1. למרות שמוצאי מצד אבי הוא מזרחי (אני יודע, ההלם!), ואבי גדל בילדותו גם על מוזיקה ערבית, קשה מאוד לומר שגדלתי על המוזיקה הזאת. למעשה, כפי שכתבתי בעבר במקום אחר, מהר מאוד למדתי להעביר תחנה בבוז בכל פעם שהמחט בסקאלה נחתה על סולמות ומקצבים ערביים. אבל אחרי שאמנים ישראליים, מברי סחרוף ועד דיקלה, פתחו את החרך והרגילו את האוזן, הצמא הגיע ואיתו שיטפון קטן, שהתחיל עם אום כולתום והתרחב מאז. אני מחובר לקפה גיברלטר ושומע מדי פעם מוזיקה מלבנון, מאלג'יר ומאיראן, אך מלכת המוזיקה הערבית שמרטיטה את לבי הייתה ונשארה מצרים. כשלמדתי לא להעביר מיד תחנה אלא קודם כל להקשיב רגע, נפלתי באיזו נסיעת לילה על צלילים שמילאו את נפשי התרגשות, אושר ונגעו לי עמוק עמוק בשורשי הלב. שיזמתי בלי שום ציפיות, ולהפתעתי קיבלתי זיהוי: עבדל חלים חאפז. "מי?" שאלתי את עצמי בקול רם, ולא ידעתי שזה כמעט שקול לפעם הראשונה שבה שומעים שיר של אלביס ושואלים "מי?". חאפז אכן היה מעין אלביס מצרי: זמר שזכה בתחילה להתנגדות בגלל הסגנון החדש שהביא, אבל מהר מאוד זכה לשבחים ולהערצה עצומה, הפך לשחקן קולנוע מבוקש ונחשב לאחד מגדולי הגדולים של המוזיקה המצרית. כמו אלביס הוא היה מעורב מאוד בכתיבה, הלחנה ועיבוד השירים, וכמו אלביס הוא מת מוקדם מדי, בגיל 47 (ועל פי השמועות, מעריצים ספורים התאבדו בשל החדשות על מותו). כמו אצל אלביס, מעריצים רבים מאמינים שהוא עדיין חי. בניגוד לאלביס, למרבה הצער, הוא התרכז בעיקר בהופעות, שהיו מרכז פעילותו, וההקלטות שלו פזורות ומעטות. אני אוסף מפה ומשם שברים של אוספים ואנתולוגיות, ומנסה להרכיב אוסף הגון (אם יש לכם הקלטות, אשמח אם תשתפו אותי). אתם אולי מכירים את "אולולו" שלו, שזכה לגירסת כיסוי מצליחה של סרנגה, והוא קרוב יותר לשירי הענק של אום כולתום ופריד אל אטרש. אבל אני התאהבתי בקטע ממש מגניב שלו, מסוף שנות השישים, שמושפע בבירור ממוזיקה איטלקית וצרפתית ואמריקאית של אותן שנים, ונקרא "יא מוגרמין יא אשיאין" (המאוהבים, המאהבים) ומצליח לשלב גם את היופי של המוזיקה המצרית, וגם את הפופ האירופי של אותן שנים (וחצוצרות!). [מפ3]



2. פספסתם את ההופעות של האפגן וויגז בישראל? תוכלו להשלים אותן עם סטרים מלא להופעה השנייה, וקצת וידאו. [סטרים, טיוב, אנגלית]



3. [תודה לטלרה] אחד הלינקים החמים השבוע בתחום המוזיקה הוא הפוסט הזה, שבו נבחנו אקורדים של 1300 להיטי פופ ונוצר מאגר מידע גדול. עכשיו מי שמאחורי המאגר מתחיל לנתח את הנתונים, בתקווה למצוא תובנות על מבנהו המוזיקלי של להיט. לעת עתה הוא עוסק בסולמות ובשני האקורדים הפותחים, אבל בפוסט הבא שיתפרסם בקרוב הוא יצלול עמוק יותר לתוך דפוסים קבועים. [אנגלית]


אני יודע שרצו להגביר את האבטחה באגד, אבל זה קצת מוגזם

4. [תודה לענבל] לניק ויזי יש תחביב מוזר: הוא אוהב לצלם דברים ברנטגן. אבל לא סתם דברים, אלא דברים ענקיים כמו בניין משרדים שלם, ודברים קטנים כמו התחתונים של קיילי מינוג. תערוכת תצלומי הרנטגן שלו מוצגת עכשיו בחלקה בטלגרף. [קרני איקס]
5. כבר נהיה לי ממש קשה לחכות לאלבום החדש של Dirty Projectors, שנראה כאילו הוא יהיה המרענן הסופר-רשמי של הקיץ הקרוב. עד שהוא יצא, עוד חודש בערך, הנה עוד שיר מענג מתוכו, "Dance for you". ועל כך נאמר: oh yes I will. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

חלק מכם בוודאי שמע על הסדרה התיעודית-סוריאליסטית הנהדרת "הים הדרומי". הנה הטריילר המופלא שלה:

זו סדרה יפהפיה, מעוררת השראה, מרתקת. הבעיה היא שכל מי שחי באילת יותר משבוע מבין שעד כמה שהיא מרתקת למסך, היא מפספסת משהו די חשוב: את המציאות. המציאות היומיומית, כפי שחווים אותי האילתים שחיים בעיר*. עם זאת, הסדרה הזו והיוצר המוכשר שלה כן עושים שימוש חכם באחד האלמנטים הכי חזקים שקובעים את אופיה יוצא הדופן של העיר הזו ושל דייריה: המרחק.

אילת היא העיר הכי רחוקה בארץ. זה ניסוח מוזר, כמובן, הרי "רחוקה מאיפה?", וזה יחסי, וכל זה. ובכל זאת, אילת היא העיר הכי רחוקה כמעט מכל הישובים בארץ. היא לא סתם רחוקה, אפשר לומר שהיא… מנותקת.

וכמו שבשל הניתוק בין יפן לעולם המערבי במשך שנים התפתחה תרבות יפנית שהיא מין טייק משונה ובלתי צפוי על התרבות המערבית (תחשבו על מאנגה, למשל), כך אילת התפתחה למין יחידה תרבותית עצמאית עם קצב משלה, אופי משלה, כמעט מפתה לומר חוקים משלה.

ביום שישי הזה, ב-13:00 בצהריים, ייערך אירוע שאני מפיק ואוצר. הכניסה אליו חינם לגמרי, הוא נקרא 9:9 אילת בתל אביב, והוא מנסה לתת תשובה משלימה ל"ים הדרומי". הוא מנסה להביא 9 דוברים (8 מהם אילתים) שיספרו, כל אחד מהזווית שלו, איך זה לחיות באילת, מה זה אומר.

שחר צוברי יספר איך עיר שלמה יכולה לגדל מדליסט אולימפי. שי איזנשר, להבדיל, יראה לנו איך אדם אחד לבד הופך עיר בלתי צפויה כמו אילת לבירת השחמט של ישראל ושל כל האיזור (אליפות אירופה בשחמט השנה תיערך באילת!). אורית מרום תעשה לנו סדר באחד הדיונים הכי לוהטים באילת (עיר לוהטת בפני עצמה), בנוגע לקהילת הפליטים האפריקאיים הענקית שקמה שם בשנים האחרונות. שחר אלקיים, שכבר 11 שנה מנסה להפוך את אילת לעיר גיי-פרנדלי עם מצעד הגאווה השנתי, יספר מה זה בעצם אומר להיות חלק מקהילת גייז בעיר פריפריה דרומית שהיא ממש לא רק מלונות ומסיבות. סמו סמוראי, ואני נשבע לכם שזה השם האמיתי שלו, עובד כל יום עם ירדן ומצרים הצמודות לאילת ומתאם איתם הכל, החל מהסגרת פושעים וכלה בהדברת מזיקים. עומר ארמוזה יספר איך המקום שבו הוא עובד שינה את כל התפיסה העולמית בנוגע ליחס האנושי לדולפינים (לצערי הוא לא יביא דולפין, אבל הוא יביא תמונות). בני גמליאלי, מורה דרך ותיק, ילמד אותנו מה כל כך מיוחד בצומת הטבעית הזו בין ים ומדבר. ועוד, ועוד.

כל זה קורה בחינם, ביום שישי, ב-13:00, באולם של הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד 42, בתל אביב. הכניסה חינם, אבל כדאי מאוד לשריין מקום בטלפון: 03.5130001
הנה ההזמנה. בואו.

*"למה שיעניין אותי איך אילתים חיים את החיים שלהם?" אתם עשויים לשאול. על רגל אחת, התשובה שלי היא כי אירועי הקיץ האחרון הבהירו לנו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מכל מי שחי אחרת מאתנו בארץ, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא יהיה לנו אכפת. על הרגל השנייה, הנה ההשקפה האישית שלי בעניין.

1. היה זה שבוע כמעט ללא מוזיקה. ימים בלי מוזיקה הם עניין מוזר מאוד, במיוחד בשבילי, לפעמים עד גבול הכאב. אבל נסעתי מביתי השבועו והייתי חלק מהתרחשות כל כך אינטנסיבית, שהאייפוד והאוזניות לא יצאו מהתיק אפילו פעם אחת. במקום זאת האוזניים שלי היו עסוקות בלהקשיב טוב ומקרוב לאנשים. פגשתי המון אנשים וכולם היו מרתקים ויוצאי דופן, לכל אחד מהם היה סיפור, והמילים שלהם היו כמוזיקה לאוזניי. בדרך כלל אתה הולך לאורך שנים עם חבורה די קבועה של חברים, ומוסיף אליהם אחד או שניים פעם בכמה שנים. רק לעתים רחוקות אתה מגיע למקום חדש ופוגש קבוצה של אנשים נהדרים בו זמנית, ורוצה לצרף את כולם למשפחת החברים הקרובה שלך. וזה מה שקרה לי השבוע. פעמים רבות כתבתי על שירים או אלבומים שהם יכולים להיות החברים הכי טובים שלך. השבוע לא היו לי שירים, אלא המון המון חברים. ואם יש שיר שכן עולה לי בראש כשאני מפסיק לרגע לחשוב על כל האנשים שפגשתי השבוע, הרי הוא שיר החברות החדשה החביב עליי, "We're going to be friends" של The White Stripes. [מפ3]



2. חושבים שאתם או מישהו שאתם מכירים יכולים להרצות ב-TED? נפתחה ההרשמה לכנס TEDxJerusalem, כנס עצמאי רשמי של טד בארץ. שימו לב שהם גם מחפשים מתנדבים. [אנגלית]



3. [תודה לזהר] איזו הפתעה נפלאה: דיוויד ברן וסנט וינסנט מוציאים אלבום משותף! פרטים ושיר ראשון מתוכו תוכלו למצוא ב-NPR. נשמע כאילו התפוחים מנגנים בו. [אנגלית, מפ3]
4. אלף פעמים כן: מועמד גדול ורציני ביותר לאלבום השנה פה בעונג, The idler wheel של פיונה אפל, הגיע סוף סוף להאזנה חופשית במלוא הדרו. רוצו להאזין! באתר של פיונה אפשר גם למצוא קליפ לשיר הפותח, ובו היא שלדית מתמיד. [סטרים]
5. טרי מור מסביר למה דווקא X, מכל האותיות, היא האות שמסמלת את הלא נודע. הרצאת טד קצרצרה של 3 דקות. [טיוב]


ספיידרמן האיטלקי מאחל לכם יום אם שמח!

6. לפני כמה שנים עדכנתי כאן על סדרת הסרטונים המופרעת Italian Spiderman, מעין מחווה הורסת מצחוק לבי-מוביז אירופאיים ולסרטים גרועים ונהדרים בכלל. עכשיו היוצרים העלו לווימאו את הגרסה המלאה, 40 דקות מופרעות ונפלאות. אל תצפו אם אתם אלרגים לצחוק. [וימאו]
7. [תודה לעופר שדמי] אפרופו שבוע הספר, הבלוגר המוצלח תום שגר בארה"ב התחזה ב-2009 בהצלחה לאמיר גוטפרוינד (ואז לגדולים ממנו), ויצא לסיבוב קצר של הקראות וחתימות ספרים בחנויות אמריקאיות. [עברית]
8. שי צברי המעולה, שבין היתר מלווה את ברי סחרוף בהופעות כבר כמה שנים, נותן הרצאה של 12 דקות בשם "מבית הכנסת אל הרחוב: כיצד הגיע הפיוט אל לב הפלייליסט הישראלי". [וימאו]
9. [תודה למוסה] חובב מד מן שהביא לפתחי תיאוריה שטוענת שעונה 5 של הסדרה מבוססת כולה על סרג'נט פפר של הביטלס. [אנגלית]
10. "We are on fire", קליפ חדש ומרהיב לקוקורוזי. דווקא השיר לא משהו בעיניי אבל הקליפ, הוא הקליפ. [טיוב]
11. כל החתיכים אצלי משחררים ליוטיוב את כל שירי האלבום החדש, בזה אחר זה, עם מחווה ויזואלית לסרטונים ביוטיוב שמציגים רק תמונה סטטית בזמן השיר. צפו ותבינו. [טיוב]
12. אוהבינג את האתר המשוגע שהוקם לקראת מסע בדרך לשלם, אחד מאירועי עונת התרבות של ירושלים. [עברית]
13. [תודה לגלית] שזרקה לכיווני את השיר המגניב "Arabesque" של Soap kills, להקת אינדי-פופ מביירות שנסקרה קצרות ובעברית גם בקפה גיברלטר. [טיוב; עברית]
14. כבר כתבתי כאן על פרויקט אמנות הרחוב של Dover D, שהפך את המדרגות בעיריית תל אביב למחווה למלחמת הכוכבים, ועכשיו הפרויקט הזה מקבל וידאו חדש מאת קותימן, עם שיר חדש שלו ברקע (אלרן דקל על הקולות). אדיר. [טיוב]
15. [תודה ליניב] אמנם הקיץ בפתח, אבל חשוב להתכונן גם לחורף שבוודאות יבוא, ולהכין את האוזניות לחורף. אני רוצה כזה. [אנגלית]
16. יושבים בפאב ונגמר לכם הכסף, או שסתם משעמם לכם? הנה עשר התערבויות פאבים שתמיד תנצחו בהם. [טיוב]


יופי עכשיו בא לי לשחק גולדן אקס

17. קומיוניטי, כנראה הקומדיה הכי טובה שרצה כיום בטלוויזיה, הציגה פרק באנימציית 8-ביט. מעריצי הסדרה התאגדו ב-reddit ופיתחו משחק מחשב 8-ביטי עם דמויות הסדרה. [מחשב]
18. קליפ חדש לחידוש של וילי נלסון לשיר פרל ג'ם, "Just breathe". וילי ובנו לוקאס יוצאים לתור את ארה"ב במכונית פתוחה, אלא מה. [טיוב]
19. [תודה לזהר] הופעה של שרון ון אטן הנהדרת ב-SXSW – גם וידאו מלא, וגם הורדת אודיו של ההופעה. [וידאו, מפ3]
20. איך מודדים את גודל היקום? [וימאו]
21. Pixar ידועים בתסריטים המעולים שלהם, ובסיפורים המהודקים שהם כותבים. הנה 22 כללים לסיפורים טובים, על פי אחת מאמניות הסיפור של האולפנים. [אנגלית]
22. איתי כותב יפה ואישי על OK Computer במלאת 15 שנה לאלבום המופת, ועופר כותב נפלא על העטיפה המיוחדת של האלבום. [עברית]
23. [תודה ליוסי] Will driving west, שעל אחד השירים שלהם כתבתי פה לפני איזה מיליון שנה, הוציאו אלבום חדש ממש ביום חמישי הזה. הנה כולו בבנדקאמפ להאזנה חופשית. [בנדקאמפ]
24. לכבוד יום הולדתם ה-70 של בריאן וילסון ופול מקרטני, עדית אזולאי מביאה בעכבר אונליין את סיפורם של אלבומי המופת שיצרו, זה בהשפעתו של זה. אף פעם לא מאוחר לקרוא על הדברים האלה. [עברית]
25. "Pyramids", שיר חדש, ארוך ונהדר לפרנק אושן שהתחבב עליי מאוד בזמן האחרון. מר ג'ון מאייר פורט עלי גיטר בסוף השיר. [סטרים]
26. בשבוע שעבר קישרתי כאן לגלרית תמונות של אנשים במנהרת רוח. עכשיו הגיע גם הווידאו. נראה כמו קליפ של מיוז. [וימאו]



27. בפייסבוק קמה קבוצה שקוראת לכינון חוק מוזיקה ישראלי, שכמו חוק הסופרים המדובר או חוק הקולנוע, ידאג להסדרת אפשרויות פרנסתם של המוזיקאים בשוק שבו כמעט כולם מרוויחים חוץ מהאמן עצמו. הדיונים שם מעניינים מאוד, ואני סקרן לגלות אם יצא מזה משהו בקרוב. [עברית]



28. וחברים, יצא לי לחשוב הרבה על חברים בשבועות האחרונים. חגגתי יום הולדת שלושים והדבר היחיד שרציתי הוא לפגוש כמה שיותר מהחברים שלי באותו היום. מתנות זה נחמד, אבל חברים, חברים הם אבני חן – יקרים, נדירים, וראוי לשמור עליהם כל החיים. "Friends they are jewels" שר מורי ורבי Iron & Wine בעוד אחד מהשירים האלה שלו שכשקוראים את הטקסט שלו מבינים לאן התגלגלה רוחו המשוררת של בוב דילן לאחרונה. והאמת היא שלפעמים מתחשק לי לסיים כל עונג שבת בשיר של איירון&ויין. שירים שגורמים לנפשי לרגוע. [מפ3]

יצא שאין השבוע "מאמר השבוע" – פשוט כי לא הספקתי לקרוא כלום. אני בטוח שיש מאמר מרתק וראוי לתואר. קראתם אחד כזה? קשרו אליו בתגובות עם כמה מילות הסבר. שבת שבוגי!

"בקריאה מנייר, החוויה היא הרבה יותר עשירה מבחינה חושית. הגודל של הספר, הכובד שלו, עובי הכריכה, עיצוב העטיפה, מרקם הנייר, העיצוב הטיפוגרפי, גודל וצפיפות האותיות – כל אלה מוסיפים לחוויה איכויות חושיות שפשוט לא קיימות בקינדל. דמיינו עולם שבו את כל המזון שלנו אנחנו מקבלים בכמוסות אסטרונאוטים, שאמנם משחזרות את חווית הטעם המגוונת של ארוחות פאר, אבל נראות כולן בדיוק אותו דבר" – דבי אילון, במאמר השבוע שלנו, לא באמת יוצאת נגד הקינדל אלא רק נגד החווייה החושית החסרה שבו

אנשים שצריכים לבדוק מייל: מיכל ושלומ זכו כל אחד בכרטיס זוגי ל-Afghan Whigs! איזה כיף להם!

1. יש לי לא מעט השגות על שוק הספרים בארץ בכלל ועל מכירות שבוע הספר בפרט, אבל על דבר אחד אין לי שום סייגים: לספרים בהחלט מגיע שבוע שלם. אני שואל ספרים, מחליף ספרים, קונה ספרים, ובעיקר קורא ספרים. בתקופות שבהן אני לא קורא אף ספר, משהו כל הזמן חסר לי. פעמים רבות אני חושב לעצמי שהחיים האידיאליים מבחינתי יהיו לקרוא ספרים כל היום (ומהר יותר ממה שאני קורא היום, שזה לא ממש מהר). זה חשוב: ספרים. אין ספק שאפשר ללמוד הרבה גם מקריאה של עיתונים, מגזינים, תפריטים ורשימות הרכיבים על השמפו – את כולם אני עושה, לפעמים בבלי דעת. אבל יותר מכל חומר קריאה אחר, ספרים הם החווייה האהובה עליי. לשקוע בספר מרתק, להרגיש את הרוח בכל הפיכה של העמוד, זו חווייה רוחנית. אני מכיר אנשים שלא קוראים הרבה, אני אפילו מכיר אנשים שלא קוראים בכלל – אני פשוט לא מבין איך אפשר לחיות ככה. אני אחד מ-"The book lovers", ומיד נזכרתי בשיר הנפלא הזה של Broadcast מהניינטיז, אחד השירים החביבים עליי על אהבת ספרים, על השיכרון שבמעבר בספרייה. [מפ3]



2. שבוע הספר כאן! וכבכל שנה, העונג של השבוע מכיל מספר גבוה במיוחד של אייטמים ספרותיים, ואני לא צריך להסביר לכם איזה אייקון מלווה את האייטמים האלה, נכון? [דפים]
3. למקרה שהייתם בחו"ל, בחוף הים או עסוקים מדי בחג השבועות – אוסף Working title IV התפרסם כאן בעונג, והוא מכיל 14 שירים גנוזים, לא גמורים, סקיצות ודמואים של אמנים שאני אוהב במיוחד. בין המשתתפים: דניאלה ספקטור, מונטיפיורי, טל אורן, נערות ריינס, פלורה, אלון עדר, אדם כהן, פוטוטאקסיז ועוד אמנים שאולי לא יצא לכם להכיר עד עכשיו, אבל ממש כדאי לכם לשמוע. כל זה להורדה והאזנה חינם לחלוטין, רוצו! או שלא תרוצו, האוסף יהיה שם לנצח. [עברית, מפ3]



4. אלכס אפשטיין יצא בנאום פייסבוק חוצב להבות (איך זה קורה, אגב, פיזית? לחצוב להבות?) נגד הדואופול צומטסקי, שאוחז את שוק הספרים בארץ בביצים, חותך מחירים, וגורם להוצאות הספרים ולסופרים עצמם לקשיים לא מעטים. אפשטיין יצא בקריאה לקנות רק בחנויות עצמאיות, מחוץ לרשתות, והתגובות הולידו דיון מעניין, שמצא בית בחדר 404, הבלוג של עידו קינן. רינה ארטשטיין טענה שהקריאה של אפשטיין וחבריו היא "ניסיון נואל של הסופרים לגלגל את העלויות על הצרכנים באמצעות ייסורי מצפון"; המו"ל רני גרף (מהוצאת "גרף") יצא במפתיע נגד חוק הספרים המוצע, שלטענתו יפגע בהוצאות ובסופרים ולא יועיל להם; העו"ד והבלוגר יהונתן קלינגר קורא לסופרים להתאגד; אפשטיין הגיב בפוסט ספרותי מצחיק ועצוב; והפולמוס נמשך ומאוד מאוד מומלץ לקריאה. [עברית]



5. סופר המד"ב ריי ברדבורי הלך לעולמו השבוע, ואף על פי שחיפשתי לא הצלחתי למצוא טקסט מעניין שנכתב בעקבות מותו. אני בטוח שהבעיה היא אצלי אז אנא, גיקים יקרים, הדביקו לי בתגובות לינקים לטקסטים מוצלחים שנכתבו ואינם הספד ביוגרפי משמים. בינתיים, אפשר להיזכר במחווה האוהבת והמצחיקה הזו לברדבורי. [טיוב]
6. הארץ מתרגמים ראיון נהדר של הניורק טיימס עם פיונה אפל הנהדרת. כרגיל אצלה, אין שום מחיצות. אפל מתראיינת גם לפיצ'פורק. זה מעניין איך פעם בכמה שנים אנחנו מקבלים הצצה רחבה מאוד לחיים שלה, גם דרך אלבום חדש וגם דרך הראיונות שסביבו. [אנגלית]
7. שני שירים חדשים מהאלבום המתקרב והמתרגש של פיונה אפל (שיורכב בעיקר ממנה ומנגן כלי הקשה) יצאו לרשת מאז העונג הקודם: "Anything we want" ו-"Werewolf". אוי כמה שאני מתרגשת. [סאונדקלאוד]
8. אביבה משמרי ממליצה על 10 ספרי שירה שאולי יהיו חברים שלך. אם אתם קוראים שירה, הרשימה הזו תסב לכם נחת. אם אתם לא קוראים שירה, על אחת כמה וכמה אתם צריכים לקרוא את הרשימה הקצרה של משמרי, לטעום, לבדוק, ולנסות – חיים ללא שירה הם חיים חסרים, אם תשאלו אותי. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

שבוע הספר העברי התחיל היום, וכקורא נלהב שטורף ערימה של ספרים כל שנה, אני ממליץ בחום לוותר על הירידים, המבצעים והחנויות – ולקרוא 7 סיבות למה ברוב הגדול של המקרים עדיף ללכת לספרייה מאשר לקנות ספר. שתפו אם אתם מסכימים, והוסיפו סיבות משלכם בתגובות:

1. זה חינם.
לא משנה כמה נמוך יהיה מחיר המבצע על ספר – ברוב הספריות בארץ, השאלתו לא תהיה כרוכה בתשלום. וגם בספריות שדורשות תשלום, מדובר בסכומים זעומים כשפורטים אותם לספרים.

2. זה אקולוגי.
אם במקום להדפיס אלף עותקים ידפיסו מאה עותקים, וכל אחד מהם יושאל על ידי 10 אנשים – הצלנו רבבות עצים בשנה.

3. זה קהילתי.
המפגש בחנות הספרים הוא כמו סטוץ. אתה נכנס, מדבר, משלם והולך. בספרייה אתה יכול ליצור קשר עם הספרנים, עם קוראים קבועים אחרים (שלרוב גרים בסביבתך), לבוא עם כל המשפחה.

4. ההמלצות טובות יותר.
כשיש לך ספריה קבועה, הספרן מכיר אותך, ולומד את הטעם שלך. הוא יכול לקלוע לטעמך, וחשוב לא פחות – בספרייה, אין שיקולי רבי-מכר וקידום מכירות. ההמלצה של הספרן לא מתבססת על הספר שאמרו לו לדחוף ברשת, אלא רק על טעם ועניין.

5. למה להחזיק את זה בבית?
רובם הגדול של הספרים הנמכרים בשבוע הספר אינם אינציקלופדיות וספרי שירה, אלא רומנים – כלומר, בינינו, ספרים שאתה קורא פעם אחת לכל היותר. וזהו. ואז הם נחים על המדף שלך במשך שנים, מתבזבזים, תופסים אבק. אם גם ככה תקראו רומן פעם אחת, למה להחזיק אותו בבית? למה לשלם כל כך הרבה? בשביל תחושת הרכושנות? קחו מהספרייה, קראו, והחליפו.

6. המבחר גדול יותר.
ברוב חנויות הספרים מחזיקים בעיקר ספרים שיצאו לאחרונה, יחד עם קטלוג די מצומצם של ספרים ישנים. בספרייה תוכלו למצוא ספרים נהדרים שיצאו לפני 10, 20, 40 שנה ולא הודפסו מאז שוב, או הודפסו ולא זכו לשטח מדף יקר בחנויות.

7. זה סקסי.
את זה אני לא יכול להסביר, אבל רבים מחבריי מסכימים. יש משהו בספריות שהוא קצת מחרמן.

מכירים עוד סיבות להחליף את החנות בספרייה? או שאתם לא מסכימים, ומעדיפים את חנות הספרים? ספרו לי בתגובות.

זו לפחות הגישה שלי. וכן, אני קונה ספרים לפעמים, לעתים רחוקות, רק כשאני רוצה לתת מתנה, או יודע שזה ספר שחלק מהותי מהקריאה שלו תהיה לכתוב הערות בשוליו, או שזה ספר כל כך מדהים ששינה את חיי ואני חייב להחזיק אותו על המדף כי אני יודע שאקרא אותו שוב. וכן, היתרון הגדול בהחזקת ספרייה של רומנים היא שאפשר להשאיל בקלות ("תקרא את זה, קח!"). החסרון של זה הוא שספרים, כולנו יודעים, אינם חוזרים…