זה היה ערב אביבי חם מדי, והלכתי עם כמה חברים ברחוב מלא בארים בעיר אמריקאית. זה היה בשנה שעברה. מכל באר נשפכה עירבוביה של צעירים שיכורים ומוזיקה רועשת, רובה גרמה לי להגיב כמו שהגבתי לצעירים השיכורים שמעדו עליי ברחוב, רתיעה וגועל, קצת רחמים. ואז עברנו ליד הבאר האחרון ברחוב, והצלילים שעלו ממנו היו אחרים לגמרי, צלילים שהגבתי אליהם אחרת לגמרי – רצתי ישר לכניסה ושאלתי איך אני נכנס. מה שהתנגן היה השיר הזה, ולא מהתקליט, אלא בלייב. אלה היו Black Lips בהופעה ואני הייתי מוכרח לקפוץ ראש לתוך הזיעה הזאת.

״מצטער״, הייתה התשובה ששמעתי מהמאבטח האמריקאי הענק שחסם בגופו של הדלת, ״המקום מלא״. לא עזרו כל ה״אבל אבל אבל אבל״ שלי. עם מאבטחים אמריקאיים אי אפשר להתווכח. אם אתה לא נכנס, אתה לא נכנס.

שנה אני מסתובב עם ההחמצה הזו בלב, חושב על מה היה יכול להיות, כמה שונה היה אותו ערב לו הייתי נכנס פתאום להופעה של בלאק ליפס באותו מועדון. ועכשיו, כמו שאומרים האמריקאים, ההזדמנות באה לנקוש על הדלת. אחרי עשור של היעדרות (בפעם הקודמת הם עשו טור של 3 הופעות במועדונים קטנים בארץ) בלאק ליפס מגיעים עד לכאן, עד למועדון הבארבי בתל אביב, ב-22 באוגוסט שזה ממש עוד רגע.

אני כבר יודע שהפעם לא אפספס את זה. ואם בא לכם להרוויח כרטיס על חשבוננו, קראו עד סוף הפוסט, שם תוכלו לזכות בכרטיס חינם.

ואם בהופעה הזו להקת החימום תהיה המפשעות, הרי שבפוסט הזה טקסט החימום להופעה גם הוא מגיע מהמפשעות, כפרה עליהם. תצללו:

את באמת רוצה להחזיק את היד המלוכלכת שלי?

הטקסט הבא הוא מדיטציה. דמיון מודרך, אם תרצו, לחווייה שלמה של צליל וצבע, לבריאות הגוף ובריאות הנפש ולהמראת המוח ממקומו שבגולגולת. בנוסף, אם בידכן גרסה מודפסת, הוא יכול להוות תחליף לנייר טואלט ובעת דוחק תוכלו, אם תבחרו, לנגב בו את התחת.

דמיינו מועדון חשוך. עליו במה ריקה. הצפיפות סביבכן נסבלת ואתן דרוכות אך בטוחות. הציפיה גבוהה ומוזיקה ברבע ווליום נשמעת. פלייליסט מחורבן. לא כי חוסכים עליך, כי רוצים שתרצה שיתחילו כבר לנגן…

אבל בינתיים – כלום. רק בירה. שותים. יוצאים החוצה לעשן. סמים. הולכים לשירותים. יש תור אבל הוא לא ארוך. מחכים. משתינים. מה זה? צלילים של גיטרה? פאזז ותוף סנר…? תפסו מקום ליד הבמה. רוצו מהר.

המופע הפותח מגניב אתכן אבל לא נרחיב עליו כעת, לא לשם זה התכנסנו ואין הנחתום מעיד על עיסתו. נגמר. ירדנו. מחיאות. כפיים. והופ אחת שתיים, הנה הם עולים על הבמה. ארבעה ילדי ווייט-טראש ואחת בחורה, מהדרום העמוק של ארה״ב, מאטלנטה. אתם מזהים אותם? אתן מזהות? בום! רעש! השפתיים השחורות!

והם מנגנים מלא שירים וכול אחד יותר ״סגנון״ מהשני. להיט מהגראז׳ ולהיט מהגרבאז׳. שיר מהראשון ואחד מהאחרון. אחרי הכול יש להם כבר שמונה אלבומים שם בחוץ ולמרות שנתבקשנו אנחנו לא נמנה אותם פה. חפשו בוויקיפדיה. כי אתן יודעות מה? זה אפילו לא כל העניין…

שמעתם פעם על פאנק פרחים?
דמיינו איך זה מרגיש לקבל זר פרחים יפה וריחני מפאנקיסט מלוכלך ושיכור… זה מרגיש לא רע, אה?
אז ככה זה. רוקנרול עם סאונד מלפני 50 שנה מוגש לכם לאוזניים ולעיניים על מגש של נירוסטה מקופת חולים מלוכלך משתן, דם ורוק. ככה זה וככה זה צריך להיות. ככה זה צריך להישמע וככה זה צריך להראות. וזה ה-דבר. אתן מרגישות את זה כבר. ומי שעומד לידכן מרגיש את זה גם. בא לו לצעוק ולך בא לקפוץ ובא לשניכם לעלות על הבמה ואתם אפילו לא מג׳ורג׳יה ואין לכן להקה ואתם לא מנגנים מסביב לעולם כבר חמש עשרה שנה. אבל גם העובדה הזו לא משנה. כי בדיוק עכשיו, מבין המנגינות, הלהקה מזמינה אתכם ואתכן לעלות ולקחת חלק פעיל בכאוס. ואיזה כיף זה לראות את כולם משתחררים, איש ואשה, זקנים וטף – הכל נטרף.

וזהו זה. נגמר הפזמון. קבלתם את כל הקיא שב״כי זה הדבר הכי טוב שקרה כאן בזמן האחרון״. פיפי ולישון.

כעת לאט לאט פיתחו את העיניים. קחו נשימה עמוקה ועזבו. עזבו אתכן ממדיטציות. עזבו אתכם מדמיון מודרך. עזבו אתכן מהזיון מוח הניו-אייג׳י שאתן קוראות כאן כבר חמש דקות ותזיזו את עצמכן לבארבי ב-22.8 לראות את להקת הלהקות – הבלק ליפס.

מופע פותח – אנחנו.

המפשעות, כבר אמרנו?

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה הרגישה לכם כמו אגרוף בפרצוף). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי בערב!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הקוראים סשה וקרן זכו כל אחד בכרטיס חינם להופעה של רג׳ינה ספקטור!
לא זכיתם? לא נורא! קוראי עונג שבת יכולים לקנות כרטיסים להופעה של רג׳ינה ספקטור בהנחה משוגעת, פשוט לחצו פה, בראש העמוד תחת ״מבצעים והטבות״ בחרו ״הטבת עונג שבת״ והכניסו את הקוד 0606. בום! המחירים ירדו פלאים. נתראה בהופעה!

1. השבוע עלה לרגע קצר שיר חדש של אנדרסון פאאק לאינטרנט. מיהרתי לפרסם אותו בפייסבוק, כי מבחינתי כל שיר חדש של פאאק הוא סיבה לחגיגה, והיום כשניגשתי לשמוע אותו שוב, גיליתי שהיוטיוב נעלם כליל. נו, מנפלאות האינטרנט. בסוף זה יצוץ שוב. גם ככה, אם להודות על האמת, משבצת הפאאק הקבועה בפלייליסט הפרטי שלי מלאה עד הסוף בשבועות האחרונים עם השיר "MK", שיר חדש ומעולה של Kintaro, שבין היתר הוא אחיו הקטן של Thundercat, אבל עומד לגמרי בזכות עצמו ולו רק בזכות הבאנגר האדיר הזה, שמהרגע ששמעתי אצל נועה ארגוב אני לא מצליח להפסיק לרקוד. כל החלקים פה פצצה, החלקים של פאאק גרוביים בטירוף, והחלקים של קינטארו מאזנים את הרוח הגמישה של פאאק עם גרוב ישר והיפ הופי יותר. ביחד הם לא פחות מדינמיט. יאללה נו, שימו כבר פליי ובואו נקפוץ! [מפ3]
2. את זה לא ראיתי בא! Future יגיע להופעה בגני התערוכה בתל אביב, ב25 באוקטובר. אני לא מת עליו, אבל אני מברך בריש גלי על כל הופעת היפ הופ שמגיעה לארץ, ופיוצ׳ר הוא אולי השגריר הכי גדול של הסאונד של אטלנטה, שמשתלט בשנים האחרונות על ההיפ הופ ועל חלקים מהפופ האמריקאי. כרטיסים ב-254 ש״ח. [עברית]
3. אגדת הקאנטרי גלן קמפבל מת השבוע בגיל 81, אחרי שנים של התמודדות עם מחלת האלצהיימר. [אנגלית]
4. וואוווו! כמה כיף היה לי לשדר בגלגלצ ביום ראשון האחרון, עת זכיתי להחליף לשעתיים את נועה ארגוב הדגולה במשבצת הלילה שלה. חלק מהשירים שבחרתי לשדר הם תודה ישירה לנועה, שהכירה לי אותם, אבל באופן כללי בעיקר באתי לשמח. השעה הראשונה היא אחת השמחות שערכתי אי פעם, והשעה השנייה רכה ומחבקת יותר. כאן מאזינים לכל השעתיים, כולל דיווחי תנועה. [סטרים]
5. בא לכם להיות בהופעה של ארקייד פייר, אבל לא ממש בא לכם לקום מהספה? סבבה, תעשו פה פליי על הופעה מלאה שלהם בלולפלוזה שנערך בשיקגו בשבוע שעבר. [טיוב]



6. וואו!!! יכול להיות שזה הגוגל-דודל האהוב עליי בכל הזמנים. היום לפני 44 שנה ניגן DJ Kool Herc מסיבה בברונקס ששינתה את המוזיקה וההיסטוריה לנצח. ברגע שנגמר ברייק אחד בשיר שהוא ניגן – ברייק הוא הרגע שבו רוב הכלים מפסיקים לנגן ונשאר ביט של תופים בעיקר – הוא חיבר אליו את אותו ברייק מהפטיפון השני (כן כן, הוא קנה שני עותקים מהתקליט בשביל זה), והאריך ככה עוד ועוד את הברייק, החלק שהרקדנים במסיבה שלו הכי אהבו לרקוד. קול הרק טוען שהוא עשה את זה כי הוא קלט שהחבר׳ה החוליגנים שהיו מתחילים מכות במסיבות נטרפו על הברייקים וזה היה מונע מהם לעשות בלגנים. היסטוריונים של היפהופ טוענים שזה אחד מרגעי המפץ המרכזיים בהולדת ההיפ הופ, אם לא ה-רגע. וזה קרה ב-11 באוגוסט. גוגל עושים כבוד אדיר לימים המוקדמים של ההיפ הופ עם גוגל דודל שבו אתם יכולים להיות דיג׳יי היפ הופ של פעם, ולעשות בדפדפן מה שקול הרק עשה לפני 44 שנים – לחבר ברייק לברייק, לעבור ביניהם, לעשות סקרצ׳ינג ולהחליף כמה מהתקליטים הכי גדולים שבזכותם נולד ההיפ הופ. לכו לסובב קצת תקליטים! [גוגל]
7. [תודה לאורן] בימים האחרונים אני מקבל הודעות נרגשות מחברים לגבי הדליפה של האלבום החדש של Queens of the Stone Age, אבל בינתיים אני מתאפק! רוצה לשמוע אותו באיכות פצצה ולא בדליפות מוקדמות. אבל מה? קשה יותר ויותר להתאפק כשהם ממשיכים לטפטף שירים כל כך מצוינים כמו "The evil has landed", סינגל חדש וזרחני. [טיוב]
8. איך פספסתי את הביצוע הביתי המתוק הזה של אנדרסון פאאק והחברים שלו ל-"Come down"? בין היתר הם מנגנים פה על מפתחות, ריצ׳רץ׳ ומספריים. [טיוב]


כותב קורא העונג, קובי:
״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.

קרא/י את המשך הפוסט

1. ברוכים הבאים לחצות הליל. צריך להוציא חוק שאוסר על האזנה ל-"Midnight" בשעות האור. מהרגע שהוא נפתח, ועל אחת כמה וכמה מהרגע שנכנס קול הקטיפה של Jessie Ware, עלטה יורדת. עלטה חמימה, כזו שיש בה מסתורין אבל אין בה פחד של ממש. אולי רק התרגשות, רתיעה של ציפייה. אבל ב-00:43, אחרי שהשאלה של ג׳סי, ״האם תפגוש אותי בחצות?״ מהדהדת, בודדה, ללא מענה – משהו פתאום מתעורר, נדלק. השיר הזה גורם לדם שלי לזרום מהר יותר בעורקים, הוא גורם לי לאבד את הריכוז במה שעשיתי עד לפני רגע, ואני מתאפק שלא לעצום עיניים ולשקוע בתוכו לגמרי. אני אוהב שירים שיש בהם דינמיקה – חלק עדין יותר, חלק לוחץ יותר, חלק רך, הפסקה קטנה לנשימה, עלייה, ירידה. יש תנועה, ובשיר כמו זה כולם זזים ביחד: המאזין, אני לפחות, לא יכול שלא לזוז יחד עם השיר, בין אם זה גופנית או רק במחשבה ובפוקוס שמשתנים יחד עם החלקים השונים בשיר. "Maybe I love you", שרה וור, "Maybe I want to, maybe I need you"', סדרה הולכת ומתגברת, שאלה שהולכת ודוחקת, והתשובה שמגיעה לא תשובה אלא תחינה, אבל מוזיקלית היא מגיעה כמו תשובה: בשורה רביעית בפזמון (באופן מסורתי הסיכום, או התשובה של הפזמון) ואחרי ברייק תופים, הפרדה של נשימה קצרה – "Don't let me fall through". השאלות והתשובה יושבים על אותו קו מלודי, בניית המתח והפריקה שלו הם אותה מנגינה, ג׳סי כמהה, עורגת, אבל יכולה לענות רק לעצמה במנגינה היחידה שיש לה, איך היא לא רואה שהיא תקועה, היא לבד בחצות. איזה שיר ענקי. [מפ3]



2. אחרי לא פחות מ-22 שנות פעילות, ואחרי שהפכה למקום עלייה לרגל לחובבי מוזיקה סקרנים ופתוחי ראש, ואחרי שבמשך שני עשורים פתחה להמוני אנשים את הראש, גידלה דורות של שדרנים, עורכי מוזיקה, די-ג׳ייז ואינספור מאזינים נלהבים, עבדכם הנאמן ביניכם, קול הקמפוס תפסיק את שידוריה ב-1 בספטמבר. לא מצאתי הודעה רשמית באתר או בפייסבוק של קול הקמפוס, אבל השדרנים הידועים יותר ופחות של התחנה השמיעו את קולם בפייסבוק. סער גמזו, לשעבר המנהל המוזיקלי של התחנה, פירסם את הידיעה ואת דעתו עליה, ופייסבוק התמלא לרגע קצר מדי בפוסטים מקוננים של שדרני התחנה לדורותיה ושל מעריציה התחנה לדורותיה (בכתבות יש גם תגובות של המכללה). רבים משדרני ועורכי התחנה התפזרו עם השנים לתחנות רדיו כאלה ואחרות, ואני מאמין שרבים מהשדרנים והעורכים שעדיין בתחנה ימצאו את מקומם במקומות חדשים ויגיעו לעוד אוזניים. המפץ הגדול של קול הקמפוס עדיין מהדהד, הוא מהדהד ברדיו הקצה והוא מהדהד ב״כאן״ והוא מהדהד בהמוני תחנות חינוכיות ברחבי הארץ שתמיד נשאו את עיניהן ואוזניהן לקול הקמפוס, התחנה החינוכית הבכירה והמעולה והמשפיעה מכולן. והוא מהדהד בפלאפליות שמשמיעות רק קול הקמפוס (בחיי שיש כאלה) ובאוזניים ובשאזאם וברשימות היוטיוב של המוני אנשים, בתל אביב דרך הרדיו ובכל הארץ דרך האינטרנט, שפנו אל התחנה הזו בכל פעם שרצו להכיר משהו חדש ומעניין ומפרה שהם לא הכירו. זו תחנה שהכירה לי המון המון המון מוזיקה טובה וכמות קטנה לא פחות של אנשים מדהימים שזכיתי להכיר ולהפוך למכר, ידיד, חבר ומעריץ שלהם. אין לי מה להגיד על אחורי הקלעים של הסגירה, על הסיבות אליה ועל ההתנהלות סביבה כי אני לא מעורב בשום צורה בתחנה או במכללה למנהל ואין לי מושג מה הולך שם. אני רק יכול לומר כמאזין רב שנים והיום גם כשדרן רדיו, שבמשך שנים רבות קול הקמפוס הייתה מגדלור ענק של התלהבות ומקצועיות ויושרה ונטו אהבה למוזיקה, מגדלור שהאיר את הדרך להמוני ספינות, שנפוצו לכל עבר ולקחו איתן פיסה מהאור הזה. אני יודע שאני מביא חלק מהאור שאספתי שם לרדיו שאני משדר בו ולבלוג שאני כותב בו. זו פרידה עצובה, ואולי לא בלתי־נמנעת אבל גם לא לגמרי פתאומית ומפתיעה, ואני בעיקר מקווה שיצא ממנה יותר טוב מאשר רע. [עברית]



3. אינדינגב 2017 מגיע! השבוע הוכרזו התאריכים – 19-21 באוקטובר – וסיבוב ראשון של כרטיסים מוזלים ומוקדמים, שכבר אזלו. עכשיו נמכרים כרטיסים ב-380 ש״ח ל-3 הימים, וב-180 ש״ח לחמישי בלבד. בקרוב יוכרז הליינאפ, אבל מכירת הסבב המוקדם של הכרטיסים בכזו מהירות מבהיר שזה לא משנה מי יופיע – הקהל של אינדינגב יבוא קודם כל בשביל האווירה, החווייה והחברים. [עברית]
4. יש לכם שבוע בלבד לקבל כרטיס חינם להופעה הבוודאות־מטריפה של רג׳ינה ספקטור (לבבות בעיניים) באמפי רעננה. קליק אחד ואתם שם יחד איתי בשורה 9 שרים את כל השירים. [עונג]
5. [תודה לאורן] פסטיבל מהספה: Lollapalooza 2017 משודר לייב משיקגו באתר של רדבול, כולל שידורים חוזרים כשאין הופעות. [סטרים]
6. בואו לבלות שעתיים בתוך הראש שלי! או לפחות באוזניים שלי. שידרתי השבוע ברדיו הקצה שעה אחת של מוזיקה חדשה מעיפה ושעה שנייה של מוזיקה חדשה מעיפה שמגיעה אך ורק מקנדה (טוב, חוץ משיר הסיום, שהגיע מאנגליה). יש שם גם שיר חדש לגמרי של מייק סקינר (!), בי-סייד מרגש של ג׳יי-זי, שירים חדשים של מרגו פרייס, ואת השיר הכי טוב מהאלבום החדש של ארקייד פייר. [סטרים]
7. [תודה לאורן] אז למייק סקינר, א.ק.א The Streets, יש פרויקט בשם The Darker The Shadow The Brighter The Light, ומתחת לאף שלנו הוא הוציא, בזה אחר זה, 13 שירים נפרדים – בעצם אלבום שלם, רק שהוא לא מאוגד לכדי אלבום אלא שוחרר כשירים נפרדים. אפשר למצוא את כולם בספוטיפיי ובאפל מיוזיק, והשיר החביב עליי, "In my head", יצא גם כקליפ. [טיוב]
8. [תודה לשני] אוהבים היפ הופ, אבל נמאס לכם לשמוע ראפ באנגלית? היפ הופ הוא מזמן לא תופעה באנגלית בלבד. יש ראפ מעולה בהולנדית, ברוסית, בקוריאנית, בעברית. האתר Foreign Rap הוא תחנת רדיו בלתי נגמרת של ראפ מצוין בשפות שאינן אנגלית. העורכים הם הגולשים, אז תרגישו חופשי להוסיף שיר ראפ מעולה בעברית, או בכל שפה מעניינת אחרת. [אנגלית, טיוב]
9. "Perfect places" הוא אחד השירים האהובים עליי באלבום המדהיייייים החדש של Lorde, אבל אני מודה שרוב הקליפ החדש שלו, דרמטי כהרגלה של לורד, מרגיש לי כמו גירסת קולנוע לספר שאני אוהב שלא תואמת בכלל את הספר שקראתי ודמיינתי כל כך הרבה פעמים בראש שלי. עדיין, איזה שיר ענק. [טיוב]
10. אבנר שביט הכין לכם אחלה מיקסטייפ לשנ״צ קייצי. הוא קורא לו לישון עם מזגן. [סטרים]


קרא/י את המשך הפוסט

לא מזמן עפתי על "Liability", שיר פסנתר נהדר מהאלבום החדש והדי מושלם של Lorde, ומישהו אונליין הסב את תשומת לבי לכך שזה שיר סופר-דופר-רג׳ינה-ספקטורי. זה גרם לי, איך אומרים באנגלית, לבלום באמצע המסילה. מה פתאום? חשבתי לעצמי, לורד מושפעת מקייט בוש, ברור, וממלא היפ הופ, בוודאי, אבל… וואלה? רגע, יכול להיות ש…?
אז הלכתי ושמעתי שוב את השיר של לורד, ובוא׳נה, שייקח אותי השד. אם לא לורד עצמה, בוודאי המפיק שעבד איתה על השיר, ומבוגר ממנה בכמה שנים וגר בניו יורק ובוודאי שמע את רג׳ינה ספקטור פעמים רבות, והביא לתוך השיר הזה משהו ספקטורי שאין לטעות בו. איך לא ראיתי את זה קודם? עכשיו זה כל כך ברור: צורת הנגינה על הפסנתר, המשחקיות שמתגנבת בפינות בתחילת הפזמון, העיסוק בנושא כבד ומעיק על גבי מלודיה מתקתקה, ובוודאי הרגע ב-1:23 כשהיא שרה na-na-na-na-everyone. זה קלאסיק ספקטור.

וזה גרם לי לחשוב על ההשפעה האדירה שהייתה ועדיין יש ליוצרת הזאת, רג׳ינה ספקטור, שתגיע במוצאי שבת, 19 באוגוסט, למופע אחד עם הפסנתר שלה באמפיפארק רעננה (כרטיסים כאן). אחרי שהיא פוררה אותי לקראמבל חג׳ג׳ עם הביצוע הספונטני (?) שלה ל״הליכה לקיסריה״ (בעברית!) באמפי קיסריה ב-2013, אין סיכוי שלא אהיה שם. ואני מחלק לכם 2 כרטיסים בחינם!

התאהבתי בספקטור, או ברג׳ינה כמו שקוראים לה כל אוהביה, איפשהו בין Soviet Kitsch, שנחשב לקלאסיקה המוקדמת שלה והכרתי ממנו איזה שני שירים בלבד, ל-Begin to hope מ-2006, שהכיר אותה לקהל גדול הרבה יותר, בתוכו אני, שהתמכר לאלבום הזה לתקופה ארוכה. לא רק אני, כאמור – הרדיו הישראלי (והעולמי) חיבק את "On the radio", "Fidelity" ואת "Better", ואלה מאתנו ששמעו את האלבום כולו או סתם את ״שתיקת הכבישים״ אימצנו קרוב קרוב ללב את "Samson" מנפץ הלב ואת "Aprés moi" הדרמטי.

שנה אחר כך, רוכבת על הגאות שיצר האלבום הזה, היא הגיעה לבארבי בתל אביב. כרטיסים עלו אז 160 שקל, והדבר החדש שגאה אז בו בזמן עם האלבום של רג׳ינה היה בלוגים של מוזיקה. בעברית גם! הו, ימים תמימים. לצערי לא הייתי שם, בהופעה ההיא, אבל שמעתי שהיה ממיס ברמה שהקהל הפך לאגם (חוץ מהבחורה שבחוצפתה כל כך התעקשה לצלם את ספקטור מקרוב, שהיא עלתה לבמה [!!!] בזמן שספקטור שרה בעיניים עצומות [!!!!!!!!!]. כן. על אמת. אם אפשר לדאוג לא להזמין אותה הפעם זה יהיה אחלה, תודה).

באלבומים הבאים, אני מודה, הייתי שם רק חלקית. אהבתי שירים מסוימים גם מ-Far וגם מ-What We Saw from the Cheap Seats אבל האוזניים שלי היו עמוסות מוזיקה אחרת והלב שלי היה במקום אחר לגמרי מבחינת הצרכים הרגשיים שהמוזיקה ששמעתי נדרשה למלא. המוזיקה היפהפיה של ספקטור עדיין הצליחה ללטף אותי בכל פעם שנתקלתי בה, אבל לא חיפשתי אז את הליטופים המתוקים-מרירים האלה, והמשכתי הלאה. כאמור, זה לא הפריע לי לעוף גבוה גבוה בהופעה של בקיסריה ב-2013. אין מה לעשות, ברגע שהיא פותחת את הפה שלה, אין לי שום הגנות בפניה. אני לגמרי שלה. וזו הסיבה שגם עכשיו, כשאני לא מאוד מתמצא באלבום החדש שלה, אגיע בהתלהבות לרעננה. וגם אתם!

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו להופעה של מי תלכו בלי לחשוב פעמיים, לא משנה אם בכלל שמעתם את האלבומים האחרונים שלו/ה/הם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה להילה!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי הבא בערב!

1. עברנו את מחצית השנה, ויש כבר כמה אלבומים שסימנתי לעצמי כמועמדים חזקים לאלבומי השנה שלי. יש את הצפויים, כמו האלבום של קנדריק לאמאר, ויש את האולי פחות צפויים, בוודאי עבור מי שחושב בטעות ששוליים ומיינסטרים הם מושגים שלא יכולים לדור בכפיפה אחת אצל מאזין. לדוגמה, Melodrama, האלבום השני והדי מושלם של Lorde. יש סיכוי שעוד מעט ואני יודע את כולו בעל פה. זו לא הפתעה מוחלטת, כי אני מעריץ גדול של אלבום הבכורה שלה, אבל אני מודה שלא ציפיתי להיסחף עד כדי כך עמוק, חזק ומהר לתוך האלבום השני שלה, להיסחף כמו לורד עצמה כשהיא מתאהבת – בבחור, או בתחושה שהיא מנסה לאחוז בה למרות שהיא יודעת שהיא תחמוק. כמו אלבומי פופ גדולים באמת, האלבום הזה מכיל אך ורק שירים מעולים, מתעלה על ההגדרות הצפויות של פופ ומצליח גם להזיז אותי וגם לרגש אותי. אני מתרגש גם מהתחושות והמחשבות שלורד שרה במילים המצוינות שלה, אבל אני מתרגש לא פחות מההחלטות שהיא עושה לאורך כל האלבום, יחד עם ג׳ק אנטונוף שהפיק ועיבד איתה את כל האלבום. קייס אין פוינט: "Sober", השיר השני באלבום. שימו לב רק לכמה רגעים, בתור התחלה: הפתיח – לופ מעוות של לורד עצמה, במקום מקצב רקיד או הצגה של מנגינה שתחזור בפזמון כמקובל בז׳אנר. או המעבר ב-00:35, מהעיבוד (הלא מובן מאליו) של הבית אל גאות ממש עדינה של ביט אחד, ובס שהוא על גבול הרעש הלבן באוזן שמאל שלכם. משהו מתחיל להתקלקל. או הרגע שבו אנחנו נכנסים לפזמון, ב-00:47, ובמקום גאות של מוזיקה, קצב, סחף, כל מה שאנחנו מצפים לו בשיר של זמרת פופ – הכל נשמט לנו מתחת לרגליים. יש לנו רק את לורד ושטיח סינתי חלומי ואפס ביט. ואז, הרגע האהוב עליי, כשהפזמון חוזר על עצמו ב-1:04, ומתוך המינימליזם הבאסי הזה מגיע הדבר הכי פחות צפוי, קרני שמש בוהקות של כלי נשיפה, שבוהקים לרגע ונעלמים שוב באפלוליות. ומה קורה ב-1:44 לעזאזל?! לורד עוברת על חוקי הפופ שוב ושוב. ובואו נדבר רגע על ציפיות: פופ כובש וממכר בנוי הרבה פעמים על בנייה של ציפיות ומימושן. רגע המימוש הוא הסם שאנחנו מתים לחזור אליו ולכן שומעים את השיר שוב ושוב. שיר פופ מעולה מכיל יותר מרגע אחד של מימוש ציפיות. שיר פופ ממזרי משחק עם הציפיות שלנו. ב-1:58 לורד מסיימת בית ונכנסת לפזמון, ואיתה נכנס ברייק קלאסי של תופים, שמבשר את כניסתם המיוחלת לביט מוביל – אנחנו כבר 2 דקות בלי תופים בשלב הזה! – אבל הם מתפוגגים מיד. בסדר, נו, גם ב-"Green light", השיר הקודם באלבום, היא השהתה את כניסת התופים לחזרה השנייה של הפזמון, אז היא בטח תעשה את זה גם כאן, והנה אנחנו מסיימים את הפראזה הראשונה של הפזמון (2:16) וברייק התופים המבשר שוב נכנס בכל הכוח – ושוב מתפוגג! בשלב הזה אני כבר יושב על קצה הכיסא ומת שהמתח ישתחרר. ובסוף הפזמון, 2:34, כשברייק התופים נכנס בפעם השלישית, אני כבר לא מעיז להאמין, ודווקא אז התופים נכנסים, גואים – וכל זמר פופ אחר היה חוזר פה בפעם השלישית על הפזמון, דופק לנו אותו בכל הכוח לתוך האוזן עם פטישי התופים כדי שנתמכר לו לנצח – אבל לא, לא לורד ואנטונוף. שתיים וחצי דקות הם נסעו על מסלול ההמראה לא כדי להמריא בפזמון, אלא כדי להטיס לחלל סי-פארט! מה זה סי-פארט? זה קטע שחורג מהמבנה הרגיל של בית-פזמון, סוטה מהמנגינה והמבנה שלמדנו עד עכשיו להכיר בשיר, רק כדי להעצים את החזרה לפזמון מיד אחריו. רק שלורד לא חוזרת ממנו לפזמון – היא גומרת את השיר מיד אחריו! שיר פופ רגיל בנוי בדרך כלל במשהו שדומה לפזמון-בית-פזמון-בית-פזמון-סי-פארט-פזמון-פזמון-פזמוןןןןןןןןן. אבל המבנה כאן הוא בית-פזמון-בית-פזמון-סי-פארט-ביוש! ועדיין, השיר הזה כולל מספיק רגעים של ציפיה ושיחרור (החצוצרות ההן, הברייק המוזר ב-1:44, השאלה-ותשובה של הפזמון), שאני מכור אליו כמו לשיר הכי מחושב, שמרני ומתוכנן-לפי-כל-הכללים של טיילור סוויפט. וכל האלבום מלא ברגעים כאלה, אינסוף רגעי פופ זוהרים ולא מובנים מאליהם, שבירת ציפיות, בחירות כאילו לא נכונות, ברייקים זעירים שבהם המוזיקה נעלמת לשבריר שנייה ולורד מסננת ״צצ״ או ״היי״ קטנטנים, רגעים שעוברים ליד האוזן אבל הם המרקם הספציפי והחריג של האלבום האדיר הזה. ועוד לא התחלנו בכלל לדבר על המילים של השיר הנהדר הזה, שהוא על התאהבות והתפכחות ממנה בדיוק כמו שהוא על הבריחה שמאפשרים לנו לילה במועדון או 3 דקות עם שיר פופ ועל הרגע שבו אנחנו חוזרים הביתה או מורידים את האוזניות ולא יכולים לברוח יותר מהשאלות הגדולות יותר. הו לורד. [מפ3]



2. הראפרית Miss Eaves מוציאה השבוע אלבום בכורה משמח מהרבה בחינות, והשתיים העיקריות הן שהוא נשמע אחלה, ושרוב השירים בו מוקדשים לנקודת מבט נשית, פמיניסטית, לא מתנצלת. "Ms. Emoji" עונה לגברים שאומרים לנשים ברחוב ״למה את לא מחייכת״, ו-"Thunder thighs" חוגג ירכיים נשיות עבות. בא לי לרקוד ולהפגין עם האלבום הזה בו זמנית. ב-NPR אפשר לשמוע, לרקוד ולהפגין לצלילי כל האלבום המלא. [סטרים]
3. 9 שירים, אלבום חדש וקצר מדי לשלום גד הנפלא. [בנדקאמפ]
4. חזרתי השבוע לאולפן הקצה אחרי הפסקה, והיה כל כך טוב שגם בשלישי הקרוב אני שם. אז בואו תתחילו עם השעתיים האלה שערכתי ושידרתי השבוע, מלאות בכל טוב מוזיקלי, וניפגש שוב בשלישי בשלוש. [סטרים]
5. [תודה ליניב] סטודיו הפודקאסטים המצליח Gimlet הוציא עכשיו מיני-סדרת פודקאסט מעניינת בשם Mogul, שמתעדת את חייו הקצרים־למדי והמשפיעים־למדי של מוגול ההיפ הופ כריס לייטי. לייטי לא ממש מוכר במחוזותינו, אבל הוא היה אחד האנשים הכי משפיעים בהפיכה של תרבות השוליים של ההיפ הופ לתרבות המרכזית, הרווחית והמסחרית שאנחנו מכירים היום. [סטרים, אנגלית]
6. אם יש לכם חשבון אפל מיוזיק, הרווחתם בענק – אתם יכולים לצפות במופע בן שעתיים שערכו השבוע Arcade Fire כמה שעות בלבד לפני שהאלבום שלהם יצא לאור בכל העולם. זה קרה בברוקלין ממש אתמול, והאלבום כבר בחוץ. [סטרים, אפל מיוזיק]
7. ואם אין לכם אפל מיוזיק, בוודאי יש לכם יוטיוב! Arcade Fire העלו את כל שירי האלבום החדש ליוטיוב הרשמי שלהם, הנה פלייליסט של כל השירים לפי הסדר, עם השלט וההרים מהעטיפה. זה יפה, הנוף המצולם עובר מזריחה עד שקיעה (בשעה שהכנתי את הפלייליסט היה חסר שיר אחד קצרצר). חג ארקייד שמח!!! מה דעתכם על האלבום??? [טיוב]
8. הניו יורק טיימס מדווח: בשלוש השנים האחרונות, כמות המרצ׳נדייז המוזיקלי שנמכר בארה״ב הכפילה את עצמה פי 7. למה? ואיזה חברות מרוויחות מזה? [אנגלית]
9. קצת רוצה להתכרבל בתוך "Sorry is gone", הסינגל החדש של ג׳סיקה ליי מייפליד, ולדמיין שהכל בצבעים רכים יותר. [טיוב]

נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


הביעו את הערכתכם לעונג:
הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.




10. איפשהו ביולי 1997 יצא אלבום הבכורה הפנומנלי של אביתר בנאי, ששינה את המוזיקה הישראלית לעד – כן, עד כדי כך. בטיים אאוט, כמה מוזיקאים ישראליים מספרים על האימפקט שהאלבום הזה עשה עליהם ועל העולם סביבם – רונה קינן, אסף אמדורסקי, דניאלה ספקטור, עמיר לב, שלומי שבן, יהוא ירון, לונא אבו נאסר, עינב ג׳קסון כהן וקורין אלאל – כולם גומרים את ההלל על האלבום הזה ואף אחד מהם לא מגזים. הכתבה הקטנה הזו היא מחווה יפה יפה לאלבום הזה, וטובה יותר מכל ״ראיון עם אביתר בנאי לרגל 20 שנה…״ או משהו כזה. [עברית]
11. [תודה ליונתן] אוקיי, זה פסיכי, נהדר, יצירתי ויהרוג לכם כמה שעות נפלאות: ג׳ון בויס רצה לדמיין איך ייראו פוטבול, חיים ללא מוות ושיעמום בשנת 17,776, כלומר 16,000 שנה אחרי הקמת ארצות הברית, אם חישבתי נכון. אז הוא כתב סיפור, רק שהסיפור הוא לא פסקה אחרי פסקה של טקסט. זה סיפור מד״ב/ספורט שמתנהל לאורך קלנדרים, אנימציה, סרטוני יוטיוב, טקסט והרפתקאות בדפדפן שלכם. כאן קופצים לתוך העתיד. [כל הנ״ל, אנגלית]
12. [תודה לאורן] באתר NPR דירגו את 150 האלבומים הנשיים הגדולים בהיסטוריה (#1: ג׳וני מיטשל). מגזין הפיידר הוסיף עוד 150 שהיו חסרים להם ברשימה. [אנגלית]
13. איזה כיף עם הקליפ החדש של "Know no better" של Major Lazer. בעזרת Eko, החברה של יוני בלוך שפעם נקראה Interlude, בזמן הצפייה בקליפ אפשר לזגזג בין מצב המציאות, שבו ילד חולמני מעביר יום בבית ספר וחולם להיות רקדן־על, ובין הפנטזיות שלו. ביצוע מוצלח מאוד. [וידאו]
14. איזה כיף שאמילי היינס, סולנית Metric וחברה ב-Broken social scene, חוזרת לפרויקט סולו. אלבום הסולו הראשון שלה היה אחד מאלבומי השנה שלי דאז, והציפיות גבוהות. הנה קליפ חדש מתוך האלבום השני המתקרב שלה, הוא נקרא "Planets". [טיוב]
15. "Fluorescent light", שיר חדש שלישי מתוך האלבום החדש המתקרב של Stars. מה לעזאזל קורה פה פתאום? מלא הרכבים ואמנים קנדיים שאהבנו לפני עשור חוזרים בכל הכוח בחודשים האחרונים. [טיוב]
16. אני לא ממעריצי ג׳ון גראנט אבל אני חד משמעית ממעריצי סוזאנה סונדפור, והשיר החדש שלה, "Mountaineers", שסוגר את האלבום המתקרב שלה שאני מחכה לו בטירוףףףףף, נפתח באינטרו ארוך מאוד של גראנט, ואז גואה לגבהים שרק סונדפור יודעת להגיע אליהם. נו, קיבינימט, עוד שיר ענק מהזמרת שלא יודעת איך לעשות טעויות. [טיוב]
17. [תודה לאורן] קנדריק לאמאר לא מתכוון להרפות ולהסתכן בכך שנשכח שהוא הוציא השנה אלבום די מושלם נוסף. הנה הקליפ שהולך להרים אותו אפילו יותר גבוה במצעדים, "Loyalty", עם ריהאנה. האמת? קליפ די גרוע בעיניי. גם ביחס לקליפים הקודמים המעולים, וגם כי הוא מזכיר שעם כל הסופר־מודעות של קנדריק, עם כל הענווה שלו וההטפה שלו נגד סמלי הכוח והסטטוס הרעילים בהיפ הופ – הוא עדיין משתמש בנשים כקישוט לקליפים, עדיין מחפצן אחושילינג, עדיין משוויץ בכך שהוא אוחז בכל סמלי הכוח שהוא יוצא נגדם בשירים. [טיוב]
18. פףףףף, לפטופ שאפשר לקפל לשניים לטאבלט? ישןןןןן. לנובו הציגה עכשיו טאבלט שאפשר לקפל לשניים ולהפוך לטלפון נייד. נראה שאנחנו כבר מזמן לא בעתיד אלא במשהו מתקדם יותר. [טיוב]
19. בשביל הקליפ החדש שלהם ל-"Feels like summer", , Weezer די שיחזרו אחד לאחד את הקליפ של "Paradise city" של Guns N' Roses, וזה חמוד כמו שזה נשמע, אבל השיר כזה גרוע שזה בעיקר עשה לי חשק פשוט לחזור למקור. [טיוב]



20. "Boys", השיר החדש והחמוד להפליא של Charli XCX, זכה לקליפ פלרטטני וחמוד להפליא שבו מופיעים מיטב בנינו, ביניהם לא מעט מחביבי המדור: מאק דמרקו, עזרא קניג, מארק רונסון, דיפלו, ריז אחמד, רוסטאם ועוד מלא. בפיצ׳פורק כבר טוענים שהוא קליפ מהפכני שמציג ״גבריות אלטרנטיבית״ (רשימת משתתפים מלאה אצלם בסוף הכתבה). [טיוב]
21. [תודה לאורן] זוכרים שסיפרתי לכם ש-Radiohead העלו שלושה מופעים מלאים ליוטיוב שלהם? אז השבוע עלה עוד אחד, מפסטיבל Open'er החמוד בפולין. אם אתם מתגעגעים להופעה של רדיוהד, אין לכם תירוץ. יאללה נו, אנחנו מחכים שתעלה ההופעה מתל אביב!!! [טיוב]
22. ג׳יימס פרנקו פתח את Philosophy time, ערוץ יוטיוב של שיחות קצרות עם מרצים לפילוסופיה, בכל פעם על נושא אחר. [טיוב]
23. "Thomas county law", שיר נוסף מתוך האלבום המתקרב של Iron & Wine. האם הם יצליחו להתעלות על האלבום המושלם האחרון? [טיוב]
24. "Cloud riders", שיר חדש של טורי איימוס. מזמן לא שמעתי אותה, אני מודה, וכשהקול שלה נכנס בשיר הזה, הסתבר לי שהוא עדיין מסעיר לי מיד את הלב. [טיוב]
25. אם חשבתם שלח לכם בקיץ הזה, קלירלי לא ראיתם את "Gotta get a grip", הקליפ לשיר החדש והלא־רע של מיק ג׳אגר, שם כולם מה זה לחים, יותר לחים מבריטני בקליפ של ״Slave 4 U״ (בדומה לאותו קליפ, גם כאן יש דיג׳יי שעושה דברים שייהרג ובל ייעשו לפטיפון). בכל אופן, בכלל באתי כדי לספר לכם שלצד הסינגל יצאה גם גירסת רימיקס של קווין פארקר. [טיוב]
26. [תודה ליצחק] אני עוקב באינסטגרם אחרי כמה קליגרפים ומעצבי אותיות ישראליים, ומתענג על יצירות מהממות של קליגרפיה בעברית. גם מיכאל שוורץ שם לב שפתאום, אחרי עשרות שנים של היעדרות, הקליגרפיה העברית חזרה. אז הוא הלך לבדוק לאן היא נעלמה מלכתחילה, בווידאו קצר ומעניין. מעניין אפילו למי שרוצה לדעת איך נראים ומדברים האנשים שמעצבים את הפונטים הכי מגניבים בעברית. [טיוב]
27. "Asido", שיר חדש של חברינו הקנדיים Purity Ring. קשה לי לשבוע מהסאונד הזה שלהם. [טיוב]
28. הקליפ החדש ל-"Bam" של ג׳יי-זי ודמיאן מארלי הוא חצי ביצוע מוזיקלי וחצי מסע דוקומנטרי קצר בשכונות של טרנצ׳טאון, ג׳מייקה. [טיוב]

וולאק אין לי רעיון לשיר סיום השבוע.

שתהיה שבת שבוגי!