1. הייתי פעם בהופעה של טייני פינגרז בה כל מה שהם אמרו על הבמה היה "חשמל". אני חושב שזה היה בשל תקלות חשמליות, אבל זה נחרט בזכרוני כרגע נדיר בו מילה אחת מתארת בצורה קולעת כל כך את ההופעה. חשמל על הבמה, חשמל באוויר, חשמל בקהל. יכולתי לראות את החשמל עובר לי בגוף כשלחצתי פליי על האלבום החדש של מארני סטרן. הבחורה הזו היא אולי הדבר הכי חשמלי שאני מכיר – לא רק מפני שהצליל שהכי מאפיין אותה היא הגיטרה החשמלית שלה, עליה היא אוהבת לרוץ באצבעותיה כמו גיטריסט פרוג-מטאל; אלא כי יש משהו בעיבודים האלה שלה, בסאונד של התופים, ברגעים בהם היא עולה גבוה, בלחנים ובקצב שלהם – שפשוט טוען אותי בחשמל. אני מרגיש את השרירים נדרכים ואת הקשב מתרכז בכל פעם שמתחיל שיר שלה. "Transparency is the new mystery" הוא שיר מעולה, והוא אפילו לא השיר הכי טוב באלבום (השיר עם השם המעולה "Female guitar players are the new black", למשל, לוקח אותו, או "For Ash" הפותח) – אבל הוא פתיחה עדינה ורכה עבור מי שלא מכיר עדיין את מארני סטרן ואת האש שבוערת לה באצבעות. שמישהו יביא אותה ללבונטין. [מפ3]



2. הליינאפ לאינדינגב יצא לאור, וכבכל שנה הנה הוא גם כאן לפניכם, עם הדגשות שלי למופעים שאני ממש ממש ממש מחכה לראות. אם תרצו לשמוע את כל הלהקות האלה מבעוד מועד, בני מורפלקסיס ערך את האינדימיקס המסורתי. אני מזכיר לכם שאינדינגב יארך השנה שלושה ימים (!) במקום יומיים, ב-7-9 באוקטובר:
   

   ישראלים/פעולה/סקס | Trees and the bees + רותם אור | קוואמי והחלבות | (Massive Fingerz Spacetrip (Tiny Fingers + Noam Helfer – [Kitzu] + Guests | Ijo & shalter + רבל סאן | אלן מון | יעל דקלבאום | יאיר יונה | The Raw Men Empire + Guests | צביקה פורס אורקסטרה | צח דרורי | נעם רותם | נערות ריינס | טל כהן שלו ולהקה | Underwater Fireman | UMLALA | SANDHAUS | סמטת פחם + כלבי רוח | Lovegrenade | Cage Rage Wild West – 2nd ROUND – Boom Pam vs. The Ramirez Bros | אלקטרה + קוואמי | אשכרה מתים | We Are Ghosts | China Moondogs + בנדה | אד טרנר והדנילוף סנטר | רונן שטיינבאום | טליה אליאב | לורנה בי | קרולינה | פוטוטקסיז | עמיר לב + Tree | רונן כוכבי | רוצי בובה + רם אוריון | עוזי פיינרמן ואורחים – טרום השקה! | שממל | יעל קראוס | יהוא ירון אורקסטרה ואורחים – טרום השקה! | סומסום | הפשרות + חיה מילר | דראנק מאשין + אביב מארק (כולל שירים מהסאבווי סאקרס!) | מורחת לאקום | קולקותי (הקולקטיב + קותי) | לברדור לברטוריז | Jack in the box | זבולון דאב וחברים | אבי עדאקי ולהקה – מופע בכורה! | מיכל לוטן + דניאלה ספקטור | Lost astronauts (עוזי פיינרמן ובנו הנדלר) | do you like my shoes | כל החתיכים אצלי | הקונפליקט | אנטיביוטיקה | פונץ' | The Aprons | Bela Tarr
   —————————————————
   Audio Montage Stoner's Delight
   רייסקינדר Digital Me vs | Cut N' Bass | Audio Montage Allstars | Raw tapes | Markey Funk Acid Test
   —————————————————

   TABAC Bass To The Future Takeove:
   הונאת האמרגן | רדיו טריפ | דאב אל וואד | בוטניקה | (Tabac sound system (Walter/Turtle/Hectik/Kalbata/Jahnatan

   כן, היה נדמה שזה לא ייגמר לעולם, אה? [עברית]

3. [תודה לבן] קפה גיברלטר הוא בלוג מוזיקה ישראלי חדש שעוסק במוזיקה לא-מערבית: אפריקאית, בעיקר, אבל גם אנדלוסית, קריבית, ומה לא. איזה כיף שיש לנו גם בלוג כזה. [עברית]




גונג'סופי. לא תמונה מההופעה אתמול (CC)

4. כמעט 24 שעות עברו, ועדיין לא לגמרי התאוששתי מההופעה של Gonjasufi ו-Gaslamp Killer בתל אביב. והפעם פרק הזמן להתאוששות ארוך מאוד לא כי רקדתי עד דלא ידע כפי שציפיתי, אלא בעיקר כי ההופעה הזו הייתה מתקפה חזיתית כל כך על החושים, שאני עדיין מעכל מה ראיתי ושמעתי שם. מי ששמע חומרים של גונג'סופי מכיר את החיבה שלו לדיסטורשן על ערוץ הווקאלז בשירים, וגם את הנטייה (המבורכת) של גזלאמפ קילר לקטוף סימפולים מתקליטים לא-מערביים ישנים (הודיים, ערביים ועוד) ולקרוע להם את הצורה עם ביטים רצחניים. אבל באלבום, מאחורי ומלפני ומצדדי הקטעים הקשים האלה יש הרבה מאוד רגעים רכים שמאזנים אותם: מלודיות יפות, סימפולים עדינים, מהלכים יפים. חלק גדול מהקסם של האלבום הזה הוא בערבוב בין אסתטיקה מחורעת, קשה, מעוותת ומחוספסת לבין בסיס מלודי ונעים שמתחבא מתחת להכל. בהופעה, הבסיס הזה נשמט מתחת לרגלינו והותיר אותנו מסוחררים. מה שהיה שם היה הרבה מאוד רעש: צעקות במיקרופון מדוסטרשן, ביטים קשים ומעורבבים, והרבה יותר נויז ממה שציפיתי לשמוע במופע הזה. חברי מורפלקסיס הגדיר זאת יפה: זאת הייתה הופעת היפ-הופ די מחורבנת, אבל הופעת אוונגרד נהדרת. נועה מגר ואני הגדרנו את זה כ"טריפ-קור" (כמה כיף להמציא ז'אנרים פיקטיביים!). ובעיקר, גסלאמפ קילר התגלה כאוצר האמיתי עם תיקלוט מופרע ונהדר לפני ואחרי ההופעה (וגם שעה בלתי נשכחת ב"תדר", שאני מקווה שההקלטה שלה תראה אור בקרוב) ובאופן כללי שואו של גיטריסט מטאל על ספידים גם כשהוא על פטיפונים ומחשב . הייתם? איך אתם מסכמים? עמית קלינג ביקר בנענע. [עברית]
5. חטאתם? אל חשש. באנטייטלד תוכלו פשוט למחוק את חטאיכם (שיופיעו באתר למשך יום כיפור ואז יימחקו לעד). [עברית]
6. בפיצ'פורק מראיינים את סטנלי דונווד, המאייר והמעצב הקבוע של רדיוהד מזה עשור וחצי, שהפך כבר לחלק מהלהקה. כשנשאלו עליו בראיון ישן, סיפרו רדיוהד שהוא פשוט נמצא בחדר בזמן העבודה, ההקלטות והמיקסים, ואת הארטוורק שלו הוא יוצא אחרי שספג את כל תהליך העבודה על המוזיקה. תענוג לחובבי עיצוב ומוזיקה. [אנגלית]
7. קותימן הזה, קיבינימט איתו. לא רק שהוא עושה מוזיקה נהדרת ומלאת חיים, לא רק שהוא בחור מבריק ומלא רעיונות נהדרים ולא רק שהוא מחייך בכל פעם שיוצא לי לראות אותו (תכונה נערצת) – הוא גם מאסטר של עריכת ווידאו (ואת זה ידענו עוד מ-THRU-you, שעדיין מדהים). רק תציצו בקליפ ה"קטן" שהוא עשה ל-"Smile 2 me" של קרולינה, מוכיח שוב שלא צריך תקציב הפקה עצום, צריך רק מצלמה קטנה, המון כישרון, ורעיון טוב. מהמם. [טיוב]
8. אם אתם מתכננים להתחיל אוסף תקליטים, או שיש לכם יותר מדי בבית ותרצו למכור קצת – ביום שישי הקרוב ייערך יריד מינט לתקליטים בתל אביב. אפשר להביא תקליטים למכירה, אבל זה ממש לא חובה. [אירוע פייסבוק]
9. ועוד קצת וידאו מקותימן – קליפ לייב של "No reason for you" מהחימום לדי-ג'יי שאדו בגני התערוכה. [טיוב]
10. קישרתי פה בעבר לכתבה של מגזין פילטר על האינדי הישראלי, או יש לומר התלאביבי במקרה הזה, ועכשיו מסתבר שצפויה לנו גם כתבת וידאו מהביקור הזה. הנה טיזר לעניין, ודאי תזהו שם כמה פרצופים מוכרים. [טיוב]
11. באמת שאתם צריכים לשמוע את האלבום החדש של הרוטס עם ג'ון לג'נד, Wake Up, אלבום קאברים מלאה אהבה יזע ודמעות לשירים הגדולים של מהפכת זכויות האזרח בארה"ב, בשנות השישים והשבעים. בייבי יואי, רוברטה פלאק, מרווין גיי, ביל ווית'רס ואחרים זוכים לטיפול המיומן של להקת ההופעות הכי טובה בארה"ב. רע זה לא יכול להיות, ועכשיו אפשר לשמוע את האלבום במלואו ב-NPR. דיג איט. [סטרים]


רוכשת דרגנוע לגן עדן. לורה וירס

12. לורה וירס שרה לד זפלין?! או יה. וזה נשמע נהדר. [סטרים]
13. Depedro (חיירו זוולה), שהופיע יחד עם קלקסיקו בביקור הבלתי נשכח שלהם בארץ, ואחר כך זכה ללהיט גלגלצ בלתי צפוי שהעביר את הקהל שלו מחובבי אינדי מהבארבי לאנשים שמשחקים מטקות בבננה ביץ', יופיע בישראל ב-18 בנובמבר, בבארבי ת"א. קולנס. [עברית]
14. גם שרון ון אטן הנפלאה, שהוזכרה כאן בעונג בעבר והרגיעה את עצביי המתוחים בטיסה האחרונה שלי לאירופה, מוציאה אלבום חדש – וזה אירוע משמח לכשעצמו. מה שמשמח אפילו יותר הוא שמהשיר הראשון הרגשתי כאן בבית. אפשר להאזין לו במלואו ב-NPR. יס! [סטרים]
15. [תודה לקלינג] שמפנה בטוויטר שלו לעמוד אינטרנט כל כך מגוחך ונהדר, שמדהים לגלות שהוא אמיתי לחלוטין: צה"ל מנסה לשכנע מתגייסים שכדאי להם להתגייס למסלול רפואה מבצעית. למה? כי כולם יעריצו אותך, ימחאו לך כפיים, בחורות ישימו אליך לב, יכתבו עליך בעיתון, כולם יאהבו אותך! זה נראה כמו פרודיה מוצלחת על פרסומות משנות החמישים ("שריריך ישתרגו, ובנות המין השני ישימו אליך לב!", כפי שכתבו פעם בסטיות של פינגווינים), אבל זה אמיתי ומעוצב רע להפליא. וארוך עד בלי די, עד שזה נהיה ממש ממש מצחיק. גדול. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

[פוסט מסחרי, כחלק ממבצע "מכבי הום טור"!]

התחרות נגמרה וההופעות התחילו, ואוהד פלזנשטיין מכפר סבא זכה להיות הממזר בר המזל הראשון שאירח את ש"ש להופעה אינטימית אצלו בבית בכפר סבא. ויש לנו כבר תיעוד משמח מההופעה, שבעיקר מצמק לי את הלב על כך שלא הייתי שם:

וכה מספר אוהד:

חזרתי לא מזמן מטיול אחרי צבא מאוסטרליה וניו זילנד ואני מתחיל ללמוד השנה באוניברסיטה. זה גם מצבם של כמעט כל החברים שהגיעו אלי לסלון. כולנו היינו יחד בצופים ונשארנו חברים עד היום. אנחנו חבורה של 15 איש.

חוץ מזה בבית שלי כולם מנגנים, אבא שלי פסנתרן, אחותי גם ויש לה תואר במוזיקולוגיה. אח שלי גיטריסט ואני מנגן בערך על הכל, בעיקר בבס וקונטרבס לאחרונה. כל האחים שלי ואני מתים על שלומי שבן אז כשסיפרתי להם שזכינו הם היו בשוק טוטאלי ששלומי יבוא אלינו הבייתה וינגן על הפסנתר שלנו, שגם ככה לעיתים קרובות הוא מתורגל בשירי שלומי שבן.

באמת באופן גורף כולם ממש היו מאושרים מההופעה וציינו שמבחינתם זה היה ממש אירוע רציני בחיי החבורה ואין שום סכנה שהוא יישכח.

והבאים בתור הם יהל וגל מירושלים, שאני אישית שמח מאוד שהם אכן נבחרו וזכו, כי הם שלחו את אחת התמונות הכי טובות שראיתי בסליבפייס, לייק, EVER:

1. עד היום אני לא זוכר למה הורדתי לפני 5 שנים דווקא את The Woods, האלבום האחרון של Sleater-Kinney, עוד לפני שהורדתי את האלבומים הקודמים של שלישיית הבנות הזו. אין לי מושג. גורל. האלבום הזה סחף אותי בסערה שמתערבלת עד היום. שאר האלבומים שלהן לא מגיעים לגבהים האלה, ואני זוקף זאת לא מעט לזכותו של המפיק-בעל-מגע-הקסם דייב פרידמן, שאחראי להרבה מאוד פייבוריטים שלי מהעשור האחרון. לא המון זמן אחרי הוצאת האלבום הזה, סלייטר-קיני התפרקה. כאילו החליטו לפרוש בשיא, הבינו שיותר מזה הן לא יכולות עוד להוציא מעצמן. האלבום הזה, כששומעים אותו במלואו, מפוצץ מאנרגיה ומותיר אותך מתנשף ומותש, אבל רוצה עוד. דייב פרידמן, כמו שעשה עם הדלגאדוס ב-"Hate", מותח כאן את גבולות הדיסטורשן כך שהתופים נשמעים כאילו הם שוברים את קירות האולפן ומרסקים את הרמקולים (אפקט שמגיע לשיא ב-"Modern girl" המבריק). היום נתקע לי בראש דווקא "What's mine is yours", אולי לא השיר הכי מרשים באלבום בהאזנה ראשונה אבל היי, מה שנתקע בראש הוא מה שנתקע בראש. אבל אני ממליץ לכם בחום עז לרוץ ולהשיג את האלבום הנפלא הזה. Kick some ass. [מפ3]



2. וכאילו התכנית השבועית עם מתנויפלד ב"תדר" לא מספיקה, לאחרונה שמחתי מאוד להתחיל לשדר בעוד תחנה, שבקושי הכרתי קודם אבל גיליתי ככייפית להפליא. רדיו מהות החיים, בעל השם המשונה, הוא רדיו אינטרנט שנולד מתוך עמותת מהות החיים (זו ששייכת לשרי אריסון וכל זה), ובהתחלה גם אני עיקמתי את האף הציני שלי. מה לי ולמהות החיים? מאיפה אני יודע מהי מהות החיים? ומה לי ולשרי אריסון, בכלל? ובכן, כלום. אבל זה לא ממש משנה, משתי סיבות עיקריות: א. בתחנה הזו משדרים באושר כמה מגיבוריי הגדולים: עמיר לב, יוסי בבליקי, שרון מולדאבי, בועז כהן, אורי בנקהלטר ונערצים אחרים, ומה שטוב להם ודאי טוב גם לי. ב. אף אחד לא אומר לי מה לעשות, מה להגיד או איזה מסרים להעביר. מדי יום חמישי ב-22:00 (מיד אחרי התכנית של בבליקי) תוכלו לשמוע אותי בתכנית החדשה שלי, "הנווד", מגיש שירים שאני אוהב ומספר עליהם דברים שיש לי להגיד, וזהו זה. בלי התחכמויות, בלי אג'נדה מלבד מוזיקה שאני אוהב. מה אני צריך יותר מזה? לי זה ממש כיף, ואני מקווה שגם אתם תיהנו להאזין. כל התכניות עולות די במהרה להאזנה חוזרת (און-דימנד) באתר, ואתם מוזמנים להקשיב לתכניות הקודמות. מעכשיו, כאמור, אני שם כל חמישי, 22:00-23:00, וקצת אחר כך באון דימנד. [עברית]



3. אני אוהב מאוד את הקליפ החדש (וגם את השיר) של פיל סלוויי, המתופף של רדיוהד, "By some miracle". הוא פשוט, הוא יפהפה והוא מרתק לכל אורכו למרות שאין בו כמעט כלום. [טיוב]
4. "Too much", שיר שני להורדה בחינם מתוך האלבום המסקרן והמתקרב של סופיאן סטיבנס, ישו הצעיר של האינדיפולק. [בנדקאמפ]


ניקייב. אני מתגעגע לשפם הזה שלו

5. Grinderman החדש דלף השבוע לרשת, וביג פאפא ניק קייב מתראיין ל-Quietus יחד עם שותפו לפשע ג'ים סקלבונוס. כבר הרבה זמן לא קראתי שיחה כה נחמדה על זקן. [אנגלית]
6. [ויה ויה] הטאמבלר של הצלם הידוע אלכס ליבק הוא יומן תצלומים ישראלי נהדר, פעמים רבות נוגע בפוליטי, תמיד בפיוט היומיומי. [פיקסלים]
7. היאח הידד! מורפלקסיס מפרסם עוד מיקסטייפ בסדרת Easy sleazy lemon squeezy, לאיזי ליסנינג משובח בחברת ידידכם וכוסית הקוקטייל החביבה עליכם. [עברית, מפ3]
8. [ויה ויה] דברים שחיפשתי באינטרנט הוא בלוג מלבב של קורנית סטולר שעוסק, איך לא, בדברים שהיא חיפשה באינטרנט, למה היא חיפשה אותם, ומה היא גילתה בדרך. [עברית]
9. כייייייף! ב-14 בספטמבר השנה יוצאת כמות בלתי רגילה של אלבומים חדשים בארה"ב. ב-NPR החליטו לחגוג את התאריך בצורה הולמת, והם נותנים האזנה מלאה ל-14 אלבומים שיוצאים בתאריך הזה, כולל חדשים של The Bad Plus, Of Montreal, רוברט פלאנט (באלבום קאברים שכולל גם שני קאברים ללואו!), Blonde Redhead, The Walkmen, סטיב רייך ועוד ועוד (ואז עוד!). איזו חגיגה לאוזניים! [סטרים]
10. וגם בוואלה נותנים לנו להאזין ל-5 אלבומים ישראליים חדשים במלואם: רוני אלטר, בלקן ביט בוקס, אושיק לוי, רוקפור וערופי שפתיים. חג שמח! [עברית, סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

איזהכיףאיזהכיףאיזהכיף!
איזה כיף כשאמן חדש מגיע לארץ כשהוא הכי טרי ורלוונטי, שנייה וחצי אחרי אלבום בכורה שמעורר הדים בכל מקום עם טעם טוב, ורגע לפני שהוא נהיה גדול באמת. איזה כיף שהוא בא עם חבר טוב שלו, תותח היפ-הופ בפני עצמו, שגם הפיק לו את האלבום. ואיזה כיף שזה גם ממש זול (70 שקל לכרטיס, זה פחות מהרבה מאוד הופעות ישראליות). Gonjasufi מגיע לישראל, וגורר עמו את Gaslamp killer, ואם אין לכם מושג מי אלה ולמה אני מתרגש, זו כנראה הסיבה הכי טובה להמשיך לקרוא (ולהקשיב).

אי אפשר ממש להגדיר את מה שגונג'סופי עושה במונחים המקובלים. זה היפ-הופ? רוב הזמן לא. זו פסיכדליה? כן, בצורה מעוקמת שכזו, רחוקה מהפסיכדליה המוכרת לנו. זו מוזיקת עולם? שיזדיין המושג הזה, הוא לא אומר כלום. זה פ'אנק? אלקטרוניקה? לו-פיי? דאב? פוסט-היפ-הופ-פסיכדליה-דיגיטלית-רטרו-פוטוריסטית-לו-פיי-פולק-טריפ-הופ-מהחלל-עולם-שלישי-פוגש-פטיפונים-וסמפלר-מהעתיד??!?! אין לי מושג! קראו לזה איך שתחליטו לקרוא לזה – זה גונג'סופי, וזה לא באמת דומה לדברים ששמענו עד עכשיו. אלבום הבכורה של מר סופי (שם אמיתי: Sumach Ecks, שכבר עכשיו נשמע כמו שם עט), A sufi and a killer, מתעלה מעל ההגדרות האלו למשהו שלם, קשה לעיכול לפעמים, אבל כזה שמצליח למתוח את הגבולות בעידן בו לפעמים נדמה שאין כבר גבולות למתוח.

מלבד "Ancestors" שהופק על ידי Flying Lotus, והיה השיר הראשון שזקף את אוזניי ומשך אותי לבדוק מי זה ומה זה, כל האלבום מופק על ידי מפיק אחר, Gaslamp Killer. מר רוצח (שם אמיתי: William Benjamin Bensussen) הוא אחד ממפיקי ההיפ-הופ (או פוסט-היפ-הופ, אם תרצו להתפלצן, או היפ-הופ אבסטרקטי) היצירתיים והמרתקים של השנים האחרונות. הוא כבר היה בישראל לאחרונה (אבל לא הייתי אז אין לי מושג איך היה), ומספיק לומר שבגיל 17 הוא החליט להיות די-ג'יי אחרי ששמע את די-ג'יי שאדו – ואם זו לא השפעה טובה, אני לא יודע מה כן. הטעם הנרחב של גסלאמפ קילר במוזיקה והנטייה השאדואית לחטט בפינות הנידחות ביותר של ערימות התקליטים אחרי סימפולים מפתיעים ואקלקטיים, וזה חלק ממה שהופך את האלבום של גונג'סופי למרתק כל כך, ובטח יהפוך גם את הסט שקילר ייתן כאן למעניין בפני עצמו.

לקראת המופע של שניהם בקומופרט 13 בתל אביב, ב-16 בספטמבר, הנה מיקסטייפון הכנה קטן שרקחתי בעזרתם האדיבה של אנשי TABAC שאחראיים ליבוא המשובח הזה. אה כן, רוצים כרטיס? יש לי כאן שניים בשבילכם.

כואבות לכם העיניים, אה?

[audio:https://haoneg.com/bite/me/01-gonjasufi-sheep.mp3,https://haoneg.com/bite/me/02-flying_lotus-testament.mp3,https://haoneg.com/bite/me/03-gonjasufi-ancestors.mp3,https://haoneg.com/bite/me/04%20The%20Gaslamp%20Killer%20-%20When%20I'm%20In%20Awe%20%5bft.%20Gonjasufi%5d.mp3,https://haoneg.com/bite/me/05-gonjasufi-candylane.mp3,https://haoneg.com/bite/me/06-gonjasufi-holidays.mp3,https://haoneg.com/bite/me/07-gonjasufi-kowboyz_and_indians.mp3,https://haoneg.com/bite/me/08-the_gaslamp_killer-anything_worse.mp3,https://haoneg.com/bite/me/09-gonjasufi-kobwebz.mp3,https://haoneg.com/bite/me/10-the_gaslamp_killer-birthday_music.mp3]

1. Gonjasufi – Sheep
מי ידע ששיר על צמחונות יכול להיות כל כך טוב? וגם: מאיפה הקילר הביא את הדגימה הנפלאה הזו של ה"לה לה לה לה"?! גאוני.

2. Flying lotus – Testament (feat. Gonjasufi)
גאון הביטים הנוכחי בקטע מהאלבום הקודם, Los Angeles. עם כל חיבתי לגזלאמפ קילר, אני חייב להודות שאני הכי אוהב את גונג'סופי על ביטים של הלוטוס.

3. Gonjasufi – Ancestors
כאמור, הם הכי טובים כשהם ביחד. השיר היחיד באלבום של גונג'סופי שהופק על ידי פליינג לוטוס, ולא סתם היה זה השיר שהלייבל המעולה Warp בחר מהאלבום הזה כדי לשבץ בסמפלר שלו ל-2010 . הברקה, ואחד משירי השנה שלי.

4. Gaslamp Killer – When I'm in awe (feat. Gonjasufi)
קטע חדש חדש של הקילר מתוך EP חדש שיצא באוקטובר. לא אהבתי אותו בהאזנה ראשונה (אצל קוואמי ב"הקצה"), אבל כבר בשנייה כבר נדלקתי.

5. Gonjasufi – Candylane
ואחרי הקטעים החרוכים והמחוספסים מופיע לו פתאום קטע אלקטרופ'אנק כזה, משום מקום. חלקלק.

6. Gonjasufi – Holidays
השיר הזה כאן גם כי הוא השיר האהוב על חברי עומר מתוך האלבום הזה, וגם כי הוא עוד דוגמה לוורסטיליות של האלבום הנפלא הזה.

7. Gonjasufi – Kowboyz and indians
הקטע האהוב עליי ביותר באלבום, אחרי "Ancestors", פצצה אדירה מבחינתי. לאכזבתי הרבה, שילבתי אותו במיקסטייפ שהכנתי לאוטו שלי, ומלבד שני אנשים, כל מי ששמע אותו עיקם את האף. אולי בגלל הסמפול הרפטטיבי ברקע, אולי בגלל הדיסטורשן על הקול של גונג'סופי, אולי ממשהו אחר. בעיניי זה שיר גדול, והקטע שמתחיל ב-01:24 הוא לא פחות מענק.

8. Gaslamp Killer – Anything worse
הקטע האהוב עליי בינתיים של Gaslamp Killer. היפ-הופ אינסטרומנטלי מצוין, שמזכיר את RJD2 בימים טובים יותר. הוכנס גם למיקסטייפ האחרון שלי אצל מורפלקסיס.

9. Gonjasufi – Kobwebz
כי לכתוב דברים עם Z בסוף זה הכי מגניב. כי הסמפול הפסיכדלי ברקע (סיטאר? גיטרה?), יחד עם האפקטים שמשחקים לאורך כל השיר שולחים אותו לחלל עם אספקה לשבע שנים של אסיד.

10. Gaslamp Killer – Birthday music
כי לא רק ביטים הוא יודע לעשות.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם איזה אלבום או שיר נשמע לכם כאילו הוא נעשה תחת השפעת סמים, או במטרה לגרום לכם לקחת סמים?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לטבק!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי!

"אנחנו כבר לא בתיכון. אנחנו כבר לא צריכים להגדיר את עצמנו לפי הקבוצה שאנחנו שייכים לה. אפשר לאהוב מה שרוצים בלי להתבייש. אפשר לשמוע מוזיקה בלי להתייחס להשלכות התרבותיות שלה. אפשר ללכת לבלות איפה שמתאים לנו. אפשר להגדיר את עצמנו לפי מי שאנחנו. וזה בסדר. תמיד יהיו לנו הסחים וההיפסטרים לצחוק עליהם תוך כדי" – נועה ליברמן פלשקס. עוד בעניין הזה באייטם על היפסטרים בהמשך העונג.

אנשים שצריכים לבדוק מייל:
הזוכים בדיסק החדש של ירונה כספי: עידו וליאור. תתחדשו!

I eat because I'm unhappy, and I'm unhappy because I eat
1. מהפעם הראשונה ששמעתי את Baby Huey*, לפני כמעט עשור, ידעתי שאני אוהב אותו. החיספוס והילדותיות שבקול שלו, העיבודים, הסאונד – הכל שם פשוט נפלא. בייבי יואי, שנולד כג'יימס ריימי, מת ב-1970 בגיל 26 מהתקף לב (הוא היה שמן. מאוד), והשאיר אחריו אלבום אחד ויחיד בלבד, עם שמונה שירים – אבל כל שיר בונון. הגירסה המונומנטלית שלו ל-"A change is gonna come" פתחה את העונג לפני כשנתיים, ועכשיו נתקלתי ב-"Hard times" וכבר שבוע שאני טוחן אותו, מכניס אותו לתכניות רדיו (יום ראשון ב-14:00 בתדר!), ומזמם אותו לעצמי. לא סתם נחשב האלבום הזה של יואי לאחד האלבומים המשפיעים ביותר על לידתו של ההיפ-הופ, כמעט עשור מאוחר יותר. הגרוב של התופים, חטיבת הקצב הקשה והפ'אנקית, ההוקים החוזרים והסאונד הכללי משכו מפיקי היפ-הופ רבים לסמפל אותם, ובכך להנציח את האלבום האדיר הזה, שאחרת היה עשוי להישכח לעד. איזה כיף למצוא אוצרות מהעבר. יש תחושה שהם לעולם לא ייגמרו. והנה משהו משמח בטירוף שגיליתי תוך כדי שכתבתי את האייטם הזה: ג'ון לג'נד והרוטס (!) יוציאו באוקטובר אלבום חדש של קאברים לשירים מתקופת מהפכת זכויות האזרח בארה"ב, והשיר הזה גם כן יבוצע. נהדר! [מפ3]





2. העונה האהובה עליי בשנה הגיעה – אל תהיו מצחיקים, כמה טיפות זה עדיין לא סתיו – עונת אינדינגב! והנה כבר מטפטפות החדשות הראשונות והמשמחות במיוחד: אינדינגב 2010 יימשך השנה שלושה ימים במקום יומיים, בתאריכים 7-8-9.10, כלומר חמישישבת. הידד! כרטיסים לשלושת הימים כבר מוצעים למכירה ב-150 ש"ח – שימו לב, לא יימכרו כרטיסים בפסטיבל עצמו, אלא אך ורק בהזמנה מוקדמת. פרטים נוספים, כמו הליינאפ המלא ושאר הפתעות, יתפרסמו בימים הקרובים. בינתיים, אותי מדהים לראות כמה מהר נחטפים הכרטיסים האלה עוד לפני שבכלל פורסם מי מופיע. אני מת על אינדינגב מכל כך הרבה סיבות, ואחת מהן היא שהוא הפך לאירוע שאנשים יודעים בוודאות שיהיה בו כיף, וקונים כרטיסים בלי לדעת בכלל את הליינאפ. זה אדיר בעיניי. וגילוי נאות: מתוקף היותי חבר טוב של מתן נויפלד, האיש העיקרי מאחורי הליינאפ והפסטיבל, אני מעורב השנה בהתרחשות, בעיקר בתחום אתר האינטרנט. זה לא אומר שאני מקבל מהם כסף ומפרסם אותם תמורת בצע כסף (לא שיש בזה משהו רע). כתמיד, אני כותב כאן על דברים שאני אוהב ונלהב מהם, ואינדינגב – כמו שיודע כל מי שקורא כאן בעונג בשנים האחרונות – הוא אחד מהם. ניפגש שם! [עברית, אירוע בפייסבוק]



3. אני ממש שמח וגאה להזמין אתכם לבקר באתר החדש של זמרת ואישה שאני אוהב במיוחד, עינב ג'קסון כהן. השמחה כפולה: גם כי סוף סוף לעינב יש אתר, והיא גם נותנת בו את "לא כוחות", שיר חדש ויפהפה מאלבום הבכורה שלה שיוצא בקרוב; וגם כי אני אחראי על העיצוב של האתר, שאני מבסוט ממנו מאוד. כך שאני מאוד לא אובייקטיבי, אבל כן מאוד שמח. אנג'וי. אם אתם צריכים בנייה ועיצוב של אתר או בלוג – דברו איתי. [עברית]
4. וואו, כמה שאני נהניתי בהופעה של LCD Soundsystem ביום שלישי! ציפיתי ליהנות, כמובן, הגעתי מלא אנרגיות וציפייה, אפילו – וזה נהיה נדיר במחוזותינו אחרי כל כך הרבה הופעות בשנה ומשהו האחרונות – התרגשות. כשהגעתי, כמה שירים לתוך הסט של The Drums, המקום נראה חצי ריק. זה לא השתנה בהרבה במהלך הערב. אין לי מושג כמה אנשים נכנסים לביתן 1 של גני התערוכה, אבל אפשר לומר די בוודאות ש-40% ממנו היו ריקים, וגם בשורות הראשונות היה נעים ומרווח מספיק כדי לרקוד בלי שהראש שלך יהיה תחוב בין שחי לשחי. שזה אחלה, בשבילי, כי אם כבר באים לראות הופעה מרקידה אז עדיף שיהיה איפה לרקוד. הדראמז היו משעממים למדי, אבל לפחות משעשעים מאוד – לא בטוח אם בכוונה. הסולן שלהם הפגין כמה מריקודי הבמה המצחיקים ביותר שראיתי, ואחד משני הגיטריסטים חיזק אותו עם תנועות ידיים גדולות מהחיים. אם כבר שעמום, לפחות שיעלה חיוך. פגשתי לא מעט חברים בקהל ששאלו אותי בעיניים נוצצות אם אני מתכוון להישאר ל-PiL, ונאלצתי לאכזב את רובם. אין לי שום דבר נגד הלהקה, רק כבוד, אבל הם אף פעם לא היו חלק מההיסטוריה האישית שלי, אין לי קשרים רגשיים אליהם. נשארתי לאיזה 3-4 שירים, היה נחמד, אבל היה גם מאוחר מאוד (ובעצם, למה לא להעלות את הדראמז בשבע, ולא בתשע? אמצע השבוע, חברים). אבל למי אכפת מכל הלהקות האלו שמסביב, אנחנו הגענו כדי לקבל את ג'יימס מרפי וחבורתו העליזה, וקיבלנו מעל ומעבר. הסאונד היה טוב (יחסית לגני התערוכה), הקהל היה נלהב, והאנשים על הבמה הראו לנו איך הם מצליחים להעביר את תוצרי המעבדה המזוקקים שלהם לבמה, בלי לשפוך אף מבחנה. להיפך, כמה מהשירים התפוצצו על הבמה טוב יותר מעל כל רחבה. מרפי הוא די-ג'יי, והוא יודע לבנות סט, והסטליסט היה נהדר במיוחד, וטס במהירות האור. וכמו שכתב ידידי יונתן קוטנר, חצי השעה האחרונה הייתה "אקסטזה של רגש. מוזיקת הריקודים הכי לא צינית שיש". רצף מדהים של "Yeah", ירידה קצרצרה למחיאות כפיים, ואז חזרה עם "Someone great", השיר האהוב עליי של LCDSS בביצוע יפהפה ומרגש, ואז "Losing my edge" וסיום מפואר עם "New York, I love you", מעורבב עם "Empire state of mind" הנהדר בפני עצמו של ג'יי-זי ואלישה קיז. איך כתבו לפניי? "לרקוד עם דמעות בעיניים". הגדוּלה של LCDSS, מעבר למיומנות הטכנית שלהם, מעבר לדרך בה הם מייבאים את הידע המוזיקלי העצום שלהם לתוך המוזיקה שלהם (שהיא חגיגה של מחוות מצד חולה מוזיקה מלא תשוקה), מעבר לכך שהם מזיזים לך ת'תחת – היא שיש לב בתוך המחשב הזה, יש נשמה במכונה. אמת, הם לא היחידים שעושים את זה, אבל הם בהחלט מהטובים שבטובים. וביום שלישי בלילה, למשך שעה ומשהו, ובמיוחד בחצי השעה האחרונה, הם היו הכי טובים בעולם. מיד אחרי ההופעה שלהם פגשתי בביתן חברה, ששאלה אותי "נו? הרגליים כואבות, הגרון צרוד והלב שמח?" – היא לא הייתה יכולה לקלוע יותר. [עוד ביקורות: עמית קלינג מכתיר בביקורת מעולה במיוחד את ההופעה הכי טובה של חייו (וואו!), ליאור ניב אומר במאקו בדיוק את אותם הדברים אבל הרבה, הרבה פחות טוב, עינב שיף בוואלה, סער גמזו בעכבר העיר אונליין, עידו כהן שעמד 30 ס"מ לפניי פרסם וידאו של "Tribulations"]



5. ראיון נפלא ב-Quietus עם ג'יימס מרפי מ-LCD Soundsystem על העתיד (והסוף?) של לס"ד מערכות שמע (תודה ליעל רגב על התרגום הנפלא הזה), על הפעם בה הוא הוזמן לכתוב בסיינפלד, על ארקייד פייר ועוד. [אנגלית]
6. והראיון המעניין-באמת היחיד שקראתי בארץ טרום ההופעות האלו היה המפגש של אבי פיטשון (פיטשון! תנו לנו עוד ממנו!) עם ג'וני ליידון בלונדון. ככה כותבים כתבה מגזינית. תענוג לקרוא. [עברית]
7. עינב ג'קסון כהן, שילה פרבר ומאיה בלזיצמן הופיעו ביחד בעונגפסט, ועינב הספיקה כבר להעלות שני יוטיובים מההופעה, אחד של "אסור זה אסור" הנהדר של שילה, והשני של "לא כוחות" עוצר הנשימה של עינב, בביצועים משותפים נפלאים בעיניי. [טיובז]
8. השבוע פרסמתי את המיקסטייפ השלישי שלי בסדרת Monsterism בבלוג המיקסטייפס המדהים של יקירי מורפלקסיס, ואני אישית מרוצה ממנו יותר משני המיקסטייפס הקודמים שלי בסדרה הזו. הפעם תמצאו שם, בין היתר, את גסלאמפ קילר (שיופיע כאן ב-16.9 יחד עם גונג'סופי!), את דוריאן קונספט, Can, The Books, Baths ועוד דברים טובים. קצר, ואני מקווה שגם לעניין. [מפ3, זיפ]
9. [תודה לאביטל] היפסטר היטלר. הקומיקס הכי מצחיק של השעה הקרובה. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט