רוצים לקבל לחג את האלבום "בשדות" של גבריאל בלחסן? המשיכו לקרוא.

את גבריאל בלחסן (מבטאים: Belachsan) [מייספייס] כמעט אין צורך להציג לקהל מהסוג שקורא כאן ומתעניין במוזיקה אלטרנטיבית. גבריאל בלחסן הוא הגיטריסט האגדי מאלג'יר שגורם לגיטרה שלו לנגן כמו חזן בבית הכנסת, היוצר הכי לא-מתפשר ברוק הישראלי, שמוציא בשקט בשקט אלבומים קורעי קרביים של נפש שבורה וחשופה.

"רכבות" ו"השנים הטובות של גבריאל", שיצאו לא מזמן מחדש בתו השמיני ונמכרים בזיל הזול, כבר יצרו קבוצת מעריצים עיקשת ופיתחו מעמד קאלט בלי השמעות ברדיו ובלי כלום, רק מפה לאוזן. מזכיר קצת סיפור אחר שאנחנו אוהבים, על ניוטרל מילק הוטל. מעריצים חוזרים מהופעות שלו עם סיפורים על התמסרות מוחלטת למוזיקה – שלהם ושל בלחסן – עם תיאורים שמזכירים חווייה דתית או סשן מין סוער.

ההשוואה המתבקשת היא לג'ון פרושיאנטה מהצ'ילי פפרז: גיטריסט בלהקה מצליחה בטירוף שיוצא לקריירת סולו ניסיונית, מאתגרת ומפחידה – עבור האמן ועבור המאזין. כמו אצל לאונרד כהן, אמן אחר שאוהב לגעת בעצבים כואבים בידיים חשופות, גם בלחסן הוא מסוג האמנים שמקשיבים להם תמיד לבד. יש כאבים שצריך להתייחד איתם.

השנה, קצת אחרי התפרקות אלג'יר, הוציא בלחסן את אלבומו השלישי, בשדות. אחרי שקראתי את הביקורת הנהדרת של תימורה לסינגר (נהדרת גם היא), לא יכולתי שלא לסיים כאן בפיסקה המסיימת שלה:
מי שמחפש מוזיקה לשם בידור, לא ימצא אותה בדיסק הזה. גם מי שמוכרח לשמוע שוב ושוב את אותם הצלילים, שרק הזמרים ששרים אותם מתחלפים – לא יקבל את מבוקשו. אבל מי שסקרן להרחיב את המציאות שלו, להעמיק אותה ולחפור בה, מי שלא פוחד מהחושך, מוזמן להיכנס לטריטוריה של היוצר הייחודי הזה. "בשדות" הוא המפה שבלחסן קיעקע על עורו עבור כל מי שרוצה להגיע אליו. כשנכנסים, יכולים גם לצאת, לעומת בלחסן, שנשאר שם, אבל בכשרונו ובמגע ליבו ממגנט לשוב אליו עם חיבוק.

לא זכיתם באלבום? לא נורא! אפשר לרכוש עותק טרי וטוב במוזיקה נטו.
[ותודה גדולה לתו השמיני!]

אז איך מקבלים עותק מהאלבום הזה במתנה?
פשוט מאוד. שולחים מייל אל gabriel@haoneg.com ורושמים בו שם מלא וכתובת דואר-ישראל אמיתית למשלוח (אפשר גם לספר לי תחת איזה שם אתם מגיבים בעונג, אם אתם מהמגיבים, ובכלל להוסיף כל מה שבא). לא ייעשה בפרטים שלכם שום שימוש, מלבד שליחת האלבומים למי שיזכה. ההגרלה תיערך ביום שבת. חג שמח!