"אני חושב שאנשים שמתעסקים במוזיקה צריכים להתעסק במוזיקה. זה לא שאני שונא להתראיין, אבל אני פשוט מעדיף לנגן" – רואים למה אנחנו אוהבים את ג'נגו?

לפני הכולים:
א. שנה טובה לכולם! אני באמת מקווה שתהיה לכולנו שנה נפלאה, טובה בכל צורה מהקודמת (שגם היא, ברובה, לא הייתה כזו רעה), ואם אפשר, אחרי הבריאות והאושר האישי והמשפחתי – גם שתהיה מוזיקה משובחת?
ב. הבטחתי לכם בשבוע שעבר הפתעות באתר במשך השבוע. אז אלה מכם שאינם חיילים זכו לתזכורת יומית במייל על פוסט חדש, והשתתפו בפרויקט מתנה לחג – הזדמנות מצוינת לחלק לכם עותקים מחמישה אלבומי אינדי חדשים ונפלאים שיצאו בארץ: Katamine, Pink Noise, Visiting Hours, גבריאל בלחסן, ו-The pit that became a tower. כל מה שצריך לעשות הוא להירשם! ההרשמה תיסגר ביום שבת, אז כתובות הדואר המוקדשות לפרויקט תיסגרנה, ואערוך הגרלה א-ק-ר-א-י-ת בין הנרשמים. בינתיים (נכון לחמישי בלילה) נרשמו מאות (!) אנשים, וזה תענוג גדול. יש לי פה ערימה *כזאת* גבוהה של דיסקים, שתישלח אליכם בשבוע וקצת הקרובים. אז אם לא הספקתם להירשם – הירשמו עכשיו!
תודה גדולה גדולה לכל האמנים והלייבלים שהשתתפו בפרויקט – עשיתם לנו את החג להרבה יותר שמח.

הפתעה! מתנה (נוספת) לחג! הלהקה קוביאשי פורצלן [אתר בית] נותנת את דיסק הרימיקסים החדש שלה לקוראי העונג – בחינם ובמיוחד! מי שהאזין לפולארויד03 אולי זוכר שמורפלקסיס עשה שם רימיקס ל"מאוחר מדי" שלהם. אז הוא לא היה היחיד! מארקי פאנק, די-ג'יי קארס, פאנק סינטרה (שמוזכר שוב בהמשך העונג), מורפלקסיס, ולאד שוסטרמן ולופייטר – כולם התאחדו למקסס את "מאוחר מדי", והתוצאה היא: ממוקסס מדי, דיסק רימיקסים שיוצא כרגע אך ורק להורדה בעונג שבת! הורידו את דיסק הרימיקסים הבלעדי, כולל עטיפה יפהפיה מאת גיא ביבי, להדפסה. תתחדשו, חבר'ה! איזה כיף שיש להקות כמו קוביאשי, שיודעים לפנק את המאזינים. [ראר]

1. באיחור אופנתי הגעתי רק עכשיו, לקראת סוף 2006, לאלבום הפרידה של Sleater-kinney משנה שעברה, The woods. אין שום ספק שאלה שלוש הבנות שעושות את הרעש הכי טוב ששמעתי, יורשות מוצדקות ל-L7. שני הקטעים שסוגרים את האלבום הזה, "Let's call it love" בן 11 הדקות ו-"Night light" בן 4 הדקות, הם פשוט הפגנת יכולת מרעישה ומטלטלת לרוק המעולה שהן יודעות לעשות, ובדיעבד, כאלבום אחרון לפני הפירוק, זה גם סיום מושלם. חיברתי לכם את שני השירים יחד, כדי שירוצו בלופ בזמן הגלישה בעונג השבוע. [מפ3]



2. ואם במקרה נכחתם בהופעה של סליטר קיני וצילמתם משהו בווידאו, הלהקה שוקדת עכשיו על רטרוספקטיבה ב-DVD, ותשמח לקבל מכם כל קטע שיש לכם להציע, ב-DVD או קלטת וידאו:
   Sub Pop Records
   Attn: SK DVD submission
   2013 4th Ave
   3rd Floor
   Seattle, WA. 98121
   פרטים נוספים באתר הבית. [אנגלית]
3. הזריזים מביניכם יכולים לנצל את מבצע המשלוחים-בחינם של דג'נגוס, פשוט הכניסו בקופה את הקוד FSHIP0906 וכל הקנייה שלכם תישלח אליכם בלי תשלומי משלוח. [אנגלית]
4. [תודה לכל מי ששלח] אין שום ספק, הקטע שרץ השבוע הכי הרבה בפורומים, באימיילים ובאתרי וידאו – ולשם שינוי ההתלהבות הייתה מוצדקת – הוא האירוח של הווייט סטרייפס בפרק החדש של הסימפסונז, ומחווה קורעת מצחוק לקליפ "The hardest button to button" שביים להם מישל גונדרי. [יוטיוב]
5. מיקסטייפ השבוע: אחד מלייבלי האינדי הכי חשובים והכי ותיקים בארה"ב, Touch & Go, חוגג 25 שנה, שזה די מדהים בשביל לייבל עצמאי שהוא עדיין עצמאי, הגון ומשפחתי אף על פי שהוא כבר גדול מאוד מבחינת היקף. המאורע לא נעלם מעיניה החדות של הארגו, שנכחה בפסטיבל 25 השנה בעצמה (ממזרה בת מזל!) רקחה לנו באפונים בחלל ספיישל סביב הלייבל, שכולל את סיפורו המרתק של הלייבל (חלק א') יחד עם פודקאסט\מיקסטייפ שמורכב מריליסים של הלייבל ומתמקד בצד הרועש. החלק השני (שיגיע עם החלק השני הכתוב) יתרכז בצד השקט. חגיגה! [עברית, מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט

רוצים לקבל לחג את האלבום The pineapple fields
של The pit that became a tower? המשיכו לקרוא.

זה האלבום האחרון בחמישיה, מחר יעלה עונג שבת כרגיל! אני מזכיר שאפשר להירשם גם לכל האלבומים האחרים, ושמי שלא נרשם יכול להספיק עד שבת – אז אסגור את תיבות המייל ואערוך הגרלה רנדומלית. תודה גדולה שוב להדס רשף על הלוגו היפהפה שהכינה! ושנה טובה!
הנה אני סוגר טרילוגיה של אמנים ישראליים נפלאים ששרים באנגלית, ושלא הייתי מכיר אלמלא אוספי פולארויד. אחרי Visiting hours ו-Katamine, מגיעים The pit that became a tower, שמעצם העובדה שהם מופיעים הרבה פחות משני הנ"ל, הם הרבה פחות מוכרים ומאוזכרים. וחבל, כי מדובר באחת הלהקות הכי טובות שקיימות כרגע בארץ, ורבים מפספסים אותם.

אדם לי רוזנפלד, שעומד בראש הלהקה, מנהל גם את אחד הלייבלים הכי טובים בארץ, Men of Israel, לייבל שמייבא הנה בין השאר את סופיאן סטיבנס, אנטוני והג'ונסונז, דניאלסון ועוד רבים מצמרת האינדי האמריקאי, שאחרת לא היינו יכולים לקנות בארץ. מלבד הייבוא המשובח הם גם מוציאים את Jay Agnish ואת האלבומים של The pit that became a tower.

Behold! The unseen, האלבום הקודם של החבורה המוכשרת הזו, שיצא בשנה שעברה, הוא כנראה אלבום הרוק הכי טוב שיצא בישראל באותה שנה. אני לא סתם אומר את זה כי אני מחלק את האלבום חינם ועושה לו פרומושן, מדובר באלבום שאני לא מפסיק לשמוע, וכמו אצל פינק נויז, שום דבר לא היה יכול להכין אותי לעובדה שדבר כל כך משובח צמח דווקא בארץ, ומתחת לכל הרדארים. הם לא נשמעים מכאן. שזה הגיוני, כי הם אכן לא מכאן (אף על פי שעכשיו הם כאן, ומדברים עברית שוטפת וכמעט ללא מבטא), וגם לא נראים מכאן. בקיוב ניסחו יפה: "הפיט מציעים לנו אלבום שמפגין עליונות ברוב הפרמטרים ששאר המוזיקה הישראלית מטפחת כ"חוליים". מהלכי גיטרה מעניינים, רחוקים מבנאליה, שירים ארוכים (7 דקות) וקונספטואלים, טקסט מאתגר ומסקרן ושירים שפשוט נותנים בראש". האלבום ההוא היה מגוון, מרתק, עשוי היטב ולא משעמם לרגע. במוזיקהנטו מגדירים אותם "מושפע מהרוק האלטרנטיבי האמריקאי של להקות כמו Guided By Voices, Pavement ו-Dinosaur Jr עם קריצה ללהקות רוק קלאסיות כגון Boston, Steppenwolf ו-Steve Miller Band."

עכשיו TPTBAT, אם יורשה לי לקצר, נותנים בראש עם אלבום חדש-דנדש לגמרי, The pineapple fields, שמורכב מהקלטות מתקופת האלבום הקודם, הקלטות ביתיות של אדם, ושירים שנוצרו והוקלטו על ידו בזמן שירות מילואים בעזה. איך כתב אדם: "אולפנים שמאולפנים. איך יכול חדר, מיקרופון, דיסק קשיח, סליל, פח, או כל דבר אחר, להכיל את מה שיש בתוכך?"

יש פה לו-פיי, יש פה פולק פסיכדלי, יש פה רוק, יש פה אלבום חדש ונוצץ שברוב החנויות עדיין לא נמצא בכלל כי הוא יוצא ממש ברגעים אלה, והוא יכול להיות שלכם. אני יודע שאני מתכוון להשוויץ בעותק שאדם שולח לי, ולטחון לו (לעותק, לא לאדם) את הצורה.

אז איך מקבלים עותק מהאלבום הזה במתנה?
פשוט מאוד. שולחים מייל אל tptbat@haoneg.com ורושמים בו שם מלא וכתובת דואר-ישראל אמיתית למשלוח (אפשר גם לספר לי תחת איזה שם אתם מגיבים בעונג, אם אתם מהמגיבים, ובכלל להוסיף כל מה שבא). לא ייעשה בפרטים שלכם שום שימוש, מלבד שליחת האלבומים למי שיזכה. ההגרלה תיערך ביום שבת. חג שמח!

לא זכיתם? לא נורא! אפשר לקנות את האלבום בחנות של הלייבל (דולרים), ובקרוב גם בשאר החנויות.

רוצים לקבל לחג את האלבום "בשדות" של גבריאל בלחסן? המשיכו לקרוא.

את גבריאל בלחסן (מבטאים: Belachsan) [מייספייס] כמעט אין צורך להציג לקהל מהסוג שקורא כאן ומתעניין במוזיקה אלטרנטיבית. גבריאל בלחסן הוא הגיטריסט האגדי מאלג'יר שגורם לגיטרה שלו לנגן כמו חזן בבית הכנסת, היוצר הכי לא-מתפשר ברוק הישראלי, שמוציא בשקט בשקט אלבומים קורעי קרביים של נפש שבורה וחשופה.

"רכבות" ו"השנים הטובות של גבריאל", שיצאו לא מזמן מחדש בתו השמיני ונמכרים בזיל הזול, כבר יצרו קבוצת מעריצים עיקשת ופיתחו מעמד קאלט בלי השמעות ברדיו ובלי כלום, רק מפה לאוזן. מזכיר קצת סיפור אחר שאנחנו אוהבים, על ניוטרל מילק הוטל. מעריצים חוזרים מהופעות שלו עם סיפורים על התמסרות מוחלטת למוזיקה – שלהם ושל בלחסן – עם תיאורים שמזכירים חווייה דתית או סשן מין סוער.

ההשוואה המתבקשת היא לג'ון פרושיאנטה מהצ'ילי פפרז: גיטריסט בלהקה מצליחה בטירוף שיוצא לקריירת סולו ניסיונית, מאתגרת ומפחידה – עבור האמן ועבור המאזין. כמו אצל לאונרד כהן, אמן אחר שאוהב לגעת בעצבים כואבים בידיים חשופות, גם בלחסן הוא מסוג האמנים שמקשיבים להם תמיד לבד. יש כאבים שצריך להתייחד איתם.

השנה, קצת אחרי התפרקות אלג'יר, הוציא בלחסן את אלבומו השלישי, בשדות. אחרי שקראתי את הביקורת הנהדרת של תימורה לסינגר (נהדרת גם היא), לא יכולתי שלא לסיים כאן בפיסקה המסיימת שלה:
מי שמחפש מוזיקה לשם בידור, לא ימצא אותה בדיסק הזה. גם מי שמוכרח לשמוע שוב ושוב את אותם הצלילים, שרק הזמרים ששרים אותם מתחלפים – לא יקבל את מבוקשו. אבל מי שסקרן להרחיב את המציאות שלו, להעמיק אותה ולחפור בה, מי שלא פוחד מהחושך, מוזמן להיכנס לטריטוריה של היוצר הייחודי הזה. "בשדות" הוא המפה שבלחסן קיעקע על עורו עבור כל מי שרוצה להגיע אליו. כשנכנסים, יכולים גם לצאת, לעומת בלחסן, שנשאר שם, אבל בכשרונו ובמגע ליבו ממגנט לשוב אליו עם חיבוק.

לא זכיתם באלבום? לא נורא! אפשר לרכוש עותק טרי וטוב במוזיקה נטו.
[ותודה גדולה לתו השמיני!]

אז איך מקבלים עותק מהאלבום הזה במתנה?
פשוט מאוד. שולחים מייל אל gabriel@haoneg.com ורושמים בו שם מלא וכתובת דואר-ישראל אמיתית למשלוח (אפשר גם לספר לי תחת איזה שם אתם מגיבים בעונג, אם אתם מהמגיבים, ובכלל להוסיף כל מה שבא). לא ייעשה בפרטים שלכם שום שימוש, מלבד שליחת האלבומים למי שיזכה. ההגרלה תיערך ביום שבת. חג שמח!

רוצים לקבל לחג את האי-פי Sara's april של Visiting Hours? המשיכו לקרוא.

גם את Visiting Hours [אתר בית], הצמד הירושלמי של נדב ושלי, הכרתי דרך העבודה על אוספי פולארויד. שיר מקסים-להפליא שלהם, "California" (מה-EP הראשון שלהם, אם אינני טועה), נכנס לאוסף פולארויד01 וזכה לתגובות נהדרות, ובצדק. נדב יודע לפרוט על הגיטרה נפלא, והקול של שלי מתוק ונשמע לא מכאן. תוסיפו לזה את השירה באנגלית, ותקבלו צמד שעושה פולק כל כך טוב, שאם לא היו מציינים שהם מירושלים, לא הייתם יודעים שיש דברים כאלה טובים בארץ.

ה-EP החדש שלהם, Sara's April, שזכה גם לביקורת בשרת, נולד כשנדב ושלי נתקלו בשירי המשוררת האמריקנית שרה טיזדייל, שנפטרה בערך חמישים שנה לפני שהם נולדו והתאבדה בגיל 48. הם החליטו להלחין כמה משיריה (באנגלית המקורית). טיזדייל כותבת לא מעט על האביב, ומכאן שם האלבום – אבל לא אביב כפי שאנחנו מכירים משירי רחל, אלתרמן או גולדברג. האביב של טיזדייל הוא עגמומי בדיוק כמו הסתיו:

"The wind is tossing the lilacs,
The new leaves laugh in the sun,
And the petals fall on the orchard wall,
But for me the spring is done.

Beneath the apple blossoms
I go a wintry way,
For love that smiled in April
Is false to me in May. "

ה-EP הקטנטן והיפה הזה יכול להיות שלכם, ונדב אומר שהוא ישתדל לצרף ברכת שנה טובה קטנה ואישית לכל עותק שיחולק. אם לא בא לכם לחכות (או סתם לא עליתם בגורל), אפשר לקנות עותק במוזיקה נטו או בבייסמנט (המשלוח בבייסמנט הוא 7 ש"ח, במוזיקה נטו 14 ש"ח).

אז איך מקבלים עותק מהאלבום הזה במתנה?
פשוט מאוד. שולחים מייל אל visitinghours@haoneg.com ורושמים בו שם מלא וכתובת דואר-ישראל אמיתית למשלוח (אפשר גם לספר לי תחת איזה שם אתם מגיבים בעונג, אם אתם מהמגיבים, ובכלל להוסיף כל מה שבא). לא ייעשה בפרטים שלכם שום שימוש, מלבד שליחת האלבומים למי שיזכה. ההגרלה תיערך ביום שבת. חג שמח!

רוצים לקבל לחג את האלבום All is nu של Pink Noise? המשיכו לקרוא.

אני בכלל לא זוכר איך הכרתי לראשונה את Pink noise, רביעייה ישראלית אנרגטית שחיה ופועלת בניו יורק. נדמה לי שזה היה בעבודה על פולארויד03. התאהבתי מיד. הם לא נשמעו כמו שום דבר ששמעתי אז בארץ, למרות שקווי דמיון קטנים יכולים להמתח דווקא אל חו"ל: קצת סוניק יות', דמיון קל ליה-יה-יה'ז (שרון סולמי יכולה ללמד את קרן אן דבר או שניים), הרבה ביצים. רוק אינטנסיבי, דחוס, מעורר.

הרביעיה מונה, מלבד הסולנית-בסיסטית-גיטריסטית הכריזמטית סולמי, גם את המתופף יובל ליון ואת האחים יובל ציגלר (גיטרה) והמולטיאינסטרומנטליסט המוכשר איתמר ציגלר. איתמר הוציא ב-2005 אלבום סולו יפהפה עם איכות הפקה, ביצוע וכתיבה גבוהים בהרבה מהמקובל בארץ.

גם All is nu, אלבומם המלא הראשון של פינק נויז, שאותו תוכלו לקבל במתנה לחג, מתנשא הרחק מעל להקות הרוק שאפשר לשמוע על במות ארצנו. אחרי ששומעים אותו ומתיישבים לנוח מהאינטנסיביות של הגיטרות, מקצבי התיפוף המורכבים והשירה האנרגטית של סולמי, די מדהים לגלות שהוא הוקלט לייב באולפן. הלהקה הזו מהודקת, מדויקת, ומנגנת רוק משובח מהבטן.
בעיניי, זה אחד מאלבומי הרוק הכי טובים בשנים האחרונות, לא רק בארץ.

באתר שלהם אפשר לא רק להאזין לכל האלבום אלא גם להוריד בחינם את "Up for days" (שביקר גם בפולארויד03), "Bland" ו-"Come over – Part II". שווה להוריד ולהתרשם.

אז איך מקבלים עותק מהאלבום הזה במתנה?
פשוט מאוד. שולחים מייל אל pinknoise@haoneg.com ורושמים בו שם מלא וכתובת דואר-ישראל אמיתית למשלוח (אפשר גם לספר לי תחת איזה שם אתם מגיבים בעונג, אם אתם מהמגיבים, ובכלל להוסיף כל מה שבא). לא ייעשה בפרטים שלכם שום שימוש, מלבד שליחת האלבומים למי שיזכה. ההגרלה תיערך ביום שבת. חג שמח!