הטייס וטייס המשנה שלי
1. אף פעם לא עצרתי לחשב כמה הופעות ראיתי בחיים. אני מנחש שהן נספרות במאות. רבות מהן היו טובות, חלקן היו מופלאות, ורק מעטות היו בלתי נשכחות. הבלתי נשכחות הפכו לכאלו לאו דווקא בזכות רגע ספציפי שקרה על הבמה אלא בזכות איכות שברבות השנים התחלתי לקרוא לה, בהיעדר מילה מדעית יותר, "תעופה". תעופה היא השלב הזה שבו משהו במפגש המיידי, בחדר אחד, בין האמנים לקהל, הצלילים שמסתובבים בחדר, התחושה בגוף שלך, הפידבק ההולך וגובר בין הקהל לאמן ובחזרה, מביאים את החדר לכדי התעלות. זו יכולה להיות התעלות רגעית (קורה לא מעט), וזו יכולה להיות התעלות של שעה וחצי (קורה ממש מעט). הסיבה שאני עדיין ממשיך ללכת להופעות היא החיפוש הבלתי פוסק אחרי רגעי התעופה האלו, שבהן משהו חזק ממך מרחיב לך פתאום את בית החזה ובן רגע אתה מוצא את עצמך קופץ באוויר בצרחות, או דומע כמו ילד, או מתפוצץ מאיזה רגש שאתה לא יכול להכיל. או, כמו בהופעה שעליה אני מדבר עכשיו, לא מצליח למחוק לשנייה מהפנים שלך חיוך מטופש כל כך גדול שכואבות לך הלחיים. Calexico הופיעו כאן ב-2009 וזו הייתה אחת ההופעות הבלתי נשכחות. שזה מוזר, כי אני לא זוכר כמעט שום דבר שהתרחש בהופעה עצמה. אבל אני זוכר היטב איך זה הרגיש בגוף. אני זוכר שלא הפסקתי לרקוד לשנייה, גם בשירים השקטים. אני זוכר שכמות השמחה, החדווה, תאבון החיים שנשפכה מהבמה לקהל ובחזרה הביאה אותי לתעופה שנמשכה כל ההופעה. זו הייתה ההופעה הכי שמחה בחיי. ועכשיו יש לקלקסיקו שיר חדש, "Cumbia de donde", ומהשנייה הראשונה שלו הוא מעורר בי שאריות מאותה חדווה. הבחירה לפתוח בצליל הסינתי הבוטה והעליז הזה מכתיבה את כל הטון של השיר, וגם ברגעיו המינוריים אתה כבר מעופף איתו כמה מטרים מעל הקרקע. זו תמיד הייתה הגדולה של קלקסיקו. [מפ3]



2. אתה נמצא כאן כבר התחיל להגיע למזמיניו בדואר, ואם הזמנתם אז הוא בוודאות בדרך אליכם. אנחנו עדיין לא יודעים אם יהיה המשך לפרויקט הזה, אבל אם תרצו לדעת במקרה שהמשך אכן יבוא, אנא הירשמו לרשימת התפוצה הזו. אנחנו מבטיחים לשלוח לכם אך ורק עדכונים אם וכאשר יהיה המשך, ולא להעביר כמובן את כתובתכם לאף אחד בעולם אף פעם. [מייל]
3. הפתעה משמחת! MØ (הא! הצלחתי להקליד את זה) תגיע להופעה בישראל ב-8 במאי! [עברית]
4. כן, זה אפשרי לנגן מטאל עם תו אחד בלבד. [טיוב]


איפה קנית את העגילים, באיביי? חחח

5. בעמוד האלבום ב-NPR נטען שאי אפשר להאזין לאלבום בישראל – אבל הנה מעקף פשוט: ברשימת האלבומים החדשים של NPR אפשר ללחוץ על כפתור ה-Play מתחת לאלבום החדש של Ibeyi, והפלא ופלא – האלבום מתנגן בשלמותו. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

1. הולי שיט, עם איזה סינגל אדיר-אדיר-אדירים החליטה ויקטוריה חנה לפתוח את הפרק החדש בדרך המוזיקלית המפותלת שלה. "אלף בית (הושענה)" מזגזג בלי למצמץ בין ילדותי למבוגר, משחקי וכבד ראש, ילדותי ומבוגר, והוא בעיקר ממכר לאללה. הקליפ שלו הוא כבר עכשיו אחד הקליפים הגדולים של 2015, בלי בעיה בכלל. כבר עשור שאני נתקל בוויקטוריה חנה בדרכים צדדיות מאוד. בדרך כלל מוסיפים לשם שלה טייטל כמו "אמנית קול", לפעמים גם "ניסיונית", ומשייכים אותה יותר לעולם האמנות או התיאטרון ולא פשוט למוזיקה, כי הכלי שלה הוא הקול והצליל. הכלים האלה הביאו אותה גם לדואט ווקאלי עם אחד מענקי הווקאליסטים של זמננו, בובי מקפרין. ועכשיו היא נכנסה לאולפן עם תמיר מוסקט, שהביא לה ביט מוסקטי קלאסי, כזה שמזיז דברים קדימה אבל לא תופס את קדמת הבמה אלא מפנה אותה לחנה עצמה. אני משוגע על השיר הזה, ורק מחכה לעוד כאלה. [טיוב]
2. מוזיקאים ישראליים, הלבישו אותי! במרץ הקרוב אסתובב עשרה ימים בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס. אני מתכוון להפוך את החזה שלי ללוח מודעות למוזיקה ישראלית עצמאית. אם יש לכם חולצה של הלהקה שלכם, דברו איתי ואשמח להתהלך בקרב שמונים אלף איש עם הלוגו שלכם. על הדרך, אולי כדאי להתריע שבמשך כחודש לא יהיה עונג שבת, אבל עוד חזון למועד. [טריקו]
3. אריאל פינק יגיע להופעה בבארבי ב-9 ביוני! בדיוק שבוע אחרי מאק דמארקו. טירוף. [עברית]
4. תרשמו: Twin Shadow בבארבי ת"א, תאריך חדש: 16 במאי. [עברית]



5. [תודה ליניב] אני מת על Genius, אתר הליריקס שמאפשר לקוראים להוסיף מידע ופרשנויות על כל שורה בשיר. לאחרונה הם פתחו את האפשרות לאמנים, מפיקים וכותבי שירים להוסיף מידע על שירים שהם היו מעורבים בהם, והרבה פעמים מדובר בחגיגה. עכשיו הצטרף למסיבה ריק רובין והוסיף המון המון המון פריטי מידע מבפנים על שירים של הביסטי בויז, ג'יי-זי, ג'וני קאש, קנייה ווסט, טום פטי, סלייר… וזה פאקינג מרתק. כלומר, אם אתם אנשים כמוני. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

כששמעתי ש-Binkbeats בא לארץ להופעה ביום חמישי הזה, 5 בפברואר, בבארבי תל אביב, אמרתי: מי?

ואז אמרתי: אה, הוא! מדהים!!!

אם עצרתם בשלב ה"מי?", תנו לי לעזור לכם ולשלוח אתכם לבור יוטיוב עמוק:

Binkbeats הוא וואן-מאן-באנד מסוג חדש לגמרי. הוא לא מנגן בלוז כשהוא קשור לבנג'ו ותופים, אלא לוקח קטעי היפ־הופ, ביטים ואלקטרוניקה של Caribou, Flying Lotus, Shlomo, J. Dilla, Baths, Amon Tobin ועוד יוצרים אלקטרוניים חדשניים ומרתקים — ומרכיב אותם מחדש אנלוגית לגמרי! הוא קוסם.

הוא מנגן על קערות, כלי מיתר סיניים, פעמוני פרה, קסילופונים, חתיכות פח, תיבות נגינה וכלי הקשה מוזרים, ואיכשהו משחזר בעזרתם לייב סאונדים שאמון טובין, למשל, עבד חודשים באולפן דיגיטלי כדי לרקוח אותם יש מאין. הכי העיף לי את השכל הביצוע שלו ל-"Lost & Found" של אמון טובין. הנה המקור, להשוואה.

אני אהיה שם בוודאות, וגם אתם יכולים. בסוף הפוסט הזה אני מחלק כרטיסים. אבל לפני זה, הנה משהו יפהפה שכתב הדי-ג'יי, היוצר והחוקר הנהדר איל רוב על התופעה שנקראת בינקביטס:

"לפני הכל אני רואה עצמי כקורא. כידוע לכם, העזתי לכתוב; אבל אני מאמין שמה שקראתי חשוב בהרבה ממה שכתבתי, שכן אדם קורא את מה שברצונו לקרוא, אך אינו כותב את מה שברצונו לכתוב אלא את מה שהוא מסוגל לכתוב". —חורחה לואיס בורחס

שקט. נדמה כי מבעד לשכבות המוסיקה העדינות והמולחמות ביד אמן שבינקביטס מפענח עבורנו, רואים כיצד נראה שקט. ומסתבר, עת מתנכח ונמתח חיוך שמתחיל בהשתאות ומסתיים בהתפעמות, כי ישנם כל כך הרבה סוגים של שקט. בעולם שמקדש את המהירות ובשמה משלח אותנו בכל דקה נתונה למלחמת זהויות דיגיטלית אשר תחת מכבשיה אנו מוטרדים תדיר ע"י ממטרי צפצופים, מלאכת השיר נעשת, אליבא ד'בינקביטס, בשקט. כמו לקרוא ספר. שקט מופתי של רב אמן השקוע כל כולו בשיעתוק יצירה. ובו בעת הן מפרק אותה לגורמים ותתי גורמים, והן מבצע במוסיקה, אשר ברובה נעשתה על תוכנות אבלטון ופרוטולס, החיאה לגיטימית שלה בכלים אנלוגיים, ימי-ביינמים כמעט בקונטקסט של היצירה, בה הוא נטמע ואותה הוא מחולל מחדש. ודף אחר דף, השקט הזה עוטף לא רק את המוסיקה אלא גם את האיש עצמו, כמעט מבודד אותו במין מעטפת אוטיסטית וזרה לתעופה העצמית הגבוהה של כל אדם שני בפיד שלכם על עצמו.

בינקביטס עף על הביט, לא על עצמו. הוא מסוקרן מהתפתלותו של הגרוב, מהדרך בה הוא זז ומזיז, מהפניות הבלתי צפויות שמפיקים כמו ג'יי דילה, קאריבו, אמון טובין, מאדליב, פליינג לוטוס (ועוד רבים אחרים) לוקחים. ובווידאוים של בינקביטס יש הדהוד נוסף לבדידותו הלא מצטלמת בעליל של הרץ למרחקים ארוכים, המפיק המוסיקלי, אשר לרוב יוצר לבדו תוך שימוש בחומרי גלם וסימפולים, רחוק מרחק שמיים וארץ ממרקחת חיי להקה צפופי רוקנרול. בינקביטס מצליח, מעשה שטן, להפוך ריכוז ושקט לדברים שאפשר להביט בהם, להיטמע בהם ולהפוך למין חבר פאסיבי לדרך המפותלת המתחקה במיומנות אחר הרהורים על קצב ומלודיה. ואמנם יש לאיש מוסיקה מקורית, אך לאור הציטוט של בורחס, מעניינת לא פחות היא המוסיקה אותה הוא שומע, המוסיקה שמצליחה לחדור אותו, ולראות הלכה למעשה איך הוא קורא אותה ותוך כדי מתרגם אותה (מפתה לכתוב "כותב אותה מחדש") במכשירים הפלאיים שבתוך ארגז הכלים הלא נגמר שלו.

המפגש המחודש, האנלוגי והמכושף עם המוכר מקפל בתוכו המון שקט של פליאה דווקא, לא מהסוג שגורם לך 'לשיר עם', אלא כזה המחלץ בך מבלי משים ריכוז של הישענות אחורה, התנועה ההפוכה לתנועה היומיומית שלנו, וממש בדומה לקריאה בספר בלשי, בינקביטס, אנטי גיבור מושלם שהוא, מפענח לנו ממש מול עיניינו ובין אוזניינו תעלומות מוסיקליות ומחלץ מהן בעדינות את המסתורין הדומם שבהן. את הקרקס האינטימי הזה הוא מביא לתל אביב להופעה חיה. בואו בשקט, חייבים.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר הייתם רוצים שבינקביטס יפרק וינגן מחדש). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל ולאיל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום חמישי בבוקר בלבד!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הקוראים עמי ועומרי זכו כל אחד בדיסק החדש של קין והבל 90210 (האזינו כאן!) ובכרטיס להופעת ההשקה, במוצ"ש בבארבי. הידד!

שבועות עמוסים פה במשרדי העונג היוקרתיים. בואו נאשים את תקופת הבחינות או משהו. כך או אחרת, בשבוע הבא שוב לא יעלה עונג – מתנצל. אהיה בדרכים. אבל אחר כך נחזור לשגרה של עונג חדש מדי שישי, עד מרץ, אז אצא לחופשה של כמה שבועות אבל אולי אעדכן מהדרך.

בכל מקרה – השבוע, כפי שאתם רואים לנגד עיניכם, יש עונג. היה המון להספיק מהשבועיים האחרונים אז התמקדתי בעיקר בריליסים חדשים מהארץ ומחו"ל. תיהנו, ואשמח מאוד אם תוסיפו בתגובות דברים שווים שפספסתי! באמת. התגובות הן שלכם. אתם יכולים להסתובב שם עירומים, תרגישו בבית.

1. קורט וייל קרא לאלבום האחרון שלו Wakin on a pretty daze. המוזיקה של Panda Bear היא אולי הנקודה הרחוקה ביותר על גלובוס הפופ מהמוזיקה של קורט וייל, אבל בכל פעם שאני שומע את אחד השירים הכי טובים של 2015 (כן, כבר עכשיו, מותר להגזים), הלא הוא "Boys latin", ומנסה להגדיר במשפט אחד את התחושה הזו שהוא מעורר ומצייר, כל מה שאני יכול לחשוב עליו הוא שם האלבום של וייל. זה אכן נשמע כאילו התעוררת לתוך הזייה יפהפיה, רסיסית, של צבעים משתברים ומתערבלים. ברגעים הכי טובים שלו, פנדה בר נשמע בדיוק בדיוק ככה, כמו "Boys latin". כמובן שהקליפ הצבעוני היפהפה שלו עוזר.
2. מק דמארקו יגיע סוף סוף לישראל ב-2 ביוני 2015. זה יקרה בבארבי תל אביב ויהיה פנטסטי, אז אל תרקחו לנו עוד מלחמה פה, בחייאת. [כרטיסים]
3. אגדת האינדי רוק ת'ורסטון מור, ממקימי סוניק יות' ז"ל ואחד האנשים הכי מעניינים בשלושת העשורים האחרונים ברוק, יגיע להופעה בבארבי תל אביב ב-27 באפריל! [כרטיסים]
4. וואו, הקליפ של "Pendulum" של FKA Twigs ישמח את כל מי שמוצא עניין בבונדג'. [טיוב]
5. זוכרים איפה הייתם ב-11 בספטמבר, 2001? ג'ייסון מולינה, ויל אולדהם ואלסדייר רוברטס בדיוק היו באולפן. בבוקר הם התעוררו למתקפת הטרור בניו יורק בטלוויזיה שלהם, וכל היום ישבו סביב הטלוויזיה. בערב, הם הקליטו שיר חדש, שנקרא "11 בספטמבר 2001". עכשיו אפשר לשמוע אותו – מולינה על המיקרופון – ולקרוא את הזכרונות של רוברטס. [אנגלית, סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

היי, אנשים שלא מפחדים מגיטרות. זוכרים את סרטון ההדסטארט הטוב ביותר בהיסטוריה של הגיוסים? אם לא, קחו רגע לצפות בו. אל תדאגו, הם כבר לא מבקשים מכם כסף, הם גייסו הכל:

אז קין והבל 90210 [פייסבוק] לקחו את הכסף שכמה אנשים נתנו להם בהדסטארט ולמרות הפיתוי האדיר לברוח איתו לברזיל הם אשכרה הקליטו איתו אלבום. אם ההישג עצמו לא מספיק, מדובר בבנזונה של אלבום. כל כך בנזונה, שאני שומע אותו בטירוף כבר שבוע ואני בכלל חשבתי שאני לא אוהב מטאל!

חדשות: אני אוהב מטאל!!! וקין והבל לימדו אותי את זה.

יש פה רק 5 שירים, אבל יש בהם כל כך הרבה קוהונס שהם מספיקים כדי להצדיק את קיומו של המושג החבוט והעייף "רוק ישראלי", או לכל הפחות "רוק בעברית".

הנה משהו די מדויק מהקומוניקט:
"קין והבל" משלבים בטקסטים אלמנטים של מד"ב פנטזיה, אופל, סקס, אלימות, אהבה והמון ישראליות וכאב על תרבות שהייתה ואיננה יותר לכדי יצירה חדשה, בועטת ובוגרת יותר. ההתעסקות האובססיבית של האדם במדיה החדשה, באינטרנט, בריאליטי, נרקמים לכדי קרקס מוסיקלי מופרע החל מהשיר הראשון הנפתח לצלילי סימפול "תל אביב הקטנה" של דן אלמגור ועד הסיום המקאברי והנורא של השיר האחרון באלבום, הלא הוא ה"וידאודרום".

ויש להוסיף: והרבה הדבנגינג איטי.

אז מכיוון שאני אוהב אותם, ואני אוהב אתכם, התבהר לי מיד מהו הדבר הנכון לעשות: להביא את האלבום האדיר הזה, וידאודרום, ישר לאוזניים שלכם וכמה שיותר מהר.

קחו אותו עכשיו. אם אהבתם מה ששמעתם, מתחת לנגן של האלבום תוכלו לקחת הביתה עותק פיזי ממנו וגםכרטיס להופעת ההשקה שלו, במוצ"ש הזה, 24 בינואר, בבארבי ת"א:

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה אלבום גרם לכם להתאהב בז'אנר שלם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!