3 ביוני 2016

עונג שבת: מתעלם מברצלונה

כן, אני יודע שחצי (טוב, אולי פחות) מהקוראים של העונג בברצלונה עכשיו, רצים בין הבמות של פרימוורה סאונד ורואים הופעות מדהימות בזו אחר זו. אבל אני מתכוון להתעלם מזה לחלוטין ולהמשיך כאילו כלום, אחרת הקנאה תאכל אותי חי, ואני לא לגמרי בעניין של להיאכל כרגע. אז בואו נמשיך כרגיל, ואף מילה על כל האושר הזה שקורה שם.

  1. openlineהקיץ, מעבר לכל ספק, כאן. ועם החום באים היצרים ועם היצרים מגיע הרצון למשהו נגיש, שמזיז את הגוף יותר מאשר מסובב את גלגלי המוח או את מערבולות הלב. משהו שישתלט על החושים, שיוביל. בעיתונים קוראים לזה ״השיר של הקיץ״. הנה הכללים העל־זמניים לשיר הקיץ: הוא פיזי יותר מאשר רגשי; הוא מדבר על שטות שטחית, אם הוא בכלל מדבר על משהו; הוא רקיד; הוא קצר והדוק; אי אפשר לעמוד בפניו. לא עומדת לבוא כאן הכרזה על השיר של קיץ 2016 שמגלה את ראשו ממש כאן ועכשיו. אני לא מתיימר לקלוע לטעמם של רבים. אבל אני יכול להגיד לכם שנתקלתי בשיר שעשוי להפוך בשבועות הקרובים לשיר הקיץ שלי. אישית, קשה לי להפסיק לשמוע אותו או לזמזם אותו מאז נתקלתי בו לפני כמה ימים. קוראים לו "Venus", הוא מגיע מהראפרית הגנאית Lady Jay והוא עונה על כל הקריטריונים לעיל. הוא הגירסה האפריקאית ל-"Diva" של ביונסה. הוא גורם לי לזוז בלי שליטה. הקיץ הגיע. אני שלו. [טיוב]
  2. headlines

  3. יש עוד חצי שנה עד שיצא לאור הגליון השלישי של אתה נמצא כאן, אבל יש לכם רק 3 שבועות לשלוח לנו חומרים ויזואליים וטקסטואליים עבורו. יאללה, תפתיעו אותנו. [כאן]
  4. השבוע פעמיים כי טוב לי ברדיו הקצה – בראשון ב־15:00 אחליף את קוואמי עם שעתיים של מוזיקה חדשה מדהימה, ובשלישי ב־15:00 השעתיים הקבועות שלי עם אפילו יותר מוזיקה אפילו יותר מדהימה. בואו. [סטרים]
  5. לא מזמן ביקשתי חלקתי בפייסבוקי תיסכול מסוים שצברתי לגבי מוזיקת האוס – בשנים האחרונות אני נהנה יותר ויותר מהאוס, אבל רק מאלבומים ואמנים מאוד ספציפיים, ובשל הידע המועט שלי בעולם ההאוס הסבוך והרחב, לא הצלחתי לאפיין מה בדיוק אני אוהב אצל אלה שאני אוהב, ומה חסר לי (או עודף לי) אצל אחרים. אז בכל פעם שנמאס לי לשמוע ליאון ויינהול, למשל, לא ידעתי לאן לפנות ואיך לחפש ״עוד כמוהו״. לשמחתי, רבים הגיבו לי על הפוסט עם המלצות. לצערי, רובם ככולם חלקו האוס שהם אוהבים, ולא בהכרח כתגובה לרשימת האמנים הקצרה שמלהיבה אותי. אבל אז הגיע נדב רביד עם הישועה. הפוסט שלי גירד לו במקום שנעים לגרד בו, והוא הרכיב מיקסטייפ האוס מדהים, 16 קטעים ש״צרוב[ים] על ליבי״, כפי שהוא כתב, ורובם הגדול קלע בול לטעמי. אני עדיין לא יודע להגדיר בדיוק את הטעם שלי בהאוס, אבל עכשיו יש לי עוד דרכים להשביע אותו. תודה, נדב! [סטרים]
  6. streetsnaps-anderson-paak-1

  7. אם עוד מישהו היה צריך שכנוע לכך שאנדרסון פאאק מתפוצץ מרוב תשוקה וחדווה מוזיקליים, שפשוט יראה את הביצוע שלו ל-״Come down״ אצל ג׳ימי פאלון. [וידאו]
  8. יש לי כל כך הרבה מחשבות ורגשות לגבי +1, האלבום השני והחדש של חיה מילר, את חלקן חלקתי בפוסט בעונג, את חלקן אחלוק השבוע בקצה, אבל כפי שכתבתי כאן השבוע, אני נזהר שלא להכביר במילים על חיה מילר כדי לא להיות הנודניק ההוא. אז פשוט אגיד לכם: הנה כל האלבום החדש של חיה מילר, בעיניי הוא פנטסטי, אולי תרצו לשמוע ולהחליט בעצמכם. [בנדקאמפ]
  9. weeklink[תודה ליונתן] יש הרבה אתרים שמנסים למפות בצורות שונות את ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית או לפחות לסדר בצורה גניאולוגית/מובנת את הצינורות הז׳אנרים הסבוכים שאנחנו דוחקים אותה לתוכם. MusicMap נראית פשטנית להפליא כשרק נכנסים לאתר. אבל רק תלחצו פעם אחת + על הזום וכבר תבינו שיש כאן השקעה בסדר גודל אחר לגמרי. עוד כמה פלוסים ומסתחרר לכם הראש, אבל החלק הכי טוב הוא לא בעיניים אלא באוזניים – לא משנה לאיזו רזולוציה ירדתם, אם בחרתם Texas blues rock & modern electric blues, או Darkwave & Coldwave – תמצאו פלייליסט יוטיוב ערוך היטב, שיפתח עבורכם שדות חדשים ונרחבים של מוזיקה. אני ממליץ לא לבזבז זמן על מה שאתם כבר מכירים. לכו לחפור בג׳אז נורדי מהניינטיז או בפלורידה ברייקס מהאייטיז או במומבטון מימינו או בספייס אייג׳ פופ מאמצע הפיפטיז. זו צלילה מוזיקלית ממכרת אל נבכי הז׳אנרים, אבל אני חייב להזכיר לכם שמוזיקה (מעניינת) לא נוצרת לפי ז׳אנרים אלא להיפך, אז אל תשגו ותיאחזו בכותרות. תיאחזו בשירים. [מוזיקהההההה]
  10. אני לא מסכים עם אמרי בפוסט הזה, שכדאי לקרוא, ובו הוא טוען ש״אנחנו משלמים מעט מדי על מוזיקה וזה די הורס את התעשייה״. [עברית]
  11. אני לא משתגע אחרי המפיק הסודני SUFYVN, שדוגם מוזיקה סודנית ישנה ומערבב ממנה ביטים היפהופיים חדשים (ולא מאוד מעניינים, בעיניי). אבל אני עף פה לחלל עם המיקסטייפ האחרון שהוא הכין: מסע בהיסטוריה של המוזיקה הסודנית ב־11 שירים. מתקליטים חורקים ועד להיטי פופ עכשוויים. תענוגות. [סטרים]
  12. slider1

  13. האחיות לוז – שלישיית הדו-וופ הישראלית המפוארת של שירה ז׳ כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט – שיחררו לפני יומיים אלבום לייב חדש, מצוין ומומלץ במיוחד, שיושב כל כך טוב שהוא לא נשמע לייב. מושלם לשבת. [בנדקאמפ]
  14. EP חדש, אינטימי וקרוב ללב גם לנדב זילברשטיין המצוין, שאת ״בכל פינה בעיר״ שלו אני אוהב ממש ומשמיע איפה שאפשר. [בנדקאמפ]
  15. שיר חדש של בק! שגילה את ה-Trap, בזמנו החופשי. ״Wow״ הוא כיף של קטע, והאמת, התגעגעתי לבק השמח. [טיוב]
  16. באמריקה גילו את ה״דווקא״. [אנגלית]
  17. שום דבר במיקסטייפ החדש של Joey Purp, מהחבר׳ה של ויק מנסה וצ׳אנס דה ראפר, משתווה ל-״Photobooth״ המהמם שלו, אבל המיקסטייפ החדש הזה עדיין מעולה. [סאונדקלאוד]
  18. הפנומן הירושלמי שירי שפירא, הזכורה לחלקכם לטוב מסיפורה המעיף ״ס׳ נוסע״ ב״אתה נמצא כאן״ החדש, פתחה בלוג חדש על ספרים ועל אוטובוסים ועל קריאה של האחד בתוך השני. הוא נקרא, איך לא, ספרים באוטובוסים. [עברית]
  19. במגזין הארפר׳ז פירסמו קטע קצר מתוך ספר שנשמע מרתק, ואוסף מונולוגים אמיתיים של אנשים אמיתיים על רוסיה אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי. נשמע כמו כותרת סופר יבשה, אבל וואלק, תקראו את הקטע היפהפה הזה ותגידו לי שלא מתחשק לכם עכשיו לקרוא עוד. [אנגלית]
  20. ג׳ף אדגרז מהוושינגטון פוסט צולל להיסטוריה הפרטית של רגע מכריע בהתפתחות הפופ העכשווי – הרגע שבו Aerosmith חברו אל Run DMC והתיכו רוק והיפ הופ להמונים. אדגרז מראיין את רוב הנוגעים בדבר ושולף גם סרטוני ארכיון אדירים שלא נצפו קודם, ומלא חומרים רלוונטיים. תענוגות! [וידאו, אנגלית]
  21. Fearless Love Stories הוא EP חדש לניב אסט המצוין. [סאונדקלאוד]
  22. ״יותר מדילן, יותר ממקרטני או לנון, יותר מבואי, יותר מטום וייטס או לאונרד כהן, האינדי או איך שלא תקראו לזה של עשרים השנים האחרונות חב חלק אדיר מהמטען הגנטי שלו לפול סיימון״ – אפרופו האלבום החדש (והמצוין), חסר תרבות מנסה לשכנע אתכם שגם אם פול סיימון נשמע לכם ״קצת נחמד מדי עם הקול העדין שלו, הקצוות המשויפים, הרוגע הזה״, עדיין מדובר ב״גאון חד פעמי [ש]עדיין מהלך בינינו״. ויש לו גם כמה שירים להשמיע לכם כדי לשכנע אתכם. [עברית]
  23. Arne_Svenson_INT_1

  24. כשהצלם ארנה סוונסן מצלם מבעד לחלונות הבניין ממול, התוצאה מזכירה ציורים מהרנסנס. [פיקסלים]
  25. Allen Toussaint (אלן טוסיינט) הוא מוזיקאי אר׳נ׳בי וסול מניו אורלינס, שבשנותיו האחרונות – הוא מת לפני חודשים ספורים – שקע יותר ויותר בז׳אנר שהמציאה העיר שלו, הג׳ז, והוציא את אחד מאלבומי הג׳ז האהובים עליי אי פעם (The Bright Mississippi, חפשו אותו). עכשיו יוצא אלבום שהספיק להקליט לפני מותו, ונקרא American Tunes. כמשתמע משמו הוא מורכב מפרשנויות פסנתרניות יפות של טוסיינט לשירים אמריקאיים קלאסיים, סטנדרטים של ג׳ז ואר׳נ׳בי שלימדו אותו את הבסיס לכל מה שהוא יודע. האזינו לכל האלבום כאן, והשבת תהיה שלום. [סטרים]
  26. לאחרונה התבשרנו שנרנג׳ה מתכננים להביא שוב את ג׳ואנה ניוסם להופעה בישראל (!!!) בהמשך השנה. עד אז, נמשיך לשמוע את האלבום החדש שלה, ועכשיו גם את השיחה שלה עם מארק מרון האדיר, אצלו היא התארחה לפני שבוע. [סטרים]
  27. Psychic Ills יופיעו בלבונטין 7 ב-22 ביוני, ובינתיים הם משחררים סינגל חדש ויפה, "Baby", מתוך האלבום המתקרב שלהם. [סטרים]
  28. וגם No Joy, שיגיעו כל הדרך מקנדה כדי לפרק את הגגרין ב-9.6, בדיוק הוציאו שיר חדש, "A thorn in Garland's side". היכונו. [סטרים]
  29. הלייבל המעולה Jakarta Records משחרר אוסף עונתי נוסף בסדרה, וגם הפעם הוא פשוט מצוין, וגם הפעם הוא חינמי לגמרי. [בנדקאמפ]
  30. Mo Ganji הוא לא רק אמן הקעקועים הברלינאי עם השם הכי מגניב, הוא גם אמן קעקועים ברלינאי מחונן, שמתמחה בסגנון יפהפה של קעקועים־בקו־אחד. תיזהרו, ממכר. [פיקסלים]
  31. newmusic

  32. closelineפתאום נזכרתי בשיר הג׳ז הראשון שלי. כלומר, הוא בוודאי לא היה הראשון ששמעתי, או שהכרתי, והוא בעצם לא ממש שיר ג׳ז, אבל הוא היה הראשון שהרגיש לי כמו ג׳ז ושהרגיש שלי. יש כל מיני דרכים להיכנס לתוך העולם הנפתל והמורכב של ג׳ז, וכל אחד צריך פתח כניסה. בשביל אנשים בגיל של ההורים שלי זה היה להיטי קרוסאובר כמו "Take five" או אלבומי פרוג-רוק שהכניסו ג׳ז לתוך התבנית הפופולרית יותר של רוק. בשבילי ובשביל אנשים רבים בגילי ובאיזורים התרבותיים שבהם הסתובבתי, זה היה קטעים מפתיעים בתוך אלבומים של להקות שאהבנו. קטעים כמו "Life in a glass house" של רדיוהד, שפתאום מפלרטט עם כלי נשיפה ג׳זיים ומעיף אותך. אבל אצלי זה הגיע באמצע הניינטיז, עם "Nine threads" של dEUS, שיר שעכשיו, בדיעבד, אני מבין שהוא אחד השירים הפחות ג׳זיים של דאוס, הוא בכלל מין בלוז, אבל וואלק, החצוצרה והמברשות על המצילות הספיקו כדי שזה יהיה ״שיר הג׳ז שלי״ במשך כמה שנים, עד שהגיע "The national anthem" ואחריו עוד כמה ואז פתאום הלכתי לבדוק מי זה הקולטריין ההוא שמדברים עליו ולאט לאט הסדק נפער. אבל "Nine threads" תמיד היה שיר הג׳ז שלי, ותמיד הרגיש בלתי מפוענח בזכות האפלוליות הזו, שהיום אני יכול לראות בה את המניירות והרפרנסים אבל זה לא מפחית מכמה שאני מתרגש מהשיר הזה, עד היום. [יוטיוב. סורי, הייתה לי איזו בעיה עם ההורדות היום, אז לא העליתי מפ3ים]


icecreamנהנים? קנו לי גלידה!
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג בסכום של עודף בפלאפל. תודה!

שתהיה שבת שבוגי!

2 תגובות על “עונג שבת: מתעלם מברצלונה”

  1. ירון הגיב:

    הכתבה על actually דווקא די נחמדה
    😉

  2. אלעד הגיב:

    מעניין לשמוע מה חשבת על ג'יימס בלייק (מלבד זה שהוא ארוך).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *