שימו לב: המדריך הזה נוצר בעזרתכם, ורק בעזרתכם ימשיך להתעדכן, להתרחב ולהשתפר. אם אתם מכירים חנות שלא מופיעה כאן, אם מצאתם טעות או תרצו להרחיב על חנות כזו או אחרת – אנא הרגישו חופשי לעשות זאת בתגובות בסוף הפוסט, ואני אודה לכם מקרב הלב והתקליטייה.

פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל
1. למה ויניל? (נכתב ב-2010)
2. משיגים פטיפון (נכתב ב-2010)
3. המדריך המלא לחנויות תקליטים ופטיפונים

ניווט | חנויות תקליטים | חנויות פטיפונים

תמונה מכאן (CC)

תל אביב | רמת גן | רחובות | משמרות | ירושלים | חיפה | ראשון לציון | נתניה | קרית ביאליק | טבעון | כפר גלעדי | אונליין

תל אביב

האוזן השלישית [אתר]
קינג ג'ורג' 48 (קינג ג'ורג' פינת שדרות בן-ציון)
03-6215215
ב-2015 האוזן השלישית הזיזה הצידה את רוב מדפי הדיסקים שלה לטובת תחיית התקליטים, שתופסים עכשיו את רוב חנויות הרוק והג'ז. תקליטים יד שנייה לצד מגוון של תקליטים חדשים, מיובאים ומקומיים, פלוס הוצאות של לייבל הוויניל של האוזן, "זהב שחור".

החור בשחור [אתר]
שלמה המלך 5 (ליד פלאפל "הקוסם", המומלץ בלי קשר)
מגוון עצום. מדי פעם אפשר למצוא אוצרות אמיתיים. מחירים נחמדים, נוטים יותר לכיוון היקר מאשר לזול.
פ'אנק סינטרה מעיד: "החור בשחור היא המיקדש – אליה עולים לרגל. ארגזי תקליטים מגיעים לשם מידי יום , ותמיד יש מציאות בכול סגנון אפשרי. למי שבאמת רציני יש גם את החדר האחורי – אבל זה רק לקונים כבדים".

ביטניק [אתר]
י.ל. פרץ 18
מתוך האתר: ביטניק הוא הכלאה בין סלון, מחסן וכמובן חנות תקליטים, נפתח במרץ 2015 וממוקם ברחוב י.ל פרץ 18 בפאתי פלורנטין, 3 דקות הליכה מכיכר המושבות. חנות התקליטים ביטניק קמה מאהבה גדולה למוזיקה ולפורמט התקליט, אנו שמים דגש רב על עידכון המדף בתדירות גבוהה ועל מחירים הוגנים.

Off the record
דיזנגוף 90? 91?
עידית מעידה: מרימים שם את האף, אבל יש שם דברים יחסית נדירים, בעיקר של הביטלס. מצאתי שם תקליט של החלונות הגבוהים בעשרה שקלים.
"אם אתה נחמד יכניסו אותך לחדר האחורי, אם המוכר במצב רוח טוב הוא משמיע לך תקליטים" – כותבת ליאת לוי

קצת אחרת
פינסקר 41 (על יד צומת פינסקר-דיזנגוף)
מתמחים בעיקר ברוק פסיכדלי, פרוג, סיקסטיז וסבנטיז

אילן בן שחר
אבן גבירול 154
אסף מעיד: "עומד להעביר לחנות חלק גדול של התקליטיה הביתית שלו. ממבט ראשון נראה שיש שם אלפים במצב מעולה".

מוסיקה נטו
לונדון מיניסטור, אבן גבירול פינת שאול המלך
חנות דיסקים שמחזיקה מלאי קטן של וינילים חדשים, אלבומים שיצאו לאחרונה.

הנסיך הקטן
קינג ג'ורג' 20
חנות ספרים משומשים בדרך כלל, אבל מחזיקה גם ערימות לא גדולות של תקליטים. בדרך כלל לא במצב מדהים.

שווקים
בשוק הפשפשים בכיכר דיזנגוף (ימי שלישי ושישי) ובשוק הפשפשים ביפו (ימי שישי) אפשר למצוא המון תקליטים. מסיור קטן שאני עצמי ערכתי שם, יש שם בעיקר שטויות – אבל זה רק אני.

רמת גן

אינדסטריאה/תקליטים יד 2
עוזיאל 61
עידית מעידה: "הוא פותח מאוחר בערב ובגלל זה גם נשאר עד הרבה אחרי שמונה. חברה שלי נמצאת שם בגן עדן כי יש שם הרבה דארק אייטיז וניו-וויב, אבל אני מצאתי שם תקליטים של ג'וני קאש, קרוסבי סטילס ונאש ועוד מיני פולק. הבעיה היא שהתקליטים שם די יקרים. 60 ש"ח לתקליט נגיד. ולפעמים יותר. מהצד השני – נתי הבעלים יעשה לך מחיר טוב. נשבעת".
אלמוג מעיד: "נתי, בעל המקום, מוכר גם דיסקים יד שניה. ויש גם קפה שחור"
לא ברור איך קוראים למקום הזה, יען כי עידית טוענת אינדסטריאה אך אלמוג מוכיח שבשלט לא כתוב שום דבר ממין זה.

רחובות

פניקה
רח טלר 21
08-9475381
גם פטיפונים וגם תקליטים.

משמרות

האוסף
נכנסים לקיבוץ, בכיכר שמאלה, פנייה ראשונה ימינה עד הסוף. פתוח בין 10:00-18:00 בימים שלישי ושבת, שישי עד 16:00. פרטים אצל רענן: 0524.657.367
מעיד roniz: בקיבוץ משמרות (אזור פרדס-חנה) מחזיקה כמות נאה (ביחס לאזור) של וינילים. גם פטיפונים אפשר למצוא שם מדי פעם.

ירושלים

הרב הראשי לירושלים סגול 59 כותב בצער: "מאז ש"בלנס" נסגרה לפני חודשיים-שלושה, האמת הכואבת היא שאין כיום בירושלים חנות שבה אפשר לקנות תקליטים. כן, יש את "שטיין ספרים" (באותו רחוב) ועוד כמה מקומות קטנים של יד שניה, ספרים, שטויות וכד'.אבל חנות שבה חובבי מוזיקה יכולים לבחור מתוך מבחר גדול של וינילים, חדשים כישנים, במגוון סגנונות ובסידור הגיוני… אין כרגע בירושלים".
באחת הפעמים האחרונות שביקרתי בירושלים עברתי ליד חנות יד שנייה עמוסה בתקליטים (בקומה ראשונה של בניין מגורים) – אבל אני לא יודע איפה זה בדיוק. מי שמכיר, שיגיד.

גלי תקליטי-ם [אתר]
מדרחוב דורות ראשונים 9 (יוצא ממדרחוב בן יהודה)
02-6232368
מעידה נטע: "טונות של תקליטים ישנים, כולל כמה תקליטי 78 משנות השלושים של המאה שעברה".
אסף מוסיף: "אלפי תקליטים משומשים". וגם פטיפונים!

הגלריה לספרות
שץ 6 (סמוך לבאלאנס ז"ל)
המגיב "המפרסם" מעיד: "יש תקליטיה די גדולה, שלל סגנונות, במחירים זולים (רוב התקליטים, להערכתי, עולים 15-20 ש"ח). יש אפילו אגף לא קטן של תקליטים ב-5 ש"ח".
אבי מעיד: "חנות ספרים די עצומה ומשובחת (יד-שניה בעיקר), ובין הסחורה המגוונת שלהם יש גם תקליטים. לדעתי התקליטים שלהם הם מהזן הזול והלא-מעניין, ואני די בטוח שהם נמכרים ב-5 ש"ח לאחד". גם זה משהו.

אוגנדה [אתר]
אריסטובולוס 4, מרכז ירושלים
אבי מעיד: "שילוב מדליק בין חנות דיסקים/תקליטים/קומיקס ובאר. אפשר למצוא שם כמעט ורק תקליטים מהסוג האליטיסטי-מגה-אלטרנטיבי (הם מתמחים בנויז ואלקטרוניקה מינימליסטית)". המקום זוכה לשבחים רבים בקרב הקהל האלטרנטיבי, ואף על פי שעדיין לא ביקרתי שם, חטפתי צעקות על כך שעדיין לא ביקרתי שם. מומלץ!

התו השמיני
שמאי 12
מוסר ארנב לבן: "יש קצת תקליטים יד שנייה, חלק מהדברים ממש מעניין לחובבי 70s ומוסיקה ישראלית ישנה, לא מאוד זולים, והמוכרים מציקים".
ואסף מוסיף: "סניף שמאי עם חדר תקליטים מיוחד, חדשים ומשומשים; סניף מלחה עם עשרות בודדות של תקליטים, בעיקר רוק סבנטיז".

התקליט
הלני המלכה 7
מעיד אסף: "הפאב הירושלמי שסובב על מוזיקה התחיל מסורת חדשה של יריד תקליטים (וגם קצת דיסקים) על בסיס החנויות/לייבלים/אספנים הירושלמיים, אחת לחודש בימי שישי מהצהריים ועד הערב".

האוזן השלישית
עמק רפאים 8
הסניף הירושלמי של האוזן השלישית מוכר תקליטים. חדשים ומשומשים כאחד. חלק גדול מהתקליטים נמצא במבצע של 3 במאה.

חיפה

האוזן השלישית חיפה
שדרות מוריה 13
04-8360219
מבחר נאה של תקליטים יד שנייה, ולפעמים גם כאלה חדשים. פ'אנק סינטרה מעיד: "האוזן השלישית בחיפה היא בעלת המלאי הכי טוב לתקליטים בארץ. הקומה הרגילה היא רק לתקליטים תוצרת חוץ במחירים מלאים ונדירים (וכמובן דיוידי), קומת ה"מרתף" היא לתקליטים ודיסקים מוזלים עד 20 שקלים".

ראשון לציון

גריפון [אתר, ויש גם בלוג!]
החנות הייתה פעם בז'בוטינסקי, נסגרה, ואמנון הבעלים פתח אותה מחדש אצלו בבית. חייבים להתקשר אליו כדי לתאם ביקור:
050-4915775
החנות מעידה על עצמה: "מעל ל- 7000 תקליטים ! {כולל ישראלים נדירים} – מעל ל 2000 תקליטונים נדירים 7 אינצ'!"

נתניה

בית המוסיקה
הנציב 7
מעיד אסף: "חנות חדשה במרכז העיר. בעיקר דיסקים ו-DVD אבל גם תקליטים משומשים".

קרית ביאליק

מרכז התקליט
רח' קרן היסוד 64
04-8766147
"מבחר גדול של תקליטים יד-שנייה בכל הסגנונות וגם פטיפונים למכירה" כדברי אייל מהחנות

טבעון

קרון הספרים
המגדל 2
04-9533461
חנות ספרים שמחזיקה גם חדרון מלא תקליטים זולים מאוד.
עומר מעיד: "לבקש את אבי. הוא גבר. והוא יכין לכם תה צמחים".

כפר גלעדי

ספרים בחצר [אתר]
מעיד אלון: חנות יד שניה של ספרים בעיקר, אבל מבחר נחמד מאוד של תקליטים יד שניה. במיוחד ישראלים ישנים אבל פה ושם גם מציאות. מאוד נחמדים ואמרו שבקרוב תעלה רשימה מסודרת של התקליטים לאתר

אונליין

וכמובן: eBay
ב-yad2 אפשר למצוא בעיקר תקליטים ישראליים מאוד נדירים ויקרים.

והאופציה החביבה עליי, אישית – אתרי לייבלים בחו"ל: Merge, Saddle creek, Subpop, Matador, Barsuk, Kill rock stars, Asthmatic Kitty, Touch & Go, 4AD
המחירים נעים לרוב בין 10$-15$, שבימינו זה יוצא מקסימום 60 שקל, הרבה פעמים מקבלים הפתעות (מדבקות, סיכות דש) ובעיקר יודעים שהכסף שלכם הולך בחלקו הגדול ישר לאמן.

(CC)

תל אביב | חולון | רחובות | גבעתיים | ירושלים | קרית ביאליק | חיפה

תל אביב

רדיו כוכב [אתר]
קינג ג'ורג' 91
03-5282449
מוכרים, קונים ומתקנים כל דבר שמשמיע מוזיקה. מבחר פטיפונים ומגברים, 60 שנות ניסיון (!), קצת יקרים. את המערכת שלי קניתי שם.

קילומבו [אתר וחנות]
דיזנגוף סנטר – שער 2 (כאילו שמישהו יודע מה זה שער 2. אותה הכניסה של הכלי זמר)
03-5252010
רק ציוד חדש דנדש, בעיקר לדי-ג'ייז ופחות להאזנה ביתית.

אדר [אתר]
החשמונים 105
03-5621934 ,03-5621687
מוכרים גם פטיפונים, אבל מתמחים בראשים ומחטים ליצרנים רבים של פטיפונים.

גבעון [אתר וחנות]
האמנים 7א'
03-5612171
בעיקר ציוד היקפי לפטיפונים והגברה: מחטים, מיקרופונים, מלחמים ועוד – בקיצור, אם תרצו לתקן את הפטיפון בעצמכם.

חולון

א.ב. אלקטרוניקה [אתר]
רח' תמנע 3
יואב מעיד: "בעיקר חדשים ולדי ג'ייז, אבל לא רק". אם אתם חולונים, אולי תמצאו שם מציאות.

רחובות

פניקה
רח טלר 21
08-9475381
גם פטיפונים וגם תקליטים.

גבעתיים

פיוז [אתר]
כצנלסון 113
03-6720019
מוכרים, קונים ומתקנים מערכות ופטיפונים יד שנייה וחדשים.
איתמר מעיד: "המחירים סבירים, היחס סבבה (אני הבאתי להם פטיפון לתיקון שבוע אחרי שתמה עליו האחריות, והם תיקנו בחינם בכל זאת). יש להם גם אתר, שבו אפשר למצוא מציאות".
עידית מעידה: "פעם היה להם מבחר יד שניה יותר גדול, היום פחות. אבא שלי קנה שם פטיפון יד שניה באיכות על. אני קניתי שם חדש באיכות לא על, אבל במחיר על. וגם קיבלתי תקליט במתנה כי הייתי חמודה"
ומהביקור הקצר שלי שם אני בעיקר זוכר מחירים גבוהים.

ירושלים

אסף אלקטרוניקה
מסילת ישראל 25 (נחלאות)
02-6240891
מתמחים בפטיפונים ומערכות הגברה מקצועיים.
איתמר מעיד: "היו להם מגברים חדשים (יעני, מהניילונים, שיוצרו בשנה האחרונה) עם כניסה לפטיפון ("פונו" יעני) – לדעתי אחד המקומות המעטים שמוכרים כאלה בארץ", לאלה מכם שרוצים פטיפון אבל לא רוצים מגבר ישן.

אבי יפה [אתר]
שדרות הרצל 110
02-6438437 (מומלץ לתאם הגעה מראש)
פטיפונים וציוד הגברה חדש בלבד, לרוב גם יקר (לא בגלל מניאקיות, אלא כי זה ציוד טוב)

השירות האלקטרוני
ש"ץ 8
משה מוכר ומתקן פטיפונים

כשיוף
קינג ג'ורג' 5
מחטים לפטיפונים. בזיק ויויו מעיד: " יש להם את כל הקטלוגים, והם גם יתקינו את המחט".

קרית ביאליק

מרכז התקליט
רח' קרן היסוד 64
04-8766147
"מבחר גדול של תקליטים יד-שנייה בכל הסגנונות וגם פטיפונים למכירה" כדברי אייל מהחנות

חיפה

קילומבו (סניף חיפה, דה) [אתר]
רח' הפועל 3
04-8622446

השתתפו בבניית הלוח ועל כך ניתנת להם תודתי הנצחית: איתמר ב"ז, אבי בוחבוט, קסטה, יואב מרדר, מיכאל כהן, עידית נרקיס, אלמוג שימחון, סגול 59, אורלי נקלר ומגיבים נפלאים כאן

מכירים עוד? מצאתם טעות? עזרו לי לשפר את הלוח הזה, והגיבו עם המידע שיש לכם.

הקדמה: אני נוהג לעבוד בפרצים: רעיון, התלהבות, עשייה מאנית ותוך מקסימום שלושה ימים אני מחזיק בקצה העכבר שלי פוסט או אוסף או פרויקט חדש. אבל על הפרויקט שפרקו הראשון (מתוך שלושה) נפרש עכשיו לפניכם עבדתי בערך שנתיים. זה נשמע מרשים מאוד, אבל אלו לא היו באמת שנתיים של עבודה רציפה. עשיתי הרבה דברים באמצע, בעיקר שמעתי תקליטים, אבל עכשיו החלטתי לקפל שרוולים ולהתנפל על הישורת האחרונה שמנעה מהפרויקט הזה לראות אור במשך יותר מדי זמן.

הפרויקט שלפניכם נקרא פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל, והוא נולד מהרבה שיחות שהיו לי עם אנשים ששמעו, קראו או חזו בתחיית הוויניל והפטיפונים של השנים האחרונות ורצו גם, אבל לא ידעו בכלל מאיפה להתחיל, כמה זה עולה ומה צריך. אני לא מומחה בנושא, אבל נועצתי עם מומחים ואפילו ערכתי תחקיר (!), ואני מקווה שהמדריך הזה יהיה מקיף אבל בעיקר נגיש ככל האפשר.

שימו לב: המדריך הזה הוא בשום צורה אינו שלם, ולמעשה מה שאתם מקבלים כאן היא טיוטה כמעט סופית. היא תהפוך לגרסה הסופית בעזרתכם: תקנו לי טעויות, הציעו שיפורים, עדכנו אותי בפרטים וחשוב מכל – עזרו לי להרכיב את המדריך המלא לחנויות תקליטים ופטפונים בארץ.
אז מספיק לפטפט. בואו נתחיל.

פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל
1. למה ויניל?
2. משיגים פטיפון
3. בונים תקליטייה (יתפרסם בקרוב)
4. המדריך המלא לחנויות תקליטים ופטיפונים

"כבר שנתיים לא היה לי פטיפון תקין, ועכשיו קניתי אחד ושמתי אותו במטבח ואני לא מפסיק להקשיב לו. שכחתי כמה החווייה הזו פיזית. פעם תקליטים היו מניעים אותי, לא רק שכלית, בקטע של 'זה שיר טוב' או 'אלה מילים טובות' או 'זה מהלך אקורדים מעניין', אלא ממש מניעים אותי, פיזית" – מת'יו קוז, סולן Nada Surf

הקדמה: מכתבים

בואו נדבר רגע על מכתבים.
רובנו שולחים אימייל על בסיס כמעט יומיומי. חלופת המילים הזו הפכה להיות כמעט אוטומטית, ונעה בין מיילים של מילה או משפט אחד להתכתבויות אישיות של עמודים רבים מספור שנאגרים בתיבת הג'ימייל. אבל איך הרגשתם בפעם האחרונה שקיבלתם בדואר מכתב אמיתי, מנייר, שאדם שאתם מכירים כתב לכם בעט או בעיפרון?

עקב טווח הגילים הרחב כאן בעונג, סביר להניח שחלק מהקוראים בכלל לא התנסו בחווייה כזו. המכתב מיושן, לא נוח, פיזי מדי. הוא דורש מאתנו ממש להפעיל את השרירים ביד כולה ולכתוב בעט ולקפל את הנייר ולהדביק בול וללכת לדואר – למי יש כוח לזה? למי יש זמן? או. למי שיודע מה ערכו של מכתב אמיתי, כזה שאפשר להריח ולראות בו את הרעידות והשינויים הדקיקים בכתב היד של אדם אחד, לרוב כזה שאנחנו אוהבים. מי שקיבל כזה, מי שכתב כזה, לא ישכח.

אימייל נוח הרבה יותר: הוא זמין, מהיר, נפוץ יותר, משוכלל יותר, לא צריך לפענח כתבי יד שאתם לא מבינים כי הכל כתוב בכתב מחשבי נוח וברור. אבל נסו להריח אימייל או לטמון אותו מתחת לכרית או לקרוע אותו בזעם. המקסימום שנוכל לעשות הוא לסמן אותו בכוכבית או להדפיס ממנו עותק על נייר מדפסת.

שאמשיך עם המטאפורה, או שאתם כבר איתי?

(תצלום: alaskaval, ברישיון CC-by-nc-nd)

כמו מכתב, מייל או קוד מורס, גם הפורמט בו אנו מקבלים את המוזיקה שלנו הוא בסך הכל אמצעי, כלי להעברת מידע מאדם אחד (האמן) לאחר (המאזין). ויניל הוא כמו מכתב, נניח, ודיסק הוא כמו אימייל. (וקבצי mp3? בסך הכל SMS מוזיקלי, אי אפשר אפילו להדגיש מילים). נכון, כמו האימייל גם הדיסקים הם נוחים יותר ומדויקים יותר, אבל לצליל אנלוגי – ועוד מעט נרד גם לסיבות הטכניות שבדבר – יש חום אנושי, רגש שנעדר בחלקו או במלואו בגירסה דיגיטלית. הוא אולי פחות "נקי" (בוויניל, לפחות) אבל הוא חי, הוא אמיתי, הוא… גשמי כמו מכתב. יכול להיות שלשמוע תקליטים זה אנכרוניסטי בדיוק כמו לשבת לשולחן ולכתוב מכתבים לאהובה, אבל נסו כל אחת מהחוויות האלו: כתבו מייל ואז טרחו וכתבו מכתב. אתם תרגישו אחרת לגמרי, וזו תמצית העניין. אפשר (וגם קל מאוד) להתווכח במשך שעות אם מבחינה מדעית האוזן שלנו באמת יכולה להבדיל בין סאונד אנלוגי (של תקליט) לדיגיטלי (של דיסק או קובץ מחשב), ומה נשמע טוב יותר, אבל בעיניי זה ויכוח עקר. בסופו של דבר הכל תלוי בדבר אחד שאי אפשר להתווכח איתו: ההרגשה.

סדרת הכתבות הזו, שתורכב משלושה חלקים, מיועדת לאלה מכם שמסתקרנים ורוצים גם הם להכניס לחייהם את המכשירים המופלאים האלה שמפיקים מוזיקה, פטיפונים (ומן הסתם גם תקליטים), אבל אף פעם לא מימשו את הרצון כי הם לא ידעו מאיפה להתחיל, איפה להשיג, במה זה כרוך וכמה זה עולה (תשובה: פחות משחשבתם). בשני הפרקים הבאים נדבר על איך, איפה ובכמה שקלים תוכלו לצעוד צעדים ראשונים בממלכת הווינילים ולהתהדר גם אתם בסאונד אנלוגי בבית.
אבל קודם צריך לברר שאלה חשובה הרבה יותר: למה.

(תצלום: Dennis AB, ברישיון CC-by-sa)

"כשלאמנים יש את האומץ והחזון להקליט כך, זה מייחד אותם. זה יוצר צליל חם, צליל תלת-ממדי, צליל שונה. בעיניי, לצליל אנלוגי יש השפעה רגשית חזקה יותר" – ג'ו בויד, מפיק מוזיקלי

ממש לא מזמן שוחחתי עם מישהו, ובשלב מסוים הזכרתי את הפטיפון שלי. השאלה המיידית שלו הייתה "תגיד, באמת שומעים הבדל בצליל?"
זו שאלה במקומה, לאור הדעה הרווחת בקרב אודיופילים שסאונד אנלוגי של תקליט הוא איכותי ואמיתי יותר משל דיסק.

כשאתם מנגנים תו בגיטרה, מקישים על תוף או אומרים "גבינה", אתם יוצרים גל קול: תנודות משתנות של אוויר. גל קול שמוקלט בצורה אנלוגית הוא גל קול רציף, כלומר ייצוג חשמלי זהה ככל האפשר לגל הקול המקורי. נניח כך:

בואו נניח שהגרף הזה מייצג גל קול במשך שנייה אחת. אני מפשט כאן את הדברים מאוד כדי לתת דוגמה פשוטה ככל האפשר, העניין עצמו הוא כמובן מורכב הרבה יותר אבל העקרונות דומים.

דיגיטציה הופכת כל דבר למספרים, בבסיסו של דבר, זה פירוש המילה דיגיטציה: המרה לספרוֹת. היא לא יכולה לייצר קו רציף, מדויק ונאמן ב-100% למקור, היא יכולה רק לשאוף ל-100% אך לעולם לא תגיע אליו. הקלטה דיגיטלית במהירות דגימה של 44,100 הרץ, שזו הקלטה סטנדרטית מהסוג שמוטבע על דיסק, פירושה שכל שנייה מחולקת ל-44,100 נקודות דגימה.

בואו נפשט את זה עוד יותר כדי שיהיה קל יותר להבין, ונניח שאנחנו דוגמים את גל הקול שלנו במהירות דגימה של 10 הרץ, כלומר 10 נקודות דגימה בשנייה (שזה מגוחך מבחינה פיזית אבל זה רק לשם הדוגמה). פירוש הדבר הוא שגל הקול החלק שראינו קודם מחולק עכשיו לעשר נקודות, על פי גובה גל הקול בכל אחת מנקודות הדגימה. כך:

עכשיו אנחנו רוצים לשמוע את מה שדגמנו, אבל נקודות אי אפשר לשמוע, גל קול צריך להיות הרי קו רצוף של צליל. לכן לוקח המחשב את הנקודות הירוקות שקיבל, ועורך ביניהן ממוצע, כלומר מנחש מתמטית איך בטח נראה הקו שעבר ביניהן. הוא הולך על בטוח ולכן משתמש בקווים ישרים ולא סתם מקשקש על כל הגרף. בצורה מאוד מופשטת, הצליל החדש שנקבל ייראה, ויזואלית, כמו הקו הכחול הזה:

לא בדיוק דומה לגל הקול האנלוגי (הקו האדום) המקורי שלנו, אה? בדיוק. זה, על בוהן של רגל אחת, ההבדל בין סאונד אנלוגי לסאונד דיגיטלי [קראו עוד באקט דיגיטלי – PDF], וכל הרווחים וההבדלים האלה עלולים להיות אחראיים להרבה בעיות, שיבושים ועיוותים בצליל.

"וסרט שפעם ראינו נקטל בשל פגמיו / אבל הפגמים שלו היו מה שאהבנו" – Okkervil River – "Singer Songwriter"

אבל המציאות לא פשוטה וחד משמעית כמו גרף פשוט עם שני צבעים. כזכור, דגימה סטנדרטית בדיסקים היא 44,100 הרץ, שזה הרבה מאוד נקודות ירוקות כאלו בשנייה – מה שהופך את הדגימה הדיגיטלית לקרובה מאוד למקור וממזערת מאוד את השינויים, שאכן קיימים עדיין (שואפת ל-100% אבל לא מגיעה אליו, זוכרים?). אבל זו רק איכות של דיסק, שהיא לא הבסט שבבסט. באולפנים משתמשים לרוב באיכות דגימה גבוהה יותר ובעומק צליל הרבה יותר גדול (48 ביט במקום 24 או 16 ביט, ולפעמים במהירות דגימה של 96,000 הרץ). מהו עומק צליל? תחשבו על זה כעל כמות הצבעים במסך המחשב שלכם. פעם היה לנו מסך עם 2 צבעים, אחר כך עם 16 צבעים, וכיום מסכים סטנדרטיים מגיעים עם כמה מיליוני צבעים, וההבדל ביניהם לבין המקור (הצבעים בעולם האמיתי) כמעט בלתי מורגשים לעין האנושית. מה שמעלה שאלה נוספת: האם האוזן האנושית יכולה בכלל להבחין בהבדלים שכרגע תיארתי עם הגרפים הצבעוניים עוצרי הנשימה שלי?

[ורבי עומר סנש מוסיף: "כשאומרים שתקליטור נדגם ב-44,100 הרץ, ב-16 ביט מתכוונים לכך שמצבו של גל הקול נבדק 44,100 פעמים בשניה, וכל דגימה כזו מיוצגת על ידי מספר שמאוחסן ביחידת זיכרון ממוחשבת בגודל 16 ביט, שזה, בלי להיכנס לחישובים מסובכים, מספר שלם בין 0 ל-65,535. זה מאפשר לגל הקול המשוחזר שלנו להיות מדוייק מאוד, מה שנקרא, Hi Fidelity, ולשחזר נאמנה את הצליל הקריספי והמדויק שאנחנו מכירים בקומפקט דיסק אבל עדיין, לא משנה לאיזו טכנולוגיה נתקדם, ואפילו אם נדגום את המציאות במהירות האור, במחשבי-על, לעולם לא נגיע לשיחזור אמיתי ומלא של המציאות כפי שהיא: אתם מכירים מישהו שמתבלבל בין טלויזיה המציגה תמונה ב-HD לבין הנוף הנשקף מהחלון?"]

אוזן אנושית תקינה יכולה לשמוע טווח של בערך 20,000 הרץ, ויש לאוזן הזו מגבלות רבות (בטח לעומת כלבים, מכרסמים ושאר חיות, אבל הם לעולם לא ייהנו כמונו משיר טוב של רדיוהד). האם ביכולותיה המוגבלות היא יכולה להבחין בהבדלים כל כך דקים, ברמה של אלפית השנייה ושבריר התדר? תלוי את מי שואלים. יש אנשים שיישבעו בכך שתקליטים ופטיפון מתמודדים טוב יותר עם הרגיסטרים הנמוכים, הבאסים, מעבירים אותם בדיוק רב יותר ולכן נחשבים לפורמטים עם "צליל חם". אחרים, וגם לא מעט מחקרים, טוענים שהאוזן והמוח האנושיים יתקשו או לא יבדילו בכלל בין צליל אנלוגי אמיתי לקובץ דיגיטלי באיכות דגימה גבוהה (בדיוק כמו שמספיקים 24 פריימים בשנייה כדי להתל בעין ובמוח שלנו, שחושבים שהם רואים תנועה רציפה וחלקה על מסך הקולנוע), ושההבדל העיקרי שבו תשימו לב בין צליל של דיסק לזה של תקליט (בהנחה ואתם מאזינים להם דרך אותו ציוד הגברה ורמקולים) יהיה הרחשים של האבק על התקליט. מעבר לרמת הוויכוח הזו אנחנו כבר נכנסים לתחום האודיופילי, ואין לי כוונה להגיע לשם (הפעם), כך שהמסקנה הבלתי נמנעת היא זו: העדפה של צליל אנלוגי היא עניין סובייקטיבי לחלוטין. זה עניין של תחושה, האזנה, ורומנטיקה.

קריאה נוספת:
מומלץ: מוות ל-MP3 – דויד פרץ מסביר בתשוקה וזעם איך מוזיקה דיגיטלית הורסת לנו את המוזיקה ואת השמיעה [עברית]
בדקו אם אתם יכולים להבדיל בין איכויות דגימה שונות של קובץ מוזיקה [אנגלית]
מומלץ: על הביטים הללו – מגזין אקט מוזיקלי מסביר מהו סאונד דיגיטלי [עברית, PDF]
עוד על איכויות ומגבלות האוזן האנושית [אנגלית]
ערן דינר טוען: תפסיקו לזבל לנו בשכל על עליונות הוויניל, זה בולשיט [עברית]
האם סאונד דיגיטלי עדיף על אנלוגי? [אנגלית]

(תצלום: lastyearsgirl, תחת רישיון CC-by-nc)

"ההתבוננות המדיטטיבית הזאת בפלסטיק השחור המסתובב נשארה חוויה ללא תחרות. אהבתי להביט בסיבובים האלה, במהירות שבה העין עוד יכולה לקרוא (אבל בזריזות), מה שכתוב על התווית שבמרכז. שנאתי ספורט, זה היה הספורט שלי, ללמוד לקרוא תווית של תקליט בעודו מסתובב" – עמי ברנד, עיתונאי ומבקר מוזיקה

וזה לא רק עניין של הרגשה, זה עניין של רומנטיקה. ואני לא מדבר על זוג הצועד אל השקיעה, לא כזו רומנטיקה זוגית של מערכות יחסים. בעצם, אולי גם. אבל לא, בתכל'ס לא.

אני מדבר על הרומנטיקה הגלומה בחזרה הביתה מחנות יד-שנייה עם שלושה תקליטים גדולים, הפשטת אחד מהם מכיס הנייר הגדול והלרוב-מאובק, ההחזקה הקפדנית הזהירה של התקליט בצדדיו כדי לא לשרוט או להכתים, ההנחה המוקפדת של המחט, קרקושי האבק בהתחלה. זה כמו לטפל בתינוק ישן (ואז, אה, לסובב אותו 33.3 סיבובים בדקה?), כמו לגעת באהובה, ביראת כבוד. זה טקס שלם, אתם מבינים.

עמי ברנד המצוטט לעיל יודע על מה הוא מדבר (או כותב, במקרה הזה): חלק בלתי מבוטל מהמשיכה לעיגולים השחורים והשטוחים האלה היא פֶטיש פשוט, השלכה פסיכולוגית של האמנות שמוטבעת בתקליט על החפץ עצמו. כי לחלק מהאנשים כמונו, שאוהבים מוזיקה אהבת נפש, יש איזו פנטזיה מודעת או לא מודעת לגעת ממש בדבר הלא ממשי הזה, במוזיקה. לעשות אותו לשלנו, לממשי, למשהו שאפשר לחבק או להחזיק או לאבד. כמו אהובה בשר ודם. אנחנו רוחשים כבוד למוזיקה, והטקס הזה הוא הפגנת הכבוד שלנו.

יש משהו מעורר כבוד בגודל של התקליט. הוא גדול יותר מהראש שלנו (אם זה לא נכון לגביכם, אנא לכו להיבדק ושלחו לי תמונה כי זה בטח מצחיק), צריך להיזהר איתו, הוא דורש כללי התנהגות מסוימים מכל מי שמתקרב אליו. יש לו נוכחות, יש לו אמנות ויזואלית ופיזית. מתי בפעם האחרונה בהיתם באיור או תצלום עטיפה של אלבום, מקרוב, בגודל של 32 על 32 סנטימטר? זה עצום, זה חפץ של ממש, לא כזה שאפשר לאבד בין הכריות של הספה. העטיפה, הו, העטיפה. לא תראו עטיפות של דיסקים מהוות השראה לקטע מגניב כמו Sleeveface או התעסקות אובססיבית בעיצובים כמו בבלוג העטיפות Sleevage.

אז כן, חלק גדול מהאהבה או התשוקה לתקליטים היא לא רציונלית, בטח לא מדעית. ומה בכך? כאילו שאפשר להסביר בגרפים ובנתונים אמפיריים את האהבה הכללית של כל מי שקורא כאן עכשיו למוזיקה שהוא אוהב ומרגשת אותו. מוזיקה ואהבה (ובוודאי גם נקודות ההשקה ביניהן) הם מושגים נזילים, רוחניים, מעורפלים, מופשטים. אם אתה אוהב, יהיו לך חמישה מיליון נימוקים למה דווקא זה הדבר הכי טוב בעולם. ואם אתה לא אוהב, גם שמונה מיליארד נימוקים לא ישכנעו אותך. זו אהבה, וזה פשוט שם או לא שם. ואם האהבה, הסקרנות או התשוקה לוויניל קיימת בכם או ניצתה בכם בזה הרגע, הישארו כאן לפרק הבא.

בפרק הבא: אז איך אני משיג פטיפון?

תודה
פונט: "שטנגר" מאת מאיר סדן, "העוקץ"
עזרה: תודה לדויד פרץ על לילות ארוכים של שיחות על סאונד בסולסיק, לעומר סנש על התיקונים והתוספות, ולאביטל על העצות

אנא מכם, הרגישו חופשי להרחיב, לתקן, להטיל ספק ולשפר את המאמר הזה – בתגובות. (או במייל אליי, אם תעדיפו). חלק מהתיקונים והשיפורים שלכם ייכנסו לגרסה הסופית של הסדרה הזו.

לא באמת חשבתם שאתעלם מההזדמנות הזו כאן בעונג, נכון? אינדינגב 2010 מתקרב בצעדי ענק, ושלושת ימיו (שלושה!) יגיעו ממש מעבר לפינה, ב-7-8-9 באוקטובר, שזה באמת עוד שנייה. אז ראשית, תזכורת לטובתכם: אם עדיין לא קניתם כרטיס, זיכרו שלא יימכרו כרטיסים בפסטיבל אלא רק במכירה מראש. ושנית: היי, יש כאן כמה כרטיסים בחינם בשבילכם, רוצים?

תצלום: אסף אנטמן

אז מי יופיע השנה באינדינגב, אתם שואלים בעודכם ממוללים את קצה שפמכם? הו, אתם יודעים, פחות או יותר כולם. בשנים עברו הקפדתי לפרסם גם כאן את הליינאפ במלואו לפי שעות, אבל הוא פשוט גדול מדי השנה עם שלושת הימים שלו, אז פשוט קפצו לראות אותו במלואו. אבל אני יכול לקצר לכם ולספר לכם שספרתי, ויצא לי ארבעתלפים הופעות. בערך.

והשנה, כבכל שנה, אני רוצה גם לנצל את טעמכם המעולה במוזיקה, כי אני יודע שיש לכם אחד כזה ואל תנסו להיתמם עכשיו ולהגיד לי שאתם שומעים סיגור רוס רק כשאתם לא מוצאים באוטו את אוסף הלהיטים של ירדנה ארזי. בין כל הופעה לזו שאחריה יש בערך 10 דקות של החלפת במה, שבלעדיכם עשויות להיות מביכות מאוד אם לא תהיה מוזיקה ברקע. בשנים הקודמות סמכנו עליכם שתכינו מיני-מיקסטייפס קטנים בני כ-12 דקות (זה יוצא בערך 4 שירים), ועמדתם במשימה בכבוד רב – הייתה אחלה מוזיקה!

אבל השנה יש פי 1.5 הופעות ולכן דרושים גם פי 1.5 מיקסטייפים. אז פתחו את הווינאמפ או המדייה פלייר, וערכו פלייליסט קצרצר אך גאוני של כמה שירים שאתם ממש אוהבים (כאמור, עד 12 דקות). סט עם אווירה מיוחדת, או קונספט, או כיוון או סתם תחושה שמתאימה לכם באותו הרגע – העלו את האוספים הקצרצרים לכאן, הקישו ביוזר: indsong@gmail.com ובסיסמא: haonegev. הניחו את האוספים בתיקיית 2010, וזהו! תחשבו כמה נפלא זה יהיה כשבסוף הופעה תסתובבו לדבר עם החברים שלכם ופתאום תשמעו… את המיקסטייפ שלכם! בחיי, זו תהיה סיבה טובה לשתות בירה.

כבר ארבע שנים שאני מאוהב בפסטיבל הזה כליל ובעוסקים במלאכה בפרט, אבל השנה אני ממש לוקח חלק קטנטן בעשייה, הן בצד הווירטואלי (מעדכן את האתר של הפסטיבל) והן בצד המעשי, ואני ממש מתרגש. כמה ימים אחרי שג'ואנה ניוסם תפרוט על מיתרי הנבל של לבי בתל אביב, אקח את התיק הכי גדול שלי ואסע להצטרף לימי ההקמה האחרונים של הפסטיבל: להזיע עם חברים ביום, לשאוף את השמיים המדבריים בלילה, להתכסות אבק וחול ובעיקר להרגיש ולראות איך נראה הדבר הזה מבפנים, על כל המאמצים והמשברים והצחוק והלכלוך שוודאי מלווים אותו.

אני חייב להודות, אם לפני עשור הייתם מספרים לי שב-2010 אצא להשתתף בהקמה של פסטיבל מוזיקה עצמאית ענקי בנגב שנמשך 3 ימים וכולל בערך ארבעתלפים הופעות, יחד עם חברים ישנים וחדשים, וגם אדאג שאנשים טובים יערכו את המוזיקה בין ההופעות… וול, כנראה שהייתי סוטר לכם על שפמכם הממולל ואומר לכם שהשתגעתם על כל הכובע. אבל היי, להגשים חלומות… לא בשביל זה אנחנו קמים בבוקר?

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם הציצו בלוח המופעים, וספרו לי בתגובות איזה מופע אתם הכי רוצים לראות). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למתנויפלד!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי!

"אם כתבתם בחיים שלכם 12 שירים ועכשיו אתם משוכנעים שיש לכם אלבום ביד, צר לי. זה לא עובד ככה. תכתבו חמישים ותבחרו עשרה. תכתבו מאה ותבחרו שנים עשר" – נא להדפיס ולהפיץ בחדרי חזרות. מתוך החלק השלישי במדריך של איה כורם למוזיקאי המתחיל

העונג הזה מוקדש לסתיו, שבמשך שנים קרא את העונג ורק השבוע התחיל ללחוץ על הלינקים.

1. זוכרים בשבוע שעבר, שאמרתי לכם שהתחלתי לשוטט בבנדקאמפ ולחפש אלבומים חינמיים מעולים במיוחד להורדה? אז כשהתחלתי בניסוי הקטן הזה, לא חשבתי שאת אחד הדברים הכי טובים ששמעתי בשבועיים האחרונים אמצא ממש מתחת לאף. Raw Tapes הם קולקטיב\לייבל (לא ירושלמי, כפי שבטעות כתבתי) שמתמחה בהיפ-הופ אינסטרומנטלי. החל ממאי 2010 הם מעלים לבנדקאמפ ריליס חדש כמעט כל חודש. כבר נדלקתי עליהם ב-EP המבטיח Street hype של Mad Steve & Rejoicer (הודות לקוואמי, שהשמיע את שיר הנושא ב"קצה"), ומאז עקבתי אחריהם. השבוע הם שיחררו את האלבום השלם והמעניין ביותר שלהם עד כה, Desired in the 3 worlds של Guadaloop, שאסף תקליטים הודיים ובוליוודיים ישנים, קצץ, עירבב והדביק יחד עם ביטים פריכים מעשה ידיו וחבריו ללייבל. התוצאה נעה בין "המממ, רעיון מעניין" ל"וואו, איזה קטע ענק!", כשהתגובה האחרונה שמורה בינתיים בעיקר לשיר הפתיחה שלנו, "Level vibes". את האלבום כולו אפשר להוריד באיזה מחיר שתרצו, כולל 0, ואם נהניתם מהשיר או האלבום, מומלץ מאוד גם לשלם על התענוג. חבורת Raw tapes העליזה אמורה להופיע באינדינגב הקרוב, ונראה לי שיהיה מעניין מאוד לשמוע מה יש להם להציע לייב. [בנדקאמפ = איזה פורמט שתבחרו]



2. פורסם הליינאפ המלא והמפורט של אינדינגב, לפי שעות והכל, ואני לא מאמין שנשארו עוד פחות משבועיים! איזה אדיר. בקרוב מאוד נחלק פה כמה כרטיסים לחגיגה, ובינתיים נדב מאטמי אוזניים מחלק אצלו בבלוג וכל מה שאתם צריכים לעשות הוא ליצור משהו יצירתי שקשור לאינדינגב בצורה ישירה או עקיפה. [ניפגש בדרום]
3. בבל (אין קשר להוצאת הספרים) הוא כתב עת לתרגום מלשונות העולם, שזו יוזמה סופר-דופר-טריפל מבורכת ונפלאה בעיניי. כששוק הספרים הישראלי קובע איזה לשונות נקבל באופן קבוע (אנגלית, ספרדית, פורטוגזית), טוב שיש גם מי שיתרגם ויביא לנו בעברית ספרות משפות זרות באמת ומתקופות שונות. בגליון הראשון (שזמין מודפס, או ב-PDF) של כתב העת אפשר למצוא יצירות המתורגמות מבבלית, מטורקית ואפילו מאספרנטו. יניב גבאי-מילר ותמר מלינוביץ' גם הקריאו בדרמטיות את הטקסטים ואפשר לשמוע אותם כקובצי אודיו. [עברית, PDF. מה קרה באמת למדור תרגומי השירה ב"הארץ"?]



4. אם אי פעם נדלקתם על מישהו בפייסבוק, ודאי תזדהו עם שיר הפתטיות של שיר-רן ינון, בקליפ שבוים על ידי חברי מורפלקסיס. [טיוב]


רק ניל יאנג והגיטרה שלו. לפעמים לא צריך יותר מזה

5. מה? מתי ניל יאנג הספיק להוציא עוד אלבום? הקשיש הזה עובד כמו קומביין, לא נח לרגע. Le noise, האלבום החדש שלו, הוא ניל יאנג סולו, מה זה סולו, רק הוא והגיטרה החשמלית והקירות. אלבום עירום, אבל עירום שעוצב על ידי מעצב עירום בכיר, דניאל לנואה, מפיק ואיש סאונד ותיק ומבוקש (שעבודותיו המפורסמות והנקיות ביותר היו עם בוב דילן, פיטר גבריאל, יו-2 ועוד). אפשר לשמוע את האלבום במלואו ב-NPR לתקופה מוגבלת. אני אישית הייתי שמח לשמוע את יאנג עירום דווקא עם סטיב אלביני, שזה סוג העירום המוזיקלי שאני מעדיף. [אנגלית, סטרים]
6. קסטה מקשרת לסדרת פרסומות ערביות קורעות מצחוק לגבינה. מי שלא ראה את הפרסומת לגבינת פנדה, לא ראה פרסומת לגבינה מימיו. [טיוב]
7. אז טכנאי אחד הדביק מצלמה לקסדה שלו, ויצא לעבודה. העבודה הזו הייתה לתקן אנטנה בגובה קצת יותר מחצי קילומטר מעל האדמה (!!!). ואין לו רתמה, או חבל ביטחון, או מצנח לצורך העניין. אם זה נשמע לכם טריוויאלי, נסו לצפות בווידאו הזה בלי שהלב שלכם יתחיל לדפוק מהר יותר. בהההההההההה. [אנגלית, וידאו]

קרא/י את המשך הפוסט

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

סיבוב ההופעות הביתי של שלומי שבן ממשיך, ואני מתבאס על כל מופע כזה שאני לא מספיק להגיע אליו (בשבוע הבא אספיק, למרבה השמחה). בשבוע שעבר הוא הגיע לבית של נטע כץ מקריית אתא (שצילמה סליבפייס זהה לסליבפייס המפורסם של לאון פלדמן ורדיוטריפ) ונתן הופעה פרטית רק לה, לחבריה, ולחבר שלה מתן, שהצטרף לשבן באילתורי סקסופון בביצוע נהדר ל"מגדל הפזמון" (במקור "Tower of song" של לאונרד כהן):

(ויש משם גם ביצוע יפהפה ל"אל תלכי עכשיו" בואכה ז'אק ברל). וזו לא פעם ראשונה. בהופעה הקודמת בכפר סבא אירח שבן את תושב הבית אוהד פלזנשטיין, שהצטרף עם קונטרבס ל"אני שוקעת, תפוס אותי", שם הקהל היה הרבה יותר נלהב:

ההופעות האחרונות כבר מעבר לפינה, ובקנה כבר האמן הבא לסיבוב ההופעות הביתיות. Stay tuned!