לפני הכל: א. בשישי הבא לא יהיה עונג – חופשת יומולדת!
ב. בשלישי הזה ב-15:00 אני משדר בקצה. בואו! תהיה מוזיקה מהעונג הזה אבל גם המון דברים שלא נכנסו לפה ושווה להכניס אותם לאוזן שלכם.

1. אוף, כמה זה היה חסר לי: היפ הופ מלא פאן. כולם כל כך רציניים ועסוקים בסוואגה, או בסטייל המינימליסטי התורן, או בלהיות חכמים או קוליים או סקסיים או ווטאבר. הבנתי, אנחנו כבר לא בניינטיז והיפ הופ כייפי, מפוצץ עד הגבות בכיף, הפך להיות מצרך די נדיר. במקום להתחיל טרנד של שירי היפ הופ סופר כיפיים, "Thrift shop" התחיל טרנד בלתי נגמר ועוד רגע גם בלתי נסבל של דגימות קצרצרות של כלי נשיפה (ראו דוגמה א', דוגמה ב', דוגמה ג', דוגמה ד'). מזל שהמפיק והמוזיקאי הנפלא ומלא העליצות RJD2 חזר לתת בראש בהיפ הופ. RJD2 שיתף פעולה לאחרונה עם הראפר STS באלבום חדש ונהדר למדי שנקרא פשוט STS x RJD2 ומוזרם במלוא תפארתו בסאונדקלאוד. מזמן לא היה אלבום היפ הופ עם כל כך הרבה עליצות וכיף בהפקה, ו-RJD2 תמיד ידע לכייף. הנה, קבלו את "Doin' it right" שפותח את האלבום. אח, איזה שיר פיל גוד! כבר אני מרגיש יותר טוב. נכון, נכון, יש בו ריף כלי נשיפה, אבל הוא לא זעיר ורפטיטיבי אלא ההוק המרכזי בשיר, ולמעשה הוא בכלל לא סימפול אלא הקלטה חיה. ואפילו שמדובר בשיר חיזור קצת מטומטם, מדובר גם בביט מרומם ושמח להפליא, וזה, חברים, היה חסר לי לאללה. ברוך שובך, כיף. [מפ3]
2. יש! יש! יש! Badbadnotgood המופלאים, טריו הג'ז-היפ-הופ הקנדי המבריק, שהוציא שלושה אלבומים אינסטרומנטליים נפלאים ואחד עם Ghostface Killah, מגיע להופעה בארץ! 30 ביוני בבלוק בת"א. נרנג'ה ותדר על ההפקה. [אנגלית]
3. החדשות מנרנג'ה לא מפסיקות: Toro Y Moi יגיע לבארבי תל אביב ב-20 ביולי!!! כרטיסים ב-132 ש"ח, שזה מגוחך. [עברית]
4. הפתעה: ג'וני גרינווד יופיע בירושלים! ברצינות, עם שי בן צור, כחלק מפסטיבל מוזיקה מקודשת. 1 בספטמבר. הנה כרטיסים ב-180 ש"ח. [עברית]



5. אדריאן יאנג הוא מפיק ומלחין שהכרתי כשלקח חלק בשני שירים מהאלבום האחרון של ג'יי-זי. הוא הלחין גם את הפסקול של Black Dynamite, ובאופן כללי אם אתם מתגעגעים לסול הפסיכדלי של פסקולי סרטים מתחילת הסבנטיז, תמצאו בו עניין רב. הוא אוזכר כאן בשבוע שעבר כי קטע שהוא הפיק חיבר את קרולינה שלנו עם לורן אודן האמריקאי. עכשיו הגיע לבנדקאמפ האלבום השלם ממנו לקוח הקטע הזה, והוא לא פחות מנפלא. קוראים לו Linear Labs: Los Angeles, שזה הלייבל של יאנג והעיר שבה הוא חי ועובד. יש פה קטעים אינסטרומנטליים נפלאים וגם שירים עם לטישיה סאדייר, Ghostface Killah, Souls of Mischief, The Delfonics, RZA ועוד. באמת מעולה. [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

אל תשאלו, איכשהו נבצר ממני להגיע השנה לפסטיבל יערות מנשה, המקום שבו כל מי שיש לו שכל וזמן פנוי בסופ"ש הזה עושה בו חיים. מחכה לשמוע נפלאות!

1. אתמול הלך לעולמו בגיל 89 המפואר ריילי ב. קינג, הידוע יותר כבלוז בוי קינג או בי בי קינג. אני לא מתכוון להציע לכם ביוגרפיה מקוצרת של אגדת הבלוז הזו – בשביל זה יש את ההספד היפה בניו יורק טיימס. אני מתכוון רק להציע לכם לפתוח את השבת עם השיר האהוב עליי של קינג. כראוי למלך שהאריך ימים ונפרד מאתנו בשיבה טובה כשהוא מנגן עד יומו האחרון, בחרתי שיר מהאלבום האחרון שלו, אלבום מ-ע-ו-ל-ה מ-2008 בהפקת טי-בון ברנט הנפלא, שזכה בצדק גמור בגראמי לאלבום הבלוז הטוב ביותר באותה שנה. One Kind Favor, נקרא האלבום, ועל חזיתו מצולם קינג על גדת נהר. קינג, שנולד במיסיסיפי, חוזר באלבומו האחרון הביתה. הוא עומד עם גבו למצלמה, מפנה את ראשו אל המרחק ואת הגיטרה שלו אלינו. הראש שלו עטור שיבה אבל ההבעה שלו עטורת ניצחון. זו שיבה מפוארת הביתה, לא בראש מורכן אלא בחליפה יקרה עם שובל של הצלחה סביב כל העולם. סיימתי את עסקיי, נראה שהוא אומר, עכשיו אני רק מבקש מכם טובה אחת, בטובכם: "See that my grave is kept clean". במילים אחרות – אני כבר לא אהיה פה, אבל תדאגו למורשת שלי יפה, כן? אל תלכלכו. זה השיר הפותח, עם השאפל הנפלא הזה על התופים. בשיר הבא הוא כבר דופק שיקגו בלוז חשמלי במלוא הכוח, ולא מאט הרבה עד סוף האלבום. אבל השיר הזה, התערובת הזו של קאנטרי ועיר, של קש וחשמל, היא התערובת הדליקה שבי בי קינג הביא לעולם הבלוז ואיתה הוא הבעיר אותו אי-אז, בשנות החמישים והשישים, כשרק התחיל את דרכו הארוכה. השבוע היא מגיעה לסיומה. היה שלום, מלך. [מפ3]



2. אז Suede חוזרים להופעה בישראל, וזה יקרה ב-30 ביולי בהיכל מנורה מבטחים, שזו דרך יפה להגיד היכל נוקיה לשעבר, שזו דרך חדשה להגיד אולם יד אליהו בתל אביב. אני מת על סווייד, בהופעה הקודמת שלהם בגני התערוכה הזלתי דמעות אמיתיות של התרגשות. אבל אני מוצא את עצמי לחלוטין לא נרגש מבואם המתקרב. אולי כי כבר ראינו אותם כאן לפני 4 שנים, אולי כי Bloodsports, אלבום הקאמבק שהוציאו לפני שנתיים, היה מוצלח אבל לא הוסיף הרבה לקאנון הידוע של הלהקה, ואולי כי בראש שלי עשיתי עליהם "וי" אחרי ההופעה האחרונה. אבל היי, זה רק אני. סווייד באים, וזה משמעותית טוב יותר מהאפשרות שהם לא היו באים. כרטיסים ב-200-550 ש"ח. [עברית]
3. וואו! שני ענקי הטרופיקליה – מה ענקים? הם הטרופיקליה בעצמם – ז'ילברטו ז'יל וקייטנו ולוסו יגיעו ב-28.7 להופעה בהיכל מנורה מבטחים (ר' אייטם קודם) בתל אביב! כרטיסים כאן, 205-599 ש"ח. [עברית]
4. ובתחילת יולי יתקיים ברחבי תל אביב פסטיבל הבלוז הראשון, שיכלול בלוזיסטים מקומיים לצד אורחים מחו"ל כמו ליאו "באד" וולש ולייטנינג מלקולם. [עברית]
5. ביום שלישי שידרתי שעתיים של מוזיקה חדשה ברדיו הקצה, לייב מרחבת הסינמטק כחלק מפסטיבל דוקאביב. ההקלטה כבר באתר, אם מתחשקות לכם שעתיים של מוזיקה חדשה חדשה. [סטרים]



6. וואו וואו וואו. דניאלה תורג'מן, שהייתה הזמרת של Tiny Fingers באלבום הבכורה שלהם ובהופעות של אותה תקופה (ובדיוק מתאחדת איתם ביערות מנשה בסופ"ש הזה), הוציאה אלבום סולו יפה אש, עם נגינת גיטרה מפתיעה בעושר שלה (תקשיבו לשיר האחרון, "River") והגשה קולית שאני, אישית, לא ממש יכול לעמוד בפניה. תקשיבו לכולו פה וקנו אותו אם אהבתם. [בנדקאמפ]

קרא/י את המשך הפוסט

1. הו, אני זוכר לפני עידן ועידנים אם לא 5 שנים, כשיצא "Ffunny Ffriends", הסינגל הראשון והמשונה של Unknown mortal orchestra. היה גל קטן של התלהבות שפגע גם בי, אבל לא הצלחתי ממש להיכנס לשאר האלבום וסימנתי אותם כהרכב עם סאונד מעניין אבל שירים לא מאוד מעניינים. שני אלבומים עברו מאז בנהר, והסינגל החדש שלהם, "Multi-love", הוא כל כך הרבה יותר בוגר ומורכב ושלם, אבל בעצם הוא חי עדיין באותה טריטוריה כמו אותו סינגל ראשון לפני חמש שנים – המקום בתעלה המטונפת בצד הדרך שממנו נושאים את העיניים לשמי הפופ. רוצה לומר, יש כאן את כל היתרונות של שיר פופ מצעדים גדול – הוק שלא יוצא לך מהראש, מלודיה מתקתקה, מבנה שיגרום לך לרקוד ברגע מאוד ספציפי. אבל כל זה עטוף בתופים שנשמעים מסומפלים, בסאונד שגדל על ברכי הלו-פיי, באסתטיקה שבכל שנה אחרת הייתי אומר שלה ולמצעדי הפזמונים אין דבר וחצי דבר. אבל אנחנו חיים ב-2015, והחציצה המאולצת הזו בין פופ ואינדי, בין סאונד מלוטש למרוטש, בין פנייה להמונים ופנייה למעטים, הולכת ומתמוססת בקצב מהיר מאי פעם. איזה כיף. אבל יותר מכל – איזה שיר ממכר, יא אללה. אם אתם יודעים איך להפסיק לשמוע אוות, ספרו לי – אני עדיין לא הצלחתי. [מפ3]



2. להקת Swans חוזרת להופעה ברידינג 3 בת"א ב-7 ביולי, ואם אתם רוצים להתכונן, יוחאי וולף הכין פוסט טרום-הופעה במיוחד בשבילכם. [עברית]
3. ההרכב הנהדר של ג'וש הומי, Eagles of death metal, מגיע להופעה יחידה בבארבי בת"א ב-12 ביולי! 183 ש"ח הכרטיס. [עברית]
4. ויום אחר כך – קוקורוזי מגיעות! לתיאטרון גשר הנהדר, ב-13 ביולי. יווו איזה כיף. את האלבום האחרון שלהן כבר שמעתם? הוא נהדר. כרטיסים ב-164 ש"ח. [עברית]



5. התחלתי לשדר קבוע ברדיו הקצה!!! עדיין מתרגש כמו ילד מהעניין הזה. ירדן "יונדר" אלבוחר ואני נמלא את משבצת יום שלישי בתורנות שבוע-שבוע, מה שאומר שבשלישי הקרוב אני משדר שוב, הפעם מרחבת הסינמטק בזמן פסטיבל דוקאביב. סמנו ביומן ובואו להאזין, בלעדיכם זה משמעותית פחות כיף. את התכנית הראשונה שלי אפשר כבר לשמוע כאן ואת התכנית הראשונה של ירדן אפשר לשמוע כאן. בתיאום קוסמי מקרי לחלוטין (באמת) שנינו התמקדנו בפסטיבלים שונים שמתרחשים באוסטין, טקסס. מעכשיו נהיה שם כל יום שלישי – שבוע היא, שבוע אני. בואו! [סטרייייים]

קרא/י את המשך הפוסט

אנשים שצריכים לבדוק מייל: המגיבים רועי ו-Avishay Zawoznik קיבלו כרטיסים בחינם להופעה של Wovenhand בבארבי ת"א. ממליץ בחום לקרוא את שרשור התגובות הנפלא הזה.

1. בשנים האחרונות יוצא לי יותר ויותר לתקלט בחתונות. לפני כמה שנים, כשרק התחילו להזמין אותי לעשות את זה, חששתי נורא. חשבתי שזה יימאס עליי מהר, שאמצא את עצמי מנגן שירים שאני שונא, שאיעשה אדיש לחתונות. [לא יודע כמה] חתונות מאוחר יותר, גיליתי שקרה בדיוק ההיפך: ככל שאני מתקלט ביותר חתונות ככה אני יותר מתרגש לראות זוגות שמחים מתרגשים ביחד, חוגגים עם החברים שלהם את האהבה שלהם (תמיד הייתי רגשן), וחשוב מכך – אני מוצא את עצמי מנגן יותר ויותר שירים שאני אוהב – גם כי הזוגות שמגיעים אליי (לא מעט מהם דרך העונג שבת) הם מסוג האנשים שמחפשים שיפתיעו אותם, וגם כי עבודה תכופה בחתונות מכריחה אותי להיות מעודכן בפופ מכל הסוגים וזה תירגול שפותח לי את הראש ואת הטעם וממוטט כל מיני מחיצות סנוביזם ישנות (שמתפוררות גם ככה עם הזמן ועם השינויים בתרבות). ככה מצאתי את עצמי נדלק, כמה ימים לפני החתונה של נמרוד ודינה, על "GDFR", שיר חדש של Flo Rida שיצא כחלק מהפסקול של Furious 7, או ליתר דיוק על הביט שלו. יצאתי לחקור וגיליתי שהביט הזה, הממכר והמשעשע כל כך, הגיע מרימיקס יצירתי במיוחד של Lookas לקלאסיקה הנפלאה "Low rider" של War. פייר? בחיים לא הייתי מנחש שהביט של "GDFR" הגיע מ-"Low rider", אבל תודה לאל על מפיקים יצירתיים במיוחד. אתמול דינה ונמרוד הגיעו לחתונה שלהם לפני כולם והדבר הראשון שהם עשו היה לבדוק את הטירה המתנפחת. אני כל כך אוהב את הזוגות שמזמינים אותי לקחת חלק בחתונה שלהם. הם תמיד האנשים הכי מצחיקים וכיפיים שאני פוגש. אז רצתי ותפסתי את התמונה הזו, וכל כך הייתי מבסוט על הפריים הזה שהחלטתי לפתוח איתו את העונג הזה, ואת עונת החתונות, ולהביא לכם את הרימיקס הפלאי הזה שבוודאות ייתקע לכם עכשיו בראש עד השבוע הבא. תלחצו פליי: [סאונדקלאוד]
2. יש! כחלק מרצף "להקות שגיא חשב שרק הוא ועוד עשרה אנשים אוהבים והנה הן מגיעות לישראל איזה כיף" – Timber Timbre תגיע להופעה יחידה בבארבי תל אביב ב-7 ביולי. כרטיסים ב-162 ש"ח. [עברית]
3. הסט שלי בכולי עלמא מסוף הקיץ שעבר נעלם מסאונדקלאוד, אז הנה הוא שוב באתר אחר. [סטרים]
4. בוטניק – הסרט! דורון בוטניק, אחד האנשים הכי יצירתיים ופוריים ויוצאי דופן שמתהלכים בשולי האינדי הישראלי, יוצא מאישפוזים וכותב שירים מופלאים, זכה לסרט תיעודי על השנים האחרונות שלו. עכשיו הסרט הזה עלה במלואו לצפייה חופשית. פנו לכם שעה קלה. [טיוב]



5. [תודה לעדי] שטסה לחו"ל במיוחד כדי לראות את Kate Tempest הפנטסטית בהופעה, ושלחה לי וידאו מצוין של טמפסט בביצוע לייב ל-"Happy end" עם ההרכב המשונה והמגניב שלה. שמישהו יביא אותה כבר להופעה בארץ!!! [טיוב]
6. Who is the sender? שואל ביל פיי באלבום החדש שלו, השני מאז חזר להקליט מוזיקה אחרי 40 שנות הפסקה (!). נהדר נהדר. יש סטרים מלא באתר של NPR. [סטרים]
7. "Falling from the sky", שפותח את האלבום החדש והמוצלח של Calexico, זוכה לקליפ חדש בכיכובו המפתיע של חוזה גונזלס לצד… טוב, תראו כבר. [טיוב]
8. לשלום גד יש אוסף חדש ונפלא בבנדקאמפ והוא חינם להורדה, ואם יש סיבה כלשהי שיש עונג שבת בכלל, זה כדי לספר לכם את זה. [בנדקאמפ]
9. הקליפ הכי טוב של 2015: השיר החדש של דיוויד הסלהוף, מתוך הסרט Kung Fury. מאז האייטיז האייטיז לא היו כל כך מגניבים. [טיוב]
10. אז לגיא שמי (אינפקציה, מרסדס בנד) יש הרכב חדש בעל השם הקליט והגגיל לא, ואחד משני השירים החדשים שהוציאו עשה לי קשרים בשכל מרוב שהוא יפה. האזינו ל"קרן\סוף היום" החדש. האלבום אוטוטו כאן. [טיוב]
11. אוהבינג את ספירת העומר הטיפוגרפית של המעצב הישראלי דקל מיימון. כמה יופי ודמיון אפשר להוציא מכל כך מעט אותיות. [פיקסלים]
12. "אתם יודעים מי עוד היה צמחוני? היטלר!" טיעונים גרועים מסוג זה רווחים כמעט בכל ויכוח או ניסיון שכנוע. לאחרונה יצא לאור ספר מאויר של טיעונים רעים והוא זמין במלואו לקריאה מקוונת! מגוון שועלים מאוירים וחבריהם ילמדו אתכם איך לזהות טיעון מעגלי, פנייה אל סמכות, טיעון אד הומינם ועוד כשלים שכדאי לדעת לזהות. [אנגלית]



13. יותר ויותר מסעדות וחברות מזון מציעות אופציות נטולות גלוטן עבור צרכנים הרגישים לחלבון הנפוץ, אך אוכל נטול גלוטן לא מספק את החפצים בעולם נטול סיכונים – הכירו את המוזיאון נטול הגלוטן, בלוג משעשע המציג יצירות אמנות מפורסמות מינוס מוצרי הגלוטן המופיעים בהן – לחם, בירה, שיבולי חיטה ואפילו כלי עבודה המשמשים בקציר חיטים. [פיקסלים]
14. בואי מכאן הוא אלבום מחווה ישראלי חדש לשיריו של דיוויד בואי! אמיר אשר הפיק, וסיון שביט, נעמה הכהן, ניר שלמה ואמנים מקומיים נוספים הקליטו את הגרסאות שלהם לשירים של בואי. יפה ומבורך! ברמת הלמה לא חשבתי על זה קודם. יש פה מלא ביצועים מעניינים לאללה, ואל תפספסו את הביצוע של לונלי סאונד (טליה אליאב ושי לוינשטיין) ל-"Heroes". אגב, בין 12 הביצועים יש גם ביצוע אחד בעברית ל-"Rebel rebel", שהפך אצל המסך הלבן ל"טמבל טמבל": "כולם אומרים שאתה לא נורמלי \ ודווקא בגלל זה עליך בא לי \ טמבל טמבל 'תה לובש שמלה \ טמבל טמבל 'תה נראה זוועה \ טמבל טמבל עושים ממך צחוק \ אתה צודק, אתה מתוק". מעולה. אישית, בתור מישהו שאוהב במיוחד אמנים מקומיים, חסר קצת מידע למי שלא מכיר את Folly tree או את Nomke, למשל, וחבל שישמע ביצוע יפה שלהם לבואי ויעצור פה במקום להמשיך לעקוב אחריהם. [בנדקאמפ, כמעט בחינם אבל לא]
15. עוד אלבום מחווה מפתיע שיצא השבוע! מה הולך השבוע עם מחוות? כיף חיים. הראפר\בלוזיסט\גיק מוזיקה\דד-הד סגול 59 ועמי יארס המוזיקאי הישראלי-אמריקאי חברו כדי להקליט אלבום מחווה בעברית לגרייטפול דד!!! סגול מציין גם שב-2015, שזה עכשיו, הדד יציינו 50 שנה להקמתם (!!!), וייפרדו סופית מהמעריצים בכמה הופעות אחרונות. וואו. ברכות למשקיעים ולעוסקים, יום חגג לדד-הדז הישראליים. [בנדקאמפ]
16. בחודש האחרון מצאתי את עצמי, בשני מקרים שונים, אשכרה קורא פלייבוי בשביל המאמרים. הפעם השנייה הייתה טור בדיון שהתפוצץ לאחרונה על האינדי רוק כז'אנר לבן שמפלה קבוצות אתניות אחרות. הדיון התחיל (כנראה) בטור בפיצ'פורק שלמרות קומץ טענות טובות היה בעיקר קריאה בכייני למדי לקליקים. זה עבד, כאמור, וטור התשובה המוצלח ביותר היה של נוח ברלצקי באתר של פלייבוי. [אנגלית]
17. ברוכים הבאים לעולם הנפלא של FKA Biggie – אלבום מאש-אפ בין Notorious B.I.G לבין FKA Twigs! נשמע בנזונה. [סאונדקלאוד]
18. קליפ חדש לשיר ישן שרואה אור רק עכשיו, "Everyone's Summer of '95", של Iron & Wine שמוציא אסופה ארכיונית של חומרים אבודים. [טיוב]



19. [תודה לרוני] קשה לכם להירדם בלילה? סקוורספייס, פלטפורמה לבניית אתרים יפים, מזמינה אתכם להירדם עם ג'ף ברידג'ס, שיזמזם עבורכם שירי ערש, ימלמל באוזניכם מחשבות או מנטרות משונות, העיקר שתירדמו, או יותר נכון שתפתחו אתר בסקוורספייס. אפשר גם להוריד את האלבום בחינם או בכמה שתרצו, כשכל הכסף נתרם למטרה נעלה. [אנגלית, סטרים, מפ3]
20. אנשי הסלו-מו צילמו דיסק (של מוזיקה) מתעקם ומתפוצץ בגלל מהירות סיבוב מוגזמת. כל זה טוב ויפה, אבל זה משמעותית יותר טוב והרבה יותר יפה כשרואים את תהליך ההתנפצות הזה בסלו-מו של 170,000 פריימים בשנייה. הגזמה פראית? ברור. אבל בשביל מה יש אינטרנט? [טיוב]
21. "Boorekas Las Vegas", סינגל בכורה מאלבום הבכורה של Hoodna Afrobeast Orchestra, הרכב תל אביבי נפלא של מקצבים אפריקאיים מסחררים, גרוב פ'אנקי וצלילים מהדרום: של ארצות הברית ושל היבשת שלנו. איזה כיף! [בנדקאמפ]
22. רק כשיוצא סינגל חדש ל-The chemical brothers אתה מבין כמה התגעגעת אליהם. קוראים לו "Sometimes I feel so deserted", ואני באמת מרגיש שהם זונחים אותי לפעמים, אז איזה כיף שהם חוזרים. [טיוב]
23. Violet Femmes חזרו פתאום עם אלבום חדש אחרי 15 שנים! ככה פתאום. אמנם EP צנוע בלבד, ובכל זאת, מוזיקה חדשה. האזינו לכולו כאן. [סטרים]
24. איך היה נשמע קורט קוביין אם היה שר את "And I love her" של הביטלס? אה, בדיוק ככה: הנה הקלטה ישנה שלו שצפה. [טיוב]



25. תוצר לוואי מפתיע לטובה של שתי טיסות ארוכות שהיו לי לאחרונה היה שמצאתי את עצמי צופה ביותר סרטים מאי פעם. בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, אני כל כך עמוס כל הזמן, וכל כך מול המסך כל הזמן, שכשיש לי זמן פנוי הדבר האחרון שבא לי הוא לשבת עוד שעתיים מול מסך. אני מעדיף לפגוש חברים או לקרוא ספר או להכין אוכל או משהו. או לאכול אותו. אז חוץ מקפיצות לקולנוע כשמגיע איזה סרט מלהיב במיוחד (מחר בערב: הנוקמים החדש!), אני רואה די מעט סרטים. וטיסה של 10 שעות היא זמן מעולה להשלים פערים. אז ראיתי את Inherent Vice של פול תומס אנדרסון אהוב לבי, ואפילו על מסך זעיר של מחלקת תיירים זורחת למרחוק הסימפוניה היפהפיה הזו לרגע שבו כל חלומות הסיקסטיז נשטפו לים, בעוד בלש מבולבל אחד מנסה להבין אם יש עדיין היגיון בתעלומה שהוא חוקר, כלומר בעולם שסביבו, ואם הכל באמת קשור להכל אז האם מדובר באיזו הרמוניה קוסמית או בקונספירציה ובכוחות אפלים אנושיים לגמרי? מה רציתי להגיד? סרט ענק. ופסקול ענק, גם כן. ג'וני גרינווד משדרג בפעם השלישית סרט של אנדרסון, אבל העריכה המוזיקלית פה חשובה יותר מהכישרון של גרינווד. קטע הפתיחה עם "Vitamin C" של Can הוא אחד המופלאים של השנים האחרונות, ויש פה כל כך הרבה שירי סיקסטיז\סבנטיז נפלאים ולא מובנים מאליהם, שמצאתי את עצמי עושה pause על הכתוביות כדי לרשום שמות. אפשר לרכוש או להוריד את אלבום הפסקול הרשמי, אבל שירים רבים לא נכנסו אליו. אולי פשוט אכין תיקיה או משהו. יותר מכל זורח, לרגע קצרצר מדי בסרט, השיר "Les Fleur" של מיני ריפרטון, שיצא ב-1970, השנה שבה מתרחש הסרט. הוא מהבהב רק לרגע אחד ומתפרץ אל הסצינה עם הפזמון הענק שלו, ואז מתחפף משם ולא ברור לך אם דמיינת עכשיו רגע קולנועי לגמרי אובר-דה-טופ או שזה באמת קרה כרגע – סוג הדברים שאנדרסון מתמחה בהם (תחשבו על הצפרדעים במגנוליה, רק בממש קטן), ושיושבים בול על האווירה והרעיון של הסרט הזה. פלאס: הרגע הזה מגיע ביציאה מסצינה שבה משתתפת מיה רודולף, אשתו של אנדרסון והבת של, ובכן, מיני ריפרטון, ששרה את השיר הזה. איזה סרט פנטסטי. [מפ3]

נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

לפני כמה שנים התקשר אליי חבר ואמר לי שאני חייב לבוא איתו להופעה של Wovenhand בבארבי. הכרתי את השם, שמעתי כמה שירים באינטרנט, אבל לא ממש נפל לי השכל מהלהקה הזאת. אבל חבר הוא חבר, אז אמרתי יאללה, פסדר, אני בא. שעתיים אחר כך יצאתי רועד מהבארבי. זו הייתה אחת מחוויות ההופעה הכי ממסמרות, מהפנטות ו – אני יודע שמשתמשים בזה הרבה אבל כאן זה נכון – רוחניות על גבול הדתיות. העובדה היא שאני לא זוכר שום תו, מילה או מנגינה מההופעה הזו, רק את התחושה, אותה יראת כבוד מוזרה שנחתה על כל מי שצפה בדיוויד יוג'ין אדוארדס רוקע ברגליו בישיבה, אותה מדיטציה קולקטיבית שבטית והולמת. משהו מוזר קרה שם. משהו מוזר ונפלא.

עכשיו אדוארדס חוזר. Wovenhand יופיעו בבארבי תל אביב ב-30 באפריל, ואף על פי שהכרטיסים עולים בסך הכל 150 שקל, יש לי פה 2 בחינם לחלק לכם (בסוף הפוסט) ויש לי גם פוסט אורח נהדר מאיתמר זמיר מ"קול ישראל" שישמח לספר לכם קצת על הקסם המשונה הזה:

הגוספל החדש / איתמר זמיר

שום דבר לא הכין אותי למפגש הראשון עם הרוח של דיויד יוג'ין אדוארדס.
זה קרה לפני כמה שנים טובות כשהקשבתי לאלבום Secret South [של הלהקה הראשונה שלו 16 Horsepower] באוזניים ציניות של מוכר בחנות מוזיקה ש "כבר שמע הכול…"
אגרוף לפנים.
סבב בירורים, ביאורים, ביעורים. מי זה? מה זה?

איש דת אדוק מקולוראדו ארה"ב, נכד למטיף אוונגליסט, שככל הנראה פנה בגיל צעיר ל'מטיפים' בלתי רשמיים שכאלה – ניק קייב, איאן קרטיס מג'וי דיוויז'ן, ג'פרי לי פירס מהגאן קלאב, ליאונרד כהן – חוטאים קדושים שמיטיבים להלך בין טיפות הגשמי והרוחני. את מה שהיה להם לספר אדוארדס כנראה לא שמע בכנסייה.
אז מה יש לאתאיסט חמור סבר כמוני לחפש בסיפוריו של איש דת אדוק מקולורדו?
ובכן, מסתבר שהמוזיקה של דיויד יוג'ין אדוארדס היא הצד שני של אותו המטבע של ההוללים החילוניים שהזכרנו לעיל.

בסרט הדוקומנטרי 'The Preacher', שנעשה עוד בתקופת 16HP, אדוארדס מסביר שבבית הרשו רק מוזיקה נוצרית, של אמנים שהוא הרגיש שלא היו כנים איתו לגמרי. מה שמאוד עניין אותו היו אנשים שמתבוננים באל וביצירתו ברוח אפלה יותר. כאלו שלא יעמידו פנים. מטיפים מהסמטה האחורית של החיים.

אדוארדס עשה דרך ארוכה מהסצנה המחוספסת בדנבר קולוראדו של תחילת שנות ה-90 ועד לאלבום האחרון והמפרק של Wovenhand שיצא בשנה שעברה, Refractory Obdurate. הדברים החלו להשתנות בסוף העשור ההוא – שני האלבומים האחרונים של 16HP – Secret South משנת 2000 ו-Folklore משנת 2002 – הניחו את היסודות לגלגול הנוכחי של אדוארדס בתור Wovenhand, על כל צדדיו.

בשלב מסוים בתקופה הזו אדוארדס הבין שמה שמעניין אותו זה לא רק בלוגראס ומוזיקה של הילבילים מדרום ארה"ב, והחל לפזול אט אט לכיוונים אחרים – ימי הביניים, מוזיקה שבטית, לטינית, בלקן, Drone, מטאל, ובאופן עקרוני לתוך מה שעבדיכם הנאמן מכנה מסע אל האחד. מסע אל השלם.
בכל הז'אנרים שמנינו [ואין ספק שכמה מהם נשארו על רצפת חדר העריכה, אחרת לא נגמור] יש אלמנטים של אחדות והיא מלווה את מארש האבל "Silver Saddle" [מתוך Secret South של 16HP], מינימליסטי להפליא, כמה שפחות הסחות דעות – כך הופך האפקט לעוצמתי יותר ויותר.

ומה לגבי המדיטציה המושלמת בשיר "Horse Head Fiddle"? [מאלבום הפרידה המופתי Folklore של 16HP] – מעפר באת ואל עפר תשוב.

"Arrowhead" מתוך אלבום הבכורה של אדוארדס בתור Wovenhand מעלה ניחוחות של חצרות מלכים בימי קדם.

מקצבים שבטיים ומוטיבים ערביים מובהקים בשיר "To make a ring" [מתוך האלבום Consider the Birds מ-2004] זורקים אותנו למעגלי אש של מוזיקה פגאנית.

תקשיבו לשני השירים הראשונים שפותחים את האלבום Mosaic מ-2006: נבלים, עוגבים, וחמת חלילים יוצרים חומת צלילים, כמו פרלוד למיסה שמתנגנת בקירותיה העצומים של כנסיית נוטרדאם, ומחזירים אותנו אולי 500 שנה אחורה, לאירופה של העולם הישן.

בשיר "Terre Haute", [ובכלל בחלק נכבד מהאלבום הנהדר The Threshingfloor מ-2010] חלילי הרועים, כלי ההקשה והמיתר, מעיפים אותנו היישר אל לב ליבו של הבלקן.

ואולי, בהיעדר ז'אנר אחיד וקוהרנטי שאליו ניתן לייחס את המוזיקה של אדוארדס [אם בכלל צריך], הרי שכשאני מקשיב לשיר "Sinking Hands", הפיקסלים הולכים ומתחדדים לכדי תמונה ברורה – האיש הוא פני הגוספל של המאה ה-21, וכשאני מדבר על גוספל הכוונה היא לאו דווקא לגוספל אמריקאי, של "Oh Happy Day", אלא יותר לכתבי קודש וחול בלתי רשמיים והלחנתם בדרך המחמיאה להם ביותר.

ולגבי אלוהים? אתם תבחרו כבר את האלוהים שלכם לעזאזל, קראו לו איך שתקראו. זה, למעשה, האלמנט הדומיננטי בגוף היצירה של דיוויד יוג'ין אדוארדס – האחדות המוזיקלית משרתת את האחד האמיתי, הלוא הוא האל.

וכך אני מוצא את עצמי מתנועע מסתחרר לצלילי שירים ומאחוריהם טקסטים, שאם היו מושרים בעברית קרוב לוודאי שלא הייתי נותן להם סיכוי. להלן מבחר בתרגום חופשי ברוח הקודש: "לנצח סביב כס המלוכה", "הכול תהא תהילתו", "לא תימנע מיום הדין מכוח ספקנותך", "נשלב ידינו במעגל", "תפילה קפואה על שפתותיי", "היא תיזהרנה להטריד מנוחתו", "רועי הטוב", "מלכי הו מלכי, האדם – כה חלול", ועוד שלל מנטרות.

מה שמביא אותנו עד הלום.

אדוארדס לא איבד דבר מהעוצמות שליוו אותו בגלגול הקודם של 16HP, העוצמות הטמונות בצליל כבד, דחוס ומתכתי. בשני האלבומים האחרונים הוא לקח את Wovenhand לאודיסיאה של מטאל/Pאנק רוק, מעין ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדרי אם תרצו, מחוזק בשכבות גיטרה חשמלית וחומת דיסטורשן מהפנטת, עד ששוב הצליל הופך לאחד. כן, אותו אחד.
www.youtube.com/watch?v=gV9iLdjYHoQ

ואם כל מה שהיה לאדוארדס להציע זה רק כנות מתובלת בקול עם עוצמות מהשאול, זה עדיין היה מחזיק, אבל זה אפילו לא מתחיל לספר את כל הסיפור. כי כמו אצל כל אמן גדול באמת, גם במקרה שלו יש ערך מוסף כזה שמפריד אותו משאר החבר'ה בסביבה. הערך הזה הוא הנוכחות הבימתית של אדוארדס, והחוויה החוץ-גופית שהיא ההופעה החיה שלו.

וזה בדיוק מה שקורה על הבמה: חייתיות מתפרצת ושואבת כל.

בהופעותיו הידועות למרחוק, השאמאן מתנודד כאחוז דיבוק ממש, באינטנסיביות השמורה רק לגדולים ביותר, לעיתים בלי להניד עפעף [במקרה של אדוארדס, בהחלט עם להניד עפעפיים] ובפעמים אחרות בהתפרעות משולחת רסן, ופתאום כל מי שנקלע למחול השדים של אדוארדס וחבריו נשאב לחלוטין לתוך מעגל כשפים שבו אין מקום יותר לפקפקנים וציניקנים חסרי לב [רק תשאלו את ברי המזל שנכחו בהופעה הראשונה של Wovenhand בארץ הקודש, בצוללת הצהובה בירושלים, אי שם ב-2010].

הזמן עומד מלכת.

רפרנסים למוזיקאים ששילבו מוטיבים פולחניים ביצירתם לא חסרים – אלכסנדר סקריאבין וג'ים מוריסון מיד קופצים לראש. אולי בדומה לריקוד האינדיאני הצורם של ה-Doors, "לא לגעת באדמה", שהפך לקאלט בהופעותיהם, גם אדוארדס לא ירד מהבמה לפני שהוא יטלטל אותך כהוגן.

מלבד רקיעות ופריטות אגרסיביות, אדוארדס מזמן ומעלה באוב רוחות מהעולם העתיק ומממדים אחרים באמצעות לחישות ונהמות [שני צדדים של אותו מטבע, כבר אמרנו?], וגורם גם לאחרון המאמינים להצטרף ולומר הללויה. ולפעמים הוא פשוט יודע לכתוב שיר טוב וצנוע, בלי לשאול מוטיבים מעולמות אחרים, מספיק רק להסתכל פנימה והכול שם. סיפור ותמונות.

איתמר זמיר הוא מוזיקאי ואיש קול ישראל, עורך התכניות 'מסע מוסיקלי' ו'עלי מיתר ותוף' ונמצא כל הזמן בחיפוש אובססיבי אחרי מוזיקה חדשה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו חוויה מוזיקלית שחוויתם הייתה הכי קרובה לחווייה דתית\פולחנית). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאסף!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!