15 בדצמבר 2017
עונג שבת: אלקטרו מסיבה רוקדים
[סליחה אם כבר קראתם את זה השבוע בפייסבוק של העונג] אני מניח שרוב האנשים לא עוצרים לחשוב על זה, אבל בתור מישהו שכותב ומדבר די הרבה על מוזיקה מדי שבוע, מצאתי את עצמי בעבר מנסה לשרטט את המסלולים המוזיקליים של עצמי – כלומר, להבין את השתלשלות והתפתחות הטעם שלי, מה הוביל למה. לכל אחד יש מין ביוגרפיה מוזיקלית כזו, ויש בה סיבה ותוצאה: אם לימדו אתכם מוקדם שאייטיז זה איכסה, אולי לא תצליחו לעולם ליהנות היום מבלאד אורנג׳, נגיד. ולהיפך – אם גדלתי על רוק אמצע הדרך האמריקאי של שנות השבעים אני אעוף עכשיו על דה וור און דראגז, כי האסתטיקה והמהלכים האלה נזרעו בי מוקדם, אני בשל אליהם. אז בזכות איזה אלבום, שיר או אמן ששמעתי מוקדם, בגיל הנעורים, אני יכול עכשיו לאהוב אמן או אלבום עכשוויים שלא הייתי מתחבר אליהם? אני אוהב המון סוגים של מוזיקה, אבל אני מאמין שהזרעים לכל הפרחים האלה שאני נהנה מהריח שלהם נזרעו אצלי מוקדם. בגיל 15 הייתי חד משמעית נער של פרודיג׳י. זה היה מעבר הגיוני מהרוק על גבול המטאל ששמעתי בתחילת־אמצע הניינטיז למוזיקה אלקטרונית שגולשת על אנרגיות דומות של פאנק ומטאל. ואני חייב לפרודיג׳י המון דברים בחינוך המוזיקלי שלי ובפתיחת האופקים המוזיקליים שלי. אבל היו אלה דווקא אחיהם החורגים, The Chemical Brothers, להם אני חייב תודה גדולה לא פחות, אבל הרבה פחות מובנת מאליה. אם פרודיג׳י הרחיבו את מה שאהבתי בהיפ הופ ובמוזיקה אלקטרונית אגרסיבית שמתפרצת ומכסחת (כלומר הרחיבו את הידע והחיבה הקיימים שלי לדברים האלה), אז הבראדרז הכניסו לאוזניים שלי בדלת האחורית הערכה לדברים שממש לא אהבתי קודם. באתי בשביל הטירוף והביג ביט של "Setting sun" ושל השיר הראשון שלהם ששמעתי בחיים, "Block rockin' beats", שיר שעדיין, גם היום, 20 שנה שלמות אחרי המפגש הראשון שלנו, עדיין מעביר בי צמרמורת ברגע שהוא מתחיל. הייתי ילד פרודיג׳י, ומה ששמעתי בשירים האלה היה את הביג ביט המשוגע הזה שהכרתי מפרודיג׳י, חיפשתי עוד פרודיג׳י. אבל כשנכנסתי לתוך האלבומים של כמיקל בראדרז גיליתי שם המון המון דברים שלא היו אצל פרודיג׳י. דברים שפתחו לי את הראש באמת: בהדרגה, ולפעמים בלי לשים לב, למדתי לאהוב האוס, רצועות ארוכות שמתפתחות לאט, השפעות של דיסקו ודארק אייטיז, אמביינט בריאן אינו־אי ואלקטרוניקה היפנוטית סטייל 808 סטייט, סינתיסייזרים, סינתיסייזרים!!! והדברים האלה בתורם סללו את הדרך שלי להתחיל לעכל את Daft Punk מעבר ללהיט־שניים הגדולים של אותה תקופה, להבין מה מבריק ב־New Order, להתאהב עד כלות ב־Justice, זה פתח לי את הדרך להתרגש מ־LCD Soundsystem, והניח את הזרעים לאהבה הגדולה שלי לטוד טרייה. בקיצור, אני חייב הון תועפות מוזיקלי לבראדרז. וזה לא הספיק לי ששידרתי ספיישל שהוא בעצם סט בן 3 שעות כשהם באו לארץ. האהבה הזו דורשת חגיגה נוספת, גם של הבראדרז וגם של הדברים שהם פתחו בפניי. אז למקרה שפספסתם, ביום חמישי הקרוב אני הולך לתקלט יחד עם תום שדמי לילה שלם של כל הדברים שהזכרתי כאן ועוד. אנחנו קוראים לזה Elektrobank – מסיבה אלקטרונית בלילה הארוך ביותר, ורוצים לנגן מוזיקה אלקטרונית חכמה כמו זו של הכמיקל בראדרז, מוזיקה שהיא לגמרי נותנת בראש ולגמרי אלקטרונית, אבל היא מגוונת ועשירה ומשתנה ולא אוכלת את הראש. אם אתם בעניין, בואו ותביאו חברים. [מפ3]
Com Truise ינחת בישראל להופעה אחת בגגרין בתל אביב, 6 במרץ. כרטיסים עולים 149 ש״ח. [עברית] - תכנית שירי השנה השנייה והאחרונה שלי שודרה השבוע ביום שלישי ברדיו הקצה, והיא מלאה שירים טובים כרימון אז קחו אותה. אני טיפ-טיפה מתעכב עם פוסט שירי השנה שלי כאן בעונג, אבל נשבע שהוא ממש מעבר לפינה. [סטרים]
- סיכומי השנה בקצה שעלו השבוע: חלק ב׳ של סיכום השנה של אגוזי המלך, שירי השנה של יאיר רוה בסינמסקופ, קוואמי סיכם את האינדי רוק חלק א׳, ואז את האינדי רוק חלק ב׳ + מוזיקה מסביב לעולם, ניצן פינקו בוחרת את אלבומי השנה של RIOT, אורי זר אביב בוחר את הקטעים האלקטרוניים והאלקטרופופיים הכי טובים של 2017, בר פלג מסכם מהזווית שלו את המוזיקה הישראלית הכי טובה שפספסתם השנה, וגם רוני פיאלקוב בוחר את שירי השנה שלו. [סטרים]
- פיצ׳פורק העלו הילוך בבת אחת, ופרסמו כמה רשימות גדולות, ואני חושב שאפשר עדיין להגיד שמדובר כנראה במגזין הכי משפיע באיזורים החוץ־מיינסטרימיים, אז כדאי לתת את הדעת או לפחות לפשפש ברשימות האלה למצוא אוצרות. בראש רשימת 100 שירי השנה שלהם עומדת בחירה קצת אומללה בעיניי, לא בגלל שהשיר לא טוב אלא כי לא משנה מה השיר הכי טוב בעיניכם של השנה, זה לא השיר הזה, וכי ניכר בבירור מהטקסט שמצורף לו שהבחירה בו היא 100% קשורה לפוליטיקת הזהויות ולהבעת עמדה במתחים הפוליטיים־חברתיים־גזעיים שמעסיקים את ארה״ב ובמיוחד את הליברלים בארה״ב בשנים האחרונות ובשנה האחרונה יותר מכל. מבחינתי הרשימה שלהם הייתה די מושלמת אם פשוט היו הופכים את כל הסדר שלה. פיצ׳פורק בוחרים גם את 50 אלבומי השנה שלהם וכאן הרשימה קצת יותר נורמטיבי וצפויה (#1: קנדריק) אבל עדיין מעניינת. הם מתמקדים גם ב־20 אלבומי הראפ של השנה (אני חותם לגמרי על 4 המקומות הראשונים שלהם), וב־20 אלבומי הרוק של השנה – לא יודע אם הייתי מגדיר את פליט פוקסז או LCD Soundsystem כרוק, אבל הם שם ברשימה. [אנגלית]
איך עובר עליכם חודש הקצמבר החגיגי??? טובעים בסיכומים? מגלים אוצרות? מתווכחים מה היה האלבום הכי גדול של 2017? אה, זה רק אני עושה את כל הדברים האלה? טוב, אז למה שאחגוג לבד – הנה כמה סיכומים שיעזרו לכם להגיע למצב האקסטטי שאני נמצא בו כבר שבועיים:
שירי השנה של עונג שבת? באמצע דצמבר אפרסם כאן בעונג את הפוסט השנתי של 50 שירי השנה שלי, להאזנה והורדה וגם טקסט קצר שלי על כל שיר ושיר. זו מסורת שנתית שאני ממש מחכה לה. אבל כדי ליצור את הרשימה של 50 השירים, יצרתי קודם כל רשימה של 100 שירים, למעשה 102 שירים, שאת כולם אני אוהב במיוחד וכולם עשו לי את השנה. 
