סימניית הזהב: מה הפוסט הכי טוב שקראתם השנה?
אם היה לי את כל הזמן שבעולם, לצלילי המוזיקה התמידית הייתי עושה בעיקר שלושה דברים: קורא ספרים, קורא מגזינים, ואוכל גלידה.
ככל שהיה עובר הזמן, את שני הדברים הראשונים הייתי עושה מול מסך כלשהו. זה לא רק בגלל הטכנולוגיה (תודה לאל על טאבלטים וקינדלים שמקלים את הקריאה), אלא בגלל המקום שבו מתפרסם התוכן. אני חסיד גדול של מגזינים מודפסים ואפילו מנוי על שניים כאלה, אבל את רוב התוכן שאני קורא, ובעצם את רוב התוכן הטוב שאני קורא, אני קורא אונליין, בבלוגים עצמאיים.
ניצחנו במלחמת העצמאות
מי שעקב אחרי הבלוגוספירה הישראלית בעשור וחצי האחרונים בוודאי זוכר שזה התחיל בקטן מאוד (וכך נשאר זמן רב), ואז התפוצץ בקנה מידה מוגזם והיסטרי, ואז נרגע והגיע לאיזה מצב נורמלי ומעניין. כיום, בין היתר הודות לפייסבוק וטוויטר, רוב הבלוגים האישיים של מה-עשיתי-היום-הנה-הרשימה נעלמו מהשטח. רוב הבלוגרים שאין להם מה להגיד נעלמו גם הם, כי אף אחד לא קרא אותם.
נשארה כמות די גדולה של בלוגים שמספקים תוכן מעניין, איכותי, מקורי – על כל נושא שבעולם. מוזיקה, פוליטיקה, ספרות, היסטוריה, מדע, מסעות, אוכל, קיימות, קולנוע, ספורט, טכנולוגיה, אופנה, פילוסופיה, משפחה, נשיות, גבריות, יו ניים איט! קהילת התוכן העצמאי הישראלית מספקת מדי חודש תכנים שיכולים להחזיק מגזין איכותי לא רזה בכלל. והכל נגיש, בחינם, אונליין. ואני רוצה לחגוג את זה.
אז כדי להציף את הדברים הטובים האלה, ורגע לפני שדצמבר כובש את העונג עם סיכומי השנה המוזיקליים, החלטתי לנסות משהו חדש, ולבחור ביחד אתכם את הפוסט הכי טוב שקראתם (קראנו) השנה בעברית.
אז מה עושים?
מציעים מועמדים! נסו להיזכר בפוסט שגרם לכם לחשוב, או להתרגש, או להזדעזע, או לצחוק, פוסט שהיה יוצא דופן, פוסט שרצתם לשתף, פוסט שחשבתם "דמט, למה אני לא כותב(ת) ככה?!" או "יותר אנשים צריכים לקרוא את זה!" – את הפוסט הזה אני רוצה שתציעו. ואפשר, כאמור, להציע יותר מאחד.
בעוד כשבוע אפרסם פה שורטליסט וכולנו נקרא את הפוסטים ונצביע. מבחינתי, פחות חשוב לי לגלות מי ינצח – חשוב לי להשתמש בהצבעה הזו כדי לחשוף כמה שיותר אנשים לכמה שיותר פוסטים מעולים בעברית. אבל תחרות זה כיף, אז יאללה.
מה עוד אפשר לעשות?
להפיץ את התחרות הזו בפייסבוק, בטוויטר, בבלוג שלכם, להזמין חברים להמליץ על פוסטים שקראו, לעודד את הקוראים בבלוג שלכם להמליץ על פוסטים שלכם, וכמובן לשכנע אנשים שהם חייבים לקרוא פוסט שאהבתם – כי זה כל הכיף פה, להפיץ תוכן מעולה.
יאללה:
תם הזמן להציע פוסטים לתחרות – תודה לכל הממליצים! במהלך נובמבר נעלה כאן הצבעה לשורטליסט של הפוסטים הטובים ביותר
הערות, הארות ונערות? בתגובות.
נ.ב. הפרס, כאמור, הוא הבחירה בלבד. אין לי באמת "פרס" לתת, לא פסלון ולא מלגה ולא אנלאיודעמה. אבל היי, אם בעל עסק מסחרי קורא פה, ורוצה להעניק לכותב\ת פוסט השנה (תהא אשר תהא) פרס כלשהו – פנו אליי במייל.
מהרדיו האמריקאי ציפיתי בעיקר לזבל, תחנות טופ 40 שמשדרות רק ריהאנה וגאגא ומלא קאנטרי סופר-מופק וסופר-מעפן. והיי, די צדקתי בסך הכל. אבל לאורך הסקאלה מצאתי גם כמה דברים מעולים: תחנות מקומיות שמשמיעות בלוז וסול ישן, תחנות קולג' שמנגנות מוזיקה אלטרנטיבית מהעיר שלהן, ותחנות דיבורים נפלאות של תסכיתים ומנחים שמדברים ארוכות כי הם חושבים שאף אחד לא מקשיב. והיו שני שירים ששמעתי גם בתחנות של רוק אלטרנטיבי וגם בתחנות של טופ 40, ותפסו לי את האוזניים חזק מאוד. אחד מהם יפתח את העונג הזה. אלכס קלייר הוא אנגלי בן 27, שיצא פעם עם איימי ויינהאוס כשהוא היה אלמוני והיא הייתה בחיים. ואז הוא כתב אלבום בכורה של רוק-סול, ואיכשהו נוצר מצב מפתיע שבו הפיקו את האלבום לא אחרים מאשר מייג'ור לייזר (דיפלו וסוויץ'). אז זה הפך לתערובת קרוסאובר מעולה שנשמעת כאילו הבלאק קיז גילו את הדאבסטפ. "
אחד הטקסטים המכוננים של חיי בשנים האחרונות זכה לראות אור רשמי ברשת, ובתרגום עברי מוצלח [של אסף גברון; מתוך האסופה הסופר-ממולצת "ילדה עם שיער מוזר"]. יותר מכל דבר אחר שתקראו השבוע, או השנה, או העשור – הטקסט הזה שווה שתפנו לו חצי שעה, ותקראו אותו במלואו, ותקשיבו לו באמת. "