ברגע שנודע לי שהאפגן וויגז מגיעים לישראל כחלק מסיבוב האיחוד שלהם (שלא לומר סיבוב הניצחון), היה לי ברור שאני מזמין את אחת ממעריצות גרג דולי הגדולות לכתוב פוסט אורח בעונג. אז בלי לעכב אותה, קבלו את שיר בן-אור היקרה, ששוחחה עם גרג דולי טלפונית (ועל הדרך הגשימה חלום לא קטן) וכתבה על כך נהדר.

בסוף הפוסט תוכלו לזכות בכרטיס לאחת משתי ההופעות של אפגן ויגז בבארבי תל אביב, ב-15 וב-16 ביוני! אם לא תרצו לקחת סיכון, קנו כרטיס פה.

אלייך, שיר:



יצורי נשמה: מיקסטייפ ומיני-ראיון עם גרג דולי / שיר בן-אור

"ההקשבה לקולו של גרג דאלי, כך צריך להיכתב על גבי כל דיסק שלו במודגש, עלולה להזיק לבריאותו הנפשית של המאזין והיא בפירוש על אחריותו הבלעדית." (ריי, מתוך ביקורת על Blackberry Belle בשרת העיוור)

סגנון. תשוקה. כנות. כעס.

זה מה שגרג דולי והאפגן הוויגז מייצגים עבורי, פחות או יותר בסדר הזה. אני רוצה להדגיש את האלמנט הראשון, כי אולי יש כשרוניים ממנו, אולי יש טובים יותר ממנו; אבל אף אחד לא מתעורר לחיים על הבמה כפי שדולי חי עליה. הסגנון, או הצורה שבה שלושת הרכיבים האחרונים מוגשים, הוא בדיוק מה שהופך את גרג דולי לאמן ששווה לבוא ולצפות בו גם אם אינכם מעריצים נלהבים של כתיבתו או של שיריו. צורת ההופעה שלו והדרך שבה הוא מתעל את ארבעת המרכיבים מעלה להופעה מזוקקת, סקסית ומרטיטת חושים היא בדיוק מה שהופך את הצפייה בדולי על גלגוליו השונים לאחד המופעים הטובים ביותר עלי אדמות.

כשמדברים על האפגן וויגז, נוטים לדבר בעיקר על הסיפורים. הסיפור הסטנדרטי הולך בערך כך: בראשית היו מסיבה, שכרות, מעצר ותא כלא. או אז הצטרפו לחבורה המתגבשת סמים מסוגים אחרים, נסיבות חיים ועיתויים גרועים, הפסקת לימודים, ושורה של רגשות שהיה נוח לקרוא או שלא לקרוא להם, אז, בשם אהבה. והיו סיבובי הופעות אינטנסיביים, ומשיכה של גבולות, עד לקצה: הפסקות הסיגריה הידועות לשמצה של מחצית השעה באמצע הופעות; גרסאות כיסוי לשירים שלהקת רוק של ניינטיז לא אמורה לכסות, לפחות לא על-פי המודל המוכר; שמועות שניתן למצוא מהן הדי קטעים, עד היום, בקליפים מוקדמים של הלהקה שהועלו ליו-טיוב; חוסר התפשרות על אופן ואופי התנהלות הלהקה; וסולן להקה שמתעורר בוקר אחד ומגלה שהבחורה האלמונית שהוא שכב איתה בלילה גזזה את שיער ראשו, ולא ברור מדוע.

כל הסיפורים האלה, היו או לא היו, הם לא מה שהופך את האפגן וויגז, חבורת האאוטסיידרים שתמיד שודכה באופן תמוה לגראנג', לאחת הלהקות הטובות ביותר שרובכם תזכו לראות אם תגיעו לבארבי ב-15 וב-16 ביוני. רוב האלמנטים המוזכרים בפסקה מעלה היו החלטות ורגעי עבר, ושנותרו בעבר. חלק מהקסם והמשיכה בוויגז נמצאים בסיפורים האלה, כמובן. הפלרטוט עם הסכנה, החוק והגבולות הוא תוצר לוואי שיכול להיות מרתק, לעיתים. אבל ההתעסקות הזו, בעיניי, תמיד הסיטה את תשומת הלב ממה שדולי מעלה לדרגת אמנות החל משנות התשעים המוקדמות. קל מדי להקדיש תשומת לב לסיפורים כדי לפרש את פעולותיו ודבריו. ועד כמה שמפתה לכתוב תלי תלים של פרשנויות על הסולן הג'נאקי-לשעבר שרצועת הגיטרה שלו היא חגורת בטיחות, מקנן בי הספק שזו לא אמירה עקרונית, מבחינתו, כמו שזה עניין פרקטי.

באחד הראיונות עמו, דולי ציין שהשיוך לגראנג' תמיד שעשע אותו, כי ככה אמא שלו קראה ללכלוך שהצטבר על רצפת המקלחת. עיתונאים ומעריצים מסוימים אוהבים להתעסק בגראנג' הזה, בלכלוך שנותר לאחר הרחצה. אבל במקרה של האפגן וויגז בפרט וגרג דולי ככלל, אור הסנוורים על הגראנג', גם כמשבצת שבה הם נתקעו שלא מרצונם וגם כאחת מזוויות הסיקור הפופולריות עליהם, הוא ברכה לבטלה. גם לאחר שההילה הראשונית מתפוגגת, נותרים עם זמר נשמה. ריצה עם המוזיקה של דולי למרחקים ארוכים היא תהליך בו המיתוסים הללו נושרים, והנשמה – גם של המאזין וגם של הזמר – נחשפת. לטווח ארוך, כשמניחים לגראנג' והילת הפלסטיק של הסיפורים הקבועים, המוזיקה של דולי הופכת למלווה של קבע, למבט חודר, לחלון מלוכלך, ושברי ראי. שם נפתח הצוהר אל הרגעים הקטנים של חוסר הבטחון, הבריחה, הכעס, האכזבה והאופוריה. אל רגעי הפיכחון, ואשליית רגעים אלה, ונחמות שנויות במחלוקת.

על הבמה, באלבומים ובשירים, אפשר לראות ולשמוע ניצוצות וריקושטים של תשוקה, כנות, חוסר בטחון ואובדן עשתונות וחושים באופן נדיר וחשוף. דולי הוא הכתובת המדויקת ללבטים וספקות עצמיים, ולמראה המדויקת ביותר שזכיתי להאזין לה לכל מה שאי פעם פחדתי לחשוב בנוגע למערכות יחסים. ללא משחקים, ללא מסכות: הדברים האיומים ביותר שמוכנים להודות בהם, ואלו שלא. כנות מוחלטת, שאם היא מסתירה משהו, זה רק מעצמה ומהכותב, ולא מתוך כוונת זדון.

כמעט מתחילת הקריירה המוזיקלית שלו, ראיונות עם גרג דולי מעולם לא נועדו כאמצעי להכיר אותו או את המוזיקה שלו טוב יותר. ראיון איתו אינו שונה בהרבה מהאזנה לשיריו, או צפייה בו מופיע: הניואנסים חשובים. הניואנסים הם מה שהופך הופעה מבינונית לדגולה, וילד לאם חד הורית מסינסנטי לפרסונת במה מצליחה, מפוקפקת ואפלה. בהרבה מקרים, אלו לא המילים שהוא אומר כמו הדרך בה הוא אומר אותן; האופן שבו קולו נוסק ונשבר לפאוזה דרמטית או לצחוק כשהוא אומר שאין לו מה לעשות כנגד סבל העולם, או להבדיל, החום והאהבה הנוטפים ממילותיו כשהוא מזכיר את אמו. כאמן נשמה ללא קול שנועד לכך, דולי יודע להשתמש בכל כשרונו כדי להציג דמות מסוימת. כשקול ופרסונה שכאלו משיבים על שאלות בטלפון, קשה להבחין מתי מדובר באמת (היחסית) ומתי באלתור – ובמקרה של דולי, סביר להניח שמדובר בריקושטים של שניהם. חשוב להבהיר: הוא לא משקר, כמו שמדובר באדם שרגיל ללהטט בין שכבות שונות של תפיסה ואמת. הוא מספר סיפורים, ובין אם זה קהל של מאות, אלפים או ראיון טלפוני לאשה אחת – התפקיד, כנראה, מוגדר וחתום מבחינתו.

אבל ישנם הרגעים בהם הסיפור נעצר. בשאלות שעליהן דולי לא עונה, או מהסס בתשובה. כשהוא נשאל בבדיחות אם לאחר כל ההצהרות והדברים שהוא חזר בו מהם במהלך הקריירה, עדיין אפשר להאמין לו, אין תשובה של ממש מהצד השני, ואני שומעת את העצירה בניסיון לשקול מילים. "it is what it is", הוא יהסס, כפי שיחזור בהמשך מספר פעמים.

כתבתי כאן בעיקר על דולי, ולא בצדק. הוא מלווה בחבורת שדים מוכשרת לא פחות: האפגן וויגז הם גם ריק מק'קולם הרחפני והמופלא על גיטרה מובילה, וג'ון קרלי בבס שמצליח לקרקע את השירים מחד ולרומם את נשמתם ואושרם של המאזינים להם מאידך. בסיבוב הנוכחי יצטרפו אליהם גם ריק נלסון (קלידים, ויולה) שהתלווה לטווילייט בסיבוב ההופעות האחרון, דייב רוסר (גיטרה) שמלווה את דולי בגיטרה מובילה כדרך קבע כבר קרוב לעשור, וקאלי סאמינגטון (תופים), שכבר היה כאן בעבר עם הגאטר טווינז.

***

אני יודעת מה אני אוהבת לראות ומחפשת לראות כשאני מגיעה להופעה. מה אתה מחפש, כמופיע? מה מייחד הופעות בעינייך?

האינטראקציה עם הקהל היא הדבר המיוחד, בעיניי, בהופעות, מאז שהייתי ילד. מאז שניגנתי עם הלהקה הראשונה שלי, בגיל 12, לראות אנשים מנידים בראשם בזמן הנגינה, או לראות אנשים מתרגשים ממשהו, או מחייכים… ככל שהזמן עבר, לגרום לקהל לרקוד או להרגיש משהו או לשיר איתך נעשה… יש פשוט דברים שאי אפשר לעשות בלי קהל, את יודעת? הקח ותן שמתקיים בין הקהל ובינך, זה מה שמיוחד בעיניי. אני מנסה לתת את הדברים שעבורם אני בעצמי מגיע להופעות, כחלק מהקהל. [זה] גירוש שדים פומבי. יש בזה משהו אקסהביציוניסטי, אבל כל האמנים הם אקסהביציוניסטים במידה זו או אחרת. או לפחות, אני ככה [מגחך]. זה לחלוטין גירוש שדים פומבי.

אמרת בראיונות קודמים שיהיו לכם ארבעה שירים חדשים שתכסו. יש תכנון להוציא אותם כחלק מאלבום, בעתיד?

אין (עדיין) תוכניות של ממש. אבל יהיו שני שירים חדשים.

מרגש.

[צוחק] כן.

יש לך עכשיו שלושה הרכבים פעילים שונים. איך אתה מחליט איזה שיר הולך לאיזה הרכב?

עם האפגן וויגז זה היה קל. בזמנו זו היתה הלהקה היחידה שהיתה לי, אז לשם השירים שכתבתי הלכו. כשהתחלתי את הטווילייט סינגרז השירים [שכתבתי] היו שונים מאוד. התחלתי להתנסות עם מוזיקה אלקטרונית. ואז הוויגז התפרקו והטווילייט נכנסו לתמונה באופן מלא, ויכולתי למזג בין הצליל של הרוק והצליל של האלקטרוניקה יחד. עם הגאטר טווינז אלו היו בעיקר אני ומארק שכתבנו את השירים יחד, אז זה היה קל, אבל בזמן שהחלטנו להיות הגאטר טווינז כתבתי באופן בלעדי לפרוייקט הזה. מנקודת המבט שלי, זה די מאורגן.

האם יש תוכניות לצלם את סיבוב ההופעות הזה, והאם אי פעם נזכה לראות הופעות שצולמו בעבר בסיבובי ההופעות של טווילייט וגאטר?

יהיו הופעות שיצולמו בסיבוב הנוכחי, כן. לגבי ההופעות האחרות: ובכן, הן צולמו, והחומר קיים, אבל זה פשוט אחד מהדברים האלה שצריך להגיע אליהם.

אתה ידוע גם בזכות מילות השירים שלך, למרות שלעיתים קרובות אתה מלחין לפני הכתיבה. יש סיבה לאיות הלא תקני במילות חלק מהשירים, כמו Powder Burns ("tonite") או Miles iz Ded?

Miles iz Ded היתה כתובת שראיתי על קיר, וחשבתי שהיא תראה טוב בתור כותרת לשיר. Tonite, ממה שאני מכיר, זה דווקא איות מקובל – [קולו מתחמם בחיבה] אמא שלי לימדה אותי את דרך האיות הזו.

בסיבוב האחרון של הוויגז (עבור האלבום 1965) היו שירים שאמרת שלא תנגן יותר. האם זה עדיין נכון?
לא [באופן נחרץ]. מה אמרתי שלא אנגן יותר?

ג'נטלמן, למשל. אבל גם אמרת מדי פעם שגם לא תנגן יותר את Crime Scene.
Crime Scene? באמת אמרתי שלא אנגן אותו? לא. אני אוהב את Crime Scene!

חשבון האינסטגרם שלך די פעיל, וכבר הרבה זמן שאתה מפרסם תמונות באמצעים אחרים. יש אפילו כמה מעריצים שאמרו שישמחו לקנות את התמונות שלך. יש משהו מיוחד שמושך אותך בצילום?

אחראית המדיה החברתית שלנו הכירה לי את זה. זה נחמד, והאמת שאני מתעסק בזה בעיקר כי זה קל ונוח – לא הייתי מקדיש לזה זמן אם זה לא היה קל או נוח. אני מאמין שכשנתחיל בסיבוב נשתף יותר תמונות מיותר ערים ומקומות שונים.

ציינת בעבר את חוסר שביעות רצונך ממה שהכתיבה של סטפני מאייר עוללה לשם Twilight. האם התחושות שלך ושל ג'ון קרלי [שטבע את השם] כלפי השם Afghan Whigs השתנו, במיוחד בעקבות המלחמה באפגניסטן?

המצב הוא מה שהוא, ואין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה, את מבינה? פשוט… שום דבר. היתה מלחמה כשהתחלנו, ויש אחת עכשיו. זה אזור למוד סבל. אבל לא. בהחלט לא. זה פשוט…

מזל רע?

[צוחק] כן, מזל רע. אבל היי, מה כבר הייתי יכול לעשות?

בנימה אישית, תודה על כך שאתה מגיע עם האפגן וויגז. זה נס קטן, עבורי.

תודה. [קולו מתעגל ונעשה חם] אני כבר מת להגיע עם ג'ון וריק ולהראות להם את כל מה שראיתי כאן בשלוש הפעמים הקודמות שהייתי כאן. אני מאוד נרגש לנגן בישראל.

***

“Man only escapes from the laws of this world in lightning flashes. Instants when everything stands still, instants of contemplation, of pure intuition, of mental void, of acceptance of the moral void. It is through such instants that he is capable of the supernatural." (Simone Weil, Gravity and Grace)

היות ודולי מחזיק בדעה כי כדי להכיר כל אמן באשר הוא, יש רק להקשיב למוזיקה שלו, אני ממליצה בחום להקשיב למיקסטייפ שנערך כאן בצמוד לתשובות. בתוך המוזיקה, הנמל והתהום, דולי מעולם לא התחבא. כדי לקבל תשובות כנות, כל מה שאי פעם היה צריך לעשות היה להקשיב למוזיקה שלו. כולי תקווה שתגיעו להופעות בתל-אביב, בין אם בשביל אמת, בריחה, אהבה, או בשביל אותו מצרך נדיר: הופעה שמגיעה אל אותם רגעי התעלות על-טבעיים.

[קריאה נוספת מומלצת]

[תודה חמה לגיאחה, לאנשי SFR, לאלישבע רוטמן, לט. על הסובלנות האינסופית, ולכל מי שניס(ת)ה לעזור לי למצוא מכשיר הקלטה לצורך הקלטת הראיון]

מיקסטייפ Afghan Whigs בעריכת שיר בן-אור האלופה:

[audio:https://haoneg.com/mixtape/aw/01%20Crime%20Scene.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/02%20Uptown%20Again.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/03%20Hey%20Cuz.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/04%20Gentlemen.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/05%20Double%20Day.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/06%20Honky's%20Ladder.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/07%20What%20Jail%20Is%20Like.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/08%20I'm%20a%20Soldier.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/09%20Summer's%20Kiss.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/10%20The%20Afghan%20Whigs%20-%20If%20I%20Only%20Had%20A%20Heart.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/11%20Be%20Sweet.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/12%20Turn%20On%20The%20Water.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/13%2066.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/14%20This%20Is%20My%20Confession.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/15%20When%20We%20Two%20Parted.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/16%20Afghan%20Whigs%20-%20My%20World%20Is%20Empty.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/17%20Miles%20iz%20Ded.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/18%20If%20there's%20hell.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/19%20Faded.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/20%20Cito%20Soleil.mp3,https://haoneg.com/mixtape/aw/21%20Brother%20Woodrow_Closing%20Prayer.mp3]

01 Crime Scene, Pt. 1 – Black Love
02 Uptown Again – 1965
03 Hey Cuz – Up In It
04 Gentlemen – Gentlemen
05 Double Day – Black Love
06 Honky's Ladder – Black Love
07 What Jail Is Like – Gentlemen
08 I'm a Soldier – Unbreakable
09 Summer's Kiss – Black Love
10 If I Only Had A Heart – The Wizard of Oz cover
11 Be Sweet – Gentlemen
12 Turn On The Water – Congregation
13 66 – 1965
14 This Is My Confession – Congregation
15 When We Two Parted – Gentlemen
16 My World Is Empty Without You – The Supremes cover
17 Miles iz Ded – Congregation
18 If There's Hell Below (We're All Going to Go) – Curtis Mayfield cover
19 Faded – Black Love
20 Citi Soleil – 1965
21 Brother Woodrow/Closing Prayer – Gentlemen

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו אם הייתם פוגשים את הזמר האהוב עליכם לכוס בירה אחת, מי הוא היה ואיזו שאלה הייתם שואלים אותו?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למרב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

Previously: וורקינג טייטל הראשון (2009), השני (2010), השלישי (2011).

את הגירסה הגמורה כולנו מכירים. כל ערוץ שירה הוקלט עשר פעמים ונערך מכמה טייקים לכדי מעשה-טלאים טוב יותר או פחות (תלוי בעורך…), טייק הגיטרה הטוב ביותר נבחר, נחתך ועבר דרך פילטרים וליטוש אולפני, העיבוד עבר כמה וויכוחים של הלהקה עם המפיק או עם עצמה, הלבלים הוגברו, נדחסו, הושוו…

ומה שאנחנו מקבלים באלבום או בסינגל הוא אולי מאוד מאוד יפה, אבל לרוב גם רחוק מאוד ממה ששמע האמן בראשו כשהשיר נולד.

רוב המוזיקה שאני שומע ומקשר אליה כאן בעונג היא ללא כל ספק מוצרים מוגמרים. אבל זה לא מה שישביע את רעבוני לא. כבר ארבע שנים שמדי חודש מאי אני שולח מייל לכמה מוזיקאים שאני אוהב במיוחד, ומזמין אותם לחשוף טפח נסתר מאוד בתהליך העבודה שלהם על שיר: הגרסאות שבדרך. ההקלטות הראשוניות בבית כשהשיר עדיין לא גמור, בוער באצבעות; או גרסאות חלופיות, מלוטשות ומעובדות פחות, שנפלו לאורך הדרך; או שירים דחויים, מבויים, שנשארו מחוץ לאלבום.

זו תפיסה רומנטית מאוד אבל אני גם רומנטיקן חסר תקנה – אני באמת מאמין שאותו קסם שגורם לאדם רגיל מן השורה – שהולך לעבודה ומשלם ארנונה ושותה דיאט קולה – לכתוב פתאום שיר שמפלח את הלב שלנו בכל האזנה, הקסם הזה נוכח יותר בשיר ככל שהוא ראשוני יותר. זו לא עובדה. זה לא מדע. זו אמונה רומנטית, שקל מאוד להפריך (עד כמה היה מרגש אותי שיר כמו "Nude" של רדיוהד אלמלא העיבוד, הליטוש, המניפולציות האולפניות שהופכות אותו למה שהוא?). אבל לך תתווכח עם אהבה.

14 האמנים שלפניכם – חלקם שמות מוכרים, את חלקם אולי תפגשו פה לראשונה – הם אנשים מוכשרים להפליא שהתאהבתי במוזיקה שלהם. כולם היו אמיצים מספיק כדי לשלוח שיר לא גמור, או נסתר, או חדש לגמרי לפני עריכה ועיבוד. הם פשוט פתחו את הלב וההארדיסק, ונתנו בשמחה, בלי סייגים, בלי פחדים. בעיניי זה מופלא, ואני מודה להם מעומק הלב על האומץ והשיתוף.

תודה גדולה נשלחת גם לחברי הטוב בני "מורפלקסיס" אסתרליס על המאסטרינג הזריז והעזרה, ולכל מי שטרח וחיפש ופשפש ולא מצא שיר. אולי בשנה הבאה. (פוסט) חג שבועות שמח!

Working title IV – Fourteen songs in progress [הורדה – קובץ זיפ]

1. Monti Fiori – Shark attack
2. נדב זילברשטיין – Driving home
3. אדם כהן – נדודי ערפל
4. טל אורן – האם אתה עדיין חפץ
5. נערות ריינס – רכבת
6. אלון עדר – ברמה של באך
7. דניאלה ספקטור – הנה באה השמש
8. אביגיל עמנואל – Paper ships
9. Phototaxis – Chinese child
10. קאמי מלץ – מתנדנדת
11. רוי רגב וליאם מרפי – Paddleboats
12. פלורה – בית
13. עדן לשם – Solid thought
14. אורי אבני – גדר מתחת לשמיים

להורדה: לחצו כאן [zip, כ-100 מגה]

תמונה: Bob Travis, CC

Monti Fiori – Shark attack
Allegro, אלבום הבכורה של מונטיפיורי שיצא ממש לפני רגע וחצי, הוא אחד הדברים המרעננים והמשמחים ששמעתי בארץ בזמן האחרון. זה אלבום מלא חיים, גרוב וסטייל – אני ממליץ לכם בחום עז לרוץ לשמוע אותו ולשמוח כל הקיץ (הורדה במחיר לבחירתכם!). "Shark attack" הוא, על פי הלהקה, "מוזיקה שכתבנו לסרט אימה איטלקי (עכשיו מחכים שיהיה סרט)". פתיחה נהדרת לקיץ הזה.

נדב זילברשטיין – Driving home
אני מכיר את המוזיקה של נדב זילברשטיין כבר די הרבה שנים, מאז שהתחיל להעלות שירים ל"במה חדשה". הוא גם ניגן גם באי-פי הבכורה של רותם אור, והיה חבר בכמה הרכבים מעניינים מאז כמו Visiting hours, החוזים וטלטקסט. ובאופן כללי הוא בחור מקסים ומוכשר. עכשיו הוא עובד על אלבום סולו, ו-"Driving home" נלקח מתוכו. הילה וייס הנהדרת, שאנחנו לא שומעים ממנה מספיק, תורמת קולות רקע יפים.

אדם כהן – נדודי ערפל
אדם כהן די הכה אותי בתדהמה כשנתקלתי במוזיקה שלו לראשונה לפני כמה שבועות. אין לי באמת מושג מי זה (מלבד העובדה שזה לא אדם כהן הבן של לאונרד כהן), ואני רק יודע שהוא כותב מלחין ומקליט לבד יצירות פלאיות קטנות שנסתרות מעיני רוב. וחבל שכך, כי השירים שלו יפים להפליא, קצת כמו מה שהיה יכול לצאת אם אחרי "שיר טיול" אביתר בנאי היה ממשיך להיכנס פנימה ולהתרחק מהעולם, ולא להיפך. אלקטרוניקה לילית עמוקה בעברית.

טל אורן – אם אתה עדיין חפץ
את טל אורן שמעתי לראשונה כבר לפני די הרבה שנים, כש"הסצינה הבאר שבעית" התחילה לבעבע, וטל סומנה כאחד הקולות המעניינים ששווה לעקוב אחריהם. אז עקבתי. ובכל פעם ששמעתי אותה שרה, שמחתי. ואז תמיד ניגשתי אליה ושאלתי נו, מה עם אלבום, מה עם שירים שלך? והיא תמיד הייתה עונה בחיוך קצת נבוך שזה בדרך. ועכשיו האלבום ממש מגיע, ולמיטב הבנתי הוא בסוף העבודה וכבר די מוכן, וההופעות עומדות על הרגליים וטל מעלפת את הקהל עם הקול והגיטרה החשמלית והמתופף ומזכירה לי את אנה קאלבי המהממת, ואני כבר לא יכול לחכות. אז הנה שיר אחד, להרוות את הצמא, עד שיבוא האלבום.
טל אורן – שירה, גיטרה חשמלית; דני שפירא – תופים; הוקלט ומוקסס באולפני קקטוס ב"ש על ידי נדב אזולאי וגיל נמט

נערות ריינס – רכבת
אחרי שני אלבומים מעולים כבר די ברור שנערות ריינס נכנסת לרשימת הלהקות הכי טובות בארץ, בטח אצל כל מי שאוהב את הרוקנ'רול שלו סקסי, גברי, עם גישה של פאנק. השיר האדיר הזה מגיע מרועי פרייליך, שהקליט אותה בבית לגמרי כסקיצה, עם טייק אחד לכל תפקיד, תופים מתוכנתים וגיטרה חשמלית בתפקיד הבס. אולי יום אחד זה יגיע לאלבום של הנערות – בינתיים אנחנו זוכים להצצה ישירה ללב-לבו של התהליך. עצום.
מילים, לחן , גיטרות ותכנות: רועי פרייליך

אלון עדר – ברמה של באך
במקרה יצאו לי שני שירים שנפתחים בשמות של בחורות. אני לא יודע אם זה אומר משהו עליי או על רועי פרייליך ואלון עדר. אני יכול לכתוב הרבה מאוד על עדר, שבשנה האחרונה הפך במהירות מפתיעה לאחד המוזיקאים האהובים עליי בארץ, הרבה בזכות האלבום הצנוע אך ענק "אלון עדר ולהקה", שאתם ממש חייבים לשמוע עכשיו. בן שלו קלע בול כשכתב על עדר שהוא "מוזיקאי מחונן שעושה מוזיקה זרוקה". ובאמת שאי אפשר לבקש הרבה יותר מזה. אפילו בהקלטה ביתית כזו, כשהוא על כל הכלים, יוצא לו גרוב חסר מאמץ ושיר שאי אפשר שלא להתאהב בו במהרה.

דניאלה ספקטור – הנה באה השמש
בלי ששמתי לב, יצא שכמעט בכל אוסף בסדרה התחבא קאבר קטן. בראשון היה זה "Love hurts" של שני קדר, ובשלישי היה זה הביצוע של סווינג דה ג'יטאן ל-"Roseroom" של דג'נגו ריינהרדט. הפעם דניאלה ספקטור נתלית באילן גבוה, ומבצעת גירסה עברית חופשית של "Here comes the sun". לקח לי זמן להתאהב בדניאלה ספקטור, אבל כשזה קרה זה קרה בעוצמה, ומאז אני נשבה בכל פעם שהיא פותחת את הפה לשיר. כמו עדר, היא מוכיחה שמוזיקה אינטיליגנטית לא חייבת להיות קשה לעיכול.

אביגיל עמנואל – Paper ships
לפעמים עבודה על אוסף כזה חושפת בעיניי דברים נהדרים שלא הכרתי קודם. פניתי לדנסקי, הלא הוא עידן שמעוני, כי אהבתי את "בוקר" שהוא שיתף בסאונדקלאוד. שאלתי אותו אם יש לו איזה שיר במגירה, לאוסף. והוא שלח לי שיר שהפיק לזמרת שלא הכרתי קודם, אביגיל עמנואל. אביגיל היא חלק מדואו אלקטרוני בשם Township יחד עם שחר פליישר, והיא כותבת, מתקלטת ועורכת מוזיקה. את חומרי הסולו שלה היא כותבת ומקליטה לאט לאט, ושני שירים אפשר כבר למצוא בסאונדקלאוד. אולי יום אחד יהיה שם אלבום.

Phototaxis – Chinese child
תמיד חיבבתי את יעל פלדינגר, הסולנית הכובשת של פוטוטקסיס, אבל לא תמיד התחברתי לכל דבר שהם עשו (והם עשו הרבה – הנה הבנדקאמפ שלהם). עקבתי מקרוב ומרחוק אחרי האלקטרו-סול שלהם, וחיכיתי שתכה בי שוב ההתלהבות שהכתה בי בפעם הראשונה ששמעתי אותם. והנה החודש זה הגיע, כשיעל שלחה פתאום, אאוט אוף דה בלו, שיר חדש שהקליטו עם אדי סטיבנס, שעבד עם זירו 7, מולוקו וסיה – שלושה אמנים שאני בטוח שאפשר למצוא בדיסקיה של פוטוטקסיס. והשיר הזה העיף אותי. הוא מרגיש כמו ג'אם אבל גם כמו שיר שנבנה מראש, איכשהו.
מילים-יעל פלדינגר; לחן-יעל פלדינגר ואיתי צוק; עיבוד- פוטוטקסיס ואדי סטיבנס; הפקה מוזיקלית- אדי סטיבנס; תופים-רועי חלד; בס וגיטרות – ניר בלום; קלידים, פסנתר, תיכנותים-אדי סטיבנס ואיתי צוק; המונד- אדי סטיבנס; שירה-יעל פלדינגר; טכנאי הקלטה- שמעון טל; מיקס- אדי סטיבנס

קאמי מלץ – מתנדנדת
אוקיי, זה קצת מביך. אני מת על קאמי מלץ, ושמח בכל פעם שיוצא לי לשמוע אותה או אפילו סתם להיפגש בפניה המחייכות באיזה פסטיבל או הופעה. היא שרה במופע משירי "מלכת אמבטיה" שעזרתי להפיק, והכרנו שם. ולמרות כל זה – וזה מה שמביך – אני לא ממש יודע לספר לכם כלום עליה כאמנית, כלומר מה ההיסטוריה שלה ואיפה היא שרה וכל זה. זה פשוט אף פעם לא עלה בשיחה. אבל אז מגיע שיר כמו "מתנדנדת", ואתם שומעים אותו עם כל הכישרון והביטחון והישירות, ואני נזכר בלורה גיבסון ובג'ואנה ניוסם, ולמי אכפת מאיפה היא באה – העיקר שהיא כאן. ושרק תישאר. הנה עוד קצת ממנה.

רוי רגב וליאם מרפי – Paddleboats
באירלנד, "ליאם מרפי" זה כמו "משה כהן". אבל רוי רגב הוא שם יוצא דופן, והוא גם גיטריסט יוצא דופן. הכרתי אותו כגיטריסט של מונוטוק, ומאז נהיינו חברים טובים. זכיתי לנגן לצדו ב-We are ghosts ולשמוע אותו עושה קסמים עם שישה מיתרים. המוזיקה שלו אף פעם לא נשמעה מכאן, ולפני כשנה הוא באמת עבר לארצות הברית. בין אינטרסטייט לאינטרסטייט הוא התחיל להקליט שירים עם זמר מקומי בשם ליאם מרפי, שכתב את השיר הזה ושר בו. רוי ניגן בגיטרות, עיבד והפיק, ואני יודע שזה שיר שאשמע הרבה בלילות הקיץ הקרוב.

פלורה – בית
מי שעוקב מקרוב אחרי פסטיבלי האינדי והבלוגים מכיר כבר את לירון משולם, שקוראת לעצמה פלורה. אלבום הבכורה שלה, Happy Today, יצא לפני שנתיים וזכה למחמאות מוצדקות. הוא הציג חזון סאונד שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים לשמוע בארץ, ועירבב את הקול העדין של משולם עם הפקה עשירה ומרשימה, עם השפעות מרדיוהד ועד דברים אלקטרוניים שאני אפילו לא יודע לשים עליהם את האצבע. השיר הזה הוא בעברית, והרבה פעמים כשזמרים שרגילים לשיר באנגלית מקליטים פתאום שיר בעברית, משהו שונה לגמרי יוצא להם מהגרון. "בית" הוא שונה משמעותית מאלבום הבכורה, ומהחומרים החדשים שלה, ותמיד כיף לראות כמה רחב טווח ההבעה של אמן מוכשר.
"זה שיר מאוד ישן שאני ניגנתי בו על כל הכלים חוץ מהקונטרה בס שעליו ניגן אלעד קינר"

עדן לשם – Solid Thought
הא? מאיפה באה פתאום תערובת כזו של בון איבר, ג'ים ג'יימס ופטריק ווטסון? ישראלי, אתם אומרים?! בחיי שכן. הודות למגע הקסם של מתן נויפלד, הכרתי החודש את עדן לשם, שכדאי לעקוב אחריו בסאונדקלאוד. יש לו קול נפלא ויוצא דופן, שירה נהדרת באנגלית שלא נשמעת מאולצת ומאומצת, גיטרות נהדרות ו – על פי המעט ששמעתי – יופי של שירים. והוא מעיז לשבור את תבנית הפולק העגמומי והשטוח שכל כך קל ליפול אליה כששרים באנגלית עם גיטרה. פתאום יש פה הרמוניות קוליות, קטעי מעבר ווקאליים, לא רק בית-פזמון-סולו-רגוע.

אורי אבני – גדר מתחת לשמיים
אני אוהב מאוד להתחיל ולסיים אוספים עם קטעים אינסטרומנטליים, והנה בזכותו של אורי אבני הנפלא, הזדמן לי לעשות זאת הפעם. אבני מקליט מוזיקה אינסטרומנטלית, קולנועית, עתירת מיתרי גיטרה. את האלבומים המצוינים שלו, ובמיוחד את האחרון מ-2010 שחביב עליי במיוחד, אפשר וכדאי לשמוע בבנדקאמפ. על הקטע הזה, שמזכיר קצת את "Paint it black" של הסטונס, אורי מספר: "התחלתי לעבוד עליו לפני שנה בצורה ביתית לחלוטין עם חברי היקר ואיש הסאונד רני דר, בניסיון להבין כל מיני סאונדים שמענינים אותי ועד אז פחות השתמשתי בהם. תוך כדי ניסיונות כמו להקליט את האקוסטית דרך מגבר חשמלית, או חיפוש אחרי כל מיני סאונדים של סינטיסייזרים ישנים, הבנתי שהקטע הזה בעצם הופך להיות מרחב ניסיונות יותר מאשר משהו שאני יכול לקרוא לו שיר".
"הוקלט בסלון הישן שלי ובבית של לירון משולם וכפיר שריד; רני דר הקליט ומיקסס באדיבותו; ליאור טלמור – סינטיסטרינג;
גיטרות, תופים, בס, סינטי , פסנתר- אורי אבני"

האזנה נעימה, ניפגש ב-Working title V!

ב-31 במאי, שזה עוד רגע וחצי, תופיע בבארבי להקת Tortoise – מאלופות העולם בפוסט-רוק למרחקים ארוכים. אם אתם בעניין של פוסט-רוק, אל תפספסו את זה (הזדמנות לזכות בכרטיס חינם – ממש בסוף הפוסט אחרי המיקסטייפ של יוני); אם אתם לא בטוחים מה זה פוסט-רוק, יוני לרנר האלוף הכין לכם מיקסטייפ קטן כדי להיכנס לעניינים. הבחירות והטקסטים כאן הם שלו – תודה יוני!!!

רוצים לשמוע את כל השירים ברצף? פשוט לחצו על ה-Play הקטן ליד אחד מהם, והפלייליסט ייפתח לכם בצד שמאל.

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: שחר, שחר (אחר) וגיל – זכיתם בדיסק החדש של רותם אור!

1. ואז Jay-Z ניגש למפיק האגדי ריק רובין, הבחור שאחראי (בין השאר) לאלבומים הראשונים של הביסטי בויז, לחיבור בין אירוסמית' לראן די-אם-סי, ניין אינץ' ניילז ורד הוט צ'ילי פפרז בשנותיהם היפות ביותר. וג'יי אמר לו: ריק ידידי, יש לי פה כמה בתים שחבל על הזמן, אבל אני צריך כוח אש. יש לך אולי חמישה מגה-טון של ביט להפיל לי על השיר הזה? אז ריק בוודאי חרש קלות בזקנו הארוך, היטיב את משקפי השמש הנצחיים ואמר לו אתה יודע מה, אני חושב שיש לי משהו בשבילך. והוא שלח את היד אל מאחורי הגב ושלף את אחד מתותחי-היד העצומים האלה ששוורצנגר מחזיק בדרך כלל ביד אחת כשהוא הורג את הרעים. תשים את זה רגע על הפטיפון, אמר ריק, תבדוק איך זה יושב לך. ככה, לפחות בראש שלי, נוצר "99 problems", אחד השירים הגדולים של העשור האחרון. כל סיפור אחר יהיה מאכזב, לאור העוצמה האדירה של השיר הזה. [מפ3]



2. [תודה לעופר] זהירות, בלוג מוזיקה חדש וממכר בעברית, פרספקטיבה קונטמפוררי, שמבטיח משהו חדש וטוב כל יום, ומקיים. [עברית]
3. הבטחתי לכם שני אוספים, והם יגיעו. אוסף Working title הרביעי יתפרסם פה בראשון או שני, ואוסף תקשיבו רגע 08 יגיע, אם הכל ילך כשורה, בשישי הבא (שבו לא יעלה עונג, כי אני שוב מתקלט בחתונה). כל עכבה לטובה וגו'. [סבלנות :)]



4. ידענו שדן הרמון, היוצר של הקומדיה הכי מבריקה בטלוויזיה, Community, הוא בחור קצת בעייתי ולא נוח לעבוד איתו. אבל מכאן ועד לפטר אותו מהתכנית של עצמו – הדרך ארוכה. ובכל זאת, זה בדיוק מה ש-NBC עשו השבוע. הפוסט של הרמון בעניין מצחיק ועצוב. [אנגלית]
5. למי שפספס, הנה הגוגל דודל המבריק לכבוד יום הולדתו של רוברט מוג. [אנגלית]


רותם אור תצלום: אלה אוזן

6. אם עדיין לא הספקתם, רוצו לשמוע את Hard Magic, אלבום הבכורה היפהפה של רותם אור. את ההזדמנות לזכות בעותק קשיח שלו כבר פספסתם (ולכן תאלצו להסתפק ב… סופט מג'יק? חה חה חה), אבל כל עוד הוא יגיע לאוזניים שלכם, אני את המעשה הטוב שלי לשבוע זה – עשיתי. [בנדקאמפ]
7. תודה לסלונה, שכללו את עונג שבת ב-7 בלוגי המוזיקה המומלצים בארץ. אני מצטרף בחום להמלצה על 6 הבלוגים המעולים האחרים שם [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

זו לא תהיה הגזמה לומר שאני מחכה לאלבום הבכורה של רותם אור [אתר בית] כבר כמעט עשור. באיזור 2003 יצא ה-EP הראשון שלה, Lightly easily, ואני התאהבתי כליל במוזיקה ובקול שלה. הורדתי שירים מהעמוד שלה ב"במה חדשה", הפצתי בסולסיק ושכנעתי את כל החברים שלי שהם צריכים לשמוע אותה. לפעמים זה עבד, לפעמים לא.

מאז עברו איזה תשע שנים, שבהם היא נעלמה וחזרה שוב ושוב לתודעת מאזיני האינדי, מהבהבת בכל מיני פולק'לה, מופעי ואלבומי מחווה ואוספים שונים (לחלק גדול מהם, אני מודה, הייתי אני אחראי – גררתי את רותם להשתתף בוורקינג טייטל, בשיר זר משירי לאונרד כהן, במחווה לטום ווייטס שבחיי יום אחד תראה אור, ועוד), ובשלב מסוים הציתה את תקוותנו כשחזרה להופיע כחלק מההרכב קצר-הימים "טלטקסט", ואז עם להקה משל עצמה. ובשנתיים האחרונות הולך ומתבשל לו אלבום, האלבום, אלבום הבכורה של רותם אור, Hard Magic.

אנחנו מדברים פה הרבה מאוד על "מוזיקה עצמאית", וההתנהלות של רותם היא דוגמה מעולה לאיך עושים את זה לגמרי לבד. היא מנגנת כמעט בכל הכלים באלבום, ואחראית גם להקלטה ולמיקס וכל הדברים שמאחורי הצלילים – ובעיניי זו לא רק עובדת טריוויה נחמדה, זה חלק בלתי נפרד מאיך שהאלבום נשמע, כמו רקונסטרוקציה נאמנה מאוד למה שרותם בוודאי שמעה בתוך הראש שלה לפני שהיא ניגשה למכשירים ולחצה על הכפתור עם העיגול האדום.

כך שאתם מבינים – חיכיתי לאלבום הזה די הרבה. גם הרבה זמן, וגם הרבה ציפייה. והסיבה היא פשוטה מאוד: השירים של רותם יפהפיים בעיניי, ואני חושב שהיא עושה משהו שאף אחד בארץ לא עושה, בטח לא כמוה. כשמגיעים לאלבום חדש, בטח אלבום בכורה, עם הרבה ציפיות – זה מתכון די בטוח לאכזבה.

אבל לא. כבר שבוע שהאלבום הזה מסתובב במערכת שלי, ואני פשוט נהנה ממנו הנאה גדולה. הוא עתיר יופי, הוא מחדש ולא משחזר (מחלה נפוצה מאוד במוזיקה הישראלית, ובמוזיקה בכלל), הוא מציג עולם צלילים יפהפה שייחודי לרותם ולא נשמע כמו חיקוי (גם כשהוא בהחלט נשען על השפעות מבורכות), והוא בעיקר – וזה אולי הדבר הכי חשוב, הכי בסיסי, שבלעדיו אלבום פשוט לא יחזיק – מלא בשירים מצוינים.

אבל עזבו, אל תאמינו לי – אני מעריץ שבוי – פשוט תשמעו ותשפטו בעצמכם. ואם תאהבו, ממש מתחת לנגן יש לכם אפשרות לזכות בעותק קשיח מאלבום הבכורה הזה, שכבר עכשיו מתחיל להתחרות במרץ על ספוט ברשימת אלבומי השנה.

רותם אור תשיק את האלבום בתיאטרון תמונע, ב-24.5 – בואו!

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו אחרי איזה אמן (ישראלי או לא) עקבתם בנאמנות הרבה לפני שהוציא אלבום בכורה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לליאת!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!