כרטיסים במתנה: ליסה ג'רמנו (+ראיון +מיקסטייפ)
(CC)
ליסה ג'רמנו – שהחדשות על דבר הופעתה הכפולה באוזןבר בתל אביב, ב-2 וב-3 במאי היו כנראה החדשות המוזיקליות מהן הכי התרגשתי השנה – נכנסת בקלות לרשימה הנדירה של האול-טיים פייבוריטס שלי. היא אחת משתי זמרות בלבד שאני מחזיק בבית את כל הדיסקוגרפיה שלהן על המדף (ומקפיד לעדכן אותה עם כל אלבום חדש), כשהשנייה היא פי-ג'יי הארווי.
כל מי שיודע כמה אני אוהב את הארווי מבין מה זה אומר.
בשנים האחרונות אני עובר תהליך מפתיע מאוד עם ג'רמנו. אף על פי שעוצמת האהבה והפליאה שלי מול המוזיקה שלה לא פחתה – אני מוצא את עצמי שומע את המוזיקה שלה הרבה פחות, ומה שבאמת מפתיע כאן הוא שאני מוצא את עצמי מבסוט מזה. לא כי המוזיקה שלה, כולל האלבומים החדשים שהוציאה בשנים האחרונות, היא לא מצמררת ועולה על גדותיה מרוב קסם, יופי וכאב. אלא כי כמו לאונרד כהן או אליוט סמית', ליסה ג'רמנו היא זמרת ששומעים לבד. ויותר מכך, שומעים אותה לבד כשרע לך. כשיש לך בפנים פצע שצריך לחטא, אתה מתבוסס במוזיקה שלה שצורבת ומזככת אותך.
ובשנים האחרונות, ואני לא משוויץ כמו שאני אסיר תודה, מעטים מאוד הם הרגעים בחיי שבהם הצטברו תנאי האקלים הרגשי להאזנה מרוכזת לאלבום של ליסה ג'רמנו.
אני מספר את זה גם כהקדמה להסבר שלעולם לא ייגמר על כמה ולמה אני חושבת שליסה ג'רמנו, יותר מהרבה מאוד מוזיקאים מוכשרים אחרים, היא קודם כל קוסמת, וגם כמעין התנצלות שמטרתה לומר שאני מצטער נורא, והכנתי כאן מיקסטייפ ליסה ג'רמנו שהשקעתי בו הרבה אבל הוא ממש לא מספיק. מושקע ככל שיהיה, הוא לא מתקרב לחווייה האישית של לשבת עם אלבום שלם שלה ולשמוע אותו לבד, בלילה, באוזניות. נסו בעצמכם.
המיסקטייפ הזה מורכב משירים מרוב אלבומיה של ג'רמנו, שהתחילה להקליט בתחילת שנות התשעים. הצלחה ענקית מעולם לא הייתה לה אלא רק גרעין מעריצים קטן ועקשן שכמו האמנות שלה וכמו ההתפתחות המוזיקלית שלה גדל לאט אבל בנחישות. אולי טוב שההצלחה הגדולה אף פעם לא הגיעה, אף על פי שלדעתי אלבום אחד שלה שווה תשעה אלבומים של פייסט, ג'ני לואיס או ביץ' האוס.
כמו רוב המיקסטייפים שיוצאים תחת ידי, אין פה התייחסות מיוחדת ללהיטים (יחסיים) או אפילו הקפדה על ייצוג שווה לכל האלבומים. זה מיקסטייפ אישי, שמורכב מ-18 מהשירים שהכי מרגשים אותי בדיסקוגרפיה של ליסה ג'רמנו, עם דגש על שני האלבומים האהובים עליי שלה, Slide מ-1998 ו-Lullaby for liquid pig, האלבום הראשון שלה שהכרתי וזה שעדיין מעביר בי הכי הרבה צמרמורות, מ-2003.
מישהו אמר פעם, אולי זה היה קוואמי שחולק איתי את האהבה לג'רמנו, שגם בשירים הקצביים שלה וגם בשקטים, ג'רמנו תמיד נשמעת כאילו היא לוחשת לך באוזן, תמיד מקרוב מאוד, רק בשבילך. האינטימיות הזו שג'רמנו (מתחשק לקרוא לה פשוט ליסה) יוצרת בכזו קלות, מסבירה אולי חלק מהמשיכה במוזיקה שלה. לא אכחד: השירים השקטים שלה יפים עשרת מונים מהעליזים יותר, שמפגינים יכולת פופ לא מבוטלת (וגם הם נוכחים באוסף, כדי לא להכביד בשירים איטיים על מי שזו לו האזנה ראשונה לג'רמנו). לכן יש לא מעט שקטים כאלה באוסף, הם מפוזרים לאורכו ומתרכזים בגוש גדול בחלק האחרון שלו. "From a shell" הוא אחד השירים היפים ביותר ששמעתי מעודי.
האזינו לאוסף, חרשו עליו, בואו להופעה וגם קראו את הראיון שלי איתה, שהתנהל במייל, ממש כאן מתחת לשירים.
[audio:https://haoneg.com/mixtape/Lisa%20Germano%20mixtape.mp3
]
1. Nobody's playing Lullaby for liquid pig, 2003
2. Golden cities In the maybe world, 2006
3. Way below the radio Slide, 1998
4. Tomorrowing Slide, 1998
5. Wire In the maybe world, 2006
6. Slide Slide, 1998
7. Pearls Lullaby for liquid pig, 2003
8. If I think of love Slide, 1998
9. Small heads Excerpts from a love circus, 1996
10. To the mighty one Magic neighbor, 2009
11. From a shell Lullaby for liquid pig, 2003
12. Too much space In the maybe world, 2006
13. Marypan Magic neighbor, 2009
14. Geek the girl Geek the girl, 1994
15. Baby on the plane Excerpts from a love circus, 1996
16. Into oblivion In the maybe world, 2006
17. It's party time Lullaby for liquid pig, 2003
18. Lullaby for liquid pig Lullaby for liquid pig, 2003
שיחה קצרה עם ליסה ג'רמנו
עונג שבת: נראה שפיתחת דרך ייחודית להקליט אלבומים, בסבלנות ובלי לקחת לעצמך קרדיט. ברוב אלבומייך פשוט כתוב "made by Lisa and…" בלי לעשות רעש ממי ניגן מה. מה ההשקפה מאחורי הגישה הזו?
ליסה ג'רמנו: התקליטים שעשיתי בשנים האחרונות נעשו לאט, כי הקלטתי את השירים בבית בזמן שכתבתי אותם, במקום שתהיה לי ערימה של שירים ואיכנס לאולפן וכו', הייתי צריכה לבדוק אם אהבתי אותם מלכתחילה, ואז הייתי נקשרת להקלטות בעוד הן היו טריות, ואז חברי הטכנאי ג'יימי קנדילורו היה מעביר ערוצים לפרו-טולס והיינו ממשיכים משם. אז לא הייתה סיבה לתת לעצמי קרדיט, ומכיוון שג'יימי ואני עשינו אותם, כתבתי את הקרדיט כ-"made by". התקליט החדש שלי, שבדיוק סיימתי, הופק על ידי ג'יימי והוא הקליט ומיקסס הכל, ובלעדיו התקליט פשוט לא היה קיים. ג'יימי היה פה בתל אביב בשנה שעברה ונתן לי השראה לבוא ולנגן פה.
ע"ש: אפילו שהשם שלך די מוכר, את מתרחקת מהתבנית הקבועה לחיי המוזיקאי: סיבובי הופעות אינטנסיביים, ראיונות, קליפים וכו'. לדעתי הדרך שלך היא הדרך השפויה, אבל אני סקרן לדעת איך היא נוצרה. רוב המוזיקאים המקליטים מנסים להפוך את המוזיקה למרכז חייהם ביום-יום, ונראה שאת מעדיפה לחיות את חייך כשבמרכזם משהו אחר, ומדי פעם לחזור למוזיקה. קיבלתי את הרושם הנכון?
ל"ג: המוזיקה שלי נמצאת במרכז הווייתי. היא הכלי המרכזי שלי להתחבר לעולם. אולי זה לא נראה ככה, כי אני לא ממש פופולרית, אבל אם היו לי יותר כסף ותמיכה הייתי מופיעה הרבה יותר, מצלמת קליפים וכו'. פשוט אין לי קריירה כזאת. ההצלחה שלי קטנה מאוד ואני חושבת שזה בכל מקרה עדיף למוזיקה שלי, כי האנשים שמתרגשים ממנה מתרגשים באמת. לפחות זה מה שהם אומרים לי.
ע"ש: מה היא הסביבה המושלמת בשבילך ליצור מוזיקה?
ל"ג: יש לי את הסביבה המושלמת לכתוב את המוזיקה שלי: החיים שלי, המצבים שעולים או חוזרים, שמפריעים לי לחיות כמו שאני רוצה. מכיוון שלהרבה אנשים יש בעיות זהות, אני אוהבת להתחבר איתם. לא כדי לרחם על עצמנו ביחד, אלא כדי לדעת שאנחנו לא לבד או מוזרים.
ע"ש: יש בישראל דיון מתמשך על תנועת החרם, שמפצירה במוזיקאים לא להופיע בישראל ומדי פעם מפציצה אותם בפניות במייל. הרגשת משהו מהלחץ הזה?
ל"ג: קיבלתי כמה אימיילים מכמה אנשים שביקשו ממני לא להחרים את ההופעות פה. חבל שאנשים אחרים רואים את זה בצורה שונה, אבל אני מרגישה שמוזיקה היא כוח מרפא ומחבר חזק עבור כל האנשים, ולמנוע את זה מסיבות פוליטיות זה מזיק. אני באה לנגן לכמה אנשים שרוצים לשמוע, לא לממשלה.
ע"ש: כשאני מקשיב לאלבומים שלך, אני לא יכול שלא לחשוב שמשהו טוב מאוד קרה, בכל הנוגע לגישה של השירים. רבים מהשירים באלבומים הראשונים שלך נראים לי אפלים, ועוסקים ברגשות של כעס, חרדה, פחד וחוסר ביטחון. ובעוד אי אפשר לומר שהאלבום החדשים הם שטופי שמש, הם הרבה פחות אפלים, וכשאני מקשיב להם אני נשאר עם תחושה חזקה של תקווה.
ל"ג: אני באמת חושבת שגדלתי דרך כתיבה וטיפול, שעוזר לי להביט עמוק יותר ממה שהייתי יכולה, ולהגיע לשורש הבעיה ולראות אותה יותר בבהירות, אז אני שמחה שאני כותבת פחות שירים כועסים. אני חושבת שזה טוב. אף על פי שחלק גדול מהמוזיקה שלי עכשיו נראה יפה, מתחת לפני השטח אורבת סיטואציה אפלה. מישהו אמר, ואני אוהבת את זה, שהמוזיקה שלי היא כמו מעשיות (fairy tales). הסיפור נראה מתוק ותמים, אבל אם אתה לוקח את הזמן לקרוא לעומק ולהביט מזווית נוספת, מסתבר שהוא לא כזה.
ע"ש: הנה שאלה גדולה ויוצאת דופן: למה את יוצרת מוזיקה? זה משהו שיוצא ממך בכל מחיר, ואין לך ברירה אלא ליצור אותו? את מרגישה שלמוזיקה יש משמעות ומטרה כשהיא יוצאת לעולם? האם זו דרך לגעת ברגשות ונושאים שאי אפשר לגעת בהם אחרת?
ל"ג: כן, אני אחת מהכותבים שחייבים לכתוב. אני לא יכולה לשבת ופשוט לכתוב שיר בשביל הכיף. הלוואי שיכולתי. וזה באמת כיף כשאני צריכה לכתוב וזה יוצא… זה מתגמל מאוד. אני כותבת כדי לחבר את עצמי עם העולם. כולנו מחוברים, וחשוב לראות את זה. כשאתה מרגיש דרך מוזיקה, אתה רואה את זה טוב יותר.
ע"ש: במה את עסוקה בימים אלה?
ל"ג: אני עובדת בחנות מוצרי טבע במשרה חלקית, ובשנתיים האחרונות כתבתי תקליט על התקשורת המוזרה שיש בימים אלה בין אנשים, ועל מערכות היחסים שלהם עם אנשים אחרים, עם כדור הארץ ותושביו, ועל איך כדור הארץ ויצוריו קשורים בחזרה אלינו. ג'יימי קנדילורו הפיק אותו, ובדיוק גמרנו אותו, הוא נקרא No Elephants. בטח אנגן כמה שירים ממנו בהופעה שלי.
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה אמן אתם שומעים כשאתם לגמרי לבד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לשירן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בערב!
רוב האמנים אני יכול לשמוע עם אנשים. מוזיקה ערבית קצת קשה לי, מעדיף לבד, בעיקר פריד אל עאטרש
לגבי שמיעה לבד- הרי מדובר בג'יימס בלייק, שהמוסיקה שלו פחות קומוניקטיבית לשמיעה קלולקטיבית.
לגבי הכרטיס, אם אני יוצאת בהגרלה ל 2 לחודש, תרום את הזכיה למישהו (ממילא נמצאת כאן רק ב3.5:)
תודות ודש חם
כשאני ממש לבד, ואין אך אחד מסביבי במרחק של קילומטרים, כד שנדמה שני האיש האחרון בעולם, אני שומע קייטי פרי. בכח זאת, פאדיחות וזה…
אולי יהיה לי טיפת מזל 🙂
when im alone it must be Sigur Rós
ה-אמן הלבד שלי הוא לויד קול. הוא פשוט לא מתאים להאזנה משותפת, המוזיקה שלו עוטפת ויוצרת אינטימיות בלתי חדירה ביו לבין המאזין
יאאאהההה
כשאני לבד אני מתענג על דיקלה. וגם על אפרת בן צור. וגם על רות דולורס ווייס. וגם על טום ווייטס. וגם על ג'ואנה ניוסום. וגם על ביורק! מה אני אעשה, רוב החברים שלי מאוד פתוחים למוזיקה שונה וחלקם אוהבי אלטרנטיב מושבעים, אבל קולות ייחודיים כמו שלהן (בכל זאת יש רוב נשי, נהיה פמיניסטיים לרגע) ויצירתיות מוזיקלית מופרעת בד"כ לא מתאימים לאווירת המפגש החברתי…
אבל האינטימיות עם מוזיקה טובה והרגעים הקסומים שהיא מביאה איתה מספקים לי עוד סיבה ענקית לאוהב את העולם הזה. כמו ארוחה מעולה ו…הכי חשוב, אהבה (אמיתית, מכל הסוגים והמינים, לא מוגבלת לרומנטית בלבד).
ואני חייב להוסיף…גיאחה, המסת אותי. מה שכתבת לגביה כל כך נכון. העניין איתה היא שהיא קשורה לי לכאלה שאהבתי וכבר לא איתי, כמו גם ללבד הפרטי שלי עם עצמי-כמו שתיארת בדיוק. אז אני לא יכול, עד כמה ששמח וטוב לי, לא לחזור אליה מדיי פעם ופשוט להתייחד עם עצמי ואיתה. זה מדהים איך הקסם שלה (פשוט גאון אתה-לכנות אותה קוסמת זה דיוק מדעי) נפרס על שנינו באותה הצורה. מבין לליבך ממש 🙂 אתה צריך לכתוב ספר על חוויותיך עם דיסקים. משהו כמו השרת העיוור, שנורא חסר לי, במיוחד הביקורות האישיות מכותבים נפלאים ומדוייקים ברגש, כמוך. אני מבטיח שאקנה ואפרסם ברבים אם תעשה כך יום אחד! 🙂
דויד אבידן מקריא משיריו.
איזה יופי. תודה על הראיון המיוחד הזה 🙂
אשמח להנות מהופעה של האישה המדהימה הזו.
כשאני לבד אני מתמכרת בשקט למוזיקה נשית פי.גיי הארווי וליסה ג'רמנו מככבות… נכנעת לעוצמות.
תודה על האתר המעולה שלך, הוא מרגש כל פעם מחדש 🙂
broken bells
red thread של ליסה הוא שיר הכעס הטוב ביותר. נצחי.
ליסה ג׳רמנו מדהימה. אני בעיקר אוהבת את הצורה בה היא מדייקת בחוסר הדיוק שלה- מטופש ככל שיהיה לומר כזה דבר…
לבד אני מקשיבה לקייט בוש- נראה לי שאם אנסה להאזין לה עם עוד אנשים לידי, פשוט אתפוצץ או משהו.
את רוב המוזיקה שאני אוהב אני שומע לבד
סנדרו פרי נפלא להאזנה אישית.
את low עושה טוב לשמוע לבד.
מצחיק, בדיוק שמעתי משהו של סנדרו פרי.
חוץ מזה, דברים בוולשית אני נוטה לשמוע לבד 🙂
גבריאל בלחסן….
אשמח לכרטיס. אני שומע את רוב המוסיקה לבד לגמרי בעיקר כי האנשים סביבי לא חולקים את אותו הטעם איתי.
שאלה.
מה היא מנגנת בד"כ בהופעות (יש איזשהוא פלייליסט שאפשר לראות?)
כשאני לבד אני מקשיב ללהקת "השליחים" ואז אני מת מבפנים עוד קצת
שירים בלאדינו בביצוע לוליק, הפרברים ויהורם גאון
ROBERT WYATT
נתחיל עם זה שאת רוב המוזיקה אני שומע בנגן הMP3 שלי כך שאת הכל אני שומע לבד
אבל מה שאני מעדיף לשמוע לבד זה את המופלאה בזמרות ארצנו רות דולורס וייס
כשאני שומע אותה אני אוהב את השקט מסביב על מנת שאני יוכל להקשיב לכל מילה ומילה שיוצאת מגרונה של רות
אפשר לומר אפילו אני נכנס למעין מצב של טראנס כשאני שומע אותה ואני ממש לא אוהב שמפריעים לי תוך כדיי
אני אוהבת מתנות!
כשאני לבד ובדודא אני שומע הדודאים
אביתר בנאי זה אמן שגורם לי להרגיש חשוף.
מעלה לי באסוציאציה את זה שמעולם לא הבנתי איך אפשר לראות פורנו עם חברים… 🙂
מחכה בקוצר רוח לבואה של "המכשפה המוסיקלית"!
כשאני לבד, בד"כ שומעת דברים שבהם צריך או רצוי להתעמק במילים הנאמרות.
כשאני לבד, ועושה ספונג'ה אני שומע NOFX.
כשאני לא עושה ספונג'ה אני שומע את כל השאר.
מוזיקה היא פלא אליו אני תמיד ניגש בעודי לבד בחדר, עוטה אוזניות ומתמוגג ממימדים מאתגרים ומהנים של צלילים מרטיטי לבב. ליסה ג'רמנו תמיד ידעה ללטף ולרגש.
היו לילות שהייתי נרדמת עם a guy like you של ליסה,
היום אני במקום קצת יותר טוב:)
אני עדיין עושה ספונג'ה עם האוסף ההוא שפעם שמת פה, של היענו-פסקולי-פורנו. יש להם קצב מאוד נחמד לקרצופים. וכשאני לבד אני שומעת שירים שיש בהם את המילים "משהו" ו"זה" ו"יבוא".
כמו "שיר תקווה" של רות דולורס וייס ו"מחכה" של ריטה ועוד כל מיני כאלה.
ליאונרד כהן –
לבד באוזניות בלילה בבית חולים,
כאב לי ולא הצלחתי להרדם והקול שלו הרגיע אותי.
מאז אני מרגישה שאנחנו חברים 🙂
ליסה ג'רמנו! תמיד כל האמנים הטובים מגיעים כשאין לי זמן וכסף.
אם כבר במלנכוליה עסקינן, רדיוהד מעמיק את ההרגשה וחוסם אפשרות לצאת מזה. אליס אין צ'יינס גם עושים לי את זה, אבל בצורה קצת יותר אופטימית (על אף הסוף המר).
Nick Drake
L cohen
לבד זה קלאסית. או נינה סימון.
מוודא שאף אחד לא נמצא בסביבה ואז מדליק את הטראש-פופ. בריטני, אני אוהב אותֶך!!!
רציתי להגיד שכל מוזיקה שאני מאזינה לה (מאזינה-מאזינה, לא שומעת, כן?) טובה יותר ממוזיקה שאני שומעת באופן אחר.
אבל בהופעות חיות, זה אחרת. לפעמים הקולקטיב טוב יותר. לפעמים יש התעלות של אהבה משותפת.
Peter Hammill / Van de Graaff generator /robert wyatt
אשתי תשמח ללכת
כשלבד כהרגשה, זה מאוד משתנה. זו תמיד המוסיקה שמצליחה לגרום לי להרגיש בו זמנית יותר לבד ויותר רגוע, וזה באמת יכול להיות כל דבר, תלוי ברגע
את האלבום הראשון של לבנון. מקבל צמרמרות של התרגשות באמצע
אליוט סמית ללא ספק
זהר ארגוב, אלג'יר ופיקסיז – רק לבד.
אחלה מיקסטייפ ואחלה ראיון, אשמח לכרטיס! תודה.
לגבי השאלה- אני שומעת מוזיקה רק כשאני לבד, (פיזית) לכן אין לי תשובה טובה.
Unemployed in Greenland
אני אוהבת לשמוע את החברים של נטאשה באלבומם 'החברים של נטאשה'. אבל רק ברגעים קשים…
את ליסה אני דווקא שומעת תוך כדי כירבול, ליטופים ונעים 🙂
אלונה דניאל. בתקליט ויניל.
בלילה אחרי שהילדים הולכים לישון, אפשר סוף סוף להתייחד עם האזניות ולשמוע כל מה שאני לא מרשה לעצמי לשמוע שהם בסביבה….
יהיה מעניין לבוא..
את רוב המוזיקה שלי אני צורך בעיקר כשאני מכונס בתוך עצמי – כך שניתן להגיד שכל דבר שאני שומע הוא בזמן שאני לגמרי לבד. אבל אם נצא מנקודת הנחה שאנחנו מתיחסים ל'לבד' בתור סטייט-אוף-מיינד, בעיקר פוסט-רוק מיגע דוגמת סיגור רוס, איזיס, נוירוזיס וכדומה.
אני ממש רוצה
lightning bolt
נורה ג'ונס המלכה…
יש שניים שעושים לי את זה כשאני לבד. מהצד הנשי, אמיליאנה טוריני המופלאה ומהצד הגברי, פטריק ווטסון, בעיקר עם הביצוע המהפנט שלו בהופעה חיה יחד עם The Cinematic Orchestra.
red house painters
את רוב המוסיקה שלי אני בדר"כ שומעת לבד באוזניות. אבל יש כל מיני Guilty Pleasures כמו Heather Nova של השלושה האלבומים הראשונים, או Ani Difranco שלרוב עדיף לשמוע בלי שותפים.
The Devlins, לאחרונה גם את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=E5p4kCdFkSQ
גם הסרט מיני יצירת מופת אנימציה לא קטנה.
Adem
אממ לבד?
אני חושב שSWANS כי אין אף אחד שאני מכיר שיהיה מוכן לשמוע אותם חחח
Neutral Milk Hotel
בקסטריט בויז
בעצם גם כשאני לא לבד
Lady & Bird
גידי גוב ושות' – הכבש הששה עשר
לבד אני שומעת כל מה שנוגע לי בנקודה מאוד ספציפית, אביתר בנאי נגיד… דמיאן רייס וניק דרייק…
בטהובן
תמיד כשכואב אני שומע ניק קייב.
וגם כשאני כועס, אבל שירים אחרים
הכי לשמוע לבד – SIGUR ROS. וכן, אני ממש, אבל ממש רוצה כרטיס 🙂
ברגע שאני מקשיב למוזיקה אני כבר לא לבד
לוסיאנו סיליו
(יכול רק ביום חמישי)
הפעם זה יקרה!
מתאים לי ביותר.
דיסק לבד אלגיר- מנועים קדימה (ורק לעיתים רחוקות)
אממ…לבד?
קלאסי – מנועים שקטים של אסף אמדורסקי
ולאחרונה טל כהן שלו.
כמעט תמיד אני מאזינה למוסיקה לבדי וזה משתנה מתקופה לתקופה. בתקופה האחרונה אני מאזינה לשני אלבומים עיקריים:
Happy Today by FLORA
Zar by Nadi Billu
אני אוהב להאזין למוזיקה קלאסית מענגת תנוכים ואגודלים !
הסתקרנתי!
john martyn ללא ספק.
ובמיוחד סוליד אייר.
הו, וואו.
רשע זין
כשאני לבד, ג'וני מיטשל, song for sharon שוב ושוב ושוב ושוב ושוב:)
אני אוהב את ליסה מאז שהורדתי בטעות את from a shell לפני… וואו כבר משהו כמו 8 שנים אני חושב… וואו הזמן רץ…הייתי בצבא אז וגיליתי לראשונה שיתוף קבצים:) מאז אני מכור ולכן שמחתי לשמוע משירן שהיא מגיעה לארץ.
דוגרי ההופעה שלה יוצאת לי בין מבחן בלינארית למבחן בכימיה אורגנית, אם אני אזכה בכרטיס אני אראה בזה סימן לקחת כמה שעות של חופש ולהנות ממוסיקה טובה!:)
אשמח לכרטיס, תודה.
ללא ספק Low (נראה לי שמישהו כבר כתב את התשובה הזו…)
max richter
תנסו…
בונה מוזיקה לפסקולים של סרטים…
דרמטי ומדכא…
מעולה!
אשמח ללכת להופעה של ל"ג.
כשאני לגמרי לבד, אני אוהב לשמוע Air. מזכירים לי תקופות יפות..
stone roses !
אני שומע הרבה מוסיקה לבד כי "יש לי טעם מוזר" בזכות העונג אני מרגיש שאני לא היחיד.
את ליסה ג'רמנו הכרתי כאן והיתה תקופה שהייתי שומע הרבה ממנה. עכשיו אני במקום יותר טוב בחיים אז הרבה פחות. אבל הקסם שלה עדין מאוד חזק ומשפיע עלי מאוד.
רוב הזמן שומעת מוזיקה לבד..חלק מהדברים כבר הוזכרו פה קודם כמו law וסוואנס .. אבל גם רוברט וויאט ,ברודקאסט (שעצוב לי מאוד שנפטרה הסולנית ..),אטלס סאונד,דיוויד סילביאן ועוד ועוד,
אשמח!
שומעת לבד בעיקר עברית-רונה קינן, יוסי בנאי, מאיר אריאל. מקשיבה למילים. מגלה עוד ועוד. חג שמח!
ראיון מצויין. מאד אהבתי וכיוון שאני יודע כמה אתה אוהב אותה אז גם קצת התרגשתי ממנו.
אני משתדל להקשיב למוזיקה עם אנשים אחרים, לחלוק, בשביל זה יש לי בלוג, ולמזלי האינטרנט מאפשר יותר תקשורת בין אנשים שונים שאוהבים מוזיקה.
בגדול כל מה שהוא רוק גיטרות סבנטיז אני חייב להקשיב חייב להקשיב לו לבד כדי לא להפריע לאחרים, למשל הרמונס
מעוניינת מאוד
כשאני לבד אני מאזין ל of montreal. זו מוזיקה מספיק שמחה לשמוע בחברת אנשים, אך משום מה, הקסם הזה לא עובד. יכול להיות שבחוויה האינטימית עם האוזניות, אני מדי פעם קולט משפט חדש אליו לא שמתי לב לפני, ואז אני מחייך לעצמי חיוך ממזרי ומטופש מתחת לשפם.
Townes Van Zandt
קית' ג'ארט.
יש הרבה פחות דברים שאני שומע ביחד מאשר כאלו שלבד.
יש את המיקסטייפ גם להורדה?
מצחיק היום בדיוק ראיתי אותה יחד עם הEELS במסע הופעות לפני מלא זמן.
כרטיס להופעה אמרת? – אני רוצה כזה 🙂
אבא אתה עושה שטויות
אתה משחק בקוביות
רואה אותך שתוי ברחובות
ובעיניי זולגות דמעות..
אליוט סמית'. אפילו עושה לי לא נעים לשמוע אותו בחברה.
עדיין לא מצאתי מישהו שאפשר לשמוע איתו דברים של אריק דולפי, שׁלֹArt Ensemble of Chicago, מוזיקה משתלחת. אני עוד לא לחלוטין בטוח שאין אנשים כאלה.
Heather woods Broderick – לאחרונה… במשך שנים זו הייתה אלאניס מוריסט, עם your congratulation שעדיין מעביר בי צמרמורות…
וילקו
שכחתי לציין, לא יכול בחמישי 🙁
הפעם תורי
את רב המוזיקה אני שומע לבד, גם אם זה בחברה. אבל לבד לבד שגם מרגיש לבד מיועד לאנפלאגד של נירוונה. מעדיף לשמור את הצביטה בלב לעצמי.
יהוא ירון
כמעט תמיד זה נע בין הדיסקים הראשונים של Tinderstics לבין Smiths – The queen is dead
ג'וני מיטצ'ל
ליסה ג׳רמנו זה כיף!
כשאני לבד אני אוהב לשמוע את dead can dance.
כשאני נמצא בחברה אני מפחד שהמוסיקה של הלהקה תרתיע אותם, אחרי הכל זו לא מוסיקה "רגילה" בכלל.
תודה על המיקסטייפ!
ניק דרייק
רוב ההאזנה שלי היא לבד. בדרך כלל החיבור לנשים קשה יותר – אבל יש אחת שמחוללת אצלי פלאים ולה אני מקשיבה באופן בו תיארת למעלה – לבד כשיש פצע שצריך לקבל טיפול עמוק, והיא – עינב ג'קסון כהן – מדהימה, באמת!
בציר טוב.. מרגיע אותי ומלחיץ אותי באותו הזמן..