29 באפריל 2016
עונג שבת: חלון נפתח לאט
- השבוע נחת בחיקי האלבום החדש של Woods, הרכב ברוקלינאי ששואב מפולק רוק אמריקאי באותה המידה שבה הוא שואב מתחיית האינדי רוק היצירתי של ברוקלין. יש הרבה להקות בברוקלין. יש המון להקות בברוקלין. יש אולי אינסוף להקות בברוקלין, ואין סיכוי לעקוב אחרי כולן. וודס פועלים כבר עשור ופעם אחר פעם יצא לי לדגום אותם ואף קרס לא ננעץ בבשרי. המים המשיכו לזרום. ואז הגיע ״Sun city creeps״, הסינגל החדש מתוך האלבום החדש, והקרס ננעץ כל כך עמוק בלב שלי. האווירה הרדופה הזו, שמזכירה לי את אהוביי Timber Timbre, האיפוק המבעבע הזה שמתפרק פעמיים במהלך השיר בג׳אם סמי־פסיכדלי, כלי הנשיפה שנוהמים לאט, זוממים ומחכים לרגע שלהם, השירה המוכפלת הזו, קול אחד בפלצט וקול שני כמו סטוקר שהולך תמיד בצלו של הראשון – זה היה שיר סול מעוות, שבמקום לזרוח ברחובות דטרויט הוא נחטף וגדל לבדו בחלק המסוכן והאפל של היער, מוקף חיות. איזה שיר ענק! רציתי לזעוק ברחובות העיר ומפסגת הגבעות – תקשיבו לו!!! אבל המתנתי בסבלנות. אמרתי, עוד רגע מגיע האלבום, ועם שיר כזה בוודאי יהיה פה אלבום ענקי, אלבום שסופסוף יסחף אותי אל העולם של וודס. ואז הוא הגיע, ומה אני אגיד לכם, אני אשאר עם השיר שלי ברשותכם ואהיה שמח בחלקי. יש כמה דברים יפים באלבום הזה, אבל שום דבר לא ממכר כמו השיר הזה. וזה בסדר! זה בסדר. כי השיר הזה זורח למרחוק. [סטרים]
- הדבר המשמח ביותר השבוע היא חזרתו של חסר תרבות, כנראה בלוג המוזיקה האהוב עליי בעברית. הוא דעתני, הוא שנון, הוא מנומק, הראש שלו פתוח וצריך יותר ממנו. אחרי 4 שנות היעדרות בשל הבאת ילדים לעולם, הוא חזר ואני מאושר. בואו לעודד אותו, שלא ילך. אין לנו מספיק כאלה. [עברית]
- מבסוט על זה שהאנשים שעורכים ועובדים עכשיו במערכות העיתונים (הדיגיטליים) הם כאלה שנולדו באייטיז והתבגרו בניינטיז, אז הם מכירים בחשיבות של עשרים שנה לאלבום הבכורה של ספייס גירלז, למשל. זה מה שקורה בוואלה, שהזמינו לאחרונה את עומר נצר להקליט ביצוע אדיר (הטוב ביותר בסדרה, בעיניי) ל־״Say you'll be there״ ואת דוד לביא לשיר את ״Stop״, ריו מבצעות בעברית את ״Who so you think you are״, לוקץ׳ דופק את ״Wannabe״ ויעל בורגר עושה את ״Viva forever״. מעולה. [וידאו]
- הכתבה המוזיקלית הכי מעניינת שקראתי השבוע מגיעה מ-CuePoint, ויש לה כותרת נכלולית למדי: בוב דילן מסביר מה באמת הרג את הרוקנ׳רול. למעשה, זו מסה מרתקת שמתחילה מציטוט כמעט אגבי שנתן דילן בראיון בשנה שעברה, ובו הוא מנתח בתמציתיות ובדיוק מה בעיניו הרג את רוח הרוקנ׳רול המהפכנית והפרועה של הפיפטיז (על רגל אחת: נראה לכם שאגלה לכם? לכו לקרוא). אבל משם, הכותב הידען והמצוין הזה הולך לבדוק את הטענה של דילן והזרועות שלו נפרשות על שטח עצום ומרתק של היסטוריה, פוליטיקה, מוזיקה וחקר תרבות. מהחיבור החתרני של נורמן מיילר ״הניגרו הלבן״, דרך פרשות השוחד של שדרני רדיו בשנות השישים ועד לתרבות השתייה בזמן כתיבת מגילת העצמאות האמריקאית. זה טקסט מפצח ראשים ומעשיר שמרחיב מאוד את ההקשר של הרוקנ׳רול והשיוך הגזעי של מוזיקה פופולרית, הרבה מעבר לטיעונים פשוטים כמו ״אז בא הטכנו ודחק את הגיטרות״. זה כמובן נגוע מאוד בפוליטיקת הזהויות האמריקאית העכשווית, לטוב ולרע: לטוב כי צריך לדבר על זה, לרע כי יש לי לפעמים הרגשה שרוב הדיונים התרבותיים בארה״ב כרגע מרגישים חובה מוסרית לדבר על גזע גם כשהוא לא קשור. כאן אני קונה את הקישור, וזה מרתק. תקראו. [אנגלית]
- [ויה זיקוקים] אוסף דיוויד ראמסי באוניברסיטת סטנפורד מכיל כ־67,000 מפות, מהמאה ה-16 ועד ימינו. כעת כל האוסף מוצע לעיון ולהורדה באיכות גבוהה, בחינם. [אנגלית]
- שיאים קטנים מהשבוע שבו התעוררנו לעולם ללא פרינס: מורה להיסטוריה של מוזיקה פופולרית (יש כזה שיעור!) מסביר בפשטות למה פרינס היה גאון – מבחינה מוזיקולוגית אבל במילים פשוטות, ומבחינת תעשיית המוזיקה והקרוסאובר התרבותי והגזעי. [אנגלית]
- [תודה לאלון] אחד העובדים בפייסבוק גילה פתאום בגיל מבוגר שהוא סובל מ-Aphantasia: ״עיוורון דמיון״, חוסר היכולת לדמות ויזואלית או חושית דברים דמיוניים או מהזיכרון. הוא כן מסוגל לזכור או להמציא פרטים על פרצוף של מישהו, חווייה כלשהי או מקום, אבל לא ״לראות אותם לנגד עיניו״. הוא פירסם על זה פוסט שתענוג לקרוא. מרתק. [אנגלית]
- אחד הפסטיבלים שהכי הצטערתי שלא אוכל להגיע אליהם השנה – Levitation, שנודע בעבר בתור Austin Psych Fest – בוטל היום, ממש ברגע האחרון, בגלל סכנות מזג האוויר. מתבאס מאוד בשביל מי שהיה אמור להיות שם (ברצינות, תראו את הליינאפ!). פרס ניחומים: לכבוד הגעתו של בריאן וילסון לפסטיבל, שם היה אמור לבצע את Pet Sounds בשלמותו, הזמינו את משתתפי הפסטיבל לדורותיהם להקליט את המחווה שלהם לאלבום הקאנוני ההוא – האזינו לכל המחווה אצל סטריאוגם. בין המשתתפים: The Black Angels, Morgan Delt, Boogarins, Shannon And The Clams, Indian Jewelry ועוד להקות שמושמעות בעיקר אצל יונדר ברדיו הקצה! [סטרים]
- מת מת מת על הקליפ והשיר החדשים של אביב נוימן, ״בשביל הלילה״. פולק האוס? [טיוב]
- אחד הסונגרייטרז האמריקאיים האהובים עליי, דיוויד באזאן, חוזר עם אלבום חדש ובשבילי זו בשורה גדולה. הנה סינגל ראשון מתוכו, ״Kept secrets״. [סטרים]
- [ויה זיקוקים] תקלות בגוגל מפות? קניתם אותי לגמרי. בא לי להדפיס מזה טפט ענקי לקיר של הסלון. [פיקסלים]
- ״Empty״, סינגל חדש ל… Garbage! טוויסט בעלילה: הוא לא גרוע! [טיוב]
- קליפ וורדרד ל״מפל״, השיר הנפלא נפלא נפלא של ארמון. [טיוב]
- עוד קצת פרינס: הסיפור הענק של ג׳ימי פאלון וקווסטלאב על הפעם שבה שיחק פינג פונג עם פרינס. [טיוב]
- קווסטאלב – שפרינס החליף פעם בדיוידי של ״מוצאים את נמו״ – בטקסט אישי ומוזיקלי יפהפה על פרינס ברולינג סטון. [אנגלית]
- רייסקינדר מראיין את רם אוריון, וזה אחד הראיונות היותר כיפיים שקראתי לאחרונה. [עברית]
- Islands לא מוציאים בחודש הבא אלבום חדש, אלא שניים! ג׳יי-זס. אני קצת מחכה וקצת לא מחכה לזה, בו זמנית. בינתיים, אוהבינג את ״No milk, no sugar״, השיר כמו גם הקליפ המוזר והנהדר. [טיוב]
- הרשויות בירדן ביטלו את ההופעה של Mashrou' Leila, הרכב לבנוני שאהוב לאללה גם בקרב קהל לא קטן בישראל (שנוסע לראות אותם בירדן כשהם מגיעים). הנה טקסט נהדר של לירון על למה הביטול הזה צריך להדאיג את כל מי שאכפת לו. זה נכתב באנגלית אמנם, אבל אני חושב שאתם יודעים לקרוא אנגלית. [אנגלית]
- גיל מטוס נפרד עם שעת מוזיקה נהדרת מאגדת הקאנטרי מרל הגארד, שמת בתחילת אפריל, ביום ההולדת ה-79 שלו. [סטרים]
- אם חסרה לכם מוזיקה חדשה ומעולה בעברית ומשום מה קיבלתם את הרושם שאין מספיק כזו – אני מפציר בכם להאזין לתכניות האחרונות של יקירי איתמר ברנשטיין ברדיו הקצה. כל אחת מהן מוקדשת לערימה קטנה של יוצרים מקומיים מעולים ולא מספיק מוכרים, שכותבים בעברית. הנה התכנית האחרונה, שהוקדשה לתומר ישעיהו, טל אורן, לווייתנים, אוהד קוסקי ושי רוט. רוצים עוד? בתפריט למעלה לכו לתכניות –> ״הנה מה טוב״. [סטרים]
- יש! ריליס חדש לעילוי הנורדי Todd Terje, והפעם מתבשל אי-פי של קאברים (ורימיקסים להם). הנה רימיקס של דניאל מלוזו לביצוע של טרייה ל-״Baby do you wanna bump״ של Boney M. חולה על זה. [סטרים]
- אוהב את ״Cool papa bell״, השיר החדש של פול סיימון, זמר שאני לא משוגע עליו בימים כתיקונם, אבל השיר הזה כזה ווירדו, שאני לא עומד בפניו. [סטרים]
- גם אם אתם לא אוהבים את גרייטפול דד, זה בכלל לא משנה! אתם בטוח תמצאו משהו לאהוב באלבום המחווה המשולש של אומת האינדי ללהקה האגדית. לא מאמינים לי? משתתפים שם Unknown mortal orchestra, Sharon Van Etten, Perfume Genius, Jim James, Charles Bradley, War on drugs, The National, Courtney Barnett, Jenny Lewis, ואם אתם לא אוהבים אפילו שם אחד מהרשימה הזאת, אני לא בטוח למה אתם עדיין קוראים את העונג! בסטריאוגאם נותנים ערימה עסיסית של טעימות מהמחווה הזו, בשני פוסטים נפרדים. [סטרים]
- מכל הקאברים לפרינס שהציפו את הרשת, אני אוהב במיוחד את הקאבר של Autre Ne Veut ל-"Little red corvette". [סטרים]
- לא יכול לחכות לאלבום המשותף של case/lang/veirs! עד שהוא ידלוף, הנה ״Honey and smoke״ בראשותה של קיי-די לאנג. [טיוב]
- [תודהליניב] ולקינוח: הפונט המקורי מהניינטיז עם הסמליל של פרינס – להורדה. [אנגלית]
- לכבוד חג החירות והעבדות קיבלתי טלפון מפתיע מכתבת נחמדה שלא הכרתי מוואלה תרבות. היא ראיינה אותי וכמה אנשים חכמים יותר ממני בנוגע להצטברות שירי פופ מצליחים שעוסקים בעבודה, ודיברנו על זה קצת (הנה הכתבה שלה). ומאז, כמובן, אני שומע רק work work work בכל מקום. זה כמו שאתה לומד מילה חדשה באנגלית ואז פתאום נתקל בה בכל כתבה ותכנית טלוויזיה. אז הנה, אובססיית העבודה האמריקאית זלגה נגד הזרם, ממרכז המצעדים הצידה אל להיטי השוליים. השיר שפותח לי את השבת הגיע מפיצ׳פורק, מכתירי להיטי השוליים מזה זמן רב: ״Work״ של שרלוט דיי וילסון. בראש שלי זה נקרא אינדי־גוספל. [סטרים]
נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!
משרוע לילה, באחת ההופעות האחרונות שלהן בירדן
By Mashrou' Leila – Mashrou' Liela, CC BY-SA 1.0
שתהיה שבת שבוגי!
האלבום החדש של WOODS פשוט מעולה ,הגעתי אליו מהפוסט 'עונג' של שבוע שעבר, שירים שמכניסים אותך לעולם חדש וקסום.
דן צ'ארנס, שכתב (נפלא) על פרינס, הוא לא "מורה למוסיקה". הוא פרופסור, כותב חשוב על מוסיקה שחורה, לשעבר בכיר בוורנר בראדרס וקולגה של ריק רובין. וכתב את אחד הספרים החשובים ביותר על התפתחות ההיפ הופ.