וואו, כמה שאני אוהב את Timber Timbre, ההרכב הקנדי שיגיע ביום רביעי להופעה בבארבי תל אביב, וכמה יש לי להגיד על האמנות העקמומית והמכשפת שלהם. אבל איתמר ברנשטיין, רעי כאח לי, כתב טקסט כזה יפה במיוחד לפוסט הזה, שאני מרגיש שכל מילה שלי תהיה רק הפרעה. אז אגיד רק זאת: אתם חייבים לבוא להופעה הזו. אם אתם לא מאמינים לי תקראו את איתמר. ואם בא לכם כרטיס בחינם – תגיבו כאן למטה. אליך, איתמר:

מצאתי את עצמי צף בתוך נהר
מאת איתמר ברנשטיין

יש משהו לא פשוט בידיעה שאתה הולך לראות הופעה של להקה שאתה כל כך אוהב. אפשר בטעות לחשוב שזה דבר שמתרחש אצלי כל שני וחמישי, אבל בדיעבד אני מבין – מעטות הלהקות שאני אוהב כשם שאני היום אוהב את Timber Timbre. אולי אף ראוי לחדד – לא רק אהבה רחשתי במרוצת השנים כלפי הלהקה הקנדית, כמו גם יראת כבוד עצומה.

טימבר נכנסו לחיי לראשונה לפני קצת יותר מחצי עשור. בעקיפין, ממש בזכות הבלוג בו נכתבות שורות אלה. זוגתי דאז הייתה עוקבת אחרי "עונג שבת" בשקיקה ואת צלילי הגילויים השבועיים שהצטברו מקריאת שורותיו הייתה משמיעה בחלל הבית הקטן בו גרנו בשכונת פלורנטין. במובן מסוים, ההיכרות עם טימבר טימבר נכפתה עליי, קצת בדומה לאיך שנכפה על מאזין גלגל"צי להכיר בעל פה את ״טודו בום״ – לא היה לאן לברוח מזה. ואכן, בתחילה לא חיבבתי, ואפילו מעט נבהלתי, מן האיטיות והמלנכוליה שבשיריהם, מהחספוס והאפילה הטמונה בסאונד ספק אקוסטי, ספק נובע ממגבר גיטרה תקול שמקומו כבר מזמן בפח. אך עם כל האזנה, כפויה ובהדרגה גם רצונית, נפערו סדקים קטנים שלמדו לקבל בחום את הצליל וההגשה המיוחדים של טיילור קירק ולהקתו הקנדית, שלא רק שגדלו על אוזניי, אלא גם עיצבו מחדש את לבי כרצונם – תהליך שהושלם סופית עם יציאתו של אלבום חדש ב־2014.

"Hot Dreams" שיר הנושא מאלבומם החמישי, שיצא עבור לא־מתעדכן כמוני בהפתעה גמורה וטרף את הקלפים על הסאונד הפולק־בלוזי המוכר, חתם סופית את העסקה. עד כדי כך עד שנוצר אצלי הצורך האובססיבי להשמיעו לכל אזרח תמים שנכלא למכוניתי בשעת נסיעה, תחת הכותרת "השיר עם הסוף הכי גאוני, רק תשתוק ותקשיב". אבל מה שאני רוצה לעסוק בו בהמשך הטקסט הוא הופעתם המיוחדת של הטימברים בארץ – כפי שנחרטה בראשי לפני כשנתיים. לא בניתוח טכני וביצועי, אלא כחוויה רוחנית לכל דבר.

כשם שפתחתי – יש משהו לא פשוט בידיעה שאתה הולך לראות הופעה של להקה שאתה כה אוהב. להקה שאתה רוחש לה יראת כבוד. לראות דבר שהוא כה כבד משקל עבורך, בפורמט החי, זה קצת כמו ללכת לפגוש, אחרי מספר שנים טובות, את אהובתך משכבר הימים. אתה מתארגן, מכוון לשלמות ומתבאס על כל מהלומה לקראת המעמד המרגש ביום החשוב. אבל כשם שכולם כבר יודעים, הדמיון לא ידמה בסופו של יום למציאות, ואכן בתחילת המופע החוויה עוד הייתה קשה.

לקח לי זמן, לצערי, להפסיק להתעסק בזוטות – הזוג המתכנן בקול רם את הסופ"ש העתידי, הצלם המעצבן שדוחף את עדשתו לפני כולם, ושאר סיטואציות מוכרות יותר ופחות שכמו נשלפו מיומנו של שוחר הופעות. אבל אז זה קרה. וכשאני אומר "אז", אין לי באמת מושג לומר מתי. אבל רגע אחד, בפתאומיות מוחלטת, מצאתי את עצמי צף בתוך נהר.

זרם התחיל לנוע בצניעות ובעומק רדוד, מספיק על מנת לשחרר רגליים ולהיסחף בדרכו. לפתע נגלים עולמות חדשים. המים נעשים עמוקים וכבדים, הצמחיה שבגדות נצבעת בצבעי הפריחה והזרם הולך ומגביר את קצבו עד שאין כבר שום שליטה על הסחף המוזיקלי בו נשבית. בחלוף ההופעה הבינותי – טימבר טימבר לא באו לתת גרסא חיה לשיריהם שכבר שמענו ואהבנו בבית. הם באו לקחת אותי למסע בו כל שיר הוא נוף אחר המתגלה בדרך. הם עשו זאת לאט ובטוח, שלא לפספס אף צליין המעוניין לקחת חלק בדרכים, ואחרי שכיוונו בעצמם את הזרימה הם גם הצטרפו אליה בקפיצת ראש. עד שהגיע ההדרן, הבארבי כולו כבר הפך לבריכה של מים חיים, ובתוכה מקור עשיר של השראה, יופי ואנרגיה – כזאת המנצנצת לאנשים בעיניים הלא מאמינות במרחק הרב אותו עברו בלי כמעט להרגיש.

איך אני יודע שלא כל תו ותו בהופעה היה מתוכנן, שאולי לא היה דבר ספונטני במה שהרגשתי ובעצם נפלתי שולל באשליית הבידור המבוימת והכתובה מראש? כאן נכנס בחשבון נתון שהתגלה לי רק מאוחר יותר, והוא שטימבר הגיעו להופעה המדוברת בהרכב חסר – ללא בסיסט. נתון שהיה מורגש ומפריע לאין שיעור בכל מופע בידורי מן הסוג המוקפד, אבל בעת כניסה למסע רוחני בחסות מוזיקלית, הוא כנראה קצת פחות משמעותי.

בשנה החולפת טימבר הספיקו לשחרר אלבום חדש בשם Sincerely, Future Pollution, שכמעט ולא זכה להתייחסות מהמדיה, לפחות בהשוואה לקודמו בתור. אבל בעיניי הוא ללא ספק חלק נוסף במסע הבגרות שהמוזיקה שלהם עוברת, כולל קינה מצלולית ברורה לדיוויד בואי, גיבור תרבות שככל הנראה שאבו ממנו לא מעט השראה, שכן לצד ידיעתו המחוננת לספק בידור, ידע גם להוביל צליינים רבים בזרמי נהרות המוזיקה. ב־30 באוגוסט טימבר טימבר יגיעו בפעם השניה למועדון הבארבי, מחוזקים הפעם בבסיסט הנעדר ובעולמות חדשים שגילו בדרך וכעת מוכנים לשיתוף על הבמה עם בריכת מעריציהם. איני יכול להמליץ יותר על חוויה מרגשת וסוחפת כמו זאת בה זכיתי לפני כשנתיים – פשוט שחררו רגליים, עצמו עיניים ותנו לקול המהדהד להוביל אתכם בחשיכה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה גרמה לכם להיאבד בתוך מסע רוחני). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאיתמר!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שני בערב!

זה היה ערב אביבי חם מדי, והלכתי עם כמה חברים ברחוב מלא בארים בעיר אמריקאית. זה היה בשנה שעברה. מכל באר נשפכה עירבוביה של צעירים שיכורים ומוזיקה רועשת, רובה גרמה לי להגיב כמו שהגבתי לצעירים השיכורים שמעדו עליי ברחוב, רתיעה וגועל, קצת רחמים. ואז עברנו ליד הבאר האחרון ברחוב, והצלילים שעלו ממנו היו אחרים לגמרי, צלילים שהגבתי אליהם אחרת לגמרי – רצתי ישר לכניסה ושאלתי איך אני נכנס. מה שהתנגן היה השיר הזה, ולא מהתקליט, אלא בלייב. אלה היו Black Lips בהופעה ואני הייתי מוכרח לקפוץ ראש לתוך הזיעה הזאת.

״מצטער״, הייתה התשובה ששמעתי מהמאבטח האמריקאי הענק שחסם בגופו של הדלת, ״המקום מלא״. לא עזרו כל ה״אבל אבל אבל אבל״ שלי. עם מאבטחים אמריקאיים אי אפשר להתווכח. אם אתה לא נכנס, אתה לא נכנס.

שנה אני מסתובב עם ההחמצה הזו בלב, חושב על מה היה יכול להיות, כמה שונה היה אותו ערב לו הייתי נכנס פתאום להופעה של בלאק ליפס באותו מועדון. ועכשיו, כמו שאומרים האמריקאים, ההזדמנות באה לנקוש על הדלת. אחרי עשור של היעדרות (בפעם הקודמת הם עשו טור של 3 הופעות במועדונים קטנים בארץ) בלאק ליפס מגיעים עד לכאן, עד למועדון הבארבי בתל אביב, ב-22 באוגוסט שזה ממש עוד רגע.

אני כבר יודע שהפעם לא אפספס את זה. ואם בא לכם להרוויח כרטיס על חשבוננו, קראו עד סוף הפוסט, שם תוכלו לזכות בכרטיס חינם.

ואם בהופעה הזו להקת החימום תהיה המפשעות, הרי שבפוסט הזה טקסט החימום להופעה גם הוא מגיע מהמפשעות, כפרה עליהם. תצללו:

את באמת רוצה להחזיק את היד המלוכלכת שלי?

הטקסט הבא הוא מדיטציה. דמיון מודרך, אם תרצו, לחווייה שלמה של צליל וצבע, לבריאות הגוף ובריאות הנפש ולהמראת המוח ממקומו שבגולגולת. בנוסף, אם בידכן גרסה מודפסת, הוא יכול להוות תחליף לנייר טואלט ובעת דוחק תוכלו, אם תבחרו, לנגב בו את התחת.

דמיינו מועדון חשוך. עליו במה ריקה. הצפיפות סביבכן נסבלת ואתן דרוכות אך בטוחות. הציפיה גבוהה ומוזיקה ברבע ווליום נשמעת. פלייליסט מחורבן. לא כי חוסכים עליך, כי רוצים שתרצה שיתחילו כבר לנגן…

אבל בינתיים – כלום. רק בירה. שותים. יוצאים החוצה לעשן. סמים. הולכים לשירותים. יש תור אבל הוא לא ארוך. מחכים. משתינים. מה זה? צלילים של גיטרה? פאזז ותוף סנר…? תפסו מקום ליד הבמה. רוצו מהר.

המופע הפותח מגניב אתכן אבל לא נרחיב עליו כעת, לא לשם זה התכנסנו ואין הנחתום מעיד על עיסתו. נגמר. ירדנו. מחיאות. כפיים. והופ אחת שתיים, הנה הם עולים על הבמה. ארבעה ילדי ווייט-טראש ואחת בחורה, מהדרום העמוק של ארה״ב, מאטלנטה. אתם מזהים אותם? אתן מזהות? בום! רעש! השפתיים השחורות!

והם מנגנים מלא שירים וכול אחד יותר ״סגנון״ מהשני. להיט מהגראז׳ ולהיט מהגרבאז׳. שיר מהראשון ואחד מהאחרון. אחרי הכול יש להם כבר שמונה אלבומים שם בחוץ ולמרות שנתבקשנו אנחנו לא נמנה אותם פה. חפשו בוויקיפדיה. כי אתן יודעות מה? זה אפילו לא כל העניין…

שמעתם פעם על פאנק פרחים?
דמיינו איך זה מרגיש לקבל זר פרחים יפה וריחני מפאנקיסט מלוכלך ושיכור… זה מרגיש לא רע, אה?
אז ככה זה. רוקנרול עם סאונד מלפני 50 שנה מוגש לכם לאוזניים ולעיניים על מגש של נירוסטה מקופת חולים מלוכלך משתן, דם ורוק. ככה זה וככה זה צריך להיות. ככה זה צריך להישמע וככה זה צריך להראות. וזה ה-דבר. אתן מרגישות את זה כבר. ומי שעומד לידכן מרגיש את זה גם. בא לו לצעוק ולך בא לקפוץ ובא לשניכם לעלות על הבמה ואתם אפילו לא מג׳ורג׳יה ואין לכן להקה ואתם לא מנגנים מסביב לעולם כבר חמש עשרה שנה. אבל גם העובדה הזו לא משנה. כי בדיוק עכשיו, מבין המנגינות, הלהקה מזמינה אתכם ואתכן לעלות ולקחת חלק פעיל בכאוס. ואיזה כיף זה לראות את כולם משתחררים, איש ואשה, זקנים וטף – הכל נטרף.

וזהו זה. נגמר הפזמון. קבלתם את כל הקיא שב״כי זה הדבר הכי טוב שקרה כאן בזמן האחרון״. פיפי ולישון.

כעת לאט לאט פיתחו את העיניים. קחו נשימה עמוקה ועזבו. עזבו אתכן ממדיטציות. עזבו אתכם מדמיון מודרך. עזבו אתכן מהזיון מוח הניו-אייג׳י שאתן קוראות כאן כבר חמש דקות ותזיזו את עצמכן לבארבי ב-22.8 לראות את להקת הלהקות – הבלק ליפס.

מופע פותח – אנחנו.

המפשעות, כבר אמרנו?

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה הרגישה לכם כמו אגרוף בפרצוף). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי בערב!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הקוראים סשה וקרן זכו כל אחד בכרטיס חינם להופעה של רג׳ינה ספקטור!
לא זכיתם? לא נורא! קוראי עונג שבת יכולים לקנות כרטיסים להופעה של רג׳ינה ספקטור בהנחה משוגעת, פשוט לחצו פה, בראש העמוד תחת ״מבצעים והטבות״ בחרו ״הטבת עונג שבת״ והכניסו את הקוד 0606. בום! המחירים ירדו פלאים. נתראה בהופעה!

1. השבוע עלה לרגע קצר שיר חדש של אנדרסון פאאק לאינטרנט. מיהרתי לפרסם אותו בפייסבוק, כי מבחינתי כל שיר חדש של פאאק הוא סיבה לחגיגה, והיום כשניגשתי לשמוע אותו שוב, גיליתי שהיוטיוב נעלם כליל. נו, מנפלאות האינטרנט. בסוף זה יצוץ שוב. גם ככה, אם להודות על האמת, משבצת הפאאק הקבועה בפלייליסט הפרטי שלי מלאה עד הסוף בשבועות האחרונים עם השיר "MK", שיר חדש ומעולה של Kintaro, שבין היתר הוא אחיו הקטן של Thundercat, אבל עומד לגמרי בזכות עצמו ולו רק בזכות הבאנגר האדיר הזה, שמהרגע ששמעתי אצל נועה ארגוב אני לא מצליח להפסיק לרקוד. כל החלקים פה פצצה, החלקים של פאאק גרוביים בטירוף, והחלקים של קינטארו מאזנים את הרוח הגמישה של פאאק עם גרוב ישר והיפ הופי יותר. ביחד הם לא פחות מדינמיט. יאללה נו, שימו כבר פליי ובואו נקפוץ! [מפ3]
2. את זה לא ראיתי בא! Future יגיע להופעה בגני התערוכה בתל אביב, ב25 באוקטובר. אני לא מת עליו, אבל אני מברך בריש גלי על כל הופעת היפ הופ שמגיעה לארץ, ופיוצ׳ר הוא אולי השגריר הכי גדול של הסאונד של אטלנטה, שמשתלט בשנים האחרונות על ההיפ הופ ועל חלקים מהפופ האמריקאי. כרטיסים ב-254 ש״ח. [עברית]
3. אגדת הקאנטרי גלן קמפבל מת השבוע בגיל 81, אחרי שנים של התמודדות עם מחלת האלצהיימר. [אנגלית]
4. וואוווו! כמה כיף היה לי לשדר בגלגלצ ביום ראשון האחרון, עת זכיתי להחליף לשעתיים את נועה ארגוב הדגולה במשבצת הלילה שלה. חלק מהשירים שבחרתי לשדר הם תודה ישירה לנועה, שהכירה לי אותם, אבל באופן כללי בעיקר באתי לשמח. השעה הראשונה היא אחת השמחות שערכתי אי פעם, והשעה השנייה רכה ומחבקת יותר. כאן מאזינים לכל השעתיים, כולל דיווחי תנועה. [סטרים]
5. בא לכם להיות בהופעה של ארקייד פייר, אבל לא ממש בא לכם לקום מהספה? סבבה, תעשו פה פליי על הופעה מלאה שלהם בלולפלוזה שנערך בשיקגו בשבוע שעבר. [טיוב]



6. וואו!!! יכול להיות שזה הגוגל-דודל האהוב עליי בכל הזמנים. היום לפני 44 שנה ניגן DJ Kool Herc מסיבה בברונקס ששינתה את המוזיקה וההיסטוריה לנצח. ברגע שנגמר ברייק אחד בשיר שהוא ניגן – ברייק הוא הרגע שבו רוב הכלים מפסיקים לנגן ונשאר ביט של תופים בעיקר – הוא חיבר אליו את אותו ברייק מהפטיפון השני (כן כן, הוא קנה שני עותקים מהתקליט בשביל זה), והאריך ככה עוד ועוד את הברייק, החלק שהרקדנים במסיבה שלו הכי אהבו לרקוד. קול הרק טוען שהוא עשה את זה כי הוא קלט שהחבר׳ה החוליגנים שהיו מתחילים מכות במסיבות נטרפו על הברייקים וזה היה מונע מהם לעשות בלגנים. היסטוריונים של היפהופ טוענים שזה אחד מרגעי המפץ המרכזיים בהולדת ההיפ הופ, אם לא ה-רגע. וזה קרה ב-11 באוגוסט. גוגל עושים כבוד אדיר לימים המוקדמים של ההיפ הופ עם גוגל דודל שבו אתם יכולים להיות דיג׳יי היפ הופ של פעם, ולעשות בדפדפן מה שקול הרק עשה לפני 44 שנים – לחבר ברייק לברייק, לעבור ביניהם, לעשות סקרצ׳ינג ולהחליף כמה מהתקליטים הכי גדולים שבזכותם נולד ההיפ הופ. לכו לסובב קצת תקליטים! [גוגל]
7. [תודה לאורן] בימים האחרונים אני מקבל הודעות נרגשות מחברים לגבי הדליפה של האלבום החדש של Queens of the Stone Age, אבל בינתיים אני מתאפק! רוצה לשמוע אותו באיכות פצצה ולא בדליפות מוקדמות. אבל מה? קשה יותר ויותר להתאפק כשהם ממשיכים לטפטף שירים כל כך מצוינים כמו "The evil has landed", סינגל חדש וזרחני. [טיוב]
8. איך פספסתי את הביצוע הביתי המתוק הזה של אנדרסון פאאק והחברים שלו ל-"Come down"? בין היתר הם מנגנים פה על מפתחות, ריצ׳רץ׳ ומספריים. [טיוב]


כותב קורא העונג, קובי:
״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.

קרא/י את המשך הפוסט

1. ברוכים הבאים לחצות הליל. צריך להוציא חוק שאוסר על האזנה ל-"Midnight" בשעות האור. מהרגע שהוא נפתח, ועל אחת כמה וכמה מהרגע שנכנס קול הקטיפה של Jessie Ware, עלטה יורדת. עלטה חמימה, כזו שיש בה מסתורין אבל אין בה פחד של ממש. אולי רק התרגשות, רתיעה של ציפייה. אבל ב-00:43, אחרי שהשאלה של ג׳סי, ״האם תפגוש אותי בחצות?״ מהדהדת, בודדה, ללא מענה – משהו פתאום מתעורר, נדלק. השיר הזה גורם לדם שלי לזרום מהר יותר בעורקים, הוא גורם לי לאבד את הריכוז במה שעשיתי עד לפני רגע, ואני מתאפק שלא לעצום עיניים ולשקוע בתוכו לגמרי. אני אוהב שירים שיש בהם דינמיקה – חלק עדין יותר, חלק לוחץ יותר, חלק רך, הפסקה קטנה לנשימה, עלייה, ירידה. יש תנועה, ובשיר כמו זה כולם זזים ביחד: המאזין, אני לפחות, לא יכול שלא לזוז יחד עם השיר, בין אם זה גופנית או רק במחשבה ובפוקוס שמשתנים יחד עם החלקים השונים בשיר. "Maybe I love you", שרה וור, "Maybe I want to, maybe I need you"', סדרה הולכת ומתגברת, שאלה שהולכת ודוחקת, והתשובה שמגיעה לא תשובה אלא תחינה, אבל מוזיקלית היא מגיעה כמו תשובה: בשורה רביעית בפזמון (באופן מסורתי הסיכום, או התשובה של הפזמון) ואחרי ברייק תופים, הפרדה של נשימה קצרה – "Don't let me fall through". השאלות והתשובה יושבים על אותו קו מלודי, בניית המתח והפריקה שלו הם אותה מנגינה, ג׳סי כמהה, עורגת, אבל יכולה לענות רק לעצמה במנגינה היחידה שיש לה, איך היא לא רואה שהיא תקועה, היא לבד בחצות. איזה שיר ענקי. [מפ3]



2. אחרי לא פחות מ-22 שנות פעילות, ואחרי שהפכה למקום עלייה לרגל לחובבי מוזיקה סקרנים ופתוחי ראש, ואחרי שבמשך שני עשורים פתחה להמוני אנשים את הראש, גידלה דורות של שדרנים, עורכי מוזיקה, די-ג׳ייז ואינספור מאזינים נלהבים, עבדכם הנאמן ביניכם, קול הקמפוס תפסיק את שידוריה ב-1 בספטמבר. לא מצאתי הודעה רשמית באתר או בפייסבוק של קול הקמפוס, אבל השדרנים הידועים יותר ופחות של התחנה השמיעו את קולם בפייסבוק. סער גמזו, לשעבר המנהל המוזיקלי של התחנה, פירסם את הידיעה ואת דעתו עליה, ופייסבוק התמלא לרגע קצר מדי בפוסטים מקוננים של שדרני התחנה לדורותיה ושל מעריציה התחנה לדורותיה (בכתבות יש גם תגובות של המכללה). רבים משדרני ועורכי התחנה התפזרו עם השנים לתחנות רדיו כאלה ואחרות, ואני מאמין שרבים מהשדרנים והעורכים שעדיין בתחנה ימצאו את מקומם במקומות חדשים ויגיעו לעוד אוזניים. המפץ הגדול של קול הקמפוס עדיין מהדהד, הוא מהדהד ברדיו הקצה והוא מהדהד ב״כאן״ והוא מהדהד בהמוני תחנות חינוכיות ברחבי הארץ שתמיד נשאו את עיניהן ואוזניהן לקול הקמפוס, התחנה החינוכית הבכירה והמעולה והמשפיעה מכולן. והוא מהדהד בפלאפליות שמשמיעות רק קול הקמפוס (בחיי שיש כאלה) ובאוזניים ובשאזאם וברשימות היוטיוב של המוני אנשים, בתל אביב דרך הרדיו ובכל הארץ דרך האינטרנט, שפנו אל התחנה הזו בכל פעם שרצו להכיר משהו חדש ומעניין ומפרה שהם לא הכירו. זו תחנה שהכירה לי המון המון המון מוזיקה טובה וכמות קטנה לא פחות של אנשים מדהימים שזכיתי להכיר ולהפוך למכר, ידיד, חבר ומעריץ שלהם. אין לי מה להגיד על אחורי הקלעים של הסגירה, על הסיבות אליה ועל ההתנהלות סביבה כי אני לא מעורב בשום צורה בתחנה או במכללה למנהל ואין לי מושג מה הולך שם. אני רק יכול לומר כמאזין רב שנים והיום גם כשדרן רדיו, שבמשך שנים רבות קול הקמפוס הייתה מגדלור ענק של התלהבות ומקצועיות ויושרה ונטו אהבה למוזיקה, מגדלור שהאיר את הדרך להמוני ספינות, שנפוצו לכל עבר ולקחו איתן פיסה מהאור הזה. אני יודע שאני מביא חלק מהאור שאספתי שם לרדיו שאני משדר בו ולבלוג שאני כותב בו. זו פרידה עצובה, ואולי לא בלתי־נמנעת אבל גם לא לגמרי פתאומית ומפתיעה, ואני בעיקר מקווה שיצא ממנה יותר טוב מאשר רע. [עברית]



3. אינדינגב 2017 מגיע! השבוע הוכרזו התאריכים – 19-21 באוקטובר – וסיבוב ראשון של כרטיסים מוזלים ומוקדמים, שכבר אזלו. עכשיו נמכרים כרטיסים ב-380 ש״ח ל-3 הימים, וב-180 ש״ח לחמישי בלבד. בקרוב יוכרז הליינאפ, אבל מכירת הסבב המוקדם של הכרטיסים בכזו מהירות מבהיר שזה לא משנה מי יופיע – הקהל של אינדינגב יבוא קודם כל בשביל האווירה, החווייה והחברים. [עברית]
4. יש לכם שבוע בלבד לקבל כרטיס חינם להופעה הבוודאות־מטריפה של רג׳ינה ספקטור (לבבות בעיניים) באמפי רעננה. קליק אחד ואתם שם יחד איתי בשורה 9 שרים את כל השירים. [עונג]
5. [תודה לאורן] פסטיבל מהספה: Lollapalooza 2017 משודר לייב משיקגו באתר של רדבול, כולל שידורים חוזרים כשאין הופעות. [סטרים]
6. בואו לבלות שעתיים בתוך הראש שלי! או לפחות באוזניים שלי. שידרתי השבוע ברדיו הקצה שעה אחת של מוזיקה חדשה מעיפה ושעה שנייה של מוזיקה חדשה מעיפה שמגיעה אך ורק מקנדה (טוב, חוץ משיר הסיום, שהגיע מאנגליה). יש שם גם שיר חדש לגמרי של מייק סקינר (!), בי-סייד מרגש של ג׳יי-זי, שירים חדשים של מרגו פרייס, ואת השיר הכי טוב מהאלבום החדש של ארקייד פייר. [סטרים]
7. [תודה לאורן] אז למייק סקינר, א.ק.א The Streets, יש פרויקט בשם The Darker The Shadow The Brighter The Light, ומתחת לאף שלנו הוא הוציא, בזה אחר זה, 13 שירים נפרדים – בעצם אלבום שלם, רק שהוא לא מאוגד לכדי אלבום אלא שוחרר כשירים נפרדים. אפשר למצוא את כולם בספוטיפיי ובאפל מיוזיק, והשיר החביב עליי, "In my head", יצא גם כקליפ. [טיוב]
8. [תודה לשני] אוהבים היפ הופ, אבל נמאס לכם לשמוע ראפ באנגלית? היפ הופ הוא מזמן לא תופעה באנגלית בלבד. יש ראפ מעולה בהולנדית, ברוסית, בקוריאנית, בעברית. האתר Foreign Rap הוא תחנת רדיו בלתי נגמרת של ראפ מצוין בשפות שאינן אנגלית. העורכים הם הגולשים, אז תרגישו חופשי להוסיף שיר ראפ מעולה בעברית, או בכל שפה מעניינת אחרת. [אנגלית, טיוב]
9. "Perfect places" הוא אחד השירים האהובים עליי באלבום המדהיייייים החדש של Lorde, אבל אני מודה שרוב הקליפ החדש שלו, דרמטי כהרגלה של לורד, מרגיש לי כמו גירסת קולנוע לספר שאני אוהב שלא תואמת בכלל את הספר שקראתי ודמיינתי כל כך הרבה פעמים בראש שלי. עדיין, איזה שיר ענק. [טיוב]
10. אבנר שביט הכין לכם אחלה מיקסטייפ לשנ״צ קייצי. הוא קורא לו לישון עם מזגן. [סטרים]


קרא/י את המשך הפוסט

לא מזמן עפתי על "Liability", שיר פסנתר נהדר מהאלבום החדש והדי מושלם של Lorde, ומישהו אונליין הסב את תשומת לבי לכך שזה שיר סופר-דופר-רג׳ינה-ספקטורי. זה גרם לי, איך אומרים באנגלית, לבלום באמצע המסילה. מה פתאום? חשבתי לעצמי, לורד מושפעת מקייט בוש, ברור, וממלא היפ הופ, בוודאי, אבל… וואלה? רגע, יכול להיות ש…?
אז הלכתי ושמעתי שוב את השיר של לורד, ובוא׳נה, שייקח אותי השד. אם לא לורד עצמה, בוודאי המפיק שעבד איתה על השיר, ומבוגר ממנה בכמה שנים וגר בניו יורק ובוודאי שמע את רג׳ינה ספקטור פעמים רבות, והביא לתוך השיר הזה משהו ספקטורי שאין לטעות בו. איך לא ראיתי את זה קודם? עכשיו זה כל כך ברור: צורת הנגינה על הפסנתר, המשחקיות שמתגנבת בפינות בתחילת הפזמון, העיסוק בנושא כבד ומעיק על גבי מלודיה מתקתקה, ובוודאי הרגע ב-1:23 כשהיא שרה na-na-na-na-everyone. זה קלאסיק ספקטור.

וזה גרם לי לחשוב על ההשפעה האדירה שהייתה ועדיין יש ליוצרת הזאת, רג׳ינה ספקטור, שתגיע במוצאי שבת, 19 באוגוסט, למופע אחד עם הפסנתר שלה באמפיפארק רעננה (כרטיסים כאן). אחרי שהיא פוררה אותי לקראמבל חג׳ג׳ עם הביצוע הספונטני (?) שלה ל״הליכה לקיסריה״ (בעברית!) באמפי קיסריה ב-2013, אין סיכוי שלא אהיה שם. ואני מחלק לכם 2 כרטיסים בחינם!

התאהבתי בספקטור, או ברג׳ינה כמו שקוראים לה כל אוהביה, איפשהו בין Soviet Kitsch, שנחשב לקלאסיקה המוקדמת שלה והכרתי ממנו איזה שני שירים בלבד, ל-Begin to hope מ-2006, שהכיר אותה לקהל גדול הרבה יותר, בתוכו אני, שהתמכר לאלבום הזה לתקופה ארוכה. לא רק אני, כאמור – הרדיו הישראלי (והעולמי) חיבק את "On the radio", "Fidelity" ואת "Better", ואלה מאתנו ששמעו את האלבום כולו או סתם את ״שתיקת הכבישים״ אימצנו קרוב קרוב ללב את "Samson" מנפץ הלב ואת "Aprés moi" הדרמטי.

שנה אחר כך, רוכבת על הגאות שיצר האלבום הזה, היא הגיעה לבארבי בתל אביב. כרטיסים עלו אז 160 שקל, והדבר החדש שגאה אז בו בזמן עם האלבום של רג׳ינה היה בלוגים של מוזיקה. בעברית גם! הו, ימים תמימים. לצערי לא הייתי שם, בהופעה ההיא, אבל שמעתי שהיה ממיס ברמה שהקהל הפך לאגם (חוץ מהבחורה שבחוצפתה כל כך התעקשה לצלם את ספקטור מקרוב, שהיא עלתה לבמה [!!!] בזמן שספקטור שרה בעיניים עצומות [!!!!!!!!!]. כן. על אמת. אם אפשר לדאוג לא להזמין אותה הפעם זה יהיה אחלה, תודה).

באלבומים הבאים, אני מודה, הייתי שם רק חלקית. אהבתי שירים מסוימים גם מ-Far וגם מ-What We Saw from the Cheap Seats אבל האוזניים שלי היו עמוסות מוזיקה אחרת והלב שלי היה במקום אחר לגמרי מבחינת הצרכים הרגשיים שהמוזיקה ששמעתי נדרשה למלא. המוזיקה היפהפיה של ספקטור עדיין הצליחה ללטף אותי בכל פעם שנתקלתי בה, אבל לא חיפשתי אז את הליטופים המתוקים-מרירים האלה, והמשכתי הלאה. כאמור, זה לא הפריע לי לעוף גבוה גבוה בהופעה של בקיסריה ב-2013. אין מה לעשות, ברגע שהיא פותחת את הפה שלה, אין לי שום הגנות בפניה. אני לגמרי שלה. וזו הסיבה שגם עכשיו, כשאני לא מאוד מתמצא באלבום החדש שלה, אגיע בהתלהבות לרעננה. וגם אתם!

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו להופעה של מי תלכו בלי לחשוב פעמיים, לא משנה אם בכלל שמעתם את האלבומים האחרונים שלו/ה/הם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה להילה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי הבא בערב!