראז' אינדינגב, השני תינוק שרק רצה ללעוס את החיפושיות. אז נטשתי את הילדים אצל אבא שלהם וירדתי להופעה. זה היה המופע הסוגר של הפסטיבל וכבר כמעט שלא נשארו אנשים, ולכן כל המוזיקה המצוינת הזו הייתה רק בשבילי. או ככה לפחות הרגשתי. היה רועש, היה מרגש, היה נפלא" (רוית)
"הולך ומסתמן כמי שיירש יום אחד את ברי סחרוף המלך, כוירטואוז של מילים, לחן וחיבור – באמת יוצא מהכלל, משובח וכל כך חד פעמי – בין מזרח ומערב. הללויה!" (עמיחי)
גדול. פשוט גדול! איזה כיף של בחירות ואיזה כיף של הופעות. תודה לכל מי שהשתתף וכל מי שטרח ונימק.
יש גם שידור ברדיו!
יש גם פרסים!
אני יוצא מהפאב. שתיתי טיפה יותר מדי והאינסטינקט אומר לקחת מונית, אבל אני מתחיל ללכת. גם ככה אין לי לאן למהר ואין לי יותר למי. חוץ מזה, יש שלווה מסוימת בשתיים בלילה. ההליכה נותנת לך זמן למחשבה, ואתה יכול להסתכל סביב. הרחובות שקטים. לגמרי לא שוממים, אבל שקטים.
מהי הופעת החלומות שלכם? קפצו ל