שבת שלום ללא-צמים, צום קשה ומבריא (גופנית ונפשית) לכן-צמים, וגמר חתימה טובה לאלה וגם אלה.

רק רציתי לענות לתוהים ולשואלים. יהיה היום עונג שבת, והצמים – כבודם במקומם מונח – מוזמנים לקרוא אותו מתי שירצו אחרי צאת התענית.
הסברים, סליחות, לינקים ככל שהעין משגת – בהמשך הערב.

ניפגש עוד כמה שעות,
גיאחה

שנה טובה, חברים! עוד שנה חלפה באה ואני לינקיי ארימה. השבוע, רפרוף מהיר לסוף העונג יגלה לכם מספר זעום של אייטמים, לכאורה. אבל שימו לב שהאייטם הראשון אחרי החדשות הוא הכלאה של כתריסר אייטמים נפרדים שקובצו להם יחדיו כדי להקל על הסידור.

וחוצמזה, מה? רציתי להודות לכל מי שטרח ובירך בשנה טובה אישית במייל, ולהזעיף פנים על כל מי ששלח מייל קבוצתי. חברים, זה פשוט לא זה. עדיף לא לשלוח מאשר לשלוח משהו לא אישי, בעיניי. אבל ברכות בצד, שימו לב לסיכום סיכומי השנה הגדול באייטם מספר 6!

1. יש אמנים שאתה מכיר על בוריים, שכל אלבום וכל בי-סייד נידח שלהם עבר באוזניים שלך כל כך הרבה פעמים, שאתה יכול לזהות אותו מיד גם אם תשמע אותו לשניה מחלון של מכונית חולפת. ויש קלאסיקות שכולם מכירים, ושאם תשמיע במכונית שלך כולם ישר יזהו. אבל לפעמים יש קלאסיקות שאני מגלה בכזה איחור, שאני נפעם ומתבייש בו זמנית ובאותה המידה. זה קרה לי עם "Thirteen" של ביג סטאר, למשל – שיר מושלם מ-1972 שגיליתי רק בשנה שעברה בזכות קרן דוד הנהדרת, ששלחה לי מיקסטייפ שהכיל אותו. וזה קרה לי גם עם "Girl from the North Country" של בוב דילן וג'וני קאש. אני מודה, אף פעם לא הייתי חובב גדול של דילן והסטטוס הזה לא השתנה בהרבה. אבל בשנים האחרונות, אחרי שהרבה הרבה שנים הייתי מפהק בשעמום מול רוב שיריו של הדילן, משהו התחיל להשתנות. זה התחיל בעיקר כשקיבלתי, כחלק מעבודתי כמתרגם, את העבודה על הסרט התיעודי שרקח סקורסזי על דילן. הסרט הזה הניח לי את דילן בהקשרים התרבותיים, הספרותיים, המוזיקליים והביוגרפיים הנכונים כדי שאתחיל להעריך באופן אישי חלק מהשירים שלו, ולא רק אכיר בהם כהשפעה היסטורית מחייבת. כך לאט לאט פרצו כמה שירים את החומות שלי, אבל מעטים בלבד. פחות מעשרה, אפילו. והנה לפני כמה שבועות האזנתי לתכנית של ידידתי עידית נרקיס בקול הקמפוס, והשיר הזה התנגן. לא היה לי מושג שזה דילן, כי קול השירה שלו כאן שונה לחלוטין מהקרקור הצרוד שהכרתי, אבל את קולו של יקירי ג'וני קאש זיהיתי מיד והתקשרתי לעידית לשאול מי זה, לעזאזל, הבחור המגניב הזה ששר פה עם ג'וני קאש. הו, מה רבה הייתה מבוכתי כשהסתבר לי שמדובר באיזה אחד, רוברט צימרמן. מאז השיר הזה נכנס לי עמוק לוורידים, והלילה נזכרתי גם ששמעתי אותו בעבר בביצוע שונה ויפה, באלבום ההופעה של ה-Eels (חפשו אותו, הוא מצוין). אה, והוא גם השיר הפותח של Nashville Skyline, כך שאנחנו ממשיכים שבוע שלישי במבנה החדש והמהנה של שיר פתיחת אלבום לשיר הפתיחה של העונג (וכך גם בסיום). [מפ3]



2. השמועות העקשניות הוכחו כנכונות: לד זפלין מתאחדים, ובכך מרוקנים כמעט לחלוטין את רשימת להקות הענק שהתפרקו ונשארו מפורקות. רק חסר לנו שוולווט אנדרגראונד יעשו סיבוב קאמבק. עם זאת, ולמרות ההתרגשות שבדבר, עדיין חבל לי בעיקר שזה לא יהיה איחוד אמיתי בלי החבר הכי חשוב בלהקה בעיניי, המתופף ג'ון בונהם ז"ל. את מקומו במופע האיחוד בלונדון יתפוס בנו, אבל אתם יודעים – זה לא אותו הדבר. [עברית]
3. למזלה של Blur, אצלה כל החברים עדיין חיים, ואמן שיזכו לחיים ארוכים וטובים. הלהקה הוותיקה תחזור באוקטובר לאולפן להקלטות משותפות, שיהיו פעילות משותפת ראשונה מאז 2002. [אנגלית]
4. למבקר הקולנוע אהרון קשלס יש בלוג חדש, פיראנה קארינה. [עברית]
5. [תודה לרוזה הגולשת] בשורה טובה לחובבי הסדרה אנג'ל! אחרי יציאת מארז DVD מפואר של כל הסדרה (באנגלית) בסוף אוקטובר, צפוי המשך רשמי לעלילות הערפד בעל הנשמה. כמו עונה 8 של באפי, גם כאן המדיום יתחלף מטלוויזיה לקומיקס, והחוברת הראשונה תגיע בסוף נובמבר. [אנגלית]



6. בערוץ 24, מלבד כתבונת על דנה עדיני ושלומי שבן, עשו משהו נחמד לאללה שגם מעניין לקרוא – שרשרת אמנים. ביקשו מדניאל סלומון לבחור את אלבום השנה שלו, וכשהוא בחר בשבן, ביקשו משבן לבחור וכן הלאה, כשכמובן כולם מנמקים.
   באתר בידור ובמה מסכמת ציפי מורדי את השנה העברית במוזיקה, עם כל הבחירות הצפויות אך המוצדקות – נעם רותם, שלומי שבן, פונץ', רמוריון, ולשמחתי גם דויד פרץ.
   Ynet מצעידים את שירי השנה (#1 – בועז שרעבי), ואחרי שנגמר אחד הקיצים הכי טובים של הופעות בארץ, הם גם מזמינים אתכם להצביע ולבחור את ההופעות הכי טובות והכי מחורבנות שעברו כאן בשנה האחרונה. הצביעו והשפיעו. אבל אל תחשבו שקופחנו – יש גם סיכום השנה במוזיקה האלטרנטיבית.
   שגיא ב עם סיכום שנת מוזיקה ישראלית עשיר וגדוש כל-טוב כמו שרק הוא יודע.
   איתי שטרן מסכם ב-NRG את הסינגלים הכי טובים של השנה (#1 – ובצדק רב – "באב אל ואד 38א'" של הבילויים).
   בקיוב מסכמים את עשרת האלבומים הגדולים של השנה בעברית, עם בחירה מאוד, מאוד מפתיעה למקום הראשון. אבל אל תדאגו, גם עשרת האלבומים הישראליים של השנה באנגלית, מקומם לא נפקד.
   דויד פרץ מציע שישה עשר שירי תקווה לשנה החדשה.
   במומה, כמתחייב ממעמדם הממלכתי, מרביצים בספיישל סופשנה מרשים ונרחב: החל ממצעד שירי השנה הכפול, המציג זה לצד זה את השירים שבחרו הגולשים (#1 – דנקר ובוטנר) לצד אלה שנטחנו הכי הרבה ברדיו (#1 – שרית חדד), דרך הבחירות האישיות של כתבי האתר, וכלה בסיכום וידאו של אמנים הבוחרים את בחירותיהם.
   בעכבר העיר הפיקו ספיישל תחזיות לשנה הבאה, בה חוזים אנשי מקצוע וסלבריטאים את הנולד בתחומי הטלוויזיה, האוכל, הקולנוע, האמנות ושלל אחרים, וכמובן בתחום המוזיקה, שם תמצאו אפילו את עבדכם הנאמן מתראיין.
   גם הארץ הלכו על תחזיות, וכתביהם מציעים את ההבטחות הגדולות לשנה הבאה בתחום המוזיקה, הקולנוע והספרות. התצלומים של ינאי יחיאל, אגב, פשוט נפלאים!
   יאיר רוה מחלק את פרס אצבע הזהב שלו לסרטים ישראליים מהשנה החולפת.
   ואתר אינדי נותן בראש עם סיכום מושקע לאללה של האינדי הישראלי! אל תפספסו גם את סיכום המסכמים המרתק.

קרא/י את המשך הפוסט

ייתכן והעונג הזה היה יכול להיות ארוך יותר, אבל אוף – נפל עליי ביום חמישי צינון ואני מנסה לנוח הרבה כדי להעביר אותו מהר ככל האפשר.
גרוע מאוד להיות מצונן בקיץ (אפילו אם בדרך חזרה צפונה מ-NIN ירד גשם על האוטו שלנו. זה עדיין קיץ). אנא סלחו לי וקבלו בהבנה.

1. אם תהיתם פעם איך נשמעת פיונה אפל כשהיא שרה שירים של נורה ג'ונס, ייתכן מאוד שהתשובה שלכם טמונה באלני מנדל (Eleni Mandell), לוס אנג'לסית נהדרת שהגיעה לתודעה שלי רק באלבום החדש שלה Miracle Of Five, שהוא אלבומה החמישי (שישי כולל EP) בקריירה בת העשור שלה. האלבום שלה לא מושלם, אבל הוא מאוד מאוד מאוד מקסים, לפעמים נקוד-שמש ולפעמים מצועף-עשן, אבל תמיד עושה חיוכים – אם לא על הפנים אז לפחות עמוק בפנים. השיר הפותח את האלבום, "Moonglow, lamp low" הפך לשירים החביבים עליי בשבוע האחרון, בעיקר כשרוצים ממש להרגיש את הדמדומים יורדים על ערב קיץ נעים של חופש (אני בחופש). תיהנו, ומי יודע – אולי תמצאו אהבה חדשה בגברת מנדל. (אהבתם? כאן יש עוד). [מפ3]



2. אפל חשפה אתמול את iPod Touch, והוא יהיה מגניב כמו שהוא נשמע, עם מסך מגע סטייל האיי-פון, דפדפן מובנה עם חיבור אינטרנט אלחוטי, ועוד שלל פיצ'רים מלהיבים. האייפוד הרגיל, שעכשיו מכונה iPod Classic, זכה לכיסוי חדש ממתכת, דפדפן-עטיפות בממשק הפנימי ועוד דברים, וגם התרחב עד 160 ג'יגה, שזו כמות מוזיקה שגם מבקרי מוזיקה ותיקים לא מחזיקים זמינה בהישג יד, לדעתי. גם הנאנו התרחב, הפעם פיזית כדי לכלול מסך איכותי יותר, אבל עדיין שומר על הרזון שלו. LinkTree, מומחה הבית לאייפודים, עם כל הפרטים וגם עם קטעי וידאו. אפליסטים – התחילו לחסוך. [אנגלית]
3. סחטיין השבוע: נעה בביוף, מן הזמרות הישראליות החביבות על המדור (וזו ששרה, בין השאר, באלבום של דויד פרץ), תפיץ את אלבום הבכורה שלה בלייבל האמריקני המשובח Drag City, שמפיץ בין השאר את ג'ואנה ניוסם, בוני פרינס בילי, ויל אולדהם, ג'ים אורורק, פאפא אם, וגם את להקת Espers, שהסולן שלה הפיק את אלבומה של בביוף. לא פחות מסיפור הצלחה. על פי מר יאיר יונה, בן זוגה של נעה ואיש הלייבל הישראלי "נובה", האלבום צפוי לצאת בארץ בנובמבר. [עברית]
4. שתי עבודות סמינריוניות מעניינות על בלוגים הוגשו החודש על ידי בלוגרים שהם גם סטודנטים, ועוררו עניין רב ברשת וגם אצלי בראש.
   א. שרון גפן מ"דברים קטנים" כתבה עבודה על "רשתות חברתיות בקהילה מקוונת לא-פורמלית", שזה שם מאוד מפואר לקשרים חברתיים בבלוגים עצמאיים. את העבודה אפשר להוריד בפורמט PDF (מה אפשר? מומלץ!) ולקרוא בעיון. בין השאר ממפה גפן 237 בלוגים ישראליים עצמאיים על פי הקישוריות ביניהם, ומסיקה מכך מסקנות חברתיות מעניינות. בין המוזכרים גם עבדכם הנאמן מר עונג שבת. [PDF, עברית]
   ב. יהונתן קלינגר כתב עבודה סמינריונית על נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית, שבוחנת "האם נוצרה קהילה בעקבות הפלטפורמה הטכנולוגית ואת הווצרות הנורמות באותה הקהילה". במילים אחרות, הוא ממפה (אם כי לא גרפית כמו שרון) נורמות שונות בבלוגוספרה שלנו, כמו "ביטוי, אנונימיות, פרסום ואאוטינג". את 12 עמודי העבודה אפשר לקרוא בצורה נוחה בבלוג של קלינגר, וכמובן גם להגיב ולהשתתף בדיון. [עברית]
5. עוד עניין בלוגיסטי: אורי קציר מאפלטון פתח את לוח ימי ההולדת של הבלוגרים העבריים. [עברית]
6. הלך לעולמו השבוע: לוצ'יאנו פבארוטי, בגיל 71. גם שגיא נפרד ממנו. [עברית]



7. קריאת חובה: הניו יורק טיימז מגזין פרסם השבוע כתבה נרחבת על אחד האנשים הכי חשובים, הכי מעניינים, הכי משפיעים ובאותו הזמן גם הכי עצמאיים בתעשיית המוזיקה: ריק רובין. גילויי הערצה פומביים לרובין יכולתם למצוא אצלי בעונג שבת מאז ומתמיד, ולא בכדי. האיש גאון בעיניי, בין אם הוא מפיק אלבום נשגב והיסטורי של ג'וני קאש או "סתם" דיסק של רד הוט. כמעט כל מה שהוא נוגע בו הופך מינימום לבעל גוון זהוב, אם לא לזהב טהור. הבן אדם צריך לבטח את האוזניים שלו בשמונים מיליון דולר. הוא חושב נכון, הוא יצירתי מאחורי הקונסולה, הוא אחראי לשינויי ענק במוזיקה בעשרים השנים האחרונות (אחד מהם הוא הראפ-מטאל, שהתחיל אצלו בלייבל דף ג'אם), הוא משכיל, והוא לא מוכן לשבת במשרד עם טלפון ומזכירה. גם לא כשמינו אותו למנהל-שותף בחברת הענק קולומביה. אני חייב לצטט משהו שאומר בפתיחת הכתבה דווקא דיוויד גפן, ומתמצת בין השאר את הסיבה לכך שחייבים להכיר את רובין ולקרוא את הכתבה הזו: "תעשיית המוזיקה, בכללותה, איבדה את האמונה בתוכן. לפני עשר שנים בלבד, חברות רצו ליצור אלבומים, אולי אפילו אלבומים טובים, ולראות אם הם יימכרו. אבל אז הגיעה הפניקה, ועכשיו העניין הוא לא לעשות מוזיקה, אלא איך למכור אותה. ואין תשובה ברורה לפתרון הבעיה הזו. אבל אני עדיין מאמין שכל חברת תקליטים צריכה קודם כל לרצות ליצור מוזיקה נהדרת. ומסיבה זו, סוני עשתה בחכמה רבה כששכרה את ריק". [אנגלית]

קרא/י את המשך הפוסט

"'קול של חזן ו-feel של כושי, זה הסוד של אלביס וזאת הגדולה שלו. שלא נדבר על זה שמדובר בגבר הכי יפה בעולם', אמר המנהל האישי שלי, שכל זיקה בינו לבין אהבת גברים מופרכת עד תום. 'תקשיבי באיזו קלות יוצא הקול שלו מהגרון, כמו חמאה. הוא לא שר את השיר, הוא בעצמו השיר'. אלביס הוא הגבר היחיד שהופך את המנהל שלי למשורר. סליחה, הוא ותום ווייטס" – טל גורדון נזכרת ברגע בו הבינה שאלביס פרסלי, ולא אף אחד אחר, הוא הזמר הכי חשוב בעולם

1. יש שירים שמהתו הראשון שלהם ברור לך למה הם נבחרו לשיר הפתיחה של האלבום. כשיצא לפני ארבע שנים (כבר ארבע שנים!) האלבום הנהדר Feast of wire של Calexico והפך בן רגע לקלאסיקה מיידית, היה קשה מאוד לא להישבות בעולם הקלקסיקואי (אין לכם מושג כמה פעמים הקלדתי את המילה הזו כדי להצליח לכתוב אותה נכון) שנפתח לפניך מהפרינג-פרינג הראשון של השיר הראשון, "Sunken Waltz". המילה קלקסיקו היא הלחם של שתי מילים: קליפורניה ומקסיקו. העיר על שמה נקראת הלהקה נמצאת, לא מפתיע, על גבול קליפורניה-מקסיקו (בצד הקליפוני), ואין שם מושלם מזה ללהקה הזו, שמלחימה בצורה מושלמת את הפולק-קאנטרי האמריקני עם המוזיקה המקסיקנית, וגם מצליחה ליצור שירים נהדרים שמתעלים מעל האבחנה הסגנונית הזו. "Black heart" מהאלבום הזה, שהוא לא קאנטרי ולא מקסיקני, הוא אחד השירים האהובים עליי מהעשור האחרון בכלל. זו להקה שהייתי רוצה לראות בפולק'לה בינלאומי יום אחד. [מפ3]



2. סייל הקיץ המסורתי בת'רדלס הגיע סוף סוף עם חולצות משוגעות ב-10$ בלבד עד יום שני הקרוב (זה שווה במיוחד עכשיו, כשהדולר עומד על 4.1 שקל בלבד), והפעם הוא עצום ומפתיע מהרגיל, עם כמות לא תיאמן של הדפסות מחודשות ועיצובים חדשים! ההמלצות שלי? אל תחמיצו את ההדפסה המחודשת של שתי הגיטרות, את הפרפר המתפורר, ואת קבר הגחליליות המהממת. אה, וגם את חולצת ניפוץ הגיטרה החדשה. כמעט כל חולצה שווה מהעבר זכתה להדפסה מחודשת, ונוספו המון עיצובים מגניבים לאללה. במקום לטבוע ישר בעמוד הראשי, מומלץ להיעזר בטבלת הגדלים שנמצאת שם, ולקבל רק את מה שנמצא עדיין בסטוק ומתאים לגודל שלכם. בהצלחה ברענון המלתחה! [אנגלית]
3. מחר, יום שבת, החל מ-14:00 בצהריים – פסטיבל פולק'לה השלישי! הוא יתקיים במועדון השור 3, שלמרבה הבלבול נמצא בברחוב משה מאור 3. כניסה תעלה 50 ש"ח בלבד לכל היום, ולהלן סדר ההופעות (סימני הקריאה פירושן המלצות שלי):
   

   14:00-14:20 – אבישי אפרת (!)
   14:30-14:50 – ג'ואן ספדי (!)
   15:00-15:20 – אלעד זאב
   15:30-16:00 – שי טוכנר עם לילך שיר ולי טריפון (אטליז)
   16:10-16:40 – מיכל לוטן (!!)
   16:50-17:10 – יונתן גת (המונוטוניקס)
   17:20-17:50 – דויד פרץ (!!!)
   18:00-18:20 – נועה בביוף (!!)
   18:30-19:00 – עמית ארז (!!!)
   19:10-19:40 – נעם רותם (!!!)
   19:50-20:20 – אביב מארק
   20:30-21:00 – דני הדר
   21:10-21:30 – גבע אלון (!)
   21:40-22:00 – קטמין
   22:10-22:30 – אלפנט פרייד
   22:40-23:00 – אלי רוזן (!)
   23:10-23:30 – Puppet Folk Revival

   כמובן שהשעות עשויות להשתנות קצת לפה ולשם, סביר יותר להניח שלשם. אנג'וי! [זהו]

4. היום, יום שישי, הוא Blog Day העולמי, אבל האמת היא שלא נתקלתי עדיין בשום דבר יוצא דופן ומעניין במיוחד בהקשר הזה. אם נתקלתם, אנא הדביקו לינקים בתגובות (רצוי עם מילת הסבר או שתיים, או אפילו משפט שלם אם אתם ממש ממש ורבאליים). הופ! והנה עדכון שנכנס זה עתה: כתבי המחשבים של נענע ממליצים על בלוגים. [הממ]
5. קרן דויד, קוראת נאמנה של העונג, ובחורה מוכשרת ומגניבה גם בלי קשר, פתחה בלוג חדש בו היא מזווגת שירים שכתבה עם תמונות דמויות-פולארויד (או באמת פולארויד, המסגרת פשוט נראית לי לבנה מדי) שצילמה. [עברית, פיקסלים]
6. ב-iCast אפשר לעשות מנוי על הערוץ שיר אינדי ישראלי ביום, שלמרבה ההפתעה מציע מדי יום שיר אינדי ישראלי , כאילו, דה? נכון לרגע כתיבת שורות אלו אפשר למצוא שם אמנים כמו אלון ברגבאום, נערות הריינס, שני קדר, אלפנט פרייד ועוד. קול! [עברית, מפ3, מדיה פלייר]
7. יריב אלטר, לשעבר סולן להקת DXM מהאייטיז (לצד חברים כמו קרני פוסטל ורונן הופמן), התאבד ביום שני האחרון. [עברית]
8. עוד עזבו אותנו השבוע: מתופף-העל של הג'ז מקס רואץ' בגיל 83, ומייסד מועדון ה-CBGB הניו יורקי הילי קריסטל, בגיל 75. RIP. [עברית; אנגלית]



9. ליהיא מהבוטיק כותבת על הסרט התיעודי Metal: a Headbanger’s Journey. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

"זה אולי פחות רומנטי, אבל זה די מדהים שאתה יכול להשיג היום קטעים נדירים באיכות מדהימה. אני מודה שאני מתגעגע לימים שבהם הייתי מחטט בארגזי תקליטים מאובקים, אבל זה בסופו של דבר לא יותר מפטישיזם שעדיף להיפטר ממנו" – ג'יימס לאוול, חצי מהצמד UNKLE שמגיע לפה עוד רגע לחמם את NIN, מתראיין לניב הדס ונפטר מהפטישים הישנים. [עברית]

לפני הכל:
א. במקרה יצא שכל התמונות השבוע לקוחות מהופעות. מגניב.
ב. היה לי אלבום-השבוע מעולה השבוע, אבל פשוט לא הספקתי לכתוב עליו ולהעלות את השירים. סלחו לי, ואשתדל להעלות אותו בשבוע הבא, כי זה באמת אלבום משובח שרבים פספסו.
א-הא, עכשיו אתם סקרנים? מצוין. 🙂

תמונה: (cc)
1. מדי פעם קורה שאני נתקל בשיר חדש ומצליח רק להזיז את העכבר ביד רועדת אל כפתור ההורדה תוך כדי מלמול בלתי נשלט "חייב לשמוע… עכשיו… אאאאא…" אחת הפעמים האלו הייתה היום, כשפתאום גיליתי שיש שיר חדש בשם "Hard Sun", חידוש לשיר של גורדון פיטרסון, כשאדי וודר תופס את מקומו של פיטרסון (אדי וודר!), וקורין טאקר מסלייטר-קיני מחליפה את ג'וני מיטשל (קורין טאקר! ג'וני מיטשל!!!). זו סנונית ראשונה מפסקול בן 11 שירים שוודר כתב לסרט החדש Into the wild של שון פן (כתב וביים), שנשמע כסרט מסקרן בפני עצמו. גם קאקי קינג משתתפת במוזיקה בסרט, וברשימת השחקנים אפשר למצוא גם חביבים כמו ג'נה מלוני, זאק גליפיאנקיס, וינס ווהן וקתרין קינר. אם זה לא שיר שיגרום לכם לחשוב על נדידה אל המרחקים הפתוחים, אני לא יודע מה כן. [מפ3]



2. פעם כבר דיברנו על פרויקט "קצה חוט", שלא ממש זכה להמריא אף פעם, ומי יודע מה הסיבה. עכשיו ידידנו עידו שחם ושני חבריו יצרו משהו דומה כפרויקט בפיתוח תכנה: האתר Museek מיועד למוזיקאים שמחפשים מוזיקאים. כל מוזיקאי יכול לפתוח לעצמו כרטיס באתר, וגם להעלות קטעי מוזיקה בנגינתו. אם אני מחפש מתופף ללהקה או לפרויקט כלשהו שלי, אני יכול לסנן את התוצאות לפי מתופפים מאיזור הצפון, למשל, ולקבל רשימת מועמדים. למועמדים האלה אני יכול לעשות "אודישן" – להאזין לקטעים שהם העלו, לקרוא את הפרטים שכתבו על עצמם, וליצור קשר עם אלה שנראים לי הכי מתאימים (בשביל ליצור קשר צריך להירשם, בשביל לחפש לא צריך). פשוט וקל. העיצוב לא טופ-נוטץ', אבל אולי גם זה יבוא. בינתיים לא יזיק לכם המוזיקאים להכניס את עצמכם למאגר. מי יודע, אולי עוד כמה שבועות תקבלו טלפון ממישהו ותוכלו להיכנס ללהקה שתשנה את חייכם. [עברית]
3. דני הדר נפגש עם נגה שלו (אחת משתי הנוגות של NX2) והקליט EP חדש, "כמה אהבה", אותו אפשר לשמוע ולהוריד בחינם. האמינו לי, כל כך, אבל כל כך שווה לכם להאזין. [עברית, מפ3]
4. המוזיקאי והבלוגר אריק בר התאהב בשירים של נתן זך, ואחרי כמה שנים של עבודה והפסקה הוא מוציא השבוע לרשת את האלבום "בסוף היום", שמפגיש שירים של נתן זך (המוקראים בקולו של המשורר) עם המוזיקה שרקח להם אריק והקלטות שטח מבאר שבע. הכל ניתן להורדה חינמית, והביצוע ל"כשבדידות אינה פחד" (שזכה גם ללחן וביצוע של כנסיית השכל ב"קח שירים" הוא פשוט מעולה בעיניי. תיהנו. [עברית, מפ3]
5. יותר מ-50 אלבומים בלא יותר מ-35 ש"ח, עד יום שישי הקרוב במוזיקה נטו. זה הזמן להשלים קלאסיקות. [עברית]



6. לקראת ההופעה של NIN ב-5 בספטמבר, סיטימיול מביא אותה בעוד יוזמה מעוררת התפעלות: מיקסטייפ NIN אדיר, שאת שיריו בחרו בלוגרים וקוראים של סיטימיול. התוצאה מסחררת וכוללת 22 שירים משובחים, לינקים ככל שהיד משגת, ונימוקי חבר השופטים על כל שיר ושיר שנבחר. אם אתם מתכוונים ללכת להופעה, זו הכנה מצוינת. אם לא תכננתם ללכת, תקשיבו למיקסטייפ ואולי דעתכם תשתנה. [עברית, מפ3]

קרא/י את המשך הפוסט