20 בינואר 2015

אלבום במתנה: קין והבל 90210 (+ סטרים לאלבום!)

unnamed

היי, אנשים שלא מפחדים מגיטרות. זוכרים את סרטון ההדסטארט הטוב ביותר בהיסטוריה של הגיוסים? אם לא, קחו רגע לצפות בו. אל תדאגו, הם כבר לא מבקשים מכם כסף, הם גייסו הכל:

אז קין והבל 90210 [פייסבוק] לקחו את הכסף שכמה אנשים נתנו להם בהדסטארט ולמרות הפיתוי האדיר לברוח איתו לברזיל הם אשכרה הקליטו איתו אלבום. אם ההישג עצמו לא מספיק, מדובר בבנזונה של אלבום. כל כך בנזונה, שאני שומע אותו בטירוף כבר שבוע ואני בכלל חשבתי שאני לא אוהב מטאל!

חדשות: אני אוהב מטאל!!! וקין והבל לימדו אותי את זה.

יש פה רק 5 שירים, אבל יש בהם כל כך הרבה קוהונס שהם מספיקים כדי להצדיק את קיומו של המושג החבוט והעייף "רוק ישראלי", או לכל הפחות "רוק בעברית".

הנה משהו די מדויק מהקומוניקט:
"קין והבל" משלבים בטקסטים אלמנטים של מד"ב פנטזיה, אופל, סקס, אלימות, אהבה והמון ישראליות וכאב על תרבות שהייתה ואיננה יותר לכדי יצירה חדשה, בועטת ובוגרת יותר. ההתעסקות האובססיבית של האדם במדיה החדשה, באינטרנט, בריאליטי, נרקמים לכדי קרקס מוסיקלי מופרע החל מהשיר הראשון הנפתח לצלילי סימפול "תל אביב הקטנה" של דן אלמגור ועד הסיום המקאברי והנורא של השיר האחרון באלבום, הלא הוא ה"וידאודרום".

ויש להוסיף: והרבה הדבנגינג איטי.

אז מכיוון שאני אוהב אותם, ואני אוהב אתכם, התבהר לי מיד מהו הדבר הנכון לעשות: להביא את האלבום האדיר הזה, וידאודרום, ישר לאוזניים שלכם וכמה שיותר מהר.

קחו אותו עכשיו. אם אהבתם מה ששמעתם, מתחת לנגן של האלבום תוכלו לקחת הביתה עותק פיזי ממנו וגםכרטיס להופעת ההשקה שלו, במוצ"ש הזה, 24 בינואר, בבארבי ת"א:

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה אלבום גרם לכם להתאהב בז'אנר שלם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

59 תגובות על “אלבום במתנה: קין והבל 90210 (+ סטרים לאלבום!)”

  1. אני בא מקטמון הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:46

    היו כמה אלבומים בחיים שגרמו לי להתאהב בז'אנר שלם:
    1. beastie boys – check your head
    2. Antonio Carols Jobim – wave
    3. John Coltrane – Love supreme

  2. נעם הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:47

    Hissing fauna are you the destroyer של אוף מונטריאול גרם לי (ואני בטוח שלהמון אנשים אחרים) להפסיק ל'פחד' מהמושג הזה שנקרא פופ.

  3. רוי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:48

    איזה כיף איתך, מחלק מתנות וזה.

    לשאלתך, אלבום הבכורה של FUZZ גרם לי לזרוק את כל החינוך המוזיקלי שלי ולהתחיל לשמוע גאראז' מטונף כל היום.

  4. יובל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:51

    squarepusher גרם לי להתאהב בsquarepusher

  5. daklondi הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:59

    תודה
    חי של אבי טולדנו הרחיק אותי לנצח מאבי טולדנו!

  6. שווקס הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 10:59

    האזנה אקראית לtrentemøller לפני כמה שנים פתחה לי את המוח לאלקטרוני ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת.

  7. אייל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:01

    כשנפלתי שדוד לרגלי dummy, זה כבר היה אחרי ש -Unfinished Sympathy פתח לי את הדלת לטריפ הופ, אז לציין רק אלבום לא נראה לי הוגן.

  8. eliavs הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:11

    ב1997 קניתי איזה סינגל של פרל ג'אם בבוסטון רק בגלל שהעטיפה הייתה מגניבה…

  9. אלון הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:13

    Ride the lightning גרם לי להתאהב במשאל אי אז

  10. איתי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:14

    פרנק זאפפה גרם לי לאהוב מטאל.

  11. זינגר הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:17

    הכי רנדומאלי בארץ יו

  12. רועי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:17

    אשמח לאלבום

  13. רעות הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:23

    לא הייתה לי ברירה! גדלתי לתוך זה.. תודה אחות גדולה

  14. אביה הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:27

    האלבום Close to the Edge של יס גרם לי להתאהב בפרוג רוק.

  15. נימס הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:29

    Dummy המעולה של פורטיסהד, ‎שעד היום אני חוזר אליו כל הזמן.
    Master oƒ Puppets וRide the Lightning שאומנם הקשבתי להם לראשונה כמעט 20 שנה לאחר שיצאו, אבל מבחינתי הם היו פורצי דרך והראשונים שפתחו אותי לסגנון המטאל.
    No Smoking Orchestra (יש להם שם בבוסנית גם), במקרה שלהם לא היה אלבום ספציפי (הקשבתי לאוסף), אבל הם גרמו לי לאהוב את הסגנון הבלקני (ובהמשך גם הרכבים כמו "בום פם" ו"בלקן ביט בוקס")

  16. עומרי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:31

    הכל בגלל חנה רובינא וההצגה האחרונה

  17. דן הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:34

    סופלאקי של סלואודייב הטביע אותי בשוגייז

  18. חציל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:46

    הכבש הששה עשר גרם לי להתאהב בשינה.

  19. יותם הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 11:49

    Young Team של מוגוואי!

  20. יובל אראל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:02

    מופע ישיבה.

  21. צחי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:15

    fragile גרם לי להתאהב בפרוג רוק. וזה היה מזמן.. קין והבל הוציאו סינגל נפלא, נשמח להיות בהופעה.

  22. ליאור הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:17

    In the Court of the Crimson King – King Crimson – Progressive Rock

  23. רן קראוס הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:23

    טיובלר בלז פתח את עולם הפרוגרסיב עבורי.

  24. איתי לוי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:45

    Jane's Addiction – Nothing's Shocking

  25. יואש הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 12:57

    פושטק- נולדתי לראפ (לא קניתי צרבתי) גרם לי לאהוב Gפאנק בעברית

  26. ערן מחלו הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 13:23

    הגראולרז גרמו לי להתאהב בבסצינת הביץ' גות'

  27. סיון הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 13:30

    White pony by the deftones

  28. בריאן הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 13:32

    האלבום Dub Side of the Moon של Easy Star All-Stars גרם לי להתאהב ברגאיי, כשבאותה תקופה הייתי ילד בן 15 ששומע בעיקר פרוג-רוק 🙂

  29. בן הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 13:37

    Fever Ray

  30. ינאי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 13:45

    Songs for the Deaf – by Queens of the Stone Age
    גם לי לאהוב גם רוק, ולא רק אלקטרוני.

  31. יובל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 14:09

    Gentle Giant- Gentle Giant גרמו לי להתאהב בפרוגרסיב

  32. איזי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 14:10

    האלבום של מידלייק
    The Trials Of Van Occupanther
    העיף אותי למחוזות לא מוכרים

  33. אורן הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 14:35

    Tiny Fingers – Massive Fingers Spacetrip

    מוזיקה כבדה יותר, פוסט-רוק, מקצבי דאבסטפ, באסים. עולם חדש ומופלא שלא הכרתי לפניהם.

  34. טל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 14:55

    פרוגרסיב בגלל העטיפה של האלבום של קינג קרימזון

  35. לולו הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 15:58

    יצא להיות במקרה בהופעה של פאט פרדי'ז דרופ לפני כמה שנים, ומאז אני לא שונאת רגאיי.
    ואם מדברים על שמנים אז חלק לפחות מchampagne holocaust של Fat White Family פתח לי השנה את הראש לפאנק

  36. אופיר הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 16:24

    האלבום de loused in the comatorium של The Mars Volta פתח אותי לעולם של כאוס גיטרות מדהים

  37. קסטה הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 18:22

    האלבום הראשון של קראפטוורק גרם לי לבדוק את כל ז'אנר קראוטרוק…

  38. Horican הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 19:17

    Selected Ambient Works vol 2 של אייפקס טווין גרם לי להתחיל לשמוע אמביינט

  39. חיליק ס הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 19:33

    Industrial ו Noise בזכות שני הראשונים של swans

    Venetian Snares הכיר לי את ה Breakcore IDM & Glitch

    ו Death Grips גרמו לי לאהוב hip hop מחדש

  40. אביבוש הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 19:55

    מעולם לא עברתי proper שלב של מוזיקת פאנק בחיי, ורק בשנה האחרונה שמעתי את האלבום השני של Billy Talent וזה גרם לי להתאהב בז'אנר הפאנק רוק החדש ולהרגיש כמו נערה בתיכון.
    מנגנים מדהים והזמר מדהים

  41. טל הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 20:19

    בעיקר master of puppets גרם לי לאהוב מטאל. משם נשארתי רק עם תתי ז'אנרים 🙂

  42. ירדן הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 20:22

    stankonia של אאוטקאסט גרם לי להתאהב בהיפ הופ.

  43. שי הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 20:23

    Homework של דאפט פאנק לימד אותי שאולי יש משהו בכל הבליפיטי-בלופיטי הזה.

  44. אלון הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 21:08

    אוטיס רדינג גרם לי להתאהב בז'אנר הסול. טום וויטס גרם לי להתאהב בז'אנר החיים.

  45. תום הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 22:25

    'first thing's first! קין והבל רול מיי פאקין וורלד!

    let up play של Coldcut היה הסם מעבר שלי לכל דבר עם ביט ונופל באיזור הדיגיטלי, דרך פטיפונים וסימפולים.

  46. אופק הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 22:30

    אני מת לכרטיס לקין והבל! אלזום ז'אנר?.. אולי Kid A שגרם לי להסתכל על אקלטרוניקה קצת אחרת..

  47. Michael הגיב:
    20 בינואר 2015 בשעה 23:29

    Unia – Sonata arctica
    שגרם לי להבין מה זה פאוור ומה הקשר בין מלודיות לכעס

  48. בונגו הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 00:59

    האלבום Suffer של Bad Religion גרם לי להכנס לפאנק בקטע בעייתי ולזנוח חיים נוחים וחסרי משמעות לטובת סערה של צרות ושיגועים. אני ככה כבר חצי מהחיים שלי.

  49. Avishay Zawoznik הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 07:54

    Medieval Chamber של Black Knights, בהפקתו של ג'ון פרושיאנטה, העיף אותי על היפהופBlack Knights "Deja Vu": http://youtu.be/Kjpphfisf64

  50. IShapira הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 10:35

    קצת קלישאתי אבל אני חייב: דארק סייד והפרוגרסיב.

  51. טל הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 14:37

    Untrue של burial יחד עם גר עם ההורים של רייסקינדר פתחו לי צוהר למשהו שאני עוד לא יודע להגדיר אבל הוא לגמרי טוב

  52. יותם הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 14:42

    האלבום Toast של באטרינג טריו גרם לי להיכנס לכל עניין הביטים ובערך לכל מה ש-Raw Tapes עושים…

  53. אורן הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 16:37

    אלבום שגרם לי להתאהב במטאל:
    Iron Maiden – Iron Maiden

    ברוק:
    Black Sabbath – Master of Reality

    בהארדקור פאנק:
    Slapshot – Digital Warfare

    במלודיק הארדקור:
    Being as an ocean – Dear God

    בבלוז:
    Johnny Winter – Second Winter

  54. דין הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 20:34

    Loveless הפך אותי מנער טיפשון שבטוח שאף אחד לא מבין אותו לנער קצת פחות טיפש שזולל כל דבר שעושה רעש

  55. עמי הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 21:11

    הביטלס שבגללם אני שומע מוזיקה.
    אבל, הגדול מכולם, Ivo Pogorelich מנגן את הסקרצו ים של שופן. אלבום מופת. שמעו אותו, שמעו מוזיקה קלאסית במיטבה. בגללו אני פסנתרן קלאסי.

  56. אביעד הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 21:29

    closer של פלסטיקמן פתח לי עולם של מוזיקה אלקטרונית מסוג שלא ידעתי שקיים בכלל

  57. נדב הגיב:
    21 בינואר 2015 בשעה 22:23

    depech mode – violator – פתח לי את השער לאייטיז…