ב-17.9, ראש השנה, אחרי שתגמרו לעכל את כל האוכל של הדודות מליל אמש, מחכה לכם פסטיבל אינדי עירוני מעולה: יום שלם של הופעות מהבוקר עד הלילה, עם ליינאפ אדיר שבאדירים, במאה שקל, שזה כמו שלושת-רבעי הופעה בזאפה.

היום התבשרנו שהפסטיבל יורד כמה קומות, מהגג של התחנה המרכזית, למועדון הבלוק המעולה ולמתחם שצמוד אליו (גם הם בתוך התחנה המרכזית, כך שהקונספט והמקום נשמרים, וגם לא תהיה עליכם שמש כל היום). זה פסטיבל עצמאי לחלוטין, שמאורגן על ידי האנשים הטובים מהבלוג אפרכסת, מפסטיבל שוליים רחבים. קפצו לאתר הפסטיבל לעוד פרטים.

אם נדמה לכם שאני כותב בקיצור, אתם צודקים. וזה רק כי אני יודע מה מחכה בהמשך הפוסט. איל פדר, ממארגני הפסטיבל, ביקש מכמה מהאמנים המשתתפים לספר על קווי האוטובוס החשובים בחייהם. הבחירות מעניינות, ונותנות לנו להציץ קצת לחיים של אנשים שאת המוזיקה שלהם אנחנו אוהבים. אה כן, וכרטיסים בחינם? בסוף הפוסט.

קרא/י את המשך הפוסט

שימו לב: העונג יוצא לחופשה של כמה שבועות. יהיה כיף ואחזור עם מלא סיפורים. עד אז, הנה עונג שבת אחד, לא מי יודע מה ענקי, שאמור להחזיק אתכם עד שאחזור. תעשו מלא כיף כשאני פה, כן? אל תשכחו שיש גם את פסטיבל התחנה המרכזית (שגייס בעזרתכם את כל הכסף!!!) ועוד דברים טובים.

1. בשבוע הבא אני טס לטייל בארצות הברית, לנהוג בכבישים ארוכים, לשוטט בערים גדולות מדי, לרדוף אחרי זנבו של חלום הרוקנרול ואפילו לראות על הבמה כמה גיבורים גדולים שלי, חדשים וישנים – ניל יאנג, בון איבר, הבלאק קיז, אמון טובין, דה רוטס, דה אנטלרז, ובטח עוד כמה דברים שאצליח לצוד בדרך. חבורה שלא אצליח לצוד בדרך, כי בכל פעם שאסע לאיזה מקום הם בדיוק יסעו לכיוון ההפוך, לעזאזל, הם Grizzly Bear, חתני אלבום השנה של עונג שבת לשנת 2009, שממש לפני רגע הוציאו את Shields המצוין. אחרי כמה האזנות, שמתי לב שכל השירים באמת יפים ונהדרים, אבל אני כל הזמן מחכה שתגיע שוב הפתיחה של "Yet again", שיר שבוודאי יתנגן בראשי, אם לא במערכתי, בנהיגות המתמשכות בכבישי ניו אינגלנד או וירג'יניה. חלומות צריך להגשים, גם אם זה דורש הרבה מאוד עבודה קשה. בעוד כמה שבועות אחזור לפה עם שק מלא בחלומות מוגשמים. אבל בכיס האחורי יישאר לי עדיין החלום לראות את גריזלי בר בהופעה, סיבה להתחיל לתכנן את הטיול הבא. [מפ3]



2. אז. בשבועות הקרובים לא יהיה עונג שבת, כי אני מטייל. סביר להניח שגם הפייסבוק של העונג יהיה במנוחה רוב הזמן. אם אספיק, יהיו פה כמה פוסטים חלופיים מגניבים כדי שיהיה לכם מה לקרוא. אם תתגעגעו, אתם לגמרי מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר. ניפגש שוב בקרוב! [טיסה]
3. חג שמח!!! אינדינגב 2012 התעכב השנה, הגיע כמעט ברגע אחרון, אבל כשהוא הגיע, הוא הגיע בקול תרועה רמה. שריינו את התאריכים! זה יקרה ב-18 עד ה-20 באוקטובר (כרגיל, הסופשבוע האחרון לפני החזרה ללימודי הסטודנטים), במצפה גבולות שבקיבוץ גבולות. הנה האיבנט בפייסבוק, הנה האתר החדש עם הפרטים, כרטיסים כבר נמכרים בלהט ובמהירות אז רוצו. רשימת האמנים המלאה תתפרסם בהמשך, אבל רק מהרשימה החלקית כבר ניגר אצלי ריר על המקלדת. כבכל שנה, הנה הרשימה עד כה, עם הדגשות שלי להופעות שאני ממליץ לא לפספס:
   

   Yemen Blues, הבילויים, דניאל זמיר, הקולקטיב, אוי דוויז'ן, נעם רותם, לייזר לויד, I Was A Bastard, רותם אור + עדי אולמנסקי, Malox – השקה, אלון עדר, Tatran, Amit Erez & The Secret Sea, שלום גד, אבי עדאקי, A1, LayerZ מארחים את קותי, רם אוריון, פאניק אנסמבל והילה רוח, The Angelcy, אסתר ראדה, עבודות עפר, חנן בן סימון, לוס כפרוס, דן בילו מארח את טליה פרי, Radio Trip, קראנצ' + מורדי ליי והגרופ מודולר, The Wakeup Suzzys, Lucille, The Pattie Boyds, Heavy Monkey, Sun Tailor, לואיזה, Side- השקה, Farthest South, ועדת חריגים, The Great Machine, חנוך טיאר והאופיריטעס, טל כהן שלו, Soul Supreme, OX4, Shtar, Dansky, בלקן במחסן, שיבת ציון, סומסום, Raw Tapes, בותימזוג, LFNT, לילי פרנקו ועוד…

   [עברית]

4. ביום שני הקרוב, בין 15:00 ל-17:00, אחליף באופן חד-פעמי את לאון פלדמן הגדול בהגשת הקצה של יום שני, ואגיש את סיכום השנה העברית שלי. זה יהיה מרגש בשבילי, ואני מקווה שאולי גם קצת בשבילכם. זה יקרה פה, כמובן. [הקה-הקה]



5. אוי איזה כיף גדול נהיה באתר של קול הקמפוס עם סיכום השנה העברית שלהם, במיוחד כשהם מזמינים מוזיקאים מעניינים לבחור את אלבומים, שירי והופעות השנה שלהם. נכון, הרבה פעמים המוזיקאים בוחרים מיד בחברים שלהם, אבל יש שם גם הפתעות, עניין והרבה משפטים חכמים על מוזיקה מפי אנשים שחיים מוזיקה. דניאלה ספקטור קלעה בול עם אפרת בן צור, אלקטרה ניסחו במדויק את שלום גד, ועוד. הנה ההמלצות, במקבצים: קוואמי, דניאלה ספקטור ורני בלייר; אסף אבידן, אלקטרה ואיתי מאוטנר; רועי ריק, יהוא ירון ודורון צברי. חגיגה אמיתית, רוצו לקרוא. [עברית]
6. יש למה לחכות: בשנה העברית הקרובה יצאו ספרים חדשים של דרור בורשטיין (שקטע מתוך ספרו מופיע בסוף הכתבה), מישל קישקה, שמעון אדף, נגה אלבלך, וגם אדם קומן (!). ועוד המון, כמובן. יבול מסקרן. [עברית]



7. מאייר שאפתן החליט לצייר את כל הבתים בניו יורק. משום מה נזכרתי בפרויקט המדינות של סופיאן סטיבנס. [אנגלית]
8. אחרי הסרט התיעודי הקצר על פליינג לוטוס, פיצ'פורק טי-וי שוב משתפים פעולה עם יוטיוב, והפעם מפיקים סרט קצר של Dirty Projectors – לא סרט תיעודי, אלא מעין קליפ קולנועי מורחב. דיוויד לונגסטרת', סולן הלהקה, ביים. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

1. יש כמה לורות שאני אוהב במיוחד. לורה וירס עומדת כרגע בראש, וברשימה נמצאת בהחלט גם לורה מרלינג. אבל הלורה הכי פחות מוכרת היא אחת מהמוצלחות ביותר והאהובות עליי ביותר, לורה גיבסון. בתכל'ס, האלבום החדש שלה, La Grande, לוקח בהליכה את האחרון של מרלינג אבל בואו נעזוב את ההשוואות השרירותיות האלו שמתבססות על שם פרטי בלבד, ותנו לי להסביר לכם רגע למה אתם חייבים לשמוח שהיא באה לשתי הופעות בישראל ב-9 וב-10 באוקטובר, ועוד יותר מזה למה אתם חייבים ללכת. בגיבסון נתקלתי לראשונה בדרך הכי מקרית ופרוזאית: דפדפתי באיזה בלוג להורדת אלבומים חדשים והעין שלי נעצרה על העטיפה המאוירת היפה של אלבום הבכורה שלה, If you come to greet me [האזנה]. הייתי סקרן, אז הורדתי. כמה שמחתי כשמתחת לעטיפה היפה התחבא אלבום יפהפה, מתקתק-מריר, של זמרת עם קול מיוחד וקצת עקום, ושירים שנשמעים באמת כמו פסקול לצעידה מהוססת, מחויכת, בנוף המושלג והילדותי מהעטיפה. כשיצא האלבום השני, Beast of Seasons, הופתעתי מהבגרות והליכלוך שהתגנבו לאידיאליה הנאיבית של גיבסון. השירים שלה גדלו, התפתחו, חייכו פחות ונגעו עמוק יותר. אבל רק כשהגיע La Grande השנה הבנתי את התהליך שעברה גיבסון. הבנתי שלנגד עיניי, לאורך שלושה אלבומים, נפתח ניצן ביישן לפרח יפהפה. La Grande הוא בקלות האלבום הכי יפה שכנראה פספסתם השנה. גיבסון היא עדיין סוד קצת שמור, למרות הביקורות הנפלאות והקהל שהולך וגדל לאט-לאט. והיא מגיעה לכאן על אדוות האלבום הכי טוב ושלם שלה, ועם שירים מובחרים משלושה אלבומים, ועם להקה שלמה. ההופעות יהיו קטנות (אוזןבר, אוגנדה) וזולות (90 ש"ח ו-70 ש"ח, בהתאמה). איך אמר לי ערן מנרנג'ה, שאחראי להביא אותה לארץ? בעוד 5 שנים כשכל העולם יעוף עליה אנחנו נצחק על זה שראינו אותה באוזןבר. בא לי לפתוח את העונג עם כל La Grande, אבל אני לא מוצא סטרים שלו בשום מקום, אז הנה "Skin, warming skin" שיפשיר כל לב קפוא, והנה "Lion: lamb" שיגרום לו לפעום מהר יותר. [מפ3, וניסיתי כל האייטם הזה להישאר מחויך, ולא לציין את העובדה שלא אהיה בארץ כשנסיכת לבי המוזיקלית מגיעה סוף סוף להופיע בפאקינג אוזןבר, אבל בסוף הלב נסדק]



2. אז רשמתם? לורה גיבסון, שתי הופעות בישראל, 9 ו-10 באוקטובר. אל תפספסו. [עברית]
3. ביום ראשון הקרוב אארח בתדר את שב"ק ס', שישמיעו שירים שהם אוהבים. תבואו, יהיה פנאן (יהיה סבבה). וגם: היי, ממש סליחה מכל מי שזיהה נכון שירים בתכנית שלי בתדר ועדיין לא חזרתי אליו עם פרס. זה יטופל ממש, ממש בימים הקרובים. סליחה על העיכוב. [זהו]



4. אהוד בנאי הוציא ספר חדש, "זה המקום", ובן שלו כותב עליו נפלא, כרגיל. [עברית]
5. לטובת מי שפספס, ומי שהיה ומתגעגע: כל השירים מההופעה האדירה של סטיבן מלקמוס והג'יקס בבארבי בתל אביב צולמו והפכו לפלייליסט יוטיוב. [טיוב]


אוי לא, מי זרק את כל הקונפטי החלקלק הזה על הרצפה?!

6. מעבר להיותם הלהקה הגדולה בכל הזמנים, הביטלס היא גם מותג שאחראי לאינספור מוצרים נלווים לאורך השנים. אחד מהם היה שלל סיפורי קומיקס בכיכובם. עכשיו יוצאת אנתולוגיה מעניינת של קומיקס על הביטלס, וב-Brain Pickings מביאים עמודים נבחרים. [אנגלית]
7. זוכרים את סאונד החצוצרה המפעים של מיילס דיוויס מתקופת Bitches brew? הנה ביצוע מדהים שלו על ידי… דלת. [טיוב]
8. אוהבינג את הקליפ החדש והמצחיק\מזעזע של בוב דילן לסינגל החדש שלו "Duquesne whistle" מתוך האלבום החדש, Tempest.
   תזכורת: אל תנסו להרשים ככה בחורות ברחוב. [וידאו]

קרא/י את המשך הפוסט

1. כבר איזה שנה שכל שבוע הייתי פוגש באולפן של מהות החיים את אוֹרי בנקהלטר, איש שהדבר היחיד שיש לו יותר מחיוכים וטוב לב היא כמות בלתי נתפסת של מוזיקה נפלאה שאף אחד לא מבין מאיפה הוא מביא. זו לא מוזיקה אלמונית חלילה, אלא פשוט אסופה אקלקטית להדהים של דברים חדשים וישנים, נידחים או סתם מפוספסים. אז בערך שנה אני רודף אחריו עם הארדיסק כדי שיעביר לי כמה טיפות מהשטף הזה, ותמיד אנחנו נפגשים כשהוא צריך להתקפל ולברוח ואני צריך להתחבר ולהתחיל לשדר. והנה השבוע סוף סוף הצלחנו, והוא זרק למחשב שלי תיקייה מלאה באלבומים שעל רובם הגדול לא שמעתי מעולם. אז כל יום אני חופר קצת, טועם, בודק איזה ריח חדש ואיזה טעם לא מוכר. שתי ההתאהבויות הרציניות שלי היו באלבום האחרון של טוני אלן (ראו שיר סיום), ובאלבום אדיר מ-2009 שפספסתי לגמרי. כתבתי כאן בעבר על אהבתי לאמן האתיופי הנפלא מולאטו אסטטקה, שגם הופיע בארץ בשנה שעברה. מה שלא ידעתי זה שב-2009 הוא שיתף פעולה עם The Heliocentrics, הרכב ג'אז פסיכדלי מלונדון (בחלק 3 של פרויקט שיתופי פעולה די מרתק). ותשמעו, זה חתיכת אלבום פצצתי. טוב, לא כולו. אבל, נגיד, "Addis black widow", אלוהים ישמור. איזה קטע ענק. הוא מתחיל בגרוב חלילי וביט כמעט שבטי, מתגלגל לרגע למשהו מדוסטרשן ואז מתחיל לדהור בגרוב מלוכלך של בראס ובאס, מהסמטאות של אדיס אבבה עד לסמטאות של דרום לונדון. תודה על האוצר הזה, אורי! [מפ3]



2. השבוע תיפתח ועדת המוזיקה של ירושלים, ועדה מושקעת ובינלאומית עם אורחים שווים – ביניהם קנייני ההופעות של פרימוורה, CMJ, גלסטונברי וזברה (סדרת פסטיבלים ענקית בסין), ציידי כשרונות ובעלי תפקידים ממרקורי רקורדס ו-BMG, בלוגרים ועורכים מ-BrooklynVegna, מגזין Q, ואנשים משלל חברות מוזיקה, טכנולוגיה ומדיה מאירופה, אסיה ואמריקה. באתר תמצאו את הלו"ז המלא (והמלא כל טוב), ולדעתי כל אמן עצמאי או אדם שקשור לעשייה ולתעשייה מוזיקלית צריך להגיע לשם כדי לשמוע, להכיר ולהתווכח. אני חושב (אך לא בטוח) שאפשר עדיין להירשם ולהגיע, אז רוצו לבדוק באתר. [אנגלית]
3. הוזמנתי להנחות פאנל אחד בוועדה, ביום שלישי ב-16:00 בזאפה הירושלמי, עם פול סטוקס, אחד העורכים במגזין Q (!) ועם דייב, האיש שמאחורי אחד מבלוגי המוזיקה הגדולים והמשפיעים בארה"ב, BrooklynVegan. נדבר על הדרכים העומדות בפני אמנים עצמאיים להגיע לתודעתם של בלוגרים ועיתונאים, לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע לאנשים משפיעים. אני בטוח שלפול ודייב יהיו טיפים רציניים מאוד לאמנים שיגיעו לשמוע (ולשאול) לגבי איך לפנות למדיה בצורה שתבליט אותך מעל מאות המיילים שמגיעים ביום. חינם, אבל צריך להירשם. אם יש לכם שאלות שתרצו להפנות אליהם, ספרו לי כאן בתגובות. [אנגלית]
4. על-תרבות הוא מגזין מסות על תרבות בעברית בעריכת אריק גלסנר. יש שם כבר כתבה שמשכה את עיניי, בועז כהן על קלאסיקות מוזיקליות אז והיום – מה הופך להקה לקלאסיקה, מה סוד הקסם המתמשך, האם זו אשליה? מאמר מעניין, אף על פי (או אולי בגלל) שכבר בשתי הפסקאות הראשונות אני חולק עליו איזה 3 פעמים (השארתי גם תגובה קצרה). [עברית]



5. ביום ראשון הקרוב ב-17:00-19:00, אהפוך את התכנית שלי בתדר לתחרות תו השעה נושאת אחלה פרסים (כמו כרטיסים לתיקלוט של ג'יילס פיטרסון, חולצות של פילפלד, ליטרים על גבי ליטרים של בירה חינם בתדר ואולי עוד פרסים, נראה כמה טובים תהיו). זה יקרה לייב, באתר של תדר וכאן בעונג, ואני כבר קוצץ שירי אינדי שאתם אוהבים כדי לראות כמה מהר תצליחו לזהות אותם כשהם רק 0.75 שניות. אז סמנו לעצמכם ושימו איזו תזכורת בטלפון: ראשון, 17:00, לייב, תדר. נראה אתכם מנצחים. []


עוד פעמיים אתם שואלים על פייבמנט אני קם והולך. מלקמוס בתדר תצלום: מיכל שני

6. ההופעה הגדולה של השבוע הייתה בלי ספק זו של סטיבן מלקמוס והג'יקס (לבחור האקראי בקהל שהתווכחתי איתו שבע שניות לפני שהתחיל השיר: צר לי, אומרים סטיבן, לא סטפן). הגעתי נלהב ואני חושב שרוב הקהל (והיה הרבה ממנו) הגיע נלהב גם הוא. זו הייתה פשוט הופעה כייפית בטירוף, יותר מכל דבר אחר. פשוט חייכתי כמעט כל הערב. חייכתי ונענעתי את הראש, וקפצתי, ועשיתי אייר גיטאר מספר גבוה להביך של פעמים. כי מה לעשות? פשוט היה לי ממש, ממש, ממש כיף. הדברים היחידים שאולי מנעו מהערב הזה להיות מושלם הם הדברים הרגילים: העובדה שההופעה התחילה כצפוי ב-23:00 בלילה באמצע השבוע (למה? אין באמת סיבה), החבר'ה בקהל שלא טרחו לעשות שיעורי בית אז כל הזמן צעקו שמות שירים של פייבמנט, ובעצם זהו. הג'יקס נתנו הופעה נהדרת, והיה ניכר שגם הם פשוט נהנים. ליהנות זה לא מספיק, הם היו מוזיקאים מצוינים שנהנים מאוד לנגן ביחד שירים מצוינים. היו רגעים של דאחקה כמו הקאבר הספונטני לשיר הזה, או קשקושים משועשעים בין השירים על אופרות רוק וגרין דיי. אבל מתחת לכל הכיף, הנונשלנט והאווירה המשוחררת, הלהקה הזאת ניגנה פשוט נהדר ונתנה שואו נלהב ומשכנע. בין אם זה המתופף הכובש, הגיטריסט השני שהשתולל על הבמה, או הגילוי המחודש שמלקמוס הוא פשוט גיטריסט ענק, מספיק ענק שהוא יכול להרים את הגיטרה מאחורי הראש בקטע מצחיק ועדיין לתת סולו די רוצח. נמרוד מטאפאס וטאפאס סיכם הכל במשפט הכי מדויק של השבוע: ההופעה הייתה פגומה במקומות הנכונים (והלא זה חלק מהקסם של מלקמוס?). עוד נרעשו בבארבי וחזרו לספר: נגה גילעם בביקורת מבולגנת למדי ב"הארץ" אבל עם וואן-ליינר קולע ("נטול פסגות ומשולל מפלות"); ביקורת כתובה היטב של יוחאי וולף בעכבר (תתחדש על הג'וב, שכן!) שחשב שהיה טוב מאוד אך לא מעולה, אבל לא מתווכח עם הקהל שנראה לו מבסוט חלאס; לעומתו יובל ברוסילובסקי כתב בוואלה שהיה מעולה אבל הקהל נראה קצת לא מרוצה; עמי פרידמן קלע בול כשכתב בנרג': "כשהג'יקס שרים 'גדלנו בהקשבה למוזיקה מהעשור הטוב ביותר אי פעם', הם קולעים בדיוק לאחד המרכיבים החשובים בהגדרה העצמית של מי שהגיע להאזין להם אתמול בערב: ילדי אלטרנטיב-ניישן". אני רוצה חולצה כזאת: "אלטרנטיב ניישן גידלה אותי". [עברית]
7. ביום רביעי האחרון זכיתי לארח את סטיבן מלקמוס בשידור מיוחד של הקצה מאולפן תדר. הוא השמיע כמה שירים שהוא אוהב ואף אחד כמעט לא מכיר, ודיברנו על מוזיקה ועל שאר דברים. אפשר להאזין לתכנית באתר של הקצה, תחת תכניות–>ספיישלים. הנה רשימת השירים (בכתב ידו של מלקמוס, מינוס השיר הראשון שאני כתבתי). [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

1. השבוע הקרוב הוא השבוע של סטיבן מלקמוס והג'יקס (מילה שהוא המציא, מסתבר). ברביעי בערב הוא יופיע בבארבי בתל אביב, ובאותו יום אחר הצהריים אראיין אותו בתדר\הקצה (עוד פרטים פה בהמשך). מה שזה אומר עבורי הוא בעיקר שאשמע המון פייבמנט ובעיקר המון מלקמוס בימים הקרובים. למעשה זה כבר קורה כמה ימים. אני חייב להודות שהצטרפתי מאוחר מאוד לקהילה העצומה של פייבמנטאים ומלקמוסיאנים, אז הגעתי לכל הבק-קטלוג בלי מטענים או העדפות. אף על פי שמי שגדל עם פייבמנט בוודאי שומר חסד נעורים לדברים הישנים, ושום דבר לא יחליף זכרונות נעורים, מבחינתי Mirror Traffic שיצא השנה הוא טוב לא פחות מ-Crooked rain, crooked rain מ-1994. ושיר כמו "Tigers", שפותח את האלבום החדש, הוא המנון קיץ בגישת ה-Whatever הקלאסית לא פחות מ-"Silence kit" או "Summer babe". למעשה, ברוב הימים אני די בטוח שאני אוהב אותו יותר. אחרי שנים של צפייה בהופעות, אחי הגדול ואני ניסחנו את חוק השיר הראשון. אם האמן או הלהקה בונים את הסטליסט שלהם ולא בטוחים עם מה לפתוח, הם יפתחו עם השיר הראשון של האלבום הכי חדש. זה נכון באחוז גבוה להבהיל של הופעות חו"ל. אם מלקמוס יחליט לפעול לפי הכלל הלא כתוב הזה (דמט! עכשיו הוא כתוב), לא יהיה מבסוט ממני בבארבי כולו. [מפ3]



2. וודסטוק במצפה גבולות? המונדיאל באיצטדיון רמת גן? אל תהיו מגוחכים. היי, אבל תשמעו מה – Lollapalooza בישראל, ב-20-23 באוגוסט 2013. אומג? בהחלט. מוקדם להתלהב? גם בהחלט. שטות גמורה? ממש לא. עד כמה שקשה להאמין שפסטיבל ענק, ותיק ומשפיע כמו לולהפלוזה יגיע אלינו בלי שהיוזמה תקרוס כלכלית או בטחונית או הפקתית בארץ הקומבינה, חשוב לזכור שכבר היו דברים מעולם. ב-2011 הפסטיבל התארח בצ'ילה ועירבב הרכבים מקומיים יחד עם הופעות של קנייה ווסט, הנשיונל, הקילרז, פאטבוי סלים, הפליימינג ליפס, סייפרס היל ואחרים. ב-2012 זה קרה בברזיל, וגם שם התערבבו להקות מקומיות יחד עם הופעות של הפו פייטרז, ארקטיק מאנקיז, סקרילקס, TV on the radio, MGMT, מנצ'סטר אורקסטרה, גוגול בורדלו ועוד. אם תרצו – אין זו אגדה. [עברית]
3. ב-17 בספטמבר , ראש השנה, ייערך פסטיבל תחנה מרכזית, פסטיבל אינדי בן יום אחד, לגמרי עצמאי, שיתקיים לא בנגב ולא ביערות בצפון, אלא על הגג של התחנה המרכזית בתל אביב. 30 ממיטב אמני האינדי של ארצנו ינגנו מ-10:00 בבוקר בשתי במות נפרדות, שביניהן יהיו כמובן דוכנים וכל הדברים הטובים של פסטיבל. וזה לא הכל! האנשים הטובים שמארגנים את הפסטיבל, אנשי הבלוג "אפרכסת" ופסטיבל "שוליים רחבים", צריכים את העזרה שלכם בהדסטארט. כאמור, האירוע עצמאי למדי, וצריך לממן את כל הסיפור איכשהו. במקום ללכת לחברות הגדולות, הם הולכים לאנשים הקטנים – אנחנו. בינתיים ההצלחה יפה, והם הצליחו לכסות 62% מהסכום הדרוש (40,000 ש"ח). קפצו, ושימו מה שאתם יכולים – בתמורה תקבלו דברים מגניבים. [עברית]
4. ובאותו ערב ממש, ניקולאס ז'אר יופיע בבלוק בתל אביב. [עברית]

ולמקרה שפספסתם, ביום חמישי הקרוב, בערב, יופיע בבארבי רוברט בלפור, מוזיקאי דלתא בלוז, איך אומרים, אותנטי. בלפור בן ה-72 ישב על הבמה לבדו, רק עם הגיטרה האקוסטית שלו, וינגן בלוז כמו שניגן על המרפסת במיסיסיפי כל חייו. זה מאורע נדיר מאוד בארץ, לשמוע מוזיקאי כזה (ולא בלוזיסט חשמלי מהדורות המאוחרים יותר), אז אם דלתא בלוז מדגדג לכם בנשמה, אל תפספסו את זה. זה גם לא יקר. [עברית]

5. OMG! ביום ראשון הקרוב אין לי תכנית בתדר (אביב מארק ישדר במקומי), אבל הנה חתיכת פיצוי, בעיקר לעצמי: ברביעי ב-16:00 אארח בשידור משותף של הקצה+תדר את סטיבן מלקמוס!!!!!!!!!!!ועוד כמה סימני קריאה! אז אל תשכחו להקשיב, יהיה מגניב (ומרגש, ומביך, וכיף). [עברית]



6. ברביעי-חמישי הקרוב ייערך We, פסטי-כנס לקולקטיבים יוצרים, שיתוף פעולה של מגזין האף ושל עונת התרבות בירושלים. במשך יומיים ישתלטו על בית הנסן (לשעבר בי"ח למצורעים וכיום בניין יפהפה) בירושלים 12 קולקטיבים מהארץ ומהעולם – מוזיקה, אמנות, כתיבה, קולנוע, עיצוב ועוד. כל קולקטיב יקבל חלק בבניין, ושם במשך יומיים הם יצרו, יערכו סדנאות (זה לזה, ולקהל), יופיעו, יתערבבו. הכניסה לקהל היא חינם, אז בואו! [עברית]
7. The Drakness עשו קאבר ל-"Street spirit" של רדיוהד. אני מופתע מכמה שאני לא שונא את הביצוע הזה. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט