"אני לא אוציא תקליט ואקווה שאף אחד לא יגנוב אותו, ואז אכעס כשזה יקרה. אם אתה לא יכול להשיג את התקליט, תגנוב את הדבר המזוין ותן אותו לחברים שלך. עשיתי אותו בשביל שאתה תוכל לשמוע אותו" – טרנט רזנור בראיון לוויינט, שבועיים וחצי לפני ההופעה בארץ

לפני הכל:
א. קבלו את התנצלותי הכנה על האיחור בעליית העונג השבוע. כפי שסיפרתי לכם, העיכוב נגרם עקב תקלה טכנית רצינית בשרתים בהם מאוחסן האתר. סורי, פולקס! האינטרנט הזה, עדיין יש בו כמה תקלות שצריך לתקן.
ב. בלי קשר לתקלה, יש לפעמים שבועות דלים מבחינה מוזיקלית וחדשותית, ולכן העונג השבוע – אף על פי מאמציי הכנים – טיפה קצר מהרגיל. מקווה שלא תרגישו.
ג. הזוכים בדיסקים של מלכת הפלקט הם המגיבים אפרת, נמרוד, moonshiner ואביב. בדקו את תיבות המייל שלכם!

1. לפני הרבה שנים טסתי עם המשפחה שלי לטיול באנגליה וקנדה והיה כיף חיים. כשהיינו בלונדון, בכל מקום אליו הלכנו (כולל ברדיו של המטוס) טחנו שיר חדש, "Ill stand by you". הבלדה היפה הזו הפכה כל כך מזוהה אצלי עם התקופה המסוימת ההיא, שעד היום כשאני שומע אותה, קשה לי להעריך אותה כשיר בפני עצמו, אלא כחווייה נוסטלגית בלבד. השיר הזה יצא יותר מעשור וחצי אחרי שהפריטנדרז התחילו את הקריירה שלהם. כשמסתכלים אחורה, השיר הזה מפתיע ולא מפתיע בו זמנית. הוא מפתיע כי הפריטנדרז (למעשה אין להם את ה' הידיעה בשם, אבל לא נוח לכתוב ככה) הייתה בבסיסה להקת פאנק, או פוסט פאנק אם אתם ממש פוריטנים (את האלבום הראשון הם הוציאו בדצמבר 1979, כשאנשים מסוימים כבר הספיקו לטעון שהפאנק מת). זה לא מפתיע כי כבר בתקליט הראשון והמצוין שלהם נכלל שיר בעל רוח מוזיקלית דומה. עשור וחצי אחרי השיר הזה, התחלתי לגלות לאט לאט את הפריטנדרז. בנימין, שותפי ללייבל, צוחק עליי כשאני מדבר עליהם, אבל מה לעשות שאני אוהב אותם. אני אוהב את כריסי היינד, את הכתיבה שלה ואת השירה שלה ואת הדמות שלה. אין מה לעשות. והכי אני אוהב, לפחות כרגע, את השיר שפותח את האלבום הראשון שלהם, "Precious". [מפ3]



2. אתר ביקורות המוזיקה הגדול במדינה, השרת העיוור, איז בק אין אקשן! לנעלי המנהל, שהיו נטושות זמן מה והדיפו באשת צ'יזים, נכנסו עכשיו שלושה מנהלים נמרצים ויפים – גארפילד, בראונסטון ויובסט, שלאחרונה נצפו מנהלים את המגזין של השרת. כותבים חדשים וישנים כאחד מתגייסים לכתוב ביקורות חדשות, וזה הזמן שלכם להצטרף! [עברית]
3. אם אתם די-ג'ייז חובבים (או לא חובבים) שעוסקים באלקטרוניקה, הנה הזדמנות של פעם בחיים. פסטיבל סאנדנס (אין קשר לפסטיבל הסרטים העצמאיים) ייערך באמצע ספטמבר בחוף ניצנים, וינגנו שם בין היתר ארמין ואן ביורן, עופר ניסים הישראלי, סדריק טלמסקה ואחרים, שיקפיצו את הקהל כאילו 1998 מעולם לא חלפה. Ynet והפסטיבל מחפשים את ה-DJ שיפתח את האירוע, וזה יכול להיות אתה (או את!). כל מה שצריך לעשות הוא לשלוח סט אלקטרוני קצר בן 10 דקות, ולקוות שתיבחרו. ההשתתפות עד יום שלישי הקרוב, אז הזדרזו! [עברית]



4. אוהבים את NIN? רנן רוצה שתעזרו לו להכין את מיקסטייפ NIN הגדול. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

היי חברים וחברות,

מצטער שנעלמתי, וסליחה אם דאגתם. ביום שישי הייתה נפילה מערכתית עצומה ומביכה מאוד בחברת Dreamhost, אצלה אני מאכסן את משפחת העונג המורחבת. הנפילה נמשכה עמוק אל יום שישי בערב, ולא יכולתי לעבוד על העונג (וגם לא להוציא לכולכם הודעה שהוא יתעכב).

הוא כמעט מוכן, כי למרבה המזל הכנתי את רובו בחמישי בלילה. אז עכשיו, מוצאי שבת, חזרתי לשקוד עליו קצת והוא יעלה עוד הלילה, טפו טפו טפו.
תודה לברכה גולשת שהסכימה לעדכן את גולשיה במצב, ולכל מי שהעביר את ההודעה במייל.

הודעות זעם או תמיכה נא להשאיר כאן, לא בהגרלה של מלכת הפלקט – אם השארתם כאלה במלכת הפלקט, הן יימחקו. אם השארתם אותן שם כדי להיכנס להגרלה, הוסיפו הודעה חדשה עם תוכן אחר.

סי יו סון,
גיאחה

והשבוע יש לי ארבעה עותקים טריים ונוצצים של אח יפני, אלבומה החדש של מלכת הפלקט!
אח, הכיף פשוט לא מפסיק. בא לכם להוסיף עותק שלו לתקליטייה? פשוט תמשיכו לקרוא.

האזינו ל"מיליון פעם"
[audio:https://haoneg.com/gifts/malkathaplakat/01-%ee%e9%ec%e9%e5%ef%20%f4%f2%ed.mp3]
או צפו בקליפ שלו בבימוי יוני ציגלר

בראשית הייתה חולצה. אי שם בגיל 17 זפזפתי בטלוויזיה והגעתי לעדן הראל, שאז נהנתה מתקופת הזוהר הקצרה שלה ב-MTV אירופה. היא לבשה טי-שירט שעל החזה שלה נכתב בעברית "מלכת הפלקט". הופתעתי ונגנבתי, כי הביטוי היה מגניב וכי ממש לא ציפיתי לראות מילים בעברית ב-MTV. באותה שנה התגלגלתי בפעם הראשונה או השנייה בחיי לאוזן השלישית, שהייתה עדיין בשינקין, שהיה עדיין הרחוב הכי מגניב בעולם. בין שני האירועים האלה קראתי ושמעתי קצת על מלכת הפלקט פה ושם אבל לא היה לי באמת מושג מי הם ואיך הם נשמעים. כשמצאתי בחנות את אלבום הבכורה שלהם באיזה עשרה שקלים, קניתי על בליינד והלכתי שמח וטוב לב (גם אסף ארליך הראשון נקנה שם באותה הזדמנות, בשמונה שקלים).

התאהבתי מיד. לא ידעתי דבר על ברק גביזון (למעשה, גם היום אינני יודע עליו דבר), מאיפה הוא בא פתאום ולמה הוא קשור. רק ידעתי שאני אוהב את השירים שלו. אז עדיין לא הכרתי את סוניק יות', והלחנים המתעתעים ובחירת האקורדים הדווקאיים של גביזון סובבו לי את הראש. שירים כמו "עמוק במים", "חולצה לבנה", "לא עובד" וכמובן "את לא יודעת" המצוין הפכו למנה יומית כמעט. לימים הבנתי שאם מישהו הצליח לגייר כראוי רוק אמריקאי אלטרנטיבי בארץ, היו אלה מלכת הפלקט, וג'נגו. שניהם עושים רוק מצוין, עקשני, בעל תוכן ולא רק צורה, וכזה שלמרות היותו אמריקאי מובהק בצורתו, הוא גם ישראלי ועברי לחלוטין. מי ששומע את ג'נגו יודע על מה אני מדבר.

לפני שנה נערך בתל אביב אירוע Full exposure, שכמה מכם בטוח היו בו, וכמה מכם בטוח שמעו או קראו עליו (או לפחות ראו תמונות). למרות היוזמה המבורכת, ההפקה המרשימה והקהל הגדול שהגיע, הייתה לי תחושת אי-נוחות גדולה שם. חלקה נבע מהחום (ההחלטה המערכתית "ליצור אור יום בלילה" כללה סוללת פנסים רבי עוצמה שהוסיפו חום עז), חלקה נבע מהקהל התל אביבי שלעולם לא אתרגל לכך שהוא עומד עם ידיים בכיסים ומבט מרוחק גם כשמולו יש להקה שנותנת בראש, וחלקה נבע ממלכת הפלקט. ידעתי שהם יופיעו שם, וזה היה הפיפס הראשון ששמעתי מהם מאז אותו אלבום ראשון ב-1999. לא ידעתי שהיו שינויים בהרכב ולא ידעתי שיש שירים חדשים, פשוט באתי לשמוע והם היו הסיבה העיקרית שהייתי שם. אבל התבאסתי. הסאונד לא היה טוב, השירים לא היו ברורים, וההופעה הותירה אותי כשכל תאוותי בידי.

ואז הגיע אח יפני. לא יוצא לי לשמוע גלגלצ (לא עניין עקרוני, פשוט לא יוצא לי) ולכן לא נתקלתי ב"מיליון פעם" בשבועות האחרונים בהם הוא מסתובב בפלייליסט משל היה שי גבסו. אבל שמחתי לשמוע שדבר כזה בכלל קורה. והשבוע, כשנחת על שולחני האלבום החדש והוכנס בחוסר סבלנות בולט אל הקומפקט, הייתי חסר שקט. ההופעה ההיא הותירה בי חששות, וילד האינדי המעצבן שבתוכי חשב שאם "מיליון פעם", שאותו עדיין לא שמעתי, נטחן בגלגלצ בשבועות האחרונים אז הוא בטח קליט יותר, נגיש יותר – וטוב פחות.
תוך שני שירים כבר התרווחתי בכיסאי עם חיוך גדול על השפתיים. בדרך כלל, כשלהקה לא מתפתחת בין אלבום לאלבום המבקרים שוחטים אותה ותולים את בשרה לניקור העורבים. אבל בחיי, שמונה שנים אחרי האלבום הראשון, ממש שמחתי לגלות שמלכת הפלקט נותרה כשהייתה. חדה, עירונית, פשוטה, סוניק יות'ית, אפורה. ברק גביזון נותר יוצר רוק מהמשובחים שבארצנו, כזה שיהלי סובול היה רוצה להיות אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת כרוקר תל אביבי.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר איזה שירים נמאס לכם לשמוע כבר מיליון פעם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא. האלבום נמכר ב-40 ש"ח בלבד במוזיקה נטו.

"אריק רופר מסביר בתור אומן, אבל גם ואולי בעיקר בתור צרכן מוזיקה כבד מאד, שחלק בלתי נפרד מהאסטתיקה של המוזיקה הוא צורת ההגשה שלה, כלומר אלבום מוזיקה הולך יד ביד עם אריזה וגרפיקה מלווה. אחת הבעיות האמיתיות של חברות התקליטים, כך לדברי רופר, היא שהן אינן משקיעות באריזה, ולא מתאמצות לספק חוויה קורצת של ממש לצרכני המוזיקה. ברגע שמפשיטים מהמוזיקה את חווית העטיפה, אין שום בעיה להתחבר לקבצים ולוותר על השקעה כספית. רופר מאמין שאם צרכני המוזיקה יקבלו תוספת אמיתית לאלבום ולמוזיקה עצמה, זאת אומרת בוקלט מושקעת ונכבדת שמהווה השלמה נאותה לאלבום, אולי אז יהיה אפשר לצפות לתשלום של 16 דולר לדיסק. הדוגמאות שהוא נותן מדברות בעד עצמן: קשה לדמיין את Dark Side of the Moon ללא העטיפה המפורסמת שלו" – ליהיא מהבוטיק מרפרפת על חשיבותו של המאייר אריק רופר כדוגמא לחשיבות העטיפה של המוזיקה שאנחנו שומעים, ועל הדרך גם מחזירה את הצבע ללחיי, כחסיד אריזות אלבומים נלהב. היה לי מאוד, מאוד קשה לבחור דווקא את הקטע הזה מתוך מה שכתבה ליהיא, וכדאי לקרוא את הפוסט הקצר שלה כולו. הוא מלא תובנות ליהיאיות שלא נותר לי אלא להנהן ולהסכים איתן ולרצות לצטט אותן לכולם

המגיבים שעלו רנדומלית בגורל וזכו בדיסק של גבע אלון הם: מירון, שני (היו כמה שני, אבל רק אחת זכתה), נועם ולא (מסתבר ש"לא" זה ניק). תתחדשו, בדקו את תיבת המייל שלכם!

1. ה-EP החדש של היה-יה-יה'ז, IS IS, שיכול להיקרא גם כ-Isis או 1515, תלוי את מי שואלים, נפתח בשיר בשם "Rockers to swallow", שמפגין טקסט לא מאוד קוהרנטי וכמעט אפס התפתחות מוזיקלית. עם זאת, מדובר באחד משירי הרוק הכי טובים ששמעתי השנה, ואני לא מפסיק לשמוע את ה-EP העצום הזה, שמכיל חמישה שירים שלא נופלים מציון "מעולה" לכל אחד מהם. לא תבינו אם תשמעו את זה באוזניות או בשקט. תגבירו את הווליום עד גבול הסבל האנושי שלכם, ככה צריך לשמוע את ה-EP הזה. למה אני כל כך אוהב את השיר הזה (שהוא, אגב, דווקא לא הטוב ביותר ב-EP)? כי ב-EP חוזרים הכןכןכןים לשירים שכתבו פעם, ונדמה שבשיר הזה, יותר מכולם, הם מפשיטים את פורמט שיר הרוק ליסודותיו. לא צריך פה ממש פזמון או טקסט או אפילו ריף גיטרה שלם. המקצב של המתופף בריאן צ'ייס מזכיר לי כאן בעיקר ריקודים קדומים סביב המדורה, והגיטרה של ניק זינר אהובי נעה בין שברי ריף (חלקם במיתרים מושתקים) להתחרעויות סאונד שקשה להגדירן כנגינה. גם קרן או לא דבקה דווקא במילים, אלא בוחרת מדי פעם בנהמות, הברות בודדות וכולי. זה רוק של האדם הקדמון, זה התת-הכרה של הרוק, התשתית הכי בסיסית שלו. וזה בנזונה של שיר. וזה בנזונה של EP. ואפילו אני, שלא ממש השתגעתי על הלהקה הזו עד עכשיו, נפלתי ברשתם עם חמשת השירים הקצרים והמצוינים האלה. [מפ3]



2. [תודה לכל השולחים] היישר משולחן העריכה, הנה הטריילר לסרט דוקומנטרי באורך מלא של הבמאי רן אייזנשטט, שנמצא כרגע בשלבי פוסט-פרודקשן סופיים, אודות פאקט רקורדס, הלייבל הירושלמי הכבר-מיתולוגי של יורם אליקים. כולל קטעי ארכיון נדירים, ראיונות וקטעי הופעות של (בין היתר) סאבסוניק, סגול 59, הדרה לוין, יאפים עם ג'יפים, פוריטנים צעירים, פרוייקט הגומייה, גלברט ועוד. יתראיינו, בין השאר, שאנן סטריט, קוואמי דה לה פוקס, נדב רביד, הדרה לוין ארדי, דויד פרץ ואנשי אלטרנטיב נוספים. אני מאוד מרוצה כשנעשים פה מאמצים תיעודיים לסצינה האלטרנטיבית, ומרוצה במיוחד מהמחשבה שיהיה סרט שינציח את מה שעשו כאן פאקט בכמה שנים ספורות. גם מי שלא מכיר ולו אמן אחד של פאקט הרגיש את הדי העשייה שלהם בסצינה האלטרנטיבית בארץ. בקרוב בסינמטקים. [עברית, אנגלית]
3. "צודק כמו גשם", למרות שהוא נשמע כמו עוד שם שיר של דויד פרץ, הוא שונה בתכלית. מדובר באלבום חדש של קובי אור, ממבקרי המוזיקה והכותבים הייחודיים שידעה ארצנו – בועז כהן כתב עליו "הוא ילד והוא מבוגר והוא הכי תמים בחייו והכי חותך בכתביו והוא פשוט לכאורה ומסתורי לחלוטין במהותו, הוא בלתי נתפס, והוא פילוסוף משורר יוצר מבריק, חמקמק, נס שהתרבות הישראלית לא מסוגלת לתפוס ולחבק – ואולי טוב שכך". אף כי אני חייב להסתייג ולומר שמעולם לא התעמקתי בכתיבתו, ולכן אין לי עדיין דעה של ממש בעניין. יוסי בבליקי ובועז כהן, שניהם מלהקת פונץ', חברו לאור וסיפקו מוזיקה רקע לאלבום בו הוא קורא/שר/מדבר (או "כותב צוואה בטושים צבעוניים", כפי שהגדיר זאת צ'יקי). האלבום ניתן להורדה חופשית, אך בשיטה של "מכירת אמון". רשות ההסבר לבבליקי:
   

   "צודק כמו גשם", על קבצי המוסיקה, הטקסט והעטיפה שהוא כולל, נפתח כעת לחלוטין להאזנה כך שכל אחד יוכל לשמוע, להתרשם, לאהוב, לשנוא וגם להוריד למחשב הביתי, כולל עמוד העטיפה , מילים וקרדיטים. שום חסימות. שום קידודים, וירוסים ושאר זוועות מהסוג הזה. אבל ההסכם בינינו לגבי "צודק כמו גשם" של קובי אור הוא שמי שמוריד/מורידה אלבום שלם למחשב הביתי לוקח על עצמו לשלם עבור ההורדה. הסכומים ינועו בין 20 שח ל – 15 שח לרשימת התפוצה הנלבבת שלנו. כמובן שמי שאין לו גרוש על הנשמה יכול לראות את עצמו משוחרר מההסכם. וכמובן גם שאף אחד {חוץ מהמצפון שלכם} לא יתבע אתכם אם תשימו פס על ההסכם ותגנבו את היצירה בכיף ובחינם. אבל אנחנו נותנים אמון ודי משוכנעים במאזינים שלנו ובאוהבי המוסיקה בכלל, שאם המחיר הגיוני והמוסיקה אהובה – בעסה לגנוב אותה

   [עברית, מפ3, זיפ]

4. פרויקט המיסקטייפ השני של פורום אלטרנטיבית בוויינט יוצא לדרך! למי שפספס, מדובר בפרויקט חברתי-מוזיקלי נפלא ששווה במיוחד להשתתף בו. בעצם, זה מין משחק "ענקים וגמדים" גדול שכל אחד מכם יכול להצטרף אליו (פרטים בלינק הנ"ל). כל אחד מכין למישהו אחר מיקסטייפ בהפתעה, ושולח לו עם כמה מילים כמובן – בדואר, ברשת, איך שבוחרים. כדי להצטרף צריך רק לקרוא את ההודעה המצורפת, לשלוח מייל עם פרטיכם, ובתחילת ספטמבר יספרו לכם מי הענק שהוגרל לכם – למי אתם מכינים מיקסטייפ. המטרה היא לקלוע עד לסוכות, כלומר, שהמיקסטייפ יגיע עד ערב סוכות. איזה כיף גדול! אני כבר בפנים. [עברית]
5. דבנדרה בנהארט היקר והטוב לא נח לרגע, ובחודש הבא מפיל עלינו אלבום חדש (!!!) בשם Smokey Rolls Down Thunder Canyon, מתוכו כבר מצאתי לכם קליפ, "Seahorse", ושני שירים להורדה (באיכות בינונית): "Rosa" ו-"Tonada Yanomaminista" – נראה אתכם זוכרים בעל פה את השם של האחרון. [טיוב, מפ3]



6. [תודה לפרנק, שהיה השבוע On Fire בשליחת לינקים] הראיון שהכי רציתי לקרוא השבוע ועדיין לא הספקתי (לצד הראיון מהאייטם הבא, שאני באמצעו) הוא הראיון המקיף שערכו ב-AV Club עם ג'וס ווידון ובו הוא מדבר, לדברי פרנק, "על הכל! שזה אומר עונה 8 של באפי, עונה 6 של אנג'ל, פיירפליי+סרניטי וגם וונדר-וומן". הו, כן… הריר כבר בזווית הפה. [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

יש לי ארבעה עותקים טריים ומבריקים של The Wall of sound, האלבום החדש של גבע אלון. רוצים לזכות באחד?
אין שום בעיה, פשוט תמשיכו לקרוא.

האזינו לשיר Memories מתוך האלבום החדש:
[audio:https://haoneg.com/gifts/gevalon/02-Memories.mp3]

האלבום הראשון של גבע אלון, סולן להקת הפליינג בייבי, תפס אותי בהפתעה. Days of hunger היה לא מכאן – לא הסאונד, לא הסטייל, לא ההרגשה, אפילו לא המבטא (אף כי אפשר למצוא בו שמץ ישראליות מדי פעם). יותר משהפתיעו אותי איכות האלבום ההוא וכמה שהוא היה שונה מהרוקנ'רול של הפליינג בייבי, הופתעתי מהדרך בה הקהל קיבל אותו. אחרי כמה שנים של קיטורים מכל קצווי הקהל על "הישראלים האלה ששרים באנגלית", שהואשמו ביומרנות, בפלצנות, בהיעדר אותנטיות ומה לא, פתאום יצא האלבום של גבע אלון באנגלית וקיבל כזה חיבוק גדול וחם, שהלסת שלי נשמטה. לאן נעלמו פתאום כל המקטרגים? המוזיקה של אלון נכנסה לכל כך הרבה אנשים הביתה וחובקה אפילו ברדיו, ההופעות היו מפוצצות – כאילו אותם אנשים מעולם לא התבכיינו על עמית ארז והדרה לוין-ארדי.

אבל לא על עניין האנגלית אנחנו מדברים, כלל לא. אולי דווקא מה שגרם למוזיקה של אלון להתקבל כאן בעין כל כך יפה למרות האנגלית הוא הסגנון שלו, שהוא אמריקאי במובהק ולכן פשוט יישמע מוזר עם שפה מילרעית כמו עברית. הפולק היפה של Days of hunger היה ניל יאנגי מאוד (דבר שעלה בכל כתבה, ביקורת או ראיון עם אלון באותה תקופה) אבל גם גבע אלוני מאוד. הוא נתן קונטרסט רגוע וטוב לפליינג בייבי ואיזן נהדר בין שני המפעלים האלוניים האלה. ואם האלבום הראשון שיקף ימים של רעב למשהו משלו, שלב הילדוּת הראשון של קריירת הסולו, הרי שהאלבום החדש, The wall of sound, הוא כבר תחילת גיל ההתבגרות. הרעב הושבע ועכשיו נותר רק קיר גדול של צליל. אם נמשיך – אני מצטער, אבל זה באמת מתבקש – עם האנלוגיה לניל יאנג, הרי שהאלבום הראשון הלך יותר בדרכם של הצדדים האקוסטיים של מיסטר יאנג. אבל כמו שכולם יודעים, מלבד היותו יוצר ומבצע נהדר, הוא בעיקר גיטריסט ענק. והמשפט האחרון מתייחס לניל יאנג ולגבע אלון באותה המידה. ובאלבום החדש אלון מחבר גם את החשמלית למגבר. חשוב לומר "גם" כי הפולק עדיין פה, אבל הרכוּת הפשוטה של ימי הרעב האקוסטיים ברובם נטענה פה ביותר חשמל ויותר קאנטרי-רוק, סאות'רן-רוק, בנתיבים שכבש לו קודם הסב הגדול ניל.

לפני כמה שבועות ישבתי עם החברה שלי בפאב חמוד פה בגליל, והמוזיקה הייתה בהחלט לטעמי באותו ערב. בשלב מסוים התחיל שיר ואני בחנתי את חברתי, שתנסה לזהות את הזמר. שלוש האפשרויות שנתתי לה היו גראם פרסונס, גבע אלון וניל יאנג. זה לא ממש משנה מי זה היה בסופו של דבר (אלון), מה שמשנה הוא שגם אני, שהכרתי את השיר, לא הייתי בטוח ברגע הראשון. השאלה שסבבה סביב האלבום הראשון – האם אלון הוא סך השפעותיו בלבד או יותר מכך – מקבלת תשובה חד משמעית באלבום השני. אלון בהחלט בונה בצורה ישירה על יסודות מוכרים מאוד של סאות'רן רוק המזוהים בעיקר עם ניל יאנג אך לא רק איתו, אבל זה לא נשמע כמו אלבום קאברים (אף על פי שיש כאן קאבר אחד, לדיוויד בואי דווקא). זה נשמע כמו אלבום שני מוצלח של זמר ישראלי שלא נשמע ישראלי, ואם הצלחתי כבר לבלבל אתכם, סימן שכדאי להפסיק לקרוא את הקשקושים שלי וללכת להאזין לשירים.

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מה תלוי לכם על הקירות). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

לא זכיתם? לא נורא. האלבום נמכר ב-40 ש"ח בלבד במוזיקה נטו.