1. היי. חזרתי. כן, זה היה ארוך, אני יודע. התגעגעתי אש. אני מודה – היה משהו משחרר ונעים מאוד בלשוט לאורך יום שישי שלם בלי לשים לב בכלל שזה יום שישי, ושמה שעשיתי בכל ימי השישי בעשור האחרון היה לשבת מול המחשב ולכתוב כאן. אבל איך שחזרתי התחיל לרטוט לי שריר העונגשבת, ולמרות כמות המטלות הגיגנטית שציפתה לי בפתח כשחזרתי, חיכיתי רק לשבת שוב שעות מול המחשב, לשמוע מלא מוזיקה חדשה, לעבור על הלינקים ששלחתם, לצאת לצוד מוזיקה מעניינת, דברים חדשים לקרוא. במילים אחרות: איזה כיף לחזור. אז כן, הגשמתי חלום וביליתי בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, וראיתי המון הופעות ופגשתי המון אנשים ורקדתי וקפצתי ואכלתי טאקוס ועמדתי בתורים ויש לי מלא סיפורים. אבל זה לא המקום, או שזה לא הזמן. הסיפורים ימצאו את דרכם החוצה. בינתיים הנה סדק קטן: עמדנו וחיכינו להופעה שתתחיל בשואוקייס של NPR. בתור פגשנו זוג מקומי, מבוגר מאתנו ב-15 שנה לפחות. התור היה ארוך, אז התיידדנו. קנינו להם בירה, הם קנו לנו בירה, והידידות הפכה רשמית. כבר נכנסנו וחיכינו בפנים, ועד שתתחיל ההופעה הראשונה התנגנה מוזיקה לא מעניינת בעליל מהרמקולים. הופתעתי – דווקא בשואוקייס של NPR, גוף רדיו שידוע בקידום מוזיקה חדשה ומעניינת, שאוחז בכמה מהעורכים המוזיקליים הכי עדכניים ומעניינים בארה"ב, משמיעים כזו מוזיקה סתמית? ואז התחיל להתנגן הדבר הזה, ותוך עשר שניות כבר רקדנו כמו משוגעים. אחרי דקה נשלף ה-Soundhound וזיהה את "Fiesta", הסינגל החדש של Bomba Estéreo, הבלקן ביט בוקס של קולומביה. ואז, כמו שהפיצוץ הצבעוני הזה התחיל, הוא נגמר וחזרנו למוזיקה משמימה. וואלה, לא יודע להסביר את זה. אני רק יודע שאף על פי שבאותו ערב ראיתי את קורטני בארנט, את סטרומיי (באחת מהופעות הפופ הכי טובות שראיתי בחיים) ואת איגי אזיליה, דווקא הרגע הזה נשאר אצלי הכי חזק ובוהק. איזה כיף לפתוח עונג במסיבה. [מ4א]



2. פסטיבל האינדי הראשון של 2015 כבר מעבר לפינה – פסטיבל יערות מנשה יפרוש את זרועותיו ב-14-16 במאי במקום הקבוע (ובכן, ביערות מנשה). ההדליינרים יהיו אינפקציה, איפה הילד, גבע אלון וגם "מארינה מקסימיליאן בשיתוף עם להקת ענק מסתורית" (כך בקומוניקט), ומגה-הרכב שיכלול את משפחת אלייב + מארש דונדורמה על במה אחת – הולי גווקאמולי! נשמע פנטסטי. עוד על הבמות בפסטיבל: אלישע בנאי ו-40 השודדים, דניאלה ספקטור מארחת את לונה אבו נאסר, אלון עדר, טייני פינגרס, איה זהבי פייגלין, יוגב חרובי, ויקטוריה חנה, פלורה, צביקה פורס, לירון עמרם והפנתרים, האחיות לוז, פוטוטקסיס, לייזר לויד, הרכב הג'אז "שלוש" עם נסיכת הביטים עדי אולמנסקי, השפן הנכון, קין והבל 90210, הילה רוח, לולה מארש ועוד ערימה של אמנים שחלקם עדיין לא פורסם. מכירת הכרטיסים נפתחה, עם כרטיס מלא לכל הפסטיבל ב-300 ש"ח
3. כן, מה ששמעתם נכון – Alt-J מגיעים לשתי הופעות באמפי פארק רעננה! הראשונה כבר סולד אאוט (23.8), ואמורים להיות עדיין כרטיסים לשנייה, שהוכרזה הבוקר (24.8). נרנג'ה על ההפקה. [עברית, $]
4. Perfume Genius הפנטסטי יגיע לבארבי ת"א ב-23.6, כמה שהקיץ הזה מתחמם! נרנג'ה שוב על ההפקה. [עברית]
5. יש, יש! ב-6.6 אהוביי הסקוטיים The Twilight Sad יופיעו ב… תיאטרון תמונע? הייתכן? כן כן, בתיאטרון תמונע בתל אביב, מקום קטן יחסית אבל עם פוטנציאל להופעה אינטימית ומיוחדת לאללה. איזה כיף. כרטיסים ב-129 ש"ח. Hepcat productions אחראיים לברכה הזאת. [עברית]
6. וגם וגם וגם, וגם יקירי העונג משכבר, The Antlers, יגיעו לבארבי תל אביב ב-4 באוגוסט, שיא-אללה מה יהיה פה. שוב Hepcat. [עברית]
7. רוק בפארק הוא פסטיבל רוק חדש שמתעתד להביא ב-9-11 ביוני את Incubus, Primus, Julian Casablancas, Antemasque וערימה של להקות רוק ישראליות לשלושה ערבי רוק ברצף באמפי פארק רעננה, שהפך בן רגע למקום הכי לוהט של הקיץ. אם הבנתי נכון, על ההפקה האנשים שמאחורי אלייב ז"ל. כרטיסים ל-3 הימים ביחד מתחילים ב-600 ש"ח, לערב אחד מ-300 ש"ח. [עברית]



8. [תודה לעודד] Sound & Color, האלבום החדש של Alabama Shakes, זורם להנאתכם באתר של NPR ונשמע מעולה. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט

היי אנשים שיודעים לקרוא,

אני נוסע לחודש, מה שאומר שגם העונג יוצא לחופשה של חודש, אבל אל תדאגו – הוא יחזור. ואני מקווה שאתם עדיין תהיו פה כשזה יקרה (בפסח כזה).

יש רגעים בחייו של אדם שבו הוא צריך להגיד לאנשים שסביבו תקשיבו, אני יודע שיש בינינו איזה הסכם לא כתוב, אבל אני צריך ללכת להגשים איזה חלום קטן שלי וזה מרגש כמו שזה מפחיד אז בואו נסכם שנישאר חברים ואני אחזור אחרי שאטפל בעניין הקטן הזה.

במשך עשור אני כותב את עונג שבת ובמהלך העשור הזה אני קורא מדי שנה בעיניים כלות על פסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, שמאגד מדי שנה מעל 2,000 להקות למרתון פסיכי של הופעות בכל העיר במשך 5 ימים.

איכשהו, השנה יצא שאני אשכרה נוסע לשם (!!!).

אני בטוח שאתגעגע, אז אכתוב על חלקים מהמסע באלכסון, אני מתאר לעצמי שאנהל יומן מסע כזה או אחר באינסטגרם שלי, ואנסה לעדכן מדי פעם בפייסבוק של העונג וגם בטוויטר.
אבל יש גם סיכוי שלא אעשה אף אחד מהדברים האלה, כי אהיה עסוק יותר מדי בלאכול טאקו ולראות הופעות ולפגוש אנשים.

ניפגש בפסח. תמשיכו להיות אנשים טובי לב,
גיאחה

1. אין לי רבע ספק שאלבום השבוע שלי הוא וידאודרום של קין והבל 90210, אבל אני רוצה להתעכב על שיר ספציפי מתוכו, "המכונה", שאתם יכולים לשמוע אם רק תלחצו פליי כאן מעל לאייטם. לוקח זמן להתרגל לסגנון השירה של שאול לוריא, אז אני ממליץ לקפוץ לקרוא את המילים בבנדקאמפ בזמן שאתם שומעים את יצירת המופת הזו. סוף סוף שיר מחאה ישראלי מעניין שלא נשמע כמו עוד בכיינות או כמו סיסמאות שעבר עליהן מכבש. שיר מחאה שמצליח להיות נורא מצחיק אבל גם מדאיג, נותן בראש אבל גם כייפי, כועס אבל גם יצירתי. "שלום, אני קין והמכשיר שלי התקלקל. הפורנו נתקע ואין כלום במרקע, אני רוצה את המנוי לבטל! \\ שלום, אני רעות, תמיכה טכנית שירות לקוחות, סליחה שהמתנת אך אין אפשרות לבטל את המנוי עד היום שתמות \\ שלום, אני הבל, ובאתי לתקן את הממיר שלך, שמעתי שהוא מקולקל ואתה מפספס את האח הגדול. אך אל דאגה לקוח יקר, הכל בשליטה. האח הגדול לא פספס אותך". ככה מצליחים לדגדג ולדקור בו זמנית. ככה כותבים שיר שנפתח כמו בדיחה על דתיים ("איפה תלמד יותר, בתנ"ך או בגוגל? איפה תלמד יותר? כנראה שבגוגל!") אבל מתפתח לשיר התנגדות אגרסיבי לשיעבוד החברתי-תרבותי לטכנולוגיה, ונגמר בשורה שיכולה להיקרא גם כפתח חדש במלכוד הזה: "והיה בידך לעתיד להגיע, נסה על גורל העולם להשפיע – האם המכונה ניצחה את האדם או אולי הם הפכו לאחד?". שלא לדבר על הסאונד המדהים של השיר הזה, שרצוי לשמוע חזק מאוד ובמערכת שנותנת כבוד לבאסים. [בנדקאמפ]
2. זוכרים? בחמישי הזה, המסיבה ההגיונית היחידה לפורים בתל אביב- מסיבת ניינטיז שאני מתקלט! [פייסבוק]
3. היה שלום, לנרד נימוי. []
4. הזמינו אותי לערוך פסקול לסופ"ש במדור של קול הקמפוס ב"הארץ". אז אמרתי סבבה, וערכתי להם שעה של היפ הופ מהחלומות כדי שיופתעו קצת. [עברית, סטרים]
5. אוהבינג לאללה את "מול העיניים" של סמדר אקראי ולירון עמרם. שזה לא חוכמה כי אני אוהב את סמדר אקראי ואני אוהב את לירון עמרם, אבל זה גם כן חוכמה, כי השילוב הזה היה יכול בקלות להיות משעמם או פלקטי ומאולץ. אבל הוא לא. הוא מרגיש כמו שילוב חכם וטבעי. הקולות שלהם עובדים נפלא אחד ליד השני. בחלק של אקראי מתפתח צמא לקול של עמרם ולהיפך, וזה מה שגורם לי לשמוע את השיר הזה שוב ברגע שהוא נגמר. זה הוּק, אבל זה לא הוק קטן שאתה מחכה לו בדקה 2:13 כי יש שם קטע שאתה רוצה לחזור אליו, אלא הוק בבנייה הכללית של כל השיר. וזה חכם זה. [טיוב]
6. אחלה EP חדש ל-MNDR, שבאמת תהיתי לאחרונה מה קורה איתה. סטרים חינמי כמובן, כי אנחנו חיים בעידן נפלא. [סטרים]
7. [תודה לנעם] הרכב הפוסט-פאנק הבריטי The Pop Group התפרק ב-1981, רק 4 שנים אחרי שקם. זה הספיק לו כדי להיחשב חלוצי ומעניין. עכשיו, 35 שנה אחרי האלבום האחרון שלו, ההרכב חוזר עם אלבום חדש. הנה שיר הנושא מתוכו, "Citizen Zombie", והוא נשמע אחלה. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

The Afghan Whigs חוזרים, ואתם יודעים מה זה אומר – שהזמנתי את שיר בן-אור, שגרירתנו לענייני גרג דולי, לכתוב כמה מילים על שלוש השנים האחרונות, מאז האיחוד הלא לגמרי סביר של ההרכב הנהדר הזה, שבימי שלישי ורביעי השבוע ירעיד את קירות הבארבי בת"א. אם זה לא מספיק, בתחתית הפוסט אתם יכולים לזכות בכרטיס להופעה השנייה, של יום רביעי.

אבל קודם כל, מה שחשוב. קבלו את פוסט האורח של שיר:

Yeah, I've found that nothing's straight – על האפגן וויגז, שלוש שנים לאחר האיחוד
(לאיטה אנדרסון ורונל "רנה" מלו)

מבוא קצר: ב-2012 כתבתי על האיחוד של האפגן וויגז כאן, כולל ראיון עם גרג דולי. אם אין לכם את הסבלנות לקרוא את זה, הרשו לי להציע סיכום קצר: לכו להופעות. גרג דולי הוא אחד מהמבצעים הטובים והכנים ביותר שניתן לחזות בו על במה גם אם אינכם מתלהבים יותר מדי מהמוזיקה שלו (רוק שמושפע ממוזיקה שחורה), והוא תענוג של אמן לעקוב אחריו במשך שנים ארוכות.

אני מודה שהיה קל יותר לכתוב על האפגן וויגז ב-2012, לפני שנודע שהם התעוררו מתרדמת חלקית ונכנסו לאולפן הקלטות. קל יותר, כי בין האפגן וויגז של 2015 והאפגן וויגז של 1998, 1996, 1993 ו-1988 יש הבדלים משמעותיים, עוד לפני שנכנסים לסוגיית העדרו המורגש של ריק מק'קולם מההרכב הנוכחי. יחד עם זאת, קל לכתוב על האפגן וויגז של 2015 כשמבינים עד כמה הלהקה הזו סובייקטיבית עבור מאזיניה; על מרבית אלבומיהם והופעותיהם שמעתי יותר מיתוסים וחצאי אמיתות שישתוו רק לאלו שמערכת בחירות מקומית יכולה להוציא מאנשים.

אלן וויליס כתבה ש"הפנטזיות של הקהל לגבי כוכבי רוק נוטות להיות בארוקיות כשאין להם הרבה מגע עם הקהל, עד כדי כך שהמציאות מספקת את הקהל רק לעתים רחוקות". דולי, איש פרקטי במיוחד, כמעט תמיד ידע להפריד בין הפרטי, הציבורי והאישי, כך גם כשסאגות שלמות ואישיות מחייו נכנסו לשירים ולאלבומים והתערבבו בדמויות שהוא העלה על הכתב, דבר מחייו הפרטיים כמעט ולא זלג לציבור. לכשעצמי, אני מעדיפה להשאיר את מערכת היחסים שלי עם דולי בדיוק כך, עם מה שהוא בוחר לחשוף בפני הקהל שלו: החל בחיפוש העצמי וכלה בהתחבטויות ובהתמכרויות. יש די והותר בחומרים האלו כדי להצית את דמיוני.

בד בבד, אחד הדברים היפים ביותר בלהיות מעריצת מוזיקה ובהשתתפות בקהילות שונות שמדברות על מוזיקה מהצד של הקהל הוא הסובייקטיביות שבעניין. כיף למצוא אנשים שנמצאים איתך בתמימות דעים מוחלטת בנוגע לתפקיד הבס או המלודיה בשיר זה או אחר, וכיף עוד יותר לגלות שירים שחשבת שאת מכירה לעייפה דרך עיניים חדשות, לקרוא פרשנות מאירת עיניים לאלבום אהוב או שנוא, ולעקוב בסקרנות אחר מילים מלאות התלהבות מדברים שמעולם לא מצאת בהם עניין.

אז כן, יש הרבה גרסאות של האפגן וויגז עבור הרבה אנשים שונים. יש את אלו שחתמו קבע עם ג'נטלמן; אלו שדווקא הבי-סיידים מסיבוב ההופעות של 1965 הם פסגת היצירה של האפגן וויגז בעיניהם; חסידי Black Love, נאמני Up In It, ופרושי Do to the Beast. וכמעט כולם מדברים על האפגן וויגז "שלהם" (המקורי, האסלי, האורגינל) באותה הנאמנות ועם אותו הברק בעיניים.

יפה בעיני שלהקה ואדם שעברו כל-כך הרבה שינויים סוחבים אחריהם שובל של אנשים נאמנים, ובמקרה של גרג דולי, זה כנראה גם לא מפתיע. דולי אינו הזמר עם הקול היפה ביותר בעסק או המוזיקה המפתיעה והנגישה ביותר לקהל הרחב, אבל היושרה האמנותית, והאהבה והנאמנות האישיים שלו למוזיקה הן מעמודי התווך של האפגן וויגז וכל להקותיו, על כל גלגוליהן. בשנים האחרונות, כשמרבית התקשורת מחפשת באופן כמעט פורנוגרפי הורדת מסכות אמיתית או מעושה, ראיונות קורעי לב ומקורות מימון, דולי מצטייר כאדם שאפשר להאמין לו, ולא רק כי שירה וכתיבת שירים אינם מקור הפרנסה העיקרי שלו. מכלול יצירתו של דולי הוא ספק סיפור חיים, ספק וידוי – של עצמו או של דמויות אחרות שמצאו דרכיהן לשיריו – שנמשך כבר כמעט שלושים שנה. הוא מצטייר כאדם כן כי המוזיקה האישית שהוא יוצר חפה מאשליות וכנה מאוד עם עצמה – וכיוון שכך, גם עם מאזיניה. עם רוחב היריעה המוזיקלית ועם הפרשנויות הסובייקטיביות שמלוות אותה, לא פלא שכמעט בלתי אפשרי למצוא שני מעריצים שיספרו את אותו הסיפור על האיש הזה ולהקותיו.

בהרכב הנוכחי החברים העיקריים הם גרג דולי וג'ון קרלי (בס וקולות) מההרכב המקורי של הוויגז; דייב רוסר וג'ון סקיביק, שליוו את דולי בשנים שונות ובהרכבים שונים, על הגיטרות; פטריק קילר על התופים; וריק נלסון, גם כן שותף מוזיקלי מזה שנים של דולי, על מגוון כלים. מבחינת ההופעה וההרכב, האפגן וויגז מודל 2014-5 הם לא האפגן וויגז של 2012. מלבד העובדה שזה לא סיבוב "הלהיטים הגדולים" של 2012, הם דומים יותר מכל, בעיני, לטווילייט סינגרס של שנת 2000; גם כאן וגם שם שתי הלהקות המרכזיות בחייו של דולי עדיין היו פעילות, והעיבודים לשירים הישנים של הוויגז שונים קצת. בוויגז של 2015 ובטווילייט של 2000 אפשר למצוא התנסות עם נגנים חדשים וישנים-חדשים (שתי קריאות הידד לחזרתו של ג'ון סקיביק), חומרים חדשים יותר ופחות, ובעיקר הרבה סקרנות בתכני השירים והגשתם ובסיפור המעשה שיעלה באותו הערב. למרות ניסיון לשמור על גבולות גזרה באלבומים, דולי לא שומר חומרים ספציפיים ללהקות מסוימות, והלהקות השונות של דולי יכולות תמיד לשלוף שיר או שניים שמזוהים עם להקה אחרת שלו או קאבר מפתיע.

אני מקווה שתגיעו לבארבי השבוע, כי אמנים מסוגו של דולי נדירים בעיניי. החשיפה האישית המתמשכת והייחודית שלו במוזיקה, הסקרנות האמנותית-אינטלקטואלית, הנגנים שמנגנים אתו ויכולות הביצוע של כל החבורה הזו הם תענוג וקתרזיס ללב ולנפש, בין אם אתם מבקרים לרגע או עוקבים פנאטיים אחרי כל ראיון חדש שיוצא. ברוכים השבים, ואל תשכחו את האלכוהול.

פינת הבונוסים לקוראת המתמידה

1. סקירה של דולי עצמו על השירים באלבום החדש, Do to the Beast. האלבום עצמו נמצא במלואו ביו-טיוב.

2. ספיישל אפגן וויגז עם קוואמי ברדיו הקצה.

3. עבור אלו מכם שאוהבים את הסובייקטיביות ושאר ניטפיקינג, אני מאוד ממליצה על פרק הפודקאסט הזה, בן למעלה משעתיים, שמנתח את האלבום האחרון של הוויגז מכמה זוויות שונות בעזרת כמה מעריצים כבדים מאוד:

4. עבור אלו מכם שאוהבים להתכונן, שתי הקלטות של הופעות מהסיבוב האירופאי: ה-13.2 מפראג,
וה-10.2, מאמסטרדם.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה קאבר מפתיע גרג דולי צריך לבצע בהופעה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למרב ולשיר!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בבוקר בלבד!

1. יש סיכוי טוב ש-"Laugh out loud" של צמד קנדי-אמריקאי בעל השם המגוחך Paranoid Castle, הוא הת'ים סונג החדש שלי. אני רוצה שהוא יתנגן בכל פעם שאני נכנס לחדר. אני רוצה לרקוד אותו ברחובות. פשוט כי הוא זריקת עידוד פנטסטית בכל מובן: הביט, הפלואו, המילים שמזכירות שגם כשרע כדאי תמיד לצחוק ולהתעודד, והקליפ הזה, שהוא כאילו קליפ סוואגה רציני אבל הוא בעצם הפקה זולה כי לפעמים אין מספיק כסף וסטייל להרים קליפ מפואר, לפעמים צריך להעמיד פנים שהכל טוב כדי להתעודד. הנה, קחו גם מפ3 של השיר הזה, בתקווה שהוא יהפוך להיות השעון המעורר שלכם בבוקר. [מפ3]



2. אני לא יודע למה אתם מתחפשים בפורים, אבל אני יודע לאן אתם מתחפשים בפורים: מסיבת הניינטיז המופרכת שלי חוזרת לאוזןבר ביום חמישי, 5 במרץ, למהדורת פורים חגיגית במיוחד! בואו. [איווענט]
3. גרגורי פורטר, זמר ג'ז נפלא שאישית נדלקתי עליו לפני שנתיים-שלוש, יגיע להופעה בארץ ב-20 במרץ. פנקו את עצמכם! הוא נפלאאא.
4. דויד פרל הפנטסטי (שכותב את הבלוג הנפלא Pearls, מצלם תמונות יפהפיות, מפיק את סדרת המסיבות האגדית It's Britney bitch ואת ערבי ההופעות Cover me), בדרך להגשים חלום: בגיל 15 הוא נתקל בספרייה בספר שירים של המשורר יותם ראובני מ-1979. הוא התאהב בספר לחלוטין, ועכשיו, אי-אלו שנים מאוחר יותר, הוא הפיק אלבום משיריו של יותם ראובני ובהשתתפות אביב נוימן, אביגייל רוז ושי רוט, אדם כהן, אלון לוטרינגר, אלון עדר, אליוט, אסף שתיל, גיטלה, דאנה איבגי, הדרה לוין ארדי, חמי בן דוד, טל הפטר, יעל איזנברג, יעל שושנה כהן, מיכה הרשליקביץ, מיכל גבע, מעיין סימונה, נינט טייב, נפתלי אלטר, סיון טלמור, סיון לוי, עינב ג'קסון כהן, פלורה, קאמי מלץ, קרני פוסטל, רוני אלטר, רונית רולנד ורז שמואלי – וואו! איזו רשימה. האלבום כבר כמעט גמור, ויהפוך מחלום למציאות אמיתית לגמרי בעזרתכם. [הדסטארט]
5. עצרו הכל: Blur מוציאים אלבום חדש. [אנגלית]


שיפתחו כבר עוד אשנב, שעה אני מחכה להפקיד צ'ק

6. Future Brown הם ארבעה מפיקים ומפיקות מארה"ב – חלקם מניו יורק, חלקן מכוויית. אני, שאוהב לשמוע עירבובים מעניינים שמבטלים גבולות ומטשטשים הבדלים, שמח מאוד עם האלבום המזיז והמשמח הזה ברקע: יש פה סאונדים מברזיל ומארצות ערב, מלוס אנג'לס ומאפריקה, מהמועדונים ומפינות הרחוב, מהניינטיז ומ-2025. קחו את כולו להאזנה בחינם ממש כאן. [סטרים]

קרא/י את המשך הפוסט