*בארץ הזאת. בכאב רב לשני גיבורים שהלכו, אדם יאוך ומוריס סנדק. בין השאר, העונג השנה יהיה נטול כותרות מבודחות לתמונות וכאלה. עצוב.

1. אז הביסטי בויז. אייטם מפורק על לכתו של אדם יאוך יש ממש כאן בהמשך, אבל את העונג אני חייב לפתוח במילה על סופה הבלתי הפיך של אחת הלהקות הגדולות שהחזיקו כאן מיקרופון. וכשנדרשתי לבחירת השיר האהוב עליי בכל הקטלוג של הבי-בויז, לא היה לי ספק לרגע: "Get it together" עם קיו-טיפ מ-Ill Communication. למה? אהבה אי אפשר להסביר. ברור, "Sabotage" רוצח, "So whatcha want" שינה לנו את החיים, "Hey ladies" שינה את ההיפ-הופ, "Intergalactic" ו-"Alive" יגרמו לי להתחיל לרקוד גם באמצע הלווייה, "Boomin' granny" קורע, והרמיקסים, והדיפ-קאטס, ואלוהים ישמור איזה קטלוג. אבל את הפסגה תפס מהר מאוד השיר הזה, כבר לפני שנים, וכאמור – לך תסביר אהבה. וכמה מוזר, וכמה לא בסדר, וכמה עקום העולם שבו אין יותר דבר כזה הביסטי בויז. [מפ3]





2. מוות #1: הסופר והמאייר המבריק, עשיר הדעת והאהוב מוריס סנדק הלך השבוע לעולמו בגיל 83, "אמן ספרות הילדים החשוב ביותר של המאה ה-20", כפי שנכתב בניו יורק טיימס. כמו כמעט כל האנשים שאני מכיר, גדלתי על "ארץ יצורי הפרא" שלו, ספר שעד היום משנה את חייהם של ילדים. חוקר הספרות והאיש הנפלא יהודה אטלס ציין בתבונה: "הוא ניסה לרדת אל תת-המודע של הילדים, ולכתוב בגלוי על הפחדים שלהם ועל קושי החיים שקיים בהיותם ילדים". טור נהדר של אטלס הידען על סנדק אפשר לקרוא ב-NRG, וכמובן שכדאי מאוד לשלוף מהמדף את ספריו, ולרוץ ליוטיוב לשמוע ראיונות איתו, איש מורכב ולא קל, ששווה להכיר דרך ספריו ומילותיו. זו הייתה מכה קשה ממש, לשמוע על מותו. תודה על הספרים. [אנגלית, עברית]



3. מוות #2: אדם יאוך. אוי, אדם יאוך. מה נשאר להגיד אחרי השבוע הזה? קשה לעכל את מותו המוקדם של הביסטי בוי האדיר, כי גם הוא – לא פחות מסנדק אך בתקופה אחרת לגמרי של חיי – גידל אותי. וכולם אמרו דברים יותר חכמים ונכונים ומרגשים ממה שאני יכול לומר. אהבתי במיוחד את הטקסט של המעריץ הגדול אייל רוב. גם בן שלו כתב יפה בהארץ. הכאב גדול, אבל מכיוון שנכתבו כל כך הרבה מילים בשבוע האחרון בכל כך הרבה שפות, אני מרגיש שאין לי דבר להוסיף, ואני ממליץ לכם רק לצאת ולקרוא ולשמוע ולצפות. צדק קוואמי כשאמר שהביסטי בויז תמיד הביאו שמחה לעולם של המאזינים שלהם, ובסופו של דבר, אחרי שהכאב ישכך, זה מה שיישאר וזה מה שחשוב. [עברית]
4. בארבעת השבועות הקרובים העונג השבועי יעלה לסירוגין, פעם כן פעם לא, פשוט כי בשניים מימי השישי הקרובים אני מתקלט בחתונות של אנשים טובים ושמחים (היי, מחפשים גם די-ג'יי לחתונה? בשמחה!), ופשוט לא יהיה לי זמן. עם זאת, בשני ימי השישי החסרים יתפרסמו פה אוספים לוהטים – אחד יהיה "תקשיבו רגע 08", והשני יהיה המהדורה הרביעית בסדרת Working title, שהפעם כדי לפצות על יום שישי הריק לא תתפרסם בדיוק בחג השבועות כמו בכל שנה. זהו, רק שתדעו! []



5. איך הייתה ההופעה של ליסה ג'רמנו? פאקינג אמייזינג. הצמרמורות נמשכו יומיים רצוף. איך היה באוף מונטריאול? עינב שיף מתקשה להתאושש מכמה שהיה פנטסטי, יוחאי וולף נהנה אך חזר עם ביקורת, ורז ישראלי חושב(ת?) שהיה נפלא. במארק קוזלק? לא יודע, לא מצאתי אף ביקורת על המופע באתרי החדשות. כתבתם איפשהו? קשרו נא בתגובות! [זהו]
6. האפגן וויגז הוסיפו הופעה שנייה לביקור בארץ – ב-16 ביוני – וגרג דולי כבר פותח את פיו הגדול בראיונות לכלי תקשורת ישראליים (בקרוב גם כאן בעונג). הוא דיבר עם אורי זר-אביב ב"הארץ" ועם עינב שיף בוואלה. [עברית]
7. חביב הבלוג טל מסינג כתב מאמר נרחב על דמות ההיפסטר לספר חדש בעריכת ניסן שור. בין היתר הוא כותב: "יחידת הפעולה הבסיסית של האדם-היפסטר אינה יצירה, אלא אצירה. ההיפסטר הוא אוצר. הוא אוצר את המציאות: את בני זוגו והעדפותיו המיניות, את סדר יומו וסגנון חייו, את השפה, הנימוסים והאתיקה שלו. כולם חלק מהעבודה האוצרותית המדוקדקת והמתמשכת שהיא חייו". מה אתם עושים פה? לכו לקרוא. אזהרה לאלרגניים: מונחים פילוסופיים מודרניים ופוסטמודרניים בכל מקום. והנה סרטון ששואל: מה זה היפסטר? [עברית]
8. סטרים ל-EP חדש של שון קארי הפועל תחת הקיצור S. Carey, ואתם מכירים את מגע הזהב שלו מתרומתו המכרעת לשני האלבומים של בון איבר. [סטרים]
9. בן שלו כותב על הסרט התיעודי החדש על A tribe called quest. [עברית]



10. [תודה לשיר] איזה יופי של דבר! Music philosophy הוא אתר נפלא ויפהפה של מאייר בשם מיקו, שמעצב פוסטרים טיפוגרפיים יפהפיים ופשוטים על פי ציטוטים משירים שהוא אוהב. זה יפה במחשב, וזה ייראה עוד יותר יפה על הקיר שלכם. [אנגלית]
11. "Small town moon", שיר חדש ונהדר של רג'ינה ספקטור, שמכיל טוויסט נפלא באמצעו. [סטרים]
12. Pale is the new tan הוא בלוג מלבב של אסונות שיזוף מלאכותי. הוי, כמה מצחיקות הן טעויות של אחרים. [אנגלית]
13. שני שירים חדשים לאנימל קולקטיב! [סטרים]
14. [תודה ל@אקונומיקה] סטרים מלא לאוסף האיסלנדי החדש Made in Iceland 5, עם שירים חדשים של Gus Gus, Olafur Arnalds, ועוד 9 אמנים איסלנדיים עכשווים שאנחנו עדיין לא מכירים, אבל נכיר עכשיו. [סטרים]
15. טום גייבל, הסולן של Against me, מחליף את מינו. העולם הזה כל כך מגניב. [אנגלית]
16. אני לא משתגע על הקליפ אבל הטכניקה בקליפ החדש של איזבו (זה שהולך לאירוויזיון) היא פשוט סופר-מגניבה! [טיוב]
17. Old town hall, אלבום חדש של We are ghosts שהוקלט בבית העיר בתל אביב – ומפאת מעורבותי בו לא אוסיף אף מילה ואשאיר לכם להקליק. [בנדקאמפ]
18. סטרים הורס #1: האלבום החדש של Beach House, יקיריהם של קוראי העונג (אך מסיבה שקשה להסביר, לא של כותב העונג), מחכה לכם במלואו ב-NPR. ויקטוריה ואלכס מתראיינים בפיצ'פורק. [סטרים]
19. סטרים הורס #2: המרענן הלא-רשמי של הקיץ, האלבום החדש של Best Coast, גם הוא מתנגן ב-NPR. אחרי שנתיים אני חושב שברור לי שמדובר בלהקה קטנה וחמודה שעושה שירים קלילים ונטולי יומרות. כל ההייפ העצום הזה סביבם לא מוצדק – הם לא נציגים של דור, הם לא הדבר הגדול הבא, הם לא או-מיי-גאד, אבל בהחלט לא מדובר בזבל. פשוט מוזיקה כייפית לחוף הים. [סטרים]
20. מה השיר הכי טוב בשנות השמונים? וזו לא חוכמה לבחור בשיר של הפיקסיז כי הם-הם רוח הניינטיז. בכל מקרה, NME הרכיבו את רשימת 100 השירים הגדולים של האייטיז לטעמם, ופינקו גם ביוטיוב לכל שיר. קשה לי לומר שאני מסכים עם הבחירה למקום הראשון, אבל אני יכול להבין אותה. מצד שני, למי אכפת מהטעם שלי – זה הטעם שלהם. [אנגלית]



21. [תודה לזהר] לקראת חזרתה הרשמית של המלכה לכס המלכות, בפיצ'פורק כותבת לינדזי זולאדז על פיונה אפל. [אנגלית]
22. הטיפוגרף סקוט-מרטין קוסופסקי מספר איך חידש גופן עברי עתיק להוצאה דיגיטלית חדשה של שירי יהודה הלוי. איזה יופי. [וימאו]
23. [ויה ויה] אייקונים של תוכנות ומערכות הפעלה, שמבוססים על דברים שאנחנו מזמן לא משתמשים בהם. למשל: תסתכלו רגע על כפתור ה"שמור" בכל תכנה שהיא. לא חשבתי על זה. סופר קול. [אנגלית]
24. לאי-פי החדש שלו, הקליט בוני פרינס בילי גירסה חדשה ושונה מאוד לקלאסיקה האהובה שלו, "I see a darkness", בהפקת סטיב אלביני. זו גרסה יפה, יפה מאוד, לשיר יפהפה באמת, אבל חסרה בו השבריריות והישירות החשופה של הגרסה המקורית. [טיוב]
25. אלכס טרנר הגיבור בוחר בפיצ'פורק תחנות מוזיקליות מחייו בהפרשים של 5 שנים, במדור המוצלח 5-10-15-20. [אנגלית]
26. אלבום הבכורה הכה יפהפה של רותם אור נחת אצלי השבוע (ואני מניח שיגיע לבנדקאמפ ממש אוטוטו), וכצפוי אני מתענג. גם הקליפ החדש ל-"This is what you all came for" הוא מעולה בעיניי, עם החידתיות והחושניות שלו. והנה רותם מתארחת לשעה ברדיו כותרת. [טיוב]
27. "Fogg future", שיר חדש לגמרי של דראנק מאשין המעולים, בהקלטת לייב מצוינת בקול הקמפוס. [טיוב]
28. [תודה ליעל] תודה, אינטרנט!!! Nyan Waits. [ג'יזס]
29. אח איזה כיף, אלבום חדש של The Walkmen המעולים בדרך, והנה עוד שיר חדש מתוכו, "We can't be beat", שבכמה בלוגים קראתי שמשתתף בו רובין פקנולד האדיר מפליט פוקסז בקולות רקע, אבל הוא לא מאוד מורגש שם. אחלה שיר בלי קשר, שמתפתח יפה. [סטרים]
30. המיקסטייפ מאסטר מורפלקסיס ערך שעתיים חגיגיות של מוזיקה ישראלית בלתי צפויה. כתמיד, מדובר בתענוג אדיר. [עברית, סטרים, מפ3]
31. [תודה לשי] שיר חדש של Mum, מתוך אסופת הקלטות מוקדמות שרואות אור לראשונה. לחצו על שם השיר המודגש. [סטרים]
32. בשקט בשקט, הוציא הרכב האוונגרד הנפלא קטב מרירי אלבום חדש, "באלה הימים" הוא נקרא, והוא מורכב כולו משירים של לאה גולדברג בלחנים של חיים רחמני. את "אם תתן לי חלקי" שרה טליה אליאב. הורידו במחיר לבחירתכם, כולל 0. [בנדקאמפ]
33. לאט לאט מגזין המוזיקה הישראלית העצמאי חבית הדגים הולך ומתקרב להגשמת ההבטחה הגדולה שבכותרת שלו, מגזין מוזיקה ישראלית אמיתי. קפצו לבקר. [עברית]



34. [ויה ויה] בעונג הקודם קישרתי לאוסף האדיר של 870,000+ תמונות מארכיון עיריית ניורק שעלו לרשת, והנה אלן טיילור האדיר ממדור In Focus בוחר 53 טובות ומעניינות ביותר שבהן, כדי שלא תתאמצו מדי. [פיקסלים, אנגלית]
35. ניל יאנג וקרייזי הורס חוזרים באלבום קאברים חדש, Americana, והנה מתוכו הגירסה שלהם ל-"Oh Susannah" הידוע, בלבוש חשמלי חדש. [טיוב]
36. "Youth without youth", משאית פופ דורסנית חדשה מ-Metric. [סטרים]
37. [תודה לעופר] במזא"ה 9 בתל אביב נערכת (נערכה?) סדרה של מפגשים בשם "איפה הייתי? מה עשיתי?". המפגש עם יואב קוטנר עלה במלואו לצפייה ביוטיוב, איזה כיף! מרתק לצפות, קוטנר מדבר בפשטות, בצניעות ובכנות מרשימה על סיפור חייו ועבודתו, על הגישה שלו לחיים, על היחס שלו למוזיקה ועל מה שמניע אותו. בשבילי, כמישהו שמתעסק הרבה יותר מהמומלץ בלדחוף מוזיקה שהוא אוהב לאנשים אחרים, קוטנר היה ועודנו מודל לחיקוי, והשיחה הזו שלו מלאה במשפטים שאני גוזר ושומר. [טיוב]
38. אוי, כמה יפה הקליפ שיצר וניה היימן הכביר לשיר החדש של אסף אבידן. [טיוב]
39. "Varúð", שברור שהייתי צריך לעשות בשבילו קופי-פייסט, הוא שיר חדש נוסף מהאלבום המתקרב של סיגור רוס. הוא מוקלט מהרדיו (אשכרה!) אבל בקרוב בוודאי ידלוף האלבום כולו. הידעתם? פירוש שם השיר באיסלנדית הוא "זהירות". [סטרים בינוני באיכותו]
40. פרנק בלאק מהפיקסיז בוחר 13 אלבומים שהוא אוהב במיוחד, עם בחירות נהדרות, מבקסטר דיורי ועד ניל יאנג. [אנגלית]
41. [ויה ויה] הגיע הזמן: חנות מקוונת של קומיקס ישראלי עצמאי, כולל אנגלמאייר, טדי גולדנברג, אורית עריף, שלומי צ'רקה ועוד. [עברית]
42. Ultraista היא להקה חדשה ומעניינת, שכנראה לא היינו שומעים עליה אלמלא המפיק שלה היה נייג'ל גודריץ'. תנו האזנה לשיר החדש שלהם. [סטרים]
43. עמית מ"פריק" מביא פנינה: הקומיקסאי ההו-כה-מעולה ומשפיע צ'רלס ברנז מדבר על חייו ועבודתו בהרצאה שעלתה ליוטיוב. [טיוב]
44. מהו הבלוז? נדב הבר נדרש לסוגיה בקפה גיברלטר. [עברית, מלא טיובז]
45. קצת יותר פרטים על ספר הקסטה, ספר שיעסוק בקסטות בתרבות הישראלית. קפצו לשם – גם אתם יכולים לעזור. [עברית]



46. זה בלתי צפוי: באתר של מגזין Interview, מלבד תמונות די נהדרות של ג'ק וייט, יש שיחה בינו ובין באז אולדרין, שהלך על הירח במו רגליו. מוזר, אבל איכשהו, בכל הקשור לג'ק וייט, גם לא לגמרי מוזר. [אנגלית]
47. האחים חנוכה איירו עטיפה לסינגל החדש של ג'ק וייט! [פיקסלים, אנגלית]
48. כמה יפה ומרגש הקליפ החדש של Explosions in the sky, קליפ סופר-סלואו-מושן שמציג ילדות אמריקאית אידילית – לבנה, פרברית, פיפטיזית – בצילום יפהפה ומעורר מחשבה. [וידאו]
49. הו כן כן כן – מארק לנאגן ולהקתו נותנים סשן מעולה ל-4AD. [וידאו]
50. [ויה ויה] גלגול מוקדם של זקני צפת, מאור כהן ויוני בן טובים, שרים נושאי המגבעת. מייקס סו מאצ' סנס. [טיוב]
51. איורי שער שהניו יורקר החליט לדחות. הצצה להיסטוריה האלטרנטיבית של העיתונות. [אנגלית]
52. לפני שבועיים נפתח לציבור החלק הראשון באוסף התקליטים של ג'ון פיל, ודיוויד סטאבס מהקווייטוס הספיק להקשיב לכל 100 התקליטים ולכתוב עליהם ביקורת. בהצלחה עם זה. [אנגלית]
53. אוהבינג את הרימיקס החדש ל-"Cosmogony" של ביורק. [סטרים]
54. "We are on fire", שיר חדש לאחיות קוקורוזי, כאילו 2004 לא חלפה מעולם. [סטרים]
55. בסיפור, כיסוי כותב עופר שדמי על העטיפה של סיפורי פוגי, חת'כת עטיפה. [עברית]
56. [ויה ויה] תהיתי באמת איך זה לא קרה עד עכשיו: הטירה הנאצית כמשחק אונליין. אושר. פלוס: הנה הלך הסופ"ש. [פלאש?]



57. בזמן שלא היה עונג, אמנדה פאלמר הספיקה לפתוח קיקסטארטר לאלבום החדש שלה, להגיע תוך יום אחד ליעד של 100,000$ ולהמשיך לשעוט קדימה כשהיא שוברת בלי בעיה את מחסום חצי המיליון. ג'יזס פאקינג קרייסט. האינטרנט מיהר לזעוק שקיקסטארטר הוא העתיד של תעשיית המוזיקה [תודה יניב] ושהנה הנה נמצא התחליף לחברות התקליטים המיושנות, הידד! רק שזה לא נכון. כלומר, בהחלט – קיקסטארטר ומפעלים אחרים של קראודסורסינג הם מודל עסקי מדהים למימון פרויקטים מכל הסוגים, ומן הראוי שישתמשו בהם הרבה. רק שהמודל הזה עובד כשאתה מגיע אליו מראש עם קהל גדול מספיק. אמנדה פאלמר יכולה לגייס חצי מיליון דולר בשבוע כי היא פאקינג אמנדה פאלמר, היא הוציאה אלבומים והופיעה בכל העולם וקרעה את התחת בשנים האחרונות עם נוכחות אינטרנט שאין שנייה לה. כותב השירים הגדול הבא שמסיים עכשיו קולג' בפיטסבורג יכול לפתוח קיקסטארטר אבל הוא יגייס אלף דולר מחברים. [אנגלית]



58. מה יש בשירי ערש, שהם מנחמים אותנו בכזו קלות, נוגעים לנו בשורש הפנימי ביותר? לאחרונה נכנסתי קצת לשירי ערש, והורדתי כל מיני אוספים כאלה מכל מיני מקומות בעולם. מסתבר שזו סצינה שוקקת למדי, אם אפשר לקרוא לה סצינה. ולא משנה מנין מגיעים השירים, אם מארצות הברית, רוסיה, יפן, פורטוגל, ישראל או – כמו בשיר הנפלא "Aztec" של לוריין פוקס – מהמסורת האינדיאנית בצפון אמריקה – יש לכולם משהו משותף. הקצב איטי, והמלודיה, אני לא ממש מבין מספיק בתיאוריה מוזיקלית כדי להסביר, אבל היא נשמעת לי תמיד… עגולה, שלמה, כל מתח נפתר. והתחושה היא תמיד מפייסת, מערסלת. האסופה הזו ספציפית, של שירים אינדיאניים, פשוט ממיסה את לבי. קוראים לה Under the green corn moon, חפשו אותה, ושנו בנעימים. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, חברים, תהיו שמחים.

[פוסט אורח מאת נדב אפל, שהוזמן לערוך מיקסטייפ של אוף מונטריאול וחזר עם פוסט אדיר ומקיף הרבה יותר משיכולתי לייחל לו. בסוף הפוסט – הזדמנות לזכות בכרטיס להופעה של Of Montreal בשבוע הבא, 7 במאי, בבארבי תל אביב!]

"המוזיקה לא רוצה תחת שום נסיבות לגרום לך לעשות את מה שרוק'נ'רול אמור לרצות שתעשה: ללכת מכות או להזדיין"; כך מסכם מבקר המוזיקה ג'ואי סוויני את התרשמותו מפסטיבל שערך לייבל האינדי קינדרקור בשנת 2000 בעיר המחוז את'נס שבג'ורג'יה, ובעצם מתאר בצורה די מדויקת את איך שנשמעו כוכבי הפסטיבל ובני העיר, אוף מונטריאול, באותה תקופה. לא חייבים להסכים, כמובן, עם הטענה שרוק'נ'רול אמור לגרום לכם לרצות ללכת מכות או להזדיין, אבל כשמאזינים לחומרים של אוף מונטריאול באותה תקופה די ברור שמדובר בלהקה שיכולה לגרום גם לבל אנד סבסטיאן להישמע כמו חבר'ה די קשוחים. עשר שנים לאחר מכן, לעומת זאת, יהיה קשה למצוא איזשהו שיר של הלהקה שלא עוסק בסקס, אלימות, או הקושי להבדיל בין השניים.

במיקסטייפ הזה אנסה לספר איך זה קרה, ולסוג כזה של סיפור יש את המגבלות שלו: מבחינה עריכתית, הוא דורש שהשירים יופיעו פחות או יותר בסדר כרונולוגי, מה שלא תמיד מאפשר מעבר חלק בין שיר לשיר ולא בהכרח משרת את הזרימה של המיקסטייפ בכללותו. מבחינה היסטורית, הוא עשוי להעניק את הרושם שההרכב פעל בתוך איזשהו מסלול מוגדר מראש, שעבודתם המוקדמת לא עומדת בפני עצמה אלא היוותה רק סדרת נסיונות לא לגמרי מוצלחים להגיע אל אותו מקום שאליו הם הגיעו בסופו של דבר. אני מעדיף לחשוב על השינויים שעברה המוזיקה של אוף מונטריאול לא כהתפתחות הגיונית אלא כסדרה של מוטציות, רצף בלתי פוסק של שינויים אקראיים שמתגבשים פעם בשנה-שנתיים לכדי אלבום. בטקסטים הקצרים שמלווים כל שיר אני מנסה לספק איזשהו קונטקסט רחב יותר לכל שיר ושיר, וגם מציע לינקים לשירים טובים או מעניינים נוספים שלא היה להם מקום במיקסטייפ. אני משוכנע בכל אופן שהמוזיקה של אוף מונטריאול מספיק טובה כדי שהמיקסטייפ הזה יהיה מהנה גם עבור מי שכל זה לא ממש מעניין אותו.

לא מצליחים לפתוח? הורידו את 7zip, תכנה חינמית ופשוטה (אופן סורס!) לפתיחת כל סוגי הארכיבים

קרא/י את המשך הפוסט

"ככל שהמציאות הישראלית נעשית פחות קסומה, כך היא נעשית יותר "קסומה". יש צימרים "קסומים", מכוני ספא "קסומים", פרופילים בלגיים "קסומים". "קסום" זה כמו "מפנק", רק בדרגה רוחנית גבוהה יותר. יש כמובן גם אלבומים "קסומים", והרבה, אבל יש מעט מאוד אלבומים קסומים" – בן שלו עושה שימוש מוצדק במרכאות

אנשים שצריכים לבדוק מייל כי הם זכו בכרטיס לליסה ג'רמנו: גליה, עומר הקטן. תתחדשו!

בשישי הבא כנראה לא יעלה עונג שבת בשל הרצף המסחרר של 2 הופעות של ליסה ג'רמנו + פסטיבל יערות מנשה. סורי!

1. רוב השירים שאני אוהב באמת, אוהב אהבה עזה, אהבת אמת גדולה, הם שירים שלאו דווקא הרשימו אותי ברגע הראשון. הרשימה הדמיונית של השירים האלה מתעדכנת בתדירות שהולכת ופוחתת. לא כי יוצאים פחות שירים ענקיים ומדהימים, חלילה. אלא פשוט כי קצב החיים ובעיקר הקצב בו התרגלנו לקלוט ללעוס ולעבד מוזיקה נהיה מהיר יותר. המון שירים, שלא לדבר על אלבומים, לא זוכים להאזנה החמישית שבה יפתחו פתאום כל הפרחים הנסתרים בשיר. הרבה פעמים הם לא זוכים אפילו להאזנה השנייה. כן, שמענו, לא מגניב, הלאה. אבל רוב השירים היפים באמת דורשים מאתנו לעבוד קצת בשבילם. זו אחת הסיבות שאנחנו אוהבים אותם – כי אנחנו מרגישים שהרווחנו אותם. ומנגד, יש את יחידי הסגולה, שירי ענק שמהרגע הראשון, מהפגישה הראשונה, מכים אותך בכל עוצמת היופי שלהם, או לפחות במספיק יופי כדי שתחזור לעוד האזנות ותגלה עוד שכבות של יופי שלא גילית קודם. יש כאלה, וזה נהדר כשהם מגיעים, אבל הם מיעוט נדיר, והם יכולים להטעות בקלות. שיר שהדהים אותך בהאזנה הראשונה לא בהכרח יחזיק גם בהאזנה האלפיים. "House of jealous lovers" של The Rapture שייך ליחידי הסגולה הנדירים והנפלאים האלה. שיר שהכה אותי בתדהמה ברגע הראשון ששמעתי אותו (לא הזיק גם הקליפ הנהדר), וממשיך להכות אותי באותה תדהמה בכל פעם שאני שומע אותו גם היום, עשר שנים אחרי שיצא. השיר הזה התחיל ב-2002 ולא נגמר מעולם. אני עדיין רוקד מאז, ברצף. [מפ3. התמונה למעלה היא של The rapture כמושג נוצרי. פשוט החבר'ה מהלהקה לא מצטלמים משהו]



2. בשקט בשקט ובסוד כמעט כמוס, קרח 9 התאחדה בשבוע שעבר להופעה יחידה בעכו. הנה "אסף אמדורסקי" מהבאלאנס באיכות של מצלמת טלפון. ככל הידוע לי לא מתוכננות הופעות נוספות של ההרכב המלא. [טיוב]
3. יש מכות? יש מכות. מתן שרון הנהדר כתב ביקורת על האוסף החדש של סאבלימינל, והצר בה על הדרך הארוכה שעבר סאבלימינל מאז שחידש וריענן ודחף את ההיפ-הופ הישראלי לשיאים חדשים, ועד הדשדוש במי האפסיים שבו הוא תקוע היום. עד כאן, במערב אין כל חדש. כל בר דעת עם אוזניים יכול לשמוע שהלב של סאבלימינל, שפעם עוד היה אפשר להתווכח אם הוא נמצא במוזיקה או לא, כבר מזמן לא שם. אבל אז המפיק המצוין אורי שוחט, שהפיק את "הפינאלי" של סאב והמון דברים מצוינים אחרים בהיפ-הופ הישראלי, שיתף את הכתבה בפייסבוקו וסאבלימינל איבד את הקוּל. מה שנוצר הוא שרשור אימתני של אוהדים, שונאים, מפלגים ומפשרים, על המיינסטרים והשוליים, המוזיקה ה"טובה" וה"רעה". בעיקר יש שם חשיפה מביכה של אגו עצום (של סאבלימינל) וחנפנות מגוחכת (מצד חבר מרעיו), ובעיקר אטימות רצינית מאוד לביקורת לגיטימית. הבנתי שבערב יום העצמאות חלק מהמעורבים אשכרה הלכו מכות. כמו שכתבו בסטטוס מפייס בעמוד של התכנית "כבשה שחורה", "אם לא נתעורר בקרוב ונבין שאנחנו מתעסקים בשטויות במקום ביצירה – סצינת ההיפהופ הישראלית לעולם לא תוכל להצליח ותמיד תישאר ילדותית, בעייתית ושקועה במלחמות אגו במקום במוזיקה". [עברית]
4. רוצים כרטיסים לפסטיבל יערות מנשה? איל מאפרכסת מחלק כרטיסים פה בעונג ואני מחלק כרטיסים שם באפרכסת. [עברית]



5. [תודה לזהר] חיכינו וציפינו והמתנו ופיללנו – והנה זה בא, סינגל חדש לפיונה אפל, "Every single night"! חגיגה? כן. שיר מוצלח? כן. נפלתי מהשיר? עדיין לא. אבל בסדר, יש זמן, למה למהר? אפל תמיד הייתה בעיניי אמנית של אלבומים, והאלבום המלא אוטוטו אצלנו. השיר הזה בהחלט עושה את העבודה, כלומר גורם לי לרייר לקראת המנה העיקרית. [סטרים]
6. Of Montreal יגיעו להופיע בארץ ממש עוד מעט – ב-7 במאי בבארבי תל אביב – וקווין ברנס, סולן הלהקה, מתראיין לאורי זר אביב בגלריה של הארץ, בוחר בוואלה תרבות את השירים האהובים עליו, מוציא קליפ טריפי לגמרי ל-"Spiteful intervention" וב-NPR משתפים וידאו של מופע שלם, שעה וחצי, של אוף מונטריאול אז תתחילו להתכונן. [עברית; וידאו]


במרכז: זוהר ארגוב. מאחוריו: מטבע ענק של 10 שקל

7. כבכל חג, גם ביום העצמאות נערמו הררים של מילים שהסתכלו אחורה בזעם או בלי זעם. המוני ספיישלים במגזינים, כתבות מיוחדות, ראיונות וטורים. ומכל אלה, מי אם לא בן שלו סיפק את הכתבה שהכי אהבתי. ביום העצמאות הזה הוא בחר להסתכל על שיר אחד, בעל חשיבות אדירה בפופ הישראלי ובתרבות הישראלית בכלל – הפרח בגני של זוהר ארגוב, שחגג 30 שנה ליציאתו. שלו מתיישב לשוחח עם אביהו מדינה שכתב את המילים והלחן וגם מגולל את הסיפור האישי שהוליד את השיר; הוא מדבר עם המעבד ננסי ברנדס שיוצא גזען ומגלומן כהרגלו; ועם מאיר ראובני מ"האחים ראובני" שהחתימו את ארגוב וקידמו אותו; עם אמיר בן דוד, שכתב את הסרט "זוהר"; ועם פרופ' מוטי רגב, הסוציולוג שחוקר רוק ומוזיקה ישראלית ועוד אנשים. כתבה מקיפה שמצליחה להיות גם מאוד אינטימית, ולספר סיפור קוהרנטי על שיר ענק, שהיה גם רגע ענק בתרבות הישראלית. שאפו. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

איל פדר מהבלוג הנהדר "אפרכסת", שאתם באמת צריכים לקרוא באופן קבוע, קפץ להתארח ולחלק לכם כרטיסים לפסטיבל יערות מנשה 2012! הכפילו את סיכוייכם וקפצו לאפרכסת, שם אני מחלק כרטיסים לאותו פסטיבל בדיוק. אני מעביר את המקלדת לאיל:
——————–

*** אזהרה – בפוסט זה לא תהיה התייחסות לשאלה האם יערות מנשה הוא פסטיבל אינדי או מיינסטרים. כן תהיה התייחסות לזה שהוא הולך להיות פאקינג קול. ***

תמיד לפני הרפתקה יש את התחושה הזאת – מעין לחץ מעורבב עם התרגשות שמגביר את דפיקות הלב והאדרנלין, ומכין את הגוף שלך אל הלא נודע שעתיד לבוא.

את רוב חייו מעביר האדם הממוצע במקום שהוא מרגיש בו בנוח, בסביבה מוכרת. למרות שזאת תמיד ההחלטה הפחות טריוויאלית, כשאנחנו יוצאים מהסביבה הטבעית שלנו קורים שני דברים נהדרים. מצד אחד החושים מתחדדים – הסביבה הלא מוכרת גורמת לנו להיות מודעים יותר למה שקורה סביבנו. האוזניים קולטות טוב יותר כל צליל, העיניים מבחינות בפרטים הקטנים ואפילו הריחות נכנסים יותר למודעות שלנו. מצד שני, הקבעון ומערכת ההגנות שמלווים אותנו ביום-יום נחלשים ואף מתפוגגים ואנחנו פתוחים להסתקרן, לקלוט ולהכיר. היציאה ההרפתקנית הזו מאפשרת לנו לרגע להיות נועזים יותר, להיות מישהו קצת אחר ממי שאנחנו ביום יום – מישהו שכל האפשרויות לפניו.

ממש כמוני עכשיו, מחוץ לסביבה הטבעית שלי באפרכסת. תראו – אני יכול לעשות מה שאני רוצה! אפילו לשים קישור לזה. אבל ברצינות, השינוי הזה גורם לכתיבה שלי להיות קצת אחרת, ואני בטוח שגם התגובות והאינטרקציה שיתעוררו בעקבות הפוסט יהיו שונים ומעניינים.
קרא/י את המשך הפוסט

(CC)

ליסה ג'רמנו – שהחדשות על דבר הופעתה הכפולה באוזןבר בתל אביב, ב-2 וב-3 במאי היו כנראה החדשות המוזיקליות מהן הכי התרגשתי השנה – נכנסת בקלות לרשימה הנדירה של האול-טיים פייבוריטס שלי. היא אחת משתי זמרות בלבד שאני מחזיק בבית את כל הדיסקוגרפיה שלהן על המדף (ומקפיד לעדכן אותה עם כל אלבום חדש), כשהשנייה היא פי-ג'יי הארווי.
כל מי שיודע כמה אני אוהב את הארווי מבין מה זה אומר.

בשנים האחרונות אני עובר תהליך מפתיע מאוד עם ג'רמנו. אף על פי שעוצמת האהבה והפליאה שלי מול המוזיקה שלה לא פחתה – אני מוצא את עצמי שומע את המוזיקה שלה הרבה פחות, ומה שבאמת מפתיע כאן הוא שאני מוצא את עצמי מבסוט מזה. לא כי המוזיקה שלה, כולל האלבומים החדשים שהוציאה בשנים האחרונות, היא לא מצמררת ועולה על גדותיה מרוב קסם, יופי וכאב. אלא כי כמו לאונרד כהן או אליוט סמית', ליסה ג'רמנו היא זמרת ששומעים לבד. ויותר מכך, שומעים אותה לבד כשרע לך. כשיש לך בפנים פצע שצריך לחטא, אתה מתבוסס במוזיקה שלה שצורבת ומזככת אותך.

ובשנים האחרונות, ואני לא משוויץ כמו שאני אסיר תודה, מעטים מאוד הם הרגעים בחיי שבהם הצטברו תנאי האקלים הרגשי להאזנה מרוכזת לאלבום של ליסה ג'רמנו.

אני מספר את זה גם כהקדמה להסבר שלעולם לא ייגמר על כמה ולמה אני חושבת שליסה ג'רמנו, יותר מהרבה מאוד מוזיקאים מוכשרים אחרים, היא קודם כל קוסמת, וגם כמעין התנצלות שמטרתה לומר שאני מצטער נורא, והכנתי כאן מיקסטייפ ליסה ג'רמנו שהשקעתי בו הרבה אבל הוא ממש לא מספיק. מושקע ככל שיהיה, הוא לא מתקרב לחווייה האישית של לשבת עם אלבום שלם שלה ולשמוע אותו לבד, בלילה, באוזניות. נסו בעצמכם.

המיסקטייפ הזה מורכב משירים מרוב אלבומיה של ג'רמנו, שהתחילה להקליט בתחילת שנות התשעים. הצלחה ענקית מעולם לא הייתה לה אלא רק גרעין מעריצים קטן ועקשן שכמו האמנות שלה וכמו ההתפתחות המוזיקלית שלה גדל לאט אבל בנחישות. אולי טוב שההצלחה הגדולה אף פעם לא הגיעה, אף על פי שלדעתי אלבום אחד שלה שווה תשעה אלבומים של פייסט, ג'ני לואיס או ביץ' האוס.

כמו רוב המיקסטייפים שיוצאים תחת ידי, אין פה התייחסות מיוחדת ללהיטים (יחסיים) או אפילו הקפדה על ייצוג שווה לכל האלבומים. זה מיקסטייפ אישי, שמורכב מ-18 מהשירים שהכי מרגשים אותי בדיסקוגרפיה של ליסה ג'רמנו, עם דגש על שני האלבומים האהובים עליי שלה, Slide מ-1998 ו-Lullaby for liquid pig, האלבום הראשון שלה שהכרתי וזה שעדיין מעביר בי הכי הרבה צמרמורות, מ-2003.

מישהו אמר פעם, אולי זה היה קוואמי שחולק איתי את האהבה לג'רמנו, שגם בשירים הקצביים שלה וגם בשקטים, ג'רמנו תמיד נשמעת כאילו היא לוחשת לך באוזן, תמיד מקרוב מאוד, רק בשבילך. האינטימיות הזו שג'רמנו (מתחשק לקרוא לה פשוט ליסה) יוצרת בכזו קלות, מסבירה אולי חלק מהמשיכה במוזיקה שלה. לא אכחד: השירים השקטים שלה יפים עשרת מונים מהעליזים יותר, שמפגינים יכולת פופ לא מבוטלת (וגם הם נוכחים באוסף, כדי לא להכביד בשירים איטיים על מי שזו לו האזנה ראשונה לג'רמנו). לכן יש לא מעט שקטים כאלה באוסף, הם מפוזרים לאורכו ומתרכזים בגוש גדול בחלק האחרון שלו. "From a shell" הוא אחד השירים היפים ביותר ששמעתי מעודי.

האזינו לאוסף, חרשו עליו, בואו להופעה וגם קראו את הראיון שלי איתה, שהתנהל במייל, ממש כאן מתחת לשירים.

[audio:https://haoneg.com/mixtape/Lisa%20Germano%20mixtape.mp3
]

1. Nobody's playing Lullaby for liquid pig, 2003
2. Golden cities In the maybe world, 2006
3. Way below the radio Slide, 1998
4. Tomorrowing Slide, 1998
5. Wire In the maybe world, 2006
6. Slide Slide, 1998
7. Pearls Lullaby for liquid pig, 2003
8. If I think of love Slide, 1998
9. Small heads Excerpts from a love circus, 1996
10. To the mighty one Magic neighbor, 2009
11. From a shell Lullaby for liquid pig, 2003
12. Too much space In the maybe world, 2006
13. Marypan Magic neighbor, 2009
14. Geek the girl Geek the girl, 1994
15. Baby on the plane Excerpts from a love circus, 1996
16. Into oblivion In the maybe world, 2006
17. It's party time Lullaby for liquid pig, 2003
18. Lullaby for liquid pig Lullaby for liquid pig, 2003

שיחה קצרה עם ליסה ג'רמנו

עונג שבת: נראה שפיתחת דרך ייחודית להקליט אלבומים, בסבלנות ובלי לקחת לעצמך קרדיט. ברוב אלבומייך פשוט כתוב "made by Lisa and…" בלי לעשות רעש ממי ניגן מה. מה ההשקפה מאחורי הגישה הזו?

ליסה ג'רמנו: התקליטים שעשיתי בשנים האחרונות נעשו לאט, כי הקלטתי את השירים בבית בזמן שכתבתי אותם, במקום שתהיה לי ערימה של שירים ואיכנס לאולפן וכו', הייתי צריכה לבדוק אם אהבתי אותם מלכתחילה, ואז הייתי נקשרת להקלטות בעוד הן היו טריות, ואז חברי הטכנאי ג'יימי קנדילורו היה מעביר ערוצים לפרו-טולס והיינו ממשיכים משם. אז לא הייתה סיבה לתת לעצמי קרדיט, ומכיוון שג'יימי ואני עשינו אותם, כתבתי את הקרדיט כ-"made by". התקליט החדש שלי, שבדיוק סיימתי, הופק על ידי ג'יימי והוא הקליט ומיקסס הכל, ובלעדיו התקליט פשוט לא היה קיים. ג'יימי היה פה בתל אביב בשנה שעברה ונתן לי השראה לבוא ולנגן פה.

ע"ש: אפילו שהשם שלך די מוכר, את מתרחקת מהתבנית הקבועה לחיי המוזיקאי: סיבובי הופעות אינטנסיביים, ראיונות, קליפים וכו'. לדעתי הדרך שלך היא הדרך השפויה, אבל אני סקרן לדעת איך היא נוצרה. רוב המוזיקאים המקליטים מנסים להפוך את המוזיקה למרכז חייהם ביום-יום, ונראה שאת מעדיפה לחיות את חייך כשבמרכזם משהו אחר, ומדי פעם לחזור למוזיקה. קיבלתי את הרושם הנכון?

ל"ג: המוזיקה שלי נמצאת במרכז הווייתי. היא הכלי המרכזי שלי להתחבר לעולם. אולי זה לא נראה ככה, כי אני לא ממש פופולרית, אבל אם היו לי יותר כסף ותמיכה הייתי מופיעה הרבה יותר, מצלמת קליפים וכו'. פשוט אין לי קריירה כזאת. ההצלחה שלי קטנה מאוד ואני חושבת שזה בכל מקרה עדיף למוזיקה שלי, כי האנשים שמתרגשים ממנה מתרגשים באמת. לפחות זה מה שהם אומרים לי.

ע"ש: מה היא הסביבה המושלמת בשבילך ליצור מוזיקה?

ל"ג: יש לי את הסביבה המושלמת לכתוב את המוזיקה שלי: החיים שלי, המצבים שעולים או חוזרים, שמפריעים לי לחיות כמו שאני רוצה. מכיוון שלהרבה אנשים יש בעיות זהות, אני אוהבת להתחבר איתם. לא כדי לרחם על עצמנו ביחד, אלא כדי לדעת שאנחנו לא לבד או מוזרים.

ע"ש: יש בישראל דיון מתמשך על תנועת החרם, שמפצירה במוזיקאים לא להופיע בישראל ומדי פעם מפציצה אותם בפניות במייל. הרגשת משהו מהלחץ הזה?

ל"ג: קיבלתי כמה אימיילים מכמה אנשים שביקשו ממני לא להחרים את ההופעות פה. חבל שאנשים אחרים רואים את זה בצורה שונה, אבל אני מרגישה שמוזיקה היא כוח מרפא ומחבר חזק עבור כל האנשים, ולמנוע את זה מסיבות פוליטיות זה מזיק. אני באה לנגן לכמה אנשים שרוצים לשמוע, לא לממשלה.

ע"ש: כשאני מקשיב לאלבומים שלך, אני לא יכול שלא לחשוב שמשהו טוב מאוד קרה, בכל הנוגע לגישה של השירים. רבים מהשירים באלבומים הראשונים שלך נראים לי אפלים, ועוסקים ברגשות של כעס, חרדה, פחד וחוסר ביטחון. ובעוד אי אפשר לומר שהאלבום החדשים הם שטופי שמש, הם הרבה פחות אפלים, וכשאני מקשיב להם אני נשאר עם תחושה חזקה של תקווה.

ל"ג: אני באמת חושבת שגדלתי דרך כתיבה וטיפול, שעוזר לי להביט עמוק יותר ממה שהייתי יכולה, ולהגיע לשורש הבעיה ולראות אותה יותר בבהירות, אז אני שמחה שאני כותבת פחות שירים כועסים. אני חושבת שזה טוב. אף על פי שחלק גדול מהמוזיקה שלי עכשיו נראה יפה, מתחת לפני השטח אורבת סיטואציה אפלה. מישהו אמר, ואני אוהבת את זה, שהמוזיקה שלי היא כמו מעשיות (fairy tales). הסיפור נראה מתוק ותמים, אבל אם אתה לוקח את הזמן לקרוא לעומק ולהביט מזווית נוספת, מסתבר שהוא לא כזה.

ע"ש: הנה שאלה גדולה ויוצאת דופן: למה את יוצרת מוזיקה? זה משהו שיוצא ממך בכל מחיר, ואין לך ברירה אלא ליצור אותו? את מרגישה שלמוזיקה יש משמעות ומטרה כשהיא יוצאת לעולם? האם זו דרך לגעת ברגשות ונושאים שאי אפשר לגעת בהם אחרת?

ל"ג: כן, אני אחת מהכותבים שחייבים לכתוב. אני לא יכולה לשבת ופשוט לכתוב שיר בשביל הכיף. הלוואי שיכולתי. וזה באמת כיף כשאני צריכה לכתוב וזה יוצא… זה מתגמל מאוד. אני כותבת כדי לחבר את עצמי עם העולם. כולנו מחוברים, וחשוב לראות את זה. כשאתה מרגיש דרך מוזיקה, אתה רואה את זה טוב יותר.

ע"ש: במה את עסוקה בימים אלה?

ל"ג: אני עובדת בחנות מוצרי טבע במשרה חלקית, ובשנתיים האחרונות כתבתי תקליט על התקשורת המוזרה שיש בימים אלה בין אנשים, ועל מערכות היחסים שלהם עם אנשים אחרים, עם כדור הארץ ותושביו, ועל איך כדור הארץ ויצוריו קשורים בחזרה אלינו. ג'יימי קנדילורו הפיק אותו, ובדיוק גמרנו אותו, הוא נקרא No Elephants. בטח אנגן כמה שירים ממנו בהופעה שלי.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה אמן אתם שומעים כשאתם לגמרי לבד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לשירן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בערב!