אוקיי, זה מה שקורה השבוע: חלוקת כרטיסים להופעה אחרת של נרנג׳ה מדי יום. יש לכם עד הערב של אותו יום להשאיר תגובה ולהצטרף לחלוקה. בערב של כל יום תיסגר החלוקה, ואכריז (בפייסבוק) על הזוכים, שיקבלו גם הודעה במייל. למחרת תהיה חלוקה להופעה אחרת. מדהים? מדהים. התחלנו:

Brian Wilson

מאת איתי קוסקוס

מה שצריך להבין ולהפנים בכל מה שנוגע לבריאן ווילסון והביץ' בויז של אמצע שנות ה־60 זה שבמידה מסוימת מדובר בהצגה של איש אחד. סליחה, ילד בן 23 עם הרבה יותר מדי ציפיות – מהקהל, מחברת התקליטים שנתנה לו כמה זמן אולפן שרק רצה כי הסברה הייתה שמדובר בתרנגולת שמטילה ביצי זהב, מחברי הלהקה שלו – שני אחיו, בן דודו והחבר הכי טוב שלו, שבחסותו נסקו לרמת תהילה שלא יכלו לחוות בשום צורת חיים אחרת.

בשלב מסוים, בשיא הפריחה והפופולאריות של הלהקה, בשיא האינטנסיביות בהתגלמות מסעות הופעות, מעריצות צווחניות, חולצות פסים והרבה הרבה רעש, בריאן ווילסון החליט שמספיק. מספיק עם ההופעות. מהרגע הזה נוצר תקדים – להקה מופיעה כשהמנהיג שלה נשאר מאחור וכותב את האלבום הבא.

להבין באמת מה מתחולל בראש של ילד שסבל במשך שנים מהתעללות נפשית ופיזית מאבא מתוסכל, שברגע שהבין את הפוטנציאל שגלום בשלושת בניו ושות' לקח את המושכות בחוזקה (ובשעתו, גם ידע לבגוד בבניו בשביל כמה סנטים נוספים), שמתוך אותה התעללות גם איבד את יכולת השמיעה באחת מאוזניו, שידע לתעל את הסבל והתסכול כדי ליצור במשך שנים מוסיקה מאירה ומרוממת שכמוה טרם נשמע בעולם המודרני, לירית ומלודית, להבין את זה יהיה בלתי אפשרי.

מה שצריך להבין ולהפנים בכל מה שנוגע ל־Pet Sounds זה שבאופן אבסולוטי מדובר בהצגה של איש אחד. האלבום, שבזמן אמת נחשב ל"פלופ" מכירות, לאחר שהיווה שינוי כיוון קוטבי מנוסחת שירי הקיץ־חוף־בחורות־גלים שכבשה את קהל המאזינים האמריקאי, שבינתיים הלך שבי אחרי ארבעה חבר'ה מליברפול ונספחיהם, נכתב, הוקלט, הופק ויצא לעולם בניצוחו של אותו ילד בן 23 (אין לי מספיק פעמים לחזור על עובדה זאת בכדי לעכל). בריאן ווילסון ידע שיש דרך אחרת. שמקומו לא בדרכים עם השאר אלא באולפן, מפיק ובורא אל העולם משהו שטרם נשמע. כלי הנגינה בהם בחר להשתמש, התפקידים אותם בחר לאותם כלי נגינה, ללא ידע מוסיקלי תיאורטי ושוב, עם אוזן מתפקדת אחת, חברו להם יחד ליצירה אחת שלמה שלא ניתן לפרק, שבין השאר הייתה אחד הגורמים הראשונים לזיהוי הפוטנציאל של אלבום כיצירה שלמה ולא רק כאוסף שירים.

מהדהדת בזיכרוני עדותו של ברוס ג'ונסטון, הביץ' בוי שנבחר להחליף את בריאן בהופעות, שלקח את העותק של פט סאונדז איתו לאנגליה והשמיע אותו לג'ון ולנון ופול מקרטני. אחרי השמעה אחת מההתחלה עד הסוף, התגובה היחידה של השניים הייתה "תוכל לנגן את זה שוב?"

מהרגע שהאלבום יצא לאוויר העולם ועד היום, בריאן ווילסון חווה בעיקר כישלונות מסחריים וטרגדיות אישיות, בניסיון מתמיד להתחרות עם עצמו ועם רביעיית המופלאים מעבר לאטלנטי, שכתגובה ישירה לפט סאונדז הקליטו סוג של נוק אאוט, לפחות לדעתו של בריאן עצמו. זה היה יותר מדי בשבילו. בעודו נכנס לפרויקט תובעני, מחייב, חסר פרופורציות וחסר כיוון בשם Smile, איבד את שפיותו ובסופו של דבר, לאחר שחווה התמוטטות עצבים, מת החלום ולאט לאט התרחק מהלהקה ומהמוזיקה.

תמיד הפתיעה אותי העובדה שמתוך השלישייה, בריאן נשאר אחרון. דפוק מאסיד, אחרי שנים של התעללות נפשית וכלכלית מצד פסיכיאטר שרלטן שלקח עליו חסות. דווקא דניס הפרוע ולאחר מכן גם קארל בעל הנפש העדינה והקול היפה, גוועו כל אחד מסיבתו.

ובריאן עוד אתנו.

אני אוהב לחשוב שהוא מצא עדנה בשיבתו. שהוא התבגר וזכה לראות את אלבום המופת שיצר מקבל את המקום הראוי לו. שהוא רואה דורות של מוזיקאים מז'אנרים שונים גדלים ומושפעים ישירות מהמוזיקה שיצר, מהדרך שבה ידע לכתוב שירים, ליצור מלודיות, לבנות תזמור והרמוניות שירה. ומעל הכל – שהוא עדיין כאן אתנו, חולק את המוזיקה המופלאה שיצר עם הכלל.

הנה כמה קאברים מאמנים מפתיעים שהושפעו ממנו:

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה תעשו הערב אם תזכו בכרטיס). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג׳ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד היום בערב בלבד!

אוקיי, זה מה שקורה השבוע: חלוקת כרטיסים להופעה אחרת של נרנג׳ה מדי יום. יש לכם עד הערב של אותו יום להשאיר תגובה ולהצטרף לחלוקה. בערב של כל יום תיסגר החלוקה, ואכריז (בפייסבוק) על הזוכים, שיקבלו גם הודעה במייל. למחרת תהיה חלוקה להופעה אחרת. מדהים? מדהים. התחלנו:

Wild Nothing

מאת דניאל שחורי

ב־7 ליוני תופיע בבארבי אחת הלהקות שוגייז\דרים פופ הכי מוערכות בעולם, Wild Nothing.

ג'ק טייטום החל לכתוב ולהקליט מוזיקה תחת השם Wild Nothing ב־2009, כשהיה רק בן 20, וצירף אליו את שאר חברי הלהקה שילוו אותו בהופעות חיות. טייטום הצעיר שיחרר קאבר שהקליט לשיר "Cloudbusting" של קייט בוש, ומיד הוחתם ע"י Captured Tracks, הלייבל הצעיר יחסית מברוקלין, שאליו שייכים בין היתר גם DIIV ו-Beach Fossils.

ה־LP הראשון שהוציאה הלהקה, Gemini, הציג בפנינו את הכישרון של טייטום בכתיבת שירים שהם מעניינים, מעורפלים ומפוצצי ריוורב (כיאה לשוגייז), אך באותו זמן פופיים ומתוקים, מלאים בסינת' חסר בושה. הפוטנציאל המלא של טייטום ו־Wild Nothing התפרץ ב־LP השני שהוציאו ב־2012, Nocturne.

האלבום זכה לשבחים מכל עבר – מקום ראשון בבילבורד, המלצה חמה מפיצ'פורק – ולא בכדי. עם 11 שירים רב שכבתיים, ייחודיים וממכרים, נוקטרן הוא אחד האלבומי אינדי הכי טובים שיצאו בשנים האחרונות, וללא ספק הכי טוב של Wild Nothing. הוא כולל בתוכו את השיר הכי מרים של הלהקה, " Paradise". מי שלא מכיר מוזמן להתמכר.

ב -Life of Pause, האלבום האחרון שיצא השנה, הלהקה המשיכה להתפתח ולמתוח את יריעת הסאונד הייחודי שלה ואף הקליטה אותו באולפן הישן של ABBA בשוודיה.

להלן מדריך מתומצת לWild Nothing, בצורה כרונולוגית. תהנו:

Cloudbusting
הקאבר לשירה של קייט בוש מ1985. הניצוץ הראשון שפרץ את הדרך ללהקה.

Summer Holiday
השיר שפותח את אלבום הבכורה Gemini. ריפים שוגייזים קלאסיים, וייב קיצי ומלא ריוורב, כיאה לרוח התקופה (2010).

Golden Haze
שיר הנושא מה-EP בעל אותו השם, שיצא בין שני האלבומים.

Shadow
שיר הפתיחה של Nocturne. אלבום שהקונספט שלו זה לילה, מתחיל עם שיר על ריקנות ואהבה בין הצללים.

Paradise
שיר אהבה שנשמע כאילו נכתב והוקלט ב־1988, עם ריף שמרגיש שנגנב מהגיטריסט של סינדי לאופר. טייטום בחר ביודעין לכתוב שיר שונה מאוד משאר השירים שלו, מעין הומאז' לתמימות של העידן ההוא.

Counting Days
מציג לראווה את הוורסטיליות של טייטום בכתיבת שירים בכלל, וב-Nocturne בפרט.

Reichpop
שיר הפתיחה מהאלבום החדש, Life of Pause. השם מאיים, אבל השיר מרקיד. טייטום מרמז על הכיוון השונה של הלהקה עם השורה: "I'll try a new face for now".

A Woman's Wisdom
שיר שלוקח את הזמן. ההשפעות של ה-Soul מורגשות היטב בפזמון.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה תעשו הערב אם תזכו בכרטיס). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג׳ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד היום בערב בלבד!

אוקיי, זה מה שקורה השבוע: חלוקת כרטיסים להופעה אחרת של נרנג׳ה מדי יום. יש לכם עד הערב של אותו יום להשאיר תגובה ולהצטרף לחלוקה. בערב של כל יום תיסגר החלוקה, ואכריז (בפייסבוק) על הזוכים, שיקבלו גם הודעה במייל. למחרת תהיה חלוקה להופעה אחרת. מדהים? מדהים. התחלנו:

Freddie Gibbs

מאת עמית ראם

את Freddie Gibbs שמעתי לראשונה בתחילת שנת 2014, כאשר יצא אלבום המופת המושתף שלו עם מפיק ההיפ הופ האגדי Madlib. על העטיפה, גיבס יושב בחליפת אדידס על ספסל בפארק על רקע פרוות זברה. בחירה שנויה במחלוקת לעטיפת אלבום של בחור כמו גיבס ואין לי מושג מה משך אותי בבחירה ההזוייה הזו אבל כנראה שהם קלעו בול. גיבס, במקור מגארי, אינדיאנה, מגלם בשנים האחרונות את שייריו של ה-Gangsta Rap, ז׳אנר היפהופ המתמקד בעיקר בנושאים כמו סקס, סמים ופשע כדרך חיים.

מה שמבדיל את גיבס מכל שאר ה-MC’s במשחק הוא שגיבס מדבר על נושאים מחיי היום יום שלו והוא חווה אותם על בשרו. ב־4 בנובמבר 2014, למשל, אדם החל לירות עליו ועל פמלייתו כשיצא מהופעה בוויליאמסבורג לכיוון רכבו. גיבס יצא ללא פגע מהאירוע ורק שני חברים מהפמלייה שלו נפצעו באורח קל (מי חשב שתדמית הראפר הגנגסטר עברה מהעולם וכבר לא יורים אחד בשני, אה?).

לגיבס שלושה אלבומים רשמיים והוא מגיע אלינו ארצה כחלק מסיבוב ההופעות לאלבומו האחרון, Shadow Of A Doubt, שיצא בשנת 2015, אלבום השונה לחלוטין מבחינת ההפקה והתוכן שהעביר לנו גיבס באלבום Piñata. האלבום החדש מתאפיין בהחלטה לעבוד עם מספר מפיקים שונים, להבדיל מהעבודה עם מפיק יחיד כמו באלבומו הקודם. ההפקה הרבה יותר מודרנית ומספקת לנו הרבה יותר שירים בסגנון ההיפ הופ שאנחנו מכירים היום, אך עם זאת גיבס מצליח לשמור על אופיו כראפר ומראה לנו כמה ורסטילי הוא יכול להיות. בנוסף, לאחרונה הודיע על פרוייקט המשך לאלבום שלו עם Madlib, אשר אמור לצאת במהלך השנה.

גיבס ידוע בכך שהופעותיו מהפנטות במינימיליסטיות שבהן. פרדי נמצא על הבמה בנוכחות ה-DJ שלו וזה הכל, אין צורך בהייפמן שיצעק אחריו ויסתובב ואין צורך בכל הבלגן שמסביב. תנו לו לעשות את שלו ולעשות את זה הכי מדוייק שאפשר ולא תצאו מאוכזבים.

ההופעה תתקיים במועדון הבארבי ביום שני ה־23.5, וכחימום נבחר לא אחר מאשר Cohenbeats (מיכאל כהן). פתיחת דלתות בשעה 20:30.

Freddie Gibbs – Fuckin' Up The Count

Freddie Gibbs & Madlib – Deeper

Freddie Gibbs & Madlib – Harold’s

Young Thug, Freddie Gibbs & A$AP Ferg – Old English

Freddie Gibbs – Lay It Down

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה תעשו הערב אם תזכו בכרטיס). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנרנג׳ה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד היום בערב בלבד!

1. משהו גדול מאוד קרה לי השבוע בלב, משהו נדיר ויקר. אני מדבר, כמובן, על A Moon Shaped Pool, האלבום החדש של רדיוהד, אלבום שברירי ומדמם וקרוב יותר מכל דבר אחר שהם עשו עד עכשיו. אבל יותר מהאלבום עצמו, אני מדבר על החווייה הנדירה והיקרה שחלקתי השבוע עם רבים מכם, כששעתיים בדיוק אחרי צאת האלבום לאינטרנט (וסחטיין עצום ולא מובן מאליו ללהקה שהצליחה למנוע דליפה שלו) התיישבתי באולפן הקצה ב־23:00 בלילה עם פרפרים בבטן וחמש לשוניות פייסבוק פתוחות ולקחתי חלק במסיבת האזנה לאלבום החדש במלואו, שהתרחבה מהאולפן הקטן של הקצה לשיחה ענקית, עשרות ואז מאות תגובות ודיונים בזמן אמת ובשידור חי, באירוע פייסבוק שפתחנו לתכנית, כשהשירים החדשים הגיעו, בפעם הראשונה או מקסימום השנייה, לאוזניים שלנו, מאזינים צמאים וסקרנים ונרגשים. זה היה, יותר מכל, אירוע מוזיקלי. וגם קסם שיכול להתרחש רק בקהילה, ביחד, ורק ברגע כזה, שהפך להיות כל כך נדיר, שבו אלבום חדש ומיוחל מגיע לאוזניים של כולנו באותו הזמן. וכן, נו, מה לעשות, אני סאקר של רדיוהד, אני מאלה שמתרגשים מראש לקראת כל דבר חדש שלהם, והחלק הכי טוב באלבום החדש הוא שהוא מרגש אותי כשאני מאזין לו לא פחות משהתרגשתי לקראתו לפני שהוא הגיע. מה ההיפך מאכזבה? אז כזה. תודה למי שהצטרף למסיבת ההאזנה, שתלווה אותי עכשיו כמו חיוך אהוב ומוכר בכל פעם שאאזין לאלבום הזה. הנה ההקלטה. והנה ״True love waits״, שחזר מן המתים כדי לסגור את האלבום הזה. [סטרים, מפ3]
2. יום שני הזה יהיה יום חג – כי הוא יהיה יום רדיוהד ברדיו הקצה!!! מתשע בבוקר ועד שש בערב נסתער עם כל אהבת המוזיקה והרדיו שלנו על הלהקה הפנטסטית הזו, ולרגל אלבומה החדש (והמ-ע-ו-ל-ה) נחזור אחורה לכל הדיסקוגרפיה שלה. יואב קוטנר, האיש שגילה לישראל את "Creep״ לפני שאנגליה בכלל קלטה מה יש לה בידיים, יפתח ב־4 שעות מושקעות כמו שרק הוא יודע, עם הקלטות נדירות מישראל ובכלל; אחריו אני עם Kid A ו־Amnesiac, שני האלבומים של רדיוהד שאני הכי קשור אליהם רגשית ובכלל; אחרי יעלה תומר קריב עם שעתיים על Hail to the thief ו־In rainbows, שני אלבומים ענקיים שלמרות כל האהבה שהם קיבלו עדיין נדמה שהם לא מוערכים מספיק; ואת היום תסגור בחגיגת ביטים אינטרגלאקטית מיכל בודניק עם The King of Limbs ושלל פרויקטים אלקטרוניים וניסיוניים של יורק וכנופייתו מהשנים האחרונות. ואל תדאגו, גם האלבום החדש יזכה לכבוד המגיע לו לאורך כל היום. בקיצור, אם אתם אוהבים את רדיוהד, תכינו את האוזניות ובואו להצטרף לשידור החי בשני מהבוקר. יש! [פייסבוק]
3. ביום חמישי האחרון של מאי, 26 במאי, אתקלט באוזןבר מסיבת פרימוורה, שתורכב אך ורק מאמנים שמופיעים בפסטיבל פרימוורה סאונד השנה, והופיעו בשנים האחרונות. במילים האחרונות: הקרם דה לה קרם של האינדי והמוזיקה האלקטרונית והעצמאית, בדיוק אותה מוזיקה שאני משמיע בקצה וכותב עליה כאן בעונג. בואו! [פייסבוק]



4. או-הא! הפתעה! ״All for one״, סינגל ראשון מזה 21 שנה (!!!) ל-The Stone Roses!!! [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

1. השבוע נחת בחיקי האלבום החדש של Woods, הרכב ברוקלינאי ששואב מפולק רוק אמריקאי באותה המידה שבה הוא שואב מתחיית האינדי רוק היצירתי של ברוקלין. יש הרבה להקות בברוקלין. יש המון להקות בברוקלין. יש אולי אינסוף להקות בברוקלין, ואין סיכוי לעקוב אחרי כולן. וודס פועלים כבר עשור ופעם אחר פעם יצא לי לדגום אותם ואף קרס לא ננעץ בבשרי. המים המשיכו לזרום. ואז הגיע ״Sun city creeps״, הסינגל החדש מתוך האלבום החדש, והקרס ננעץ כל כך עמוק בלב שלי. האווירה הרדופה הזו, שמזכירה לי את אהוביי Timber Timbre, האיפוק המבעבע הזה שמתפרק פעמיים במהלך השיר בג׳אם סמי־פסיכדלי, כלי הנשיפה שנוהמים לאט, זוממים ומחכים לרגע שלהם, השירה המוכפלת הזו, קול אחד בפלצט וקול שני כמו סטוקר שהולך תמיד בצלו של הראשון – זה היה שיר סול מעוות, שבמקום לזרוח ברחובות דטרויט הוא נחטף וגדל לבדו בחלק המסוכן והאפל של היער, מוקף חיות. איזה שיר ענק! רציתי לזעוק ברחובות העיר ומפסגת הגבעות – תקשיבו לו!!! אבל המתנתי בסבלנות. אמרתי, עוד רגע מגיע האלבום, ועם שיר כזה בוודאי יהיה פה אלבום ענקי, אלבום שסופסוף יסחף אותי אל העולם של וודס. ואז הוא הגיע, ומה אני אגיד לכם, אני אשאר עם השיר שלי ברשותכם ואהיה שמח בחלקי. יש כמה דברים יפים באלבום הזה, אבל שום דבר לא ממכר כמו השיר הזה. וזה בסדר! זה בסדר. כי השיר הזה זורח למרחוק. [סטרים]
2. הדבר המשמח ביותר השבוע היא חזרתו של חסר תרבות, כנראה בלוג המוזיקה האהוב עליי בעברית. הוא דעתני, הוא שנון, הוא מנומק, הראש שלו פתוח וצריך יותר ממנו. אחרי 4 שנות היעדרות בשל הבאת ילדים לעולם, הוא חזר ואני מאושר. בואו לעודד אותו, שלא ילך. אין לנו מספיק כאלה. [עברית]
3. מבסוט על זה שהאנשים שעורכים ועובדים עכשיו במערכות העיתונים (הדיגיטליים) הם כאלה שנולדו באייטיז והתבגרו בניינטיז, אז הם מכירים בחשיבות של עשרים שנה לאלבום הבכורה של ספייס גירלז, למשל. זה מה שקורה בוואלה, שהזמינו לאחרונה את עומר נצר להקליט ביצוע אדיר (הטוב ביותר בסדרה, בעיניי) ל־״Say you'll be there״ ואת דוד לביא לשיר את ״Stop״, ריו מבצעות בעברית את ״Who so you think you are״, לוקץ׳ דופק את ״Wannabe״ ויעל בורגר עושה את ״Viva forever״. מעולה. [וידאו]



4. הכתבה המוזיקלית הכי מעניינת שקראתי השבוע מגיעה מ-CuePoint, ויש לה כותרת נכלולית למדי: בוב דילן מסביר מה באמת הרג את הרוקנ׳רול. למעשה, זו מסה מרתקת שמתחילה מציטוט כמעט אגבי שנתן דילן בראיון בשנה שעברה, ובו הוא מנתח בתמציתיות ובדיוק מה בעיניו הרג את רוח הרוקנ׳רול המהפכנית והפרועה של הפיפטיז (על רגל אחת: נראה לכם שאגלה לכם? לכו לקרוא). אבל משם, הכותב הידען והמצוין הזה הולך לבדוק את הטענה של דילן והזרועות שלו נפרשות על שטח עצום ומרתק של היסטוריה, פוליטיקה, מוזיקה וחקר תרבות. מהחיבור החתרני של נורמן מיילר ״הניגרו הלבן״, דרך פרשות השוחד של שדרני רדיו בשנות השישים ועד לתרבות השתייה בזמן כתיבת מגילת העצמאות האמריקאית. זה טקסט מפצח ראשים ומעשיר שמרחיב מאוד את ההקשר של הרוקנ׳רול והשיוך הגזעי של מוזיקה פופולרית, הרבה מעבר לטיעונים פשוטים כמו ״אז בא הטכנו ודחק את הגיטרות״. זה כמובן נגוע מאוד בפוליטיקת הזהויות האמריקאית העכשווית, לטוב ולרע: לטוב כי צריך לדבר על זה, לרע כי יש לי לפעמים הרגשה שרוב הדיונים התרבותיים בארה״ב כרגע מרגישים חובה מוסרית לדבר על גזע גם כשהוא לא קשור. כאן אני קונה את הקישור, וזה מרתק. תקראו. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט