פטיפוניזם: להתחיל עם ויניל
1. למה ויניל?
2. משיגים פטיפון
3. בונים תקליטייה (יתפרסם בקרוב)
4. המדריך המלא לחנויות תקליטים ופטיפונים
בחלק הקודם של "פטיפוניזם" דיברנו על כך שוויניל זה כיף ואכן, ויניל זה באמת כיף. אם אתם קוראים גם את החלק הזה, סימן שקצת השתכנעתם ואתם רוצים לדעת מה עושים עכשיו. או שסתם חיפשתם משהו משונה בגוגל ובטעות הגעתם הנה. תישארו, זה מעניין.
הדרך העוברת משלב ההחלטה לשלב בו תוכלו להתהדר בתקליטייה פעילה וקולנית בחדרכם היא קצרה, ובנויה משני שלבים פשוטים. השלב האחרון מביניהם הוא להשיג את התקליטים, ועליו נדבר בחלק הבא של הפרויקט הזה. השלב הראשון הוא, מן הסתם, להשיג לעצמכם פטיפון – כי מלבד השואה, אין דבר עצוב יותר מערימת תקליטים משובחים שאין איך להאזין להם.
אם כבר יש לכם פטיפון – הידד לכם! אתם רשאים להשאיר תגובות מלגלגות על כל אלה שכן צריכים לקרוא עכשיו את הכל, ולחכות בסבלנות לחלק הבא.
אם אתם רוצים להשיג פטיפון, נא להצטייד מראש בסבלנות (מעט!), וכסף (אופציונלי), אבל לא הרבה מאוד מאף אחד מהם. בואו נתחיל.
חשוב להזכיר: מטרת המדריך הזה היא קודם כל להיות נגיש ככל האפשר לאנשים שאין להם שום ידע מוקדם – לכן אני פוסח כאן על כמה דברים שאולי קריטיים לאודיופיליים ולמקצוענים. עם זאת, אשמח מאוד אם תוסיפו בתגובות הערות, תיקונים והצעות לשיפור המדריך. אני מתאר לעצמי שבאופן טבעי, חלק מהתגובות שלכם ייטמעו מאוחר יותר בגרסה האחרונה של הטקסט. תודה ענקית לעומר סנש שהעיר הערות מאירות עיניים לפוסט הזה, ואף היה שותף לכתיבת כמה מפסקאותיו.
תמונה מכאן: cc-by
על החלק הזה אפשר לפסוח אם אין לכם עדיין פטיפון זמין ביד – אבל כדאי לקרוא מתישהו כדי לדעת.
RPM – סל"ד, או בעברית צחה סיבובים לדקה, כלומר מהירות סיבוב הצלחת של הפטיפון. רובם המכריע של התקליטים כיום מנוגנים במהירות של 33 ושליש סיבובים לדקה אך סינגלים, תקליטים שונים ואלבומים ישנים מאוד (או כל מיני מהדורות חדשות ומיוחדות כמו האלבום השלישי של פורטיסהד) מנוגנים לרוב במהירות של 45 סל"ד. כמעט כל הפטיפונים מציעים בורר בין שתי המהירויות האלו. נדירים אף יותר הם תקליטים שמנוגנים ב-78 סל"ד, אך מדובר בעיקר בתקליטים שיוצרו לפני מלה"ע השנייה, ולכן מעטים הפטיפונים שמסתובבים במהירות הזו.
סטיילוס (Stylus) – מלבד היותו שם של מגזין מוזיקה מקוון נהדר שנפח את נשמתו, הסטיילוס הוא פשוט המחט שחורשת את התקליט וממירה את הוויברציות שהיא קולטת בחריציו לאות חשמלי קלוש למדי, שבסופו של דבר מגיע לאוזנינו כמוזיקה. איך הוא מוגבר? מיד נגיע לזה. כשאתם קונים מחט חדשה, שאלו את המוכר לכמה שעות נגינה היא אמורה להחזיק, וכשמגיעה העת, זכרו להחליף מחט – מחט שחוקה תזיק לתקליטים ולאיך שהפטיפון שלכם יישמע.
ראש – הראש הוא החלק בקצה הזרוע שאוחז במחט, קולט את הויברציות העדינות שלה, וממיר אותן לאותות חשמליים. קצת כמו דינמו של אופניים, רק במיליונית העוצמה. בדרך כלל רוב האנשים מסתדרים עם הראש הקיים בפטיפון שלהם, מצד שני, יכול להיות שהוא ישן, מחורבן, או סתם לא מתאים למה שאתם מחפשים (אם כי ברמת ההאזנה הביתית הבסיסית עליה אנחנו מדברים כאן, לא נהיה בררנים).
Pre-amp – כפי שהוסבר כאן, האות החשמלי שמייצר הפטיפון הוא חלש, בערך מאית מעוצמת האות שמייצר קומפקט דיסק. כדי להשוות את העוצמה המזערית הזו לעוצמה שתישמע לנו נורמלית, נחוץ קדם מגבר, יחידת הגברה חיצונית חשמלית, שמתחברת בין הפטיפון למערכת הסטריאו ומגבירה את האות החשמלי החלש שפולט הפטיפון, כך שנוכל לשמוע אותו בלי להגביר עד התקרה. פריאמפים חיצוניים נדרשים כשהמגבר שבידיכם אינו כולל כניסת Phono (שכבר כוללת בתוכה יחידת קדם-מגבר). בימינו אפשר למצוא גם מעט פטיפונים עם פרי-אמפ מובנה, אבל זה לא נחשב למומלץ. מחירו של פרי-אמפ נע בין 300 שקל ופחות לדגמים הפשוטים ועד אלפי ועשרות אלפי שקלים לדגמים האודיופיליים. קחו בחשבון שפרי-אמפ זול נותן גם תוצאה פחות טובה מבחינת סאונד, ואיכות הסאונד הסופית של כל קומבינציית מכשירים תיגרר תמיד לאיכות החוליה המחורבנת ביותר שבה. אבל הכל תלוי בתקציב שלכם וברגישות האוזניים. לרוב המאזינים המתחילים יספיק פרי-אמפ זול למדי שפשוט עושה את העבודה.
הארקה ו-RCA – אני יודע שאתם מתים על כבלים. כבלים מחברים את העולם. לפטיפונים יש כמעט בכל המקרים שתי יציאות עיקריות: א. יציאת RCA סטריאו (כלומר כפולה): אחת לימין ואחת לשמאל. די פשוט. כמעט בכל המקרים, תזדקקו לכבל מהסוג הזה (עם שני פלאגים בכל קצה, לא שלושה כנהוג בווידאו).
ב. בנוסף, פטיפונים כמעט תמיד צריכים יציאת Ground, או בעברית, "הארקה". מדובר בכבל היוצא מהפטיפון ומתחבר לכניסה מתאימה במגבר. הסיבה היא, כפי שמסביר המומחה המקומי שלי עומר סנש: "כאמור כאן, האות החשמלי שמייצר הפטיפון מאד חלש (הוא מוגבר בקדם מגבר בערך פי מאה) וחשמל סטטי, או השראה חשמלית לסוגיה, שהם לא בעיה גדולה ברוב מערכות הסאונד הביתי, גם הם מוגברים פי מאה יחד עם המוסיקה. לכן, אם החשמל הסטטי אינו נפרק, הפטיפון שלכם ישמיע במקרה הטוב המהום נעים אבל לא מאוד מוזיקלי, או במקרה הרע מבחר סוגי דיסטורשן ורעשים, בהתאם לסוג ההפרעה החשמלית הקיים בסביבתו של הפטיפון". הנה הסבר פשוט וקצר לגבי הארקת פטיפונים.
משקולת – אנחנו נכנסים כאן לרזולוציה קצת גבוהה יותר ממה שאני מקפיד עליה בסדרה הזו, אבל זה עניין די קריטי. הזרוע, שבקצה המפורסם יותר שלה נחה המחט, אוחזת בקצה האחר משקולת, שנועדה לאזן את הזרוע. למה? כי אם הזרוע לא תהיה מאוזנת, היא עלולה להיות קלה מדי ולקפוץ מכל דבר קטן, או גרוע מכך – להיות כבדה מדי ולהזיק לתקליט שלכם. ישנם סוגים שונים של משקולות, תלוי בן כמה הפטיפון שלכם. לרוב הפטיפונים יש משקולת מוברגת, שמאפשרת לשלוט על המשקל שהיא מפעילה בעזרת הברגה פשוטה פנימה או החוצה [הנה וידאו שיבהיר לכם איך עושים את זה, והנה הסבר טקסט], אבל כבר נתקלתי בפטיפונים ישנים עם משקולת זעירה תלויה בחוט. עומר סנש היקר מוסיף:
"אפשר "לשחק" מאד בקטנה עם משקל המחט. הפעלת משקל מעט גדול יותר (בטווח של עד חצי גרם) ייתן לפעמים סאונד יותר "בריא" ועשיר בתקליטים שחוקים, אבל אם ברצונכם לשמור על התקליטים הנדירים ויקרי המציאות שלכם, כדאי להקפיד על משקל נכון. אם אתם קונים מחט חדשה, המשקל אמור להיות מצויין בניירת. אם המחט שברשותכם משומשת, שאלו מישהו שמבין, או שתחפשו את הדגם באינטרנט. חשוב לציין כי לפני שמכוונים את המשקולת, צריך לאפס את הזרוע – להביא אותה למצב בו היא מרחפת באופן מאוזן (בחלק מהפטיפונים אפשר להזיז לצורך כך את סימון האפס שעל המשקולת). מכאן, נסובב את המשקולת על פי השנתות, כך שתפעיל את המשקל המדוייק הנחוץ. לרוב הטווח נע בין חצי גרם לשני גרם".
תמונה מכאן: cc-by-nc-nd
מערכת כלשהי כדי לחבר אליה את הפטיפון, כאילו, הלו?
המלצת הבית היא מגבר אנלוגי ישן (ולצורך העניין, בפוסט הזה מגבר ורסיבר הם אותו המכשיר, כי אין לי זמן ומקום לדקויות), מכמה סיבות: ראשית, בזכות הסאונד האנלוגי שעליו דיברנו בחלק הקודם. שנית, מגברים ישנים, כלומר מסוף שנות השמונים וקודם לכן, מתהדרים בכניסת Phono, והם גם זולים יותר, בדרך כלל. שלא לדבר על כך שהם נראים מצוין.
זה חשוב מסיבה פשוטה מאוד, שכבר הוסברה ב"מושגי יסוד" לפחות פעמיים (ולכן נסבירו בקיצרור נמרץ): הסיגנל של הפטיפו הוא אות חלש ביותר, שמופק מהחיכוך המזערי בין המחט לפני התקליט. מגברים בעלי כניסת Phono מאובזרים בהגברה פנימית נוספת בתוך המגבר, ו"יודעים" להגביר את הסיגנל החלוש הזה לרמה שמיעה (ראו גם "הארקה", לעיל).
אבל מה עושים אם כבר יש לכם מערכת קיימת בלי כניסה כזו, ואתם לא רוצים להחליף אותה או להוסיף עוד מגבר לחדר הצפוף שלכם? אל חשש. בשביל זה המציא לנו אלכסנדר גרהאם פטיפון את החידוש הטכנולוגי המכונה Preamp, אשר כשמו כן הוא: קדם-מגבר (ראו לעיל). מדובר במכשיר חשמלי קטן שמתחבר מצד אחד לפטיפון, מצד שני למערכת, ומצד שלישי לידידנו הטוב – החשמל. כך הוא משמש כיחידת הגברה הכרחית בדרך, ומגביר את הסיגנל החלש כך שעד שהוא מגיע למערכת שלכם, הוא פחות או יותר שווה בעוצמתו לסיגנל של קומפקט דיסק או נגן אלקטרוני אחר שתחברו לשם.
קפיש?
מגברים אנלוגיים או לא אנלוגיים, פלוס רמקולים, זה כבר נושא לפוסט או פרויקט אחר לגמרי, אבל באופן כללי ניתן למצוא כאלה יד ראשונה ויד שנייה בשלל חנויות אלקטרוניקה ברחבי הארץ. אני ממליץ לרכוש מכשיר טוב יד שנייה ולא להוציא אלפים על מגבר שהוא Over-qualified ומציע סראונד 809 רמקולים כשכל מה שאנחנו רוצים הוא לשמוע קצת סטריאו ישן וטוב מתקליטים. יש לנו לוח מקומות בהם אפשר לקנות פטיפונים, ובמקום בו אפשר למצוא פטיפונים אפשר כמעט תמיד למצוא גם את חבריהם הטובים, הרסיברים.
תמונה מכאן: cc-by-nc-nd
אז יש לנו את כל הבסיס, אבל חסר לנו פטיפון. כמו כל דבר בדוגמאות מתחכמות, גם הדרכים להשגת הנגן הנכסף מתחלקות לשלוש אפשרויות בסיסיות:
1. לגזול מאבא
זו צריכה תמיד להיות הדרך הראשונה, והמומלצת מכולן. לפני שאתם רצים לחנות או לאינטרנט, תשאלו את אבא, תרימו טלפון לדודה, תדפקו בנימוס על דלת השכנים, תעירו את סבתא (אבל לאט ובזהירות, היא כבר לא צעירה), חפשו בבוידעם. להרבה מאוד אנשים שוכב בבית פטיפון טוב להפליא, לרוב פעיל לגמרי או במצב שדורש החלפת רצועה או מחט בלבד (עניין זול למדי ברמת הבסיס שבה אנחנו עוסקים), שסתם משמש את תושבי הבית כמדף במקרה הטוב, או תופס מקום ואבק במחסן במקרה הרע. לי קרה כבר שלוש פעמים (!) שקיבלתי מקרובי משפחה פטיפון פעיל לגמרי, או כזה שרק דורש החלפת רצועה זולה. כמה מחבריי מודים לי עד היום על המתנה. אז יכול להיות שבמקום להוציא כמה מאות שקלים תוכלו להרוויח פטיפון תקין לגמרי, ועוד עם מראה וינטג' אותנטי, במחיר שיחה מביכה אחת על כוס תה עם סבתא. נצלו את מכריכם.
2. לקנות משומש
זו הדרך המומלצת למי שלא מצליח להשיג פטיפון בחינם. בלוח שלנו יש רשימה הולכת ומתעדכנת של מקומות בארץ בהם אפשר לרכוש פטיפון משומש. ברוב המקומות האלה אפשר גם לתקן פטיפונים ישנים, במקרה שמצאתם אחד חינמי שדורש שיפוץ.
החסרונות בפטיפונים משומשים מעטים, אך חשוב לדעת אותם: כמו כל דבר ישן ומשומש, אין אחריות והסיכון לתקלות גדול יותר, וסביר להניח שהאיכות לא תהיה אידיאלית, שהרי המחט ודאי שחוקה יחסית והרצועה (המסובבת את המגש) עייפה יחסית – שני אלה דברים ברי תיקון זול. היתרונות הן שמדובר בפיתרון זול משמעותית, ולרוב אפשר למצוא פטיפונים באיכות יפה ובמחיר נמוך הרבה יותר ממכשירים חדשים לגמרי שמוצעים בארץ לרכישה. לרוב, המוכר גם ישמח להסביר לכם איך מכוונים את המשקולת, איך מנקים את המחט ואולי אפילו יזמין אתכם לעלות אליו לשמוע תקליטים. אל תלכו הביתה עם זרים! בחרתם באופציה הזו? קפצו לסעיף ג' כדי לדעת מה חשוב לדעת במקרה כזה.
מיטיבי לכת מוזמנים לחפש לעצמם מכשיר משומש או חדש ב-eBay, תחת האזהרה החשובה שבמקרה של פטיפון לא כדאי לרכוש מה שאי אפשר לבדוק קודם אם ואיך הוא פועל (ובכל מקרה, זיכרו שברכישות מעל 50$ אתם עשויים להיתקל בזרועו הארוכה של המכס הישראלי, שידרוש מכם דמי ערבות כדי לשחרר את הטובין שלכם).
3. לקנות חדש
זה המפלט האחרון, או האופציה הראשונה אם אתם הולכים על מערכת מנקרת עיניים ומתפשרים רק על החדש והיקר ביותר, שזה לגיטימי כל עוד זה לא הארנק שלי.
האופציות לרכישת פטיפון חדש לגמרי בארץ הן לא רבות. רשת חנויות קילומבו DJ Shop (ראו לוח) מוכרת בעיקר פטיפונים מקצועיים או חצי מקצועיים, שמיועדים יותר לתיקלוט ופחות להאזנה ביתית, אך מחזיקה גם מלאי ביתי. עם זאת, ההיצע הביתי שלהם הולך ומצטמצם בשנים האחרונות, והפטיפון הביתי היחיד שלהם שמחירו פחות מאלף הוא השרווד 9805, שעולה אצלם 890 ש"ח. אם אתם בדרך להיות די-ג'ייז, אולי כדאי שתבדקו את המלאי שלהם, אבל גם במקרה של תקליטן מתחיל הייתי ממליץ על יד שנייה (למשל, רדיו כוכב בת"א). פטיפונים מקצועיים ומקצועיים למחצה אפשר למצוא גם בחנויות כמו כלי זמר (בלעעע), וחנויות מתמחות אחרות בארץ.
מלבד השרווד, בארץ נפוצים מאוד גם פטיפון Dynavox 420, שנע בין 600 שקל ל-1,000, ומודלים של Thorens שמגיעים לאלפי שקלים.
המגוון הדל כל כך של פטיפונים ביתיים בארץ נובע בעיקר מכך שאין יותר מחברה וחצי שמייבאת את המכשירים האלה. זה חבל נורא, אבל כנראה שזה עונה על דרישותיו הדלות של השוק הישראלי בתחום הזה.
לי, אגב, יש בבית דווקא פטיפון כזה (יחד עם עוד אחד, יד שנייה, שקיבלתי במתנה מהדודה ועדיין לא חיברתי).
תמונה מכאן: cc-by-nc-sa
אז החלטתם לקנות פטיפון משומש – ברכותיי! החלטה קצת מאוחרת לאור העובדה שאנחנו מדברים על זה כבר שני פוסטים ארוכים למדי, אבל מוטב מאוחר מאשר ממש ממש מאוחר.
אל תרוצו לקנות את הפטיפון הראשון שתראו בחנות. יש כמה דברים שחשוב לזכור, לוודא, ולשאול בחנות:
1. האם מה שאתם קונים מתאים למערכת שיש לכם בבית? האם דרושים כבלים מתאימים? הציצו על היציאות של הפטיפון, ודאו שהכל תקין.
2. האם הכל עובד? בקשו לחבר לחשמל, ודאו שהמגש מסתובב, שהכבלים שלמים, והכי חשוב:
3. בקשו להאזין. כדאי מאוד להביא תקליט שאתם מכירים את הצליל שלו ושמעתם מיליון פעם. ודאו שהמגש מסתובב במהירות הנכונה, שאין קפיצות או עצירות, שהזרוע יציבה, שהכפתורים לא נופלים כשלוחצים עליהם, שהצליל יוצא כמו שצריך, שהכבל החשמלי לא קרוע, שהיציאות של הסאונד תקינות, ובעיקר – שזה נשמע לכם טוב ("טוב" הוא מושג מאוד יחסי. הכי חשוב שזה יישמע *לכם* טוב).
4. האם הפטיפון עוצר אוטומטית בסוף צד התקליט? זה נשמע זניח, אבל אם תתחילו לשמוע הרבה תקליטים, ואני יוצא מנקודת הנחה שרוב ההאזנה תהיה ביתית, תודו לאלוהים אם לא תגלו למחרת בבוקר שהתקליט עדיין מסתובב מאתמול בערב על סוף הצד ושוחק לכם את המחט. פטיפונים המיועדים לדי-ג'ייז ימשיכו לנגן עד דלא ידע. פטיפונים שפוסקים מסיבובם ומרימים את המחט בסוף הצד נקראים פשוט אוטומטיים. ודאו שאתם קונים את מה שמתאים לכם.
5. שאלו את המוכר: האם הרצועה חדשה? האם הפטיפון עבר טיפול? האם יש אחריות? האם יש דברים שאני צריך לדעת? האם אתה שקרן, אדוני? האם תסכים לתת לי הנחה משמעותית תמורת טובות הנאה מיניות בדיסקרטיות, בביתך או במלון?
6. האם יש לו מכסה? בסיסי, לא תמיד הכרחי, אבל חשוב לזכור.
תמונה מכאן: cc-by-nc
פטיפון, בדיוק כמו מערכות יחסים, דורש תשומת לב, עדינות, אהבה וניקוי אבק זהיר מדי פעם במקומות הרגישים. רגע, המטאפורה הזו כרגע התקלקלה.
1. אבק הוא אויבו הידוע של הפטיפון, דאגו לנקות אותו. אם יש מכסה – זכרו לסגור אותו.
2. אל תשתמשו בפטיפון בתור מדף. הכבדה אינה מועילה, וגם לא תוכלו לראות את התקליט מסתובב דרך המכסה (שזה הכי סקסי).
3. דאגו להעמיד אותו במקום מאוזן ויציב, פן התקליט יקפוץ ושאר מערין בישין. המהדרין בודקים באמצעות פלס שהמשטח אכן ישר, אופקית ואנכית.
4. תהיו עדינים, ראבאק! זה פטיפון!
קריאה נוספת
אודיו פידליטי: מבוא לפטיפון [עברית]
"מגברי וינטג´ – למי זה טוב?", תום הרשליקוביץ, hometheater.co.il [עברית]
כל הסטריאו הזה, יובל גולדשטיין, מגזין אקט מוזיקלי [עברית]
בפרק הבא: בונים תקליטייה!
תודה
פונט: "שטנגר" מאת מאיר סדן, "העוקץ"
עזרה: תודה לעומר סנש האדיר, על ההערות והתיקונים, ובכלל
אני לא מאמין למי שלא מאמין בצירופי מקרים. אין דבר יפה, מעורר פליאה והשראה מצירופי מקרים. לפני כמעט עשור ישבתי בדירה של חבר. שתינו שוקו ועישנו סיגריות, ועברתי לו על הדיסקים. שלפתי אחד ושאלתי מה זה, והוא אמר אה, זה דיסק שפעם הייתי שומע ואני כבר לא שומע יותר. רוצה? קח אותו, שלך. מיד לקחתי. שאני אגיד לא לדיסק בחינם? חלילה. לקחתי ושמעתי, אבל בכלל לא נהניתי. לאוזניי מודל תחילת העשור זה היה בלגן מדי, פרוע מדי, אגרסיבי מדי. תנו לי קצת רדיוהד ואביתר בנאי ואני מבסוט חלאס. וכך הנחתי בצד את Now I got worry של Jon Spencer blues explosion, אחד ההרכבים עם השם הכי קולע ומדויק שאי פעם קמו. ברבות השנים גם אני העברתי את הדיסק הזה הלאה, אחרי שלא שמעתי אותו יותר מפעמיים. והנה לפני מספר שבועות נסעתי צפונה עם חבר אחר לגמרי, שהביא דיסקים לדרך. אחד מהם היה אלבום שלא הכרתי של אותו פיצוץ בלוז ג'ון ספנסרי. עכשיו, אחרי שהטעם המוזיקלי שלי הספיק לחפור אחורה ולדהור קדימה ולהתרחב לכל הכיוונים, נדלקתי. כשחזרתי הביתה הורדתי את אותו הדיסק שהיה לי פעם, בלי לדעת בכלל שזה אותו הדיסק, סתם הורדתי מה שמצאתי. וטחנתי את האלבום הזה. את השיר שהכי אהבתי, "Wail", צרבתי על דיסק עם עוד כמה שירים, כדי לשדר ב"תדר". והנה לפני שיצאתי לאינדיגנב ביקש ממני מתן להביא דיסקים שהכנתי לתכנית המשותפת שלנו ב"תדר", כי אין מספיק מוזיקה להשמיע בין ההופעות. אז הבאתי. ודווקא הדיסק עם "Wail" נשאר איכשהו באוטו, והצטערתי על כך נורא, כי ממש חיכיתי לשמוע את השיר הזה מתפוצץ פתאום בין ההופעות בחגיגה המדברית המשחררת הזו. ולפתע, רגע לפני ההופעה של טל כהן-שלו, אם אני לא טועה, פרצו הרמקולים הנגביים בריף החביב עליי בחודש האחרון, וגרמו לי לקפץ כמו מטורף בזמן שכולם הלכו לשתות בירה. השיר ששכחתי באוטו הגיע בכל זאת, מה הסיכויים? אני מניח שהתודה מגיעה לאביב מארק. אני לא מתווכח עם צירופי מקרים, בטח לא כשהם פועלים לטובתי. אחרי שוויתרתי על השיר פעם אחת בבורותי, אני לא מתכוון להרפות ממנו עכשיו, כשהוא הגיע שוב לחיי. רק תעשו לי טובה: תגבירו. מלא. [מפ3]
