גם אני לא האמנתי למזלי הטוב ששפר עליי, אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה אלא לקבל את העובדה שהפעם הצליח לי. יש לי כאן חמישה עותקים של White Chalk, האלבום החדש והמדהים של PJ Harvey האחת והיחידה. רוצים אחד מהם? אין בעיה, פשוט המשיכו לקרוא.

האזינו לסמפלר קצר משירי האלבום, או לביצוע אקוסטי מרטיט לשיר "The Piano"

קצת מוזר לי לכתוב על PJ. זה קצת כמו להסביר למה אתה אוהב את אמא. קשה לרדת לשורשי האהבה הזו ולפרק אותה למרכיבים שאפשר לנסח במשפטים. אני פשוט אוהב את פולי ג'ין הארווי. לא כמו שאני אוהב את ליסה ג'רמנו ולא כמו שאני אוהב את רות דולורס וייס ולא כמו שאני אוהב את ג'ני לואיס. אצל כל אחת מהאחרות אני יכול לנמק, לשים את האצבע על דברים מסוימים שהן עושות, להבחין מתי התחלתי לאהוב אותן ולמה ובגלל איזה שיר. עם PJ זה שונה. אני פשוט אוהב אותה. אני אוהב כל דבר שהיא נוגעת בו, אני אוהב כל פעם שהיא פותחת את הפה לשיר. זו כמעט אהבה עיוורת (אבל לא לגמרי, כי בכל זאת יש לי ביקורת על כמה מהשירים שלה, במיוחד באלבום Stories from the city, stories from the sea). כמעט. היא אחד האמנים היחידים שאני מחזיק בדיסקוגרפיה השלמה שלהם (טוב, חוץ מזה), שאני מחכה בקוצר רוח אמיתי ובלתי נשלט לאלבומים חדשים שלהם, שאני מתרגש מהם כל הזמן. אני יכול לשכוח במשך שנתיים אלבום שלה ואז להכניס אותו למערכת ואחרי שלושה שירים לחשוב לעצמי "למה לא שמעתי אותו כל הזמן הזה? זה הדיסק הכי טוב בעולם!".

אבל מספיק לדבר על כמה שאני אוהב את גברת הארווי. בואו נדבר על האלבום החדש, White Chalk.

הארווי עברה כמה פאזות בקריירה הארוכה שלה. אם נחלק את הקריירה הזו בחלוקה גסה לשלבים, היא התחילה בפאזה הזועמת, האירוטית-לפרצוף והבועטת (Dry, Rid of me), עברה תקופת מעבר שעירבבה את הזעם עם פנים רכות יותר (To bring you my love, Is this desire), ואז פנתה לפופוליזם שאכן הצליח לה (Stories, שאכן גרף לה שלא בצדק את פרס המרקורי באותה שנה). את Uh huh her, שיצא לפני שלוש שנים, אני מקטלג יחד עם Hail to the thief של רדיוהד. שניהם אלבומים מבולגנים, לא אחידים ברמתם, שמערבבים קולות חדשים לגמרי עם חזרה לישן ולמוכר אבל מכילים, בבלגן אמנם, כמה מהשירים הכי טובים של פי-ג'יי, או של רדיוהד, תלוי לאיזה אלבום מתייחסים. עכשיו היא לוקחת עוד פנייה חדה, ומחליטה לכבות זמנית (אני מקווה) את הדיסטורשן, ולהגיש אלבום עדין, שקט ואיטי.

תהליך ההתבודדות המוזיקלי של הארווי התחיל כבר באלבום הקודם, שם התעקשה לנגן כמעט הכל בעצמה (וגם הרכיבה את העטיפה המרהיבה מתמונות עצמיות שצילמה לאורך השנים – הברקה רעיונית שתואמת לגמרי את האלבום). התהליך הזה ממשיך גם כאן, וגם כאן תמונת העטיפה משקפת היטב את האלבום כולו. הארווי חשופה, מישירה מבט, אבל גם מחופשת, שונה ממה שהכרנו. אנחנו רגילים לראות אותה פרועה, או אופנתית ומוקפדת, אבל אנחנו לא רגילים לראות אותה בלבוש מיושן ולבן לחלוטין. העטיפה הזו רומזת עוד לפני התו הראשון על שלווה כלפי חוץ בלבד, על לקוניות (בצבעי העטיפה כמו בעיבודים), על איזשהו משחק שהתחילה הארווי לשחק כדי להסתיר משהו, ואז גילתה שהיא מרגישה נוח בצורה מטרידה בתוך התחפושת הזו, ודווקא מתוכה היא יכולה לחשוף מה שניסתה להסתיר. העיבודים, בהתאמה, מורכבים ברובם מפסנתר (במקום הגיטרה המובילה לרוב אצל הארווי), וכלים אקוסטיים בלבד (כמעט). התוצאה היא אלבום חשוף, זעיר ועדין, שבהאזנות חוזרות ונשנות מגלה עולם מוזיקלי ומילולי שלם ונפלא, כמו תמיד אצל הארווי. בשלב מסוים אמרתי לאחי הגדול שבאלבום הזה הארווי מנסה להישמע קצת כמו ליסה ג'רמנו (למרות ההשוואות המתבקשות לטורי איימוס שנפוצו בעיתונות), והוא אמר שזה טיעון מעגלי, כי כשסיפרתי לו על ליסה ג'רמנו לראשונה, השתמשתי בהארווי כדוגמה להשפעה עליה. אז קצת נתקעתי בהסבר הזה, ושוב חזרתי להתחלה: קשה לי נורא לכתוב על פי-ג'יי הארווי. בכל מילה שאני כותב, אני מרגיש שאני רק מרחיק את המוזיקה וההרגשה שלה. אז תפסיקו לקרוא, לכו לשמוע. יותר מזה, לכו לזכות!

מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר למה הארווי התחפשה בתמונת העטיפה, או סתם מה הסיפור מאחורי התמונה הזו. תנו דרור לדמיונכם!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה להליקון!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]

[לא זכיתם? לא נורא. תוכלו לרכוש לעצמכם עותק במוזיקה נטו, שם האלבום צועד כרגע במקום השני במצעד המכירות]

כמה הערות קטנות לפני הכל:
אח, כמה כיף וגרוע לחזור ארצה בו זמנית. איטליה הייתה שיגעון, מקווה שהסתדרתם יפה בשבוע שעבר בלי עונג רשמי. נכנסתי לרוב הלינקים ששמתם בתגובות ואני חייב לציין שנהניתי לאללה. אז ככה זה לקרוא את העונג שבת, אֶה? לא רע 🙂
א. תודה עצומה לזוגתי הנפלאה אביטל, שהעבירה איתי כמה שעות ארוכות בעבודה כפולה בשני מחשבים כדי להספיק לעבור על כל הלינקים ששלחתם לקראת העונג הזה.
ב. חזרתי רק ברביעי בערב, ועדיין לא פרקתי אפילו את המזוודה. אז העונג הנוכחי לא באמת מכסה את כל מה שפספסנו בשבועיים האחרונים, אלא רק את מה שהספיק לצוף לשכבה העליונה של המודעות שלי בימים האחרונים דרך מיילים ושיטוט תזזיתי ברשת. כמובן שרדיוהד תופסים פה את המקום המרכזי השבוע – שימו לב לספיישלון בתחילת העונג – אבל יש עוד הרבה דברים נפלאים וחדשים לדבר עליהם שכרגע נדחים לעונגים הקרובים: איאן בראון, פי-ג'יי הארווי וג'וני מיטשל החדשים, למשל, הם רק ההתחלה.
ג. סוף סוף קניתי מחשב נייד. זה אומר שיהיה לי קל יותר לטפל בעונג גם כשאני משוטט בסופי שבוע, אבל גם אומר שיידרשו לי כמה שבועות להתרגל למקלדת שלו ולקללה שמכונה ווינדוז ויסטה. אנא, היו סבלניים וסלחניים כלפיי אם יהיו הרבה typos בעונגים הקרובים. ותעירו לי בתגובות, רק ככה אני שם לב 🙂

ועכשיו – לעניין.

בטוסקנה הכל ציורי. תצלום: עמרי חג'ג' החתיך
1. אני מתנצל, אבל דברים מסוימים הם פשוט חזקים ממני. כמו שיש אנשים שפויים לגמרי שכשהם פוגשים אותי הם לא מתאפקים ואומרים לי "היי גיא" כאילו הייתי מר פינס, כך לפעמים יש דחפים שפשוט אי אפשר לעמוד בפניהם. אחד מהם היה הדחף לשים את "Postcards from Italy" של ביירות כשיר פתיחה לעונג הראשון אחרי שובי מאיטליה. באמת שלחתי לעצמי גלויה מאיטליה, ולמרבה האכזבה היא הגיעה ממש מהר וחיכתה לי בבית כשחזרתי. זה הרבה פחות מפתיע מאשר לקבל אותה באיחור אחרי ששכחת ממנה. התייעלות ארורה! בכל אופן, לביירות יקירנו יש אלבום חדש ונהדר בשם The flying cup club ואתם עוד תשמעו עליו וממנו בקרוב, גם בעונג וגם באוסף תקשיבו רגע השלישי שמתגבש לו לאיטו. האלבום החדש הרבה יותר מגובש וגם נשמע הרבה יותר טוב מהראשון, שהיה לפרקים בעייתי למדי מבחינת סאונד. אבל עם כל בעיות הסאונד שלו, "גלויות מאיטליה" היה ונשאר שיר מקסים וכובש, והמפגש הראשון שלי עם מיסטר קונדון המכונה ביירות. לפעמים רושם ראשון באמת נשאר לנצח. [מפ3]



2. רדיוהד הוציאו אלבום חדש. ספיישלון קטן בהמשך העונג.
3. חדשות אינדינגב: הפסטיבל המדובר, שיתקיים בסוף השבוע הבא בנגב, מוסר כמה חדשות: ראשית, עמיר לב הצטרף ויופיע בפסטיבל! שיגעון! שנית, מחיר הכרטיס בקופה השתנה מ-50 ל-60 ש"ח, שזה עדיין מחיר מגוחך ליומיים של הופעות. שלישית, אם תרצו לרכוש כרטיס מוזל מראש, תוכלו לעשות זאת עכשיו באוזן השלישית בתל אביב, או בדיסק קלאב באר שבע (במתחם ביג). ניפגש במדבר? [זהו]
4. לא ייאמן, רק חודשיים אחרי שהוציא בחינם את ה-EP המעולה "כמה אהבה" עם נגה שלו, דני הדר חוזר עם EP חדש, "שנה שלמה", וגם הוא ניתן להורדה והאזנה חינמית באתר שלו. איזה כיף! [עברית, מפ3]
5. מהשבוע האתר של הדרה לוין ארדי מגיע גם בעברית. [עברית]
6. 15 באוקטובר הוא יום הבלוגרים למען איכות הסביבה – אם יש לכם בלוג, יהיה נהדר אם תירתמו למאמץ ותכתבו משהו בתחום הבלוג שלכם שמשיק לנושא איכות הסביבה. [עברית]
7. ביקור התזמורת לא יתמודד בסופו של דבר על פרס האוסקר לסרט הזר, פשוט בגלל שהוא לא עומד בתקן, הדורש כי לפחות 51% מהטקסט בסרט יהיה בשפה שאינה אנגלית. יאיר רוה, כמובן, עוקב אחרי העניין מכל הכיוונים ומספק פרשנות עניינית. [עברית]



8. הסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו) חושף בבלוג שלו בסדרת פוסטים אנקדוטות מימיה הראשונים של להקת הבילויים, שבנו ימי הוא אחד מחבריה. ניתן למצוא שם תיאור על הופעתם בבית ציוני אמריקה מול קהל של 8 אנשים, הסיפור מאחורי ההשראה לשיר "מרוסיה", וכמה ימים נועם ענבר חשב שיוכל להתמחות בנגינת גיטרה [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

אח… איטליה.
ובכן, עקב טיול בנוף יפה מדי, לא אוכל לערוך השבוע את העונג שבת. אך אל דאגה! כפי שעשינו בעבר, גם השבוע אני מעביר אליכם את המקלדת ומזמין אתכם לשפוך את לינקיכם בתגובות, ובכך ליצור עונג שבת חדש ודינמי לגמרי לעצמכם ולקוראים האחרים. אמרו לי שכדאי להכניס את המילה "דינמי" למשפטים, זה נשמע מודרני כזה. הוראות להכנסת לינקים בתוך הטקסט אפשר למצוא כאן.

ובכן, יקיריי – התגובות שלכם. התפרעו ולנקקו כמה שרק תרצו, וכמובן חזרו לקרוא מאוחר יותר כי בטח יתווספו עוד לינקים מצוינים שכדאי לבקר בהם.

דיסקליימר: הלינקים ותוכנם מובאים באחריות המגיבים בלבד, אני לא אחראי על רמת החוקיות או העניין שלהם

שתהיה לכולכם שבת… לבחירתכם!

"אני מתכוונת לכעס במובן החמוּר של fury. גם לפני הפאנק נכתבו שירי מאבק וכבודם של שירי המחאה שכתב לנון במקומם מונח, אבל אני לא מדברת על פרקטיקה בורגנית של הפגנות, הדלקת נרות בכיכר, חרם צרכני או טור ביקורת בעיתון. אני מתכוונת לטקסטים עם פרקטיקה של אין מה להפסיד, כלומר – לשבור ולצרוח, על מוסיקה לא בהכרח מלודית, של זמרים די מכוערים עם קול לא משהו, ובקיצור מוסיקה שאין לה תפקיד לעשות נעים. אבל אם למוסיקאים, יוצרים ואומנים לא יהיה את התפקיד של מתן במה לכעס, רשות הדיבור תהיה רק בידי פוליטיקאים ועיתונאים ואז כולנו יודעים מה (לא) קורה" – קסטה מתרגשת לציון שלושים שנה לפאנק, בפוסט שחורג מתחומי הדיון הקבועים שלה (אבל טוב שכך)

לפני הכל:
א. בסוף השבוע הבא, של ה-6 באוקטובר, לא יהיה עונג שבת. אני נוסע לשבוע באיטליה ואחזור שמן מרוב גלידה, פסטה ונחת. אשתדל מאוד להספיק לסופ"ש של ה-12 באוקטובר, אבל נראה כמה זמן ייקח לי להתאקלם אחרי שאשוב. בכל מקרה, אל תגידו שלא אמרתי לכם, ובינתיים תעשו חיים 🙂 המייל שלי, בכל אופן, תמיד פתוח ללינקים, גם אם הפעם ייקח לי יותר זמן מהרגיל לענות.
ב. השבוע נפתח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, אליו הייתי הולך פעם עם סבי האהוב ז"ל, שיום השנה למותו יצא גם כן השבוע. צירוף מקרים קוסמי שכזה. לכן בעונג הנוכחי יש ריכוז גבוה יחסית של אייטמי קולנוע, והם מסומנים באייקון החמוד שמשמאל. אם אתם בחיפה (או סתם חובבי קולנוע) – אל תפספסו. יש גם הקרנות סרטים מצוינים בחינם בגן האם מדי ערב.

1. אוקיי, האמת המרה היא שאני לא ממש אוהב את הסטרוקס. למעשה, אפשר לומר די בהחלטיות שאני ממחנה הלא-אוהבי-סטרוקס. הם נשמעים לי כל הזמן כמו One-trick pony, ובאופן כללי לא עושים לי כמעט שומדבר. עם זאת, גם לי היה קשה להתכחש לכך ש-"Last nite" מאלבומם הראשון הוא פשוט שיר אדיר. אז אני מזמזם לעצמי אותו בהנאה אי אלו שנים, עד שהשבוע אני נתקל להנאתי באוסף החדש של הלייבל טרו ת'וטס הבריטי, שמפנק במיטב הפ'אנק, ההיפ הופ והגרוב שיש לאיים הבריטיים להציע היום (כולל חביביי אליס ראסל ונוסטלגיה 77), ובמה אני נתקל? בקאבר כייפי להחריד של ה-Jumbonics לשיר המדובר שלנו. הוא לא מושלם, אבל הוא כייפי בטירוף. נראה לכם שיכולתי לעמוד בפיתוי? [מפ3]



2. מזל טוב! חנות המפ3 של אמאזון נפתחה השבוע! השירים עולים 0.89–0.99$, האיכות היא 256kbps, אין שום הגבלות על הקבצים, ויש יופי של מבחר! והשאלה הגדולה – האם גם ישראלים יכולים להשתמש בשירות, שלא כמו ב-iTunes? כן ולא. כן, אני הצלחתי לשלם 99 סנט על שיר, אבל רק אחרי שנתתי Billing Address מומצאת לכרטיס האשראי שלי, שנמצאת בניו יורק סיטי. נסו ותיהנו. [אנגלית]



3. In D Negev – תתחילו לשנן את השם הזה, כי אתם תשמעו אותו הרבה בחודש הקרוב. אתם לא יודעים כמה אני מאושר מהיוזמה הזו, ואולי אחרי שתשמעו עליה תהיו גם אתם נלהבים. כמה חבר'ה טובים מהדרום בילו בשנים האחרונות בפסטיבלים ברחבי העולם, והחליטו ליזום פסטיבל אלטרנטיבי ישראלי כמו שצריך. ולא למטרות רווח, פשוט בשביל המוזיקה. בסוף השבוע של ה-19-20 באוקטובר (עוד כשלושה שבועות), ייערך במצפה גבולות שבנגב (גם אני לא יודע איפה זה, חכו רגע) אירוע מוזיקלי של יום ולילה ויום, שיכלול הופעות נונסטופ של, לא תאמינו:
   

   יהלי סובול
   נעם רותם
   דויד פרץ
   אביב מארק
   המידנייט פיקוקס
   מלכת הפלקט
   Mad Bliss
   דני הדר ונגה שלו
   גבריאל בלחסן
   עמית ארז
   Oceanic
   Fantash (לשעבר Lenses)
   Ed
   שני קדר
   Pits
   The Homesicks
   Side
   טריקסרין
   מיכל לוטן
   Acute
   דיגיטל_מי
   רגאייסטן

   והליין-אפ עדיין לא נסגר! כל זה יעלה לכם כמה? 50 שקלים, פחות מהופעה בבארבי. כל הסיפור נמצא שעה ורבע מתל אביב או 40 דקות מבאר שבע, במקום פתוח ליד קיבוץ גבולות (יש מפה). המארגנים מבטיחים מקום נוח לקמפינג (אפשר גם להזמין חדר בחדרי האירוח של הקיבוץ), אוכל ושתייה זולים, דוכנים של לייבלים וכולי, ובעיקר, לדבריהם: "אנחנו מזמינים את כל מי שרוצה לקחת חלק ביצירה של אמנות פלסטית, מייצג, וידיאו ארט וכל דבר אחר העולה בראשו לבוא וליצור במרחב, במישור המדברי. אנו מקווים לראות את הקהל והאמנים שיבואו מייצרים אמנות פעילה תוך כדי קיום האירוע, וכן להביא יצירות מוכנות, לצאת מהגלריות, מהעיר ולהציג במישור רחב ופתוח. אנו מצדנו ננסה להביא חומרי גלם מסוימים ליצירה פעילה אבל כל אחד מוזמן להביא משלו". איז דאט גרובי, אור וואט? [עברית, מייספייס]

4. אתר לאסט.פם החליט להפסיק לעמוד מן הצד ורק לתעד את המוזיקה שאתם שומעים, והתחיל לעשות מעשה. קמפיין Now form a band הוקם כדי לנער את המוזיקאים שבטוחים שבלי חוזה בחברת תקליטים הם לא שווים כלום. הבלוג המקצועי הזה מעודד עשייה עצמאית ונותן כמה שיותר כלים להקלטה, עריכה, הפצה, קידום, פאבלישינג, נטוורקינג, קשר עם מעריצים – כל מה שצריך כדי שהמוזיקה המצוינת שאתם עושים בחדר החזרות תצא לעולם ולמאזינים שלכם גם בלי שתחכו לטלפון מהד ארצי. יחד עם אינדי-נגב מהאייטם הקודם, אלה שתי היוזמות הכי נפלאות שנתקלתי בהן בזמן האחרון, ואם זה שווה משהו – אני סומך עליהן את ידיי וממליץ בכל פה. תפסיקו לקטר ולחכות. עכשיו תקימו להקה. [אנגלית]
5. הפנטומימאי מרסל מרסו הלך לעולם שכולו חבלים בלתי נראים. [עברית]



6. ערוץ 24 עם הסקר המוצדק ביותר של הזמן האחרון – האלבום הישראלי הטוב של העשור. איזה עשור? מ-1997 ועד היום, אם הבנתי נכון. יופי של אלבומים לבחור מהם, וגם הפרסים לא נראים כל כך נורא. בואו להצביע, להכריע, ואולי גם… להפתיע. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט

"פה ושם חודרת שמועה את משטר השאנטי, ואחד הגולשים מדווח בהתרגשות ששם, באינטרנט דובר האנגלית, ממש קורים דברים. הוא מספר על כך שחברות האינטרנט הגדולות מציעות שירותים מתקדמים, ולי יש קדחת, על מאש-אפים, ולי זה נשמע כמו פירה, על Flickr, אך לי זה עושה תזזית. ועוד הוא מספר על iTunes ואתרי טלוויזיה וקולנוע שממש מאפשרים להוריד שירים וסרטים באופן חוקי. לי זה עושה פחחחחח. הרי אנחנו מקדימים אותם בשנים עם ה-eMule שלנו. אז אם אני כל כך מושלמת, על מה מגיעה התנצלות? באמת סליחה, אך מה רע בקצת אולד-פאשן אינטרנט ומה כל כך טוב בחדשנות? כמה גולשים כבר משתמשים באתרים עם השמות המוזרים האלה? 20 מיליון, 30 מיליון, 80 מיליון? ממילא כולם אנטישמים" – גל מור מבריק ותופס את תמצית הטוקבקיזם הישראלי כשהוא מנסח את סליחתה של הרשת הישראלית בפרויקט הסליחות של מדור המחשבים בוויינט

נגה שלו. עוד רגע, בשיר הפתיחה (מקור)

לפני הכל: יש לי הבהרה, התנצלות, וספיישלון.

הבהרה: אני יודע, זה טיפה בעייתי שיום כיפור נופל על יום שבת, וזה יצר אצלי התלבטות רצינית בעניין העונג שבת הנוכחי. עם זאת, משתי סיבות החלטתי כן להעלות השבוע עונג שבת למרות הכל. הראשונה היא שבעוד שבועיים לא אהיה כאן ולכן לא יהיה עונג שבת (אל תגידו שלא אמרתי!), ולא רציתי להגיע למצב של שני עונגים בארבעה שבועות. השנייה היא שבניגוד לכתיבה למקומות אחרים, בעונג שבת אני תמיד מנסה ליצור את האתר שהייתי הכי נהנה לקרוא בעצמי. מכיוון שאני כן משתמש במחשב ביום כיפור וכן קורא דברים אחרים ביום כיפור, אני חושב שכקורא הייתי שמח למצוא מהדורה חדשה של העונג להעביר איתה את הסופ"ש. אני כמובן לא מזלזל במי מקוראי העונג שכן צמים ולא פותחים מחשב – והם מוזמנים כמובן לקרוא את העונג בכל עת שיתחשק להם אחרי מוצאי שבת (ואחרי שיאכלו משהו ויתאוששו, כמובן. לא טוב לקרוא את העונג על בטן ריקה).
התנצלות: כמו כל אדם שכתביו מתפרסמים בפומבי, אני בטוח שבשנה האחרונה הצלחתי להרגיז או לפגוע בכמה אנשים. האנשים שאני זוכר במדויק שפגעתי בהם קיבלו ממני סליחה אישית במייל או באמצעים אחרים. אבל אם פגעתי או העלבתי אתכם ללא ידיעתי, אני רוצה להתנצל ולבקש את סליחתכם. ברצינות. סלחו לי.
והתנצלות-לייט: בעלי ג'ימייל שנרשמו לשירות העדכונים במייל של העונג חווים בעיות עם ההודעות, שלא תמיד מגיעות (ולפעמים בכלל לא!). לצערי, אני לא מבין גדול מספיק בענייני מייל או וורדפרס כדי לתקן את הבעיה (שאת מקורה לא הצלחתי לאתר). ההמלצה שלי לכל הסובלים מהבעיה היא פשוט לבדוק אם ההודעות לא נזרקו בטעות לתיקיית הספאם… חוץ מזה, כרגע ידיי כבולות.
ספיישלון: כמו בשנה שעברה (אגב, אחלה עונג היה בדיוק לפני שנה, תציצו), גם השנה ישולבו בעונג המלצות מיוחדות להעברת הזמן ביום כיפור, לאלה מכם שחסר להם מה לעשות. הם יסומנו במילה כפרות שתודגש בתחילת האייטם.
ועכשיו – אנג'וי.

1. משהו בבטן שלי מתכווץ חזק בכל פעם שאני מקשיב לשיר "עדיף" של נגה שלו, מתוך ה-EP המעולה שלה ושל דני הדר, "כמה אהבה". וזה קורה הרבה, כי ה-EP הזה נטחן אצלי חזק בשבועיים האחרונים. כולה ארבעה שירים, אבל כל אחד מהם חץ בבטן. אני נוטה חזק יותר לשני השירים שמבצעת שלו ("עדיף" ו"לא חיה בכלל"), אבל גם השניים בהם הדר הוא הווקאליסט המוביל הם מצוינים. אחרי כל המחמאות האלה, אם מתחשק לכם לשמוע את ה-EP הזה אתם לא צריכים ללכת לחפש בחנות או אפילו להתחיל לפשפש בסולסיק. אתם יכולים פשוט להאזין לו ולהוריד אותו בחינם, אם עדיין לא עשיתם זאת. שלו, שהיא גם חצי מצמד הנוגות האינטנסיבי NX2, נשמעת כמו הר געש שכל הזמן מתאפק שלא להחריב את העיר שלמרגלותיו. לרגעים היא מזכירה (במיוחד ב"לא חיה בכלל") את קורין אלאל ברגעיה החשופים יותר והשחוקים פחות. אבל זה לא רק הקול שלה ולא רק הפרייזינג שלה, זה המתח הזה, שנמצא שם מהאקורד השלישי ואילך במשך כל השיר, ורק מתעצם יותר ויותר כשהיא מתחילה לשיר, כאילו אש התופת צועדת לקראתך בצעד יציב ובוטח, ולך אין מה לעשות אלא לעמוד נטוע במקום. הטקסט נשמע עדין מדי לכוח שמתחבא בקול של שלו, והמתח הזה מטיס את השיר לשמיים. שיר טוב לכפר איתו ביום הכיפורים. [מפ3]



2. אחרי כמעט 12 שנה, התכנית עסק שחור יורדת מגלי האתר. או לפחות מגלגלצ. בוואלה רומזים בגדול שהתכנית לא מתה אלא עוברת אכסניה, אך לא מציינים לאן. ידיד העונג סגול 59 מדליף כי האכסניה החדשה היא רדיו תל אביב, 102fm, שם מתמנה תאני למנהל תכניות. בוויינט מזמינים את תאני ואלפי, ברוח יום כיפור, לבקש סליחות. [עברית]
3. אלבום חדש בלייבל הרשת הישראלי בירדסונג! Homunculus האלבום השני של Tiny Creatures, הוא אלבום לו-פיי שמוגדר על ידי אנשי הלייבל כ"יצירות מרובדות, לא אינסטרומנטליות מצד אחד ולא ממש מילוליות מצד שני". אבל מי צריך להסתבך במגבלות של תיאורים והסברים כשאפשר פשוט לשמוע את האלבום כולו אונליין, או להוריד את כולו להנאתכם? פינוקים עם בירדסונג, שנותנים כל ריליס שלהם להורדה חופשית תחת רישיון קריאייטיב קומונז. [כלמיני]


missFlag. כבוד בתפוצות

4. כבוד גדול וגם צירוף מקרים מגניב! את היום שלי התחלתי עם התכנית Morning becomes eclectic ברדיו KCRW. התכנית של ניק הרקורט היא מקור ותיק למוזיקה משובחת מכל הסוגים, בעיקר בזכות טעמו המצוין של הרקורט העורך והמגיש. מזמן לא הקשבתי לתכנית ופתאום היום נזכרתי בה והלכתי להאזין. תוך כדי האזנה קיבלתי פתאום מייל מהלהקה הישראלית המצוינת missFlag, ומה הם מספרים? שביום שני האחרון, הרקורט אירח אותם באולפן, שם הם ניגנו והתראיינו! אדיר! לתכנית של הרקורט יש קהל ענק ואדוק של אוהבי מוזיקה, ומלבד מאזינים נלהבים הוא כולל גם לא מעט בעלי השפעה בעריכה מוזיקלית בטלוויזיה ובפרסומות, שמאזינים לתכנית שלו קבוע כדי למצוא את הדבר הבא עבור הלקוחות שלהם. זה ברייק אדיר ללהקה ישראלית קטנה, והלוואי שזה יהיה קרש קפיצה בשבילם. [אנגלית, סטרימינג]
5. NMC הולכים בדרכם של לייבלים עצמאיים או סתם מעודכנים, והם פתחו חשבון פליקר ידידותי, שלצד עומס מתיש של תמונות של אפרת גוש (בלע) ודנקר את בוטנר (בעעע) מחזיק גם תמונות אגביות של שלומי שבן, ומאחורי הקלעים של המשרדים וכולי, למתעניינים. נראה כמו התחלה לא רעה לקשר בלתי אמצעי עם מאזינים וצרכנים. אני מחכה לתצלומי הקלטות האלבום הבא של עמיר לב. [פליקר]
6. החינמון ישראל היום מגיע לגרסת הרשת. גרסת הרשת? Hardly. זה נכון, אפשר לקרוא את העיתון אונליין, אבל זה הכל בערך. קשה לומר שהעיתון הגיע ל*רשת*, במובן המילולי של המילה על כל קשריה וחיבוריה והתפרשותה במרחב, כשהוא בסך הכל קובץ PDF. רוצים לתת לינק לידיעה בישראל היום? אי אפשר. לשלוח עמוד לחבר? אי אפשר. רוצים לפתור את הסודוקו או התשחץ? פחחח. תדפיסו אותם קודם ותפתרו על הנייר. בשביל זה הקמנו את האינטרנט? בשביל לזרוק לתוכו עיתון שלם מנייר? [עברית]
7. עדכנו את הפייבוריטס: הבלוג המצוין של פני ברסימנטוב, קסטה שינה את כתובתו, אך בינתיים לא יותר מזה. אין שינוי בפיד RSS או למנויים באמצעות דואל. [עברית]



8. ברור שאני נחשד כמשוחד מראש, אבל בחיי שמשהו טוב קורה לאחרונה בוויינט תרבות. אחרי סקר ההופעות הגדול (אלה הזוכים), העלו שם עכשיו סקר לבחירת שיר הסתיו האולטימטיבי – אם גרי אקשטיין לא זוכה, זה פשע. [עברית]

קרא/י את המשך הפוסט