1. קורה לי שאני נסחף בהתלקחות מהירה של התלהבות כשאני שומע לראשונה מוזיקה של אמן שאינני מכיר. זה נע בין הנהון של עניין ראשוני לבין פעירת עיניים בשתיקה, שאומרת: מה זה הדבר המדהים הזה, מאיפה הבאת את זה ותן לי עוד ועכשיו (אני מודה, לפעמים ההצהרות האלו גם יוצאות לי בקול רם). אבל אני גם מודה שהתגובה הזו מתעוררת אצלי בעיקר מול מוזיקאים, ופחות מול ווקליסטים, זמרים או ראפרים. זה קרה לי עם פטריק ווטסון, למשל, ועם עוד זמרים ספורים שהקול וסגנון השירה שלהם היה כל כך מיוחד, שמיד נצמדתי למוזיקה שלהם וסירבתי לעזוב. אבל בדרך כלל זה קורה בגלל עיבודים, צלילים שיוצאים מכלי נגינה או ממחשבים. אני חושב שעד שנתקלתי השבוע באנג'ל הייז, תגובה נלהבת כל כך מעולם לא שטפה אותי במפגש ראשון עם ראפר, או במקרה הזה, ראפרית. זה קרה כשנכנסתי ל-Music robot, אתר חדש ומוצלח שאוסף המלצות מוזיקליות חדשות מבלוגים שונים ומציג אותם בצורה נוחה. שמעתי שני אמנים קצת משעממים ואז התחיל השיר הזה, "New york", שתפס אותי מיד עם מחיאות הכפיים שלו, והדגימה של גיל סקוט-הרון. כשהייז נכנסה, חשבתי שנפלתי בטעות על קטע של ניקי מינאז', או על איזה רימיקס משונה שבו לקחו שיר של ג'יי-זי והפכו את הקול שלו לקול נשי. אני לא מבין כמעט שומדבר בכל הנוגע לפלואו ודברים כאלה, ולא יודע להגיד לכם מה נחשב משוכלל מבחינה טכנית בכל הנוגע לראפ. אני רק יודע שהדרך שבה הייז מרפרפת תופסת אותי בגרון. היא מהירה, חדה וסוחפת, ומשני השירים שלה ששמעתי מהאי-פי שבדרך, אני יכול להמר עליה ככוכבת חדשה. היא כמו מינאז' אבל עם פחות טירוף, ואלוהים יודע שכבר מזמן לא הייתה לנו ראפרית גדולה חדשה. [מפ3]



2. אם לא הספקתם או לא יכולתם לקנות כרטיס להופעה של מוריסי בגני התערוכה ב-21 ביולי, בוודאי תשמחו לדעת שהיא תועבר בווידאו לייב בוואלה! [עברית]



3. העם דורש פיסוק נכון. העם, לצורך העניין, הוא יובל פינטר מהבלוג "דגש קל" ו"נכון" זה, למשל, לא, להגזים, בפסיקים או לשים אותם, איפה שלא צריך. [עברית]
4. Outliers, Vol. 1: Iceland הוא פרויקט של מוזיקאים לא-איסלנדים שנסעו לבקר באיסלנד, צילמו שם סרט תיעודי והקליטו קטעים חדשים בעקבות המפגש עם המקום והנופים. אני לא יודע איך הסרט, אבל הפסקול מחכה לכם להאזנה בבנדקאמפ, עם שלל אמנים נהדרים. ביניהם נמצא אהוב הבלוג Son Lux שמציג באוסף שיר חדש (עם קולה הבקושי-מורגש של שרה וורדן, My brightest diamond) וגם Deru המצוין מלוס אנג'לס. [בנדקאמפ]
5. רנדל מונרו מ-XKCD, שמלבד היותו קומיקסאי מוכשר ואדם מצחיק מאוד הוא גם איש חכם ושקדן עם ידע נרחב במדעים (ומספיק סקרנות ומשמעת עצמית כדי ללמוד עוד), פתח בלוג חדש בשם What if, ובו הוא עונה על שאלות היפותטיות בפיזיקה, כמו: מה יקרה אם כדור בייסבול יעוף במהירות של 90% ממהירות האור? ואם כולם ינחשו את התשובות בפסיכומטרי, כמה אנשים יקבלו 800? הוא מספק הסברים בהירים ומנומקים, שכיף לקרוא ואפשר גם ללמוד מהם בלי שיכאב המוח. [אנגלית]
6. "Sweet life", שיר חדש לפרנק אושן, שהאלבום שלו קיבל, כמובן, 9.5 אצל ההם. [סטרים, מפ3]


אבד בדמיון

7. גבריאל גרסיה מארקז, שבספריו הטובים ביותר הרחיב את הדמיון והמציאות שלנו, סובל מדמנטיה. סוף עצוב לענק רוח של פעם במאה. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: ניצן ועדי זכו בכרטיסים למופע של Brian Jonestown Massacre, ויובל ובטי זכו בעותקים של DIG! בדקו מייל ותתחדשו, חברים.

1. מה יש בה, בריף כהן, שהחיוכים פשוט נשפכים מכל תו וביט שלה? איך היא מצליחה לפתוח אצלי את ברז החיוכים הגדולים ברגע שהיא פותחת את הפה? בין אם זה עם "A Paris" הממכר או עם "J'aime" (הראשון, אגב, הגיע לחצי מיליון צפיות, השני לרבע מיליון), ברגע שהיא מתחילה לשיר אני שלה, ואני לא רק איתה אני גם מחייך לכל האורך ורוצה רק לרקוד מרוב שמחה. הסינגל החדש שלה, הראשון בעברית, הפיל אותי לרצפה ועשה משהו שאף שיר לא עשה לי כבר כמה שנים: הוא הפך לשיר הבוקר שלי. אני מתחיל כל יום עם השיר הזה, והוא פשוט פותח לי את הלב ושולח אותי מחייך אל כל הדברים שיש לעשות היום. הוא מתנגן לי בראש, אני שורק אותו ברחוב, רוקד עם אוזניות בתחנת האוטובוס. כי "רוצה פרחים" נכתב כולו מתוך חיוך ענק: "רוצה פרחים, רוצה פרחים\ על הלחיים, על השפתיים, על הברכיים\ רוצה פרחים, רוצה פרחים\ בלי סידורים, בלי כדים, בלי אירועים\ מהשדות בערימות\ רוצה פרחים לחברות\ יפים טריים צבעוניים\ פרחים חיים וחצופים". ואולי זה בדיוק העניין, אולי זה מה שכל כך כובש אותי בריף כהן: היא טרייה וצבעונית, חיה וחצופה. השירים שלה הם חיוך מתגלגל, חיים מתפרצים, שמחה פשוטה, מדבקת. [סטרים]



2. The Walkmen מגיעים לארץ!!! O happy day! זה יקרה ב-14 באוגוסט בבארבי ת"א ובמחיר די שפוי. [עברית]
3. יש לי תת-בלוג חדש, בשם תת, שאוסף כתבות, טורים ופוסטים שלי מכל מיני מקורות תחת קורת גג אחת. אתם מוזמנים! הנה כמה מילים אודותיו. [עברית]



4. מורפלקסיס פתח רשמית את הקיץ עם המיקסטייפ הכפול השנתי שלו, שכל שנה כבר ארבע שנים הופך לפסקול הקיץ האולטימטיבי שלי. Summer Madness הוא מיקסטייפ כפול – אחד ליום, אחד ללילה – שמורכב מרצף מגוון וחלקלק של סגנונות, מהיפ-הופ ופ'אנק דרך איזי ליסנינג ומוזיקה אפריקאית ועד לדברים שאין לי מושג איך להגדיר אבל הם כל כך יפים וקיציים ומרעננים. רוצו, הורידו, ושימו בלופ. התענוג מובטח, מורפלקסיס יודע לחפור ולמצוא דברים נפלאים בתוך ערימות של שחת. אם אהבתם אני ממליץ בחום, כמובן, גם על המיקסטייפים הקודמים בסדרה. [עברית, מפ3]


רוצה משהו מהחנות?
-קורנטו

5. [תודה לבני] אם איכשהו עדיין לא ראיתם את Shaun of the dead, שתורגם בארץ כמובן ל"מת על המתים" (כי היי, זו קומדיה, והיא על זומבים), רוצו לראות אותו מהר ביוטיוב לפני שמורידים משם את הסרט המלא. הסרט של אדגר רייט וסיימון פג (שגם מככב) הוא פרודיה מבריקה ובאמת קורעת מצחוק על סרטי זומבים, ולא מהסוג המכני שלוקח סצינות מפורסמות מסרטים ומגחיך אותן, אלא מהסוג החכם שלוקח את כל הקונבנציות והציפיות מסרטי זומבים ומלהטט איתם לנגד עיניך. קומדיה מבריקה באמת, ואחד הסרטים האהובים עליי משנות האלפיים. מישהו נבון העלה את כולו ליוטיוב, אז נצלו את הרגע. [טיוב]
6. נקודת מגע הוא אירוע פשוט פסיכי במוזיאון ישראל, שקצרה היריעה מלציין פה את כל הפעילויות והאמנים הנהדרים שמשתתפים בו. בואו רק נאמר זאת כך: לילה באמת מטורף במוזיאון, רוצו לקרוא ולקנות כרטיס. [עברית]
7. דיס שיט איז אמייזינג! Makey makey הוא צ'יפ קטן שמחברים לפתח ה-USB במחשב שלכם, ובעזרתו תוכלו להפוך כל דבר לממשק. כן, תוכלו לשחק פקמן בעזרת בננות או ציורים על נייר, לנגן בפסנתר בעזרת מדרגות, או מה שתרצו. זול, קטנטן ומגניב לגמרי. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

היי אנשים ש(אני מקווה)מתעניינים במה שאני כותב.

אתמול התפרסם אונליין, במדור של בלייזר ב-Ynet, טור דעה שלי שכאילו עוסק בהיפסטרים-מול-סחים (יצאתי, כאילו, הכי היפסטר\הכי סחי). הוא התפרסם במקביל בגיליון המודפס של בלייזר שיצא השבוע. אתם לגמרי מוזמנים לקרוא אותו ולהגיב עליו. (אני אישית מאושר מהתגובות: קוראים לי גם סחי וגם היפסטר {איזון זה מעולה}, אבל יש תגובות לעניין – מסכימים ולא מסכימים – מאנשים שקראו והקשיבו, וגם מי שקרא ברפרוף ולא הבין השאיר תגובה שמבחינתי היא חלק מאותו הדיון).

מה שרוב הקוראים של הטור לא יודעים הוא שהטור הזה היה במקור כתבת גונזו גדולה על חוויותיי בגוב האריות של המיינסטרים הישראלי – הופעת קיץ של שלמה ארצי בקיסריה. הייתי גאה מאוד בכתבה הזו, ומסיבות מקצועיות ולחלוטין מנומקות של עורכי בלייזר, היא נשארה מחוץ לגיליון והתבקשתי לקחת כמה מהרעיונות שלה ולתמצת אותם לטור קצר יותר, שהפך לטור שלונקק לעיל. בסופו של דבר המסקנה זהה בשני הטקסטים, רק הדרך שונה.

אני מקבל את ההחלטה העריכתית הטובה של בלייזר, אבל גם אוהב מאוד את הכתבה המקורית על שלמה ארצי, וחבל לי שהיא תלך לאיבוד. אז החלטתי לפרסם אותה במלואה, בגרסה שקרובה מאוד לגרסה המקורית שלה (עם כמה שינויי עריכה של העורך המעולה שלי מבלייזר, ניב שטנדל – תודה ניב!).

אז הנה הכתבה המקורית על שלמה ארצי, היפסטרים, סחים, מיינסטרים והעמדת פנים, במלואה, לקריאה נוחה. היא נמצאת באתר חדש שלי, שהקמתי כבר לפני חודשים אבל לא הפצתי לשום מקום כי לא ידעתי לאן הוא הולך. אני עדיין לא יודע, אבל יותר קל לי להסביר: תת הוא תת-בלוג חדש של העונג, אפשר לומר, והוא פשוט מאגד טקסטים שאני מרוצה מהם, שכתבתי למקומות אחרים – מגזינים כמו בלייזר, אתרים כמו Ynet או אתר עונת התרבות של ירושלים, בלוגים של אחרים כמו "סיפור, כיסוי" או פורטפוליו של יובל סער, ואפילו דברים שנעלמו בתוך העונג ורציתי לשמר בארכיון קריאה אחר כטקסטים שעומדים בפני עצמם.

תת מכיל כבר עכשיו כמה וכמה טקסטים ממקורות שונים, וימשיך להתעדכן (בקרוב: ראיון עם ברי סחרוף מהגיליון הקרוב של "הכיוון מזרח", ואחרים). אם זה מעניין אתכם, אשמח אם תעשו מנוי RSS ותעקבו, ואני מצדי אשתדל לעדכן פה בעונג כשאני מעלה כתבות חדשות לאתר.

תת הוא לא אתר גמור, מבחינתי. יש עוד דברים לשפר בכל הנוגע לעיצוב התגובות, ואני די בטוח שכשתתחילו להסתובב שם תמצאו עוד בעיות (אנא, ספרו לי כאן בתגובות או במייל).

זהו בינתיים. מחר עונג שבת כרגיל, ואל תפספסו את חלוקת הכרטיסים ההיסטרית שהולכת פה.

גיאחה

ביום רביעי הבא, 11 ביולי, יופיעו כאן The Brian Jonestown Massacre בבארבי בתל אביב, ואני לא יודע מה לומר על זה כי אני מכיר איזה שני שירים שלהם ובוודאות מפסיד את כל הכיף. אם אתם כמוני, הנה הזדמנות להשלים את הפער בזמן, להבין למה לא מעט מהחברים שלי חושבים שההגעה של BJM לארץ היא הדבר הכי טוב שקרה השנה בישראל, ולהספיק לקנות (אולי אפילו לזכות!) בכרטיס להופעה. ואם אתם כבר מכירים אותם היטב, ויודעים בדיוק מה אני מפסיד, הפוסט הזה רק ירגש אתכם עוד יותר לקראת ההופעה, שבוודאי קניתם אליה כבר כרטיס אבל למה לא לזכות בעוד כרטיס ולהביא חבר?

את הפוסט שלפניכם כתב מר אביב מארק, אותו אתם מכירים בתור אביב מארק מסאבוויי סאקרס, או מאביב מארק והפילהרמונית, או בתור הסאונדמן באינדינגב, או בלבונטין 7, או בכל מקום פחות או יותר. והסתבר שהוא היה גם סאונדמן בלילה גוב ב-1994 והתראיין ראיון מוזר אחרי ההתאבדות של קורט קוביין.

קח את זה, מארק:

"כן, פסיכדליה, אני קורא לזה מרחיב תודעה.אני בעל תודעה פסיכדלית"
(אנטון ניוקומב)
זה הבסיס, הלאה מהבסיס אין שום גבול.

בחייו של כל אוהב מוזיקה שזורים בזכרון אירועים מכוננים. ההופעה של בראיין ג'ונסטאון מסקאר, כאן, בתל-אביב (11.07.12 – בארבי) תיזכר כאירוע שכזה.
אנטון ניוקומב הוא גיבור תרבות, הוא נושא לפיד, יש לו בשורה.
בראיין ג'ונסטאון נחושים תמיד לאיכות אמנותית טהורה.
המוזיקה שלהם תיקח אתכם לאן שתרצו, אתם רק צריכים לרצות באמת.
לא אלאה אתכם עם הסיפור הבלתי שגרתי והסוחף של בראיין ג'ונסטאון מסקאר כאן, את כל תולדות ההרכב הזה ועל האיש עצמו ניתן לקרוא במרחבי הרשת (גוגל איט). הרפרטואר של המסקאר עצום. אני מבין שאני אוהב לפחות 70 אחוזים מסך השירים שלהם.
הלכתי על נתיב האלבומים פחות או יותר.

בראיין ג'ונסטאון מסקאר הוציאו עד היום 12 אלבומי אולפן (ועוד שלל סינגלים ואי.פיס). להצליח לבחור נציג אחד או שניים מכל אלבום זו משימה מאד מתסכלת, על מה מוותרים? אחת הסיבות שלא בחרתי ב"סאונד קלאוד" קשורה לתרומה המשמעותית של הקליפים הספציפים לתמונה הרחבה. בחרתי כאן כמה וכמה שירים שמהווים דוגמה לחופש המוזיקלי של ההרכב הזה. שירים שהם בעצם, ברובם המכריע, "שירי אהבה" (כפי שאמר יוצרם), חומרים טעונים ביצרים ורגשות, המראות ונחיתות, ציפה וצלילה, איכות ללא פשרות, ניצוצות גאונות טהורות.

אז… תמזגו כוסית, תשענו אחורה, עברו למסך מלא, תגבירו ווליום. קרא/י את המשך הפוסט

אני בצפון ב-much-needed מנוחה, אז עונג קצרצר אך לעניין השבוע.

1. אחת מפצצות הגרוב הכבדות ביותר שאני מכיר הגיעה מסקסופוניסט ניו יורקי שעלה לגדולה ב-1972, עם תקליט שנפתח עם הקטע העצום הזה, "It's just begun", שיר שקשה לדמיין בלעדיו, נניח, את LCD Soundsystem או את התפוחים. הבאס הזה שדוהר כמו מאנסטר טראק ברחובות, הקאו-בל בחלק השני של השיר, הסקסופון, הגיטרה החשמלית, המנטרה החוזרת וחוזרת וחוזרת – כמה תנופה אדירה יש לקטע הזה של The Jimmy Castor Bunch. קסטור הוציא כל מיני דברים, חלקם הגדול הרבה פחות מעניינים או סוחפים מהקטע הזה. הלהיט הכי גדול שלו היה מין קטע נובלטי פ'אנק שכזה, על אנשי המערות, והיו לו גם שירי דיסקו ופ'אנק על קינג קונג ועל גודזילה (עם שאגות) ועל דרקולה (במבטא טרנסילווני מדומיין וטקסט משעשע על, ובכן, דרקולה). אבל כלום לא ייקח ממנו את הקטע האדיר הזה, שממש מבעיר את התחת שלך לצאת לרחוב הבוער. הקיץ הגיע, האש הגיעה, המחאה הגיעה. במוצ"ש הזה אני צועד עם הפורום לצדק חברתי, שהמשנה שלהם ממוקדת, מכוונת לשורשי הדברים, ופוגעת בול. בואו, זה רק מתחיל. [מפ3]



2. [תודה לאיתי] שמעדכן על שתי הופעות חו"ל מוצלחות שמגיעות לישראל בקרוב: הרכב הרגאיי המשובח Groundation יחזור לבארבי בת"א ב-14 ביולי, והרכב הסווינג-טירוף של גד ברוך חינקיס (לשעבר פרברים רפיוג'יז) The Dirty Honkers, שפועל בברלין עם חברים צרפתיים וקנדיים, יגיע לשש הופעות בישראל ביולי, מקיבוץ דן ועד ירושלים. אני ממליץ בחום ללחוץ פליי על הנגן באתר שלהם ולרוץ לוודא שאתם פנויים כשהם מופיעים לידכם. [אנגלית]
3. פסטיבל קיץ #1: עד שיבוא או לא יבוא אינדינגב, המדבר מציע לנו פסטיבל לא רע, אם כי הרבה יותר מיושב, בשם אינטימדבר. זה יקרה בסופ"ש ה-16 עד ה-18 באוגוסט במצפה רמון, שם יהפוך רובע בעיר לרובע של מועדוני מוזיקה עם מופעים אינטימיים: עמיר לב עם ברי סחרוף, נקמת הטרקטור, עוזי רמירז, מיקה קרני, האנג'לסי, מיכל גבע ועינב ג'קסון כהן וטל לוי ביחד, מוטי ביקובסקי ועוד. באתר הפסטיבל יש כבר תוכנייה וכרטיסים וכל הדברים הטובים. [עברית]
4. פסטיבל קיץ #2: שבת בצהריים, 7.7, קיבוץ גן שמואל, 30 שקל, 5 הופעות אינדי ברצף – מהאנג'לסי ועד אלקטריק זו בפסטיבל מוזיקה אמנות ומחתרת שנשמע מבטיח במיוחד (אף על פי שקשה לי להגדיר אירוע חד-יומי כפסטיבל, אז בואו נקרא לזה פסטיבלונצ'יק). [פייסבוק]



5. [תודה לשי] קצת בשקט הוציא ההרכב פאניק אנסמבל אלבום חדש, שנקרא A Different Story, ואיזה מזל שאנחנו לא צריכים לחכות לרדיו וכאלה כדי לשמוע אותו. פשוט קפצו לבנדקאמפ שלהם ותוכלו לשמוע את כל האלבום החדש. מאסטר הפרויקט רועי ירקוני הפיק יחד עם אבי בללי. [בנדקאמפ]
6. אני עדיין לא סגור עד כמה אני אוהב את "לשבט לקום", השיר החדש של שב"ק ס' עם הפלואו האיטי והטקסט הלא תמיד חד, אבל הוא הולך ומתחזק ומה שבטוח הוא שהקליפ שלו הוא אחד הטובים שראיתי בארץ לאחרונה, קליפ של תסיסה ןמחאה, שגם האפקט שלו הולך ומצטבר והדקה האחרונה שלו היא פשוט מעולה. אם זה לא יהפוך לאחד משירי המחאה החוזרת, עם המסרים הקבועים של השב"ק נגד הליכה עם העדר, אנחנו מפספסים פה משהו חזק מאוד. [טיוב]
7. מחבבינג את האלבום החדש של איל בן דרור, שאין לי מושג מי הוא אבל האלבום החדש שלו "רגעים חולפים" הוא אלבום סינגר-סונגרייטר מוצלח. למרות שיש הרבה אלבומים שנשמעים ככה (מבחינה מוזיקלית והפקתית), את האלבום הזה לא הפסקתי אחרי חמישה שירים וזה כבר סימן טוב. יש פה עניין. [בנדקאמפ]


גם ג'וני דפ בעניין

8. למה אני שם לק? כבר בכותרת הזו לפוסט של אלעד מהבלוג "גרופית", אפשר לזהות את המתח שבבסיסו. בחור ששם לק? מה הקטע? אלעד, שאוהב לשים לק בכל מיני צבעים, כתב פוסט נבון, רגיש ומעניין, לפרקים אפילו מרגש, על חוויותיו כגבר ששם לק, על התשובות שהוא נותן למי ששואל, על מגבלות מדומיינות ומוסכמות מיותרות, על גבולות מיטשטשים ועל הרווח וההפסד שבגניבתם. "אני אוהב את המבטים המבולבלים כשאדם זר שם לב. אני אוהב את הלחשושים המצוחקקים באוטובוס. אני אפילו אוהב את עוויות הגועל. אני אוהב אותם לא רק בגלל תשומת הלב (אני מקבל די ממנה, והרבה פעמים יכול להסתדר גם בלעדיה), אלא גם, ואפילו בעיקר, בשביל החינוך. אין צורך לומר מלים, להסביר או לפרש. עצם העובדה שאנשים נאלצים להתעמת עם בחור שצפורניו צבועות, כבר יש בזה מדה של חינוך. לחשוף, לעמת, לעורר, להתמיה. זה עשוי להגחיך, אולי אפילו להכעיס, אבל אז אדם צריך לשאול את עצמו 'מה כל כך מכעיס בציפורניים עם לק?' ובעצם השאלה הזו כבר הרווחנו". לא רק נהניתי לקרוא אלא גם שמחתי שמחה גדולה וצבעונית. [עברית]
9. ואפרופו, טל שמואלי כותב ב"ביצים", בלוג על החווייה הגברית, פוסט מעורר מחשבה בשם דברים שלמדתי מהומואים. [עברית]
10. ואפרופו האפרופו, נזכרתי שעמית מנהל בבלוג המצוין שלו "פריק" יומן צפייה בקולנוע גאה. הפעם הוא סוקר סרטים גרמניים, דרום-קוריאניים, וייטנאמיים, ארגנטינאים וצרפתים. [עברית]
11. התקליטן והחפרן דיגיטל_מי ממליץ על די-ג'יי סטים משובחים. [עברית]
12. [תודה לאביטל] עיצובי פופ-אפ מנייר שישובבו כל עין! [אנגלית]
13. [תודה לגיל] רג'ינה ספקטור הופיעה בניו יורק, ו-NPR חזרו עם וידאו קצרצר ואודיו של כל ההופעה! [סטרים]
14. בסאונדקלאוד של רועי פודים תוכלו למצוא לא אחד אלא שני מיקסטייפים משירי Brian Jonestown massacre לקראת ההופעה בארץ. [סטרים]
15. [תודה לתומר] שיר חדש של ?Why יצא לאור, לקראת EP חדש. איכשהו, מצאתי את עצמי בלי סבלנות אליהם לאחרונה. [מפ3]
16. "רוצה פרחים", שיר חדש וכובש לבבות חדש ונפלא לריף כהן. אי אפשר שלא להתאהב בה ובשירים שלה, פצצה של שמחה פשוטה. [סטרים]
17. [תודה לזהר ולנפשה הרומנטית] ששלחה לי את האתר המלבב הזה על ג'ס וראס, בסך הכל זוג אמריקאי שהתאהב ומתחתן, אבל החליט לספר את סיפורו באתר HTML5 נפלא, מאויר וכובש ומקסים ומלבב ונו איזה יופי פשוט לחייך. פשוט תגללו. [אנגלית. אני ממליץ לשמוע ברקע את רנה אוברי, שהקוראת מיכל המליצה לי עליו בחום]
18. גילי גרשוני ראיינה אותי ל"סלונה" על העונג שבת. תודה גילי! [עברית]



19. איכשהו הגעתי באיחור לאלבום היפהפה האחרון של Here we go magic, שרק על שמם הנפלא הם היו צריכים לקבל את תשומת לבי מזמן. אבל מוטב מאוחר מאף פעם לא. האגדה מספרת שבמופע שלהם ב(רידינג? גלסטנברי? משהו כזה) לפני שנתיים הם ראו שני אנשים רוקדים בטירוף בשורה הראשונה. כשנגמרה ההופעה הסתבר שאלה היו תום יורק ונייג'ל גודריץ'. גודריץ' מצא את עצמו מפיק את האלבום החדש, A different ship, שבהחלט מזכיר לפרקים מבחינת סאונד דברים שהוא עשה עם רדיוהד או עם בק ב-Sea change. האלבום הזה מוצלח מאוד ומומלץ מאוד לכל מי שתוהה למה אין עוד להקות כמו רדיוהד, Elbow או Doves. אני חצי חורש אותו בשבועיים האחרונים ובכל פעם מופתע מחדש כמה יופי מתחבא בקפלים שלו. "Over the ocean" לקח אותי להפלגה ארוכה בדמיון כבר בהאזנה הראשונה, וחזרתי אליו מאז שוב ושוב. יש לי תחושה שהוא ייכנס לפלייליסט הלילה שלי לתקופה ארוכה מאוד. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, צאו לרחובות.