פעם זה היה שבוע הספר ואז שבוע הספר העברי ואז שבוע הקריאה ואז חודש הקריאה ועכשיו אני לא יודע איך קוראים לזה וכמה זמן זה נמשך ואם זו רק יוזמה מסחרית מבאסת או חגיגה אמיתית לחובבי ספר אז בואו פשוט נקרא לזה חג הספרים ונכיר בזה שאני ביבליופיל ולא יכול להתרחק מספרים. אז כבכל שנה, אייטמים מרובים השבוע יתייחסו לספרים, ספרות וקריאה. תודה גדולה מגיעה לקורא בספרים, שהוא לא רק הבלוג המעולה של ירין כץ, אלא גם מקור בלתי נדלה ללינקים מעניינים על ספרות, וחלק גדול מהלינקים הספרותיים בעונג הזה לקוחים ממנו. קריאה נעימה!

1. למוזיקאי שאחראי לביט הממכר הזה שמאחורי Joey Purp קוראים Knox Fortune, שזה מגה מבלבל כי בימים אלה פועלים גם Rome Fortune וגם Dame Fortune וכולם עוסקים בצדדים שונים של היפ הופ וביטים, וכאילו, רחמים עלינו, יש לי קשרים במוח כבר. לבחור שאחראי לפזמון ולרוב המילים קוראים Joey Purp, הוא מהג׳מעה של Chance the rapper, שאחראי לבית השני והנהדר פה, והמיקסטייפ האחרון שלו iiiDrops הוא פינוק למוח ולמנענעי הישבנים. השיר הזה, "@Girls", היה יכול להיות שוביניסטי, רברבני ופוגעני אבל בסופו של יום יש פה שני ראפרים חנונים שמפנטזים על בנות שהם היו רוצים לצאת איתן ואלמלא הביט הסוגסטיבי והסקסי הזה, השיר הזה היה כמעט מהוגן יחסית להיפ הופ אמריקאי. אבל הביט ממכר לגמרי, והפזמון השטוח והמפגר הזה ממכר כמו "Flat beat" של Mr. Oizo, ואני לא לגמרי מצליח להפסיק לשמוע את הקטע הזה בשבועיים האחרונים ואני לא לגמרי מתכוון להפסיק. [מפ3]



2. בשבוע הבא לא יעלה עונג שבת, כי אהיה בפסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, אבל סביר להניח שאעדכן מהדרכים באינסטגרם, ואולי גם בטוויטר, אם יתחשק לכם להצטרף. [שם]
3. בוויינט מחליפים את מוסף הספרות הדיגיטלי ספרותקלה (בעריכת שרי שביט ויותם שווימר) במוסף הספרות הדיגיטלי סימניות בעריכת עמרי חודש. עצם זה שיש שבועון ספרות דיגיטלי בעברית באתר גדול הוא מבחינתי נחמה, אם לא ברכה, אם לא נס קטן. [עברית]



4. The Bride, האלבום החדש של אהובת הנפש Bat for Lashes, כבר מחכה לאוזניים שלכם במלואו ובשמלת כלה צחה וחגיגית באתר של NPR! [סטרים]
5. מוסף הספרות השבועי החביב עליי כיום הוא עמוד פייסבוק בשם הנייר, ובו מתפרסמות מדי שבוע ביקורות וטורי ספרים אישיים ונהדרים מאת מיז קיי ושגיא גרין (לשעבר עורך מוסף הספרים של ״הארץ״) ואורחים מתחלפים. זה מקום נטול יומרות ונטול שיקולים מסחריים, ובלי שיקולי עריכה כמו ״מה חם״ או מגבלות מילים. ומכיוון שהוא כזה, ושהכותבים בו מוכשרים ורוויי תשוקה לספרים, הוא נפלא במיוחד. אני במיוחד אוהב את הפתיחה לטור האחרון של מיז קיי: ״אני אישה פרוזאית. לא דובה גריזילית גידלה אותי אלא שני פקידים ממשלתיים בירושלים של שנות ה-60״. טקסט שמתחיל ככה לא יכול להיות משעמם. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

הנה המילכוד על פי קותימן: אתה יושב חודשים ארוכים, לילות וימים, מול המחשב שלך, רוקח פרויקט שאפתני שיכול להצליח בטירוף או להתגלות כבזבוז של חודשים ארוכים של מחקר ויצירה. לילה גורלי אחד אתה לוחץ ״פרסם״, ולמחרת בבוקר אתה מגלה שאתה הצלחה היסטרית – כל האינטרנט מדבר על ThruYOU, הפרויקט שלך, שבו הרכבת מיליון רסיסים של סרטונים ביתיים לכדי שירים שלמים, מורכבים וסוחפים. מגזין ״טיים״ קורא לפרויקט שלך אחד מהחידושים הכי גדולים של 2009. מראיינים אותך מכל העולם, והרגע לא חולף – מזמינים אותך ליצור יצירות דומות לפרויקטים בפרופיל גבוה, מטיסים אותך בכל העולם, רוצים עוד מהיוטיוביזם המבריק הזה. אתה הצלחה היסטרית!

והנה המלכוד: אף אחד לא זוכר שאתה עושה מוזיקה מדהימה בעצמך. כולם מדברים עליך כמשיח היוטיוב, בעוד אלבום הבכורה המעולה שלך מ־2007, זה עם השיר הזה והשיר ההוא, הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו בישראל, בטח אחד היחידים שהוקלטו פה וזכו לציון כמו 8.2 מפיצ׳פורק, הסמכות הגבוהה ביותר לביקורת מוזיקה חדשה. אלבום של פ׳אנק סמיך, עשיר, מחוכם, פסיכדלי, מלא תשוקה ויצירתיות, ויותר מכל – אחלה גרוב.

ועכשיו, לך תזכיר לכולם שאתה לא עורך יוטיוב מבריק עם כישרון מוזיקלי, אלא מוזיקאי מבריק עם כישרון לעריכה ביוטיוב.

טוב, אז החודש ינסה קותימן לצאת מהמילכוד הזה, ואחרי ששמעתי כמה פעמים את 6am, האלבום החדש שלו, אני יכול לומר לכם בביטחון: הסיכויים לטובתו.

6am, אלבום האולפן הראשון של קותימן מזה 9 שנים (!), נשמע כמו תוצאה של סיבוב ארוך בעולם וחזרה הביתה, מסע שבו אופיר קותיאל למד, טעם, התנסה, התבגר, וחזר לאולפן כשהוא בטוח יותר ביכולות שלו, שהשתפרו לאין ערוך בכמעט עשר השנים שעברו מאז אלבום הבכורה.

ב־6am קותימן חוזר לארח את המוזה הווקאלית שלו, קרולינה, אבל רוב הזמן תמצאו מול המיקרופון קול שאתם לא מכירים, אף על פי שאת האיש שמפיק אותו שמעתם וראיתם מיליון פעם ב־15 השנים האחרונות: אדם שפלן. שפלן, ששר במחצית משירי האלבום, הוא בסיסט מוכשר שאת עבודת הבס שלו שמעתם אצל רונה קינן, איטליז, שלומי שבן, נעם רותם, The Girls, אפרת בן צור, UBK, ברי סחרוף ועוד המונים, גם אם לא ידעתם שזה הוא.

הפעם שפלן מניח את הבס בצד ותופס דווקא את המיקרופון, וזה גילוי מרענן – הקול שלו מלא הבעה בלי לגנוב את מרכז הבמה, ונשמע בו בזמן ותיק ומוכר אבל גם חדש באוזן. הוא מביאמשהו בניחוח אמריקנה מהסבנטיז לגרוב של קותימן, שמצדו מנגן על כל הכלים באלבום חוץ מכלי המיתר והנשיפה.

האלבום החדש יוצא גם במהדורת ויניל יפהפיה, ואם גם אתם כמוני מתים להניח אותה על הפטיפון בבית ולהמריא, אז יש סיכוי שזה יום המזל שלכם – אני מחלק כמה עותקים במתנה, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה להשאיר תגובה פה למטה. בינתיים, בואו נפסיק לדבר ונתחיל להאזין:

 

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה זמר (ישראלי או מחו״ל, חי או מת) צריך לשיר בשירים של קותימן). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל ולבועז!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי בערב בלבד!

1. זה לא חדש וזה לא סוד שאני מת על Totemo, ומי ששומע את התכניות שלי בקצה יודע גם עד כמה אני מאוהב קשות בשני השירים החדשים שלה, "Seesaw" ו-"Hits". במובן מסוים, הם להיטי הפופ הגדולים שלה. יותר מכל שיר אחר של טוטמו הם מתנחלים באוזן ומזמרים את עצמם במשך ימים שלמים בראש ועל השפתיים. "Seesaw" היה מבחינתי להיט מההאזנה הראשונה, אבל לשיר הפתיחה שלי השבוע, "Hits", לקח יותר זמן לגלות את קסמי הפופ שלו, ויש סיכוי שהוא שקע עמוק יותר בלב – זה בוודאי המקרה עם הקליפ שלו. בקליפ של "Seesaw" התאהבתי מיד, הנופים והטיפוגרפיה שבו את העין. אבל "Hits" הולך עמוק יותר וקרוב יותר ללב, ופותח את החלון לתקופת טיפולי הכימותרפיה שעברה רותם אור, הלא היא טוטמו. הוא מוגש לנו כמו שהשיר מוגש לנו – אינטימי, רך מרוב רגש, אבל לא נטול סטייל, לא נטול הומור. אם עוד לא הצטרפתם למחנה מכורי טוטמו, יש סיכוי שזה הקליפ והשיר שיכניסו אתכם. [טיוב]



2. אם יש דבר אחד שאני יודע עליכם, קוראי העונג, בוודאות, הוא זה: אתם האנשים שהחברים שלהם מתקשרים אליהם כדי לשאול ״תגיד, קוראים לשיר ההוא שהולך ככה…?״ או ״תגידי, מי שר את…?״ אז אחרי שנים שאתם תוהים למה אנחנו מבזבזים כל כך הרבה מקום במוח על הידע המוזיקלי המוזר שלנו, הגיעה השעה לה חיכינו. הגיעה השעה שבה נוכל לצאת מנצחים: עונג שבת ופסטיבל פרינסטקרין מציגים: אליפות ישראל בטריוויה מוזיקלית במוצאי שבת, 25 ביוני. עצרו! אני יודע מה אתם חושבים עכשיו: ״טוב, אני יודע קצת על מוזיקה, אבל אני לא, כאילו, גאון אנציקלופדי שזוכר בדיוק באיזה תו מזייף מקרטני בהקלטה המוקדמת של בלקבירד שלא שוחררה עד הקופסה של 1998״ ((זו הייתה שאלה מכשילה, מקרטני לא מזייף)) – אבל אל חשש, אליפות הטריוויה לא נועדה לעכברי תקליטיות בלבד, אלא לכל חובבי המוזיקה לדורותיהם, מומחים כחובבים, עובדי חנויות תקליטים וחובבי הופעות חיות, קוראי בלוגים ותקליטני יוטיוב. אז לא רק שהכניסה חינם, לא רק שהמנחה הוא אייל גולדמן, שניצח בכל כך הרבה תחרויות טריוויה מוזיקליות שנאסרה ההשתתפות עליו ועל כל בני משפחתו כולל הכלב, ולא רק שמיד אחרי התחרות יוקרן הסרט התיעודי החדש והאדיר על עלייתה ונפילתה של טאוור רקורדס העולמית – אני מזמין אתכם, קוראי העונג, להתגבש ולהירשם כאחת הקבוצות. אפשר להירשם עד 8 אנשים (או יותר מקבוצה אחת, אם בא לכם) ולייצג או את העונג, או סתם את עצמכם. אבל נראה לי שיהיה ממש קול שתהיה קבוצת עונג שבת. [פייסבוק]
3. יו! מסיבת הניינטיז שלי חוזרת – חמישי הזה. [זה הכל, בואו]



4. [ויה פורטפוליו] הדואר הבריטי מציין 50 שנה לפינק פלויד עם סדרה של בולי-תקליטים יפהפיים. חבל שהם לא מתנגנים על פטיפון. [אנגלית]
5. האושר הוא כשמפיק שאני אוהב מתחבר עם ראפר שאני אוהב והם מבשלים ביחד קטע שאני ממש ממש אוהב: ״All nite״ הוא מפגש (לא ראשון ועדיין פורה) בין המפיק Clams Casino לראפר האדיר Vince Staples. שיתוף הפעולה הקודם שלהם הביא לעולמי את ״Norf norf״ הענק. [טיוב]

קרא/י את המשך הפוסט

לפני זמן מה מישהו סיפר לי על פרויקט הדי.אנ.איי של יונתן דגן, הלא הוא J. Views. ״הייתי שם״ כשהשירים הראשונים שלו התחילו להסתובב ברשת ולהדליק אוזניים בישראל, ואז בחו״ל, עם המיקס האז־לא־שכיח של גרוב ואלקטרוניקה והרבה מאוד נשמה, גם במובן המוזיקלי אבל בעיקר במובן הרוחני של המילה. אבל מאז, אני מודה, לא עקבתי אחרי כל פיתול בדרך של דגן. התעלפתי כשהגיע אליי האלבום Rivers and homes, עם העטיפה שזכתה בצדק בגראמי (כן, יש גראמי לעטיפות), אבל אני מודה שלא שמעתי אותו מאז.

אבל אז הגיע פרויקט הדי.אנ.איי. והתחלתי להתקרב שוב, לעקוב בסקרנות, להימשך לתוך העולם הלא רק מוזיקלי של J. Views. אני אוהב את הדרך שבה יונתן דגן חושב – פתוח. הוא לא מגביל את עצמו, ומחפש תמיד דרכים חדשות. בעיניי, זו תכונה שכל אמן צריך שתעמוד בבסיס הכישרון שלו, לא בונוס נחמד שכיף אם ישנו, ואצל דגן זה מושרש עמוק מאוד. הוא לא עושה את אותו הדבר פעמיים.

בפרויקט הדי.אנ.איי, דגן החליט לעשות אלבום בקוד פתוח, פחות או יותר. האתר שלו הפך ליומן מורכב ומתפתח של רעיונות ויזואליים, רסיסי יומן מסע, סקיצות של כתיבה, הקלטות, ניסיונות, מפגשים וגם שירים שלמים. מי שהצטרף למסע הרוויח בזמן אמת הצצה לתהליך המסתורי הזה, איך כותבים שיר: ממקורות ההשראה הגדולים והקטנים, דרך ההתלבטויות והטיוטות, החלקים בחיים האמיתיים שנכנסים לשירים ולהיפך.

וגם, בעיניי, הכי חשוב ומעניין – הקריסה המוחלטת של המחיצות בין מחשבה מוזיקלית לסוגים אחרים של מחשבה. מי שעקב ראה שההשראה והרעיונות של דגן יכולים להגיע במידה שווה מתמונה או חוויה ויזואלית של מקום, מזיכרון, מחלום על תרחיש עתידי, ממפגש עם מוזיקאי או לא־מוזיקאי אחר, או אפילו מהתעסקות טכנית עם קרביים של מכשיר כלשהו.

לזה אני מתכוון כשאני מדבר על פתיחות. הפתיחות לשפות אחרות של יצירה, הפתיחות להתחיל שיר מחוויות ״טריוויאליות מדי״ או לחילופין רחוקות מאוד מהאתוס של ״אירוע שכותבים עליו שיר״, הפתיחות ללכת אחרי הסקרנות שלך גם כשהיא מובילה אותך מחוץ לאולפן.

עכשיו יוצאת התוצאה האלבומית של פרויקט הדי.אנ.איי, האלבום החדש 401days. ולא רק שהעטיפה שלו, שוב, יפהפיה במיוחד, אלא שהוא כבש אותי לגמרי בימים האחרונים, ואני שומע אותו מלא. ומה אתם יודעים – יש לי עותק ויניל שלו + עותק דיסק שלו + כרטיס להופעה של J. Views מחר (שלישי) בערב באופרה הישראלית בתל אביב.

תראו רגע כמה זה יפה:

ואם זה לא מספיק – אז יונתן דגן כתב לנו בעצמו על שלושה מתוך שירי הפרויקט. תקראו, תקשיבו, ורוצו להשאיר תגובה כדי אולי לזכות בכל הטוב הזה.

It Was Over

נסעתי לאיסלנד במהלך הדי.אנ.איי פרוג׳קט, נאבדתי, לא ממש היה לי איך לתקשר עם העולם או להפעיל ג׳יפיאס. אז נסעתי בכיוון אחד בלי באמת לדעת לאן, והקשבתי לרדיו במשך שעות. אנשים ברדיו דיברו על תהליכים נפשיים שלהם, באנגלית. פשוט נכנסתי לזה, הקשבתי, כולם סיפרו מבחינתי את אותו סיפור, שמאוד התחברתי אליו. 

אני יכול ׳להתחיל׳ כשהסיפור שלי נגמר. 

נהיה מאוחר והבנתי שלא אספיק לחזור לעיר אז באותו הערב דפקתי בדלת של בית באמצע ההרים וביקשתי להישאר ללילה. 

הם נתנו לי להישאר בחדר מדהים שמשקיף להרים. בלי שמיכה אבל עם חלונות ממש מגניבים. אז הקלטתי דמו, את עצמי שר את המשפט 

״It Was Over, So we Started״

החלטתי לפתוח את האלבום עם הדמו הראשוני שהקלטתי באותו לילה, ללא אפקטים, פשוט שירה מאוד קרובה למיקרופון, שהיתה השורה האחרונה שהקלטתי במהלך הדי.אנ.איי פרוג׳קט. 

 

A Note

השיר הזה התחיל כנתקעתי ללא חשמל בוודסטוק. היתה לי גיטרה ומקלט קטן, והתחלתי לכתוב ולהקליט. 

גם כאן השתמשתי בדמואים המקוריים בשיר הסופי. 

המילים נכתבו משום מה במחשבה על איך זה יהיה להזדקן יחד כזוג. 

רוב התקשורת עם בת הזוג שלי בימים אלו היא פתקים על המקרר בסגנון ״חסר חלב״, או אסאמסים ״נלך לארוחת ערב מאוחר יותר״.

אם היה פתק מקרר אחד אחרון שהייתי משאיר לך, הוא היה אומר ״את היית האור״. 

 

June

שיר מאוד קצר באלבום. 

השיר הזה הוא תוצאה של יום אחד באביב, שבו הקלטתי כל מיני רעיונות וטיילתי בחוץ. ממש פשוט.

זאת הסיבה שהתחלתי את הדי.אנ.איי פרוג׳קט, כי שירים לא באמת נוצרים בסטודיו, הם נוצרים בחיי היומיום. אי אפשר להתעלם מהקסם שטמון בכל רגע כשהפסקול הנכון מחובר אליו.

 

 

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על מקום או מפגש או רגע שנתן לכם השראה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ללירון!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד היום בערב בלבד!

כן, אני יודע שחצי (טוב, אולי פחות) מהקוראים של העונג בברצלונה עכשיו, רצים בין הבמות של פרימוורה סאונד ורואים הופעות מדהימות בזו אחר זו. אבל אני מתכוון להתעלם מזה לחלוטין ולהמשיך כאילו כלום, אחרת הקנאה תאכל אותי חי, ואני לא לגמרי בעניין של להיאכל כרגע. אז בואו נמשיך כרגיל, ואף מילה על כל האושר הזה שקורה שם.

1. הקיץ, מעבר לכל ספק, כאן. ועם החום באים היצרים ועם היצרים מגיע הרצון למשהו נגיש, שמזיז את הגוף יותר מאשר מסובב את גלגלי המוח או את מערבולות הלב. משהו שישתלט על החושים, שיוביל. בעיתונים קוראים לזה ״השיר של הקיץ״. הנה הכללים העל־זמניים לשיר הקיץ: הוא פיזי יותר מאשר רגשי; הוא מדבר על שטות שטחית, אם הוא בכלל מדבר על משהו; הוא רקיד; הוא קצר והדוק; אי אפשר לעמוד בפניו. לא עומדת לבוא כאן הכרזה על השיר של קיץ 2016 שמגלה את ראשו ממש כאן ועכשיו. אני לא מתיימר לקלוע לטעמם של רבים. אבל אני יכול להגיד לכם שנתקלתי בשיר שעשוי להפוך בשבועות הקרובים לשיר הקיץ שלי. אישית, קשה לי להפסיק לשמוע אותו או לזמזם אותו מאז נתקלתי בו לפני כמה ימים. קוראים לו "Venus", הוא מגיע מהראפרית הגנאית Lady Jay והוא עונה על כל הקריטריונים לעיל. הוא הגירסה האפריקאית ל-"Diva" של ביונסה. הוא גורם לי לזוז בלי שליטה. הקיץ הגיע. אני שלו. [טיוב]



2. יש עוד חצי שנה עד שיצא לאור הגליון השלישי של אתה נמצא כאן, אבל יש לכם רק 3 שבועות לשלוח לנו חומרים ויזואליים וטקסטואליים עבורו. יאללה, תפתיעו אותנו. [כאן]
3. השבוע פעמיים כי טוב לי ברדיו הקצה – בראשון ב־15:00 אחליף את קוואמי עם שעתיים של מוזיקה חדשה מדהימה, ובשלישי ב־15:00 השעתיים הקבועות שלי עם אפילו יותר מוזיקה אפילו יותר מדהימה. בואו. [סטרים]
4. לא מזמן ביקשתי חלקתי בפייסבוקי תיסכול מסוים שצברתי לגבי מוזיקת האוס – בשנים האחרונות אני נהנה יותר ויותר מהאוס, אבל רק מאלבומים ואמנים מאוד ספציפיים, ובשל הידע המועט שלי בעולם ההאוס הסבוך והרחב, לא הצלחתי לאפיין מה בדיוק אני אוהב אצל אלה שאני אוהב, ומה חסר לי (או עודף לי) אצל אחרים. אז בכל פעם שנמאס לי לשמוע ליאון ויינהול, למשל, לא ידעתי לאן לפנות ואיך לחפש ״עוד כמוהו״. לשמחתי, רבים הגיבו לי על הפוסט עם המלצות. לצערי, רובם ככולם חלקו האוס שהם אוהבים, ולא בהכרח כתגובה לרשימת האמנים הקצרה שמלהיבה אותי. אבל אז הגיע נדב רביד עם הישועה. הפוסט שלי גירד לו במקום שנעים לגרד בו, והוא הרכיב מיקסטייפ האוס מדהים, 16 קטעים ש״צרוב[ים] על ליבי״, כפי שהוא כתב, ורובם הגדול קלע בול לטעמי. אני עדיין לא יודע להגדיר בדיוק את הטעם שלי בהאוס, אבל עכשיו יש לי עוד דרכים להשביע אותו. תודה, נדב! [סטרים]



5. אם עוד מישהו היה צריך שכנוע לכך שאנדרסון פאאק מתפוצץ מרוב תשוקה וחדווה מוזיקליים, שפשוט יראה את הביצוע שלו ל-״Come down״ אצל ג׳ימי פאלון. [וידאו]
6. יש לי כל כך הרבה מחשבות ורגשות לגבי +1, האלבום השני והחדש של חיה מילר, את חלקן חלקתי בפוסט בעונג, את חלקן אחלוק השבוע בקצה, אבל כפי שכתבתי כאן השבוע, אני נזהר שלא להכביר במילים על חיה מילר כדי לא להיות הנודניק ההוא. אז פשוט אגיד לכם: הנה כל האלבום החדש של חיה מילר, בעיניי הוא פנטסטי, אולי תרצו לשמוע ולהחליט בעצמכם. [בנדקאמפ]
7. [תודה ליונתן] יש הרבה אתרים שמנסים למפות בצורות שונות את ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית או לפחות לסדר בצורה גניאולוגית/מובנת את הצינורות הז׳אנרים הסבוכים שאנחנו דוחקים אותה לתוכם. MusicMap נראית פשטנית להפליא כשרק נכנסים לאתר. אבל רק תלחצו פעם אחת + על הזום וכבר תבינו שיש כאן השקעה בסדר גודל אחר לגמרי. עוד כמה פלוסים ומסתחרר לכם הראש, אבל החלק הכי טוב הוא לא בעיניים אלא באוזניים – לא משנה לאיזו רזולוציה ירדתם, אם בחרתם Texas blues rock & modern electric blues, או Darkwave & Coldwave – תמצאו פלייליסט יוטיוב ערוך היטב, שיפתח עבורכם שדות חדשים ונרחבים של מוזיקה. אני ממליץ לא לבזבז זמן על מה שאתם כבר מכירים. לכו לחפור בג׳אז נורדי מהניינטיז או בפלורידה ברייקס מהאייטיז או במומבטון מימינו או בספייס אייג׳ פופ מאמצע הפיפטיז. זו צלילה מוזיקלית ממכרת אל נבכי הז׳אנרים, אבל אני חייב להזכיר לכם שמוזיקה (מעניינת) לא נוצרת לפי ז׳אנרים אלא להיפך, אז אל תשגו ותיאחזו בכותרות. תיאחזו בשירים. [מוזיקהההההה]
8. אני לא מסכים עם אמרי בפוסט הזה, שכדאי לקרוא, ובו הוא טוען ש״אנחנו משלמים מעט מדי על מוזיקה וזה די הורס את התעשייה״. [עברית]
9. אני לא משתגע אחרי המפיק הסודני SUFYVN, שדוגם מוזיקה סודנית ישנה ומערבב ממנה ביטים היפהופיים חדשים (ולא מאוד מעניינים, בעיניי). אבל אני עף פה לחלל עם המיקסטייפ האחרון שהוא הכין: מסע בהיסטוריה של המוזיקה הסודנית ב־11 שירים. מתקליטים חורקים ועד להיטי פופ עכשוויים. תענוגות. [סטרים]



10. האחיות לוז – שלישיית הדו-וופ הישראלית המפוארת של שירה ז׳ כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט – שיחררו לפני יומיים אלבום לייב חדש, מצוין ומומלץ במיוחד, שיושב כל כך טוב שהוא לא נשמע לייב. מושלם לשבת. [בנדקאמפ]
11. EP חדש, אינטימי וקרוב ללב גם לנדב זילברשטיין המצוין, שאת ״בכל פינה בעיר״ שלו אני אוהב ממש ומשמיע איפה שאפשר. [בנדקאמפ]
12. שיר חדש של בק! שגילה את ה-Trap, בזמנו החופשי. ״Wow״ הוא כיף של קטע, והאמת, התגעגעתי לבק השמח. [טיוב]
13. באמריקה גילו את ה״דווקא״. [אנגלית]
14. שום דבר במיקסטייפ החדש של Joey Purp, מהחבר׳ה של ויק מנסה וצ׳אנס דה ראפר, משתווה ל-״Photobooth״ המהמם שלו, אבל המיקסטייפ החדש הזה עדיין מעולה. [סאונדקלאוד]
15. הפנומן הירושלמי שירי שפירא, הזכורה לחלקכם לטוב מסיפורה המעיף ״ס׳ נוסע״ ב״אתה נמצא כאן״ החדש, פתחה בלוג חדש על ספרים ועל אוטובוסים ועל קריאה של האחד בתוך השני. הוא נקרא, איך לא, ספרים באוטובוסים. [עברית]
16. במגזין הארפר׳ז פירסמו קטע קצר מתוך ספר שנשמע מרתק, ואוסף מונולוגים אמיתיים של אנשים אמיתיים על רוסיה אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי. נשמע כמו כותרת סופר יבשה, אבל וואלק, תקראו את הקטע היפהפה הזה ותגידו לי שלא מתחשק לכם עכשיו לקרוא עוד. [אנגלית]
17. ג׳ף אדגרז מהוושינגטון פוסט צולל להיסטוריה הפרטית של רגע מכריע בהתפתחות הפופ העכשווי – הרגע שבו Aerosmith חברו אל Run DMC והתיכו רוק והיפ הופ להמונים. אדגרז מראיין את רוב הנוגעים בדבר ושולף גם סרטוני ארכיון אדירים שלא נצפו קודם, ומלא חומרים רלוונטיים. תענוגות! [וידאו, אנגלית]
18. Fearless Love Stories הוא EP חדש לניב אסט המצוין. [סאונדקלאוד]
19. ״יותר מדילן, יותר ממקרטני או לנון, יותר מבואי, יותר מטום וייטס או לאונרד כהן, האינדי או איך שלא תקראו לזה של עשרים השנים האחרונות חב חלק אדיר מהמטען הגנטי שלו לפול סיימון״ – אפרופו האלבום החדש (והמצוין), חסר תרבות מנסה לשכנע אתכם שגם אם פול סיימון נשמע לכם ״קצת נחמד מדי עם הקול העדין שלו, הקצוות המשויפים, הרוגע הזה״, עדיין מדובר ב״גאון חד פעמי [ש]עדיין מהלך בינינו״. ויש לו גם כמה שירים להשמיע לכם כדי לשכנע אתכם. [עברית]



20. כשהצלם ארנה סוונסן מצלם מבעד לחלונות הבניין ממול, התוצאה מזכירה ציורים מהרנסנס. [פיקסלים]
21. Allen Toussaint (אלן טוסיינט) הוא מוזיקאי אר׳נ׳בי וסול מניו אורלינס, שבשנותיו האחרונות – הוא מת לפני חודשים ספורים – שקע יותר ויותר בז׳אנר שהמציאה העיר שלו, הג׳ז, והוציא את אחד מאלבומי הג׳ז האהובים עליי אי פעם (The Bright Mississippi, חפשו אותו). עכשיו יוצא אלבום שהספיק להקליט לפני מותו, ונקרא American Tunes. כמשתמע משמו הוא מורכב מפרשנויות פסנתרניות יפות של טוסיינט לשירים אמריקאיים קלאסיים, סטנדרטים של ג׳ז ואר׳נ׳בי שלימדו אותו את הבסיס לכל מה שהוא יודע. האזינו לכל האלבום כאן, והשבת תהיה שלום. [סטרים]
22. לאחרונה התבשרנו שנרנג׳ה מתכננים להביא שוב את ג׳ואנה ניוסם להופעה בישראל (!!!) בהמשך השנה. עד אז, נמשיך לשמוע את האלבום החדש שלה, ועכשיו גם את השיחה שלה עם מארק מרון האדיר, אצלו היא התארחה לפני שבוע. [סטרים]
23. Psychic Ills יופיעו בלבונטין 7 ב-22 ביוני, ובינתיים הם משחררים סינגל חדש ויפה, "Baby", מתוך האלבום המתקרב שלהם. [סטרים]
24. וגם No Joy, שיגיעו כל הדרך מקנדה כדי לפרק את הגגרין ב-9.6, בדיוק הוציאו שיר חדש, "A thorn in Garland's side". היכונו. [סטרים]
25. הלייבל המעולה Jakarta Records משחרר אוסף עונתי נוסף בסדרה, וגם הפעם הוא פשוט מצוין, וגם הפעם הוא חינמי לגמרי. [בנדקאמפ]
26. Mo Ganji הוא לא רק אמן הקעקועים הברלינאי עם השם הכי מגניב, הוא גם אמן קעקועים ברלינאי מחונן, שמתמחה בסגנון יפהפה של קעקועים־בקו־אחד. תיזהרו, ממכר. [פיקסלים]



27. פתאום נזכרתי בשיר הג׳ז הראשון שלי. כלומר, הוא בוודאי לא היה הראשון ששמעתי, או שהכרתי, והוא בעצם לא ממש שיר ג׳ז, אבל הוא היה הראשון שהרגיש לי כמו ג׳ז ושהרגיש שלי. יש כל מיני דרכים להיכנס לתוך העולם הנפתל והמורכב של ג׳ז, וכל אחד צריך פתח כניסה. בשביל אנשים בגיל של ההורים שלי זה היה להיטי קרוסאובר כמו "Take five" או אלבומי פרוג-רוק שהכניסו ג׳ז לתוך התבנית הפופולרית יותר של רוק. בשבילי ובשביל אנשים רבים בגילי ובאיזורים התרבותיים שבהם הסתובבתי, זה היה קטעים מפתיעים בתוך אלבומים של להקות שאהבנו. קטעים כמו "Life in a glass house" של רדיוהד, שפתאום מפלרטט עם כלי נשיפה ג׳זיים ומעיף אותך. אבל אצלי זה הגיע באמצע הניינטיז, עם "Nine threads" של dEUS, שיר שעכשיו, בדיעבד, אני מבין שהוא אחד השירים הפחות ג׳זיים של דאוס, הוא בכלל מין בלוז, אבל וואלק, החצוצרה והמברשות על המצילות הספיקו כדי שזה יהיה ״שיר הג׳ז שלי״ במשך כמה שנים, עד שהגיע "The national anthem" ואחריו עוד כמה ואז פתאום הלכתי לבדוק מי זה הקולטריין ההוא שמדברים עליו ולאט לאט הסדק נפער. אבל "Nine threads" תמיד היה שיר הג׳ז שלי, ותמיד הרגיש בלתי מפוענח בזכות האפלוליות הזו, שהיום אני יכול לראות בה את המניירות והרפרנסים אבל זה לא מפחית מכמה שאני מתרגש מהשיר הזה, עד היום. [יוטיוב. סורי, הייתה לי איזו בעיה עם ההורדות היום, אז לא העליתי מפ3ים]

נהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!